Recent Activity on Sefaria פעילות אחרונה בספריא

  • Shlomo Zacks published a new Source Sheet, MOSHE ON TRIAL.
    8 minutes ago
  • Shlomo Kugel published a new Source Sheet, The Seven Laws of Noah.
    19 minutes ago
  • Eytan Storfer published a new Source Sheet, Parshas Naso - עגלות הנביאים.
    46 minutes ago
  • Moshe (Max) Librach published a new Source Sheet, Tehillim 119: A Life and Love of Torah.
    an hour ago
  • Em Grasmeder published a new Source Sheet, Shavuot 5786: Queer Judaism.
    an hour ago
  • Fabian Zaidemberg published a new Source Sheet, תיקון שבועות תשפו 2026.
    2 hours ago
  • Moshe (Max) Librach published a new Source Sheet, Receiving the Torah every day: my favourite lessons from Har Sinai.
    2 hours ago
  • Moshe (Max) Librach published a new Source Sheet, Mashiach: When Brothers Help Brothers.
    2 hours ago
  • Sharon Wagner-Zauder published a new Source Sheet, Ruth: Securing a FutureShavout 2026 תשפ"ו.
    4 hours ago
  • עילאי גרינולד published a new Source Sheet, פיקוח נפש בשבת לצורך בריאות הנפש.
    4 hours ago
  • Rabbi Adam Schaffer published a new Source Sheet, There Never Was and Never Will Be? Really?.
    4 hours ago
  • Calev Berkowitz published a new Source Sheet, מצות ביכורים- דווקא בשבועות?.
    4 hours ago
  • Shalom Kaplan published a new Source Sheet, Sara Shavuos Drasha.
    5 hours ago
  • Michael Kimmel edited Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sotah 1:8:2 and 2 others »
    Version: Herzog-Tevunot, 2022 (Hebrew)
    <b>אבשלום ניתנווה</b> – כך בעדי הנוסח הטובים. בכמה עדי נוסח משניים: "נתגאה",<sup class="footnote-marker">129</sup><i class="footnote">ניתנווה, או בצורה דומה, ב־ת, ג28, ן, א2, פ, פ1, ל, ז, ג9, ג5.</i> <b>בשערו</b> – על שערו הארוך של אבשלום אנו שומעים במפורש (שמואל ב י"ד, כו). בפסוק הקודם מדובר על יופיו של אבשלום, ומשמע שהשער היה מרכיב ביופיו. בתנ"ך לא נאמר שהיה חטא בגידול השער, ואכן הנוסח "ניתנוה" אינו מלמד על חטא אלא על יופי בלבד. הנוסח "נתגאה" כבר מהווה פרשנות מדרשית למקרא. <b>לפיכך ניתלה בשערו</b> – שנאמר: "ויחזק ראשו באלה ויֻתן בין השמים ובין הארץ" (שמואל ב י"ח, ט), <b>ולפי שבא על עשר פילגשי אביו</b> – הדרשן מצרף כאן פסוקים מספר. דוד השאיר עשר פילגשים לשמור על הבית (שמואל ב ט"ו, טז), לאחר מכן נאמר שאבשלום בא על פילגשי אביו, אך לא נאמר שעשה זאת לכל העשר (שם טז כא). בחזרתו של דוד לירושלים נאמר שהניח את עשר הפילגשים למשמרת ולא קרב אליהן (שם כ', ג), ומשמע שכל העשר נטמאו, כמסקנת המשנה כאן, <b>לפיכך ניתנו בו עשר לונכיות שנאמר ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב וגו'</b> – שמואל ב י"ח, טו. "לונכי" היא כלי מלחמה חד העשוי מברזל, ולכן מתאר המדרש שנעצו בעיני צדקיהו לונכיות של ברזל (דברים רבתי ואתחנן), ובנשק זה נהרג רבי יהודה בן בבא (בבלי, סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב).<sup class="footnote-marker">130</sup><i class="footnote">המסורת הבבלית מספרת על מותו בין אושא לשפרעם בעת שסמך חכמים. מסורות דומות כוללות אותו בין עשרת הרוגי מלכות (ירושלמי, פ"ט הי"ג, כד ע"ב), ובאחרות מתואר שהוא נהרג בשלב מאוחר של הגזרות (שמחות פ"ח ה"ח, עמ' 154; שם ה"ט, עמ' 154). אבל בהלכה י של הירושלמי (כד ע"א) נאמר שמת על מיטתו בשלום לפני הגזרות ולא הספיקו להספידו כהלכה. המסורות סותרות, אפוא, זו את זו.</i> הלונכי מוכרת בארסנל כלי הנשק של הלגיון הרומי. המילה עצמה יוונית, loncήλόγχη (איור 12). הלונכיות אינן נזכרות במקרא. הדרשן לומד על קיומן מהניסוח "נושא כלים".
    5 hours ago
    2 related »
  • t n published a new Source Sheet, Avos 3:2 שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים.
    6 hours ago
  • DAVID SMOLAR published a new Source Sheet, The Meaning of Life...Is Hidden In Deuteronomy 29:28.
    6 hours ago
  • Ariel Tal published a new Source Sheet, The Road to Redemption.
    7 hours ago
  • David Kahan published a new Source Sheet, Shavuot Thunder and Lightning.
    7 hours ago
  • shlomo spivack published a new Source Sheet, מקור תושב"ע בתוך תושב"כ. שבועות תשפ"ו.
    7 hours ago
  • Raya Moskowitz published a new Source Sheet, Rabbinical Medicine.
    7 hours ago
  • ethan davidson published a new Source Sheet, Boaz and Threading The Halakhic Needle.
    8 hours ago
  • Gabe Greenberg published a new Source Sheet, [False] Prophets.
    8 hours ago
  • Jesse Bacon published a new Source Sheet, Torah of the Wilderness: Why Bmidbar's the best.".
    8 hours ago
  • Rachel Abraham published a new Source Sheet, When Morality Misleads: Why We Need the Torah.
    8 hours ago
  • Abigail Klein published a new Source Sheet, Torah trope and how it enriches our understanding of the text.
    8 hours ago
  • Shai Bernat-Kunin published a new Source Sheet, Shavuot 2026: Universalism and Particularism.
    9 hours ago
  • Tamar Fox published a new Source Sheet, Censorship in Judaism--when is it okay?.
    10 hours ago
  • DJ Wartelsky published a new Source Sheet, The Kashrus of the Cask: A Shiur about Sherry.
    10 hours ago
  • Matt Cohen published a new Source Sheet, Tikkun Leil Shavuot with Rabbi Matt Cohen, Temple Emanu El.
    11 hours ago
  • Eleanor Steinman published a new Source Sheet, Evolving Halacha.
    12 hours ago
  • Dalia Bornstein published a new Source Sheet, The Sridei Eish.
    13 hours ago
  • Ruth Abrams published a new Source Sheet, Sources on Numbers 16:29.
    13 hours ago
  • Jacob Perl published a new Source Sheet, t'shuvah sources.
    13 hours ago
  • Sari Laufer published a new Source Sheet, Kind and Generous: Reading Ruth on Shavuot.
    13 hours ago
  • Shoe Skogen published a new Source Sheet, 𒂼𒄄 +Behar Simple Gifts, the Legislation of Release and Renewal.
    14 hours ago
  • noam tal published a new Source Sheet, FIXING gmara and a STORY.
    14 hours ago
  • Sara Kessler published a new Source Sheet, שבועות תשפ"א - לספור ולספר.
    14 hours ago
  • Avishai Conyer published a new Source Sheet, Counting the Omer and Cultivating a Lev Tov for Revelation in the Hassidut of the Bnei Yissachar.
    14 hours ago
  • Howard Finkelstein published a new Source Sheet, second night shavuot on friday night.
    15 hours ago
  • Mordy Shotz added a connection between Sha'ar HaKavanot, Sermons on Tefillin 2:3 and Tikkunei Zohar 9a:11
    15 hours ago
  • Mordy Shotz added a connection between Sha'ar HaKavanot, Sermons on Tefillin 2:3 and Tikkunei Zohar 9b:10
    15 hours ago
  • Amy S published a new Source Sheet, Love Isn't Real... Or Is It?.
    15 hours ago
  • Odelle Epstein published a new Source Sheet, Where is God?.
    16 hours ago
  • Ben Greenfield edited Midrash Tehillim 8:3 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    "You have established strength from the mouths of babes and sucklings, etc." This is what the scripture says (Proverbs 6:1), "My son, if you have become surety for your neighbor, if you have struck your hand for a stranger." Regarding scholars of the wise, the scripture speaks of the moment when an elder is appointed, and the Lord says to him, "Before you were appointed, you were not a guarantor for the community, but now that you have been appointed, you are a guarantor," as it is said, "If you have become surety for your neighbor." This is the Lord, as it is said (Song of Songs 3:3), "This is my beloved and this is my friend," and it is said (Proverbs 27:10), "Do not forsake your friend or your father's friend." It is also said (Psalm 122:8), "For the sake of my brothers and my friends." What should you do so that you will not say that the impure is pure, and the pure is impure, that the forbidden is permitted, and the permitted is forbidden, and you will be obligated to the words of your mouth? You should be occupied with the Torah, as it is said (Proverbs 6:3), "Do this now, my son, and deliver yourself, etc." This is only referring to the Torah, as it is said (Numbers 19:14), "This is the Torah: a man who dies." (Proverbs 6:3) "Go humble yourself, and importune your neighbor." Make for yourself a teacher and acquire for yourself a friend, and let his honor be as dear to you as your own, as it is said, "Importune your neighbor." This is only referring to royalty, as it is said (Psalm 87:4), "I will make mention of Rahab and Babylon." If you do this, you will be delivered like a gazelle from the hunter's hand. Another interpretation of "My son, if you have become surety for your neighbor" is regarding the time when the Torah was given to Israel, and they became guarantors for one another. When the Lord sought to give the Torah to Israel, He said to them, "Give me guarantors who will uphold the Torah." They said to Him, "Our fathers were guarantors for us." He said to them, "They are already obligated to me, but I wish for them to stand on their own." This can be compared to a person who goes to borrow money and says, "Bring me a guarantor." He went and brought someone who was already indebted to him. He said to him, "I wish that he could stand on his own and bring me someone who is not indebted to me." Thus spoke the Lord to Israel: "You brought me Arabguarantors and how many obligations do I have over them? Give me Arabguarantors who are not obligated to me at all." And so it is said (Deuteronomy 5:3), "Not with our ancestors did the Lord make this covenant." They asked him who are those who are not obligated to you? He said to them, "The infants." Immediately the infants were brought to him, measuring their cubits and the circumferences of their heads, and they stood like a brick of an artisan, like the appearance of glass, and they saw the Lord from within the brick and spoke with him, as it is said (Psalms 8:3), "From the mouths of babes and sucklings hast Thou founded strength." And it is written (Job 3:16), "As infants who never saw light." The Lord said to them, "You are responsible for your ancestors, for if they do not uphold the Torah, you are held accountable for their actions." They said to him, "Yes." He said to them (Exodus 20:2), "I am the Lord your God." They said to him, "Yes." He said to them (Exodus 20:3), "You shall have no other gods before me." They said to him, "Yes." And on every word and commandment they responded to him with "yes" and "yes indeed." He said to them, "From your mouths I give the Torah to them," as it is said (Psalms 8:3), "From the mouths of babes and sucklings hast Thou founded strength." "And there is no strength except in Torah, as it is said (Psalms 29:11) 'The Lord gives strength to His people.' Therefore, when Israel neglects the Torah, they are held accountable, as it is said (Hosea 4:6) 'My people are destroyed for lack of knowledge,' and it is also said (Deuteronomy 32:20) 'And I will hide My face from them, and see what their end shall be, for they are a very perverse generation, children in whom is no faithfulness.' What does it mean by 'children in whom is no faithfulness'? I am sorry for them, for they deprive themselves and do not uphold the Torah. Another interpretation of 'children in whom is no faithfulness' is that even I forget that infants bless me, as it is said 'also I.' Who are the 'infants'? Rabbi Yitzhak said, 'They are the ones outside,' as it is said (Lamentations 4:4) 'The tongue of the suckling cleaves to its palate for thirst; young children ask for bread, but no one breaks it for them.' 'The sucklings' are those in the womb, and 'young children' are those outside. Rabbi Yitzhak said that the 'young children' are those inside, as it is said (Job 3:16) 'Or as an untimely birth, I had not been, as infants that never saw light.' 'The sucklings' are those in the womb, and 'young children' are those outside. Rav and Levi differ on the interpretation of this verse. Rav said that the children became like the beams of a palace, shining like the brightness of the firmament. Immediately, the infants left their swaddling cloths, and the young children left their graves. Levi said that the last miracle was greater than the first, as the beams of their palaces returned to their original length, and the infants returned to their swaddling cloths, and the young children returned to their graves. Both groups opened their mouths and sang a song, as it is written (Psalms 8:3) 'From the mouths of babes and sucklings You have founded strength, because of Your enemies, to make the enemy and the avenger cease.' Behold, there are four kingdoms. Another interpretation is for your enemies, so that they will give you the Torah."
    16 hours ago
  • Sara Kessler published a new Source Sheet, חג המצות ומצוות החג - שבועות תשפ"ו.
    16 hours ago
  • Nachum Rosenberg published a new Source Sheet, Shavuot 5786: "Why Doesn't H-Shem Promise Paradise?".
    16 hours ago
  • Hillel Skolnik published a new Source Sheet, Most overlooked lines in Tefilah.
    16 hours ago
  • Rabbi Mandel published a new Source Sheet, The Mystery Of Shavuot.
    17 hours ago
  • Jared Plitt published a new Source Sheet, Shavuot 2026.
    17 hours ago
  • Matthew Nitzanim published a new Source Sheet, Shavuot - Conversion.
    17 hours ago
  • Rabbi Eliyahu Jian published a new Source Sheet, תיקוני זוהר שיעור מספר 9 - י״ד--ט״ז.
    18 hours ago
  • Moshe Taub SEE SECONDARY ACCOUNT FOR MORE SHEETS published a new Source Sheet, Tikkun Leil Shavuos 5786 Kabbala -In Life & Practice.
    18 hours ago
  • Yonatan Sternberg published a new Source Sheet, עלייה להר הבית ובניית בית המקדש בימינו.
    18 hours ago
  • Marcus Feldman published a new Source Sheet, The Universal Chord: Leviticus 19:18 and the Global Golden Rule.
    18 hours ago
  • Rabbi Eliyahu Jian published a new Source Sheet, תיקוני זוהר שיעור מספר 8 -פסוק יג.
    18 hours ago
  • Dani Schwartz published a new Source Sheet, Jewish Continuity in a Changing World.
    18 hours ago
  • Moshe Rudoff published a new Source Sheet, חבב קש שבועות- משה רודאף.
    19 hours ago
  • ronnie perelis published a new Source Sheet, Bikurim Perek 3.
    19 hours ago
  • QA Automation published a new Source Sheet, Test Sheet 1779292327512.
    19 hours ago
  • Noam Kantor published a new Source Sheet, What to Make of the Rebbe Concept.
    19 hours ago
  • Kerith Spencer-Shapiro published a new Source Sheet, Sefer Yetzirah - Three Mothers in the Year, Body, and Worlds - Der Nister Meditation Circle.
    19 hours ago
  • Rabbi Alex Weissman published a new Source Sheet, And All Her Paths are Peace.
    20 hours ago
  • Getzel Davis published a new Source Sheet, Contracting to Connect: The Mystical Architecture of Relationships.
    20 hours ago
  • אבישי אלבוים published a new Source Sheet, כיבוד אב ואם (Copy).
    20 hours ago
  • Nahma Nadich published a new Source Sheet, Shavuot 5786 Text Study.
    21 hours ago
  • Ruth Servi published a new Source Sheet, Shavuot.
    22 hours ago
  • Moshe (Max) Librach published a new Source Sheet, ?אין בין אלא אוכל נפש - PART TWO.
    23 hours ago
  • Ben Potash published a new Source Sheet, Shavout.
    1 day ago
  • Richard Friedman translated Sforno on Genesis 30:8:3 and 3 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    (3) I HAVE ALSO PREVAILED. I have achieved what I wanted in giving my handmaid to my husband.
    1 day, 1 hour ago
    3 related »
  • Ezra Schwartz published a new Source Sheet, Rabbis and their Questions.
    1 day, 1 hour ago
  • Ori Murray published a new Source Sheet, Requests on Shabbos.
    1 day, 1 hour ago
  • דליה מרקס Dalia Marx published a new Source Sheet, 10 עובדות על מסכת אבות.
    1 day, 2 hours ago
  • אלי ליפשיץ published a new Source Sheet, מלוא כל הארץ.
    1 day, 2 hours ago
  • Rabbi Ruhi Sophia Rubenstein published a new Source Sheet, Ruth: the Torah of Kindness and . . .?.
    1 day, 6 hours ago
  • Eliezer Weinbach published a new Source Sheet, Cheese!.
    1 day, 7 hours ago
  • Benjamin Miller published a new Source Sheet, The Torah of Chelm: Taking Foolishness Seriously.
    1 day, 7 hours ago
  • Hesh Luber published a new Source Sheet, What is Love? Maybe... Don't Hurt Me?.
    1 day, 8 hours ago
  • Eli Rosenthal published a new Source Sheet, Elisha's Miracles: Morning Services.
    1 day, 9 hours ago
  • Ana Turkienicz published a new Source Sheet, "And in you shall all the families of earth be blessed".
    1 day, 11 hours ago
  • ‫אלכסנדר Grinberg‬‎ published a new Source Sheet, מנהגי שבועות.
    1 day, 11 hours ago
  • Rabbi Eliyahu Jian published a new Source Sheet, Sacred Teachings of Rav Ashlag Class #11 Ways of Life Cannot be Based on Truth.
    1 day, 12 hours ago
  • Rabbi Eliyahu Jian published a new Source Sheet, Sacred Teachings of Rav Ashlag Class #10 The Definition ofGood and Evil Depends on the Society.
    1 day, 12 hours ago
  • Anna Chapman published a new Source Sheet, Kindness in the Book of Ruth (Copy).
    1 day, 13 hours ago
  • Uri Allen published a new Source Sheet, King David in Midrash.
    1 day, 13 hours ago
  • larry solomon published a new Source Sheet, Effective Prayer.
    1 day, 13 hours ago
  • Kerith Spencer-Shapiro published a new Source Sheet, Receiving Life-Force, Becoming Foundation - Sources for Guided Meditation with Tiferet Project.
    1 day, 14 hours ago
  • Benjamin Adler published a new Source Sheet, Torah Talk: The Secret Language of Torah.
    1 day, 14 hours ago
  • Valerie Lieber published a new Source Sheet, Thou Shalt Not Covet.
    1 day, 14 hours ago
  • Rabbi Lisa Grushcow published a new Source Sheet, Adult Bnei Mitzvah 5786: Tzitzit and Tallit.
    1 day, 14 hours ago
  • חגית ברנע published a new Source Sheet, והגית בו יומם ולילה?! (Copy).
    1 day, 14 hours ago
  • Aaron Levitt published a new Source Sheet, Can AI Be My Rabbi?.
    1 day, 14 hours ago
  • Josh Katzin published a new Source Sheet, Prophesy and Interpretation.
    1 day, 15 hours ago
  • David Gibber published a new Source Sheet, Seven.
    1 day, 16 hours ago
  • David Gibber published a new Source Sheet, Shavous Milchig and Fleishig Bread; Eliyahu HaNavi.
    1 day, 16 hours ago
  • Kohenet Amanda Nube published a new Source Sheet, Letters.
    1 day, 16 hours ago
  • Kohenet Amanda Nube published a new Source Sheet, Nasso.
    1 day, 16 hours ago
  • Kohenet Amanda Nube published a new Source Sheet, Otiyot Yesod.
    1 day, 16 hours ago
  • Rabbi Cantor Jessica Fox published a new Source Sheet, Reviving with the Dew of Torah: Shavuot 5786.
    1 day, 17 hours ago
  • גרעד Jared בן נח Essig published a new Source Sheet, Revising Maimonides 13 principles of faith..
    1 day, 17 hours ago
  • Ethan Bair published a new Source Sheet, Shiur on Megillat Ruth.
    1 day, 17 hours ago
  • Stephan Claassen edited Pardes Rimmonim 18:2:1 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    In this chapter we will see to present two sayings from the Zohar which disagree with each other in their homily and which further disagree with the saying of the Gemara that was given above. The first saying is in Song of Songs from the Zohar (Zohar Chadash 84b) and this is what it says: <br> “And God created the two large luminaries etc.” [cf. Genesis 1:16, with “created” instead of “made”]. At first there were two lights [each being in balance withweighing each corresponding to the other as the companions have established, and Iwe have established that these two luminaries were in one mystery], joined as one, and they were of one weight so that both were called ‘great’ as Iwe have established. Not that the moon was at first large and superior, but that all the time the moon exists instands with the sun in one mystery, because of thim they are in each others, she [= the moon] is called in his [= the sun’s] presence called ‘great ones’. The tail of a lion is a lion and is called ‘lion’. <br> The moon said before the Holy One, blessed be He: Is it possible for one king to minister with two crowns as one, but? But [it should be] this one by himitself and that one by himitself?. He said to her: I see in you that your intent is to be the head of foxes<sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote">This refers to the end of Pirkei Avot 4:15: ‘…And be a tail unto lions, and not a head unto foxes’</i>; go and reduce yourself, because although you will be head of them, thereyou will behave a reduction for you from what you were. And this is what the moon said: “Tell me, [you] whom my soul loves, where will you pasture?” [Song of Songs 1:7]. How then is it possible for you [= God] to lead the world with two crowns as one? “how do you cause to rest at noon?” because the moon does not have the worth to shinecompetence to give light, and it is not possible for you to lead [the world] with two crowns as one, with the sun and with the moon, as for the moon, what light does it have at noon? Because of this, it is not possible for you to minister with two crowns as one. “For why should I be like one veiled?” How then shall I be wrapping myself at noon, when there is light and force of the sun are? I will go and grow strong, ohseize this, covering myself in shame before him [= the sun], and I won’t be able to minister before you, and you, how can you lead and minister with two crowns as one? The Holy One, blessed be He, said to her: Oh, I have understood you, go and diminish yourself, “if you do not know, o fairest among women” [Song of Songs 1:8], as you said before me that it is not possible for me to lead the world with two crowns as one, go and diminish yourself and you will be head of foxes, “go out in the tracks of the cattle”, go out and be the head of all these crowds and small armies below, and pasture them and lead them and be king of all lower ones and lead each one according to what is decided for it, and be ruler in the night. Certainly, go out and diminish yourself, and thus it will become adaptedis fit for you. End of citation.
    1 day, 18 hours ago
  • Sarah Chandler aka Kohenet Shamirah published a new Source Sheet, Text as Portal: A Dreamwork Intensive: Week 5 of 8.
    1 day, 18 hours ago
  • Abby Stein translated Peri HaAretz, Letters 3:3 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    For it was the word of Hashem indeed in the hand of the Baal Shem, and he would decree a matter and it would be established; he was one of a kind, and from among the ancients none arose like him, and after him, into the dust, who can arise?
    1 day, 18 hours ago
  • sam dratch published a new Source Sheet, The Case of Brother Daniel.
    1 day, 18 hours ago
  • Roni Tabick published a new Source Sheet, Oseh Shalom Bimromav? Is there War in Heaven?.
    1 day, 18 hours ago
  • Rachel B published a new Source Sheet, Women at Purim.
    1 day, 20 hours ago
  • Rachel B published a new Source Sheet, Julia Watts Belser on Jewish Eco-Theology.
    1 day, 20 hours ago
  • David Schwartz published a new Source Sheet, Abigail: A 3-Act Story.
    1 day, 20 hours ago
  • Josh Friedman published a new Source Sheet, honi.
    1 day, 20 hours ago
  • Nasiyah Isra-Ul published a new Source Sheet, Sacred Justice: Torah-Centric Wisdom About How We See Others.
    1 day, 20 hours ago
  • Asher Ben David edited Shulchan Arukh, Orach Chayim 147:8 and 5 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    On a day when there are two Torah scrolls are used, they should not open the second one not remove it'sthe cover until they roll up the first one. <small>Rem"aGloss: And they should not remove the first one until they placed the second one on the table, so that they do not get distracted from the mitzvah. And they should take out bothe two Torah scrolls at the same time, and they should hold the second one until after the reading of the first one. (Ohr Zaruah in the name of the Yerushalmi)</small>
    1 day, 21 hours ago
    5 related »
  • Neil Tow published a new Source Sheet, Ruth and The Journey Inward.
    1 day, 21 hours ago
  • Rabbi Danielle Upbin published a new Source Sheet, Psalm 129: The Long View.
    1 day, 21 hours ago
  • David Basok published a new Source Sheet, הדרמות שעיצבו את היהדות כפי שאנחנו מכירים.
    1 day, 21 hours ago
  • Neil Tow published a new Source Sheet, Weekly Torah Study: Reflections on Ruth.
    1 day, 21 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Steinsaltz on Menachot 23b:14 history »
    Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)
    ונברר: <b>מני</b> <small>[</small>כשיטת <small>מי היא]?</small> <b>אי רבנן</b> <small>[אם</small> שיטת <small>חכמים]</small> — <b>הא אמרי</b> <small>[הרי אומרים</small> הם<small>]:</small> <b>עולין הוא דלא מבטלי הדדי</b> <small>[שאינם מבטלים זה את זה],</small> <b>הא</b> <small>[אבל]</small> <b>מין במינו</b> סתם <b>בטיל</b> <small>[בטל]!</small> <b>אלא פשיטא</b> <small>[פשוט]</small> שהוא כדעת <b>ר' יהודה</b> האומר שמין במינו לא בטל.
    1 day, 21 hours ago
  • rafa kern published a new Source Sheet, Shavuot 5786 at Beth Jacob Congregation.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Or HaChaim on Numbers 3:39:4 history »
    Version: Or Hachayim, trans. Eliyahu Munk (English)
    As to the question why a G'd-fearing tribe such the Levites largely ignored the most basic of G'd's commandments namely to be fruitful and to multiply, they may have applied to themselves the verse in Isaiah 65,23: "in order that they may not labour in vain and give birth to confusion." We find in <i>Taanit</i> 11 that in years of famine one may not sleep with one's wife in order not to fulfil the commandment of being fruitful when circumstances are such that suffering of existing human beings would be further increased. The Levites applied this kind of reasoning when considering the fate in store for their male children. Later on when they too fulfilled the commandment they increased their number to compensate for the selfless attitude they had displayed while in Egypt.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 80:1:5 history »
    Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)
    ובמדרש (מדבר רבה פרש' י"ט) יש הבל שנעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ח׳:י״ד) אתה מוצא כשקלל את הנחש לא הניחו לטעון כלום שהיה לנחש לומר רבש"ע אתה צוית על אדם לא תאכל ואני אמרתי לו אכול ממי היה לו לשמוע ומשה היה לומר לא עברתי על דבריך למה אני מת. ועם כל זה לכן לא תביאו כי הם הביאוהו אל הכעס כמו שאמרנו. אמנם לפי שהיא טענה חלושה אליו לפי מעלתו לא הועילה לו עם היותו צדיק כמו שטענת הנחש הרשע ג"כ אינה מספקת. ולזה יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים. והעולה מכל זה כי אין להרחיק מהיותר שלם שבמיון האנושי שיחטא אין צריך לומר במה שהוא חטא וחסרון בהחלט כענין ההפסק מההתבודדות והדבקות שהוא חטא וחסרון מטבע המלאכיי שזכרנו ראשונה אלא אף בחטאות האדם אשר הוא אפשר עליו שלא לחטוא לא נמצא שיצא בפועל אדם נקי לגמרי והשלמים יבדלו מהבלתי שלמים או מהחסרים בנפלם על היותר קלים מהם ועל המעט עד שיהיה אדון הנביאים הוא היותר שלם מכל האדם בזה בנפלו על דברים קלים ומעטים אשר ספרו אותם חז"ל (תנחומא פ' חקת) באומרו והן לא יאמינו לי (שמות ד׳:י״ג) שלח נא ביד תשלח (שם) הצאן ובקר ישחט להם וגו' (במדבר י"ח). וחטא מי מריבה (שם כ') אשר פרסמו הכתוב יותר מכלם. אמנם לא תארו הכתוב במה שלא יחטא כלל כמו שאמרנו:
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Steinsaltz on Ezekiel 20:8 history »
    Version: The Koren Steinsaltz Tanakh HaMevoar - Hebrew (Hebrew)
    <b>וַיַּמְרוּ</b>, מרדו <b>בִי, וְלֹא אָבוּ</b>, רצו <b>לִשְׁמֹעַ אֵלַי</b> – <b>אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ.</b> כבר בארץ מצרים היו בני ישראל מרדנים. <b>וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם.</b> לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Pesikta Rabbati 5:1 history »
    Version: OYW (Hebrew)
    ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז' א'). ילמדנו [רבינו] מהו שיהא המתרגם לקורא בתורה (מהו) שיתרגם ויסתכל בכתב כך שנו רבותינו המתרגם אסור להסתכל בכתב ואסור לקורא לתת עיניו חוץ מן התורה שלא ניתנה תורה אלא בכתב שנאמר וכתבתי על הלוחות (שמות ל"ד א') ואסור למתרגם ליתן עיניו בתורה אמר רבי יהודה בן פזי מקרא מלא הוא כתב לך את הדברים האלה (שם שם כ"ז) הרי המקרא שניתן בכתב כי על פי הדברים האלה (שם) הרי התרגום שניתן על פה: אמר רבי יהודה ברבי שלום ביקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה הקב"ה שהאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראים בה יוונית ואומרים אין הם ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא הא משה עתידין האומות להיות אומרים אנו הם ישראל אנו הם בניו של מקום וישראל אומרים אנו הם בניו של מקום ועכשיו המאזניים מעויין אמר הקב"ה לאומות מה אתם אומרים שאתם בניי איני יודע אלא מי שמסטירין שלי בידו הוא בני אמרו לו ומה הם מסטירין שלך אמר להם זו המשנה והכל היאך לדרוש אלא אמר רבי יהודה הלוי בי רבי שלום אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה מבקש שתהא המשנה בכתב ומה בין ישראל לאומות מניין (כך) [שכך] הוא אומר אכתוב לך רובי תורתי (הושע ח' י"ב) ואם כן כמו זר נחשבו (שם). דבר אחר אכתוב לך רובי תורתי זה אחד משלשה דברים שנתן משה נפשו עליהם וקראם הקב"ה לשמו של משה הדינים והתורה והמשכן התורה מניין זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ"ב) והדינים מנין צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג כ"א) והמשכן מניין שנתן משה נפשו עליו רבי חייא בן יוסף אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו שני פעמים בכל יום וקבעו רבי חנינא הגדול אומר שלשה פעמים בכל יום מפרקו וקובעו ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד אמרו רבותינו הוא בעצמו היה מפרקו ולא היה מסייעו אחד מישראל מנין ממה שקרינו בעניין ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: [ויהי ביום כלות משה וגו'] כך פתח רבי תנחומא בי רבי אבא מי עלה שמים וירד וגו' (משלי ל' ד') הפסוק הזה נדרש באלקים ובמשה כיצד מי עלה שמים זה הקדוש ברוך הוא עלה אלקים בתרועה (תהלים מ"ז ו') כמלך בשר ודם כשהוא עובר ממקום למקום מביאין סלפירין ותוקעים לפניו כך עשו לפני הקדוש ברוך הוא כמה שכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (שם צ"ח ו') וירד זה הקדוש ברוך הוא כמה דכתב וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט כ') מי אסף רוח בחפניו (משלי שם) זה הקב"ה כמה שכתב אשר בידו נפש כל חי [ורוח כל בשר איש] (איוב י"ב י') מי צרר מים כשלמה (משלי שם) זה הקדוש ברוך הוא כמה שכתב צורר מים בחפניו (איוב כ"ו ח') מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם) זה הקדוש ברוך הוא שהוא מחיה מתים כמה שכתב יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיה כ"ו י"ט) וכן ה' ממית ומחיה (שמואל א' ב' ו') מה שמו (משלי שם) אל שדי צבאות יה מה שמו ה' כמה שכתב אני ה' הוא שמי (ישעיה מ"ב ח') ומה שם בנו (משלי שם) אלו ישראל שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב): מי עלה שמים וירד מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומוריד גשמים זה שמחלק מעשרותיו בחפניו מי צרר מים כשלמה שאינו מחלק מעשרותיו כראוי עוצר הגשמים: דבר אחר מי עלה שמים זה אליהו שנאמר ויעל אליהו (וגו') [בסערה השמים] (מלכים ב' י"א) וירד רד אתו אל תירא (שם א' ט"ו) מי אסף רוח בחפניו חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (שם א' י"ז א') מי צרר מים ויקח אדרתו ויגלום (שם ב' ב' ח') מי הקים כל אפסי ארץ ויאמר אליהו ראה חי בנך (שם א' י"ז כ"ז): דבר אחר מי עלה שמים זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלקים (שמות י"ט ג') וירד זה משה ויאמר ה' אל משה לך רד (שם ל"ב ז') מי אסף רוח בחפניו זה משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' (שם ט' כ"ט) מי צרר מים כשלמה וברוח אפך נערמו מים (שם ט"ו ח') מי הקים כל אפסי ארץ זה משה אמר רבי אבא בר כהנא אילו הדגלים (שהעמידו) [שהעמידן] משה איש על דגלו באותות (במדבר ב' ב') ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זה המשכן ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: [דבר אחר ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן] שנו רבותינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב) ואתה מוצא עשרים וששה דורות שעמדו משנברא העולם עד שנתנה התורה היה הקדוש ברוך הוא מנהיג אותם בחסד וכנגדם אמר דוד עשרים וששה פעמים כי לעולם חסדו אמר רבי הונא הכהן בן אביו בשם רבי אחא ברמז רמז אותם מש להם בים נחית בחסדיך (שמות ט"ו י"ג) אילו עשרים וששה דורות שעמד משנברא העולם עד שניתנה תורה נהלת בעזך (שם) זו התורה שנקראת עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כ"ט י"א) למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל של שני רגלים ולא היה יכול לעמוד כיון שעמד המשכן כמה שכתב אל נוה קדשיך (שמות שם) עמד העולם ויהי ביום כלות משה להקים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כ"ב): ד"א ויהי ביום כלות זה שאמר הכתוב עורי צפון ובואי תימן וגו' (שה"ש ד' ט"ז) עורי צפון אילו העולות שהן נשחטין בצפון: רבי אלעזר בן פדת אמר הקריבו בני נח שלמים מנין והבל הביא [גם הוא] מבכורות צאנו ומחלביהן (בראשית ד' ד') מהו מחלביהן דבר שחלבו קרב לגבי המזבח ורבי יוסי בר' חנינא אמר עולות הקריבו בני נח ומה מקיים רבי יוסי ומחלביהן משמניהם השיב רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו והרי כתב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים (שמות י"ח י"ב) אמר לו כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו רבי ינאי אמר לאחר מתן תורה בא רבי חייא הגדול אמר קודם מתן תורה אמר לו רבי אלעזר הרי כתב וישלח את נערי בני ישראל ויזבחו שלמים ויעלו עולות (שמות כ"ד ה') אמר לו אין למדין מן התורה שחידוש דבר היה (אע"פשנה) [על פי שעה] חזקיה בי רבי חייא ויזבחו זבחי שלמים בעורותיהן הקריבו את העולות ולא הפשיטום ולא ניתחום אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי המקרא מסייע את רבי יוסי בר חנינא ראה מה כתב זאת תורת המנחה (ויקרא ו' ז') היא המנחה אין כתיב כאן זאת תורת האשם (שם ז' א') הוא האשם אין כתב כאן אבל כשהוא בא לעולה מה הוא אומר זאת תורת העולה [היא העלה] (שם ו' ב') מה הוא היא העולה שהקריבו מראש אבל כשהוא מזכיר את השלמים מה הוא אומר זאת תורת זבח השלמים [אשר יקריב לה'] (שם ז' י"א) אשר הקריבום לה' אין כתב כאן אלא אשר יקריב לה' אף המקרא (זאת) [הזה] מסייע לרבי יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן אין אומר עורי אלא לדבר שהיה ישן: ובואי תימן אלו השלמים שהן נשחטים בדרום אמר רבי סימון בשם ר' שמואל בר' נחמן כתב מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו [את עלתיך ואת שלמיך וגו'] (שמות כ' כ"א) רבי ראובן אומר במקום כשר לעולות וכשר לשלמים מחציו לצפון כשר לעולות מחציו לדרום כשר לשלמים הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש שם) זו הקטורת יבא דודי לגנו (שה"ש שם) א"ר נחוניא לימדה תורה דרך ארץ שלא יהא חתן נכנס עד שתהא הכלה נותנת לו רשות ויאכל פרי מגדיו (שה"ש שם) אלו הקרבנות באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה' א') למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה (שיבנה) [שיבנו] פלטין ובנו אותו והיו בני המדינה על פתח פלטין ומצעקין ואומרים יכנס המלך בפלטין מה עשה המלך נכנס בפישפש ושילח את הכרוז ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרין יבא דודי לגנו שלח הקב"ה ואמר להם מה אתם יריאים כבר באתי לגני אחותי כלה: דבר אחר באתי לגני אמר רבי שמעון בר יוסני באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני מהו לגני לאותו הגן שנסתלקתי הימנה כמה שכתב מתהלך בגן (בראשית ג' ח') אריתי מורי עם בשמי (שה"ש שם) [זה הקטורת] אכלתי יערי עם דבשי אילו קדשי הקדשים וקדשים קלים שתיתי ייני עם חלבי (שה"ש שם) אילו הנסכים והחלבים: דבר אחר אכלתי יערי אילו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקיבלם הקב"ה שהיחיד אינו מתנדב קטורת והביא כל נשיא קטורת כמה שכתב כף אחת עשרה זהב מליאה קטורת (במדבר ז' י"ד) ושאין יחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו שנאמר או הודע עליו חטאתו (ויקרא ד' כ"ג) והביא כל נשיא ונשיא שלא הודע לו כמה שכתב שעיר עזים אחד לחטאת (במדבר ז' ט"ז) ושאין קרבנו של יחיד דוחה את השבת וקרבנו של נשיא דוחה את השבת כמו שכתב ביום השביעי נשיא לבני אפרים (שם שם מ"ח) אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שה"ש שם) אילו ישראל שנקראו ריעים שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכ"ב ח'): דבר אחר יבא דודי לגנו אל תהי קורא כן אלא לגנונו אימתי ויהי ביום כלות משה אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ביום שנכנסה הכלה לחופתה ויהי ביום כלת משה כלת כתיב: דבר אחר ויהי ביום [כלות משה וגו'] זה שאמר הכתוב כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת וכשרון (קהלת ב' כ"א) זה בצלאל שעשה המשכן בחכמה ובדעת כמה שכתב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות ל"א ג') ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת שם) זה משה שלא עמל במשכן ונקרא על שמו שנאמר ויהי ביום [וגו'] כלות בצלאל אין כתב כאן אלא ביום כלת משה הוי ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו: [דבר אחר] ויהי מה שאמר ועשה אמר רבי יהושע בן לוי תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו בהם כמה שכתב וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמות כ"ט מ"ו) וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים לפיכך הוא אומר ויהי מה שאמר עשה: דבר אחר [ויהי] רב אמר דבר שלא היה נברא בעולם אלא עכשיו משנברא העולם לא שרתה השכינה בתחתונים אלא (משה הקים) [משהוקם] המשכן שרתה השכינה בתחתונים ורבי שמעון בן יוחאי אומר מאי ויהי דבר שהיה ופסק וחזר להיות כמה שהיה שכן אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם הייתה השכינה בתחתונים כמה שכתוב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן (בראשית ג' ח') חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון עמד קין והרג לאחיו נסתלקה לרקיע השני עמד דור אנוש וחטאו אז הוחל לקרא בשם ה' (שם ד' כ"ו) ונסתלקה לרקיע השלישי עמדו דור המבול וחטאו כמה שכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם (שם ו' ה') [ונסתלקה לרקיע הרביעי עמדו דור הפלגה] ונסתלקה השכינה לרקיע החמישי עמדו הסדומיים ונסתלקה לששי שהיו חוטאים ואנשי סדום רעים וחטאים (שם י"ג י"ג) באו פלשתים וחטאו וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה (שם כ' ב') ונסתלקה לשביעי: בא אברהם וסיגל מעשים טובים וירדה השכינה מן הרקיע השביעי לששי בא יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח וירדה מן הששי לחמישי בא יעקב ונטע (אהלה) [אהלים] לתורה כמו שכתב ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כ"ה כ"א) וירדה השכינה מחמישי לרביעי בא לוי והורידה מרביעי לשלישי בא קהת והורידה משלישי לשני בא עמרם והורידה לראשון אשריהם הצדיקים שהם משכינים השכינה בארץ שכן כתיב כי ישרים ישכנו ארץ (משלי ב' כ"א) בא משה והורידה למטה כמה שכתב ויכס הענן את האהל וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ' ל"ד): כתב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח' כ"ז) וכאן כתב וכבוד ה' מלא את המשכן אמר רבי יהושע דסיכנן בשם רבי לוי למה הדבר דומה למערה פתוחה על שפת הים געש הים ונתמלא המערה והים לא חסר כך אף על פי שכתב וכבוד ה' מלא את המשכן (אלא) העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו של הקדוש ברוך הוא כשם שכתב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כ"ג כ"ד) לפיכך כתב כאן ויהי שכשם שהייתה השכינה מתחלת ברייתו של עולם למטה ונסתלקה למעלה (אלא) חזרה עכשיו להיות למטה כשם שהייתה ויהי ביום כלות משה: דבר אחר ויהי ביום אמר ר' חייא ברכי אבא בשם רבי יוחנן המדרש הזה עלה בידינו מבבל כל מקום שכתוב ויהי אין צרה כיוצא בה אמר ר' שמעון ברבי אבא בשם ר' יוחנן משמש זו וזו בכ"מ שכתב ויהי בימי אין צרה כיוצא בה ויהי בימי אחשורוש (אסתר א' א') יש צרה גדולה מזו ויהי בימי שפוט השופטים (שופטים א' א) יש צרה גדולה מזו וכן כולם ובכל מקום ויהי אין שמחה כיוצא בה יהי אור ויהי אור (בראשית א' ג') יש שמחה גדולה מזו ויהי ביום השמיני ויקרא ט' א') יש שמחה גדולה מזו וכאן ויהי ביום כלת משה יש שמחה גדולה מזו את מוצא. אמר רבי שמואל בן נחמן בכ"מ שכתב ויהי אין צרה כיוצא בה וכל מקום שכתב והיה אין שמחה כיוצא בה השיבו את רבי שמואל בן נחמן אמרו לו והרי כתב ויהי אור (בראשית א' ג') מה צרה יש בזו אמר להן שאורו עתיד ליגנז מפני המאורות אמרו לו והרי כתב ויהי ביום השמיני (ויקרא ט' א') מה צרה יש בזו אמר להן שנדב ואביהו עתידים למות אמרו לו והרי כתב ויהי ביום כלות אמר להן מפני שעתיד לגנז מפני בית המקדש אמרו לו והרי כתב והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה ל"ח כ"ח) אמר להן אין שמחה כיוצא בה שלא נתן הנביא אפוכי לישראל אלא הוא כמה שכתב תם עונך בת ציון (איכה ד' כ"ב): דבר אחר ויהי ביום כלות משה מי אמר ווי אמר רבי אבא כביכול הקדוש ברוך הוא אמר ווי למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רונונית ואמר לה המלך עשי לך פורפירא כל ימים שהייתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרנונית אחר ימים גמרה הפורפירא ונתנה אותה לכבס ועשאה והביאה למלך כיון שראה אותה המלך התחיל צווח ווי אמרה ליה מרי המלך פורפירא שלך עשויה ואתה צווח ווי אמר לה שלא תחזור לרוננית כך אתה מוצא שהיו ישראל בכל שעה מרננים כמה שכתב וילונו העם על משה ועל אהרן (שמות ט"ו כ"ד) וכן וילונו כל עדת בני ישראל (שם ט"ז ב') וכן ואתם המיתם עם ה' (במדבר י"ז ו') תבע הקב"ה בידם שיעשו את המשכן כמה שכתב ועשו לי מקדש וגו' (שמות כ"ה ח') ואת מוצא כל ימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים לא עשה אלא כיון שגמרו את המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח ווי ויהי ביום כלות אמרו רבונו של עולם המשכן עשוי ואת צווח ווי אמר להם אומר לכם למה אני צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים: דבר אחר ויהי ביום מי קרא ווי הבכורות אמרו ווי שניטלה מהם הכהונה שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות (זבחים פי"ד מ"ד) וכן כתב והכהנים והעם אל יהרסו וגו' (שמות י"ט כ"ד) עד עכשיו לא ניתנה תורה ולא ניתנה כהונה לאהרן והוא אומר והכהנים והעם אל יהרסו רבי יהושע בן קרחה ורבי אחד מהם אומר הכהנים אלו הבכורים וחביריו אומרים אלו נדב ואביהו וכן שבר ה' מטה רשעים (ישעיה י"ד ה') אמר רבי אבא בר ממל אילו הבכורות לפיכך כשהוקם המשכן צווחו ווי ויהי ביום: דבר אחר ויהי מי אמר ווי המלאכים אמרו ווי אמרו עכשיו מניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ויורד ודר בתחתונים אע"פכן פייסן הקב"ה את העליונים ואמר להן חייכון העיקר למעלה כמה שכתב כסה השמים הודו ותהילתו מלאה הארץ (חבקוק ג' ג') אמר רבי סימן בשם ר' שמעון בשם רבי יהושע שחק עליהם הקדוש ברוך הוא על שאמר העיקר למעלן שכן כתב הודו על ארץ ושמים וירם קרן וגו' (תהלים קמ"ח י"ג י"ד) בתחלה על ארץ ואח"כ שמים לפיכך אמרו ווי ויהי ביום כלות משה: דבר אחר [ויהי] מי אמר ווי אומות העולם אמרו ווי למה אמרו ווי אלא אמרו עד שלא היה הקב"ה דר עמהם היה מתקיים עליהם ועושה מלחמותיהם ועכשיו שעשו לו משכן ודר עמהם על אחת כמה וכמה לפיכך אמרו ווי ויהי ביום כלות משה: דבר אחר [ויהי ביום כלות משה וגו'] מה כתב למעלה מן העניין ברכת כהנים יברכך ה' (במדבר ו' כ"ד) אמר רבי יהושע דסיכנן למה הדבר דומה למלך שקידש את בתו ועשה לה קידושין גדולים ושלטה בהם עין רעה עבר המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהי הקמיע הזה עלייך כדי שלא ישלוט בך עין רעה עוד כך כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל בסיני עשה להם פומבה גדולה כמה שכתב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו) ולא היו אלא קידושין כמה שנאמר לך אל העם וקדשתם (שם י"ט י') ושלטה בהם עין הרעה ונשתברו הלוחות כמה שכתב וישבר אותם תחת ההר (שם ל"ב י"ט) לא עשה אלא כיון שבאו (ועשה) [ועשו] את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחילה כדי שלא תשלוט בהם עין רעה לפיכך כתב תחילה יברכך ה' ואחר כך ויהי ביום. דבר אחר למה כתב תחילה יברכך ואח"כ ויהי אמר רבי אבהו אין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם מלך בשר ודם נכנס למדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומשבחין ומכבדין אותו ואחר כך עושה להם כל צורכיהם בונה להם דימוסיא עושה להם נחת רוח במדינה אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא עשו ישראל המשכן נתן להם הברכות תחילה כמה שכתב יברכך ה' ואח"כ ויהי ביום כלות: דבר אחר ויהי ביום כלות משה א"ר יהודה ברבי שלום בשם רבי לוי אין רובע בארץ שאין בו תשעה קבין מזיקין אמר רבי יוחנן כשהוקם המשכן כלו המזיקים מן העולם דכתיב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צ"א י') כשהוקם המשכן אמר ריש לקיש מה לי ולספר תילים דבר תורה הוא יברכך ה' וישמרך מן המזיקים אימתי ויהי ביום כלות משה דבר אחר ויהי ביום הקים משה אין כתב כאן אלא ביום כלות יום שכלו המזיקים מן העולם: דבר אחר ויהי ביום כלות משה פותח בו צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (שה"ש ג' י"א) (ומפרסמו) [ומפרנסו] כשם שהוא אומר בשיר השירים: דבר אחר ויהי ביום כלות משה זה שאמר הכתוב אשמעה מה ידבר האלקים כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלים פ"ה ט') אתה מוצא בשעה שעשו ישראל אותו המעשה וכעס עליהם הקב"ה כדכתיב ראיתי את העם הזה וגו' (שמות ל"ב ט') מיד עמד משה וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שיתרצה לישראל כמה שכתב ויחל משה את פני ה' אלקיו [ויאמר] למה ה' וגו' (שם שם י"א) מיד נתרצה להם הקב"ה כמה שכתב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם שם י"ד) [כיון שנעשה המשכן א"ר יהודה בר סימון] הלך משה והיה מרבץ ראשו במשכן תאמר שיש בלבו של הקדוש ברוך הוא על ישראל כמה שכתב אשמעה מה ידבר האלקים מה (ידבר) האל תאמר עד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם אלא ה' אומר אלא רחמים הוא נוהג עמהם ה' ה' אל רחום וחנון (שם ל"ד ו') מיד פייסו הקדוש ברוך הוא שאין בלבו על ישראל כמה שכתב ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון (שם) אמר רבי סימון למה כתב שני פעמים ה' ה' אלא שפייסו האלקים ואמר לו משה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו מעשה כך אף עכשיו אני נוהג עמהם במידת רחמים והיה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון ולא היה אחד מישראל שומע אבל כשהיה פניו של משה מאדימות היו יודעים שהדיבור בא אצלו אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי יהודה בר רבי סימון אמר לו הקב"ה משה לשעבר הייתה איבה בני ובין בניי שנאה ביני ובין בניי תחרות ביני לבין בניי אבל עכשיו אהבה ביני ובין בניי אחוה ביני ובין בניי ריעות ביני ובין בניי הוי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו: דבר אחר כי ידבר שלום אל עמו אמר רבי יהושע הכהן בי רבי נחמיה כך אמר רבי אלעזר עד שלא (היה) הוקם המשכן הייתה תחרות בעולם אבל משהוקם נעשה שלום בעולם מניין כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו אימתי אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצינו (שם י') אמר ריש לקיש מה לי ולספר תהילים דבר תורה [היא] ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אימתי ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: דבר אחר ויהי ביום כלות משה אמר רבי יהושע בן לוי ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כשיעשו את המשכן שהוא נותן להם את הברכות מניין הוא שכתב מזבח אדמה תעשה לי [וגו'] בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ' כ"א) לפיכך כשעשו המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות יברכך ה' וישמרך אימתי ויהי ביום כלות משה: [דבר אחר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן] אמר רבי סימון בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל להקים את המשכן רמז שהוקם המשכן למטה הוקם המשכן למעלה שנאמר ויהי ביום כלות משה [וגו'] להקים המשכן אין כתיב כאן אלא את המשכן זה המשכן של מעלה (ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן) אמר הקב"ה בעולם הזה כשעמד המשכן צויתי את אהרן ובניו שיהיו מברכים אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי מברך אתכם שכן כתב יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (תהלים קל"ד ג):
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 87:65:1 history »
    Version: Kaf Hachayim, Yoreh Deah, Jerusalem 1936-1957 (Hebrew)
    <b>סה) טריפדי"ש </b>והוא כלי ברזל שיש לו ג' רגלים והוא מיוחד לשפות עליו קדרה או מחבת לבשל אסור לחמם עליו שום לחם משום דנשפך עליה רוטב רותח מבשר ומחלב וכשמחמם בה לחם בולע אותו לחם מבשר וחלב. ועוד דנראה דיש שם ממשו של בשר דהיינו שומן הנשפך וכן ממשו של חלב או גבינה דהא אין דרך לקנח או נלשפשף או להדיח הטריפדי"ש כלל. ב"ד חא"ח ה' פסח סי' ר"ח. זכ"ל חי"ד או' ב' זב"צ או' מ"ח.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Steinsaltz on Ezekiel 20:44 history »
    Version: The Koren Steinsaltz Tanakh HaMevoar - Hebrew (Hebrew)
    <b>וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.</b> שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection between Ben Yehoyada on Megillah 32a:1 and Daniel 12
    (automatic citation link)
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Ben Yehoyada on Megillah 32a:1 and Daniel 12:7
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Ben Yehoyada on Megillah 32a:1 and Sanhedrin 102a:15
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Ben Yehoyada on Megillah 32a:1 and Daniel 12:6
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Ben Yehoyada on Megillah 32a:1 history »
    Version: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 (Hebrew)
    <b>תָּנוּ רַבָּנָן</b>: <b>מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בַּחַג.</b> יש להבין תיבת 'לָהֶם'<b> </b>נראית לשון יתר. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון הט"ז ז"ל על מה שכתוב בשולחן ערוך סימן תכ"ט שואלין בהלכות הפסח קודם שלשים יום, דנפקא מינה לענין ממון דאיתא בפרק השואל (בבבא מציעא דף צז.) אמר לו רבנן לרבא שאיל לן מר, פירש רש"י רבינו נשאל למלאכתינו ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר דהוי שאלה בבעלים, איקפד רבא אמר לו לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה אתון שאלתין לי דאלו אנא מצי לאשתמוטי ממסכתא למסכתא, פירוש כשאני חפץ להתחיל במסכתא אחרת שלא תשתכח ממני אין אתם יכולים למחות בידי אתון לא מציתו לאשתמוטי, ולא היא! איהו שאיל להו ביומי דכלה כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאשתמוטי למסכתא אחרת, ואינהו שאילו ליה בשאר יומי. ואם כן יש נפקא מינה לענין אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך שלשים יום קודם פסח ומתה פטורים דאותו זמן הוא משועבד להם והוי שאלה בבעלים, כן נראה לי נכון עד כאן לשונו. <br>והנה ידוע תיבת 'לָהֶם' נדרשת כמו לך ולכם, שדרשו רז"ל 'שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים' (במדבר יג ב) לך להנאתך ולטובתך, וכן 'קַח לְךָ סַמִּים' (שמות ל, לד) להנאתך ולטובתך וכנזכר בזוהר הקדוש, וכן דרשו תיבת 'לכם' בכמה דוכתי, וגם כאן מילת 'לָהֶם' נדרשת להנאתם ולטובתם, פירוש זו התקנה שתיקן משה רבינו ע"ה שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' היא היתה לטובת ישראל, שאז אם יהיו ישראל שואלין מן משה רבינו ע"ה באותם הימים בהמה או שאר חפץ ואבדו יהיו פטורים מלשלם לו דהוי שאלה בבעלים כיון דעל פי תקנתו זאת הוא משועבד להם ללמדם הלכות הרגל ולא מצי לאשתמוטי להלכות אחרים, ולזה אמר תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל רוצה לומר לטובתם והנאתם, לענין ממון.<br>ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בתיבת 'לָהֶם' שהוא ראשי תיבות <b>ל</b>הביא <b>מ</b>לך <b>ה</b>משיח, כי בזכות הדרשות שעושין ברגלים שבהם נקבצים ונאספים עם רב יהיה הדרת מלך ואז יכולה זכות התורה של הדרשות האלה להביא מלך המשיח וזהו שנאמרו תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל פירוש תיקן להביא מלך המשיח לישראל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח וכו', ולהכי נקיט פֶּסַח ברישא כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל (ראש השנה יא.)!<br>והנה לפי הטעם שהבאתי לעיל שבמועדים יהיה תיקון לעון העגל, וידוע דעון העגל לא נטהר לגמרי וכל משך הגלות הם לוקין חלק אחד בעבורו, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קב.) אין לך כל פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל דכתיב (שמות לב, לד) 'וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם' אם כן יבא נכון רמז שרמזנו על ביאת מלך המשיח בעבור זכות דרשות הלכות המועדים בזמנן.<br>ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בדניאל (דניאל יב, ו) וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה, פירוש תלה לו הגאולה במועדים שהם שלשה, ואמר <b>לְמוֹעֵד</b> זה חג הפסח <b>וּמוֹעֲדִים</b> זה חג הסוכות שמצורף עמו שמיני חג עצרת שהוא חג בפני עצמו <b>וָחֵצִי</b> זה חג השבועות שהוא חצי פסח מפני שהוא יום אחד בלבד ופסח יש בו שני יום טוב בראשון ובשביעי ואמר לו סגולה שנית <b>וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ</b>, דהיינו שתכלה השנאה והמחלוקת שעושה פירוד ופיזור יד עם קודש, אז <b>תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה</b> הצרות והגליות אשר אתה רואה, וגם רמז לו על עון העגל שחטאו ב'אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל' (שמות לב, ד) שיתוקן ויוסר הפגם הזה לגמרי.<br>והנה נראה לי בס"ד לרמוז סופי תיבות 'פֶּסַ<b>ח</b> חַ<b>ג</b> עֲצֶרֶ<b>ת</b>' שהם שלשם רגלים אלו שתיקן משה רבינו ע"ה לישראל בהם הוא חג"ת <small>[חסד, גבורה, תפארת]</small> שהם דרגין דאברהם יצחק ויעקב שהם בחסד וגבורה ותפארת, וידוע כי שלשה רגלים הם כנגד שלשה אבות, סוכות לאברהם אבינו ע"ה, פסח ליצחק אבינו ע"ה, עצרת ליעקב אבינו ע"ה. ובזה יובן (שמות כג, יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים 'תָּחֹג' לִי בַּשָּׁנָה, כי שלש רגלים הם סוד חג"ת <small>[חסד, גבורה, תפארת]</small>, ואמר 'תָּחֹג' התחיל מן עצרת וסיים בפסח. ונראה על ידי דרשת ההלכה שדורשין בהם תשתלם <b>הַכַּלָּה</b> העליונה שהיא אותיות <b>הֲלָכָה</b> באורות חג"ת <small>[חסד, גבורה, תפארת]</small> ואז תקבל המוחין שהם אורות <b>החיים</b>.
    1 day, 22 hours ago
  • Robert Gamer published a new Source Sheet, Tikkun Leil Shavuot of Karo & Alkabetz abbreviated.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zevachim 112b:11 history »
    Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)
    בָּאוּ לְנוֹב וְגִבְעוֹן – הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, וקדשְקָדָשִׁים קַלִּים בְּכׇל עָרֵי יִשְׂרָאֵל.
    1 day, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Alshekh on Torah, Deuteronomy 11:21:2 history »
    Version: Torat Moshe, Warsaw, 1875 (Hebrew)
    <b>והנה </b>דרך זה יתכן בכתוב מבלי הכניס ענין האבות בנתים. והוא בשום לב אל מלת על האדמה שהיל"ל באדמה כי לא נטעה שהא מתחת לארץ. אך הוא כי אמר למען ירבו כו' ואותם הימים יהיו על האדמה חיים וקיימים וכמה יהיו גבוהים על האדמה למעלה ממנה. כימי השמים על הארץ שהוא ת"ק שנה כלומר שיהיו קיימים כשמים שהם על האדמה השיעור ההוא ולא אמר בפי' כשמים כי אין דרך התורה לגלות בפי' עניינים אלו כי אם בדרך סתום כזה. או יאמר כמ"ש ז"ל על פסוק ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי השמים על ההר כו'. והוא כי בזה גם שעלה משה לרקיע היה ה' בהר כי גם הרקיע על ההר היה. והנה אין שפע בעולם גדול מזה. והנה יתכן זה אמרו למען ירבו ימיכם כו' ועל יד עשותכם עיקר תמיד מתורה ומצות כמדובר לדבר בם כו' ובכל הכתוב למעלה. זולת ריבוי הימים. תהיו על האדמה כו' כימים שהיו השמים על התארץ שהוא בששה ימים שמר"ח סיון ליום הששי שהרכין הקב"ה השמים על הארץ כן תרבה הקדושה והשראת שכינה בגללכם באותם הימים כל ימיכם. עוד יתכן יאמר במה שידענו מאמר רז"ל שאלמלא תורה לא היו שמים על הארץ שנאמר אם לא בריתי כו' חקות שמים וארץ לא שמתי. ובזה יאמר דעו לכם כי ע"י דבר תמיד ועסוק בתורה ומצות ירבו ימיכם. שאפילו מי שימי קצבתו מועטים ירבו לו כענין אביי ע"י תורה וג"ח. ורבה ע"י תורה. ובנימין הצדיק ע"י צדקה. וש"ת איך ע"י תורה ומצות יתקיים האדם יותר. אל תתמה כי הוא כימי השמים על הארץ כי כאשר ימי השמים על הארץ אינן אלא על ידי התורה כן ימי האדם אינם כי אם על ידי התורה ומצותיה:
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Chullin 19a:8 history »
    Version: William Davidson Edition - English (English)
    § The mishna cited a dispute between the Rabbis, who hold that in a case where one slaughtered within the large upper ring and did not leave a thread breadth over the entire surface of the ring, the slaughter is not valid, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who holds that even if one left a thread breadth over a majority of the surface of the ring, the slaughter is valid. Apropos to that, <b>Rav Huna said</b> that <b>Rav Asi says:</b> The <b>dispute</b> is only <b>in</b> a case <b>where one cut two-thirds</b> of the windpipe within the ring <b>and</b> then <b>diverted</b> the knife upward toward the head of the animal and cut the remaining <b>one-third, as the Rabbis hold</b> that <b>we require the entire slaughter</b> to be performed <b>within the large ring, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds:</b> The halakhic status of <b>its majority is like</b> that of <b>its entirety.</b>
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection between Exodus 20:8 and Ramban on Numbers 6:24:1
    (automatic citation link)
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Exodus 20:5 and Ramban on Numbers 6:24:1
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Ramban on Numbers 6:24:1 history »
    Version: Commentary on the Torah by Ramban (Nachmanides). Translated and annotated by Charles B. Chavel. New York, Shilo Pub. House, 1971-1976 (English)
    THE ETERNAL BLESS THEE, AND KEEP THEE. By way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the meaning thereof is because “the blessing” comes from on High [downward], and the meaning of <i>shmirah</i> [“keeping” — <i>and He ‘keep’ thee</i>] is that you should “keep” it, like <i>Remember</i> [<i>the Sabbath-day</i>],<sup class="footnote-marker">115</sup><i class="footnote">Exodus 20:58. See Ramban there.</i> and <i>‘Shamor’</i> (<i>Keep</i>) <i>the Sabbath-day</i>.<sup class="footnote-marker">116</sup><i class="footnote">Deuteronomy 5:12.</i> Furthermore, <i>the</i> Great <i>Name will make His countenance</i> that watches over you <i>shine</i> [<i>upon you</i>].<sup class="footnote-marker">117</sup><i class="footnote">Verse 25.</i> And so did the Rabbis say in the Sifre:<sup class="footnote-marker">118</sup><i class="footnote">Sifre <i>Naso</i> 41.</i> “Rabbi Nathan says: [<i>The Eternal make His countenance shine upon thee</i>.] This is a reference to the light of the Divine Presence.” <i>And He be gracious unto thee</i>, that you may find favor in His sight, similar to that which the Rabbis have said [that when G-d completed the creation of the world He said]: “My world! My world! Would that you will find favor in My sight all the time [as at this moment]!”<sup class="footnote-marker">119</sup><i class="footnote">Bereshith Rabbah 9:4. “That is to say: ‘I wish that man would not spoil the celestial spheres through which his blessings descend after I endowed him with freedom of action’” (Beiur Ha’lvush to Ricanti, quoting the language of Ramban).</i> Furthermore, <i>the Eternal lift up His countenance</i> to the heavens above <i>and give thee peace</i><sup class="footnote-marker">120</sup><i class="footnote">Verse 26.</i> — all in your house. And so the Rabbis said in the Sifre:<sup class="footnote-marker">121</sup><i class="footnote">Sifre <i>Naso</i> 42.</i> “[<i>And He give thee peace</i>.] Rabbi Nathan said: This is a reference to the peace of the kingdom of David.” <i>So shall they put My</i> Great <i>Name upon the children of Israel, and I will bless them</i>,<sup class="footnote-marker">122</sup><i class="footnote">Verse 27.</i> <i>for it is I that speaketh, behold, here I am</i>,<sup class="footnote-marker">123</sup><i class="footnote">Isaiah 52:6.</i> and peace.<sup class="footnote-marker">124</sup><i class="footnote">Ricanti in quoting the language of Ramban does not mention “and peace.” In the commentary of Ma’or V’shamesh, however, it is explained as meaning: “with the consent of peace.”</i>
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Chullin 32b:8 history »
    Version: William Davidson Edition - English (English)
    The Gemara explains: <b>When</b> the mishna <b>teaches</b> the case of <b>an unslaughtered carcass,</b> it is a case where the animal <b>does not</b> assume that status and <b>imparts impurity while alive. But</b> the <i>tanna</i> <b>does not teach</b> the case of <b>an unslaughtered carcass</b> where the animal assumes that status and <b>imparts impurity while alive,</b> e.g., the cases of Ḥizkiyya and Rabbi Elazar.
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Chullin 19a:18 history »
    Version: William Davidson Edition - English (English)
    § If <b>one diverted</b> the knife and cut <b>one-third</b> of the windpipe, <b>and</b> then <b>cut one-third</b> properly, <b>and</b> then <b>diverted</b> and cut the final <b>one-third, Rav Huna</b> says that <b>Rav says:</b> The slaughter is <b>valid. Rav Yehuda</b> says that <b>Rav says:</b> The animal is <b>a <i>tereifa</i>,</b> i.e., forbidden. <b>Rav Huna</b> says that <b>Rav says:</b> The slaughter is <b>valid,</b> as <b>when the life left</b> the animal, it was <b>in</b> the course of a valid <b>slaughter</b> that <b>it left. Rav Yehuda</b> says that <b>Rav says:</b> The animal is <b>a <i>tereifa</i>, as we require a majority</b> of the windpipe to be cut <b>with</b> valid <b>slaughter, and</b> that <b>is not</b> the case.
    1 day, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Targum Jonathan on Judges 1:19 history »
    Version: Mikraot Gedolot (Hebrew)
    וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְבֵית יְהוּדָה וְתָרִיכוּ יַת יַתְבֵי טוּרָא וּבָּתַר כֵּן דְחָבוּ לָא יְכִילוּ לְתָרָכָא יַת יַתְבֵי מֵישְׁרָא אֲרֵי דרְתִיכִין דְבַרְזְלָא לְהוֹן:
    1 day, 23 hours ago
  • Rabbi Dr. Kenneth Brander published a new Source Sheet, The Torah Was Not Given to Angels: Shavuot’s Demand to Engage with the World.
    1 day, 23 hours ago
  • Rabbi Mark Roth published a new Source Sheet, Devarim 15:4-11.
    2 days ago
  • Shmuel Weissman edited Sulam on Zohar, Achrei Mot 292:1 history »
    Version: Zohar with Sulam commentary, Jerusalem 1945 (Hebrew)
    <b>וכל מאן דלא וכו׳:</b> וכל מי שלא זכה בחייו, בארץ הקדושה, ומביאים אותו להקבר שמה, עליו כתוב, ונחלתי שמתם לתועבה. רוחו יצא ברשות אחר זר, וגופו בא תחת רשות ארץ הקדושה, כביכול, עשה קדש חול וחול קודש. וכל מי שזכה שתצא נשמתו בארץ הקדושה מתכפרים עונותיו, וזוכה, להתקשר תחת כנפי השכינה. שכתוב, וכפר אדמתו עמו. ולא עוד, אלא אם זכה בחייו, בארץ הקדושה, זוכה שיהיה נמשך עליו תמיד רוח הקודש. וכל מי שיושב ברשות אחרת, דהיינו בחוץ לארץ, נמשך עליו רוח אחר זר.
    2 days ago
  • Shmuel Weissman edited Rashba on Kiddushin 45a:3 and 2 others »
    Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)
    <b>אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן. </b>פירוש, ואפילו בששדכו, דאלו בשלא שדכו אפילו לנתרצה האב לא חיישינן, דרבינא לאפוקי מדרב ושמואל אתי, כדאמרינן בפי' אמר מר דלא סבירא ליה להא דרב ושמואל, והיינו נמי דאקשינן וליחוש דלמא שליח שויה, דכיון דשדכו אית לן למיחש לכל טצדקי דאית לן למימר. ובתוס' אמרו דדוקא באב הוא דקא אזיל ומקשי דניחוש ליה, משום דמצוה עליה רמיא, דכתיב (ירמיהו כט, ו) קחו לבניכם נשים, ורגיל הוא לדבר עמו על עסקי נשואיו, אבל באחר שקדש את האשה לחבירו אין חוששין לו כלל, ובאב נמי אסיקנא דלא חיישינן דבפי' אמרינן מר לא סבירא ליה הא דרב ושמואל, ופירש רש"י דאין חוששין לשמא נתרצה, וכל שכן לשמא עשאו שליח, אלא אם כן שמענו. נראה מתוך דבריו שאם שמענו דנתרצה לבסוף מקודשת, ולכאורה ודאי לישנא הכי משמע מדאמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן, אלמא אין חוששין לשמא אמרו, הא אם נתרצה נתרצה, וכן נמי מהא דאמרינן בפי' מר לא סבירא ליה הא דרב ושמואל, ורב ושמואל חוששין אמרו, ואנן לא קיימא לן כותייהו למיחש, אבל אם שמענו שנתרצה הא נתרצה.<br><b></b>ואלא מיהו לפי מה שפירש רש"י ז"ל בפרק קמא (ז, א) גבי הילך מנה והתקדשי לפלוני, דדוקא כשעשאו שליח, הכי נמי בששמענו מעיקרא שנתרצה בכך. ואי נמי יש לומר הכא שאני דאב אצל בתו ואי נמי אצל בנו, שהדבר מצוי שהאב משתדל בנשואיהן, כל זמן ששמענו לבסוף שנתרצו חוששין להן, שהדבר קרוב שנתרצו בפירוש מתחלה.<br><b></b>ורב אלפסי כתב דבין נתרצה האב בין לא נתרצה לא הוו קדושין, נראה שהוא מפרש בפי' מר לא סבירא ליה הא דרב ושמואל דאמרי שאם נתרצה האב מקודשת, ומשום הכי בסתמא נמי מדשתיק חיישינן שמא נתרצה, דאפילו שמעיניה דאיתרצי לבסוף אינה מקודשת, ושמא אמר לה נמי צאי וקבלי קדושיך לא חיישינן, ואפילו בדשדיך, וכתירוציה דאביי דאמר לקמן גבי מפותה צריכה קדושין אחרים לדעת האב, ואפילו פיתה מתחלה לשאם אישות, וההיא דהוא אמר לקריבי והיא אמרה לקריבה, דמשמע מינה דאי לאו דאמרינן שארית ישראל לא יעשו עולה כאביי, או שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה כרבא, הוה חיישי ליה, ההיא כבר תירצה רבינו ז"ל בהלכות, דהתם לפי שגלה האב דעתו קודם לכן שהיה רוצה לקדשה להאי (לאו דאביי ורבא חיישי) שמא שדר ליה לקדושה בחשאי ולדעתיה הוא דקשה, ואפילו תמצא לומר דאביי ורבא בדרב ושמואל שייכא, אנן כרבינא דבתרא הוא קיימא לן.<br><b></b>ואי קשיא לך הא דאמרינן בסמוך נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים, רב אמר אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה, ורב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה, דמשמע הא אם בא אביה ונתרצה, הכל מודים שהיא נשואה גמורה, ואם מתה, הבעל יורשה, דאלמא רצוי דאב הוי רצוי, ואף רבינו בעצמו פסקה בהלכותיו, מסתבר דהתם משום שנתקדשה לדעת היא, דכיון דנתקדשה לדעת הוה ליה מסתמא כמאן דאמר לה צאי והנשאי לו לדעתך כל אימת דבעית ולית אנהא כאן, ומיהו כשבא האב ומיחה הויא מחאתו מחאה, דהא קאמר דלא נתרצה, ומחאתו מוכחת עליו שלא נתרצה, לפיכך לרב אסי אינה אוכלת, ורב נמי לענין ירושתה מודה הוא דאינו יורשה, ומכל מקום כשבא ונתרצה מימר אמרינן דמעיקרא נמי איתרצויי.<br><b></b>והכי איתא בירושלמי (ה"א) קדשה לדעת וכנסה שלא לדעת מהו שתאכל בתרומה, רב אמר אוכלת, ושמואל אמר אינה אוכלת, ואמר ר' מונא טעמא דרב מכיון שקדשה לדעת חזקה שכנסה לדעת, ואף על גב דאמור התם דלדעת ר' מונא לרב, מתה, בעלה יורשה, בהא פליג אגמרא דילן, דהתם עבדי ליה כברי ממש שנתרצה בנשואה, כיון שנתרצה בקדושיה, ובגמרא דילן עבדי לה כברי, ואינו ברי ממש, ושתיקתו או מחאתו מוכחת עליו כנ"ל.<br><b></b>ובשאלתות דרב אחא כתוב בפרשת ואלה המשפטים (נט) והלכתא כרבינא, מדאמרינן יכולה אשה לקדשה לבתה או אחיה היכא דשכיב אביה, אבל קיים אביה לא יכלה, ואף על גב דרב ושמואל דאמרי תרוייהו חיישינן שמא נתרצה האב, ונערה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה הימנו גט ומיאון, לית הלכתא כרב ושמואל אלא כרבינא בתרא, דאמר להו רבה בר שימי בפירוש מר לא סבר לה להא דרב ושמואל ולא צריכה ממנו גט ולא מיאון, ולא אמרינן שמא נתרצה האב, וכל שכן קטנה שלא נתרצה.<br><b></b>ולענין קטנה שהלך אביה למדינת הים עמדה [אמה] וקדשה, כתוב בהלכות גדולות בסוף הלכות קדושין וקטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואנסיבתא אמה, אישאילת הדה מלת כמה זימני קמי רבנן, ואמרי דשפיר עבדת אמה, דנשואין תקינו לה רבנן לקטנה, אי איתיה לאב מקדשה קדושי תורה, ואי לא מנסביה בתקנה מדרבנן, וכי גדלה גדלי נשואין דילה, וכדאתי אב לא צריך לקדושה. ונראה דרב אחא ז"ל חולק בזה ממה שכתבנו למעלה משמו, שכך כתב יכולה אשה לקדשה לבתה או אחיה היכא דשכיב אבוה, אבל קיים אבוה לא, ושמא אף הוא ז"ל מודה בשהלך לארץ מרחקים כמדינת הים דתקינו לה רבנן קדושי.<br><b></b>ובתוס' הקשו אם כן אמאי דחקינן לעיל בקדושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר יהודה, לוקמה בשהלך אביה למדינת הים ועמדה ונתקדשה, ופמני קושיא זה דחו ואמרו דאין קדושיה כלום ואפילו מדרבנן. ומסתברא דאי משום הא לא איריא, דטפי ניחא להו לאוקמה במקודשת דאורייתא מלאוקמה בתקנתא דרבנן וההיא נמי דכולן שמתו או שמיאנו דמוקמינן לעולא כגון שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, ולא מוקמינן בשהלך אביה למדינת הים, מהאי טעמא נמי דניחא ליה לאוקמה בחשש קדושי דאורייתא מלאוקמה בשל דבריהם.<br><b></b>ויש מרבותינו הצרפתים שאסרוה לזה שנתקדשה לו, דדלמא קבל בה אביה קדושי מאחר, ולפיך אסורה לישב תחתיו של זה כלל, ור"ת הקשה אם כן כשמת אביה במדינת הים תאסר לעולם. והשיבו לו דלשמא קדשה לא חיישינן לשמא יקדשנה חיישינן. והלכך כשמת העמידה על חזקתה ותנשא ואינה חוששת, וכן בשלא מת והרי היא כהנת אוכלת בתרומה דאורייתא ואינה חוששת דכל שעתה ושעתא איכא למימר לא קדשה לישראל, וכאותה שאמרו בפרק כל הגט (גיטין כח, א) אלא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא, וקיימא לן כר' יוסי דאמר התם דחיישינן, והכא דכותיה וחיישינן שמא יקדש, והשיב ר"ת דהיא הנותנת דכיון דלא חיישינן לשמא קדש, אם כן בהא נמי כל שעתא ושעתא איכא למימר לא קדשה, דהא לשמא קדש לא חיישינן, והלכך בשנשאת לזה למה אתה אוסרה עליו, ולא דמי לההיא דתרומה, דתניא התם בפרק כל הגט הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד, כלומר שמא ימות ונמצאת זורה אוכלת בתרומה למפרע שעה אחת, דשאני התם שנאסרה מחיים שעה אחת קודם מיתתו, והלכך כשתמצא לומר דחיישינן שמא ימות נמצאת אוסרה כל שעה ושעה, דדלמא השתא מיית השתא מיית. וכן אתה אומר בההיא דבקיעת הנוד דמייתי התם שמא יבקע הנוד נמצא שותה טבלים למפרע, אבל הכא דלא עבדי איסורא אלא משעה שמקדשה לאחר ואילך ולמפרע לא, כיון דלא חיישינן לשמא קדש כל שעתא ושעתא בהתירא קיימא. ועוד הביא ראיה מההיא דפרק קמא דגיטין (יג, א) דאמר בעבד כהן שברח שאכול בתרומה ולא חיישנן שלמא מכרו רבו לישראל. ומיהו יש לדחות דהתם אין אדם עשוי לקדש בתו כהנת לישראל ועבד כהן נמי לישראל, כדי שלא יהא מכשילן, אי נמי בעבד שברח לא ימצא לוקחים אחר שברח, אבל באשה שעומדת להתקדש אטו מי ידע שקדשה אמה שלא לדעתה, ואין להקל בדבר.
    2 days ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Ritva on Kiddushin 46a:1 history »
    Version: Chiddushei haRitva, Munkatch, 1908. (Hebrew)
    <b>נראין דברי תלמיד.</b> פי' לאו היינו רבי ירמיה דאמרי' בברכות דאמר ליה לרב מי בדלת לה דאמרינן התם רב הונא חבר דרב הוה והכא קרי ליה תלמיד אמר רבא מאי טעמא דרב הונא הואיל ונעשיה בה מעשה יתומה בחיי האב פי' ואי לאו דניחא ליה בכל דהוא ואירצי בקידושיה ונישואיה לא הוה שתיק כולי האי ומסתברא דכיון דיהיב רבה טעמא דמסתברנ לדברי רב הונא הלכתא כוותיה ואין נראין דברי תלמיד ומיהו דוקא בדשדיך. כנ"ל:
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 87:55:1 history »
    Version: Kaf Hachayim, Yoreh Deah, Jerusalem 1936-1957 (Hebrew)
    <b>הנ) ומיהו </b>בנרות שעוה דיש ספק אם עירבו חמאה וחלב יש להתיר מטעם ס"ס ספק אם יש ואת"ל שיש ספק אם נתבטל בס' וזהו דוקא אם כבר קנאם אבל לכתחלה לא יקנסה אותם. ויש עוד ספק ג' דאפשר דה' כמ"ד דאינו אסור בהנאה אלא מדרבנן ובכי הא אפי' לדעת הרא"ם ואפי' למאן דבעי מתהפך מודה. יוסף אומץ סי' פ"ג בשם מורו תשו' כ"י. זב"צ שם.
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Chullin 19a:1 history »
    Version: William Davidson Edition - English (English)
    The Gemara concludes: <b>And the <i>halakha</i></b> is: If one slaughters <b>from the incline of the thyroid cartilage and below</b> in the direction of the windpipe, the slaughter is <b>valid, and that is in</b> accordance with the opinion <b>that one who left</b> part <b>of the arytenoid cartilage</b> has still performed a valid slaughter, as the arytenoids cartilage extends beyond this point.
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Nefesh HaChayim, Gate II 16:8 history »
    Version: Vilna, 1874 (Hebrew)
    ובז"ח שה"ש נ"ז ע"ד תורי זהב אינון תנועי דטעמי כו' בנגין דאינון אתיין מרישא דמלכא למיהב דעתא וסכלתנו לאתוון כלהו. וע"ש עוד בענין הג' בחי' ט' נ' א' באורך.
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Sefer Mitzvot Gadol, Negative Commandments 75:1 history »
    Version: Munkatch, 1901 (Hebrew)
    שלא (א) לעשות מלאכה בשמיני של חג כל העוש' מלאכה באחד מששת ימים הללו ביטל מ"ע המפורשות בספר מ"ע [מל"ג עד ל"ט] ועובר על ל"ת שכתו' בכולן לאו שלא לעשות מלאכה בהם ואם עשה בעדי' ובהתרא' לוקה מן התור' כל מלאכ' שהיא לצורך אוכל נפש מותר לעשותה בי"ט שנאמר כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ואיסור כל המלאכות דאורייתא ודרבנן משבת ילפינן בדבר שאינו צורך יו"ט כלל כגון הוצא' אבנים לב"ה בביצה [ד' י"ב] כל כיוצא בזה ותניא במכלתיה [פרשת בא] כל מלאכה לא יעשה בהן לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה העכו"ם מלאכתך משמע מכאן שאסו' לישראל להניח לגוי לעשות מלאכתו בין בי"ט בין בשבת דאורייתא אבל אם מסר לו הישראל המלאכה מע"ש מותר ובלבד שיהא בביתו של גוי באשר בארנו בהלכות שבת, אמנם י"ל שהיא אסמכתא בעלמא שאם היתה מן התורה לא היו מתירין חכמים לעשותה אף בביתו של גוי ואף מסרה מע"ש ולשון לא יעשה הכתוב בתורה מוכיח קצת שהוא דרשה גמורה אף (ב) צורך אוכל נפש שמותר דוקא בדברים שאי איפשר לעשותן מערב יו"ט לפיכך לשין ואופין ושוחטין ומבשלין ביו"ט שאם עשה את אלו מעיו"ט יש בכך הפסד או חסרון טעם וכן כל כיוצא בזה אבל אין קוצרין ולא דשין ולא זורין ולא בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין ביו"ט שכל אלו וכיוצא בהן איפשר לעשותן מעיו"ט ואין בכך הפסד ולא חסרון טעם והרקדה שאמרנו שאסורה ביו"ט ה"מ פעם ראשו' אבל לרקד פעם שנייה דילמא נפל בה צרור או קיסם מותר ובלבד שישנה במקצת שלא יראה כמעשה חול כדדרש רבה בר רב הונא ביצה [ד' כ"ט] הלכה שונין את הקמח ומסיק התם דצריך שינוי דדביתהו דרב אשי היתה שונה אגבא דפתורא ומדתנן בביצה [ד' י"ד] והמלח במדוך של עץ למדנו שכל מלאכת אוכל נפש מותרת על ידי שינוי אפי' בדבר שאינו מפיג טעמו ואיפשר לעשות מעי"ט ותניא בתוספת הפלפלין כתבלין שב"ה מתירין כדרכן אף במדוך של אבן והא דאמר בסוף שבת [ד' קמ"א] הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינ' שרי תרתי תרתי אסור רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי התם בשבת מיירי דבעי שינוי ולא כמו שפי' שם רבינו שלמה ור"ח והשאלתות דרב אחאי [בתו' שם] דבי"ט מיירי וליתא כדאיתא בתוספתא וגם שם [בפ' תולין דלעיל] היה לו לפרש בהדי' ביו"ט כיון דכולה מסכתא איירי בשבת והא דאסרינן בפ' שני דביצה [ד' כ"ג] לטחון פלפלין בריחים שלהן והן מולינייש בלע"ז כדמוכח התם שיש בו ג' כלי' ריחים שאני משום דמחזי בעובדא דחול עוד גרסינן בביצה [ד' י"ד] רב ששת שמע קול מכתשת ביו"ט אמר זה לא היו עושין בביתי ומקש' ושמא היו כותשין ע"י הטיה ומתרץ ששמע הקול צלול מפני שהיו כותשין כדרכן ומק' עוד ושמא תבלין היו כותשין שאין צריך הטייה ושינוי ומתרץ כי ידע שלא היו כותשין תבלין כי יש להם קול ניבוח משמע שכל מיני תבלין נדוכין כדרכן ודווקא במלח צריך הטייה ותניא בביצה [ד' כ"א] נפש יכול אפי' נפש בהמה ת"ל לכם לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי וכן הלכה שהרי בית הילל דורשין כן באותו פרק [בד' כ'] ואין הלכה כר' עקיבא שאומר דלבהמה מותר ולא ממעט מלכם אלא עכו"ם ועוד שסתם לנו מתניתין במס' חלה כר' יוסי הגלילי דתנן התם עיסת הכלבים כזמן שאין הרועים אוכלין ממנה אינ' נעשית ביו"ט והוי סתם משנ' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם משנה כך פסק רב אלפס [בביצה] בתשובת הגאונים ומכשירי (ג) אוכל נפש שאי איפשר לעשותן מערב יום טוב כגון סכין שנפגמה ביום טוב ושפוד שנרצם וגרופת תנור ביום טוב פלוגתא דר' יהודא ורבנן דתני' [בביצה ד' כ"ח] אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודא אומר אף מכשירי אוכל נפש ואפי' ר' יהוד' לא שרי אלא במכשירין שאי איפשר לעשותן מערב יום טוב דכתיב הוא לבדו יעשה לכם ודרשינן [שם] הוא ולא מכשיריו כגון מכשירין שאיפשר לעשותן מעי"ט ודרשינן לכם לכל צרכיכם לרבות מכשירין שאי אפשר לעשותן מעי"ט ופוסק [שם בד' כ"ה] הלכה כר' יהודא אומר רבינו יצחק בר' שמו' דמכשירין דין הוא שיהו מותרין מן התורה בכל עניין אם לא מיעט רחמנא הוא שהרי כך יהיו טובים אם נעשו אתמול כאילו נעשו היום אבל אוכל נפש ודאי אסור מן התורה אלא בדבר המתקלקל אם נעשה אתמול [בביצה ד' ג'] ולהכי גזרינן בפירות הנושרים גזירה שמא יתלוש ובמשקין שזבו גזירה שמא יסחוט מפני שתליש' וסחיט אסורין מן התורה בדבר שאינו מתקלקל אם נעשה מאתמול שאם נאמר שתלישה וסחיטה עצמה אסורין מדרבנן גזירה יו"ט אטו שבת אם כן היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזיר' [ובפירו' רש"י שם תמצא הטעם בד' ב'] כתב בה"ג אע"ג דסתם לן תנא במתני' כרבנן במגילה [ד' ז'] אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד כיון דמותבי' ממתני' [דביצה ד' ל"ז ופרק כל הכלים (שבת ד' קכ"ד)] פירות דרך ארובה בי"ט לאין בין י"ט לשבת ומתרץ רב פפא דההיא דאין בין יום טוב לשבת כבית שמאי וההיא דמשילין כב"ה ור' יהודא כב"ה וכן הלכה ומידי דלאו לצורך אוכל נפש לא מיבעי' במלאכה דאורייתא דאסור בי"ט אלא אפי' שבות דרבנן נמי אסור דתנן בביצה [ד' ל"ו] כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה חייבין בי"ט, [ביצה ד' כ"ה] וסכין שנפגמה בי"ט אע"ג דהלכה כרבי יהודה דשרי אמרו חכמים הלכה ואין מורין כן דילמ' אתי לאיחלופי בסכין שנפגמה מערב י"ט, ר"י התיר בתשובה אחת ללבן בי"ט מחבת שקורין טרפ"א שאפו בו ביום פ"לדון ואחר הליבון אפו תחתיה מיד פשטי"דא של בשר דמשום תיקון כלי אין כאן איסור דנראה כמחממה לבשל תחתיה ומשום מכשיר' נמי ליכא שהרי הבערה זו צריכה לבשל דבלא כן צריך לצורך אוכל נפש [בביצה ד' כ"ו ובשבת ד' מ"ה] תניא היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות גרוגרות ענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקים לא יאכל עד שיזמין ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה בגרוגרות וצימוקים אוסר [היינו אליבא דרבי שמואל שם בשבת] ובירושלמי גרסינן [בשבת ד' ס"ב ובתוס' דפר' כירה מביאו שם] מאי שנא הני הואיל ומסריחות בינתים [בשבת דף י"ט] אמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי לרדיא ותמרי דעיסקי באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון דרבי יהוד' דאית ליה מוקצה אסר ור"ש שרי והלכה כר"ש [בשבת ד' קנ"ו] בבכל איסורי מוקצה בר במוקצה מחמת איסור דדחייה בידים ואין חילוק בין שבת ליו"ט כדמותבינן בסוף שבת [ד' קנ"ו] דסתמא דתלמודא מקשה שם לרבי יוחנן שמדבר על שבת מסתם משנה די"ט משמ' דאין חילוק, ואע"ג דבמוקצה הלכה כר"ש דשרי בנולד אסור כגון מנא דמיתבא בי"ט דאסור לשורפו ולבשל בו דהוה ליה נולד דדרש רב בביצה [ד' ל"ג ובפרק נוטל (שבת ד' קמ"ג)] אשה לא תכנס לבית העצים ליטול מהן אוד משום דקמתקנא מנא בי"ט ותיקון כלי בי"ט אסור ואוד שנשבר בי"ט אין מסיקין אותו ביו"ט לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דהוה ליה נולד ואסור כל זאת השיטה פי' בה"ג דרב יהודאי גאון אמנם לא היו צריכות לפרש טעם אוד משום תיקון כלי אלא משום מוקצה כגון בעצים רטובים שאינן ראויי' להסקה דבהדיא סובר רבא בפרק נוטל (שבת ד' קמ"ג) כר' יהודה במוקצה ואין כן הלכה ורבי' שלמה ורבינו תם [בתו' שם] מסכימים לזה ועוד מביא רבינו תם ראיה דנולד אסור מדקאמר סתם תלמודא דסוף פרק נוטל [שם] הני גרעיני תמרי פרסייתא אסור לטלטלינהו וכי תימא היינו משום דאפילו לבהמה לא חזו לא היא כדמוכח בשבת [ד' כ"ט] והא דפריך בסוף כירה (שבת ד' מ"ה) על ר' יוחנן מדרב נחמן דאמר מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד לא קיימי לן הכי בביצה [ד' ב'] דאמרינן דר' סתם לן כרבי יהודה בי"ט במוקצה כדי שלא יזלזלו בי"ט ע"י שהותרה להם מלאכת אוכל נפש אין כן הלכה ועוד יש לפרש דלא סתם לנו כמותו אלא בנולד [היינו מתני' דפ' המביא ד' ל"א] וקורה שנשברה הוי נולד כמו שברי כלים וכן כתב רבינו משה בהל' יום טוב שיש בה איסור נולד אבל מה שאין מבקעין עצים מן הקורה זהו משום מוקצה מחמת חסרון כיס דאפילו ר"ש מודה דהיינו ארזי דשבת [ד' קנ"ז] ורבי' משה בר מיימון תפש שיטתו כרב נחמן דביצה [ד' ב'] דקאמר דגבי שבת סתם לן תנא כר"ש אבל גבי י"ט סתם לן כר' יהודא ואומר רבינו שלמה ורבינו יעקב שרב נחמן דחק עצמו לפי שיטתו ואין צ"ל כן לשאר האמוראים לרב יוסף ולרבה ולרב יצחק [שם בד' ב'] ובפרק המביא [ד' ל"ג] גרסינן והילכתא ענף חד כגון קוץ יבישא שרי לצלות בו רטיבא אסור ופירש שם רבי' שלמה דהך הילכתא אליבא דמאן דאית ליה מוקצה אבל אנן כר"ש סבירא לן וכלהו שרו וכענין זה נאמר [שם בר' ל"ג] גבי אין סומכין את הקדירה בבקעת וזהו דוחק שיפסוק התלמוד דלא כהילכתא ופירש רבי' יעקב [עיין באשירי פרק המביא וגם בתו' תמצא קצת שם בד' ל"ג] דהך דהמביא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום דגזרינן י"ט אטו שבת כדמסיק בפרק כל הכלים ומסיק התם דמתני' דהכא בית שמאי היא אבל בית הלל שרו והא דאסר הכא ברטיבא לאו משום דאית ליה כבית שמאי דאמרו לא נתנו עצים אלא להסקה משום גזירה יו"ט אטו שבת אלא אליב' דב"ה פוסק והיכא דחזו להסקה שרו ב"ה לכל דבר לסמוך הקדירה וכיוצא בו אבל רטיבא דלא חזי להסקה אסרי' לכל דבר אף לעשות ממנו שפוד לצלות בו וביצה שנולדה בי"ט לא מבעיא באכילה דאסורה אלא אפי' לטלטל אסורה דת"ר אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה בי"ט אין מטלטלין אותה לכסות בה את הכלי כו' אבל כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר וספקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות שהרי למחר יותרו כולן ודבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל והיכא דאיקלע יו"ט בא' בשבת, ואיתיילידא בשבתא אסור למיכל בי"ט דאתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה ותרווייהו סבירא להו דשבת וי"ט שתי קדושות הן מיהו רב אית ליה הכנה דרבה ור"י ל"ל הכנה דרבה דאמר רבה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו ואין צ"ל הכנה דבידים שהרי כבר כתוב את אשר תאפו אפו אלא בכל הכנות מדבר ללמדינו שחול מכין לשכת וחול מכין לי"ט שהרי הששי משמ' שמבורר שהוא חול ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכין ליו"ט לפיכך ביצ' שנולדה ביו"ט אחר השבת אסור' אע"פ שהתרנגולת עומדת לאכילה מפני שמאתמול נגמרת הביצה נמצא שבת מכין אותה ליו"ט ואסרוה בכל יו"ט גזירה משום יו"ט אחר השבת וכן ביצה שנולדה בכל שבת גזירה משום שבת אחד יו"ט והשוחט את התרנגולת ביו"ט ומצא בה ביצים גמורות הרי אלו מותרות שאין זה מצוי תמיד ודבר שאינה מצוי אלא במקרה לא גזרו ושני ימים טובים של ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה דאיתמר שני ימים טובים של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולד' בזה אסורה בזה ושני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ושמואל אמר נולדה בזה אסורה בזה ואמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא ולגבי מת אפי' ב' ימים של ר"ה יתעסקו בו ישראל בי"ט שני דאמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממים בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' ב' ימים טובים של ר"ה משא"כ בביצה ואמר רבי אשי אפי' לא אישתהי המת ואין לחוש כ"כ שיסרי' וגרסי' בשב' [קל"ט] שלחו להו לבני בשכר לפי שלא היו בני תורה מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין לא בי"ט ראשון ולא ביו"ט שני ועוד מסיק רבינא [שם] האידנא דאיכא חברי חיישינן פירוש שכופין את הישראלים לעשות מלאכתן לא יתעסקו בו ישראל בי"ט שני וכן הורה ר"ת עכשיו כדברי רבינא מפני השלום ור"י בן אחותו אומר כי אין לאסור עתה מטעם זה מאחר שאין מצוי בינינו שיכופו ישר' למלאכה ומטעם זה אין אנו נוהגין איסור בגילוי מפני שאין נחשים מצויין בינינו עכשיו וגם מההיא דבני בשכר אין ראייה שהרי [בע"ז נ"ט] גבי ר' חייא בר' אבא דאיקלע לגבלא אסר להו תורמוס דשלקי עכו"ם לפי שאינן בני תורה ואנו נוהגין להתיר בכל הנאכל כמו שהוא חי וכל שאינו עולה על שולחן מלכים מחמרינן מטעם לפי שאינן בני תורה וכן פוסק גם ר"ת וגם כתב מו' כי מעשה בא לפני זקני הרב ר' יהודה והרב ר' יוסף אחיו והתירו ותמה ר"ת היאך התירו אמר בפרק קמא דביצה דאפי' בדק בקינו של תרנגולת מערב יו"ט ולא מצא בה ביצים ולמחר קודם עלות השחר השכים ומצא בה ביצים מותרות אם יש זכר עד ששח בתים דכל שתשמישו ביום נולד ביום וא"כ ודאי יצתה מאתמול רובה וחזרה לכך אומר רבי יוחנן [שם] שמותר לאוכלה ביו"ט אבל אם אין זכר וספנא מארעא פעמים יולדת בלילה ולא נתירנה מספק מטעם שאמרנו שמא יצתה רובה שזהו דבר שאינו מצוי אבל אם לא בדק מותרות כי שמא מאתמול נולדו שכן רוב תרנגולות יולדת ביום תניא אפרוח שנולד ביו"ט אסור משום מוקצה רבי אליעזר בן יעקב אומר אף בחול אסור מפני שלא נתפתחו עיניו כדאמרינן באלו טריפות [דף ס"ד] ובביצה, [שם בדף ו'] ועגל שנולד בי"ט מותר לשוחטו ביו"ט מפני שמוכן אגב אמו שאילו שחט את אמו היה זה שבמעיה מותר ביו"ט אע"פ שלא נולד ובשבת [ד' קל"ו] מעמיד בשכלו לו חדשיו בודאי שיצא מכלל נפל וקאמר התם רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע איקלעו לבי רב אידי בר אבין עבד להו עגלא תילתא ביומא שביעאה פירוש הכינו לצרכיהם עגל שמן ביום השביעי שנולד אמרו ליה אי אחריתי ליה עד לאורתא אכליה מיניה השתא לא אכליה מיניה פירוש אם המתנתם עד הלילה היינו אוכלין ממנו דתניא [שם בד' קל"ה] כל ששהא שמנה ימים בבהמה אין נפל, העושה אבות מלאכו' הרבה ביו"ט בהתראה כגון שזרע ובנה וארג בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכו' ליו"ט כדאיתא במכות [בד' כ"א] כל (ד) מלאכ' שחייבין עלי' בשבת אם עשה אותה ביו"ט שלא לצורך אכילת יו"ט לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה שמתוך שהותרו לצורך אכילה ביו"ט הותרו שלא לצורך אכילה ובלבד שיהא צורך יו"ט קצת מדקאמר התם [בביצה ד' י"ב] אלא מעתה הוציא אבנים לבית הלל הכי נמי דלא מיחייב [כן המסקנא בפ' יו"ט דף ב"ב ועיין באשירי] אבל הכיבוי לא הותר בי"ט ובירושלמי דביצ' [פ"ה הלכה ב'] קאמר מהו להדליק נר של בטלה בי"ט חזקיה אמר אסור ומסיק אמר ר' אבונא תמן תני בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין ר' נחום אחוה דרבי אילא בעי קמי דרבי יוחנן אמר ליה לא תאסור ולא תשרי [פ' אלו עוברין ד' מ"ו] אין (ה) אופין ואין מבשלין בי"ט מה שיאכל בחול דלא הותרו מלאכה שהיא לצורך אכילה אלא כדי ליהנות בי"ט עשה כדי לאכול בי"ט והותיר מותה לאכול המותר' בחול ובלבד שלא יערים [פ' י"ט ד' י"ז] ואם הערים אסור מפני שהחמירו במערים יותר מבמזיד והטעם מפרש לקמן בדיני עירובי תבשילין, שנינו בשבת [ד' כ"ה] מי שהיתה לו בהמה מסוכנת בי"ט לא ישחוט אותה ביו"ט אא"כ יודע שיוכל לאכול כזית ממנה צלי מבעוד יום כדי שלא ישחוט בי"ט מה שיאכל בחול וכן כל כיוצא בזה [פ' י"ט ד' י"ז] ממלא את הקדירה בשר אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת וממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד וממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לככר אחת שבזמן שהפת מרובה היא נאפת יפה [בפ"ק ד' י"א] ומולח אדם כמה חתיכות בשר אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת ואומר התם רב אדא מערים ומלח גרמא גרמא ויש חילוק בהערמות שיש אסורה ויש מותרת שלא יבא להמנע משמחת י"ט [בפ' י"ט ד' כ"א] המבשל ביו"ט לעכו"ם ולבהמה או להניח לחול קי"ל ברבה בפסחים [ד' מ"ו] דאמר אינו לוקה דמיתוקמא מילתיה כרבי אליעזר [בד' מ"ה] ופסקינן הילכתא כוותיה והטעם הוא הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה, רחיצה סיכה הרי הן כאכילה ושתייה ועושין אותה בי"ט שנא' אך אשר יאכל לכל נפש לכל צורך הגוף [היינו כב"ה בפ' י"ט ד' כ"א] לפיכך מחממין חמין בי"ט ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו משום גזירת מרחץ וחמין שהוחמו מערב יו"ט פסק הגאון [באלפסי פ' י"ט וכן תמצא באשירי ד' מ"ח ע"א] שרוחץ בהן כל גופו בי"ט שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד יש דברים אסורין בי"ט ומותרין בשבת כגון הא דאמרינן [בפ' י"ט ד' כ"א] ואין מזמנים עכו"ם בי"ט גזירה שמא ירבה בשבילו אבל אם בא מאליו אוכל עמהם במה שכבר הכינו וכגון הא דאמרן בשבת [ד' כ"ה] מניחין נר על גבי אילן בשבת אבל לא בי"ט כיון דשרי לטלטלו לא בדיל מיניה ואתי לאשתמושי במחובר, שנינו בביצה [ד' כ"ג ] ביברין של חיה ועוף ודגים אין צדין מהם בי"ט בכל שמחוסר צידה שצריך לומר הבא מצודה ונצודינו ואין נותנין לפניהם מזונות והיכא דאיכא מצודה של חיה ועופות ודגים דמיתצדו בי"ט אסור למיכל מהן דתנן [שם בד' כ"ד] מצודות של חיות ועופות ודגים שעשאן מעי"ט לא יטול מהן אא"כ יודע שניצודו מערב י"ט ואפי' ספק אסור דאמרינן [שם] ספק רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל [שם] ודין עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור, ולערב י"ט שני אסורין בכדי שיעשו כדברי הלכות גדולות [בפרש"י ותו' שם] דרב יהודאי גאון, ובהלכות שבת הארכתי בדבר זה גרסינן בעירובין [ד' ה'] ההוא לפתא דאתא למחוזא חזי רבא דכמישא והתיר לקנות ממנ' שודאי נעקר' מאתמול מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כל שכן האי אדעתא דגוים אתי כיון דחזא דמפשן ומייתי אסר להו אמר (ו) רבא עצים שנשרו מן הדקל בי"ט לתוך התנור מרבה עליהם עצים מובנים ומסיקן שבטלים ברוב דאיסור נולד דרבנן ובדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כדמסקינן בביצה [ד' ד' ושם כל הסוגי' ועיין גם בתו' שם] ואע"ג דקי"ל כרב אשי דאמר דבר שיש לו מתירין אף בדרבנן לא בטיל הני מילי היכא דאיכא לאיסור בעינן אבל הכא מיקלא קלי לאיסור, [בפ' המביא ד' ל"א] אין מבקעין עצים מסדרי הקורות מפני שהן מוקצין מחמת חסרון כיס דאפי' ר"ש מודה ולא מן הקורה שנשברה בי"ט מפני שהוא נולד, [בשבת ד' כ"ט] אכל אגוזים ותמרים ביו"ט אין מסיקין בקליפיהן מפני שהן נולד מסקינן בביצה [ד' ה'] המכניס עפר מערב י"ט אם ייחד לו קרן זוית הרי זה מוכן ומותר לטלטלו ולעשות בו כל צרכיו וכן אפר שהוסק בי"ט כל זמן שהוא חם כדי לצלות בו ביצה מותר לטלטלו דעדיין הם הוא ואם לאו אסור לטלטלו מפני שהוא נולד ובירושלמי אמר [בפ"ק ובתו' שם מביאו בד"ה אמר ועיין גם באשירי] באפר שהוסק בי"ט אסור בד"א בשלא שחט אבל שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט מלבטל מצות כסוי, [שם בד' ח'] מי שהיה לו אפר מוכן או אפר שמותר לטלטלו הרי זה שוחט בהמה חיה ועוף ומכסה ואם אין לו עפר מוכן ה"ז לא ישחוט ואם עבר ושחט לא יכס' דמן עד הערב ולפי הירושלמי יש לו תקנה כדפי' וגם מורי כתב דהיכא דשחט כבר ואין לו עפר מוכן שיכול לכסות באין מוכן כדאמרינן [במשנה שם בד' ב' ועיין בגמ' בד' ו'] ומודין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ועוד כתב בשם ר"ת כשאומר שם [בד' ט' וכל הסוגי' בתו' שם בד"ה אמר] מוחלפת השיטה שזו היא ההיא דשוחט ומתירין ב"ה לחפור בדקר לכתחילה ואין צריך עפר מוכן לכסוי כלל כ"א לשאר צרכין וכן היה זכור רבי' תם שלא היו רגילין מקודם להכין שום עפר לשחוט, מסקינן בבכורות [ד' כ"ד] שהשוחט בהמה ביו"ט מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר שם מסובך כשאר צמר הצואר אבל בעוף לא ימרוט מפני שזהו דרכו בחול ונמצא תולש בי"ט, מסקינן בביצה [ד' י"א] המפשיט עור הבהמה בי"ט לא ימלחנו שזהו עיבוד ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אכילה אבל נותנו לפני בית הדריסה כדי שידרסו עליו ולא יפסיד ולא התירו דבר זה אלא מפני שמחת יו"ט כדי שלא ימנע מלשחוט, ומותר למלוח בשר לצלי על גבי העור ומערימין בדבר כיצד מולח מעט בשר כאן ומעט כאן עד שימלח כולו בד"א במולח לצלי שאינו צריך מלח הרבה אבל לקדירה אסור למלוח על גבי העור [שם] וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן על גבי יתידות מפני שאינן ראויים לאכילה, ת"ר [בביצה ד' ל"ד] מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותם באור אבל אין טופלים אותם בסיד ובחרסית ולא באדמה, [שם] ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו אבל מתקנין את האוכל שיש בה קוצין כגון קונדס ועכביות בתספורת תני בב"ר דרב אושעיא [פ"כ] קוץ זה הקונדס דרדר אלו העכביות, בפסחים [ד' ל"ז ובפ' י"ט ד' כ"ב] מתירים בית הילל ללוש פת עבה בי"ט ואומר שם מאי פת עבה פת מרובה ומוכיח בירו' [בפ' י"ט ובתו' מביאו שם בד' כ"ב] שרוצה לומר רקיקין דקין שמפרש שם שמותר שמתוך שאתה מייגעו אינו אופה אלא כדי צורכו פירוש שיש לו טורח ברקיקים יותר [בפ"ק ד' ט'] הלש עיסה מערב יו"ט אין מפריש ממנה חלה בי"ט ואם לשה בי"ט מפריש ממנה חלה היתה העיסה טמאה או שנטמאה החלה לא יאפה את החלה שאין אופין ומבשלין בי"ט אלא לאכול וזו לשריפה עומדת וכן אין שורפין אותה ביו"ט שאין שורפים קדשים שנטמאו ביו"ט ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש תשרף ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, בפ' אלו עוברין (פסחים ד' מ"ו) מפרש כיצד יעשה בה יניחנה עד הערב וישרוף אותה היה יום טוב של פסח שאם יניחנה תחמיץ פסקינן שם [בד' מ"ה] הלכה כר' אליעזר שאומר לא תקרא לה שם עד שתאפה ולא יפריש את החלה בצק אלא יאפה כל העיסה טמאה ואח"כ יפריש את החלה לחם ואומר שם רבינו יעקב [בתו' שם בד"ה תטיל] שאם אירע שקרא לה שם הכל מודים שיעשה כבן בתירא שאומר שם שתטיל העיסה במים צוננין שלא תחמיץ ורבינו יעקב ורבינו יצחק מפרשים [ג"כ בתו' שם בד"ה עד שתאפה] כי בכל ימים טובים קורא שם חלה בחלה דידן שהיא חלת חוץ לארץ ואופה אח"כ דאמר שמואל בבכורות [ד' כ"ז] אין תרומת ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצא עליו מגופו הילכך אפייה לצורך היא אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי או אפי' גדול שטבל לקריו או לבטלה ברוב חולין ואוכלה אף בימי טומאתו [ומותר לטלטל אף לזר] ובמקום שאין שם כהן בעיר אופ' תחילה וקורא שם ומותר לטלטלה כמו שמטלטלים את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים אפי' לאדם שאין לו עורבים כיון שהלוף ראוי לאדם אחר שיש לו עורבים וכמו זר שמותר לטלטל תרומה טהורה כדאי' בשבת [ד' קכ"ו] ומסתמא בכל מקום אפי' אין שם כהן וכן בלא זה כיון דמותר לטלטל' בשע' קריאת השם מותר לטלטלה אח"כ קודם שיניחנה לארץ כמו צריך למקומו דשרי בשבת [ד' קכ"ד] למ"ד אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, בביצה [ד' ל"ד] מסקינן אין אופין בפורני חדשה גזירה שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת י"ט וגרסינן בירו' [דמ"ק] רבי יודא בר' ישמעאל הורה מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה קדירה בי"ט, [עיין בהגמ"יי הלי"ט] ויש רוצים ללמוד מכאן שאסור לבשל בקדירה חדשה בי"ט בתחילה וצריך ליתנה על האש מעי"ט אבל יש לחלק בין קדירות שלנו לכירה, תני ר' חייא ברבי יוסי בביצה [ד' ל"ב] אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין את האפר ואם אי איפשר לאפות בו או לצלות בו אא"כ גרפו מותר וסותמין פי התנור בטיט או ברפש שבסביבות הנהר והוא שרככו מאמש אבל לגבל טיט בי"ט אסור אמר רבינא ודשן מותר פי' לגבל בי"ט לסתום פי התנור לפי שאינו בר גבול כך פי' רש"י שם ור"מ בהלכות י"ט וקשה לרבי' יעקב דבשבת [ד' קנ"ה] ושם [ד' י"ח] מוכיח שראוי לחייבו יותר במידי דלאו בר גיבול דנתינת מים זהו גיבולו טפי מבמידי דבר גיבול הוא ומפרש רבינו יעקב דקאי רבינא אמתני' [דביצה ד' ל"ב] דאין גורפין תנור וכירים דמתקן מנא כרבנן דאסרי מכשירי אוכל נפש אבל מכבשין כלומר משכיבין העפר והאפר שיהא חלק דלא חשיב תיקון ואתא רבינא לאשמעינן דשרי דדשן לגרוף אפי' באיפשר לתקן מעי"ט עכ"ל, [בשבת ד' קל"ד] אין עושין גבינה ביו"ט שאם גבן מעי"ט אין בזה חסרון טעם [בביצה ד' י"ד] אין כותשין את הריפות במכתשת גדול' אבל כותשין במכתשת קטנה שהוא שינוי לה ובארץ ישראל אפי' בקטנה אסור שהתבואה שלהם טובה היא ואם כותשין אותה מעי"ט אין בכך הפסד בפרק [המביא ד' ל"ג] אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המתכות שלא הותר בי"ט להבעיר אל' מאש מצויה, אין מסלקין פי הנר למעלה כדי שתכב' ואין מסירין את השמן ממנה דגרסינן בי"ט [ד' כ"ב] מעשה בעולא שבא ללון בי"ט בבית רב יהודא ובא שמש של עולא וזקף הנר לגרום הכיבוי ע"י שיסתלק השמן לאחריו ולא ימשך אל הפתילה והקשה ר"י לעולא מדתניא הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר ומסתפק ממנ' חייב משום מכבה לר"י דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וא"כ לר"ש פטור אבל אסור כמו שמוכיח בשבת [דף ל'] גבי מכבה מפני החולה הא למדת שאסור לגרום הכיבוי והשיבו עולא שהדין עמו ושלא מדעתו עשה השמש כן, [בביצה ד' ל"ב] ואין חותך ראש הפתילה בכלי אלא נופץ את ראשה בידו, אגודה של עצים שהדליקה במדורה העץ שלא אחז בו האש מותר לשומטו ואינו דומה למסיר שמן מן הנר כך פירש רב אלפ' [בפ' י"ט] הא דאמר קנבא שרי בי"ט [ד' כ"ב] ורבי' שלמה פירש קנבא למחוט ראש הפתילה שנעשית פיחם ואין נרא' דהא בביצה [ד' ל"ב] אומרה בלשון אחר אמר רב מוחטין את הפתילה ביו"ט עוד בפ' י"ט [ד' כ"ב] אין מכבין את הדליקה כדי להציל ממון בי"ט כדרך שאין מכבין בשבת אלא מניחה ויוצא ואין מכבין את דבקעת אפי' כדי שלא תתעשן הבית כרבנן שכל האמוראים סוברין כן בי"ט [ד' כ"ב] אע"ג דבביצה [ד' כ"ה] פסקינן כר' יהוד' במכשירין מ"מ בדבר שאינו צורך אוכל נפש החמירו ואין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה [בפ' י"ט ד' כ"ב] אלא כופה עלי' כלי או מחיצה עושה בינו לבין הנר או מוציאו לבית אחר ואם אינו יכול לעשות א' מכל אלו ה"ז אסור לכבות ואסור לשמש עד שתכבה מאליה [ממשמעות הגמ' דשבת ד' ס"ה] מותר לטלטל את הנר בעוד שהוא דולק ואין גוזרין שמא יכבה, בשבת [ד' ל"ד] אמרינן אין נופחין במפוח בי"ט כדי שלא יעשה כדרך שהאומנים עושין אבל נופחים בשפופרת כתב רבינו שמשון ובמפוחים קטנים שלנו מותר הרגילין לבעלי בתים בלבד ולא לאומנים לא למלאכת נפחים ולא לצורפי זהב וכסף ומ"מ אין להקל מדלא שרי אלא בשפופרת והיינו שפופרת של קנה ארוך נקובה מעבר אל עבר ראשה אחת בפיו וראשה אחת מקרב אצל האש ונופח, עוד מביא בביצה [ד' ל"ב] אין עושין פיחמין ואין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין אותה ולא חותכין אותה לשנים בכלי אבל ממעכה ביד ושורה אותה בשמן ומניחין אותה בין שתי נרות ומדליק באמצע ונמצא הפתילה נחלקת בפי שתי נרות אמרי' בביצה [ד' כ"ה] אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי עץ או על חרש או אבן ואין מורין דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדד' במשחזת בד"א כשיכול לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינו יכול לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפי' על גבי העץ שמא יבא לשחזה במשחזת ומפני זה אסרו לראות סכין לעם הארץ ביו"ט שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת וחכם שראה את הסכין לעצמו ה"ז משאיל' לעם הארץ אבל רבינו שלמה פירש בביצה [שם] שאסרו להראות את הסכין לחכם מפני שנראה כמעשה חול בפרהסיא כסחורה מכירת בשר דחכם רואה לעצמו שאין בזה כל כך פרהסיא, אמרי' בביצ' [ד' ל"א] אין מבקעין עצים בי"ט לא בקורדום ולא במגל ולא במגירה אלא כקופיץ ובצד החד שלו אבל לא בצד הרחב מפני שהוא כקורדום ולמה אסרו בקורדום וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שהוא עוש' בחול שהרי איפשר היה לו לבקע עצים מעי"ט [מיימו' פ"ד דהלכות י"ט] ולא רצו לאסור הביקוע לגמרי מפני שאיפשר שיפגע בעץ עבה ולא יכול להבעירו וימנע מלבשל לפיכך התירו לבקע כשינוי וכל הדברים הדומין לזה מזה הטעם התירו בהן מה שהתירו ואסרו בהם מה שאסרו, אמרי' בביצה [ד' י"א] לבית הילל שמסלקין תריסי החניות ומסירין אותן בי"ט כדי שיוציא תבלין מה שצריך להם מן החנות ולא ימנע משמחת י"ט בד"א כשיש להם ציר באמצע אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע ושאין להם ציר כל עיקר אפי' בבית מותר להחזיר שנינו בשבת [ד' קכ"ה] אין מיילדין את הבהמה בי"ט אבל מסעדין כיצד אוחז בוולד שלא תפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו, דברים רבים גזרו [בביצה ד' נ"ז] בי"ט משום גזירת מקח וממכר כיצד אין פוסקין דמים לכתחילה על הבהמה בי"ט אלא מביא שני בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהם ולמחר יודעים כמה דמי השנייה וכל אחד וא' נותן דמי חלקו וכשהם מחלקים ביניהם לא יאמר זה אני בסלע ואתה בשנים שאין מזכירין שום דמים אלא זה נוטל שליש וזה נוטל רביע וכשהן מחלקין לא ישקלו במאזנים [שם בד' כ"ה] שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר אפי' ליתן בו בשר לשמרו מן העכברים אסור אם היו המאזנים תלויין מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים וטבח אומן אסור לשקול בידו ואסור לשקול בכלי מלא מים ואין מטילין גורל על המנות, לא יאמר אדם לטבח תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק אחד ולמחר עושין חשבון על שויו וכן לא יקח מבעלי החנות במדה ובמשקל אלא כיצד הוא עושה אומר לחנווני מלא לי כלי זה ולמחר נותן לו שויו ואפי' המיוחד למדה ימלאנו והוא שלא יזכור לו שם מדה כך מסיק רבא אליבא דרבנן לר' יהודא וכן הלכה, גרסי' בב"מ [שם ד' כ"ט] אמר שמואל בני חבור' המקפידין זה על זה עוברים בשבת ובי"ט משום מדה משקל ומניין ומשום לוין ופורעים בי"ט כדתנן בשבת [ד' קמ"ה] לא יאמר הלויני גזירה שמא יכתוב דרש רבנא עוקבא בביצה [ד' כ"ט] לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל משער ונותן לה אבל נחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדירתו כדי שלא יקדיח תבשילו אמר רב [שם] אשה מודדת קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתיטול מעיסתה חלה בעין יפה ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן דאסור וכן פוסק רבי' משה [בפ"ד ובהג"ה שם] אע"פ דבשאר מקומות הלכה כרב באיסורי וכן פסק בתשובת הגאונים בשם ישיבה דפומבדיתא דאסור מפני שיכול למדוד מעי"ט ולא צורך קדירה הוא דנימא שמא יפחות טעמו או יקדיח תבשילו אבל שדרו ממסיבתא דסורא דהלכה כרב דשרי חדא דהלכה כרב באיסורי ועוד דתנא דבי שמואל כוותי, ת"ר בסוף ביצה [ד' כ"ט] הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים וכ' אגוזים שכן דרך בעל הבית להיות מונח בתוך ביתו עשרה אפרסקין וי' רימונים ובלבד שלא יאמר לו סכום מדה ר"ש בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח פי' רבי' שלמה [שם] סכום מדה קב או קביים סכום מקח דמים ורבי' חננאל [בתו' שם] גורס סכום מנין בדברי ת"ק ולא גרסינן סכום מדה וכן גרסינן בתוספתא דביצה והלכות גדולות שלא יאמר כך וכך אגוזים נטלת קח עדיין כך וכך כדי שיהו מאה או מאתים בין הכל ורשב"א מתיר אע"פ שמזכיר סכום מניין מאחר שאין מזכיר סכום מקח שלא יאמר תן לי כך וכך להשלים הדינר גרסינן בירושלמי [דביצה] תני שאסור להוציא המפתח ובית הילל מתירין אמר רב הושעיא בר יצחק הדא דאת אמר במפתח של אוכלים אבל במפתח של כלים לא אע"פ שהותרה הוצאה בי"ט אפי' שלא לצורך אוכל נפש רק שיהא צורך י"ט קצת לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול אבל צריך לשנות ואם אי אפשר לשנות מותר כדתנן בריש פר' המביא [ד' כ"ט] המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתיפו אע"ג דמסקי' בפרק מפנין (שבת ד' קכ"ז) דמיעוט בהילוכא עדיף הני מילי היכא דלא הוי כעין חול כגון באותו בית מזוית לזית אבל היכא דמיחזי כעובדא דחול מוטב שיביא על כתיפו אע"פ שמרבה בהילוך כדתנן נמי לעיל [בפ' אין צדין ד' כ"ה] דאין מביאה במוט ובמוטה אלא בידו איברים איברים אע"פ שמרבה בהילוך [ר"פ המביא ד' כ"ט] המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו אלא מוליכה בידו וכן משאות שדרך לישא אותם במוט ישא אותם על גבו מאחוריו ושדרכו לישא אותם מאחוריו ישא אותן על כתיפו ושדרכן לישא בכתף ישא אותם בידו לפניו או יפרוס עליהם בגד [שם ד' ל'] וכן כל כיוצא בזה משינוי המשא ואפילו משנה להחמיר וכן פירש רש"י שם [בד' ל'] גבי דדרו באגדא לדרו באכפא דדרו וכו' והוא כעניין שאמרנו ואפילו אינו להקל מ"מ אין לחוש מאחר שמשנה ממעשה חול ואם אי איפשר לשנות נושא ומביא כדרכו בד"א בנושא על האדם אבל נושא על הבהמ' לא יביא כלל שלא יעש' כדרך שעוש' בחול אין מנהיגין את הבהמה במקל, [פרק אין צדין ד' כ"ה] ואין הסומ' יוצא במקלו אע"ג דפי' בהילכות שבת במלאכת הוצא' שהקיטע יוצא בסמוכות שלו והם כמקלו לא דמי לסומא דלא עביד אלא לתרוצי סוגי' בביצה [ד' כ"ה] שחט בהמה בשד' לא יביאנה לעיר במוט ובמוטה אלא מביאה אברים אברים, מסקינן בביצה [ד' י"ד וט"ו] כל דבר שניאותין בו בחול אע"פ שאין ניאותין בו בי"ט כגון תפילין מותר לשלחו לחבירו בי"ט ואין צריך לומר דבר שניאותים בו בי"ט וכל דבר שאין ניאותין בו בחול עד שיעשה בו מעשה כגון חטין וכל מיני תבואה שצריכין טחינה אין משלחין אותו בי"ט מפני שאסור לטחון בי"ט אבל משלחים בהמ' וחיה ועוף אפי' חיים שמותר לשחוט בי"ט וכן כל כיוצא בזה כל דבר שמותר לשלחו בי"ט כשישלחנו לחבירו לתשורה לא ישלחנו בשורה [בד' י"ד] ואין שור' פחות' משלשה בני אדם כיצד הרי ששולה לחבירו יינות או בהמות ביד שלשה וארבעה בני אדם כאחד בזא"ז וכולן הולכין בשור' אחת הרי זה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלח שלשה מינין ביד ג' בני אדם כאחד ה"ז מותר שנשאר שם [בד' י"ד] בתיקו וספיק' בדברי סופרים להקל שמעינן בביצה [ד' כ"ב] מדברי אמימר שמותר לכחול העין שאין בו סכנה בי"ט שני של גליות, [בפ"ב ד' ט"ו] י"ט (ז) שהל להיות בע"ש אין אופין ומבשלין ביו"ט מה שהוא אוכל למחר בשבת ואיסור זה מדברי סופרים הוא כדי שלא יבא לבשל מעי"ט לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל לחול לא כל שכן לפיכך אם עשה תבשיל מערב י"ט שהוא סומך עליו ואופה מי"ט לשבת הרי זה מותר ותבשיל זה שסומך עליו הוא הנקרא עירובי תבשילין זה דברי רבי' משה [פ"ו מהל' י"ט] אבל בכל רבותינו שבצרפת שוים דאע"ג דהכנה מן התורה לרבה אפילו מי"ט לשבת וכוותיה ק"ל אע"פ כן מועיל עירובי תבשיל דרבה לטעמיה דאמר בפרק אלו עוברין (פסחים ד' מ"ו) גבי אופה מי"ט לחול דליכא איסורא דאורייתא הואיל ואי מיקלעי ליה אורחין חזי ליה ומיתוקמא שם [בד' מ"ה] מילתא דרבה כר' אלעזר ופוסק שם כמותו [בתו' שם בד"ה רבה ד' מ"ו] ואיסור הכנה דאורייתא משכחת לה כגון סמוך לחשיכה שאין שהות לאורחין לאוכלו מבעוד יום עוד לשון אחר פי' רבינו יצחק בר' אשר כי בזה תלוי איסור הכנה כשהוא מכין דבר שאינו ראוי היום ליהנות בו כגון קניית שביתה שהוא צורך מחר וכגון ביצה שנגמרה היום שלידתה למחר ומה שאומר שם רב אשי [בפ' י"ט ד' ט"ו] הטעם כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול על טעם העירוב עומד שלכך נתקן שיאמרו שאפילו מי"ט לשבת אין אופין אלא אם כן התחיל קודם י"ט שאין אלא כגומר בי"ט ק"ו שאין אופין מי"ט לחול וכן פירש שם רש"י פסק בהלכות גדולות וכן פסק רבינו יעקב [כל הסוגי' בתו' פ"ב דע"ז בד"ה והשלקות ד' ל"ו ובתו' פרק י"ט בד"ה אמר רבא ד' י"ז] והרב רבי' שמעון מפלא"ייד' דעירובי תבשיל צריכין פת ותבשיל והא דאמר אביי בפרק י"ט [ד' י"ו] לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא הני מילי לבשל אבל לאפות בעי פת וכן הא דאמר רבא התם [בד' י"ז] הלכה כתנא דידן אליבא דבית הילל דאמר תבשיל אחד התם נמי כשאין צריך לאפיית פת דכולהו אית להו דרשה דרבי אלעזר דאמר [בד' ט"ו] אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל ואומר רבינו יצחק [גם כן בתו' שם] דלאו דברי הכל היא דתניא בתוספתא [פ"ב דביצה] העושה תבשיל מערב י"ט אופה ומבשל עליו לשבת ומטמינין עליו את החמין עוד תניא התם [בתוספתא דלעיל] רשאין בני מבוי לעשות תבשיל לאפות ולבשל עליו ורשאין לעשות שיתוף למבוי ובהדיא פליגי ר' אליעזר ור' יהושע בירושלמי [ריש פרק י"ט ובאשרי מביא כל הסוגיא שם] ר' אליעזר גרסינן ולא ר' אלעזר דר' אליעזר בר פלוגתיה דר' יהושע וק"ל כר' יהושע דרבי אליעזר שמותי הוא ומה שלא חש התלמוד להביא בפרק י"ט [בד' ט"ו] דברי רבי יהושע לאו משום דלא יהא הלכה כמותו אלא דר' אליעזר מייתי משום דמקרא הוא דורש ותלמודא מהדר ואזיל מנא הני מילי, וזה לשון הירושלמי [דלעיל] רבי אליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל מה טעם אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ר' יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל ואשר תאפו אפו דריש ליה רבי יהושע במכילתיה [בשלח בפרשת המן פרשה ה'] הרוצה אפוי הי' מתאפה לו והרוצה בישול היה מתבשל לו כלומר מעשה ניסים היו נעשים במן ומילתיה דר' אליעזר נמי איתא התם וגם רש"י פסק בשם רבינו יצחק בר יהודא דסגי בתבשיל אחד וכתב ר"י [ג"כ בתו' דלעיל] אע"פ כן בעבור המנהג ובעבור לצאת ידי כל רבותינו נוהג אני לערב גם בפת [מימונ' פר' ו' די"ט] ולמה נקרא שמו עירוב שכשם שעושים העירוב בחצרות ובמבואות ערב שבת משום היכר כדי שלא יעלה על דעתו שמותר להוציא מרשות לרשות כך זה התבשיל משום היכר וזכרון שלא ידמו ויחשבו שמותר לאפות בי"ט מה שאינו נאכל בו ולפיכך נקרא תבשיל זה עירובי תבשילין אע"פ שעירובי תחומין בעינן שתי סעודות לכל אחד ובעירובי חצירות פת שלימה ובשיתופי מבואות כגרוגרת לכל אחד ואחד בעירובי תבשיל הקלו שיעורו בכזית בין לאחד בין למאה ואף בסופו הואיל וצורך אכילה הוא צריך שיעור זה כדמסקינן התם [בפי"ט ד' י"ו] מה שאין כן בשאר עירובין ששיריהן בכל שהו ותנן [בד' ט"ו] אכלו אושאכד לא יבשל עליו לכתחילה אמר אביי [בד' י"ז] נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו או שאבד הרי זה גומר המניח עירובי תבשילין כדי שיסמוך עליהם הוא ואחרים צריך לזכות להן כדרך שמזכה בעירובי שבת וכל שזוכה בעירובי שבת זוכה בעירובי תבשילין וכל שאינו זוכה בעירובי שבת אינו זוכה בזה ואין צריך להודיע לאלו שזכה להם מערב י"ט דהא שמואל מערב אכולה נהרדעא אבל הן צריכין בי"ט לידע שכבר זיכה להן ככר אחד ועירב להם ואחר כך יסמכו עליו ויאפו ויבשלו עליו אע"פ שלא ידעו אלא בי"ט הרי אלו מותרין דמכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלנו עד תחום שבת המניח עירובי תבשילין חייב לברך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות עירוב ואומר בעירוב זה יותר לי ולכל בני העיר לאפות ולבשל מי"ט של מחר לשבת אמנם נהגו העולם בשעה שמניחין עירובי תבשילין לומר לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק דבהדיא מזכיר בפרק י"ט [ד' כ"ב] אימור הטמנה והדלקת הנר למי שלא הניח עירובי תבשילין וכן משמע בתוספתא שהבאתי למעלה [שם בד' י"ז] תניא מי שלא הניח עירובי תבשילין ה"ז לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו, [שם] מי שלא הניח עירובי תבשילין ובשל ואפה בי"ט לאכול בי"ט והותיר או שזימן אורחין ולא באו הרי זה אוכל המותר למחר ואם הערים הרי זה אסור לאכלו עבר ואפה ובשל לשבת אין אוסרין עליו ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד שאם תתיר למערים נמצאו הכל מערימין [בפרש"י שם] וישתקע שם עירובי תבשילין אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת שני ימים טובים שחלו להיות בחמישי וערב שבת עושה עירובי תבשילין מיום רביעי שהוא ערב יו"ט [בפרק י"ט ד' י"ז] שכח ולא הניח מניח בראשון ומתנה כיצד מניח עירובי תבשילין ביום ה' ואומר אם היום י"ט ולמחר חול למחר אבשל ואאפה לשבת ואיני צריך כלום ואם היום חול ולמחר י"ט בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק מי"ט שלמחר לשבת בד"א בשני ימים טובים של גליות אבל שני ימים טובים של ראש השנה אם שכח ולא הניח ביום הרביעי שוב אינו מניח כדמסקי' התם [בפ"ק ד' ו'] כתב רבינו משה [בפ' ו' דהל' י"ט] שכל הדברים הללו שאמרנו היו בזמן שבית המקדש קיים שהיו ב"ד של א"י מקדשין על פי הראייה והיו בני הגולה עושין שני ימים כדי להסתלק מן הספק לפי שלא היו יודעין יום שקדשו בו בא"י אבל היום שבני א"י סומכין על חשבון ומקדשין עליו אין י"ט שני להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד וכך שלחו מתם [בפ"ק ד' ד'] הזהרו בכם מנהג אבותיכם בידכם אע"פ דבקיאי בקביעא דירחא ולפיכך נרא' לו שאין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי חצירות ולא עירובי תבשילין ולא שיתופי מבואות כתב רב אלפס [בפ"ק דביצה] קיימא לן דיו"ט צריך עירובי תחומין ואין צריך עירובי הוצאה אבל יום הכפורים צריך עירובי חצירות ושתופי מבואות בשבת דתניא בעירובין [ד' ל'] אמרו להם ב"ה לבית שמאי אי אתם מודים שמערבין לגדול בי"ה אע"פ שאסור לאכול כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכן הלכה כשם שמצוה לענג בשבת ולככרו [כמו שמפרש במ"ע ל'] כך כל ימים טובים שנאמר ולקדוש י"י מכובד וכל ימים טובים נאמ' בהן מקראי קדש וכן תניא כל המבזה את המועדות באילו נטפל לע"ז ואסמכוה [בפסחים ד' קי"ח] אהאי קרא אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור, שבעת ימי פסח ושמנת ימי החג עם שאר ימים טובים כולן אסורין בהספד ותענית [בפסחים ד' ק"ט] וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנ' ושמחת בחגך וגו' אע"פ שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארים בהל' חגיגה [במ"ע רכ"ט] יש בכלל השמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו [שם] כיצד הקטנים נותן להם קליות ומגדנות ואגוזים והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין גרסינן בביצה [ד' ט"ו] כתוב אחד אומר עצרת לה' וכתוב אחד אומר עצרת תהי' לכם מכאן אמר רבי יהושע חלקיהו חציו לה' לבית המדרש וחציו לכם לאכילה ושתייה ואין הלכה כרבי אליעזר שאומר או כולו לגבוה או כולו לכם ובפסחים גרסינן [ד' ס"ח] הכל מודים בעצרת ושבת שצריך חציו לכם עצרת מפני שניתנה בו תורה ושבת משום עונג אבל בשאר ימים טובים חולק ר"א ואומר או כולו לה' או כולו לכם וכשהוא אוכל ושותה ביו"ט חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללין ומי שאינו מחלק מסעודתו לעניים עליו הכתוב אומר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם וגו' ושמחה כזו הא קלון להם שנ' וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך עצמו ביין ובשחוק ובקלות ראש שנ' תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל הא למדת שלא נצטוינו אלא על השמח' שיש בה עבודת יוצר הכל וא"א לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות תנן בביצה [דף ל"ו] כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביו"ט כלומר כל דבר שבות שאין בו מצוה כלל או דבר רשות שיש בו קצת מצוה או דבר שיש בו מצוה ממש וחייבו חכמים לשבות מהן בשבת כמו כן חייבו חכמים לשבות מהן ביו"ט אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ובתוספתא [דביצה] מוסיף ולא מגרשין אמנם בפ' הזורק [ד' ע"ו] מוכיח שהתירו לגרש בשבת במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם ולא חולצין ולא מיבמין ואלו הן משום מצוה לא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות כל אלו בי"ט ק"ו בשבת וטעם כולם מפרש שם בגמ' [בד' ל"ו] ופירש רבינו שלמה מטפחין יד על יד מספקין כף על ירך ובירושלמי [דביצה] לא משמע כן דקאמר עלה לא מספקין סיפוק שהוא מחמתו כמו דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק כפיו ולא מטפחין טפוח שהוא לרצונו משמע דשניהם יד על יד אלא שזה מחמתו וזה לרצונו וכיון דעושין להשמעת קול גזרינן שמא יתקן כלי שיר מיחו בפי' רבינו שלמה נמי אשכחן קרא דכתיב ספקתי ידי על ירך תו גרסינן בירושלמי [שם] בהילולי דר"ש ברבי הוו מטפחין אחורי ידיהון בשבתא עבר ר' מאיר ואמר רבותינו הותרה שבת שמע רבי ואמר מי הוא זה שבא לרדותינו בביתינו שמע ר"מ קליה דרבי וערק נפקי פדיי בתריה פירוש פדיי פוצעים אפרח קדליה פירוש נפל כובעו בברחו וראהו רבי מאחוריו בלבד ושוב לא ראהו משמע שמתיר ר' דבר זה ובנדה [ד' י"ד] משמע שיש לסמוך על דבריו משום דהוו שכיחי רבים גביה ומחדדן שמעתתיה עוד מסיק שם על משנתינו שלמעלה [היינו דבירושלמי דלעיל ובאשירי מביא כל הסוגי' וכן באלפס] לא דנין כו' וכולן שעשו אף מזידין מה שעשה עשוי אף בשבת ושמעינן מינה מאן דעבר ואקני מקרקעי או מטלטלי הקנאתן הקנאה וההיא דאין מקדשין מוקי לה ביצה [ד' ל"ז] כשיש לו אשה ובני' משמע שאם אין לו מותר וקצת משמע בירושלמי דיומא [ובתו' שם מביא בד"ה והא ד' ל"ו] דבכל עניין אסור לקדש אשה בשבת דמפרש טעמא דאין מקדשין משום דנמצא כקונה קניין בשבת והדר מסיק [שם] א"ר מנא הדה אמרה הלין דכנסין ארמלן צריך לכונפן מבעוד יום שלא יהא כקונה קניין בשבת ומיהו ההוא נמי איכא לאוקומי בשיש לו אשה ובנים וכתב ר"ת בתשובתו כי בדוחק גדול התירו לקדש בשבת ולא היה מורה כן הלכה למעשה ובהא פליג הירושלמי על תלמוד שלנו דהתם מפרש טעמא דאין מקדשין משום קונה קניין דהיינו משום דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר ובגמ' שלנו מפרש [בד' ל"ז] וכולהו מ"ט גזירה שמא יכתוב גרסינן בביצה [ד' ל'] א"ל רבא בר רב חנין לאביי והלא אנו רואים בני אדם שמספקין ומרקדין ומטפחין ואין אנו גוערין בהן א"ל הנח להן לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין ומסיק שאפי' באיסור מן התורה מניחים להם וטעם ולא מגביהין תרומות ומעשרות מפני שמתקן הטבל ומיהו היכא דקרא שם מבעוד יום שאמר שאני עתיד להפריש למחר שרי לתקן אפי' בשבת מה שלצורך שבת ולא מיבעיא דמאי אלא אפי' ודאי טבל כדאיתא בירושלמי דדמאי דא"ר ינאי הוה ליה טבל ודאי שאל לר' חייא רבה מהו לתקנה בשבתא אמר ליה למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אפי בשבת תניא בביצה [ד' ל"ג] ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצות בו שיניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ושוין בקיסם שלא יקטמנו כו' פי' רבינו יצחק טעמא דרבנן משום דמיחזי כמתקן כלי ואפי' ר"ש מודה אבל מן האבוס של בהמה או הראוי לאבוס שרי כדאמר רב יהודה שם [בד' ל"ג] אוכלי בהמה כגון קש ועלי קנים אין בהן משום תיקון כלי ומותר לקטום ולתקן קש של שבולין בשבת לחצות בו שיניו לשון רבינו שלמה ואמרינן התם דלרבנן קוטם עצי בשמים להריח מותר לכתחילה רבין בר רב אדא ורבא בר רב הונא תרוייהו אמרי כי הוינן בי רב יהודא היה מסעף ענפים במקלות קשים וראויין לעשות בית יד לקורדום והוא היה מפשחן להריח ויש שם ברייתא שאוסרה והיא כר"א ומשמע מכאן דמותר להריח בבשמים בי"ט ולא כדברי האומרים דאין מברכין על הבשמים בשעת הבדלה בי"ט שחל להיות במ"ש שמא יקטמנו מן המחובר דהכא שרינן בהדיא ולא גזרינן אבל אומר רבי' יצחק הטעם דתענוג י"ט והשמח' משיבין הנפש שנאבד' [בתו' שם] ולא דמי להא דאמרי' בשבת [ד' קמ"ו] האי טרפא דאסא אסיר גזיר' שמא יקטום דהתם לאו משום מחוב' דמיירי לתת עלה של הדס בנקב החבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם וגזיר' שמא יקטום העלה מן הענף והוה ליה כמתקן כלי ולפי שעל' אחד קל להנתק גזרינן בי' טפי שמא יקטום העל' מן הענף כדגזרי' בגיטין [ד' כ"ב] גבי גט דפוסל רבא כשכתבו על עלה של עציץ נקוב גזיר' שמ' יקטום, [ביצ' ד' ל"ו] אמרי' גרף של רעי מותר להוציאו לאשפ' ואפי' הרעי בפני עצמו כדמו' שם בעכבר מת שנמצא בבשמים של רב אשי בי"ט וצוה להוציאו בידים וגם בשבת נמי מותר כמו שמוכיח בשבת [ד' קכ"א] בהמות מדבריות שבאו בי"ט בשביל עכו"ם יש בפ' כיר' [ד' מ"ה] שני לשונות בלשון אחד אומר דמוד' ר"ש בהן דמדמ' להו למוקצה דגרוגרות וצימוקין ולאידך לישנא שרי ר"ש למישחטינהו ופוסק בה"ג כלישנא דלקולא דכל היכ' דאיכ' תרי לישני ולא איפסוק הילכתא בחד מנייהו בדאוריי' עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקול' מסקנ' דמילת' [בשבת ד' קנ"ו] כר"ש סביר' לן דלית ליה מוקצה לא ביו"ט ולא בשבת אבל מודה הוא במוקצה מחמת חסרון כיס ובמוקצה דגרוגרת וצמוקין ובמוקצ' דמחובר כמו שפי' רבי' שלמה ביצה [ד' כ"ד] גבי עכו"ם שהביא דורון ובהל' שבת הארכנו בדבר זה [ל"ת ס"ה] ושם פירשנו משפט כל דבר הנצוד והנלקט מן המחוב' בי"ט ואין הלכה כמותו במוקצה מחמת איסור דדחיי' בידים כמו נר שהדליקו באותה שבת כדאי' בשבת [ד' קנ"ז] ומוד' הוא במוקצ' דאבנים ומודה בקוץ רטוב כדפרשתי לעיל דכיון דלא חזי להסקה, אסרי ב"ה לכל דבר אבל בנולד סבירא לן דאסור:
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Megillah 5a and Rosh on Kiddushin 2:8:1
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Rosh on Kiddushin 2:8:1 history »
    Version: Vilna Edition (Hebrew)
    וקטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאה אמה נשואיה נשואין דתקינו רבנן נשואין לקטנה כי ליתיה לאב וכי גדלה גדלי נשואין בהדה וכד אתי אב לא צריך לקדושה וכ"כ בשאלתות דרב אחאי דהלכתא כרבינא אפי' היכא דשדיך ועוד כתב בשאלתות הא דאמרינן דיכולה אמה לקדשה או אחיה היינו היכא דשכיב אב אבל אי אביה קיים לא יכלה ולכאורה משמע דחולקות השאלתות על ה"ג דמשמע דוקא היכא דשכיב מצי אמה לקדושה אבל הלך למדינת הים לא ומיהו מצינו למימרד דה"ה הלך אביה למד"ה ובלא הלך איירי ומה שכתב בה"ג שתקנו לה רבנן נישואין היכא דהלך אביה למדינת הים כאילו מת על זה קשיא אמאי דחקינן לעיל כגון שנעשה בה מעשה יתומה באחיי האב ודחקינן נמי לשנויי בקידושי ייעוד ואליבא דר' יוסי בר"י הוה ליה למימר כגון שהלך אביה למדינת הים וקדשה אחיה ואמה. הלכך נראה דאין לה נישואין ואפי' מדרבנן מ"מ אין לאוסרה משום שתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות. דכיון דדרך קידושין ונשואין היא אצלו אין זה זנות מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו דלא חשיב כאילו היא בזנות אצלו אפילו היא גדולה ובת עונשין אף ע"ג דלא תקנו ליה רבנן נישואין כדתנן בפרק האשה רבה (יבמות דף צו:) בן תשע שנשא אשה ומת פטורה מן החליצה ומן היבום. ועתה לפי הלכות גדולות צריכה מיאון אם רוצה לצאת מבעלה. ולפי' פירשו התוס' אפי' מיאון אינה צריכה כיון דלא תקנו לה רבנן נישואין וה"ר מנחם ז"ל היה אומר דאסור לקיימה משום דשמא קדשה אביה לאחר. והקשה לו רבינו תם ז"ל לדבריו אם מת אביה במדינת הים תהא אסורה לעולם שמא קדשה אביה ואין אנו יודעין למי. והשיב נהי דלית לן למיחש שמא קדשה לשמא יקדש אית לן למיחש כדאמר רבא בפרק כל הגט (גיטין דף כח:) שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא וקי"ל כרבי יוסי דחייש התם לשמא ימות. ה"נ יש לחוש שמא יקדש ובכל שעתא ושעתא באשם תלוי קאי. ומיהו נראה דכיון דלא חיישת בשום פנים לשמא קידש א"כ מותרת היא לעולם דכל שעתא ושעתא אמרינן עדיין לא קידש ומותרת היא לו. ולא דמי לההיא דפ' כל הגט דחיישינן לשמא ימות ואסורה לאכול בתרומה. דהתם נאסרת מחיים שהגט חל שעה אחת קודם למיתה וכי חיישת שמא ימות לאלתר נמצא כל השעות אסורות. וכן בבקיעת הנוד אם תבקע הנוד עבר למפרע אבל הכא לא יעבור למפרע במה שתתקדש לבסוף וכיון דלא חיישינן שמא קידש לעולם היא עומדת בהיתר. ומה שכתב רב אלפס ז"ל היכא דקדשה נפשה בלא דעתה דאבוה לא הוי קידושין אפי' נתרצה האב הוא תימה בעיני דכולה סוגיא משמע דפליגי בחיישינן אם נתרצה האב אבל אי ברי לן דנתרצה מיד כששמע לכולי עלמא הוויין קידושין. וכן פירש"י דלא חיישינן אם לא ששמענו כן. והא דאמרינן גבי חופה דאם לא מיחה האב דהוי חופה. יש לחלק לפי דברי רב אלפס דשאני התם דנתקדשה לדעתו הלכך הוי כאילו נתן לה רשות שתכנס לחופה. אבל נתקדשה שלא לדעתו אע"פ שנתרצה האב לא חשבינן ליה כאומר לבתו צאי וקבלי קידושיך כיון דלא הוי גילוי דעת קודם הקידושין: נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה. ורב אסי אומר אינה אוכלת בתרומה שמא יבא אביה וימחה. הוה עובדא וחש ליה רב לדרב אסי. היה אומר רבינו תם דהלכתא כרב שרגיל רבי' חננאל לפסוק כרב במקום תלמיד באמוראים ראשונים עד אביי ורבא אבל משם ואילך פסקי' כבתראי אע"ג דחש לה רב לדרב אסי אין לחוש כמו שמצינו בפ"ק דמגילה דף ה. דאמר רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה ורב אסי אמר לעולם בעשרה והוה עובדא וחש לה רב לדרב אסי ואפ"ה קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה בפ' הקורא את המגילה למפרע דף יט: דא"ר חייא בר אשי אר"י הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא לא אמרו אלא בציבור דס"ל דפעמים נקראת ביחיד ונ"ל דלאו ראיה היא מההיא דמגילה דכיון דחש לה רב לדר"א אנן נמי יש לנו לחוש והא דקי"ל דמגילה ביחיד לאו מדברי רב אלא מדברי ר' יוחנן ורב אלפס ז"ל כתב איכא מ"ד הלכה כרב דהא לא אמרינן דהדר ביה רב ואיכא מאן דאמר כיון דחש לה רב לדרב אסי הילכתא כרב אסי והכי מסתבר וכן פסק רב עמרם ז"ל בההיא דמגילה כרב אסי כיון דחש לה רב: אמר רב שמואל בר רב יצחק ומודה רב שאם מתה אינו יורשה אוקי ממונא בחזקת מריה ואפי' הוא מוחזק בנכסים אינה חזקה דנכסים קיימי בחזקת יורשי האב ואף ע"ג דשרי לה בתרומה היינו משום דדבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה כדפירש"י ולפי טעם זה אינו מטמא לה ואם היינו מפרשים לפי שרוב פעמים אין האב מוחה מסתמא דניחא ליה לאב בנישואיה כיון דכבר נתקדשה לדעתו הילכך אכלה בתרומה דאזלינן בתר רובא ובממונא הוא דלא אזלינן בתר רובא ואז היה מותר אפי' ליטמא לה אבל אי אפשר לומר כן דהא רב הוא דאמר בריש המוכר פירות (בבא בתרא דף צב:) דהולכין בממון אחר הרוב: נתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה ואביה כאן רב הונא אמר אינה אוכלת רב ירמיה בר אבא אמר אוכלת ואפי' למ"ד אוכלת מודה דאם מתה אינו יורשה כמו בהלך אביה למדינת הים דאמר רב אוכלת ומודה רב דאינו יורשה ולכך לא הביא רב אלפס הנהו תרי פלוגתייהו דרב הונא ורב ירמיה:
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 59:5:1 history »
    Version: Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861 (Hebrew)
    <b>קטנה לא תבעי לך כו'. </b>לפנינו אי' איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכתבו התו' דה"ה נערה אלא דבנערה לא שייך מיאון וע' ברא"ש. אבל רבינו גריס נערה שנתקדשה כו' וכמש"כ הרשב"א בחי' והר"ן בשמו של רבינו וכן הוא בה"ג ה' קידושין. אלא שהקשו הרשב"א והר"ן דלא מצינו מיאון בנערה. וכ' עוד הרשב"א בד' מ"ד ב' דבסוגי' דדף מ"ו א' בפלוגתא דרב ורב אסי גרסי בכולהי נסחי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כו' והכי ודאי פשטא דשמעתא דמביא ראי' מהא דתני' ואם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת"ל ואם מאן ימאן מכ"מ. וקס"ד בפיתה לשום אישות. והרי עיקר קרא בנערה משתעי ולר"מ ליכא דין פתוי בקטנה כלל. אלמא דס"ד דיש מיאון בנערה. ולפי האמת שפסק רבינו דלא כרב ושמואל ודאי לא משכחת מיאון בנערה דיתומה קידושין מה"ת ואם הלך אביה למדה"י לדעת בה"ג שהביאו התו' בד"ה בפי' ולהלן באות ז' הרי היא כיתומה ואם אביה כאן אפי' מיאון א"צ. אבל לרב ושמואל דבאביה חי יש חשש קידושין ודאי משכחת מיאון אפי' בנערה. וכש"כ לפי מאי שפי' רב אחא ברי' דר"א דהמיאון אינו להתיר אלא לעשות היכר לדבר דקידושין תופסין באחותה. וע' בסמוך. [וא"כ הא דאי' בה"ג לפנינו בפלוגתא דרב ור"א קטנה שנתקדשה כו' הוא טה"ד] והנה בסוגי' דשמואל אי' עולא א' אפי' מיאון א"צ כו' א"ד אמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' מיאון א"צ. וכאן לכ"ע גרסינן קטנה. ולא פליג אדרב ושמואל. דאינהו מיירי בנער' והוא אמר קטנה אדרבה בא לגלות וללמד בזה טעמייהו דרב ושמואל שהוא כר"א ברי' דר"א. דלכאורה הי' ס"ד דלא משום שמא נתרצה האב צריכה גט אלא משום דרבנן חיישי לקידושין דידה כעין קידושי יתומה. ומכ"מ קידושין תופסין באחותה מה"ת ומש"ה צריכה מיאון. ולפי זה אפי' קטנה נמי צריכה מיאון כעין יתומה. קמ"ל דלא אמרו רב ושמואל אלא משום שמא נתרצה האב ובנערה הוא דחיישינן דמצוה לקדש בתו נערה משא"כ קטנה דאסור לקדש בתו קטנה כו'. אפי' מיאון א"צ והיינו דמקשה הש"ס מהא דאין מוכרה לקרובים כו' וע"כ בקטנה מיירי וקס"ד דצריכה מיאון. וממילא גם בנערה צריכה גט מצד עצמה. ועפי"ז מיושב הויות דהוי בה טובא רבותינו בעלי התו' בד"ה מיאון כו' דודאי הרבה הוסיף עולא בל"ב. ובד"ה אלא דקידשה נפשה כו'. שהקשו לשמואל מי ניחא הא בעינא גט ומיאון. ולמש"כ ודאי בקטנה לכ"ע לא בעי' גט וכמש"כ רבינו קטנה לא תבעי לך דודאי לא נתרצה האב. ובד"ה אלא לאו כו' שהקשו אמאי לא משני דמיירי בשדכו כו' ולמש"כ בקטנה לא מהני שדכו. דודאי פוסקין על הקטנה שידוכין אפי' להשיאה אבל קידושין אסור וכפרש"י כתובות ד' נ"ז ב' ד"ה אבל פוסקין כו' ודוקא בלא קידושין כו'. וכל הסוגי' מתחוורת כשמלה. וז"ל הרמב"ם ה' אישות פ"ג הי"ג. נתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה אינה מקודשת ואפי' אם נתרצה האב אחר שנתקדשה ואפי' אם לא נתאלמנה או נתגרשה מן אותן הקידושין אינה אסורה לכהן. ובין היא ובין אביה יכולין לעכב. ותמה הר"ן ע"ז. שהרי כל פלוגתא דרב ורב אסי בד' מ"ו אינו אלא לטעמי' דרב ושמואל דס"ל אי נתרצה האב הוי קדושין שייך מעתה פלוגתא זו אם עיכבה אי מהני אח"כ רצוי האב או לא אבל לפסק הרמב"ם דלא מהני רצוי האב כלל היאך שייך לומר שהיא יכולה לעכב. ובאמת הרי"ף ז"ל לא הביא פלוגתא הדרב ור"א. וע' נו"כ הרמב"ם ז"ל הכ"מ וב"ח וב"ש סק"כ וש"א ז"ל כ"א לפי סברתו ז"ל. אבל כ"ז שנצרכנו לפרש עיכוב דידה שלא מהני רצוי האב אח"כ כפרש"י ותו' היינו לפי גירסתם ז"ל קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה וע"כ לא עלה עה"ד דליחוש משום קידושי עצמה. ושלא תוכל לעכב ולמאן. הא אפי' יתומה שתקנו חכמים קידושין מהני מיאון מכש"כ בחיי האב. אלא ודאי כל השקלא וטריא משום רצוי האב. אבל לפי גי' רבינו וכמש"כ הרשב"א דכולי נוסחי הכי הוי בזו הסוגי'. מתפרש הסוגי' בא"א. דרב ור"א נחלקו בקידושי דידה מצד עצמה. ורב לטעמי' לעיל דלא מצריך גט אלא משום שמא נתרצה האב וזכות הוא לו. אבל מצידה ודאי לא הוי קידושין כלל. ומש"ה קטנה א"צ למאן כמש"כ. ואפי' בלא עולא פשוט דמדאורייתא לא מהני קידושי דידה בחיי אביה מצד עצמה. ומש"ה צריכה מיאון כי היכי דלתפוס קידושי באחותה. ומש"ה גם היא יכולה לעכב. ואפי' על רצוי האב וכפרש"י ותו'. ורב אסי ס"ל דכ"ז שאין האב מוחה ה"ה כיתומה והוי קידושין מצד עצמה והא דקיי"ל בד' מ"ג ב' אבל לענין קידושין ד"ה אביה ולא היא היינו שאביה יכול למחות עליה או לקדשה בע"כ. אבל כ"ז שאינו מוחה ה"ה ברשות עצמה ומקשה שפיר מהא דתני' אם מאן ימאן אביה כו' דמבואר דאפי' פיתה אותה לשום אישות אינו כלום ויכולה למחות. והיינו דברי הרמב"ם נתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה אינה מקודשת פי' דל"ח שמא נתרצה האב ושוב א"י למחות. ואפי' אם נתרצה האב כו' מכ"מ מצי למחות. ועדיין ס"ד דכ"ז שלא מיחה הוי קידושין מצד עצמה ע"ז הוסיף דבין היא כו'. דהלכה כרב:
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shevuot, Ner Mitzva 57 and Taanit 7b
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shevuot, Ner Mitzva 57 and 2 others »
    Version: Shenei Luchot HaBrit, based on Amsterdam, 1698 ed. Part II (Hebrew)
    <b>ומי</b> שרצונו ללמוד, יחזיור תמיד לימודו ויבין ויזכור. כדגרסינן בפ"ק דתענית דף ז' <small>(ב)</small> אמרו רז"ל, אם ראית תלמיד חכם שתלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה הוא, שנאמר <small>(קהלת י, י)</small> והוא לא פנים קלקל. מאי תקנתיה, ירבה בישיבה, שנאמר <small>(שם)</small> וחיילים יגבר ויתרון הכשר חכמה כל שכן היכא דסדורה לו משנתו מעיקרא. ריש לקיש הוה מסדר מתניתיה מ' זימנין כנגד מ' יום שניתנה בהם תורה, ועייל קמיה דרבי יוחנן. רב אדא בר אהבה מסדר מתניתיה כ"ד זימנין כנגד תורה נביאים וכתובים, ועייל לקמיה דרבא:
    2 days, 1 hour ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Ralbag on Proverbs 27:14:1 history »
    Version: On Your Way (Hebrew)
    <b>מברך רעהו.</b> מי שמברך רעהו בקול גדול והוא רגיל בכך וישכים לברכו בבקר יום יום זה הענין יחשוב לו לקללה מאת הש"י כי עושה מאדם כמו אלוה ויותן לו התודה והברכה בדמיון מה שראוי לתת לש"י או ירצה שאשר יברך את רעהו בקול גדול על הטובה שהטיב וחננו בדרך שישמעו דבריו לא יתאחר הזמן שתחשב לו לקללה כי זה יסבב שיבאו אנשים בלתי הגונים לבקש מרעהו מאותו הדבר אשר ברכהו עליו והמשל שאם ברך ראובן לשמעון בקול גדול על ששלח אשישה יין טוב הנה ישמעו דבריו אנשים רעים וילכו לשמעון שיתן להם מהיין ההוא ויגרום לו בזה הפסד תחת אשר הועילהו ובכמו זה הענין צריך האדם להזהר שלא יתן כלום לחבירו במה שאפשר שיגיעהו נזק והמשל שכבר יקרה ששאל שר גדול משמעון שישלח לו מיינו ואמר שאין לו יין טוב ובאותו מעמד בא ראובן וברך את שמעון על מה שנתן לו מיינו הטוב כי זה יהיה סבה שיכעס על שמעון השר הגדול ההוא והנה רבו מאד המינים אשר אפשר שיגיע בהם נזק מזאת הברכה ואפשר שירצה בזה עוד שאשר יברך בקול גדול מחשבתו אשר באה אליו תחלה בחקרו בעיון מה ויהיה זה סבה שיקצר מחקור בו עוד על שאר המחשבות הנופלות בו הנה זה הענין תחשב לו לקללה כי זה ממה שיסגור לפניו שערי העיון:
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Rash MiShantz on Mishnah Oholot 3:3:10 and 10 others »
    Version: Talmud Bavli, Vilna, 1880. (Hebrew)
    <b>ובשעת חיבורן הכל טמא.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נא.) בעי שערו העומד ליגזז מהו: תניא בתוספתא <small>(שם.)</small> ר' יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור: תניא בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר י״ט:י״א) פרט לנוגע בשיניו ובשערו ובציפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת"ל וטמא:
    2 days, 1 hour ago
    10 related »
  • Shmuel Weissman edited Rash MiShantz on Mishnah Tahorot 1:5:1 history »
    Version: Talmud Bavli, Vilna, 1880. (Hebrew)
    <b>בקל שבשניהם.</b> כמו שמפרש אחרי כן כיצד: תני' בתוספ' בריש <small>(פ״ב)</small> דאהלות ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח אפי' אם מתה הבהמה נחרה מטמאה טומאת אוכלין שחט בה דבר שנעשית טרפה אין בה טומאה של כלום עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח ואפי' מתה הבהמה נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום שחט בה דבר שאין עושה אותה טריפה ובא ישראל וגמרה שחיטתו כשירה שחט בה ישראל שנים או רוב שנים אחד עובד כוכבים ואחד ישראל חותך ממנה כזית בשר וממתין לה עד שתמות ומותר באכילה. פי' מטמאה טומאת אוכלין אם נגעה בשרץ וחזרה ונגעה באוכלין הואיל וישראל שחטה שחיטה מעלייתא דדכוותה בשחיטת ישראל בטהורה משוי ליה אוכלא בעודה מפרכסת אע״ג דבטמאה לא שייכא שחיטה ולעובד כוכבים לא משתריא עד שתמות דאבר מן החי הוא לגביה אפ״ה מהניא מחשבת ישראל שחישב לאכילה לעובד כוכבים לשוייה אוכלא בעודה מפרכסת וכ״ש טהורה שאוכלה היתר גמור הוא בעודה מפרכסת דהא דאמרינן <small>(סנהדרין דף סג.)</small> אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מדרבנן הוא ודווקא נקט ישראל ודווקא שחטה ודוקא לעובד כוכבים דאי שחטה עובד כוכבים לא משויא ליה מחשבתו אוכל בעודה מפרכסת כיון דלא אשכחן שחיטה לגביה וכן ישראל בנחירה לא משוי ליה אוכלא דלא אשכחן שום נחירה גביה ובטהורה לישראל לא איצטריך למיתני דכ״ש דהויא מיד אוכלא בשחיטה וטמאה לישראל לא משויא ליה אוכלא דבטלה מחשבתו. כפורש מן החי ומטמא מיד כאבר מן הנבילה שדינם שוה כדאמרי' בפ' העור והרוטב <small>(דף קכח.)</small> ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי שאסור לבני נח אפילו לאחר שתצא נפשה הואיל ונחתך מחיים אבל אין בו טומאה דבשר מן החי טהור. נחרה מטמא טומאת אוכלין גירסא זו משובשת דכל ברייתא זו שנוייה בפרק העור והרוטב <small>(דף קכא:)</small> וגרסי' התם אין בה טומאה של כלום והיינו אינה מטמאה טומאת אוכלין דהכל אחד ונחירה היינו שנים או רוב שנים בסכין פגומה או בדרסה והגרמה. ושחט בה דבר שנעשית טריפה היינו אחד או רוב אחד כבסיפא ודינם שוה דאינה מטמאה טומאת אוכלין ואין בה טומאה של כלום הכל אחד ובהדיא קתני נמי הכא ישראל ששחט אבל נחר לא. עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל דהואיל וטהורה היא ואשכחן היתר בטהורה במפרכסת כששחטה ישראל והשתא נמי כששחטה עובד כוכבים הויא אוכל לקבל טומאת אוכלין מן השרץ שאם תחזור ותגע באוכלין אחרים קודם שתמות ותעשה נבילה תטמאם. תניא בת״כ בנבלתה <small>(ויקרא יא)</small> ולא בעצמות וגידים ולא בקרנים ולא בטלפים יכול אפי' בשעת חיבורן ת״ל טמא בנבלתם ולא בקולית סתומה יכול אף ע״פ שנקובה ת״ל טמא. בנבלתה ולא באלל המפוזר יכול אפי' במכונס ת״ל טמא דברי ר' יהודה בנבלתה ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא את כל החזה יכול שאני מוציא פחות מכשיעור ת״ל טמא. בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד בשר מאחוריו ת״ל טמא: תניא בתוספתא <small>(רפ״א דטהרות)</small> אמר ר' שמעון מפני מה אמרו אוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה מפני שאפשר לשלישי לעשות שני ואפשר לשני לעשות ראשון מפני מה אמרו אין השרץ והנבילה והמת מצטרפין זה עם זה לפי שאי אפשר לשרץ ליעשות נבילה. ולא נבילה ליעשות מת. פי' ברייתא זו שנויה במעילה בסוף קדשי מזבח <small>(דף יז.)</small> <small>(לא נמצא שם:)</small> ובפ' שני דזבחים <small>(דף לא:)</small> וגרסי' התם ר״ש אומר מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ופריך עלה ומי קא עביד שני ראשון והלא לא איפשר אמר רבא ה״ק מי גרם לשני לאו ראשון רב אשי אמר ראשון ושני לגבי ג' בני חדא ביקתא אינון ואין ברייתא דהכא מתיישבת לפום סוגיא דהתם:
    2 days, 1 hour ago
  • Shmuel Weissman edited Urim VeTumim, Tumim 87:30 and 2 others »
    Version: Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2 (Hebrew)
    <b>ליתן </b> לו מתנה וכו' הש"ך הביא כי הסמ"ע הביא בהשמטות שלו דוקא בכופר בכל אבל ביש ש"ד אף בזה חייב לישבע והש"ך השיג דאף דבלשון אגודה משמע כסמ"ע דנתן טעם דלא נתקן היסת ע"ז מ"מ מתשובת מהר"ם מבואר אפי' בע"א מכחישו דהוי שבועה דאורייתא א"צ שבועה אחר שבועה והאמת כי כך נאמר במהר"ם אלא שאני צריך להתלמד להבין טעם הדבר כיון דקיי"ל דבעינן נק"ח ואי נשבע שלא בנק"ח צריך לחזור ולישבע בנק"ח והטעם דקיל ליה לישבע שלא בנק"ח משישבע בנק"ח ולכך אולי בנק"ח לא ישבע לשקר וא"כ זה שנתן כפו ליתן מתנה אלו יודה או יש עדים הא כופי' בב"ד לקיים ת"כ ואקרקפת' דידי' מוטל לקיימו וא"כ למה לא נשביעוהו אולי יודה ויהיה הב"ד כופין אותו ואי דבממ"נ הא כבר נתן ת"כ דלמא לעבור שבועה בלי נק"ח קיל ליה ואינו חושש לעבור משא"כ כשישבע בנק"ח ימנע ויודה ויכופו ב"ד והא מזו הטעם אמרינן דצריך לחזור ולישבע כמ"ש ואי דאין שעבוד על נכסיו רק עליו מוטל לקיים ת"כ מחומר שבועה א"כ למ"ד של"ד ג"כ אין שיעבוד רק עליו מוטל לפרוע מכח הן צדק כמ"ש רש"י ואף זהו כמוהו שמחויב לפרוע מכח לא יחל שבועתו וביותר יש להבין דמהר"ם דימהו לאלו אמר ע"א שנשבע בנק"ח לקיים המכירה והלה מכחישו וכי צריך לישבע שנית ומה ראיה יש שם היה בנק"ח ואין שבועה אחר שבועה אבל כאן מתחילה קיל ליה לעבור כמ"ש ומה שנראה כי בלא"ה קשי' לאביי דס"ל ספק מלוה ישינה וכו' ולולי כן היינו אומרי' חשוד אממון חשוד אשבועתא אף דקיל לאו דגזל מלאו דלא תשא א"כ איך אמרינ' אם נשבע היסת במקום ש"ד דהוי טועה בד"מ וחוזר ונשבע ש"ד בממ"נ אם אמת נשבע שבועה שנית מה טיבו ואם לשקר הרי הוא חשוד דאפילו בהיסת נעשה חשוד כמו בשבועה דאורייתא ואיך ישבע וכאן לא שייך תי' אביי ספק מלוה וכו' דהא פרשו מס' שבועה וקושי' הגמרא במקומו וכן תקשה למ"ד ל"א חשוד אממון חשוד נמי אשבוע' דתי' תוס' בשם ר"י החסיד דאמרינן ע"י שבועה יפרוש ממנו ולא יגזול אבל בשכבר גזל חשוד אשבועה וכאן הא עשה כבר שבועה וא"כ קשה בממ"נ ודוחק לומר לשיט' החסיד דע"י חומר שבועה שנית יתחרט ויודה וישלם ואף שבועה ראשונה יהיה לו כפרה דמ"מ לאביי קשה ועכצ"ל דבאמת שורת הדין היה מבלי להצריכו שבועה שנית רק הואיל ותקנת חכמים היא שיהיה בנק"ח כמו שמצינו באליעזר אם הוא נשבע שלא כתקנתם שבועתו כמאן דליתא וכאלו לא נשבע כלל ועקרו חז"ל לשבועה ואלמוהו לתקנתם זהו מה שנ"ל ליישב למה צריך לחזור ולישבע. ולפ"ז בנדון שנתחייב בת"כ ליתן מתנה שפיר אנו טוענין ממ"נ אם אמת אתו מה טיבו של שבועה ואם לאו הרי הוא חשוד ואיך ישבע וכמ"ש לעיל ול"ל דעקרוה חז"ל לשבועה והרי הוא כלא נשבע דאם עקרת לשבועה אין כאן חיוב כלל ובמה תטעון עליו וא"כ אי אפשר להרכיב אתרי רכשי לטעון עליו מחמת שבועה ולומר דהוי כאלו לא נשבע משא"כ כשחייב בלי ת"כ שפיר אמרי' הואיל ואינו בתקנת חז"ל עקרוה וכאלו לא נעשית כלל וזהו מה שנר' לדעתי בהבנת מהר"ם על בורי' ולפ"ז תינח מהר"ם דס"ל שבועה להבא ג"כ נעשה חשוד ומועיל כמו שבועת לשעבר כמ"ש הש"ך בעצמו אבל הנך דסברו דשבועת להבא אין נעשה חשוד דבשעה שנשבע לא יצא שקר מפיו ולכך אינו מועיל שבועת להבא א"כ הקושי' במקומו דלמא נתן ת"כ ועכשיו קיל ליה לעבור הואיל כשיצא שבועה מפיו לא נעשה שוא אבל אם ישבע עכשיו ימנע מלישבע שקר ויודה ויכופו ב"ד כנ"ל ובזו לא שייך תי' בממ"נ כנ"ל דאף דאמת דעובר על ת"כ אינו תחשו' ויכול לישבע ולא קשה בממ"נ כלל ולכן צ"ל כמ"ש האגודה דלא נתקן היסת ע"ז הואיל הוא רק כדי לקיים שבועתו ולא שכיח ולא תיקן במקום דלא שכיח וא"כ צדקו דינו של הסמ"ע דבש"ד צריך לישבע כמ"ש ולכך הסמ"ע דס"ל דכל הטעם משום דשבועה לשעבר חמור מלהבא ולא נחית לטעמו של מהר"ם דקיל ת"כ משבועה כמ"ש הש"ך יפה מחלק בין היסת לש"ד ולכן דין זה במחלוקת שנוי' ואפשר לומר בנדר בת"כ ליתן לו מתנה מה שבועה יש כחן הא לדעת מחבר בי"ד סי' רכ"ח יכול להתירה רק שיודיע לחבירו שלא יהיה חלול השם או בושת ע"ש אלא שלא דברו בזה ואפשר מיירי באופן דלא שייך התרה. והנה יש להבין להך דסבירא ליה בנשבע שלא יטעון שקר ואח"כ נתחייב בשבועה בב"ד פטור דמ"ש שבועה להבא מלשעבר הא דאמרינן בפ' שבועת עדות הכל מודים בע"א כשכנגדו חשוד על שבועה ופריך הגמרא לימא מי יימר דישתבע ולכך משני דשניהם חשודים ואליבי' דמ"ד דס"ל חזרה שבועה למחויב לה וכו' וקשה ל"ל לאוקמי בכה"ג דשניהם חשודים ואליבי' דחד מ"ד דהא פליגי תנאי ואמוראי בהו לימא כגון דמתחילה נשבע זה התובע בנק"ח שלא יטעון שקר בב"ד ואח"כ שתבע לזה החשוד כפר בכל ויש לזה התובע ע"א הוי זה מחויב ממון דהא שכנגדו נשבע ונוטל וזה כבר נשבע שלא יטעון שקר וא"צ לישבע עוד וא"כ גובה ממון בלי עיכוב וזה עד שלא העיד חייב ק"ש כי היה עד ממון לגמרי וצריך לומר בוודאי לא פסיקא לן זה בהחלט דאינו קיל לאינשי שבועה דלהבא משעבר רק הואיל דמספקא לן אין להשביעו מספק וכל ספק בשבועה להקל ואיך נחמיר עליו להצריכו עוד שבועה אולי לא קיל ליה ויצא ידי שבועתו אך זה לפטור אבל ליטול מספיקא לא מפקינן ממון ולכ"ע אין נוטל בשבועה ראשונה וצריך לישבע עכשיו וקו' הגמרא במקומו וא"ש:
    2 days, 2 hours ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Teshuvot Maharam, Prague Edition 996:2 and 2 others »
    Version: Teshuvot Maharam bar Barukh, Budapest, 1895 (Hebrew)
    אשיב בקצרה לאלופי ומיודעי דאותן משכונות שנתן ראובן ליד שמעון עבור י' ליטר' שאם לא יקיים תנאו ללוי שיתן שמעון ללוי [הי'] ליטר' במאי [לקנינהו] לוי הא אסמכתא [היא] ואסמכתא לא קניא אלא בקנין סודר בב"ד חשוב ומתוך דבריהם רואה אני שאפי' קנין כל דהו לא הי' שם הלכך לא קנה לוי המשכונות ויחזירם לראובן ואלו תקע כף שאם לא [יקיים] את דבריו שיתן ללוי י' ליטר' בדבר זה איכא פלוגתא אי אסמכתא קניא גבי נדרים ושבועות כי רבינו שמשון ז"ל כתב בתשו' דלא [קנה] דאמריה לגביה כמסירתו להדיוט אבל טפי ממסירה לא הויא ואני אומר [כמסירה] המועלת בהדיוט דכל דבר המועיל בהדיוט באיזה ענין שיועיל מקני לגבוה באמירה גרידת ואסמכתא מהניא בהדיוט בקנין בב"ד חשוב הלכך לגבוה באמירה גרידתא קניא אמירה וה"ה אם נשבע או נדר לתן להדיוט חפץ או כך וכךם מעות אם לא יקיים [תנאו] עאע"ג דאסמכתא היא חייב לתן לו דכל שבועות ונדרים אמירה לגבוה מקרי ויש לי ראיות הרבה לדברי ובתשו' אחת הארכתי ושוב מצאתי כדברי בתשו' הגאונים וכן אני דן אמנם בדין זה לא תקע כף על הי' ליטר' לתנם ללוי ולא היתה התקיעת כף כ"א לקיים המכירה ללוי הלכך יחזרו המשכונות לראובן. ומעתה אין כאן דין זולתי שלוי תובעו לקיים תקיעת כפו שתקע לו לקיים המכירה אם התנאים היו כדברי ראובן אז אינו חייב למכור ללוי ואם כדברי לוי אז הוא חייב לקיים המכירה ונ"ל אע"פ שיש ע"א שמעיד כדברי לוי היתה התקיעת כף אחרי שראובן מכחיש העד ואמר כך וכך תקעתי כפי נאמן וא"צ לשבע להכחיש העד שהרי התקיעת כף היא השבועה ואין שבועה אחר שבועה ואע"פ שיש בידי תשו' רבינו יוסף בר' מנחם שהעיד על ר' יוסף בר' יצחק שהיה מוציא ממון ע"י תקיעת כף ה"מ כשיש עדי' או שמודה שתקע כף ואינו חפץ לקיים אבל אם טוען קיימתי ושכנגדו טוען לא קיימת נאמן בלא שבועה אחרת ואפי' אם יש לכשנגדו ע"א כדפי'. ואע"פ שאני אומר ראובן שהיה חייב מעות לשמעון ותקע לו כף לרווחא דמלתא לפרעו עד זמן פלוני ואחר הזמן תובע אותו וזה אומר קיימתי וזה אומר לא [קיימת] נ"ל דראובן צריך לשבע שפרעו ובלא שבועה אינו פטור שאני התם דאפי' בלא תקיעת כף היה חייב לפרעו ואי אמר פרעתי הי' צריך לשבע בנקיטת חפץ כדמשמע בר"פ שבועת הדייני' (מ"א ע"א) [בין] בשבועה דאו' [ובין] בשבועה דרבנן דאין חילוק בין שבועה דאו' לשבועה דרבנן אלא למילי דמפרש פ' שבועת הדייני' הלכך בתקיעת כף שתקע לא נפטר משבועה לפי שצריכה להיות בנקיטת חפץ אבל [בדין] זה דאלו לא תקע לי' ראובן ללוי לא הו"ל גבי' ולא מידי השתא נמי דתקע כף והוא אומר קיימתי תקיעת כפי לא משבעי' ליה תו לומר השבע שקיימת תקיעת כפך ואע"ג דאמרי' כל מקום ששנים מחייבי' אותו ממון ע"א מחייבו שבועה ואלו א"ל שנים תקעת כפך לקיים המכירה ללוי היינו כופי' אותו לקיים א"כ ע"א נמי יחייב אותו שבועה הא ליתא דכללא דכל מקום לא שייך אלא במלתא דממון שלא נשבע כבר אבל היכא שמשבע כבר אין שבועה על שבועה ותדע [דאלו אמר] לאו ע"א נשבעת בנקיטת חפץ לקיים המכירה והוא אומר לא נשבעתי מי משבעי' לי' תו אע"ג דשנים היו מחייבים אותי אלו הי' שנים אומרי' כן. ותשו' הגאון היא מועתקת לכם ומוכח' בדברי' דדוקא בעדי' ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
    2 days, 2 hours ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Responsa Maharashdam, Choshen Mishpat 159:2 history »
    Version: She'elot uTeshuvot Maharashdam, Lemberg, 1862 (Hebrew)
    <b>תשובה </b> תחלה יש לנו לדעת על אי זה אופן מתביעה חייב השותף להשבע ואח"כ נבאר איכות השבועה ותכסיס שלה כי בשנים אלה נר' נפל מחלוק' בין הפוסקים ז"ל כי בחלוקה הראשונה נפל מחלוקת כמו שנר' מפרש"י ז"ל בפרק כל הנשבעים דגרסינן התם בגמ' על פיסקא דמתני' דקתני ואלו נשבעים שלא בטענה השותפין כו' אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן והוא שיש טענ' בינייהו שתי כסף כו' עד אימא בפירו' טענה בדבר ופרש"י ז"ל שיש טענה בינהיהם שתי כסף שזה טענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא עכ"ל והרש"בא הסכים בתשובות לפרש"י כמו שהביא הב"י בח"מ סי' צ"ג והטור ז"ל בסי' הנזכר כתב שגם הרמ"ה ז"ל הסכים לפרש"י אבל הנמקי ז"ל בפרק כל הנשבעין בהל' הרי"ף ז"ל כתב פרש"י כנז' וכתב אבל ה"ר יוסף הלוי כתב דבשבועות השותפין לא בעי' הודאה וכן דעת הרמב"ם בפ' ט' מה' שלוחין ושותפין וכן נר' בפי' ג"כ מהגהה שם במימון ז"ל וז"ל ושבועת השותפים אי דאורייתא אי דרבנן פשיטא דמדרבנן היא חדא דליכא שבועה דאורייתא אלא במודה מקצת ועוד כו' משמע בהדיא דפליג אפרש"י וכן נר' שרבים הם החולקים עליו מ"מ אחר שהוא ז"ל מאור הגולה והרשב"א והרמ"ה ז"ל הסכימו לדעתו שהם מגדולי הפוסקים ודאי שיש לנו לומר דפלוגתא דרבוותא הוי ונפקא מינה למה שאומר בס"ד עוד מחלוקת ב' באיכות שבועת השותפין והוא זה כי מדברי הרמב"ם פרק י"א מה' שבועות כולל איכו' ותכסי' שבוע' השותפין אע"פ שהי' מדרבנן כנז' עם שבו' תורה וז"ל שם שבועת הדיינין בין שהיתה של תורה או של דברי סופרים בין על טענת ודאי בין על טענת ספ' כך היא הנשבע אוחז ס"ת בזרועו והוא עומד ונשבע בשם או בכנוי כו' ואפי' בשבועת היסת שאינ' נכנסת בכלל זה כתב אח"כ וז"ל אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינים אלא נקיטת חפץ שאין הנשבע היסת אוחז ס"ת כו' עד וכבר נהגו הכל להיות ס"ת ביד חזן הכנסת או שאר העם בעת שמשביעין שבועת היסת כדי לאיים עליו אבל אחרים חולקים וסברי דשבועה דרבנן לא בעי נקיטת חפץ וכ"ש ס"ת דחמיר ומאיים טפי כמו שנר' מדברי הריב"ש בתשו' סי' תל"ז יע"ש הרי הצעתי וכתבתי בקצרה המחלוקו' שנפלו בין הפוסקים ז"ל בזה הענין ועתה אודיעה נא דעתי כדת מה לעשות בנ"ד והנה לע"ד שאם היה הענין שהנתבע כופר בכל ואומר שכבר חלקו ולא נשאר עליו אפי' פרוטה או שאומר חלקנו ומה שנשאר אצלי אינו אלא חוב שזקפת עלי אז אין כאן שבועת השותפין שהיא על הספק והיא שבועת המשנה וכן ג"כ אם מודה שעדיין לא גמרו לחלוק והתובע אומר לשותף עכבת משלי כך וכך כפי מחשבתי והוא אומר לא עכבתי כלל בזה נפל המחלוקת כנז"ל ולדעתי אע"פי שרבים הם הסוברים דבשבועת השותפות לא בעינן הודאה מ"מ אחר שרש"י ז"ל והרש"בא והרמ"ה ז"ל ס"ל דבעינן הודא' פרוט' ודאי אין בידינו להכריחו לישבע שיאמר קים לי כהני רבוותא דסברי דאין משביעים שבועת השותפין אלא היכא דאיכא הודאה במקצת כנ"ל אמנם ראוי להחרים על כל מי שיש בידו משל חברו ולא יודה ויתן לו אמנם אם הנתבע מודה שעדיין יש להם לחלק ויש דבר מה בידו וזה התובע אומר שישבע להודות על האמת וליתן חשבון ישר מכל מה שיש בידו לפי שהו' סבור שיש בידו יותר ממה שהוא אומר בענין זה אני אומר שראוי לב"ד להשביעו בנקיטת חפץ ובפני י' מן הקהל כדי שיתבייש ויודה והטעם כמו שאומר שהרי בהלכות הרי"ף ז"ל פרק הכותב כתב וז"ל אמר רב פפא ואי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא כו' וכתב הוא ז"ל וז"ל איכא למיבעי הכא מכדי קיימא לן דכל שבועתא דמתני' בין שבועה דאורייתא בין שבועה דרב' כלהו חד תכסיסא אית להו לאנקוטי חפצא בידא למאי הלכתא אמר רב פפא אי פקח כו' נר' א"כ דדעת הרי"ף שתכסיס שתיהן שוה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכן דעת התוס' בפרק הנזכר בדיבור מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ומקשים על פרש"י שהוא עצמו סותר דבריו ממה שפירש בהשולח סוף דבר שדעתם כדעת הרי"ף ומצאתי בתשובת מהררי"ק ז"ל שרש צ"ח בשם מהר"ם שנהוג עלמא לפסוק הלכה כהרי"ף היכא שאין התו' חולקים עליו וכאן מצאנו ראינו שהתו' מסכימי' בהדיא לדעתו גם סמ"ג ז"ל כ' מצות עשה קכ"ג מסכים לדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם בפי' עוד מהר"ם ז"ל במרדכי פ' שבועת הדיינין כתב וז"ל ונ"ל שישבע בנקיט' חפץ כמנהג עתה שהחזן נוטל ס"ת כו' דקי"ל אפי' בשבועה דרבנן צריך נקיטת חפץ כו' עד ולא האמינוהו אלא בשבועה ובנקיטת חפץ כדין כל השבועות ואפי' אם נשבע בלא נקיטת חפץ לא מהימן ליה ע"כ גם בכתבי מהר"ר ישראל ז"ל דהוי בתרא טובא נר' בפשיטות ממנה דגם בדרבנן איכא נקיטת חפץ ועוד ראיתי למורי הרב הגדול מהררי"ט ז"ל אפי' בשבועת היסת להשביע בנקיטת חפץ שלא היה בס"ת מ"מ בנ"ד דהוי כעין של תורה כמו שפרש"י אי מודה במקצת וכופר במקצת הדין נותן לישבע בספר תורה כדי להיות נקי מה' ומישראל ומה ששאל השואל אם יהיה השבועה בתוך י' כו' האמת שמעולם לא ראיתי בזמני לרבותי ז"ל לבקש י' ואפשר יש רמז בזה מהא דאמרינן בגמ' בכתובות פ' הכותב ההיא איתתא דאיחייבה שבועה בי דיניה דרב ביבי בר אביי אמר ליה ההוא בע"ד תיתי ותשתבע במתא אפשר דמיכספא ומודיא וכן הלכה כמו שכתבו הפוסקים אלא שכתב הר"ן ז"ל וז"ל דדינא הכי דמשתבע באתרא דבעי מלוה ודוקא מלוה כו' ומ"מ כתב ומיהו אית ליה דירכא לההוא דוכתא אזיל ואפי' למדי כדאית' התם ז"ל ע"כ וא"כ אומר לי לבי כי אולי כיון דטעמא שאין אנו משביעין הנתבע באותו ב"ד שנתחייב השבועה אלא דדינא הוי לכל הפחות היכא שאינו מפסיד כלום כגון שיש לו דרך למקום ההוא דאזיל ומשתבע בעירו כדי שיתבייש מבני העיר מפני שהדבר קרוב להם לודאי דגבי התובע ג"כ אינו רחוק לומר שכיון ששניהם התובע והנתבע בעיר ובקהל אחד שישבו שם י' מבני הקהל כי אולי יתבייש מפניהם וסוף דבר כי ענין זה וכיוצא בו נשאר ביד דייני העיר אם נר' להם להחמיר להוציא הדין לאור וכמו כן כתב הר"ן ז"ל ריש פ' שבועת הדיינים על חומרו' שנהגו הגאונים וז"ל עוד נר' לי דכיון שלא הוזכר כך בתלמודנו אינו אלא שיש ביד הדיין להחמיר בכיוצא בזה כופין מה שעיניו רואות וחומר הענין שנשבע עליו ע"כ ועל הכל אני אומר שכונת הדיין לשמים ואע"פי שכבר נשבעו זה לזה שלא להעלים שום אחד מחברו שום דבר מ"מ כבר כתב הרשב"א ז"ל בתשו' גדולה אז שאע"פי שנשבעו שלא יטענו אלא האמת ואח"כ נתחייב האחד שבוע' שאינו נפטר בשבועה הראשונה ואע"פי שמדברי מהר"י קארו נר"ו נר' שהרא"ש ז"ל פליג על הרשב"א אני לדעתי אפשר דלא פליג וכן ראוי לומר לע"ד דאיך אפשר שנאמר שהרא"ש לא מחלק בין שבועה שאדם עושה לחבירו בינו לבין חבירו לשבועה שהוא עושה בב"ד ועוד בין שבועה להבא לשבועה דלשעבר כך כל זה נמשל מתשו' הרא"ש בההיא שהביא הב"י אם האמת כפי מה שהדין הוא כדברי הרא"ש אמנם נר' בעיני שאפש' שיפורשו דברי הרא"ש ז"ל כך יזהירוהו הדיינים באותה שבועה שכבר נשבע שיראה שמחוייב לקיימה ועוד נשבע שהוא אמת כמו שטען והרי גדולה מזו הביא הב"י בעלה ק"ו עמוד אחרון שאם השבוע' הראשונה היתה ביחיד שיכול לחזור ולהשביעו במנין ואע"פ ששתיהן סגגון אחד כ"ש אחד להבא ושתים לשעבר ועוד שאפי' היינו אומרים דפליגי היה ראוי לעשות מעשה כהרשב"א דגדול היה ונמוקו עמו ואפשר שאם הרא"ש ז"ל ראה דבריו לא היה חולק בזה וכ"ש שאפשר דלא פליג ע"כ נר' לי בהאי שאלה דשאילו מינאי דאילו בדידי היה מעשה הייתי גוזר על הנתבע לישבע כרצון התובע ובפרט אם האמת כדבריו שבעודו התובע בזה בויניציאה מתעסק בענין השותפות חלק הנתבע הזה עם שאר השותפי' בלא דעתו דודאי עשה שלא כהוגן וא"כ היה ראוי לעשות עמו ג"כ שלא כהוגן כ"ש שהדין נר' כן בעיני גם כפי הנר' שהתביעה גדולה וראוי להחמיר בשבועה בכל האפשר להוציא לאור משפט וידוע כי המחוייב שבועה מדרבנן ומסרב להשבע על אופן שמחייבין אותו הדייני' שמנדין אותו ל' יום לא בא ולא תבע נדויו מכין אותו מכת מרדות ומתירין לו נדויו כל זה מבואר בגמ' ובפוס' ואין להאריך הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
    2 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 87:24:1 history »
    Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 (Hebrew)
    אלא קנס. נסתפקתי טענו דבר שהוא ממון אלא שאין דנין אותו בזמן הזה משום דלא שכיח אבל מנדין אותו עד שישלם וכמבואר בסי' א' אם משביעין אותו על כפירתו כיון שאם יודה הב"ד מנדין אותו שישלם או כיון דאין יורדין לנכסיו גם אם יודה אין משביעין אותו על כפירתו. והנה מלשון הסמ"ג עשין דף צ"ה ז"ל הטוען לחבירו אתה ביישתני במקום שדנין דיני קנסות והוא כופר צריך לישבע היסת ע"ש ומשמע הא במקום שאין דנין אילו צריך שבועה וכן מל' הטור שכתב אתה ביישתני אם הוא במקום שגובין קנס נשבע היסת שהרי אינו הודה הי' חייב לו הבושת ומשמע דוק' במקום שגובין הקנס: אמנם נרא' כיון דעכשיו מנדין אותו עד שישלם הרי הוא כמקום שגובין ואע"ג דאין יורדין לנכסיו דאפי' היכ' דיודה אין יורדין לנכסיו מ"מ כיון דאיכא כפי' ע"י נידוי נמי צריך שבועה בכפירתו וכמבואר במשרים נתיב חא' חלק ה' מי שחייב שבועה משום דבר מדבריהם כגון מציאת חש"ו דיש בה גזל מפני דרכי שלום ואינו רוצה לישבע אין מוציאין בדייני' ואין יורדין לנכסיו אלא מנדין אותו שלשים יום ומלקין אותו אחר שלשים ע"כ ובנתיב ך' שם כת' דמציאת חש"ו יש בהם גזל מפני דרכי שלום לפיכך אם עבר וגזל אין מוציאין אותו בדיינים ע"ש וכמבואר פ' שבועת הדיינים והרי מבואר דאע"ג דהיכא דיודה נמי לא יתחייב אלא ע"פ נידוי ואפ"ה אם כופר חייב לישבע ואין לחלק ולומר דשאני מציאת חש"ו דהנידוי הוא מדינא דגמרא אבל במלת' דלא שכיחי דאין דנין בזמן הזה אין הנידוי מדינא דגמר' אלא מתקנת שתי ישיבות כמבואר בטור סי' א' דמ"ש וכן משמע בתשובת מיימון בהלכות אישות סי' ל"ה לענין תקנת ר"ת בנדוניא וז"ל וגם החמשה ליטרין שנתן כבר יחזיר מכח התקנ' אם הוא מודה שקיבלם ואם הוא כופר ישבע שלא נתן לו ואע"ג דלא מחייבא אלא מכח תקנה נרא' דלא פלוג בשבועת היסת ע"ש וא"כ ה"ה הכא אע"ג דמכח תקנ' הוא לא פלוג ואולי הסמ"ג והטור שכתבו במקום שדנין קנסות היינו במקום שמנדין אותו דתקנת שתי ישיבות לא נתפשט' בכל מקום ונמי חשיב כמקום שדנין כיון דמנדין אותו ולא גרע ממציאת חרש שוטה וקטן וכמ"ש והא דכת' הטור בטוען אתה קללתני אתה הוצאת עלי שם רע וזה כופר דסובר הרמב"ם דאין מחרימין על זה והטור כת' דמחרימין שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו ע"ש ומשמע דשבועה ודאי ליכ' היינו משום דהתם בהוצאת שם רע אינו אלא בושת דברים ואפי' בזמן מומחין פטור כדאי' פ' החובל (בבא קמא דף צ"א) ואינו אלא קנס מה שקנסו ב"ד בכל דור ודור על בושת דברים כפי הנרא' ולאו ממונא קא כפר אבל בושת ממש ואינך דחייב ממון ממש בזמן מומחין אלא כיון דלא שכיח אין דנין בזמן הזה אבל מנדין אותו שישלם כפי שיעור הראוי ממונא ממש כפר לי' וצריך לישבע כמו במציאת חש"ו) (ומצאתי הדבר מפורש בראב"ד פ"א מטוען ז"ל ואם מפני שאין דנין חבלות בבבל גם שבת ורפוי ובושת אין דנין ועוד שהרי ב"ד מנדין עד שיפייס בעל דינו עכ"ל הרי מבואר דכיון דמנדין אותו צריך שבוע' וע"ש במגדול עוז שכ' דהראב"ד אינו חולק אלא מוסיף:
    2 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 87:30:1 history »
    Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 (Hebrew)
    אם אמר שנתן לו כפו והוא בתשו' מוהר"מ בר ברוך סי' תתקצ"ו ובש"ך כ' טעמו של דבר לפי שהשבוע' אינו עושה קניין להתחייב רק שמחויב לקיים השבוע' ואין שייך להשביע על זה ע"ש ואמת שכן מצאתי בריב"ש סי' שד"מ וז"ל ואף אם נאמר שגם בזה נכלל הכל בשבועתו עדיין אפשר לומר שאין כאן תביעת ממון שגם אם יודה שנשבע אין מחייבין אותו לשלם ע"כ וקשה לי דהא בריבית קצוצה נמי אין אנו יורדין לנכסיו וכמבואר בסי' קס"א בי"ד ואפ"ה נשבעין עליו כשתובעו לקחת ממנו ריבית וכמבואר בי"ד סי' קע"ז ועוד דהא אפי' על מציאת חש"ו נמי נשבעין אע"ג דאין יורדין לנכסיו רק מנדין אותו וכמ"ש במשרים נתיב חא' חלק חה' הבאתי בס"ק כ"ד ואפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא דאינו אלא מצוה וכדאי' בפ' הכותב ופירש"י משום דכתי' כו' הן צדק ואפ"ה נשבעין שבועת התור' ולכן ירא' דהטעם הוא משום דאמרינן האי דיינא דאשבע בלי נק"ח חוזר ואע"ג דחשוד הוי אפי' בלי נק"ח ול"א מאי נ"מ בשבוע' מחרם בנק"ח נימא מגו דחשוד אשבוע' בלי נק"ח חשוד נמי אשבוע' בנק"ח אלא משום דכיון דמתחלת דינא שישבע בנקיטת חפץ חוזר הוא לתחלת דין דנעשה כטוע' בדבר משנה ותחלת דין דוקא בנקיטת חפץ דהוא איום יותר ומ"ש כל שלא נתחייב רק ע"י שבועה א"כ מעולם לא דרמי עליו שבועה בנק"ח דאמרי' מגו דחשיד וכו' ולפי"ז מוהר"מ בר ברוך לשיטתו דס"ל דנעשה חשוד בשבוע' דלהבא אבל למ"ד דלא נעשה חשוד בשבוע' דלהבא א"כ צריך לישבע פעם אחרת ומה"ט נרא' דהשמיט בש"ע האי דינא וסתם וכ' הנותן ת"כ לא נפטר משבועה ומשמע אפי' לא נתחייב רק ע"י ת"כ דלשיטתו דס"ל דלא נעש' חשוד בלהבא כמבואר בסעיף ט"ז אבל הרמ"ה לשטתו דס"ל שם דנעשה חשוד בשבוע' דלהבא ולהכי פסק דלא נתחייב שבוע' היכא דלא הי' חיוב רק ע"י ת"כ וטעמא שכתבנו דמגו דחשיד כו' וכן משמע מל' הרא"ש בתשו' כלל י' סי' ב' וז"ל והכא לא שייך לחייבו שבועה שהרי כבר נשבע שלא יצא כי אם ברשותו והוא אומר שפטרה ואם הוא משקר הרי הוא עובר על שבועתו שאין שבוע' חלה על שבועה עכ"ל. שוב מצאתי בתומים שכ' ג"כ מטעמא שכתבנו דמגו דחשיד וכו' ע"ש אבל קשי' לי גם בטעמא שכתבנו דהא אנן קי"ל מגו דחשיד אממונא חשיד אשבוע' וכמבואר בסי' צ"ב ואמרי' פ"ב דמציעא שמא ספק מלוה ישינה ופרשו אינשי מספק שבועה ולא פרשו מספק ממונא ופי' תוס' דס' גזל וס' שבוע, שוין הן אלא דכיון דמספקא לי' אינו מחזיר תיכף דאומר אולי יתברר לי שודאי חייב לי אבל כשיעמוד בספיקו יחזור וע"ש וא"כ אפי' נתן לו ת"כ ליתן לו מתנה כיון דלא קבע זמן אולי משום ספק מלוה ישנה מחזיקו עד שיתברר לו שודאי חייב לו אבל כשנשבע לפנינו ודאי פריש מספק כיון דלית ליה תקנתא בחזרה וצ"ע:
    2 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Beit Yosef, Orach Chayim 24:3:1 and Shabbat 12b
    2 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 24:3:1 history »
    Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)
    כתב בעל העיטור ואותם שמקבצים הציציות בשעת ק"ש וכו' כתב בהגהות מיי' ספ"ג במדרש שוחר טוב יש בהא דכל עצמותי תאמרנה אמר דוד לפני הקב"ה אני משבחך בכל איברי וכו' עד ידי שמאלית בה אני קושר תפילין של יד ובה אני אוחז ציצית בזמן ק"ש בחזה אני משים הציצית כנגד לבי בזמן שאני קורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך וגו' מכאן ראיה שמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בזמן ק"ש עכ"ל. וגם המרדכי כתב בס"פ לולב הגזול בשם הירושלמי דקטן שיודע לאחוז בציצית כשורה בשעת ק"ש מחנכין אותו בציצית ע"כ: כתב ה"ר דוד אבודרהם בדיני ק"ש בשם רב נטרונאי גאון שהאוחז בציציותיו בידו כשהוא קורא את שמע יהירותא הוא שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במדת חסידות וכל העם אינם עושים אותו הוא מתחזי כיוהרא עכ"ל ועכשיו שנהגו בהם קצת בני אדם תו לא מיחזי כיוהרא וז"ל ספר א"ח אמר רב נטרונאי גאון האוחז בציציותיו בידו כשקורא את שמע יהירותא היא וכ"כ נמי רב משה גאון וביאר עוד וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתו ובירך עליהן לאח"כ למה יאחזן בידו אלא מעתה כשמגיע לוקשרתם צריך נמי לאחוז תפילין ואם תאמר יאחוז וכשמגיע לוכתבתם צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו הילכך העושה כן צריך ללמדו ולהשביעו שלא יעשה כן ע"כ. והר"י החסיד כתב צריך לעיין בהם כשמגיע לוראיתם אותו עכ"ל א"ח וכיון שאחר דברי הגאונים האלה הביא דברי ה"ר יונה נראה שכדבריו הוא תופס עיקר ומה שהקשה הגאון א"כ כשמגיע לוכתבתם צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו י"ל שמצות שבגופו שאני שהם מזומנות לפניו. ורבינו כתב בסוף סימן ס"א כדברי ה"ר יונה ז"ל וכ"כ המנהיג להגביה כנפי הטלית להראות הציצית באמרו והיה לכם לציצית וראיתם אותו לזכרון תרי"ג מצות וציצית לשון מציץ מן החרכים. וכתוב בסמ"ק מצוה להסתכל בציצית דכתיב וראיתם אותו. והריב"ש כתב בתשובותיו ח"ב סי' קכ"ו שאלת כי נהגת להסתכל בציצית בשעת ק"ש כשאתה מגיע לוראיתם אותו מפני שראית כן לה"ר יונה בספר היראה וגם בספר עמודי גולה מונה מצוה לעצמה להסתכל בציציותיו ואמרת כי יש לועגים עליך ונסמכים למה שמצאו תשובה לרב נטרונאי ז"ל שמלמדין למי שעושה כן שלא יעשנו שא"כ כשמגיע לוקשרתם נאמר שיאחז תפילין וכשמגיע לוכתבתם נאמר שהוא צריך שיבא לביתו ויניח ידו על מקום המזוזה. תשובה עם היות שנראה שאין ראוי שתמנה הראיה מצוה לעצמה כמ"ש בספר עמודי גולה כי אין זה כי אם נתינת טעם למצוה כמו שארז"ל וראיתם אותו ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשייה וטעם המצוה אין ראוי שתמנה מצוה לעצמו ושאר מוני המצות לא מנו הראיה מצוה לעצמה אבל כיון שהראיה היא תכלית ראשון למצוה זו כדי שיבא לתכלית האחרון שהוא קיום המצוה טוב וראוי להסתכל בציצית בשעת העטיפה כשמברך עליה וכן אני נהג ואתה שנהגת להסתכל בה בשעת ק"ש כשאתה מגיע לוראיתם אותו אל תניח מנהגך כי מנהג יפה הוא וחבובי מצוה הוא וכן היה נוהג מורי החסיד הרב ר' פרץ הכהן ז"ל ומה שהקשו שא"כ יעשו כן בתפילין יעשה ויעשה שהרי חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה כדי שיהא זריז בהם כדאמרינן בפ"ק דשבת (יב:) חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות עאכ"ו ואם כשמגיע לוקשרתם אותם ממשמש בהם כ"ש שהוא מנהג יפה וה"ר יונה כ"כ בספר היראה גם בתפילין ומה שהקשו יעשו כן במזוזה אינו ענין שאם אמרו במה שהוא לבוש ומזומן לפניו לא אמרו במה שהוא קבוע בכותל ואינו לפניו ועוד שבציצית הזכיר הכחתוב הראיה כדי שיבא לידי זכירה ובתפילין ג"כ שהמשמוש בהם מצוה כדי שיהא זריז בהם ואם עושה כן כשמזכיר וקשרתם משום חבוב מצוה כ"ש שמפליא לעשות אבל במזוזה אינו כן ולכן אחוז במנהגך אל תרף והמלעיגין עליך בזה לא יפה הם עושים עכ"ל וכתב הר"ם מריקנ' בסוף פרשת שלח לך כשמסתכל בציצית אז מסתכל בב' ציציות שלפניו שבהם י' קשרים רמז להויות עכ"ל ואני שמעתי עוד שכל אחד מהציציות יש בו ה' קשרים וח' חוטין כמנין אחד וכשמחבר ב' ציציות שלפניו להסתכל בהם עולים כ"ו כמנין שם ההוי"ה <i data-commentator="Darchei Moshe" data-order="1"></i>:
    2 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Shita Mekubetzet on Bava Batra 142b:3 and 2 others »
    Version: Vilna Ed (Hebrew)
    <b>והלכתא המזכה לעובר לא קנה. </b>ומסתברא דדוקא אחר אבל בנו קנה כדאמרינן. אם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולענין אחר לא תימא הני מילי בהקנאה הוא דלא קנה אבל בירושה כיון דבאה מאליה קנה דאפילו בירושה נמי לא קנה עד שיצא לאויר העולם דהא רבא פליג עליה דאביי בהכי וקיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. ואם תפרש דרבא לא פליג ~עליה דאביי בירושה הבאה מאליה אלא שנוייא בעלמא הוא דקא משני. הא ליכא למימר הכי דכיון דמתניתין דתנן העובר פוסל ואינו מאכיל דשמע מינה דעובר קנה בירושה רבי יוסי היא ורבנן פליגי עליה דאמרינן בפרק אלמנה לכהן גדול אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי יוסי אבל חכמים אומרים יש לו אחים אוכלים בשביל כו' ממילא שמעת דלית הלכתא כוותיה אלא כרבנן חדא דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים והא דאמרינן הלכה כרבי יוסי דנמוקו עמו הא אמרינן עלה במה דברים אמורים כשחולק עליו יחיד אבל נחלקו עליו רבים הלכה כרבים. ועוד דהא תנן בפרק יוצא דופן תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה ואמרינן עלה בגמרא הא עובר לא ואוקימנא התם בעובר במעי גרושה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר קנה דשמע מינה דלית הלכתא כרבי יוסי אלא דעובר לא קנה ואפילו בירושה עד שיולד. וקשיא לן כדאקשינן מהאי דתניא תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד אין עובר לא אמאי אצטרכינן למימר עלה מאי טעמא דהוא מיית ברישא דמשמע הא אילו מתה היא ברישא נוחל ומנחיל והא דאמרינן דעובר לא קני ומר בריה דרב יוסף נמי דאוקמה לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא תינוק אבל עובר לא אמאי איצטריך למימר עלה מאי טעמא וילדו אמר רחמנא דשמע מינה דלענין חלק בכורה בלחוד הוא דאינו ממעט משום דכתיב וילדו הא מקנה בירושה קנה כשאר והא תנן דעובר לא קנה כלל עד שיולד. ואם תשיב דהא דרב ששת ומר בריה דרב יוסף אליבא דרבי יוסי קאמר והכי קאמר דאפילו לרבי יוסי נמי דאמר עובר קונה. יש להשיב הא ליכא למימר הכי דהא אמרינן הלכתא כהני תלת לישני דמר בריה דרב יוסף ואמאי אצטריך למפסק הלכתא כוותיה בענין עובר דאינו ממעט בחלק בכורה. ועוד דהאי מתניתין דקתני תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה רישא דאידך דנוחל ומנחיל הוא וכיון דאוקימנא לרישא דמתניתין דקתני תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה דשמע מינה הא עובר לא בעובר במעי גרושה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר קני היכי מצו הני אמוראי דאינון רב ששת ומר בריה דרב יוסף לפרושי סיפא אליבא דרבי יוסי רישא רבנן וסיפא רבי יוסי. וליכא למימר דאליבא דתרווייהו הוא דמפרשי לה דהא מדאמר רב ששת טעמא משום דאיהו מת ברישא דשמע מינה הא אילו מיתא היא ברישא עובר קני ומדקא יהיב נמי בריה דרב יוסף טעמא דכתיב וילדו מכלל דאליבא דרבי יוסי קאמרי. ואיתחזי לן בפירוקא דהאי קושיא דהאי דאמרי רבנן עובר לא קני עד שיולד הני מילי בעובר חי דאתי לכלל לידה ודיקא נמי מדאמר עד שיולד דאלמא בעובר חי דאתי לכלל לידה הוא דקאמרי לא קנה עד שיוולד ויצא לאויר העולם אבל לעולם עובר שמת במעי אמו כיון שמת ונתברר שאינו עומד להולד ולצאת לאויר העולם איגלאי מילתא למפרע דמשעה שנוצר ונכנסה בו נשמה ונעשה אדם קנה חלקו בירושה שהרי אין עומד ללידה כדי שיתלה הדבר וכיון דבעובר שמת במעי אמו מודו רבנן דקנו מה יהיב טעמא משום דכתיב וילדו הא לשאר מילי דלא כתיב וילדו מכיון שמת במעי אמו איגלאי מילתא למפרע דקנה ואפילו לרבנן הדין כן, הכי הוא מאי דאסתבר לן בפירוקא דהאי קושיא. ומסתברא דהשתא דאתינן להכי הא דאמרינן לעיל דרבא פליג עליה דאביי בירושה הבאה מאליה לא מפלג פליג עליה אלא שינוייא אחרינא בעלמא הוא אבל לענין מקנה עובדא דההוא גר ששמעו בו שמת אפילו רבא נמי מודה דקני כדאביי דאמר ירושה הבאה מאליה שאני דהא מית ליה העובר במעי אמו כדקתני או שהפילה אשתו וכיון דמית ליה ואינו עומד ליוולד איגלאי מילתא למפרע דמשעה שמת אביו והוא עדיין חי במעי אמו קנה בירושה הבאה מאליה לכולי עלמא ואפילו לרבנן כדברי הרא"ם ז"ל. ועיין בחידושי הרמב"ן ז"ל.
    2 days, 2 hours ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Birkat Hamazon, Hatov Vehametiv 12 and 2 others »
    Version: The Standard Prayer Book, tr. by Simeon Singer, [1915] (English)
    May the All-merciful make us worthy of the days of the Messiah, and of the life of the world to come. <small>On Sabbaths, Festivals, and New MoonsRosh Chodesh—</small>He is a tower of salvation to his king; <small>On Week-days—</small>Great salvation giveth he to his king. And showeth lovingkindness to his anointed, to David and to his seed, for evermore. He who maketh peace in his high places, may he make peace for us and for all Israel, and say ye, Amen.
    2 days, 2 hours ago
    2 related »
  • Jonathan Lightman published a new Source Sheet, Shavuot - זמן מתן תורתינו.
    2 days, 4 hours ago
  • Tehila Wenger published a new Source Sheet, Elijah's Teshuva Loop.
    2 days, 6 hours ago
  • Shoshana Finkel published a new Source Sheet, The Cherem that Ended the Harem.
    2 days, 7 hours ago
  • Shulamit Jelen published a new Source Sheet, The Book of Ruth: Torat Hesed.
    2 days, 8 hours ago
  • Shulamit Jelen published a new Source Sheet, Hesed in the Rabbinic Imagination.
    2 days, 8 hours ago
  • Galit Dadoun-Cohen published a new Source Sheet, Jerusalem of Gold Jerusalem of Iron.
    2 days, 9 hours ago
  • Netanya Abramson published a new Source Sheet, God or G-d?.
    2 days, 9 hours ago
  • Rabbi David G. Winship published a new Source Sheet, Two Holding a Cloak.
    2 days, 10 hours ago
  • Rabbi Cantor Jessica Fox published a new Source Sheet, Making them Count.
    2 days, 13 hours ago
  • Mem Moment published a new Source Sheet, Mem Moment 5786: Numbers.
    2 days, 13 hours ago
  • Elie Wolfe published a new Source Sheet, The Awesome Power of Oral Law.
    2 days, 14 hours ago
  • Meirav Schwab published a new Source Sheet, Strategy vs Strength.
    2 days, 14 hours ago
  • Malya Levin published a new Source Sheet, Ruth and the Giving of the Torah.
    2 days, 14 hours ago
  • Sammy Kanter published a new Source Sheet, Where's the self in Tikkun Olam Part II.
    2 days, 14 hours ago
  • יואב ש published a new Source Sheet, וקובץ על יד ירבה.
    2 days, 15 hours ago
  • Stefan Krieger published a new Source Sheet, Exodus 24.
    2 days, 15 hours ago
  • Stefan Krieger published a new Source Sheet, Exodus 20.
    2 days, 15 hours ago
  • Geoffrey Mitelman published a new Source Sheet, Will Democracy Survive in the Age Of AI?.
    2 days, 15 hours ago
  • Jacob Hartstein published a new Source Sheet, Wagons, Murder, and Reunions.
    2 days, 16 hours ago
  • יוני כהן published a new Source Sheet, החולה הנוטה למות.
    2 days, 16 hours ago
  • A S edited Arukh HaShulchan, Orach Chaim 494:7 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    It is forbidden to fast on the day after Shavuot, and on any Isru Chag fasting is prohibited and Tachanun is omitted. However, Isru Chag of Shavuot is more stringent, because when Shavuot fell on Shabbat, the day of slaughtering for the festival sacrifices would occur after Shabbat, since they do not override Shabbat. Yet women are permitted to do labor on Isru Chag, and all the more so men. Furthermore, Tachanun is omitted continuously from the Rosh Chodesh Sivan until after Isru Chag: it is inherently omitted on Rosh Chodesh, while the three days leading up to Shavuot are the joyous "Three Days of Restriction" (Yemei Hagbalah) preparing for the giving of the Torah, which consequently elevates the single interim day (the 2nd of Sivan) into the period of joy—a day known as the "Distinguished Day" because Moses commanded Israel to sanctify themselves then, and because it always shares a day of the week with the upcoming Yom Kippur. (Note that under the fixed modern calendar, Shavuot can no longer fall on the Sabbath since Passover cannot begin on a Monday, Wednesday, or Friday, though it was possible when the calendar was established by moon-sightings.) With the help of Heaven, the Laws of Passover are completed.
    2 days, 16 hours ago
  • Lizzi Meister published a new Source Sheet, Arlo's Bar Mitzvah Torah.
    2 days, 16 hours ago
  • Rebecca Isenberg published a new Source Sheet, Name a Woman.
    2 days, 16 hours ago
  • Stefan Krieger published a new Source Sheet, Exodus 19.
    2 days, 16 hours ago
  • Richard Friedman translated Rashbam on Genesis 29:17:3 and 3 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    (3) BEAUTIFUL OF APPEARANCE. White and rosy.
    2 days, 17 hours ago
    3 related »
  • Sefaria Communications published a new Source Sheet, Exploring the Midrash of Revelation: 2026 Shavuot Learning Guide.
    2 days, 17 hours ago
  • A S added a connection (quotation) between Arukh HaShulchan, Orach Chaim 494:7 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 494:3
    2 days, 17 hours ago
  • Eli Garfinkel published a new Source Sheet, TBE Megillah 16b-17a.
    2 days, 18 hours ago
  • MrBeast published a new Source Sheet, Spend A Month With Your Ex, Win $100,000,000.
    2 days, 20 hours ago
  • Jen Taylor Friedman added a connection between Job 11:14 and Rosh on Menachot, Hilchot Sefer Torah 1:1
    (automatic citation link)
    2 days, 20 hours ago
  • Jen Taylor Friedman added a connection between Deuteronomy 31:19 and Rosh on Menachot, Hilchot Sefer Torah 1:1
    (automatic citation link)
    2 days, 20 hours ago
  • Jen Taylor Friedman translated Rosh on Menachot, Hilchot Sefer Torah 1:1 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    (Menachot 30a) Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: One who purchases a Torah scroll in the marketplace is akin to one who snatches a mitzva in the marketplace. If he wrote it himself, the verse ascribes him credit as though he received it at Mount Sinai. And Rav Yehudah says that Rav says: If he emended in it one letter, the verse ascribes him credit as though he wrote it himself. This is because the first individual has the prohibition to have in one's house a sefer which is not corrected; the one who corrects it and makes it fit for reading is as if he wrote it. It is written in chapter HaIsha HaNitarmela [b. Ketubot 19b]: A Torah scroll which is not emended, Rabbi Ami says it is permitted to let it lie for up to thirty days. From that point onwards it is forbidden to let it lie, as it is said [Job 11:14] Do not let injustice reside in your tent. And I say that definitely the greatest mitzvah is to write a Torah scroll, and not to sell it unless to [provide funds to] learn Torah or get married. So too said the Rambam [Laws of the Torah Scroll, ch. 7] that it is a positive commandment incumbent upon every man of Israel to write a Torah scroll for himself, as it is said "And now, write for yourselves this Song," as to say "Write for yourselves a Torah scroll in which is this Song," since we do not write the Torah piecemeal; and this was so in the early generations, when they wrote Torah scrolls and studied from them. But nowadays, when we write Torah scrolls and leave them in synagogues to read from them in public, the positive commandment incumbent upon every man of Israel who can afford it is to write Torah-books and Mishnah and Gemara and commentaries, to make notes in them, he and his offspring. For the commandment to write the Torah is so as to learn it, as it is written [Deuteronomy 31:19] "Teach it to the children of Israel, put it in their mouths." And since by way of the Gemara and its commentaries one understands the commandments and laws in depth, it is these books which one is commanded to write and not sell unless to learn Torah or get married.
    2 days, 20 hours ago
  • shmuel Kanal translated Ritva on Makkot 21b:6 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    And let him also be flogged for sowing on a Festival." Explanation: According to the view that the Rabbis hold that covering is considered sowing, let also teach for sowing on a Festival. And similarly, it would be possible to raise the question regarding the Sabbatical year, but mentioned only one of them. Alternatively, regarding the Sabbatical year it is obvious to him that there is no separation of labors, since it is not an independent. But regarding the Festival, he holds that there is a separation of labors because it is compared to Shabbat, which has a separation of labors. And even in this, one can answer that there is only a separation of labors in a matter whose intentional violation carries the punishment of karet, as we derive from "you shall not kindle" or alternatively from "an act from one of these" that is written regarding a sin-offering, whose intentional violation carries karet.
    2 days, 21 hours ago
  • ליפז אלה published a new Source Sheet, תורה כקבלה.
    2 days, 21 hours ago
  • Robert Gamer published a new Source Sheet, Tikkun L'eil Shavuot of Rabbis Karo & Alkabetz.
    2 days, 21 hours ago
  • Robert Rhodes published a new Source Sheet, Shavuot / Notes to Netivot Shalom Behaalotecha.
    2 days, 22 hours ago
  • Eden Rackover published a new Source Sheet, Shavuot 2026: Demons in Judaism.
    2 days, 22 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Malbim on Micah 3:10:1 history »
    Version: Malbim on Micah--Wikisource (Hebrew)

    (י-יא) <b>בונה,</b> ר"ל א"כ אשאל אותם, וכי יחשבו שה' <b>בונה ציון בדמים</b> עד שלכן ע"י <b>שראשיה בשחד ישפטו ישענו על ה' לאמר הלא ה' בקרבנו?</b> היעלה על דעתם שה' אוהב דמים ועולה, ובו בונה ציון וירושלים, עד שעי"כ במה שישפטו בשוחד ישענו על ה', באשר יאמרו כי בזה חפץ ה' ובזה תבנה ציון ותכונן ירושלים? הלא ה' בונה ציון במשפט ובצדקה, וא"כ אחר <b>שראשיה</b> הקבועים לעשות משפט בין אדם לחברו <b>ישפטו בשוחד, וכהניה</b> שקבועים על ההוראה <b>יורו במחיר,</b> שלפי המחיר שינתן להם יטמאו ויטהרו יאסרו ויתירו, <b>ונביאיה</b> לא ינבאו רק <b>יקסמו בקסמים ע"י כסף שנותנים להם,</b> וא"כ איך <b>על ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו</b> ושהוא יגין עליהם לבל יבא עליהם רעה?
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Malbim on Micah 1:12:1 history »
    Version: Malbim on Micah--Wikisource (Hebrew)

    <b>כי חלה,</b> מבאר מדוע לא יצאה יושבת צאנן ועל מי בטחו, כי <b>יושבת מרות</b> היינו צאנן שמרתה ולא רצתה להמסר ביד האויב <b>קותה לטוב,</b> שהיה לה תקוה שיבואו חיל מירושלים לעזור לה ולכן מרתה ולא פתחה החומה, ועתה מפרש ומה היה הסבה שהמספד לקח עמידתו אצלם ולא נושעו, <b>כי ירד רע מאת ה' לשער ירושלים</b> שע"י השגחת ה' ירד רע לירושלים ולא יכלו לשלוח חיל לעזור לבני צאנן:
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Malbim on Amos 8:9:1 history »
    Version: Malbim on Amos--Wikisource (Hebrew)

    <b>והיה ביום ההוא והבאתי את השמש בצהרים,</b> עתה תפס ציור ג' שיתהוה חשך בארצם, בין מלמעלה שיבא השמש והוא משל אל הסתלקות ה' מאתם ואל שיחשך מזלם והצלחתם, וגם <b>והחשכתי לארץ</b> שיהיה חשך מצד הארץ מלמטה שיהיה ענן וערפל שזה מיוחס אל הארץ, וזה משל אל שיסכל עצתם ויכשיל גבורתם, ושניהם יהיו שלא כטבע וכסדר העולם ועז"א <b>בצהרים ביום אור</b>:
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Malbim on Amos 5:16:1 history »
    Version: Malbim on Amos--Wikisource (Hebrew)

    (טז-יז) <b>לכן כה אמר ה',</b> אחר שאינכם שבים אל ה', <b>בכל רחובות מספד כי אעבר בקרבך,</b> וזה הוצעה למ"ש הוי המתאוים את יום ה', שהיה מקובל ביניהם מן הנביאים שיש יום מוכן לה' שיתגלה ה' בכבודו להעניש את העמים שהרעו לישראל, הנקרא יום ה' הגדול והנורא, ושאז יוושעו ישראל תשועת עולמים, וכבר נבא יואל <small>(סי' ג')</small> השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיו ישראל מתאוים ומצפים שיבא היום ההוא, שיעבור ה' בקרבם כי אז יוריד את כל הגוים אל עמק יהושפט וישפוט אותם על הרע שעשו לישראל, אמר להם הנביא שהם טועים בדבר, כי יום ה' שיבא לטובת ישראל יהיה בעת שיהיו ישראל שלמים וצדיקים וראוים לתשועה, אבל יום ה' שיבא עתה שיעבור ה' בקרבם יהיה להם יום חשך ואפלה, כי יעבור בקרבם לכלותם ולהגלותם, (ע"ד ועבר ה' לנגוף את מצרים), וז"ש שעתה <b>כי אעבר בקרבך</b> יהיה <b>בכל רחובות מספד,</b> והרחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים ששם מתאספים העם והחוצות הם מקומות הצרים שאחורי הבתים ששם אין נמצאים רק בני המבוי והחצר שהוא הנשים והטף, ומציין שבהרחוב יתאספו כולם לספוד, והנשים והטף שיעמדו <b>בחוצות יענו</b> על ההספד <b>הו הו. וקראו אכר אל אבל,</b> כי היה הדרך להספיד תחלה ואח"כ לעשות אבל, כמ"ש ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ובימי האבל בטלים ממלאכה וע"כ האכרים עובדי האדמה לא היו משתתפים עם אבל העם לבל יתבטלו ממלאכתם שבשדה, אבל אל אבל זה יקראו גם את האכר, כי בל"ז האדמה תשאה שממה ולא יהיה להם מלאכה בשדה, <b>וקראו מספד אל יודעי נהי</b> לבעבור המספד יקראו למי שיודעים להרים קול מר בלשון הי והוי להגדיל מרירות ההספד, וגם בכל כרמים יהיה <b>מספד</b> תחת שעד עתה היו חוגגים בכרמים ושמחים וחולים במחולות, וכ"ז יהיה בעת <b>כי אעבר בקרבך</b>:
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Meiri on Avodah Zarah 68b:4 history »
    Version: Meiri on Shas (Hebrew)
    <b>כל</b> מה שכתבנו בנותן טעם לפגם הוא בדברים המשובחים בעצמם וכשנתערבו פגמו את שנתערבו בהם ומאחר שנשתנה משבח לפגם דין הוא להתירם ויש דברים שאף מצד עצמם הם פגומים ומאוסים ונפשו של אדם קצה בהם כגון שרצים ונמלים וזבובים וכיוצא בהם והיה לנו מקום לומר הואיל ולא פסקה פגימתן ואעפ"כ אסרן הכתוב אף תערבתן נאמסר ואע"פ שפגם שהרי בפגמו אסרו הכתוב אל תטעה בזו אלא כל שנתערב ופגם מותר אפילו נמוח גוף האיסור מעתה שרץ או כל שכיוצא בו שנפל לתוך התבשיל אע"פ שאין שם ששים הותר אפילו נמוח שם גוף האיסור מ"מ יש מי שאומר דוקא בשיש שם רוב התר ולדעתי אף כל שיש מן האיסור בכדי אכילת פרס אסור כל שכיוצא בזה גוף איסור הוא ודברים אלו כלם בשנמוח גוף האיסור ואם לא נמוח והכירו וזרקו אפילו פלט כמה הכל מותר הואיל ופגם:
    3 days ago
  • Shmuel Weissman added a connection between Mishneh Torah, Festival Offering 2:14 and Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 229:1
    (automatic citation link)
    3 days ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Mishneh Torah, Festival Offering 3 and Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 229:1
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 229:1 history »
    Version: Sefer HaMitzvot, Warsaw 1883 (Hebrew)
    הזהירנו מעזוב הלוים והעלם מהם בנתינת חקיהם ושמחם ברגל. והוא אמרו השמר לך פן תעזוב את הלוי, לא תעשה. (ראה אנכי נותן, הלכות חגיגה פ"גב הי"ד):
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Rosh on Bekhorot 3:5:2 history »
    Version: Vilna Edition (Hebrew)
    גמ' א"ר הלכה כר' יוסי בן המשולם: בעו מיניה מרב הונא כנגדו בי"ט מהו. טעמיה דר' יוסי בן המשולם משום דסבר תולש לאו היינו גוזז וכנגדו בי"ט אסור משום דהוי ליה עוקר דבר מגידולו. או דלמא בעלמא סבר ר' יוסי בן המשולם תולש היינו גוזז וגבי בכור היינו טעמא דשרי משום דסבר דבר שאין מתכוין מותר בי"ט נמי דבר שאין מתכוין מותר. תימה מה שייך למיבעי בי"ט אי שרי אי אסור אי במתכוין פשיטא דאסור דעוקר דבר מגידולו הוא. אי באין מתכוין פשיטא דשרי כמו דשרינן במתני'. ואפשר דהא מיבעיא ליה דלמא בקדשי' התירו אין מתכוין אבל לא משו' שמחת י"ט. מיהו קשה בלא י"ט הוי מצי למיבעי פירושא דמתני'. דתולש את השיער במתכוין קאמר משום דתולש לאו היינו גוזז. או בשאין מתכוין קאמר וגם שלא יהא פסיק רישיה משום דתולש היינו גוזז. הלכך נראה לפרש דאפי' אי תולש לא הוה גוזז מכל מקום מדרבנן אסור במתכוין אי בפסיק רישיה גזירה תולש אטו גוזז. ותולש דמתניתין בשאינו מתכוין וגם אינו פסיק רישיה הלכך לא מצי למיבעי במתניתין לענין איסור אלא לענין מלקות. וקא מיבעיא ליה כנגדו ביום טוב מהו דדלמא דוקא בבכור דתולש לאו היינו גוזז וליכא איסור דאורייתא הוא דשרי דבר שאין מתכוין. אבל ביום טוב דאיכא איסור דאורייתא עוקר דבר מגידולו לא שרינן אפי' כשאין מתכוין או דלמא בבכור נמי איכא איסורא דאורייתא דתולש היינו גוזז וכי היכי דשרי בבכור משום דבר שאין מתכוין שרי נמי ביום טוב. אמר להו כנגדו בי"ט מותר. אתמר נמי אמר רב חיננא בריה דרב שלמיה משמיה דרב כנגדו בי"ט מותר. ומי אמר רב הכי והאמר רב הלכה כר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור. ומשני לעולם סבר רב דבר שאין מתכוין אסור וגבי בכור היינו טעמא דשרי משום דסבר תולש לאו היינו גוזז. אי הכי כנגדו בי"ט אמאי מותר הא עוקר דבר מגידולו הוא. משום דעוקר דבר מגידולו כלאחר יד. ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות. ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז קוטם חייב משום מחתך ממרט חייב משום ממחק. שאני כנף דהיינו אורחיה. הלכך אע"ג דשרינן תלישת צמר בי"ט בשעת שחיטה אין להתיר בשביל זה תלישת נוצה בי"ט בשעת שחיטה דהא אסקינן דכנף היינו אורחיה. ואע"ג דאין צריך לנוצה והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. אין ללמוד מלאכה שאיו צריכה לגופה מכלאחר יד. ועוד דהא פרישנא דאפי' בצמר לא שרינן אלא באין מתכוין. וכן ביו"ט שרי באין מתכוין. והרמב"ן ז"ל כ' דתלישת נוצה לצורך שחיטה בי"ט שריא. דעד כאן לא מיבעי לן אי שרי בי"ט או לא אלא תלישת צמר שאין עומד ליתלש אחר שחיטה הלכך כיון דאפשר לשחוט בלא תלישה אי תליש הויא לה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ומשום הכי מיבעי ליה. אבל בעוף אע"ג דהיינו אורחיה ומתכוין לתלוש שרי. דהא אי לא תליש ליה מחיים סופו עומד ליתלש לאחר שחיטה ואיכא חיובא בגוזז לאחר מיתה כמו בגוזז מחיים דלא אשכחן ביה פלוגתא בגמרא. ותניא נמי בתוספתא דשבת פ"ט הגוזז מן החיה ומן העוף אפי' מן השלח מלא הסיט כפול חייב. וכן גרסינן בירושלמי בפ' כלל גדול תמן תנינא השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ וכו' רבי הילא בשם ריש לקיש מזו התולש מן הקדשים פטור. אמר ר' יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה דאיתפלגון התולש מן קדשים ר' יוחנן אמר חייב ריש לקיש אמר פטור. ר' ירמיה בעי למיחלופי שיטתיה דריש לקיש לקיש דאיתפלגון. התולש כנף מן העוף המורטה והקוטמה חייב משום תולש. ולא דמיא עוף שאין לו גיזה תלישתה היא גיזתה. ברם הכא אינו חייב עד שיגזוז. הרי הוכחנו דבין בעוף בין בבהמה חייב משום גוזז לאחר שחיטה. הלכך כיון שנתנה י"ט לדחות אצל מלאכה זו איבעי גזיז ליה מחיים לצורך אוכל נפש שרי כמו לאחר שחיטה ועוד דקיימא לן כר' שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הלכך אפי' לכתחלה שרי משום שמחת י"ט. דהא רב הונא ורב דאמרי כנגדו בי"ט מותר משום דלאו היינו כי אורחיה. ואף ע"ג דבעלמא אסור כדתנן שבת דף צד: הנוטל צפורניו זו בזו וכן שערו וכן שפמו וכו' וחכמים אוסרים משום שבות. הכא משום שמחת י"ט לא גזרו רבנן הלכך לדידן נמי במלאכה שאינה צריכה לגופה לא גזור רבנן. ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל. ומה שכתב שמותר לגזוז לצורך אוכל נפש מחיים כמו לאחר שחיטה לא נהירא לי. דודאי לאחר שחיטה כיון דכבר הותרה לאכול ואי אפשר לאוכלה בלא תלישת נוצה מותר לתולשה כמו שמותר לצלותה ולבשלה. אבל בעוד שלא נשחטה כל מה דעביד מכשירי אוכל נפש דאפשר למיעבד מאתמול הוא ואסור. מידי דהוה שאסור להביא הבהמה מחוץ לתחום כדי לשוחטה ואפי' אם הביא עובד כוכבים לצורך ישראל אסור. כדאמרינן בעירובין דף מז: הנהו דיכרי דאתו מברכתא. ומידי דהוה שאם אין לו עפר מוכן לא יחפור בדקר ויכסה ביצה דף ב. וימנע מלשחוט. ומה שכתב משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה כתבתי לעיל בשם ר"י דאין לדמות איסור מלאכה שאינה צריכה לגופה לעוקר דבר מגידולו כלאחר יד. והמחמיר תבא עליו ברכה: ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אמר רבי אסי אמר ר"ל לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור. והתנן עושה מקום בקופיץ. תני לקופיץ. וכן התולש את השער לראות מקום המום. איבעיא להו לכתחלה או דיעבד. כי קתני וכן אתולש קתני הלכך אפילו לכתחלה. או דלמא אלא יזיזנו ממקומו קתני. אמר ר' ירמיה ת"ש צמר המסובך באזן רבי יוסי בן המשולם אומר תולשו ורואה את מומו. ש"מ לכתחלה קאמר ש"מ. אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא וכן התולש את השער לראות מקום המום. מאי וכן אילימא שלא יזיזנו ממקומו. השתא ומה שוחט דשחיטה מוכחא עליו אמרת לא יזיזנו. לראות מקום המום מיבעיא. אלא לאו אתולש ש"מ לכתחלה ש"מ :
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Tosafot on Pesachim 47a:1:2 history »
    Version: Vilna Edition (Hebrew)
    ואי אמרת צורכי שבת נעשים בי"ט - תימה לר"י מאי פריך והא רב חסדא לא פליג עליה דרבה אלא שמתיר לבשל בי"ט לשבת כמו שמותר לבשל לבו ביום דקדושה אחת היא כדפ"ה אבל בכה"ג דמייתי אפי' לבו ביום אסורה כדקתני סיפא גבי שתי הלחם ובהא לא אמר רב חסדא שיעשו בי"ט יותר מרבה ונראה לר"י דה"פ לעיל צרכי שבת נעשים בי"ט לאו משום דקדושה אחת היא אלא כלומר הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה בי"ט שוב לא יעשנה חשיב כמו אוכל נפש די"ט והשתא פריך שפיר בשלמא לדידי דלא שריא בי"ט לשמחת י"ט אלא בכה"ג שיהא עיקרו משום שמחת י"ט והכא ליכא שמחת י"ט וגבי שתיה הלחם נמי אין עיקרו לשמתחת י"ט אלא עיקרו משום זבח אלא לדידך דאמרת צורכי שבת נעשים בי"ט וכל דבר שהוא מצוה וצריך לעשות בי"ט שאין לו זמן אחר הכא אמאי לא דחי י"ט וכן נראה לקמן גבי שתי הלחם ורש"י פי' גבי שתי הלחם דלרבה א"ש דלא שייכא הואיל משום דההיא שעתא לא חזו עד שישחטו עליהם כבשים ויזרוק דמן וקשה לר"י לפירושו כיון דהגמרא אינה יודעת חילוק בין גבוה להדיוט וכי בשביל שלא יהא עכשיו ראוי אע"פ שיהא ראוי לבו ביום יהא אסור הלא כשאופה העיסה לאורחים אינה ראויה עד שתאפה ושלמי חגיגה שמותר לשוחטן אע"פ שאסורים עד שיזרוק דמן ושחט בהמתו נמי בשעת שחיטה אינה ראויה אלא כיון שמותר אחר זמן לבו ביום לאו חסרון הוא וא"כ תיקשי נמי לרבה ומיהו י"ל לפ"ה דשתי הלחם אין להם שום חסרון בגופו:
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Kedushat Levi, Numbers, Homily for Shavuot 2 history »
    Version: Kedushat Levi - Munkatch 1939 (Hebrew)
    אופן הב', לפי שאנו רואים בחוש השכל שכל הימים טובים נקרא שמותן על שם המאורע, דהיינו על שם מצות הנוהגות וכן שאר מועדים, מה שאין כן יום שבועות אין נקרא על שם המאורע רק על שם מצות הספירה. והנה צריך להבין מפני מה נקרא יום טוב ההוא על מצוה שעברה, מפני שהוא כמו סיום מצוה כמו שאמרו חכמינו ז"ל <small>(שבת קיח:)</small> תיתי לי דכד מסיימי וכו', וכמו שבאיזה סיום מסכתא אזי גדול מאד השמחה ועושין סעודות גדולות כמו שראינו באיזה אנשי מעשה אשר תורתם אמונומנותם, ובאמת לשמחה זו מה זו עושה הלא כבר עברה המצוה ההוא, אבל הוא מנהג נכון כמו שפירש רש"י <small>(במדבר כט, לה)</small> על שמיני עצרת שקשה עלי פרידתכם, למה הדבר דומה לשר אחד שהזמין את המלך עם כל שרי המלוכה על סעודה אחת אחר הסעודה כשרצה המלך לנסוע לביתו אז אמר למלך קשה עלי פרידתך ממני על כן עצור עצמך עוד בכאן בכדי שלא יפרדו איש מעל אחיו. והוא הדין כאן לפיכך נקרא שמיני עצרת, לפי שכל ימי החג מקריבים כמה פרים וכמה אלים על זה אנו עושין שמיני עצרת בכדי לעצור עוד השמחה, וזה הטעם גם כן בסיום מסכתא. וזהו גם כן הטעם של החג השבועות שאנו עושין אותו יום טוב על סיום מצות ספירה שזיכה אותנו הבורא ברוך הוא. ועל זה נקרא בשם עצרת:
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Yachin on Mishnah Tahorot 1:62:1 history »
    Version: Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 (Hebrew)
    <b>זה שני וזה שני</b><br> מדבללן קודם שחלקן. הרי יש בכל חלק רק חלצי שיעור מהראשון. וחצי שיעור מהשני. ומצטרף כקל שבשניהן:
    3 days ago
  • Rabbi Jonathan Altman published a new Source Sheet, THE SHOFAR AT MATAN TORAH.
    3 days ago
  • Shmuel Weissman edited Tiferet Shlomo, on Torah, Bechukotai 13 history »
    Version: Tiferet Shlomo, Warsaw, 1867 (Hebrew)
    <b>ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יערוך אותו הכהן כן יקום.</b> הנ"ל עפ"י מ"ש במעלות דיבוק החכמים וצדיקי הדור כי הם העומדים לעזור לכל הבא ליטהר את נפשו לבא לתיקון הראוי כאשר נשמע מפי קדשו של הרב הקדוש מראדשיץ זלה"ה שספר המעשה מהרב הקדוש ר' חייקא המדורא ז"ל אשר לגודל הסיגופים אשר עשה לנפשו והתמדת הלימוד לנדד שינה מעיניו עכ"ז לא מצא מרגוע לנפשו עד אשר זכה לבא אל הרה"ק סבא קדישא מוהר"ד בער ממעזריטש זלה"ה אז נגמר תיקונו. וידוע מ"ש בס' מאור ושמש בשהם הרב הקדוש מוהר"א בעהמ"ח ס' נועם אלימלך שאמר על איש אחד שהי' בדורו ותשב בדעתו כי טוב לו לשבת השקט בביתו ולשקוד על לימודו והשיב לו הרב הנ"ל הפ' זה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'. פי' אם יעלה בדעתו להיות נסתר בביתו ולא להתחבר עם יראי אלקים לבא אל הצדיק אזי ואני לא אראנו נאום ה' כו'. אולם מאשר זכינו לאור שבעת הימים קדושת הבעש"ט לאורו נסע ונלך להתחבר עמהם כי כן היתה כוונת הבריאה כמ"ש חנון ורחום וצדיק אעפ"י שהבורא ב"ה רחום וחנון צריך ג"כ להיות צדיק כדור כי הם יודעים לרצות ולתקן והם יודעים דרכי יושר להפריד הרע מן הטוב. ונחזור לענין. ואיש כי יקדיש את ביתו קודש. פי' האדם הרוצה לקדש את ביתו זה הגוף להיות קודש לה' ונדמה בעירו כי ישר דרכו ואינו צריך עוד להסתפח בנחלת הצדיקים. לזה מורה התורה לנו דרך הנכונה. והעריכו הכהן הוא הצדיק העובד השם באמת. הוא ילמד לנבון דרכו בין טוב ובין רע להפריד הרע מן הטוב לדעת אנה יפנה וכאשר יעריך אותו הכהן כן יקום לתיקון נפשו לבא באמת לשלימות הנכון:
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 3:39 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 10
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 3:38 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 9
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 3:7 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 8
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 3:1 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 7
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 1:44 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 6
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 1:17 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 5
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 1:3 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 4
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 1:3 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 3
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 1:4 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 2
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added a connection (related) between Numbers 1:2 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 1
    3 days, 2 hours ago
  • Shoshana Jakobovits published a new Source Sheet, Serah Bat Asher: Compendium of Sources.
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 10 and 8 others »
    Version: Tiferet Shlomo, Warsaw, 1867 (Hebrew)
    <b>כל פקודי הלוים כו'.</b> עיין הרמב"ן שתמה מאד מפני מה פקודי שבט לוי היו פחותים מכל השבטים הלא הם לא חטאו בעגל ולא חסרו מהם ולמה הי' מנינם פחות כזה. ותירץ הרמב"ן כי הריבוי של השבטים הי' מחמת דכתיב כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ושבט לוי לא הי' תחת השיעבוד במצרים לכן לא נתרבו. והאוה"ח כתב על תירוץ הזה שאינו מובן ע"ש. והנראה לבאר כוונת הרמב"ן ז"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק משה אתפשטותי' בכל דרא. הפי' בזה כמ"ש חכז"ל שקול משה כנגד כל ישראל כדמצינו צדיק יסוד עולם ר"ל שהוא הכולל מכל העולם כמ"ש אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברה"ם כי בשבילו לבד נברא העולם. ואחד הי' אברהם ולא הי' העולם חסר כלום כי הוא הי'כולל כל העולם. עד שנולד לו יצחק בנו למאה שנים וגם הוא הי' יחיד בדורו וכל העולם נתקיים עליו לבד. ואח"כ יעקב בדורו הי' יחיד אשר כל העולם עומד בשבילו. אולם כאשר נולדו לו י"ב שבטי י"ה הנה המה אך כולם יחד היו כלולים בבחי' צי"ע כאלו הי' יעקב אבינו קיים בעולם. ואח"כ כתיב וימת יוסף כו' וכל הדור ההוא ובנ"י פרו וישרצו וירבו ויעצמו מאד. מפני כי נתמעטו הדורות מכפי ערך השבטים כמ"ש וירעו אותנו המצרים שכתבו המפרשים שגרמו להם להיות רעים ונפלו ממדריגתם הראשונה. שהי' אחד שקול כנגד הרבה. לכן היו צריכין להיות פרו ורבו להיות הרבה שקולים כנגד צדיק אחד יסוד עולם שיהי' קיום לעולם בבחי' יעקב אביהם. לכן שבט לוי שלא היו באותו הגזירה כאשר יענו. לכן הם עמדו במעלתם להיות אחד שקול כנגד הרבה והוא כמ"ש בגמ' יאיר בן מנשה הי' שקול כשלשים וששה איש. לזאת לא היו בבחי' פרו וישרצו כי מספרם הי'עולה לכמה וכמה מבנ"י. ויכול להיות שזה כוונת הרמב"ן ז"ל מחמת שלא היו באותו הגזירה כו' מתמת שלא חטאו ולא נפלו ממדריגתם הי' אחד שקול כנגד הרבה כנ"ל. וז"ש במשה אתפשטותי' בכל דרא. פי' משה הי' שקול כנגד כל ישראל וממילא כל ישראל היו שקולים כנגד משה וכל ששים רבוא מבנ"י עכ"פ היו עומדים כנגד משה רבינו ע"ה ולזה אי' בגמ' סוטה סוף פ"א משה רבינו לא מת דכתיב לכן אחלק בו ברבים. פי' שנחלק זכותו וכוחו ברבים. כי הרבים מבנ"י הם עומדים כנגד כוחו של משרע"ה שהי' כולל הדור. ובזה פרשתי בפ' דברים יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם דהנה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום והם צדיקים הנה גם כשהם מועטים כל אחד שקול כנגד אלף וכיוצא. אבל חלילה כשהם במדריגה נמוכה צריכים להיות רבים כי הקדושה מתפשטת על כל אשר תמצא אם רבים ואם מועטים במדתם. נמצא לכך מתחלה היו האבות אחד אחד מעטי הכמות ורב האיכות ואח"כ בתולדות יעקב אבינו ע"ה הוצרכו להיות יותר עד שיעקב אבינו ע"ה ראה ס' רבוא מישראל. ובאורך הגלות במצרים כשהיו נמוכים יותר אז פרו וישרצו מאד מאד יותר. אבל בדורו של יעקב נאמר רק ויפרו וירבו מאד פעם אחד כי עדיין היו גדולים וטובים רק אח"כ נפלו ממדריגתם כאשר יענו אותו אבל בשמת מ"ת חזרו למעלתם ואז היו רק ס' רבוא. והנה זהו שאמר להם משרע"ה ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב פי' עתה הנכם במדריגה קטנה כמו הכוכבים אע"פ שהם רבים אינם מאירים כמו השמש והירח אבל הצדיקים צריכים להיות כמו שכ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו פני משה כפני החמה וכןצדקתם תצהיר כאור שבעת הימים: לכן אמר להם יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים בריבוי גם ויברך אתכם כאשר דבר לכם בשעת מתן תורה במדריגה הגבוה. אז גם השני המעלות יהי' לכם בריבוי הכמות ורב האיכות כנ"ל וזה שכתוב ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד. שני המעלות האלו בטובת האיכות אשר ייטב לך גם תרבון מאד בכמות:
    3 days, 2 hours ago
    8 related »
  • Shmuel Weissman added a connection between Mishnah Zevachim 9:5 and Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 1
    (automatic citation link)
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman added Tiferet Shlomo, on Torah, Bamidbar 2 and 2 others »
    Version: Tiferet Shlomo, Warsaw, 1867 (Hebrew)
    <b>א"י ואתכם יהיו כו' ראש לבית אבותיו הוא.</b> יבואר עפ"י מ"ש בפרקי אבות יהי ביתך בית ועד לחכמים. לכאורה אין להבין מה שהמשנה מזרז לכל אדם שיהי' ביתו בית ועד לחכמים וגם החכמים המה נזהרים על זה להיות להם בית ועד והאיך הוא הבית ועד. אך לרמז בזה עפ"י הידוע אם האדם עושה מצוה בשלימות זוכה לבחי' עיבור נשמה מאיזו צדיק מדורות שלפניו שעשה ג"כ המצוה כזו כידוע מבעל המחבר מדרש שמואל שהי' בו עיבור נשמת ר"פ בן יאיר ע"י מצות גמ"ח. וזהו הבית ועד לחכמים להיות בחי' עיבור מהחכמים שלפניו. וז"ש ר' יוסף לא תתנו ענוה דאיכא אנא לכאורה איך יצא מגדר הענוה להתפאר בזה. אך י"ל שרמז בזה כי ע"י בחי' הענוה זכה להתעבר בו נשמת משרע"ה שהי' מסייעו בזה. וז"ש דאיכא אנא שיש בי בחי' משה. וז"ש אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. אך אנכי זכיתי לבחי' עיבור נשמה ממשרע"ה שזכה לקבלת התורה ע"י בחי' ענוה. ולכן נקרא ר' יוסף סיני. וז"פ עולת תמיד העשוי' בהר סיני. פי' זה עולה למעלה תמיד אם הוא בבחי' השפלות והכנעה וז"ש והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא יספר מרב לשון מר"ב כי מאן דאיהו זעיר איהו רב. וע"י ההכנעה יכול לזכות לנשמה קדושה מעולם העליון. וזה עיקר הכנה למתן תורה לכן ר"י הי' מרגיש בעצמו כי כחו של משה הי' מסייעו לזה ובזה יש לפרש הפסוקים הנ"ל כאשר הפרשה הזאת אנו קורים אותה תמיד קודם שבועות כי היא הכנה לקבלת התורה. וז"ש ואתכם יהיו. פי' כחם של משה ואהרן יהי' תמיד עמכם לסייע לכל הבא לטהר. כאשר הוא בבחי' הכנעה מתעורר בו כחו של משרע"ה ואם הוא רודף שלום מעורר כחו של אהרן הכהן. איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. פי' כי הנשמות מצדיקי הדור שלפניו הם בחי' האבות. כל זכר לגלגלותם זכר הוא בחי' משפיע. לגלגלותם הוא בחי' עיבור נשמה. תפקדו אותם אתה ואהרן לשון פקדון שיהי' נשמר בהם בפקדון לסייע לכאו"א מבנ"י לכן מפרשה זו קודם מתן תורה מתנוצץ בחי' מתן תורה ויורדים נשמות מעולם העליון לסייע לכל בנ"י לקבלת התורה כמו שהי' אז. וז"ש להלן האנשים אשר נקבו בשמות לשון נוקבא בחי' מקבל לעורר הנשמות העליונים כמ"ש ואתכם יהיו שיהיו בבחי' גלגול ועיבור נשמה כנ"ל. לכן צוה הקב"ה למשה ואהרן למנות את ברי. כי מי ערב לבו לגשת לדעת מספר בנ"י אשר כל איש יכול להיות בו בחי' עיבור מכמה צדיקים. ובזה הי' כחם של משה ואהרן שהכירו בם בפניהם. לכן תפקדו אותם אתה ואהרן:
    3 days, 2 hours ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Shadal on Numbers 1:52:1 history »
    Version: Shadal first edition, Padua 1871 (Hebrew)
    על דגלו לצבאותם: דגל אין תחלת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות, אבל הוא כתרגום אנקלוס וכל הקדמונים חברה מסודרת) (טקס מלא יונית taxis סדר וחברה). והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו, והמחנה אפשר שיהיה עראי, שיתחברו אנשיו כאשר יזדמן. הלא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, וכן כולם. אבל לאחר זמן הושאלה המלה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס, ומזה ודגלו עלי אהבה, נס שלו שאני נושאת עלי כתוב בו אהבה: וזה אמנם דרך משל. וכן דגול מרבבה, הוא נבדל מרבוא בני אדם ביפיו כאילו בידו דגל ונס שהכל מכירים אותו מרחוק; ובשם אלהינו נדגול, נכתוב על דגלנו שם אלהינו, ולפיכך נרננה בישועתך מופסק בעולה ויורד, כי טעמו אני ידעתי כי בלא ספק נרנן בישועתך ונצחונך כי כשנשא דגלינו ועליהם שם ה' רשום, אז ימלא ה' כל משאלותיך. איומה כנדגלות טעמו כחיילות הנוסעים בסדר הגון, איש על דגלו.
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Rashi on Taanit 5b:4:2 history »
    Version: Vilna Edition (Hebrew)
    נחמתי – ורצה הקב"ה הוא להורגו מיד:
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Siftei Kohen on Torah, Exodus 9:1:1 history »
    Version: Warsaw, 1883 (Hebrew)
    ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו. בשאר המכות אמר ואמרת, וכאן במכת הדבר אמר ודברת, למה לפי שזו המכה אינה כשאר המכות שנגעו אל עצמו ואל בשרו, מכת הדם מי ששותה דם הוא מת, ואינו יכול לחיות שעה אחת בלא מים, וכן הצפרדעים היו נכנסים במעיהם ומתים, וכן הכנים גופם מלא והיו מחככים בגופם עד שהיה זב דמן, וכן במכת הערוב שהיו אוכלים בניהם לעיניהם, אבל במכת הדבר היתה קלה בעיניהם בערך המכות שעברו לפי שאינה נוגעת בגופן אלא במקנה וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, לזה א"ל ודברת בלשון קושי שתגזים המכה ולא תאמר לו במקנך סתם אלא תפרט לו אחת אחת, ותאמר לו בסוסים קודם, לפי שפאר מלך ותפארתו הוא בסוסי מרכבתו, ולזה תתחיל ותאמר לו בסוסים, ואח"כ בחמורים שרוב הבהמות של מצריים הם חמורים והם מצויים יותר, ואח"כ בגמלים שמשאם כבד ורב, כדי לעגם נפשם על כל אחת ואחת, ובבקר שרוב תבואות בכח שור, ואין זריעה בלא חרישה, ובצאן יש בהם תועלת כמו שאז"ל ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך א"ר, נחמן דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים, ועוד שלקות הצאן הוא כנגד הכל לפי שהיו עובדים למזל טלה, ולזה הזכירו באחרונה. אם כן כשתדאיב לבם על כל אחת ואחת אפילו שהמכה היא קטנה בערך שאינה נוגעת אל בשרם ולבם, לזה צריך אתה להגזים ולאיים להגדיל המכה בהתראתך, ולזה אמר ודברת, כי דבור הוא בלשון קושי שתקשה הדבר בעיניהם. ולזה אמור לו עודך מחזיק בם הנה יד ה' הויה, והיד יש בה ה' אצבעות ולזה ה' מינים, סוסים חמורים גמלים בקר צאן, ה' מינים:
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Shita Mekubetzet on Bava Kamma 53a:3 history »
    Version: Vilna Ed (Hebrew)
    <b>תני רב חנניא לסיועי לרב. </b>פסק הריא"ף ז"ל כרב בהא משום דסייעיה רב חנניא מברייתא. וכן יש אחרים מביאים ראיה מדשקלי וטרו רב חסדא ורבה ורב יוסף לפרוקה לברייתא דקתני בבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב אליבא דרב. ורבינו חננאל ז"ל פסק כאן כרב אלא לעיל כתב דאיכא מאן דפסק כשמואל דהלכתא כשמואל בדיני. ומסתברא לי כוותיה דאי משום ברייתא דרב חנניא הא איכא נמי ברייתא דבבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב דפשטה כשמואל ואמר לך שמואל תנאי נינהו ואיהו כאידך תנא. ורבא ודב נחמן נמי דבתראי נינהו משמע לעיל גבי עובדא דתורא דנפל לאריתא דדלאי וסבירא להו כשמואל ושקלא וטריא דהתם דשמואל היא וכמו שכתבתי שם. ועוד דרב אשי ללישנא קמא דהרחיבה מהו ודאי כשמואל שייך ולישנא בתרא נמי לכאורה כוותיה שייך וכמו שכתבתי למעלה. ורב חסדא ורבה ורב יוסף אינהו נמי אפשר דכשמואל סבירא להו אלא דאתו לפרוקה לברייתא דלא תיקשי לרב ואילו מיהו כיון דקיימא לן כשמואל בדיני כללא הוא וכוותיה קיימא לן. הרשב"א ז"ל.<br>וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל גדולי המחברים כתבו בנפל לפניו מקול הכרייה חוץ לבור ומת או הוזק שאין מחייבין אותו בית דין ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו ואם נפלה לאחריה חוץ לבור ומת או הוזק פטור בעל הבור. ולא הבנתי דבריהם. ע"כ.<br>והר"מ מסרקסטה ז"ל כתב וז"ל שור שנפל מקול הכרייה בבור לפניו חייב לאחריו פטור אליבא דרב וזה וזה שנפל בבור ואליבא דשמואל אפילו לאחריו חייב. מיהו ממאריה דבירא הוא דמשתלים אבל כורה פטור דחהא לא אזקיה איהו אלא גרמא דקלא בעלמא הוא הילכך לא משלם כלל. מיהו האי כורה דפטור במרויח הבור וממעט הבלתו הוא דמיירי ומשום הכי פטור בין שהוא שכירו של בעל הבית בין שהוא עושה מעצמו אבל כורהו ומעמיק שהוא מרבה הבל הבור ונפל שם השור ומת משלם הכורה מחצה בין שהוא עושה מעצמו שהוא שותף בו דכורה אחר כורה בכהאי גוונא משלם כיון דהוה בור עשרה מעיקרא ואתא הוא והוסיף בו. והוא הדין נמי אם הוא שכירו של בעל הבור כיון דקיימא לן דאין שליח לדבר עבירה משלם השכיר מחצה כיון שהוסיף בו הבל בחפירתו. ואם נפל מקול כריית מכוש ראשון כיון דלא אהנו מעשיו לאוסופי הבלא פטור הוא ומשלם מארי בירא כוליה נזקא. ואי אגריה מארי בירא לארווחי בידיה למעוטי הבליה ונפל תורא עליה דכורה ואזקיה משתלם מיניה דמארי בירא דתקלה דיליה גרמא ליה. ואי קטליה פטור הוא דשור ולא אדם ובעל השור נמי פטור מן הכופר ושורו פטור מן המיתה דהא אנוס הוא בנפילה. ואף על גב דהוא שור פקח לאו פושע על דלא אזדהר הילכך אי בעל השור חייב בנזקי הכורה ואי קטליה לכורה כיון דאינו מועד ליפול על בני אדם בבורות לאו פושע הוא הילכך לאו בר סקילה הוא. כן נראה. וצ"ע.
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 242:5:1 history »
    Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)
    אח"כ מצאתי בפרקי אבות לרש"י ז"ל וכתב ז"ל תיכף לאותה משנה ר"ע אומר עשה שבתך חול שנויה ההיא דבן תימא וכו' כלומר דבפרק ע"פ (צט:) תנן ולא יפחתו לו מד' כוסות יין ואפי' מן התמחוי ומקשה בגמרא (קיב.) פשיטא ומשני לא נצרכא אלא אפילו לר"ע דאמר עשה שבתך חול הכא משום פרסומי ניסא מודה. תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו מאי ניהו אר"פ כסא דהרסנא. כדתנן ר"י בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' ופירש"י הוי עז התחזק במצות יותר מהיכולת שבודך ונראה שרש"י לא היה גורס כדתנן ר"י בן תימא אומר דא"כ לא היה צריך ללמוד מסמיכות דההוא דיהודה בן תימא לדר"ע אלא דלמה נכתב שם ההוא דיהודה בן תימא אלא להוכיח שצריך לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד השבת וכ"ת אכתי קשה דלא היה צריך ללמוד כן מסמיכות אלא מדאמרינן בהדיא אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול אבל עושה אדם דבר מועט בתוך ביתו י"ל דמדתנא דבי אליהו שמעי' שאע"פ שהשעה דחוקה לו ביותר צריך לעשות דבר מועט ומדסמך לזה ההיא דבן תימא שמעינן שצריך לזרז עצמו ביותר כלומר שאע"פ שהשעה דחוקה לו יכין צרכי שבת יותר מכדי יכולתו ולכן למד רבינו מדברי רש"י שכיון שהיה לו מעט משלו אע"פ שהיה צריך לאחרים היה צריך לזרז את עצמו לכבד את השבת<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> וזהו שכתב ע"כ צריך כל אדם כלומר אע"פ שהוא עני ביותר צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת ואל יאמר היאך אחסר פרנרסתי בשאר ימים כי אדרבה אם יוסיף בכבוד השבת יוסיפו ג"כ לו כדתני תחליפא וכו' בפ"ק דמסכת י"ט (טו:):
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Esh Kodesh, Jewish Year 5700, Shavuot 4 history »
    Version: Jerusalem, 1960 (Hebrew)
    נתינת התורה היתד.ה גם למוד שלמד ד׳ עמנו, והנה בסוף פ׳ נשא פי׳ רש״י עה״פ וישמע את הקול מדבר אליו, כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו, עכ״ל הק', הענין אפשר ע״פ פשוט כעין הא שאיתא (מגילה דף ט״ז) באחשורוש שמתחילה דיבר אל אסתר ע״י מתורגמן כיון ששמע שהיא מזרע המלוכה דיבר אלי׳ בעצמה, היינו שאף שלקח אותה לאשה ומ״מ לדבר אלי׳ בעצמה לא זכתה עד שידע שגם היא מזרע המלוכה, כי נודע מהבעש״ט זצ״ל עה״פ נפשי יצאה בדברו שחלק נפש המדבר יוצא בשעה שמדבר עכ״ל הק', לכן צריך להיות השתוות עצם נפש המדבר עם עצם המתדבר, כיון שלא דיבורים בלבד יוצאים ממנו רק גם חלק מעצם נפשו, לכן כ״ז שלא ידע שהיא מזרע המלוכה היינו שלא בלבד שהיא עתה מלכה רק שגם העצם שלה מלכה לא דיבר עמה, וכיון שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא לכן גם בכל גדלות מש״ר, הי׳ מתדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו, וזה כבודו של מעלה.
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyot 5:6:9 history »
    Version: Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 (Hebrew)
    <b>ונדוהו</b>. פירש הר"ב לפי שזלזל בכבודן של שמעיה ואבטליון. דגם לפירוש השני שאמר שעשאו דוגמא ודמיון וכו' היה ג"כ טענינו לומר שלכך עשו דוגמא וסימן לפי שהיתה גיורת. והם גרים. וכאילו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל. כמ"ש הרמב"ם. והראב"ד מפרש כי חשד אותם לעשות שלא כדין. לפי שאין עושין כן שמא יוציאו לעז על מי המרים לומר שאין בודקין. ע"כ. ועיין במשנה ה' פ"ג דסוטה. ועמ"ש לקמן:
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zevachim 103a:17 history »
    Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)
    רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פְּרָט לְעוֹלַת גָּרֵֵּרִים. אֲמַר לֵיהּ רַב סִימַאי בַּר חִילְקַאי לְרָבִינָא: אַטּוּ גֵּר לָאו אִישׁ הוּא?! אֲמַר לֵיהּ: פְּרָט לְגֵר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים.
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 537:20 history »
    Version: Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893 (Hebrew)
    ברייתא בע"א גנ'
    3 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zohar, Vayikra 43:299 history »
    Version: The Zohar; London, Soncino Press, 1933 (English)
    For, as we have leamrnt, when the priest began to recite the formulas and to bring the offering, all were blessed and joyful. The Right began to waken, the Left was merged in the Right; all were linked together and united, so that through the priest heaven and earth were blessed. Hence he had to bring an offering for himself, that his sin might be atoned for.
    3 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zohar, Achrei Mot 40:237 history »
    Version: The Zohar; London, Soncino Press, 1933 (English)
    We have leamrnt that on this day all joy and all illumination and all forgiveness depend on the Supernal Mother from whom issue all springs. Then all the lights shine with glad brightness until all is firmly established, and all judgements are also bathed in light and punishment is not inflicted.
    3 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zohar, Achrei Mot 55:336 history »
    Version: The Zohar; London, Soncino Press, 1933 (English)
    <sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote">The first 18 lines of the Hebrew text are not found in our translation.</i><small>THE NAKEDNESS OF THY FATHER’S WIFE SHALT THOU NOT UNCOVER</small>. Who is meant by thy father’s wife? Said R. Simeon: ‘We have leamrnt:
    3 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zohar, Vaetchanan 8:55 history »
    Version: The Zohar; London, Soncino Press, 1933 (English)
    Said R. Hiya: ‘If that is so, this is what is meant by “Thou shalt see my back” (Ex. 33, 23), which, as we have leamrnt, means the knot of the phylacteries.’ He replied: ‘So we have explained, and this is the truth of the matter, and therefore a strap hangs down below to show that all below are sustained by this, and therefore it is called a “sign”, as it is written, “And it shall be for a sign upon thy hand”.’
    3 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Zohar, Kedoshim 2:9 history »
    Version: The Zohar; London, Soncino Press, 1933 (English)
    We have leamrnt that when judgement is suspended over the world and righteousness is crowned with its judgements, many winged messengers arise to meet the lords of stern judgement and to obtain sway over the world, and they spread their wings on both sides to overshadow the earth, which is then called “the land of the rustling of wings”.’ R. Judah said: ‘I perceive that all mankind are shameless save the truly virtuous. So, if one may say so, it is throughout: if one commences to purify himself he is supported from above and similarly if he commences to defile himself.<sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote">v. T. B. Yoma, 38b.</i>
    3 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Terumat HaDeshen, Part I 5:2 history »
    Version: Sefaria Responsa Anthology (English)
    Answer: It seems to me that he may indeed pray Ma’ariv twice, even though the great ones have written: “If one purposefully did not pray one of the prayers in its proper time, there is no make-up prayer (tashlumin), for something that is crooked cannot be fixed.” It seems to me that the present case would not be considered purposeful (mezid), and is similar to one who is compelled. This is inferred from the beginning of the chapter “Elu Megalhin” (Mo’ed Katan 14a): “What is the law if he lost something? Do we say that since he must seek it out, he is considered compelled (oneis)?” We see from here that whenever one neglects a mitzva to prevent loss of money is considered compelled. It further states in the first chapter of Berakhot: “Beware of a Torah scholar who forgot his learning because he was compelled.” Rashi explains: “He was ill or preoccupied with working because footd is scarce.” Mordechai, in the first chapter of Shabbat, in the name of Rabbeinu Tam regarding the passage that forbids setting sail [before Shabbat], distinguishes someone who is traveling for the sake of a mitzva from one who is traveling a voluntary matter (devar reshut). A voluntary matter refers to one who is traveling for pleasure; if one is traveling for commerce, to earn a living, it is considered traveling for a mitzva. All of this implies that, in the present case, he is not considered to be acting purposefully, even though we can make a distinction: with regard to prayer, which is worship of the Creator, he should not be worried about the loss of his money. It is even said about Torah scholars that they keep the times of study and the times of prayer separate, and it is stated in Avot (2:1): “Calculate the reward of a mitzva against its costs.” So granted, he did not act appropriately; nevertheless, this is not called “purposeful.” It is akin to one who erred or was unwitting about his prayer, who indeed may make it up. It is further stated in the chapter “Tefilat Ha-shahar”: “Shmuel’s father and Levi were walking on the road. They arose early and prayed.” Rashi explains: “They prayed before dawn.” At first glance, it is implied that they were traveling voluntarily, for their own needs, yet they would pray, even ab initio, outside the prescribed time. Even according to Tosafot ad loc., which explains that they prayed after dawn but before sunrise, the primary time for prayers is only after sunrise, and nevertheless they forsook the primary time for prayer for the sake of their business dealings, even ab initio. Thus, we may say that ex post facto one is not called a sinner and purposeful if he misses the entire interval to avoid losing money. Rosh wrote ad loc.: “Rabbeinu Hananel ruled in accordance with Shmuel’s father and Levi.” Even though Halakhot Gedolot ruled against this, that may have been for a different reason, namely, that [the blessing of] redemption should immediately precede prayer (mismakh ge’ula le-tefila). Moreover, Rosh wrote that R. Hananel’s position stands to reason.
    3 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Chiddushei Ramban on Bava Batra 123b:1 history »
    Version: Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29 (Hebrew)
    <b>מה רועה באפר שבחא דממילא קחא אתי וגלא קא חסרי בה מזונא אף מוחכרת ומושכרת שבתחא דמנימילא קא אתי דלא חסרי בה מזונא.</b> ואי קשיא לך אדתני סיפא בנו בתים ונטעו כריימים אין "בכור נוטל בהם פי שנים ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים דלא חסרי בה מזונות וכו' ואיכא ילמימר היא גופא קמ"ל דהיכא דבנו בתים לא שקיל אע"ג דשבחא בגופא דארעא דסד"א כשבחא דממילא הוא קמ"ל.
    3 days, 3 hours ago
  • aviel zwebner published a new Source Sheet, שכול.
    3 days, 3 hours ago
  • Ruth Schapira published a new Source Sheet, Shavuot in Threes.
    3 days, 7 hours ago
  • Justin Hornstein published a new Source Sheet, Justin H קטע לימוד על מתן תורה YCT Shavuot 5786.
    3 days, 9 hours ago
  • Naomi A published a new Source Sheet, Comparison Between Sdom and Pilegesh B'Givah.
    3 days, 11 hours ago
  • Natan Margalit published a new Source Sheet, Always Arriving at Sinai: Receiving the Mystical Torah.
    3 days, 12 hours ago
  • Joseph Lipner published a new Source Sheet, The Truth About Ruth: Midrash Rabbah's Shocking Revelations About Ruth--And Ourselves.
    3 days, 13 hours ago
  • Anna Gross published a new Source Sheet, פתח את ליבי כדי לרפא את נפשי: על כוונה, הקדשה ויצירת מקום לשינוי.
    3 days, 16 hours ago
  • Laura Shaw Frank published a new Source Sheet, More than a Marriage Contract: How Ketubot Became Declarations of American Jewish Faith.
    3 days, 16 hours ago
  • Jericho Vincent published a new Source Sheet, Counting Trees for a Shiva Minyan.
    3 days, 17 hours ago
  • Yechiel Weisz published a new Source Sheet, עשרת הדברות.
    3 days, 17 hours ago
  • Josh Blechner published a new Source Sheet, You Shall Not Pass.
    3 days, 19 hours ago
  • Zevi Reinitz published a new Source Sheet, Miriam Haneviah.
    3 days, 19 hours ago
  • Aaron Brody published a new Source Sheet, The Princess and the Prophet: Parallels and Common Themes.
    3 days, 20 hours ago
  • Joshua Gershfield published a new Source Sheet, Birchat Kohanim - Who is Blessing Whom?.
    3 days, 20 hours ago
  • Ruth Gan Kagan published a new Source Sheet, #8. Malchut.
    3 days, 20 hours ago
  • Michael Oberlander published a new Source Sheet, Amos - Chapter 3.
    3 days, 21 hours ago
  • Stephan Claassen added a connection between Pardes Rimmonim 18:2:1 and Song of Songs 1:8
    (automatic citation link)
    3 days, 21 hours ago
  • Stephan Claassen added a connection between Pardes Rimmonim 18:2:1 and Song of Songs 1:7
    (automatic citation link)
    3 days, 21 hours ago
  • Stephan Claassen added a connection between Pardes Rimmonim 18:2:1 and Pirkei Avot 4:15
    (automatic citation link)
    3 days, 21 hours ago
  • Stephan Claassen added a connection between Genesis 1:16 and Pardes Rimmonim 18:2:1
    (automatic citation link)
    3 days, 21 hours ago
  • Stephan Claassen translated Pardes Rimmonim 18:2:1 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    In this chapter we will see to present two sayings from the Zohar which disagree with each other in their homily and which further disagree with the saying of the Gemara that was given above. The first saying is in Song of Songs from the Zohar (Zohar Chadash 84b) and this is what it says: <br>“And God created the two large luminaries etc.” [cf. Genesis 1:16, with “created” instead of “made”]. At first there were two lights [each being in balance with the other as the companions have established, and I have established that these two luminaries were in one mystery], joined as one, and they were of one weight so that both were called ‘great’ as I have established. Not that the moon was at first large and superior, but that all the time the moon exists in the sun in one mystery, because of him they are in each other’s presence called ‘great’. The tail of a lion is a lion and is called ‘lion’. <br>The moon said before the Holy One, blessed be He: Is it possible for one king to minister with two crowns as one, but this one by himself and that one by himself? He said to her: I see in you that your intent is to be the head of foxes<sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote">This refers to the end of Pirkei Avot 4:15: ‘…And be a tail unto lions, and not a head unto foxes’</i>; go and reduce yourself, because although you will be head of them, there will be reduction for you from what you were. And this is what the moon said: “Tell me, [you] whom my soul loves, where will you pasture?” [Song of Songs 1:7]. How then is it possible for you [= God] to lead the world with two crowns as one? “how do you cause to rest at noon?” because the moon does not have the worth to shine, and it is not possible for you to lead [the world] with two crowns as one, with the sun and with the moon, as for the moon, what light does it have at noon? Because of this, it is not possible for you to minister with two crowns as one. “For why should I be like one veiled?” How then shall I be wrapping myself at noon, when the light and force of the sun are? I will go and grow strong, oh, covering myself in shame before him [= the sun], and I won’t be able to minister before you, and you, how can you lead and minister with two crowns as one? The Holy One, blessed be He, said to her: Oh, I have understood you, go and diminish yourself, “if you do not know, o fairest among women” [Song of Songs 1:8], as you said before me that it is not possible for me to lead the world with two crowns as one, go and diminish yourself and you will be head of foxes, “go out in the tracks of the cattle”, go out and be the head of all these crowds and small armies below, and pasture them and lead them and be king of all lower ones and lead each one according to what is decided for it, and be ruler in the night. Certainly, go out and diminish yourself, and thus it will become adapted for you. End of citation.
    3 days, 21 hours ago
  • פרי זמק published a new Source Sheet, Rabbi Akiva.
    4 days, 2 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Ba'al Shem Tov, Bamidbar 2:1 history »
    Version: Sefer Baal Shem Tov. Lodz, 1938 (Hebrew)
    מרן הבעל שם טוב הקדוש אמר, הני תרי בדחני שהיו בני עולם הבא (תענית דכ"ב ע"א), היינו שני מיני<i data-commentator="Mekor Mayim Chayim" data-order="2"></i> בדחנות, מי שהוא במדרגה זו שכל העולם משחקין בו, מצד (ישעיה נ"ט) וסר מדרע משתולל, והוא משחק בכל העולם, והולך לבטח בעבודתו יתברך, נוכח ה' דרכו:<br><small>(רשפי אש השלם אות רי"א).</small>
    4 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Minchat Chinukh, Kometz Mincha 260:1 history »
    Version: Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902 (Hebrew)
    <b>מצוה ר"ס </b>שמעתי שהעולם מקשים לחדרד התלמידים. דבחולין בסוגיא דאזלינן בתר רובא ילפינן ממכה אביו וכו' דלמא לאו אביו הוא ולמה לא מקשה הש"ס ממקלל ג"כ דלמא לאו אביו הוא ותירצו דמקלל משכחת לה שמקלל אביו בכל מקום שהוא ובודאי יש לו אב וחייב. ואין דבריהם כלום דאי לא אזלינן בתר רובא אם כן דלמא אביו עכו"ם ואינו חייב וזה פשוט. אך בגוף הדין אם יש אחד שנודע דלאו מעכו"ם הוא כגון במקום שרובו ישראל לדידן דאזלינן בתר רובא. אך אינו יודע מי אביו ומקלל אביו בכ"מ שהוא דלפי דברי העולם פשוט שחייב. ובאמת ז"א דהרי מבואר בהר"מ ובהרב המחבר דשתוקי פטור על אביו. ולא מחלק אם מקלל בכל מקום שהוא חייב וגם מקושית הרב המחבר דאינו חייב וכו' מבואר דל"מ חיוב בא"י מי אביו אף דקילל אותו בכל מקום שהוא ע"כ צ"ל דאינו חייב רק במקלל והוא ניכר ומסוים אבל באינו מסוים אינו חייב. וד"ז דשתוקי הכ"מ לא הראה מקום למקור ד"ז ובודאי מצא בא"מ ואין אנו יודעין. ולמ"ש בפנים דמשכחת דמקלל כלל ישראל ניחא דהוי ג"כ מסוים והבין:
    4 days, 3 hours ago
  • Elliot Vaisrub Glassenberg published a new Source Sheet, Tamuz and Av תמוז ואב.
    4 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 92:2:1 history »
    Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 (Hebrew)
    ואם אמר התובע במרדכי פ' שבועת הדיינין ז"ל ופסק ראב"י וכן המיימוני דאם אמר התובע לחשוד אשתבע לא משבעינן ליה מפני חילול השם וכן נראה לרבינו אבי העזרי ולרבינו ברוך אבל (רשב"י) [רשב"ט] פליג וראי' מחנוני על פנקסו דהלכתא כת"ק דבן ננס ואע"ג דאיכא שבועת שוא ודאי ע"ש והרב המגיד פ"ב מטוען כתב ז"ל ומפורש בפ' שבועת הדיינין בגמרא שאין חשוד נשבע אפי' היסת ושם נראה אפי' רצה התובע אינו נשבע שהרי בהיסת אין שכנגדו נשבע וז"ב עכ"ל ולא נדע מקומו אי' דהתם בפ' שבועות הדיינין לא קאמרי אלא מאי איכא בין ש"ד לשבוע' דרבנן א"ב שכנגדו חשוד על השבועה ובדרבנן תקנתא לתקנתא לא עבדינן והיינו דל"א שכנגדו ישבע ויטול בדרבנן אבל אם אומר שישבע החשוד אינו מבואר שם אבל נראה מוכרח מהא דאמרינן פ' שבועת העדות גבי הכל מודים בע"א ושכנגדו חשוד על השבועה ופריך ולימא מי יימר דמשתבע ומסיק כגון ששניהן חשודין דאמר מר חזרה שבועה למחויב לה והתם בשניהן חשודין למה יפטור התובע בלא שבוע' כיון שהנתבע צריך לשלם יאמר לו אשתבע לי וכיון דצריך שבועה א"כ מי יימר דמשתבע ולפמ"ש בשטה מקובצת דטעמא דחשוד אינו נשבע אלא משום קנס כדי שכנגדו ישבע ויטול וכמ"ש דבריו בסק"א נמי ק' יאמר הנתבע לתובע אשתבע לי מיהו בשטה מקובצת לא כתבו אלא בחשוד אממונא אבל לפמ"ש תוס' אפי' חשוד על השבועה אינו אלא מדרבנן ואפ"ה צ"ל דאינו נשבע משום חילול השם ודו"ק:
    4 days, 3 hours ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Isaiah 43:3 and Midrash Tanchuma, Vayechi 12:1
    4 days, 4 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Midrash Tanchuma, Vayechi 12:1 history »
    Version: Midrash Tanhuma-Yelammedenu, trans. Samuel A. Berman (English)
    <b>Dan shall judge his people like one of the tribes of Israel (Gen. 49:16).</b> L<i>ike one</i> signifies that like Judah, he was one of the most distinguished of the tribes. Another explanation of <i>like one of the tribes of Israel</i>. He was like the Unique One of the world, who requires no assistance in battle, as it is said: <i>I have trod the wine press alone</i> (Isa. 463:3). Samson, who descended from Dan, needed no assistance from others, as is said: <i>With the jawbone of an ass have I smitten a thousand men</i> (Judg. 15:16).
    4 days, 4 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 56:1:1 history »
    Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 (Hebrew)
    <b> שליש כו' </b> מהרש"א כ' בס"פ זה בורר דהתוס' ס"ל דאפי' לרבא לא נאמין לשליש אלא משום מגו כו' ולפעד"נ דלא ירד לעומק דברי התוס' דהתם אמרי' בש"ס ההיא איתת' דנפיק שטרא מתותי ידה אמרה ידענ' ביה דפריע היא הימנה ר"נ משום דאי בעי' קלתיה איכ' דאמרי לא הימנה ר"נ א"ל רבא לר"נ והא אי בעי' קלתיה כיון דאתחזק בבי דינא אי בעי קלתיה לא אמרי' איתביה רבא לר"נ סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויצא מתחת ידי שליש או שיצא אחר חיתום שטרות כשר אלמ' שליש מהימן תיובת' דר"נ תיובתא וכתבו התוס' וז"ל אין עליו עדים ויוצא השטר והסמפונות מתחת יד שליש כשר משמע ליה אפי' אתחזק דומי' דיוצא אחר חיתום שטרות א"נ יש לפרש לאו דאין עליו עדים כלל אלא יש עליו עדים ולא ידעו אי פרעו או לא פרעו ויוצאין הסמפונות מתחת ידי שליש עכ"ל וכ' מהרש"א וז"ל פי' לדבריהם דלא נראה להם כפרש"י להאמין השליש בכל דבר הואיל ושניהם מודי' כו' דאפי' לרבא לא נאמין לשליש אלא משום מגו דאי בעי קלתיה וא"כ הכא באין עליו עדים בסמפון מאי מגו איכ' לשליש ולכך הוצרכו לפרש שיוצא השטר והסמפונות מתחת יד שליש דאית ליה מגו דאי בעי קלתיה לשטר וכתבו עוד א"נ יש לפרש אלא יש עליו עדים ולא ידעי או פרעיה כו' דאית לי' מגו דאי בעי הוה יהיב לי' כבר השובר ליד הלוה עכ"ל וקשה לי על דבריו דהא התוס' כתבו שם קודם לכן וז"ל כיון דאתחזק בבי דינא פירש הקונטרס שכתוב בו הנפק וקשה דמ"מ ניהמני' במגו דאי בעי' קלתיה וי"ל דאתחזק בבי דינא שראוהו בידה עכ"ל ונרא' דמשמע ליה למהרש"א דר"נ סבירא ליה דכיון דראוהו בידה תו לא חשיב מגו ורבא ס"ל דמ"מ חשיב מגו ולפ"ז צ"ל דפירוש ראוהו בידה עכשיו הב"ד ותכף שראוהו בידה אמרה פרוע הוא (וכן פי' בספר תורת חיים והבאתי לשונו לעיל סי' מ"ו [מ"ז וכ"כ בתשו' מהר"א ן' ששון סי' ע"ב והבאתי לשונו לקמן ס"ו סקל"ב וכבר כתבתי בסי' מ"ז סק"ה דהא ליתא ע"ש) דאלו ראוהו בידה קודם שנפלו החילוקים ביניהם הא קי"ל דלא הוי מגו כלל וכמ"ש לעיל סי' מ"ז אבל לפע"ד זה אינו דאם כן פשיטא דלא הוי אמר ר"נ מגו דאי בעי קלתיה לא אמרי' ועוד דבפרק ב' דכתובות דף י"ט ע"א כתבו התוס' והרא"ש גבי מלוה שאומר על שטרו שהוא פרוע כיון דאתחזק בבי דינא מגו דאי בעי קלתיה לא אמרי' וכדאמרינן בסוף פרק זה בורר וכ"כ עוד התוס' פרק הכותב (כתובות דף פ"ה ע"א) ופרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל') ע"ח דכיון דאתחזק בי דינא אי בעי קלתיה לא הוי מיגו דהוי מגו למפרע כדמוכח בס"פ זה בורר ואם איתא מאי ראיה מייתי הא רבא ס"ל דזה חשיב מגו ועוד דא"כ ס"ל לתוספת והרא"ש באמת דכיון דהוחזק בבית דין לא הוי מגו וזה תמו' דהא ודאי מגו מעליא הוא דאי בעי לא הי' מראהו לפני הבית דין כלל וכמו שהוכחתי לעיל סי' מ"ז אלא ודא.י התוס' והרא"ש מיירי שהוחזק בבית דין וראוהו בידה קודם שנפלו החילוקים שביניהם ואחר כך אמרה פרוע הוא דלא מהימן משום דהוי מגו למפרע ולא חשיב מגו כלל ומייתי שפיר ראי' מסוף פרק זה בורר דפשיטא דהתם מייר' שראוהו הבית דין בידה קודם שנפלו החילוקים ביניהם דאלו מיד שהביא' השטר לפני הבית דין אמר' פרוע הוא ודאי לא הוה אמר רב נחמן אי בעי קלתיה לא אמרינן ורבא דפליג ע"כ משום דס"ל דשליש אפילו לית ליה מגו כלל מהימן משום דהא הימנוהו לשליש וא"כ מוכח דבעלמא מי שאינו שליש כיון שהוחזק בבית דין מגו ראי בעיא קלתי' לא אמרינן דהוי מגו למפרע. ועוד דאם כפי' מהרש"א אם כן גם לפי מ"ש התוס' א"נ יש לפרש כו' צ"ל שראוהו בידו הסמפון דאל"כ פשיטא דלא פריך רבא מידי וזה אינו במשמע בדברי התוספות כלל דהא לא כתבו דמשמע ליה אפילו אתחזק אלא בפירוש הראשון. ועוד דא"כ מ"מ מאי פריך רבא הא לא דמי כלל דהתם כיון דאתחזק בבי דינא אי בעי קלתי' ואזלי' בתר אתחזק שטרא וכי אתחזק שטרא מעליא הוה ותו לא מצי לבטולי שטרא אבל הכא אי אזלי' בתר אתחזק הרי מוחזק בשובר מעליא ופשיטא דמהימן לומר שהסמכפון כשר כמו שהוחזק והיאך אפשר לו לעשות בענין אחר הרי מיד שמביאו לפני הב"ד אומר שהוא שובר כשר והלא אם ירצה להכשיר השובר על כרחך מוכרח הוא להביאו לב"ד: אלא נלפע"ד דכונת התוס' בס"פ זה בורר דלרבא נאמן שליש אפי' בלא שום מגו משום דודאי לכ"ע אי בעיא קלתי' לא הוי מגו כלל כיון שראוהו בידה קודם שנפלו החילוקים ביניהם אלא דרבא ס"ל דשליש נאמן אפי' בלא שום מגי מטעמא דהא הימנוה לשליש וכיון שהי' כח בידו פעם אחד לשרוף השטר או למסרו ליד הלוה אע"ג דהשתא לא מצי למיעבד הכי ותו לית ליה מגו מהימן ופריך שפיר משום דמשמע ליה ברייתא דסמפון מיירי שהשטר עם הסמפונות יוצא מתחת יד שליש (עמ"ש לקמן סי' ס"ה ס"ק ס"ה) ואתחזק שטרא בב"ד קודם שנפלו החילוקי' ביניהם דומיא דיוצא לאחר חיתום שטרות א"נ יש לפרש דיש עליו עדים ולא ידעי אי פריע ומשמע דאי אפשר להתקיים השובר בחותמיו מדקתני רישא יש עליו עדים יתקיים בחותמיו משמע דהשתא דאין עליו עדים היינו דאי אפשר להתקיים בחותמיו ואפ"ה כי יוצא מתחת יד שליש כשר ואמאי הא הני סהדי לחא ידעי אי פריע או לא וגם אי אפשר לקיים חתימת ידייהו (ומשכחת לה כגון ששכחו אם זאת חתימתן שחתמו זה שלא בפני זה ואין כל אחד מכיר חתימת ידי חבירו דהיכא דאין יודעים גוף הענין צריכים להכיר כל א' חתימת ידי חבירו וכדלעיל סי' מ"ו א"נ מיירי שמתו או הלכו למ"ה ומ"ש התוס' ולא ידעי אי פריע לדוגמא בעלמא נקטו וא"ל דבתירץ השני מיירי התוספו' כשאפשר לקיים חתימת העדים דא"כ צ"ל דאתחזק השובר בב"ד דאל"כ לא הוה פריך מידי וא"כ למה כתבו התוספות בתירוץ הראשון דאתחזק הל"ל כן גם בתירוץ השני ודו"ק) ואפ"ה מהימן השליש והא השתא לית ליה מגו אלא ודאי שליש מהימן בלא שום מגו כיון שהיה בידו פעם אחד למסור השובר ליד הלוה ואפשר שאז היה יכול הלוה לקיים חתימתן אע"פ דהשתא לא מצי למיעבד הכי ותו לית ליה מגו מהימן וקשיא לרב נחמן. כן נלפע"ד ברור כונת התוספות. וכ"כ הנ"י פ' זה בורר וז"ל פי' דלא מיירי דאין עליו עדים כלל דא"כ אפילו מלוה מודה דאיהו עשאו שליש לאו מידי הוא דאחספא בעלמא הימניה אלא ע"כ לומר שאין עדים מצויים לקיימו דכמאן דליכא עדים דמי ומיהו כיון שהם מודים שעשאוהו שליש הא הימניה דכי יהביה ניהליה אפשר הוי ליה לקיומי' ולאו חספא הוי הלכך השתא נמי מהימן ואע"ג דליכא מגו דאי נמי הוה מהדר ליה ללוה לא מהני ליה מידי כיון דלא אפשר לקיומיה דמ"מ הא הימניה מעיקרא בשעתא דאפקידו גבי' דאי מהדר ליה ללוה בההיא שעתא הוה מקיים ליה אלמא שליש מהימן בלא מגו ש"מ ויש שפירשו שהשטר יוצא מתחת יד שליש וקאמר דכשר וסתמא קתני בין לא אתחזק בבי דינא בין אתחזק דליכא מגו דהא ודאי תנא לא אתא השתח לאשמועי' דין מגו אלא אתא למימר דשליש מהימן לעולם ואפי' ליכא מגו דהא הימניה מעיקרא עכ"ל: ואולי גם כונת מהרש"א כן ומ"ש דגם לרבא לא נאמין לשליש אלא משום מגו דאי בעיא קלתיה רצ"ל דאע"פ דלא הוי מגו מ"מ אינו נאמן אלא משום אי בעיא קלתיה מתחלה לאפוקי אי הוה הימניה אחספא אבל פשט לשונו לא משמע כן. ויהיה איך שיהיה העיקר דשליש מהימן בלא שום מגו וכמ"ש הנ"י סוף פרק זה בורר וכן הוא להדיא בהרא"ש ונ"י סוף פרק קמא דמציעא וכן מוכח בתוספות והרא"ש פ"ב דכתובות ופ' הכותב ופ' חזקת הבתים שהבאתי לעיל שכתבו דבסוף פרק זה בורר מוכח דכיון דהוחזק בב"ד ואי בעי' קלתיה לא הוי מגו כלל והא בסוף פרק זה בורר מסקינא דשליש נאמן ורב נחמן בלישנא בתרא אתותב אלא ודאי דוקא בשליש אתותב משום דשליש נאמן אף בלא מגו וכן הביא הב"י סוף סי' זה מחודש ט"ז תשובת הרשב"א שהשליש נאמן משניהם ואפי' בלא מגו כעובדא דההוא סבתא כו' וכן הוא להדיא בתוספות (ומרדכי ואגודה) בגטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ד ע"א) וזה לשונו דבלא שום מגו הימנוהו רבנן לשליש כדמשמע בסוף פרק זה בורר כו' וכ"כ הרשב"א בחידושיו פ' התקבל והביא כמה ראיות ע"ש וכן נראה מדברי הטור והמחבר כאן שכתבו סתמא שליש נאמן וכן נראה להדיא מדברי הרב בהג"ה והעיר שושן שכתבו במקום שאין לו מגו כו' מיהו היינו דוקא כשהם מודים שעשאוהו שליש וכמו שאכתוב לקמן ס"ק ה' (וכ"כ בתשובת מהר"ר יוסף טראני סי' צ' ע"ש) . ובהיות כן מוכח להדיא מדברי התוספות דס"פ זה בורר דעדיף טפי שובר שביד השליש מאלו היה ביד הלוה דאלו היה ביד הלוה כיון דלא מצי השתא לקיומיה לא הוה מהני מידי והשתא דהוא ביד שליש מהני כיון דהוא אפשר לקיומי' ולפ"ז חולקין התוספות על מ"ש הטור והמחבר לקמן סעיף ד' ודלא כמ"ש הב"י סוף סי' ס"ה דלדעת התו' לא עדיף שליש מלוה או מלוה עצמו וכמ"ש הטור ע"ש שהאריך בזה ולפעד"נ כמ"ש ועיין עוד מ"ש בסי' ס"ה ס"ק ס"ז מיהו הא דמהימנינן ליה לשליש אפי' בלא שום מגו היינו כשהיה יכול לקיים הדבר בשום פעם כגון בשובר או שטר שאינו מקוים דאף לפי דברי המכחיש שאומר שהשטר פרוע או השובר אינו אמת כי לא נתפרע מ"מ הוא מודה שכתבו ונהי דקי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומ"מ הא הוה אפשר לקיימו בשום פעם אבל היכא שטוען הבעל דבר שהוא מזויף א"כ לא הוה אפשר לקיימו בשום פעם נראה לכ"ע לא מהימן שליש בזה וכן נראה ממ"ש הנ"י דאחספא בעלמא הימניה וזה היתה ג"כ כוונת התו' שפירשו לאו דאין עליו עדים כלל כו' כלו' דא"כ הוא חספא בעלמא ולא הוה אפשר לקיימו בשום פעם ונראה שזהו כוונת הרמב"ם פ' ט"ז מה' מלוה והמחבר שכתבו שאלו רצה היה שורפו או קורעו כו' דלאיז' צורך כתבו כן הא שליש מהימן אפי' בלא שום מגו אלא ר"ל דאינו נאמן אלא דוקא כשהי' יכול' בידו בשום פעם לקיים מה שהוא או' עכשיו והכי מוכח בש"ס דפריך ליה רבא לר"נ והא אי בעיא קלתיה ולמה ליה האי פירכא הא איהו ס"ל דשליש מהימן בלא שום מגו וכמו שהוכחתי למעלה אלא ודאי כמ"ש ודו"ק (עיין בתשו' מהרשד"ם סי' קצ"ג):
    4 days, 4 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Musaf 66 history »
    Version: Translation based on the Metsudah linear siddur, by Avrohom Davis, 1981 (English)
    There is none like our God. There is none like our Master. There is none like our King. There is none like our Deliverer. Who is like our God? Who is like our Master? Who is like our King? Who is like our Deliverer? Let us thank our God. Let us thank our Master. Let us thank our King. Let us thank our deliverer. Blessed is our God. Blesed is our Master. Blessed is our King. Blessed is our Deliverer. You are our God. You are our Master. You are our King. You are our Deliverer. You are He, Adonoy, our God, and God of our fathers before whom our fathers burned the incenese offering.will deliver us. You will arise and have mercy on Zion, for it is time to be gracious to her, for the appointed time has come
    4 days, 4 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Kaveh 2 and 2 others »
    Version: Translation based on the Metsudah linear siddur, by Avrohom Davis, 1981 (English)
    There is none like our God. There is none like our Master. There is none like our King. There is none like our Deliverer. Who is like our God? Who is like our Master? Who is like our King? Who is like our Deliverer? Let us thank our God. Let us thank our Master. Let us thank our King. Let us thank our deliverer. Blessed is our God. Blesed is our Master. Blessed is our King. Blessed is our Deliverer. You are our God. You are our Master. You are our King. You are our Deliverer. You will deliver us You will arise and have mercy on Zion, for it is time to be gracious to her, for the appointed time has come.
    4 days, 4 hours ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Kaveh 3 and 2 others »
    Version: The Metsudah siddur, 1981 (Hebrew)
    <b>אַתָּה</b> הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁהִקְטִרוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים: פִּטּוּם</b> הַקְּ֒טֺרֶת הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְ֒בְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנָה. מוֹר וּקְ֒צִיעָה שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. הַקּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר וְקִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע הַקָב. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
    4 days, 4 hours ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Musaf 66 history »
    Version: Torat Emet 357 (Hebrew)
    <b>אֵין כֵּאלֹהֵינוּ</b>, אֵין כַּאדוֹנֵנוּ, אֵין כְּמַלְכֵּנוּ, אֵין כְּמוֹשִׁיעֵנוּ: מִי כֵאלֹהֵינוּ, מִי כַאדוֹנֵנוּ, מִי כְמַלְכֵּנוּ, מִי כְמוֹשִׁיעֵנוּ: נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ, נוֹדֶה לַאדוֹנֵנוּ, נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ, נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵנוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ, בָּרוּךְ אֲדוֹנֵנוּ, בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ, בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ: אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵנוּ, אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ, אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ:, אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִירתוֹשִׁיעֵנוּ: אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ. אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּיםַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד:
    4 days, 4 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Kaveh 11 history »
    Version: Translation based on the Metsudah linear siddur, by Avrohom Davis, 1981 (English)
    Rabbi Eliezer said on behalf of Rabbi Chanina: the disciples of the wise increase peace in the world, for it is said: ‘and all your children will be disciples of Adonoy's [Torah]; and great will be the peace of your children.' Do not read banayich [your children] but read bonayich [your builders]. Great is the peace of those who love Your Torah, and they will have no stumbling block [misfortune]. Let there be peace within your moats, serenity within your palaces. For the sake of my brethren and companions, I will say: ‘peace be with you.' For the sake of the House of Adonoy, our God, I will seek [pray for] your good. Adonoy will give strength to His people, Adonoy will bless His people with peace.
    4 days, 4 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Kaveh 11 history »
    Version: The Metsudah siddur, 1981 (Hebrew)
    <b>אָמַר</b> רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַֽיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָֽיךְ: אַל תִּקְרֵי בָּנָֽיךְ אֶלָּא בּוֹנָֽיךְ: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶֽךָ וְאֵין לָֽמוֹ מִכְשׁוֹל: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְּנוֹתָֽיךְ לְמַֽעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַֽעַן בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֲבַקְ֒שָׁה טוֹב לָךְ: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
    4 days, 4 hours ago
  • Rachel Grossman edited the text info of Ya'arot Devash II. details »
    4 days, 4 hours ago
  • Rachel Grossman edited the text info of Ya'arot Devash I. details »
    4 days, 5 hours ago
  • Rachel Grossman edited the text info of Ya'arot Devash II. details »
    4 days, 5 hours ago
  • Hadar Simkovich published a new Source Sheet, rav meir.
    4 days, 5 hours ago
  • Rudy Gireyev added a connection (commentary) between Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Ketubot 81b:10 and Ketubot 83b:15
    4 days, 6 hours ago
  • Shulamit Jelen published a new Source Sheet, Bamidbar: Naming the Dead.
    4 days, 8 hours ago
  • Luis Valdez translated Torah Ohr, Bereshit 1:14 and 14 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    Now, regarding this level of drawing down the encompassing light, it is written: “He has not beheld iniquity in Jacob.” For regarding the inner, internalized level, it is written: “He examines hearts and kidneys.” This means that there is an examination of the felt longing — whether it truly comes from the inner depth of the person and from the deep heart, in absolute truth. By contrast, regarding the encompassing level, it says: “He has not beheld iniquity,” and so forth. Rather, “Havayah his G-d is with him,” meaning that this level is drawn down of itself, constantly.
    4 days, 9 hours ago
    14 related »
  • marc gopin published a new Source Sheet, Behar–Bechukotai in the Light of Rav Soloveitchik: The Moral Architecture of Restraint.
    4 days, 9 hours ago
  • Amelia Wolf published a new Source Sheet, "The Nile is Mine; I Made it!" Changed Nature and Higher Governance in the Sefat Emet.
    4 days, 9 hours ago
  • Luis Valdez translated Torah Ohr, Bereshit 1:14 and 28 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    Now, regarding this level of drawing down the encompassing light, it is written: “He has not beheld iniquity in Jacob.” For regarding the inner, internalized level, it is written: “He examines hearts and kidneys.” This means that there is an examination of the felt longing — whether it truly comes from the inner depth of the person and from the deep heart, in absolute truth. By contrast, regarding the encompassing level, it says: “He has not beheld iniquity,” and so forth. Rather, “Havayah his G-d is with him,” meaning that this level is drawn down of itself, constantly.
    4 days, 10 hours ago
    28 related »
  • Luis Valdez translated Torah Ohr, Bereshit 2:28 and 28 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    Now, it has already been explained that the aspect of the “new heavens and new earth” is a revelation from a level that itaruta de-letata — awakening from below — cannot reach at all. This revelation will occur in the future era. Therefore, one might have thought that the Divine drawing-down produced through itaruta de-letata — through Torah and commandments, in the aspect of our present “earth and heavens,” namely ratzo va-shov — would become completely nullified because of that immense revelation from the level of “which I make.” For this reason, the verse says: “So shall your seed and your name stand.” This means that even this level of itaruta de-letata, awakening from below, will be elevated so that it too stands “before Me,” in the very inner dimension, just like the level of the new heavens and the new earth. As it is written: “Behold, My servant shall prosper; he shall be exalted, lifted up, and very high.” “My servant” refers to the aspect of itaruta de-letata, awakening from below — the service of “to work it and to guard it.” This very level will ascend from elevation to elevation, until it becomes “very high.”
    4 days, 10 hours ago
    28 related »
  • Rabbi David Levin published a new Source Sheet, Kamtza and Bar Kamtza.
    4 days, 14 hours ago
  • Luis Valdez translated Torah Ohr, Bereshit 2:79 and 79 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    As it says: “Behold, My servant shall prosper; he shall be exalted and lifted up, and shall be very high.” “My servant” refers to awakening from below — the service of “to work it and guard it.” This very level will ascend higher and higher until it becomes “very high.”¶
    4 days, 14 hours ago
    79 related »
  • Luis Valdez translated Torah Ohr, Bereshit 1:22 and 22 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    In this aspect of drawing down the encompassing light it is written, “He has not beheld iniquity in Jacob,” whereas in the inward aspect it is written, “He examines hearts and kidneys,” namely to discern whether the felt longing truly comes from the depths of the heart. But in the encompassing aspect, “He has not beheld iniquity,” only “the Lord his God is with him,” for it is drawn automatically and constantly.
    4 days, 15 hours ago
    22 related »
  • R Conrad published a new Source Sheet, Achrei Mot - After the Death.
    4 days, 17 hours ago
  • Israel Huaman translated Siddur Ashkenaz, Shabbat, Maariv, Veshamru 1 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    En Shabos: Y los hijos de Israel guardarán el Shabos, celebrándolo por todas sus generaciones como pacto perpetuo. Es una señal entre yo y los hijos de Israel para siempre; pues en seis días el Señor hizo los cielos y la tierra, y en el séptimo día se abstuvo de trabajar y descansó.
    4 days, 17 hours ago
  • Greg Marcus published a new Source Sheet, Torah Saturday Bamidbar II Everyone Matters.
    4 days, 20 hours ago
  • A Z added a connection (reference) between Klein Dictionary, אֶֽטֶב 1 and Klein Dictionary, אֶֽטֶב 1
    4 days, 20 hours ago
  • ANNA LILLIMAN published a new Source Sheet, Bamidbar.
    4 days, 21 hours ago
  • Charlie Cytron-Walker published a new Source Sheet, Bamidbar Study 5786.
    4 days, 21 hours ago
  • Jacob Gottlieb published a new Source Sheet, HOW/WHY TO DO BIBLICAL CRITICISM EZEKIEL SOURCES.
    4 days, 21 hours ago
  • Chayva Lehrman published a new Source Sheet, Sources for Parshat Bamidbar Drash on Matan Torah.
    5 days, 7 hours ago
  • Chayva Lehrman published a new Source Sheet, Parshat Bamidbar: Is the desert a place of silence or speech?.
    5 days, 8 hours ago
  • Daniel Aronson published a new Source Sheet, Parashat Bamidbar / פָּרָשַׁת בְּמִדְבַּר.
    5 days, 9 hours ago
  • Miriam Smirnov published a new Source Sheet, From A Narcissistic to A Nurturing Naomi: Mother-in-Law tropes in Sefer Ruth.
    5 days, 12 hours ago
  • Daniel Jacobson published a new Source Sheet, Unity and Shavuos.
    5 days, 12 hours ago
  • Rabbi Sarah Brammer-Shlay published a new Source Sheet, Bemidbar 5786: Tzedek Chicago.
    5 days, 14 hours ago
  • Marcus Rubenstein published a new Source Sheet, Bemidbar 5786: The Nature of Counting- Good or Bad?.
    5 days, 16 hours ago
  • William Selig published a new Source Sheet, CNS Lyrics Workshop (Copy).
    5 days, 17 hours ago
  • Abby Stein published a new Source Sheet, תפילה מהחיד"א לאחר תיקון ליל שבועותPrayer from the Chidah for the End of Tikkun Leil Shavous.
    5 days, 17 hours ago
  • Abby Stein translated Kaf Achat 21:9 and 9 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    May the words of my mouth and the meditation of my heart be acceptable before You, Eternal One, my Rock and my Redeemer. (translation by Rabbi Abby Stein)¶
    5 days, 17 hours ago
    9 related »
  • Scott Sandor published a new Source Sheet, P. Bamidbar~ Guardians of the Gift of Torah.
    5 days, 17 hours ago
  • Parker Meyers published a new Source Sheet, Souls of Fire: What Shabbat Teaches Us About Relationships - Text Study.
    5 days, 17 hours ago
  • Moshe Drukman published a new Source Sheet, Raising Children in an Anxious Generation: When Childhood Becomes Activism.
    5 days, 18 hours ago
  • William Selig published a new Source Sheet, CNS Lyrics Workshop.
    5 days, 19 hours ago
  • Ruth Morris Thomas added a connection (midrash) between Da'at Zekenim on Exodus 20:1:1 and Exodus 20:2
    5 days, 19 hours ago
  • Charles Sheer published a new Source Sheet, The Primary Shavu'ot Torah Reading Is the Decalogue; What Does it Mean and What Was Its Function?.
    5 days, 19 hours ago
  • A S edited Shulchan Arukh, Orach Chayim 500:6 and 4 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    The custom is to remove forbidden fats and sinews on a festival, even if the animal was slaughtered before the festival. <small>[And it is good to vary the procedure somewhat, if one can vary in some way] (Maharil and Terumat HaDeshen §84).</small>
    5 days, 20 hours ago
    4 related »
  • A S edited Shulchan Arukh, Orach Chayim 499:5 and 2 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    A pestle that is thick and heavy is considered a vessel, but its designated use is for a prohibited purpose—to crush herbs with it. It is permitted to move it in order to cut meat upon it. But after one has cut upon it, it is forbidden to move it from sun to shade. <small>[However, for its own sake or for the sake of its place, it is permitted.]</small>
    5 days, 20 hours ago
    2 related »
  • A S edited Shulchan Arukh, Orach Chayim 495:4 and 3 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    Regarding muktza, even though it is permitted on Shabbos, Chazal were more stringent on Yom Tov and prohibited it. REMA<small>Rema: There are those who lenient regarding muktza even on Yom Tov but nolad is prohibited according to this opinion, even on Shabbos. Any muktza which is not an animal, for example, a storehouse of fruit or wood, it is sufficient to declare that one will take from that place on Yom Tov and it is not necessary to mark it. This type of preparation may be done on the first day of Yom Tov for the second day of Yom Tov</small>
    5 days, 20 hours ago
    3 related »
  • A S edited Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:7 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    There are those who say that an onen is permitted to eat meat and wine, because the individual obligation of mourning does not come to override the communal Torah-level obligation to rejoice on Purim, for the words of the Prophets are considered like the words of the Torah. Rema: And all the more so, he is obligated in the reading of the Megillah, prayer, and Shema. And it seems to me that this applies specifically at night, even though his deceased is lying before him. But during the day, when he wants to bury the deceased, burial takes precedence, as explained above in siman 687:2. Therefore, he reads [the Megillah] and prays afterward, for [Purim] is no better than Yom Tov and Shabbat, as explained above in siman 71, in my opinion.
    5 days, 20 hours ago
  • Dayenu: A Jewish Call to Climate Action published a new Source Sheet, Midrash & Imagination: Kislev, Connecting with Our Dreams.
    5 days, 20 hours ago
  • Brooke Farber published a new Source Sheet, NASSO.
    5 days, 22 hours ago
  • David Rischall published a new Source Sheet, Meeting G-d on the Mountain.
    5 days, 22 hours ago
  • Maxim Delchev published a new Source Sheet, Две разбирания за Израел.
    6 days ago
  • Russell Rothstein published a new Source Sheet, סִיוָן ושלושת ימי ההגבלה.
    6 days, 1 hour ago
  • Sara Kessler published a new Source Sheet, Communal vs. Individual Responsibility.
    6 days, 2 hours ago
  • Sara Kessler published a new Source Sheet, ברכת הגומל.
    6 days, 2 hours ago
  • Cem GÖKSU published a new Source Sheet, Bir Ben Noach’ın Yolu.
    6 days, 2 hours ago
  • Cem GÖKSU published a new Source Sheet, Tanrı Neden Bazen Sessiz Kalır?.
    6 days, 3 hours ago
  • Cem GÖKSU published a new Source Sheet, Gizlenen Işık ve Umut.
    6 days, 3 hours ago
  • Rebecca Koenigsberg published a new Source Sheet, A Woman of Valor, Who Can Find?.
    6 days, 8 hours ago
  • יחיאל נתיב published a new Source Sheet, אזכרה לחנה תשפ"ו - ירושלים עיר הצדק והמשפט.
    6 days, 8 hours ago
  • A S added a connection between Biur Halacha 251:1:2 and Shabbat 35
    (automatic citation link)
    6 days, 8 hours ago
  • A S translated Biur Halacha 251:1:2 history »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    And some commentators interpret "Mincha Ketana"- see the Magen Avraham, who agrees with this view. Nevertheless, it is implied from his words that field workers must cease work at Mincha Gedola [the greater afternoon period]. He explains in this context what the Rambam wrote: that the first shofar blast — which signals to the workers that they should stop their labor [as in Shabbat 35] — must occur at Mincha time. Now, in our times, this practice is no longer observed. It is possible that the reason [for the original custom] was so that they would come into the city and prepare the Shabbat needs — but in our times, each worker's household members prepare the Shabbat needs [on his behalf]. This is similar to what we find regarding the ruling of the Sages that if someone dies in a city, all the inhabitants of that city are forbidden to do work — which the Poskim [legal authorities] explain is so that they will busy themselves attending to all of the deceased's affairs. Therefore, in a place where there are dedicated societies [chevrot] that handle the needs of the deceased, everyone else is permitted [to continue working]. Nevertheless, every God-fearing person should endeavor to cease his work in the field at least by the time of Mincha Ketana — unless it involves a matter of potential loss, in which case it is no stricter than the intermediate days of a festival [Chol HaMoed]. And many are stringent to cease even from their work done at home.
    6 days, 8 hours ago
  • David Booth published a new Source Sheet, "A Divided Nation" or not....
    6 days, 11 hours ago
  • Sari Laufer published a new Source Sheet, More Than a Paycheck: Sacred Service in the Wilderness.
    6 days, 12 hours ago
  • Yitz Cohan edited Seder HaDorot, Introduction 3 and 5 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    Behold, I ask every person who stands at the entrance of the gate to knock, and who wishes to enter into the innermost chambers of this composition of mine: let him understand and become wise; let him look closely and gaze into this Introduction which I have arranged. For without it, this work would be like a healing remedy without a sickness, or like an interpretation without a dream.
    6 days, 14 hours ago
    5 related »
  • Scott Meyers published a new Source Sheet, exp.
    6 days, 14 hours ago
  • Asher Altshul published a new Source Sheet, «Чужие Дети» - Бемидбар. 5786.
    6 days, 14 hours ago
  • Aviva Leah Zurita-Scroggins published a new Source Sheet, Bamidbar.
    6 days, 15 hours ago
  • Eliezer Sneiderman published a new Source Sheet, Sources on the 10 commandments.
    6 days, 17 hours ago
  • David Lipp published a new Source Sheet, Synesthesia in Revelation: Shavuot 5786 Pre-kun.
    6 days, 17 hours ago
  • Joseph Ravitsky published a new Source Sheet, Merica 250!.
    6 days, 18 hours ago
  • Bela Burstyn published a new Source Sheet, Chumash Final Chavruta.
    6 days, 20 hours ago
  • Erin Viola published a new Source Sheet, Boundaries and Accounting: Parshat Bamidbar 5786.
    6 days, 20 hours ago
  • Michael Wolf published a new Source Sheet, Naso 5/14.
    6 days, 20 hours ago
  • A S translated Shulchan Arukh, Orach Chayim 501:7 and 6 others »
    Version: Sefaria Community Translation (English)
    Almonds and nuts that one ate before Yom Tov—one may kindle with their shells on Yom Tov. But if one ate them on Yom Tov, one may not kindle with their shells. <small>Gloss: Also, one should not kindle with the almonds and nuts themselves unless they are still in their shells (Beit Yosef). And torches that remained from the first Yom Tov that went out—it is permitted to relight them even on the second day of Rosh Hashanah or on Yom Tov following Shabbat [Rosh and Mordechai, beginning of Beitzah, and Beit Yosef].</small>
    6 days, 20 hours ago
    6 related »
  • Scott Sandor published a new Source Sheet, Sefirah, Shmitah, & Rut: Overlooked Connections, Reaffirmation to the Torah on Shavuot.
    6 days, 21 hours ago
  • Yavni יבני Bar-Yam בר-ים added a connection between Sefat Emet, Numbers, Bamidbar 4:3 and Tanna DeBei Eliyahu Rabbah 25:1
    6 days, 21 hours ago
  • Shira Botzum published a new Source Sheet, MJL Daf Yomi Chullin 8-14.
    6 days, 21 hours ago
  • רותי נסימי published a new Source Sheet, חג השבועות - מחג חקלאי לחג רוחני ובחזרה.
    6 days, 22 hours ago
  • Benjamin Ezzes published a new Source Sheet, Out of Smoke and Hazing - Building Better Rites of Passage.
    6 days, 23 hours ago
  • David Goodman דוד גודמן published a new Source Sheet, הקדימו נעשה לנשמע.
    6 days, 23 hours ago
  • Shmuel Weissman edited Rashba on Kiddushin 8b:4 history »
    Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)
    <b>הא דתניא אם היה סלע שלה מקודשת.</b> פירש רש"י ז"ל משום דקתנה לה חצרה, והרי הוא כמי שקבלתו. ואם תאמר אם מדין זכיה נגעו בה, מאי תיבעי ליה לרב ביבי בסלע של שניהם, דאילו הניח על גבי קרקע לא קנתה, כדאמר בבבא בתרא דחצר השותפין אין קונין בו מקח זה מזה במודד על גבי קרקע כדאיתא התם בפרק הספינה (בבא בתרא פד, ב) גמרא המוכר פירות לחברו משך ולא מדד וכו', ואם במניח בקופתה שעל גבי הסלע הא נמי פשיטא דקתנה, דא"ר ינאי א"ר חצר השותפין קונין זה מזה, ואוקימנא במודד לתוך קופתו, כדאיתא התם דכליו של אדם קונה לו אפילו בחצר של שניהם. יש לומר דהכי קאמ מיבעי ליה כיון דאיתא לה שותפות בגוה, הכי קאמר ליה הניחהו על הסלע שתקבלהו לי, ואיהו כיון דמחזר לקדשה מושיל לה מקומו וקנתה ומיקדשא, או דלמא תנהו על הסלע שלך קאמרה, לומר שאינה רוצה בהן.<br><b></b>ואי קשיא לך אפילו בסלע שאינה שלה אמאי אינה מקודשת מדין ערב, דהא הוה לי כתן מנה לפלוני ואתקדש אני לך דמקודשת מדין ערב. יש מתרצים דהתם שאני, דקאמרה ואתקדש אני לך, והכא דכותה אי אמרה הניחהו על גבי הסלע ואתקדש אני לך מוקדשת. ויש מפרשים דהכא והתם בדאמרה ואתקדש אני לך, אלא דהתם דמפיק ממונא אפומה ויהיב לההוא פלניא, דתו לא מצי איהו לאפוקינהו מיניה, מיחייבא איהי מדין ערב, והלכך מקודשת, אבל הכא לא נפיק מידי אפומה, דאי בעי הדר שקיל להו מן הסלע, אבל אם אמרה לו זרוק מנה לים ואתקדש אני לך מקודשת, והכא נמי ודקתני תנהו לכלב אינה מקודשת, בדלא אמרה ואתקדש אני לך, אלא דאמרה ליה סתם תנהו לכלב, הא תנהו לכלב ואתקדש אני לך מקודשת.<br><b></b>וקשיא לי דאם כן בהיה כלב רץ אחריה, לא הוה ליה למימר בההוא הנאה דקא מציל לה מיניה גמרה ומתקדשא, אלא הכי הוה ליה למימר כיון דמציל לה מיניה לשם קדושין קא אמרה, דהא בכל הני לא איסתפק לן אלא אי לשם קדושין קא אמרה ותנהו בשבילי קאמרה או לדעתך קא אמרה. ולישנא דבההיא הנאה דקאמר משמע דעיקר טעמא דתנהו לכלב והניחהו על גבי הסלע אינו אלא משום דלא שקלא מידי דליתקדש ביה, וכי היה כלב רץ אחריה אע"ג דלא ממשו של ככר קא שקלא, הא אית לה הנאת הצלה דשויא לה כפרוטה אלמא לאו משום דלא אמרה ואתקדש הוי טעמא, דאע"ג דקא אמרה ואתקדש אני לך. אינה מוקדשת, דהא לא שקלא מידי.<br><b></b>ומסתברא דלעולם אינה מקודשת, אלא בשפשטה ידה וקבלתו, או שאמרה ליתנו לבן דעת שהיא מתקדשת מדין ערב כאלו קבלתו היא, ואע"ג דלא אמרה ואתקדש אני לך, מקודשת, דכל שאמר לה התקדשי לי בזה ואמרה תנהו לי אין צריך לומר ואתקדש אני לך, דכל שקבלתו מודה היא במה שאמר, וכן נמי בשאמרה לו תנהו לפלוני בן דעת מקודשת מדין ערב, והוא דקאמרינן ואתקדש אני לך, אבל לא אמרה ואתקדש אני לך אינה מקודשת, והיינו תנם לאבא ולאביך תנם לעני, אבל אמרה תנהו לכלב שאינו שלה ואתקדש אני לך, והניחהו על הסלע שאינו שלה, אע"פ שאמרה ואתקדש אני לך, אי נמי השלך מנה לים ואתקדש אני לך אינה מקודשת, לפי שלא קבלה ממנו היא כדי שתתקדש מחמת הנאה דמטי לה מיניה, ולא מדין ערבות, דאין דין ערבות אלא במי שנותן לבר זכיה על דבורה, לפי שהערב אינו מתחייב אלא מפני זכיית הלוה, דמשאמרה תן מנה לפלוני אני לך, אע"פ שהמקבל אינו מתחייב עליו בכלום דהא מתנה הוא דקא שקיל, מכל מקום היא מתקדשת בו באות הנאה הבאה לאותו בן זכיה בדבורה, אבל כשהמקבל אינו בר זכיה, אין כאן דין ערבות, והיינו דבכלב רץ אחריה אינה מתקדשת מחמת ממשו של ככר שנתן לכלב בדבורה, אע"פ שאמרה ואתקדש אני לך, אלא מחמת הנאת ההצלה שהוא חשובה לה כפרוטה וכאלו קבלה היא ממש פרוטה מידו, כדין הנאת מלוה, או כהילך מנה ואתקדש אני לך, דמקודשת באדם חשוב, דאינה מתקדשת בגופה של מלוה ובגופה של מתנה אלא בהנאתן שהיא חשובה אצלה כקבלת פרוטה.<br><b></b>וגרסינן בירושלמי דמכלתין בפרק האיש מקדש (ה"א) התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכהו לים או לנהר אינה מקודשת, תנהו לעני מקודשת, במכל מקום לא נכנס תחת ידה כלום, הכא איתמר מקודשת והכא יאתמר אינה מקודשת א"ר אבהו רוצה היא מקודשת ותראה עושה טובה לעני, אלמא כל שלא נכס תחת ידה כלום אינה מקודשת, אע"פ שהשליכו במצותה במקום שאינו יכול עוד ליטלו בים או בנהר, אפילו הכי אינה מוקדשת, ולא משום דאמרה דהשליכהו לים לדעתך קאמרה, דהא מפרש טעמא התם משום שלא נכנס תחת ידה כלום, ועוד פירשו תמן דתנהו לענין שהיא מקודשת, משום דנעשה הבעל שלוחה של אשה לזכות לעני. אי נמי משום דעני זוכה לאשה וחוזר וזוכה לעצמו, ולאו זוכה ממש לאשה אמרו אלא עשאוהו כזוכה לאשה כדין לוה שזוכה בקבלתו לחייב את הערב כטעמא דגמרין דאמר לעיל מקודשת מדין ערב. וגרסינן נמי התם שאם אמרה תן מנה לחרש ואתקדש אני לך אינה מקודשת, לפי שאינו בר זכיה, והלכך אי אפשר לה להתחייב מדין ערבות בקבלתו, והלכך אינה מקודשת. וזה ראיה למה שאמרנו. כך נראה לי.
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Rashba on Bava Kamma 66a:5 and 5 others »
    Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)
    והא דאמר רבה יאוש אמור רבנן דנקני תמיהא לי כיון דפשיטא מילתא (דכדרבה) [דכר' יוסף] קיימא לן דלא קני היכי פסיק ואמר אמרי רבנן דקני ודכוותה לא אשכחן אלא במה שהוא פשוט שהוא כן אלא דמספקא מלתא מהיכא וכדאמרינן (חולין י, ב) מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתרא חזקוה ודכותה טובא בתלמודא אבל הכא דעיקרא דמילתא לא פשיטא וליתא היכי פסיק ותני אמרי רבנן דקונה, ואי משום הא דתנא (לקמן ע"ב) על המריש הגזול שבנאו בבירה מאי קא מיבעיא ליה הא מפרשא מתניתין דלאו דאורייתא אלא משום תקנת השבים, ואי משום מתניתין דעורות של בעל הבית דבסמוך (ע"ב) הא משמע דלא משמע ליה לרבה מינה שהיא יאוש כדי (קונה) אלא כשקצען וכדמשמע ליה לרב יוסף מעיקרא דאי לא לותיב מינה רבה גופא לרב יוסף כי אותיביה ר"י מגוזל חמץ. ואפשר דאההיא דרב קאי דאמר לקמן (בבא קמא סז, ב) גבי הגונב אחר הגנה לא שנא אלא לפני יאוש אבל לאחר יאוש קנה גנב ראשון ושני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון והנך מתנייתא דלקמן דשמעית מינייהו דלא קנה לא שמעית ליה.
    1 week ago
    5 related »
  • Shmuel Weissman edited Rashba on Bava Kamma 65b:6 history »
    Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)
    <b>מכל מקום קשיא.</b> כלומר לר' אילעא קשיא לי ומאי קא מקשא מינה לר' אילעא דהא לדידיה משבשתא היא וכדאמר ליה [ל]ר' חנינא אלא מאי לא קנה אי הכי לשלם כהשתא כלומר דמשבשתא היא, ונראה לי דאנן דקיימא לן כר' אילעא מדקתני כל הגזלנין (צו, ב) הוא דאמרינן כלומר אנן דקיימא לן כרבי אילעא קשיא ברייתא דלא משבשינן לה ואוקימנא כבית שמאי דאמרי שנוי במקומו עומד.
    1 week ago
  • Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Kamma 96b:6 and Rashba on Bava Kamma 65b:4
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Rashba on Bava Kamma 65b:5 and 5 others »
    Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)
    <b>איל בן יומו קרוי איל שור בן יומו קרוי שור.</b> ומכל מקום לענין קרבן ודאי היכא דכתיב איל סתם הוא בן שתי שנים (פרה פ"א מ"ג) משום דכתיב במקום אחר כבש בן שנתו, ואו לאיל להביא אל הפלגס (חולין כג, א).
    1 week ago
    5 related »
  • Shmuel Weissman edited Nefesh HaChayim, Gate II 14:6 and 2 others »
    Version: Vilna, 1874 (Hebrew)
    <small>ומעת שבעונינו נפסקה עבודת בית קדשינו לא נשארה רק עבודת התפלה במקומה. שגם היא סגולתה לקשר ולייחד העולמות עד לעילא לעילא בא"ס ב"ה. כמבואר במקומות רבות בזוהר. ויותר מפורש בפ' ויקהל רי"ג ב' כד פלח למארי' בצלותא אדבק רעותי' כנורא בגחלתא ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה לאעטרא לון בשמא חדא תתאה. ומתמן ולהלאה ליחדא אינון רקיעין עלאין פנימאין למהוי כלהו חד כו'. ובעוד דפומי' ושפוותי' מרחשן. לבי' יכוין רעותי' יסתלק לעילא לעילא ליחדא כלא ברזא דרזין דתמן תקיעו דכל רעותין ומחשבין ברזא דקיימא בא"ס.</small>
    1 week ago
    2 related »
  • Shmuel Weissman edited Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 189:24 history »
    Version: Kehot Publication Society (Hebrew)
    <b>$</b>י"ח בתמוז.</b> ואז תקבע וסת בחדשים לדילוג וצריכה לחוש אחר כך לי"ט באב ולכ' באלול וכן לעולם ואין חוששין מה שחדש אחד מלא ואחד חסר כדלעיל:
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Ba'alei HaNefesh, Sha'ar Tikkun HaVesatot 3:1 history »
    Version: Vilna, 1911 (Hebrew)
    <b>הנה</b> כתבנו הזמנים שהוסת נקבע בהן ואת שאינו נקבע בהן לכל מחלקותם ותוצאותיהם נשאר לנו לפרש איך הוסת נקבע כדי לדעת את חושי הוסתות לקבוע ולשאינו קבוע ואם בחסרנו מחושי הוסתות שלא פרשנו אותו במקומו. נשיב עתה לפרש. לפי שגם הענין ראוי לפרש בו חושי הוסתות עם פי' קביעתם:
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Rosh on Chullin 1:11:1 history »
    Version: Vilna Edition (Hebrew)
    א"ר יהודה אמר רב הטבח צריך שיהא לו ג' סכינין. אחת ששוחט בה ואחת שמחתך בה בשר ואחת בשמחתך בה חלבים ונתקן ליה חדא ונחתוך בה בשר והדר נחתוך חלבים. ואע"פ שאחר כך יחתוך בה בשר כשישחט בהמה אחרת. ליכא למיחש שבינתיים יצטנן ויקנח הסכין. גזירה שמא יחתוך חלבים ואח"כ בשר וטרוד בעבידתיה ולא יקנח הסכין. השתא נמי מחלפא ליה. כיון דאצרכוה תרתי אית ליה היכירא ועושה בהן סימנין והאידנא דלא נהיגי טבחי למיעבר תרי סכינין צריך להדיח ולשפשף הבשר יפה ואפילו לצלי שלא ישאר לחלוחית החלב דבוק: אמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שיהא לו שניצ כלים של מים. אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים. ונתקן חדא וידיח בו בשר ואח"כ ידיח בו חלבים גזירה שמא ידיח בו חלבים ואח"כ ידיח בו בשר. השתא נמי מחלפי ליה. כיון דאצרכוה תרי אית ליה היכירא: אמר אמימר משמיה דרבא לא לסחוף איניש כפלי עילוי בשרא דדייב תרבא ובלע בשרא. אי הכי כי תריצי נמי דאיב תרבא עלויה כפלי ובלע בשרא. קרמא מפסיק מתתאי. אי הכי מעילאי נמי מפסיק קרמא. איכא למיחש הואיל וקליש ואיידי דמשמש ביה ידא דטבחא מיפתת. והיינו דוקא אחר נתוח מיד קודם שיצטנן הבשר. אבל אחר שנצטנן הבשר אין החלב נימוח וזב. וקרא נמי כתיב וישימו החלבים על החזות:
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Radak on Psalms 56:9:3 history »
    Version: Derekh Mesilah, Furth 1843 (Hebrew)
    <b>הלא בספרתך.</b> הלא ל' חוזק וזירוז, אמר שימה דמעתי בנאדך בספרתך כמו בספרך על דרך משל כי הדבר הנכתב בספר יזכרהו תמיד בלכל עת שירצה:
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Yachin on Mishnah Tahorot 1:31:1 history »
    Version: Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 (Hebrew)
    <b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש</b><br> בנטמאת, ואכל חצי פרס ממנה שנטמא. ואם נכנס למקדש [או אכל קודש] קודם שטבל. פטור מכרת. מדטמא רק מד"םס. והרי אינו חייב רק בשנטמא באהט"ו דאורייתא:
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Machatzit HaShekel on Orach Chayim 318:15:4 history »
    Version: Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893, Vol 1 (Hebrew)
    וע' סעיף ה' במ"א ס"ק י"ט דיש חולקים ע"ז וס"ל דל"א דמחזי כמבשל והמחבר שם כ' לאסור אפי' פת בכ"ש דיש דברים המתבשלים בכלי שני ואין אנו בקיאים איזה דבר מתבשל בכ"ש לכן יש להחמיר בפת דרכיך ומ"א ס"ק י"ח הוסיף דבשאר דברים נמי יש להחמיר א"כ נהיהו דאין לאסור בצלים בכלי שני משום דמחזי כמבשל מ"מ יש לאסור מטעם אחר דלמא באמת מתבשל בכ"ש וכן דעת ט"ז בס"ק ח' ובס"ק י"ד לאסור בצלים ע"ש:
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Onkelos Leviticus 27:29 history »
    Version: Metsudah Chumash, Metsudah Publications, 2009 [with Onkelos translation] (English)
    Any dedication that a man will dedicate, regarding a man [due to be put to death] cannot be redeemed, he shall surely be put to death.
    1 week ago
  • Shmuel Weissman edited Onkelos Numbers 2:32 history »
    Version: Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009 (Hebrew)
    אִלֵּין מִנְיָנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן כָּל מִנְיָנֵי מַשְׁרִיְׁרְיָתָא לְחֵילֵיהוֹן שִׁית מְאָה וּתְלָתָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וְחַמְשִׁין:
    1 week ago
Older Activity »