אתמר: שני ימים טובים של ראש השנה- רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה, דתנן: בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום (כולו), פעם אחת נשתהו העדים לבא
אסורה בזה - שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן, שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן:
ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלים את העדים אלא עד המנחה
ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש
אמר רבה מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום
א"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה א"ל אמינא לך אנא רבן יוחנן בן זכאי ואת אמרת לי רב ושמואל
ולרב ושמואל קשיא מתניתין לא קשיא הא לן והא להו
ורב יוסף אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט הוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו
עד המנחה - עד הקרבת תמיד של בין הערבים אבל לאחר מכאן אותו היום הרי הוא מעובר ומונין מיום המחרת ליום הכפורים וסוכות ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה אע"פ שאין מונין למועדות מהיום לא מזלזלינן ביה בהאי שלשים אלא גומרין אותו באיסורו כאשר הוזהרו עד המנחה ממלאכה כן נוהגין וגומרין אותו בקדושתו אלמא תחילת עשייה שני ימים לראש השנה אפילו בבית דין הוה ולא מספק שהרי ודאי שיום טוב למחר ואעפ"כ תקנו לעשותו שמע מינה חק חכמים ומצותן היה לעשותן בבאו עדים אחר המנחה והרחוקים יש עליהם לעשותן בכל שנה שמא יבאו עדים אחר המנחה והרי קדושתו אחת ואין כאן לומר ממה נפשך חד מינייהו חול דשמא אין כאן חול אלא שניהם קדש:
א"ל אביי אטו ביצה במנין מי הואי ביצה בעדות תליא מלתא אתסר עדות אתסר ביצה אשתרי עדות אשתרי ביצה רב אדא ורב שלמן תרוייהו מבי כלוחית אמרי אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביום טוב שני השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד שתי קדושות הן והשתא קדושה אחת היא אי הכי עדות נמי לא נקבל מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא קבלנו עדות החדש כל היום כולו השתא נמי נקבל הכי השתא התם עדות מסורה לב"ד ביצה לכל מסורה רבא אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ואמר רבא הלכתא כותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא
Abaye said to Rav Yosef: Is that to say that an egg was prohibited by a vote? Did the court take a special vote to render prohibited an egg laid on Rosh HaShana? Isn’t the halakha of an egg dependent on the matter of testimony? When testimony in the late afternoon was prohibited, the eating of an egg laid on Rosh HaShana was thereby prohibited as well, and when this testimony was permitted, the eating of an egg was automatically permitted. Rav Yosef’s observation is therefore incorrect. Rav Adda and Rav Shalman, who both came from Bei Keloḥit, said: Even from the time of the ordinance of Rabban Yoḥanan ben Zakkai and onward, an egg remains prohibited. What is the reason? May the Temple speedily be built, and the ordinance that testimony is accepted only until minḥa time will be restored, and people will say: Last year, didn’t we eat an egg laid on the first day of Rosh HaShana on the following day, the second Festival day of Rosh HaShana? Now, too, we will eat it, like last year. And they will not know the significant difference in halakha between the two cases, as last year the two days of Rosh HaShana were two sanctities, and now they are one long sanctity. The Gemara challenges this: If so, that this is the concern, we also should not accept testimony nowadays. What is the reason? May the Temple speedily be built, and the people will say: Last year, didn’t we accept testimony to determine the start of the month all day? Now, too, we will accept the testimony of witnesses even after minḥa time. The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, with regard to witnesses, testimony is entrusted to the court, and the court is capable of distinguishing between the reasons for decrees. An egg, however, is entrusted to all, and as not all people will consult a Sage about the status of their eggs, there is a legitimate concern about error. Rava said: Even from the time of the ordinance of Rabban Yoḥanan ben Zakkai and onward, an egg remains prohibited. Rava explained his reasoning: Doesn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai concede that if witnesses came from minḥa time and onward, even after the destruction of the Temple, then one observes that day as a holy day and also the following day as a holy day? The only difference is that during the time of the Temple any testimony delivered on the first day was not taken into account at all, which meant the second day was considered the first of the new year, whereas during the time of Rabban Yoḥanan ben Zakkai the new year was counted from the first day. As far as the sanctity of the Festival is concerned, however, the second day was also treated as sacred, which proves that when two days were observed in Eretz Yisrael, they were considered a single sanctity rather than two. And Rava said in summary: The halakha is in accordance with the opinion of Rav in these three cases, whether the ruling is lenient, or whether the ruling is stringent.
(כד) שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אֵלּוּ שֶׁל גָּלֻיּוֹת שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת הֵן וְאֵינָן כְּיוֹם אֶחָד לְפִיכָךְ דָּבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּרִאשׁוֹן אִם הֵכִין אוֹתוֹ לַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּצּוֹדוּ בָּרִאשׁוֹן יֵאָכְלוּ בַּשֵּׁנִי. דָּבָר הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע שֶׁנֶּעֱקַר בָּרִאשׁוֹן יֵאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְכֵן מֻתָּר לִכְחל אֶת הָעַיִן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חלִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת אֲבָל שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה קְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֶלָּא לְעִנְיַן הַמֵּת בִּלְבַד. אֲבָל בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲסוּרָה בַּשֵּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שַׁבָּת הַסְּמוּכָה לְיוֹם טוֹב וְנוֹלְדָה בֵּיצָה בְּאֶחָד מֵהֶן אֲסוּרָה בַּשֵּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וַאֲפִלּוּ נוֹלְדָה בְּיוֹם שֵׁנִי לֹא תֵּאָכֵל בְּשַׁבָּת הַסְּמוּכָה לוֹ:
(24) These two festival days of the diaspora are two instances of holiness, and they are not like one day. Therefore, something that was muktzeh (set aside from use) on the first festival day, or that was born on the first, if he prepared it for the second, it is permitted. How so? An egg that was laid on the first can be eaten on the second. A wild animal and a bird that were trapped on the first can be eaten on the second. Something connected to the ground that was uprooted on the first can be eaten on the second. And similarly, it is permitted to blue an eye on the second festival day, even though there is no sickness there. These words apply to the two festival days of the diaspora, but the two days of New Year are one instance of holiness, and are considered like one day for all of these things, except only for the matter of the deceased. But, an egg that was laid on the first day of New Year is forbidden on the second, and similarly for all similar cases. If Sabbath was adjacent to a festival day, and an egg was laid on one of them, it is forbidden on the other, and similarly for all similar cases. And even if it was laid on the second day, it is not eaten on the Sabbath which is adjacent to it.
(א) ביצה שנולדה בי"ט הראשון של ר"ה או שום ד"א שנתלש בו מן המחובר אסור גם בשני אע"ג דבשאר י"ט מותר בשני הכא אסור דתרווייהו חשיבי כחדא קדושתא ולענין זמן בליל י"ט ב' על הקידוש וביום השני על השופר כתב רש"י בתשובה רבותי אומרין שא"א זמן אלא בראשון דקדושה אחת הן וכחד יומא אריכא דמי אבל אני אומר שצ"ל זמן וכן נוהגין במקומינו ובכל המקומות שעברתי ואין חילוק בין י"ט של ר"ה לשאר י"ט של גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה וטעמא משום דאף בזמן ב"ד פעמים היו עושין ב' ימים אע"פ שלא היה שם ספק שיום ב' הוה עיקר י"ט והיו גומרין יום א' בקדושה שלא יזלזלו בו לשנה הבאה אבל לענין זמן ממה נפשך אי ספק הוא אומר זמן ואי אמנהגא דב"ד סמכינן שהיו נוהגין היום קודש ולמחר קודש אומרים זמן דהא מיום ב' היו מונין תיקון המועדות והוא עיקר ר"ה וצ"ל בו זמן וכן הלכה וכ"כ רשב"ם בשם זקינו רש"י וכתב דמסתבר טעמיה וכן דעת בעל העיטור והגאונים כתבו שאין לומר זמן בב' לא בקידוש ולא בשופר וכתב א"א ז"ל וטוב שיקנה אדם פרי חדש ויניחנה לפניו ויברך שהחיינו ויהא דעתו גם על הפרי ויצא ידי ספק וכן היה נוהג הר"מ מרוטנבורק ע"כ ונ"ל שאם חל יום ראשון בשבת דלכ"ע י"ל זמן בשופר ביום שני כיון שלא תקעו בראשון:
(א) בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, וְכֵן מַה שֶּׁנִּצּוֹד בּוֹ, וְכֵן מַה שֶּׁנִּתְלַשׁ בּוֹ, אָסוּר בַּשֵּׁנִי. הַגָּה: וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תקי''ג (סָעִיף ה') וְסִימָן תקט''ו.
(ב) בְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי יִלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ' כ''ט מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת) אוֹ מַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם אֵין מָצוּי (בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ) פְּרִי חָדָשׁ, עִם כָּל זֶה יֹאמַר שֶׁהֶחֱיָנוּ.
(ב) (ב) בקידוש וכו' - להוציא נפשיה מפלוגתא משום שי"א שאין אומרים שהחיינו דתרווייהו יומי קדושה אחת היא והרי כבר בירך שהחיינו ביום א':