(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אֱלֹקִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
1. What was "not good" about the current situation?
2. What was the solution to changing the "not good" status?
3. How can someone be an עזר and כנגד?
3. How does the idea of לא טוב relate to the other times the Torah uses the word טוב?
4. Does this pasuk connect to the previous section, the following section, or both?
(יז) וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
(א) לא טוב היות וגו' שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן, הַקָּבָּ"ה בָעֶליוֹנִים יָחִיד וְאֵין לוֹ זוּג, וְזֶה בַתַּחְתּוֹנִים וְאֵין לוֹ זוּג (בראשית רבה):
(ב) כי טוב העץ לִהְיוֹת כֵּאלֹקִים:
(א) היה כאחד ממנו הֲרֵי הוּא יָחִיד בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יָחִיד בָּעֶלְיוֹנִים, וּמַה הִיא יְחִידוּתוֹ? לָדַעַת טוֹב וָרָע, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְהֵמָה וְחַיָּה
(ב) וְעתה פן ישלח ידו וּמִשֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם הֲרֵי הוּא קָרוֹב לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, וְלוֹמַר אַף הוּא אֱלוֹהַּ וְיֵּשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אֲבָל אֵין מְיֻשָּׁבִין עַל פְּשׁוּטוֹ:
(א) זאת הפעם מְלַמֵּד שֶׁבָּא אָדָם עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ בָּהֶם (יבמות ס"ג):
(1) זאת הפעם THIS NOW — This teaches that Adam endeavoured to find a companion among all cattle and beasts, but found no satisfaction in them. (Yevamot 63a)
(א) לא טוב היות האדם לבדו איננו נראה שנברא האדם להיות יחיד בעולם ולא יוליד שכל הנבראים זכר ונקבה מכל בשר נבראו להקים זרע וגם העשב והעץ זרעם בהם אבל יתכן לומר כי היה כדברי האומר (ברכות סא) דו פרצופים נבראו ונעשו שיהיו בהם טבע מביא באיברי ההולדה מן הזכר לנקבה כח מוליד או תאמר זרע כפי המחלוקת הידוע בעיבור והיה הפרצוף השני עזר לראשון בתולדתו וראה הקב"ה כי טוב שיהיה העזר עומד לנגדו והוא יראנו ויפרד ממנו ויתחבר אליו כפי רצונו וזהו שאמר אעשה לו עזר כנגדו
וטעם "לא טוב" שלא יאמר בו כי טוב בהיותו לבדו שלא יתקיים כן במעשה בראשית ה"טוב" הוא הקיום כאשר פירשתי במאמר "וירא אלקים כי טוב" (לעיל א ד)
(א) שלא יאמרו שתי רשויות הן כו'. והקשה הרמב"ן וכי היה הכוונה הראשונה של הקב"ה שיהא העולם תוהו, והלא "לא תוהו בראה רק לשבת יצרה" (ר' ישעיה מה, יח), ונראה לי לפרש שדברי רז"ל (פדר"א פי"ב) הם דברים נפלאים, והם דקדקו במלת "לא טוב היות האדם לבדו", על מה נאמר "לא טוב", שאין פירושו שאינו טוב - כדי שיוכל לקיים העולם שיפרו וירבו, שהפריה ורביה אינו דבר עצמי לאדם במה שהוא אדם, אבל הוא דבר מקרה לאדם,
ו"לא טוב" פירושו שהמציאות בעצמו אינו טוב, לא שיהיה זה בשביל שום מקרה, ולפיכך הוקשה להם מלת "לא טוב", ותירצו זה בענין נכבד, שכך גזר המציאות שלא יהיה האדם אחד. ואף על גב שמן הסברא היה נראה לאדם אחדות, שהרי הוא יחיד בתחתונים בהשכלה (רש"י להלן ג, כב), ולא נמצא במין התחתונים שום דומה לו, מכל מקום כאשר נצרף אליו העליונים - אין ראוי לו האחדות כלל, וזהו שאמרו 'שלא יאמרו אלוק בתחתונים', כלומר מה שלא היה האדם יחיד בתחתונים - בהכרח היה, שאין ראוי האחדות אלא ליחיד הקב"ה, ומאחר שהוא אינו אלוק, בהכרח שיהיה לו זוג, ולא היה ראוי לו אחדות. ואם כן פירוש "לא טוב" שאין ראוי לאדם האחדות מצד עצמו, שאם היה ראוי לו האחדות - היה אלוק. ובוודאי כוונת הקדוש ברוך הוא בתחילת בריאותו כדי שיהיה לו זוג ויפרה וירבה ויהיו לו בנים, אלא שהכתוב אומר לך מאיזה מקום יצא שיהיה לו לאדם זוג ויפרה וירבה, ואמר מפני שלא טוב היותו לבדו, ואין ראוי למציאתו האחדות, אלא שיהיה לו לאדם זוג, ואילו היה ראוי לו למציאתו האחדות - לא נברא לו הזוג, ולא היה פרה ורבה, ואפשר שלא היה נברא כלל. והך 'שלא יאמרו' דקאמר רוצה לומר דכך בודאי נותן הדעת, כי אם לא היה לו זוג היה זה שניות:
ומה שהקשה הרמב"ן מאי שנא הוא מכל שאר בעלי חיים שיש להם זוג, אין זה קשיא כלל, ששאר בעלי חיים אינם שוים לו ודומים לו, שהרי הוא יחיד בתחתונים, וראוי לו האחדות, אבל שאר בעלי חיים, שהם אינם יחידים, פשיטא שאין ראוי להם אחדות. ובשביל זה הוצרך הכתוב לומר "לא טוב" אצל האדם יותר מבשאר בעלי חיים, כך הוא פירוש הענין בלי ספק. ויש בזה הפרש גדול מאד בין האדם ובין שאר בעלי חיים, שהרי האדם נברא יחיד בלא זוג שלו, ואילו שאר בהמות ושאר הנבראים נברא זוג שלהם עמהם, וכל זה מפני שראוי לאדם קצת אחדות, בעבור שהוא יחיד בתחתונים:
ועוד התבונן במלת "לא טוב" אשר בו דרשו חכמים ז"ל שלא יאמרו כי הוא אלוק בתחתונים, ותמצא מבואר כי מלת "לא טוב" מבאר לך דבר זה, לפי שהוא נאמר על כל דבר שהוא רע ויוצא חוץ מהשם יתברך, כמו עבודה זרה שהוא אינו טוב, כי הוא יתברך הוא הטוב האמתי, ויאמר דבר זה 'אינו טוב' לפי שהוא מעשה אלוק אחר, ואם היה האדם נברא יחידי יהיה בזה דבר אחדות בתחתונים, ויהיה דבר אחדות חוץ ממנו יתברך, שהוא האחד האמיתי, ודי בזה:
(ב) עזר כנגדו זָכָה-עֵזֶר; לאֹ זָכָה-כְּנֶגּדּוֹ לְהִלָחֵם:
נצי״ב בראשית ב׳
[הרחב דבר: זהו לפי פשוטו. והמדרש ידוע בפירוש רש״י ׳זכה עזר, לא זכה כנגדו׳. אמנם גם לפי הדרש אינו במשמעות שתהא נבראת כדי לצערו, ואיך משמע בלשון ה׳ ״עזר כנגדו״ שיהא או עזר או כנגדו. אלא הכוונה שהניגוד יהא לעזר. שהרי מי שהוא כעסני ורגזני אם אשתו תהא עוד מסייעתו לכך, אע״ג שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה והיא לו לעזר, אבל אח״כ שסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים והרי היא כנגדו, משא״כ אם תהא מנגדתו מתחילה ותשכך חמתו ותפייס אותו האדם שהוא מרגיז עליו, אע״ג שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו, מ״מ היא העזר האמיתי שאין למעלה הימנו. וכן מי שטבעו ששמח ביותר, וכדומה בכל המדות. וא״כ הפירוש ״עזר כנגדו״ במה שתהיה מנגדתו תהיה לעזר. וחז״ל הוסיפו שאם זכה נשאר העיקרו ״עזר״ היינו במה שהיא מנגדתו מתחילה, ואם לא זכה נשאר העיקרי ״כנגדו״ במה שהיא עזר מתחילה והיא מסייעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו, ואין לך ״כנגדו״ גדול מזה.]
(א) ויאמר. טעם לא טוב לאדם ועזר כטעם טובים השנים מן האחד
(א) לא טוב היות האדם לבדו. לפי שבכל מקום שיש שינוי ומחלוקת אין הטובה מצוי שם שהרי מטעם זה לא נאמר כי טוב בשני לפי שבו נברא המחלוקת כי כל מספר שנים יש בו חלוקה ופירוד ואם כן אם היה האדם נוצר כל אחד מהם מחומר בפני עצמו אם כן יהיו שנים גופים מוחלקים ולא יהיה הטוב דבק בהם יען כי יהיו נעדרים מן האהבה והאחדות ויהיו קרובים לבא לידי פירוד ומריבה וליתן ריוח בין הדבקים והאדם מדיני בטבע צריך יותר אל האהבה והאחדות מכל שאר בעלי חיים לפיכך אמר שלא טוב היה אם יהיה האדם נוצר מן חומר אחד והאשה מן חומר אחר לפיכך אעשה לו עזר כשיהיו מן חומר אחד אז יהיה כל אחד לעזר ולהועיל אל השני ויהיו זה כנגד זו פונים פניהם זה לזה כי זה מורה על האהבה כמ״ש (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד. שאין פירושו של התנגדות של מריבה אלא התנגדות של אהבה כמים הפנים, לאפוקי בזמן שהמריבה מצוייה כל אחד פונה לחבירו עורף ולא פנים, לכך נאמר אעשה לו עזר כנגדו.
(א) לא טוב היות האדם לבדו לא יושג טוב התכלית המכוון בדמותו ובצלמו אם יצטרך להתעסק הוא עצמו בצרכי חייו:
(ב) עזר כנגדו עזר שיהיה כמו שוה לו בצלם ודמות כי זה הכרחי לו בידיעת צרכיו והמציאם במועד' ואמר כנגדו כי הנכנס לכף נגד דבד אחר כשיהי' שוה לו בשקל יהי' נגדו בקו ישר אבל כשלא יהיו שוים שני הנשקלי' יהי' זה עולה וזה יורד ולא יהיו זה נגד זה בקו ישר ובזה האופן אמרו רז''ל שקול משה כנגד כל ישראל אמנם לא היה ראוי שיהי' העזר שוה לו לגמרי כי אז לא היה ראוי שיעבוד וישרת אחד מהם לחבירו:
(2) עזר כנגדו, a helpmate who will be equal to him, also reflecting the divine image. This is essential for him if he is to know what precisely his needs are and so that he can meet them in time. The reason why the Torah added the word כנגדו is that whenever one confronts someone of equal power, moral and ethical weight, such a confrontation is termed נגד. It is a head-on collision of will. When the two parties disagreeing are not of equal power, or moral/ethical weight, the confrontation is termed as one being עולה or יורד one of the adversaries either prevailing or losing in such an encounter. It is in this sense that we have to understand such statements as משה שקול כנגד כל ישראל, “that Moses was the equal of the entire Jewish people.” (Mechilta Yitro 1) However, the Torah did not mean for woman to be 100% equal to man, because (if they were equal) how could one serve the other? (Hence the letter כ at the beginning of the word כנגדו somewhat tones down this equality).
(א) לא טוב היות האדם לבדו: אין הכוונה לומר, שהאל נמלך ממחשבתו, אלא המכוון הוא להעיר אותנו על יקרת הזיווג. ולהודיע כי לא טוב היות האדם לבדו, ולפיכך רצה הקב"ה, שיהיה האדם שרוי שעה אתת בלא אשה ואח"כ הזמינה לו כדי שתהיה חביבה עליו אחר שהרגיש כי בזולתה היה חסר, ומזה ילמדו גם הדורות הבאים כי לא טוב היות האדם לבדו. ותלמידי מוהר"ר איגל מוסיף, כי מה שכתוב לא טוב וגו' אינו אלא כאומר שעדיין לא נשלמה כוונת הבורא בבריאת האדם, כי אחר בריאת כל דבר כתוב וירא אלקים כי טוב, שנעשה רצונו, וכאן לא נעשה עדיין רצונו, כי מעולם לא היה רצונו שיהיה האדם יחידי.
ר״י בכור שור בראשית ב׳
אעשה לו עזר כנגדו – כלומר: שיהא לו לצוות ולעזור. ולא לפריה ורביה, כי כל זמן שאינו בר מיתה, אינו צריך חליפין.
(ד) כנגדו, שיהיה לפניו ולעזרתו תמיד לשרתו, והכף ככ"ף כהיום (שמות ל"ט) כמשיגי גבול (הושע ה' י') כמתאוננים (במדבר י"א ב') והדומים להם, שהם לאמת הדבר ולחזקו, ודרש עזר כנגדו ידוע, זכה עזר לא זכה כנגדו (ב"ר י"ז, יבמות ס"ב). ומה שהבדילו משאר היצורים החיים כי כולם נבראו זכר ונקבה והאדם נברא לבדו, היה זה לטובת האדם ולכבודו, כמו שהוא מובדל משאר החיים בחמרו וצורתו, כי שאר החיים אין לזכר יתרון על הנקבה, והאדם יש לו יתרון על נקבתו למשול עליה ולצוות אותה כאשר ירצה כי היא אחד מאבריו, וכמו שהאבר שבאדם הוא לרצון אדם להנהיגו כאשר ירצה כן האשה לאדם. ובעבור שהאדם עקר היצירה שנברא תחלה והאשה טפלה לו ונוצרה ממנו היה כח באדם לכל דבר יותר מהנקבה וכח השכל גובר בו יותר מאשר באשה:
חזקוני בראשית ב׳
לא טוב היות האדם לבדו – מתחילה עלה במחשבה לעשות לו זוג, ולא מצא פתח לעשות עד לאחר קריאת השמות, כדי שיתאוה לה ויחבבנה יותר.
רד״צ הופמן בראשית ב׳
שלא כמו אצל שאר בעלי החיים, לא נבראו זכר ונקבה שבאדם ביחד, וזאת משום שיעודה של האשה שונה הוא מיעודה של הנקבה שבשאר בעלי החיים. אצל הללו תפקידה היחיד הוא קיומו של המין על ידי פריה ורביה. יעודה של האשה אינו בזה בלבד; עליה לשמש ״עזר״ לאדם, כדי שהלה יוכל להשיג את יעודו. אולם זה מותנה בכך שהאדם יכיר באשה בתור עזר שכזה וייעד לה מעמד הולם. משום כך נברא האדם תחילה לבדו, כדי שירגיש את הצורך בעזר זה. ומשום כך אומר האלקים ״לא טוב״, כלומר אין הבריאה שלמה עדיין (רק אחרי השלמת הבריאה אומר ״והנה טוב מאד״).1
עזר – במשמעותו המוחשית, כמו ״עזרי ומפלטי אתה״ (תהלים ע׳:ו׳).
כנגדו – כמו לעתים קרובות בלשון חכמינו ז״ל — מתאים, הולם, כלומר עזר המתאים לו ושוה לו.