(א) יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן. וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא. וְכָל הַנִּמְצָאִים מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ:
(ב) וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי אֵין דָּבָר אַחֵר יָכוֹל לְהִמָּצְאוֹת:
(ג) וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מָצוּי. וְלֹא יִבָּטֵל הוּא לְבִטּוּלָם. שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים צְרִיכִין לוֹ וְהוּא בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְלֹא לְאֶחָד מֵהֶם. לְפִיכָךְ אֵין אֲמִתָּתוֹ כַּאֲמִתַּת אֶחָד מֵהֶם:
(1) The foundation of foundations and firmest pillar of all wisdom is, To know that there is a First Being, that He caused all beings to be, and that all beings from heaven and earth, and from between them, could not be save for the truth of His Own Being.
(2) Thus, supposing that He is not, none else could have been called into existence.
(3) Conversely, supposing all other beings, save He alone, non-existent, His Being alone remains; for, He does not cease to be because of their non-existence, as all beings are dependent upon Him, but He, blessed is He! is not dependent upon them nor upon a single one of them; therefore, the truth of His Being is incomparable to the truth of any other individual being.
(ח) והדעת השלישי הוא דעת אריסטו והנמשכים אחריו ומפרשי ספריו - וזה שהוא אומר מה שאמרוהו אנשי הכת שקדם זכרה - והוא שלא ימצא בעל חומר מלא חומר כלל - ויוסיף על זה ויאמר כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים. ובאור דעתו בזה הוא זה יחשוב שזה הנמצא כולו כפי מה שהוא לא סר ולא יסור היותו כן ושהדבר הקיים אשר לא יפול תחת ההויה וההפסד - והוא השמים - לא סר היותו כן ושהזמן והתנועה - עולמיים תמידיים לא הוים ולא נפסדים; ושהדבר ההוה הנפסד - והוא מה שתחת גלגל הירח - לא סר היותו כן - רצוני לומרף שהחומר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו אבל הצורות יבואו בו זו אחר סור זו ויפשוט צורה וילבש אחרת - ושזה הסדר כולו העליון והתחתון לא יפסד ולא יבטל ולא יתחדש בו מתחדש ממה שאין בטבעו שהוא חוץ להקש בשום פנים: אמר - ואף על פי שלא אמרו בזה הלשון אבל העולה מדעתו - שהוא משער הנמנע אצלו שישתנה לאלוה רצון או יתחדש לו חפץ ושכל זה המציאות כפי מה שהוא האלוה המציאו ברצונו אבל לא פעל אחר העדר; וכמו שהוא משער הנמנע שיעדר האלוה או ישתנה עצמו כן יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצון או יתחדש לו חפץ; ויתחיב שיהיה זה הנמצא כולו כפי מה שהוא עתה כן היה במה שלא סר וכן יהיה עדי עד:
(8) Third Theory.--viz., that of Aristotle, his followers, and commentators. Aristotle maintains, like the adherents of the second theory, that a corporeal object cannot be produced without a corporeal substance. He goes, however, farther, and contends that the heavens are indestructible. For he holds that the Universe in its totality has never been different, nor will it ever change: the heavens, which form the permanent element in the Universe, and are not subject to genesis and destruction, have always been so; time and motion are eternal, permanent, and have neither beginning nor end; the sublunary world, which includes the transient elements, has always been the same, because the materia prima is itself eternal, and merely combines successively with different forms; when one form is removed, another is assumed. This whole arrangement, therefore, both above and here below, is never disturbed or interrupted, and nothing is produced contrary to the laws or the ordinary course of Nature. He further says--though not in the same terms--that he considers it impossible for God to change His will or conceive a new desire; that God produced this Universe in its totality by His will, but not from nothing. Aristotle finds it as impossible to assume that God changes His will or conceives a new desire, as to believe that He is non-existing, or that His essence is changeable. Hence it follows that this Universe has always been the same in the past, and will be the same eternally.
(ג) ודע - כי עם האמנת חידוש העולם יהיו האותות כולם אפשריות ותהיה התורה אפשרית ותפול כל שאלה שתשאל בזה הענין - עד שאם יאמר למה שם האלוה נבואתו בזה ולא נתנה לזולתו? ולמה נתן האלוה תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אחרת? ולמה נתנה בזה הזמן ולא לפניו ולא לאחריו? ולמה צוה באלו המצוות והזהיר באלו האזהרות? ולמה ייחד הנביא באלו הנפלאות הנזכרות ולא היו זולתם? ומה כונת האלוה באלו התורות? ולמה לא שם אלו הענינים המצוה בהם והמוזהר מהם בטבענו אם היה זה כונתו? יהיה מענה אלו השאלות כולם שיאמר כן רצה או כן גזרה חכמתו! כמו שהמציא העולם כשרצה על זאת הצורה ולא נדע רצונו או אפני החכמה ביחד צורתו וזמנו כן לא נדע רצונו או חיוב חכמתו ביחד כל מה שקדמה השאלה עליו. ואם יאמר אומר שהעולם כן התחיב - יתחיב בהכרח שישאלו השאלות ההם כולם ואין לצאת מהם כי אם במענים מגונים יקבצו ההכזבה והביטול לכל פשוטי התורה אשר אין ספק בהם למשכיל שהם כפי הפשוטים ההם - ומפני זה היא הבריחה מזה הדעת.
(3) Accepting the Creation, we find that miracles are possible, that Revelation is possible, and that every difficulty in this question is removed. We might be asked, Why has God inspired a certain person and not another? Why has He revealed the Law to one particular nation, and at one particular time? why has He commanded this, and forbidden that? why has He shown through a prophet certain particular miracles? what is the object of these laws? and Why has He not made the commandments and the prohibitions part of our nature, if it was His object that we should live in accordance with them? We answer to all these questions: He willed it so; or, His wisdom decided so. Just as He created the world according to His will, at a certain time, in a certain form, and as we do not understand why His will or His wisdom decided upon that peculiar form, and upon that peculiar time, so we do not know why His will or wisdom determined any of the things mentioned in the preceding questions. But if we assume that the Universe has the present form as the result of fixed laws, there is occasion for the above questions; and these could only be answered in an objectionable way, implying denial and rejection of the Biblical texts, the correctness of which no intelligent person doubts. Owing to the absence of all proof, we reject the theory of the Eternity of the Universe.
(א) כל מתחדש היה אחר שלא היה - ואפילו היה החומר שלו נמצא ואמנם הפשיט צורה ולבש צורה אחרת - יהיה טבעו אחר התחדשו והשלמו ונוחו בלתי טבעו בעת התהוותו והתחילו ביציאה מן הכח אל הפועל וזולת טבעו גם כן קודם שיתנועע ליציאה אל הפועל. והמשל בו כי טבע זרע הנקבה והוא דם בכיסיו - בלתי טבעו בעת ההריון כשפגשהו זרע הזכר והתחיל להתנועע; וטבעו גם כן בעת ההיא - בלתי טבע החי השלם אחר הולדו. ואין לעשות ראיה בכל הפנים מטבע הדבר אחר היותו והשלמו והיותו מיושב על השלם שבעיניו - על ענין הדבר ההוא בעת תנועתו להויה ואין מביאים ראיה מענינו בעת תנועתו - על ענינו קודם שיתחיל בתנועה. וכאשר תטעה בזה ותמשיך עשות הראיה מטבע הדבר ההוה בפועל על טבעו והוא בכח יתחדשו לך ספקות גדולות ויהיו מן השקר אצלך ענינים יתחיב היותם ויתחיבו אצלך ענינים שקריים: והנח במה שהמשלנו בו שאיש שלם היצירה מאד נולד ומתה אמו אחר שהניקתו חדשים ונפרד אביו לבדו להשלים גידול הנולד ההוא באי נגזר עד שגדל והשכיל וידע; והוא לא ראה כלל אשה ולא נקבה מנקבות שאר בעלי החיים; ושאל ואמר לאיש אחד מאשר אתו איך נמצינו ועל אי זה ענין נהוינו? וענהו הנשאל כי כל איש ממנו אמנם נתהוה בבטן איש ממיננו כמותנו הוא נקבה בצורך כל ושהאיש ממנו היה קטן הגוף בתוך הבטן יתנועע ויזון ויצמח מעט מעט והוא חי עד שיגיע אל גבול כך מן הגודל יפתח לו שער בגוף למטה שיצא ממנו ולא יסור היותו צומח אחר כן עד שישוב כמו שתראנו. והנולד ההוא היתום ישאל בהכרח ויאמר וזה אחד ממנו כשהיה קטן בבטן והוא חי מתנועע צומח האם היה אוכל ושותה ומתנשם בפיו ונחיריו ויוצא? ויאמר לו לא! והוא ספק ימהר להכחיש זה ויעמיד המופת על כל הענינים האלה האמתיים שהם נמנעים בעשותו ראיה בנמצא השלם הנח ויאמר כל איש ממנו כשתכלא ממנו הנשימה קצת שעה ימות ויבטלו ממנו תנועותיו - ואיך יצויר שיהיה איש ממנו בתוך כיס סתום מקיף בו בתוך גוף מדת חדשים והוא חי מתנועע? ואילו בלע אחד ממנו צפור היה הצפור ההוא מת לשעתו בהגיעו באיצטומכה וכל שכן בבטן התחתון! וכל איש ממנו אם לא יאכל המזון בפיו וישתה המים בימים מועטים ימות בלא ספק ואיך ישאר חדשים האיש חי מבלתי מאכל ומשתה? וכל איש ממנו כשיזון ולא יוציא - בימים מועטים ימות בכאב גדול; ואיך יעמוד זה חדשים בלא יציאה? ואילו נקב בטן אחד ממנו - ימות אחר ימים; ואיך יחשב שזה העובר היה טבורו פתוח? ואיך לא יפתח עיניו ולא יפרוש כפיו ולא יפשוט רגליו וכל אבריו שלמים אין חלי בהם כמו שחשבתם? כן ימשך לו ההקש כולו שהאדם אי אפשר בשום פנים שיתהוה על זאת הצורה:
(1) EVERYTHING produced comes into existence from non-existence; even when the substance of a thing has been in existence, and has only changed its form, the thing itself, which has gone through the process of genesis and development, and has arrived at its final state, has now different properties from those which it possessed at the commencement of the transition from potentiality to reality, or before that time. Take, e.g., the human ovum as contained in the female's blood when still included in its vessels: its nature is different from what it was in the moment of conception, when it is met by the semen of the male and begins to develop: the properties of the semen in that moment are different from the properties of the living being after its birth when fully developed. It is therefore quite impossible to infer from the nature which a thing possesses after having passed through all stages of its development, what the condition of the thing has been in the moment when this process commenced; nor does the condition of a thing in this moment show what its previous condition has been. If you make this mistake, and attempt to prove the nature of a thing in potential existence by its properties when actually existing, you will fall into great confusion: you win reject evident truths and admit false opinions. Let us assume, in our above instance, that a man born without defect had after his birth been nursed by his mother only a few months; the mother then died, and the father alone brought him up in a lonely island, till he grew up, became wise, and acquired knowledge. Suppose this man has never seen a woman or any female being; he asks some person how man has come into existence, and how he has developed, and receives the following answer: "Man begins his existence in the womb of an individual of his own class, namely, in the womb of a female, which has a certain form. While in the womb he is very small; yet he has life, moves, receives nourishment, and gradually grows, till he arrives at a certain stage of development. He then leaves the womb and continues to grow till he is in the condition in which you see him." The orphan will naturally ask: "Did this person, when he lived, moved, and grew in the womb, eat and drink, and breathe with his mouth and his nostrils? Did he excrete any substance?" The answer will be, "No." Undoubtedly he will then attempt to refute the statements of that person, and to prove their impossibility, by referring to the properties of a fully developed person, in the following manner: "When any one of us is deprived of breath for a short time he dies, and cannot move any longer: how then can we imagine that any one of us has been inclosed in a bag in the midst of a body for several months and remained alive, able to move? If any one of us would swallow a living bird, the bird would die immediately when it reached the stomach, much more so when it came to the lower part of the belly; if we should not take food or drink with our mouth, in a few days we should undoubtedly be dead: how then can man remain alive for months without taking food? If any person would take food and would not be able to excrete it, great pains and death would follow in a short time, and yet I am to believe that man has lived for months without that function! Suppose by accident a hole were formed in the belly of a person, it would prove fatal, and yet we are to believe that the navel of the fœtus has been open! Why should the fœtus not open the eyes, spread forth the bands and stretch out the legs, if, as you think, the limbs are all whole and perfect." This mode of reasoning would lead to the conclusion that man cannot come into existence and develop in the manner described.