I. המצווה של מילה
טור יורה דעה סימן רס
הלכות מילה: מצות עשה לכל אדם מישראל שימול את בנו וגדולה היא משאר מצות עשה שיש בה צד כרת וגם נכרתו עליה י"ג בריתות בפרשת מילה ולא נקרא אברהם שלם עד שנימול ובזכותה נכרת לו ברית על נתינת הארץ והיא מצלת מדינה של גיהנם כמו שאמרו חכמים שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול ומאוסה היא הערלה שנתגנו בה העובדי כוכבים שנא' כי כל הגוים ערלים וכל המפר ברית של אברהם אבינו שאינו מל או שמושך ערלתו אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב וצא ולמד ממשה רבינו שלא נתלה עליה אפילו שעה אחת שאיחר אותה אלא נענש מיד אע"פ שהיה בדרך על כן צריך ליזהר בה מאד וגם כי היא אות ברית חתום בבשרנו ואינה כשאר כל המצות כמו התפילין והציצית שאינן קבועין בגוף וכאשר יסירם יסיר האות אבל המילה היא אות חתום בבשרינו ומעידה בנו שבחר בנו השם מכל העמים ואנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעובדו ולספר תהלתו:
II. מי ראוי ואיך למול
טור יורה דעה סימן רסד
הכל כשרים למול אפי' עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ואם יש ישראל גדול שיודע למול קודם לכולם ואם אין גדול, ימול אחד מאלו אבל נכרי לא ימול כלל וכתב הרמב"ם ואם מל א"צ לחזור ולמול פעם שנייה ובספר המצות כתב שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית
שולחן ערוך יורה דעה סימן רסד
סעיף ג
כיצד מלין, חותכין את הערלה, כל העור החופה העטרה, עד שתתגלה העטרה, ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור, בצפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה, ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים, כדי שלא יבא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ, מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה או אבק סמים העוצרים הדם. הגה: ויהיה נזהר, אם יש לאספלנית שפה, שיהפכנו לחוץ ולא לפנים, שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה. (רבינו ירוחם נתיב א').
סעיף ד
מל ולא פרע, כאילו לא מל.
III. מילה לשם גרות
אוצר הברית פרק יא, סימן א
א) גר הבא להתגייר ומקבל עול מצוות, חיי למול תחילה בפני בית דין של שלושה. ואחר שמל, מעון טבילה לשם גירות. ואם הקדים טבילת גירות למילה, י"א שעלתה לו טבילה, וכשימול יהיה גר, וי"א שלא עלתה לו טבילה זו, וצריך לחזור ולטבול.
ב) גר שמל ולא טבל, יש אומרים שעדיין דינו כדין נכרי לכל דבריו ויש אומרים שמכלל נכרי כבר יצא, אע"פ שלכלל ישראל עדיין לא בא, ולפיכך, לדעתם, אין דינו כדין נכרי לגבי דברים מספר.
ג) ואם מל בהיותו נכרי ובא להתגייר, טעון הטפת דם ברית, אע"פ שנימול ע"י ישראל, ומכל מקום אין מברכים על הטפה זו.
ד) נולד מהול שבא להתגייר, צריך להטיף ממנו דם ברית, ומ"מ איך מברכים על הטפה זו.
ה) נכרת לו הגיד ובא להתגייר, אין המילה מעכבת בו, ודי לו בטבילה.
ו) מי שאסרו עליו הרופאים לימול מסיבות רפואים, אין מקבלים אותו ללא מילה.
ח) מל לשם גירות וחזר בו מלהיות גר ואינו רוצה לטבול, ואחר כמה שנים שוב ברוצונו להתגייר גירות גמורה, אינו טוען הטפת דם ברית.
אוצר הברית פרק יא, סימן ב
ד) מילת גרים צריכה להיות ביום. ואם עבר ומל בלילה הרי מילתו כשרה, אבל יש אומרים שאפילו בדיעבר אינו גר.
ו) מילת גרים אינה דוחה שבת. ואם מלוהו בשבת, י"א שאין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית, וי"א שלא עלתה לו המילה, וצריך להטיף ממנו דם ברית במקרה זה.
אוצר הברית פרק יא, סימן ג
א) מילת גר אינה כשרה אלא כשהיא נעשית ע"י מוהל ישראל.
ב) אם נימול ע"י נכרי, צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ע"י ישראל כשר.
ג) ואם נימול ע"י נכרי שמלוֹ לשם יהדות, והיה ישראל עומד על גביו ומסייעו ומצוהו למול לשם המצווה, י"א שהמילה כשרה, וי"א שגם בזה אינה כשרה, וצריך לחזור ולהטיף דם ברית ע"י ישראל כשר.
ה) גר הבא להתגייר אינו רשאי למול את עצמו. אך לדעת הסוברים דמהני טבילה ואח"כ מילה, י"א שאם כבר טבל, יכול למול את עצמו, וי"א דגם לדעה זו לא ימול בעצמו.
אוצר הברית פרק יא, סימן ד
א) חייב הגר לקבל על עצמו עול תורה ומצוות לפני המילה כשם שחייב לקבלו על עצמו לפני הטבילה.
ג) מל את הגרים, מברך שתי ברכות, אחת לפניה: בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים, ואחת לאחריה: בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית, לא נתקיימו שמים וארץ, שנאשר (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
ה) ומברכים את הברכה שלאחריה על הכוס, וקודם מברכים בורא פרי הגפן.
ח) המל גר גדול, צריך לכסות את המילה בשעת אמירת הברכות.
יב) גר עושה סעודת מילה ביום שנימול.
יג) יש אומרים שאסור להרדים נימול מבוגר לפני המילה, אפילו הרדמה מקומית, ויש מתירים למול בהרדמה מקומית. ומ"מ יש להשתדל שלא למול בהרדמה כללית.
יד) לאחר מילת גר אין צריך לטמון את הערלה בעפר.
טו) אין בעלי הברית של מילת גר פוטרים את הציבור מאמירת תחנון וגם הם עצמם אינם פטורים ממנה. 
