Recent Activity on Sefaria פעילות אחרונה בספריא

Robert Rhodes published a new Source Sheet, Notes to Netivot Shalom Letter 219.
18 minutes ago
A S added a connection between Genesis 32:4-36:43 and Magen Avraham 428:9
(automatic citation link)

26 minutes ago
A S added a connection between Genesis 28:10-32:3 and Magen Avraham 428:9
(automatic citation link)

26 minutes ago
A S translated Magen Avraham 428:10 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"Are you not like the children of Kushites": This is also written in Beit Chadash, Magen Avraham, and Agudah, unlike Levush who wrote to read "HaTishpot" even when doubled, since Beit Chadash testified that in all congregations they follow what the Shulchan Aruch wrote.

26 minutes ago
A S added a connection between Magen Avraham 428:8 and Numbers 33:1-36:13
(automatic citation link)

26 minutes ago
A S translated Magen Avraham 428:9 and 2 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"17th of Tammuz": If one erred and read the haftarah on the first Shabbat from Yoma, the following Shabbat he should read "Divrei Yirmiyahu" and also "Shim'u" since they are adjacent. See section 425. What is written in chumashim "Vayivrach" for Parashat Vayishlach is an error—it belongs to Parashat Vayetzei.

26 minutes ago
2 related »
A S added a connection between Leviticus 12:1-13:59 and Magen Avraham 428:6
(automatic citation link)

27 minutes ago
A S added a connection between Leviticus 26:3-27:34 and Magen Avraham 428:6
(automatic citation link)

27 minutes ago
A S added a connection between Leviticus 25:1-26:2 and Magen Avraham 428:6
(automatic citation link)

27 minutes ago
A S added a connection between Leviticus 14:1-15:33 and Magen Avraham 428:6
(automatic citation link)

27 minutes ago
A S translated Magen Avraham 428:7 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"They divide": In some places they follow Rashi's divisions. I found written that even when there are obligations, the parasha should not be divided further.

27 minutes ago
A S added a connection between Deuteronomy 29:9-30:20 and Magen Avraham 428:5
(automatic citation link)

27 minutes ago
A S translated Magen Avraham 428:6 and 2 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"Paqdo and Pascho": Paqdo is imperative form, meaning we are commanded to read close to Pesach. Sagro—the language of a quarantined leper. Meno—Bamidbar Sinai where Israel was counted. Tzomo—Tisha B'Av. Tzalo—VaEtchanan. Qomo—Atem Nitzavim. When Pesach falls on Shabbat, the Jews in Israel read Shemini on the following Shabbat; some separate Tazria and Metzora, some separate Behar and Bechukotai, and in a leap year they separate Matot and Masei.

27 minutes ago
2 related »
A S added a connection between Genesis 6:9-11:32 and Magen Avraham 428:3
(automatic citation link)

27 minutes ago
A S translated Magen Avraham 428:4 and 4 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"Bamidbar Sinai before Shavuot": Because Shavuot is Rosh Hashanah for trees, therefore we read one section after the rebukes so that the year and its curses should conclude. For this reason we read Atem Nitzavim before Rosh Hashanah.

27 minutes ago
4 related »
A S translated Biur Halacha 139:4:1 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

And sees the verse that he needs to begin with, etc. — See in the Mishnah Berurah s.v. "and afterwards he should bless." Know that there are authorities who hold that if one wishes to roll [the Torah scroll] and afterwards to bless, this is preferable. However, the law follows Rabbi Yehuda that one is not obligated to do so. Based on this, some communities practice that they look and roll, and afterwards they bless — each river follows its own course [i.e., each community has its own custom]. [Later authorities]

36 minutes ago
Candice Levy published a new Source Sheet, R. Eliezer b. Hyrcanus.
37 minutes ago
A S edited Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 282:1 and 16 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

Conducting Honor with a Torah Scroll and the Law of Its Use • Containing 23 Pargraphs A kosher Torah scroll requires exceptional sanctity and great honor. A person is obligated to treat a Torah scroll with great respect. It is a mitzvah to designate a special place for it and to honor and beautify that place, keeping it clean and elegant. Whoever honors the Torah—their body is honored by people. One must not spit toward a Torah scroll, expose oneself before it, extend one's legs toward it, place it on one's head like a burden, or turn one's back to it unless it is elevated ten handbreadths above oneself. Rather, one should bow before the Torah scroll with gravity, in awe, fear, and trembling, for it is the faithful witness over all who enter the world, as it says: "And it shall be there as a witness." For the sake of the Torah, the world was created, and the Holy One, Blessed be He, delights in His holy and pure Torah. Therefore, one must honor it with all one's strength.~~~~

54 minutes ago
16 related »
A S added a connection between Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 282:7 and Tractate Soferim 3:11
(automatic citation link)

an hour ago
A S translated Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 282:8 and 8 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

It is customary to fast when one sees a Torah scroll fall to the ground, Heaven forbid. Even if it fell in its mantle, the custom is to fast (Magen Avraham, end of section 44). Not only the person from whose hand it fell, but all those standing there. It is written in Sefer Chasidim: Whoever prevents bringing a Torah scroll into the Holy Ark—the Torah cries out against his soul... Therefore, one must be careful when one is honored with some honor involving the Torah scroll not to refuse, Heaven forbid, lest one be punished. In the name of Recanati it is written: When a Torah scroll is carried from one synagogue to another—ten people should walk with the Torah scroll to honor it. Know that the obligation to stand for a Torah scroll applies even when occupied with a mitzvah, even when studying Torah. For they said at the beginning of Megillah: Individual Torah study is light. Individual honor of Torah is weighty, see there. All the more so the honor of the Torah itself, which is greater than its students, as stated in the first chapter of Kiddushin (33b): If we stand before its students—before it, all the more so!

an hour ago
8 related »
Mindi Snoparsky published a new Source Sheet, Days Of Learning 2026: Excerpts from The Book of Ruth.
an hour ago
אביע"ד סנדרס published a new Source Sheet, דבר סתר לפרשת ויצא - יעקב ישן וחולם על שער השמים.
an hour ago
Shira Eliaser published a new Source Sheet, The Hadran: A New Translation.
an hour ago
Shira Eliaser published a new Source Sheet, Shabbat HaChodesh: A Drash in Bibliodrama.
an hour ago
Jody Jacobs published a new Source Sheet, Tefillah 2.
3 hours ago
Shaanan Scherer published a new Source Sheet, Emor: How to Live a Kiddush Hashem.
3 hours ago
Rabbi Eliyahu Jian published a new Source Sheet, תיקוני זוהר -שיעור מספר 1 - הקדמה פסוקים א-ד.
3 hours ago
אביע"ד סנדרס published a new Source Sheet, מדרש ההלכה לפרשת ויצא - תפילת יעקב והתרפים.
3 hours ago
Isaac Kaplowitz published a new Source Sheet, Why they couldn't make lice.
3 hours ago
אביע"ד סנדרס published a new Source Sheet, המדרש לפרשת ויצא: פגיעה, תפילה וחלום.
3 hours ago
Geoffrey Stern published a new Source Sheet, Holiness When Life Refuses to Cooperate.
4 hours ago
אביע"ד סנדרס published a new Source Sheet, הפטרת ויצא - על הורים וילדים.
4 hours ago
אביע"ד סנדרס published a new Source Sheet, פרשת ויצא - חלום הסולם, על חלומות לא שימושים.
4 hours ago
Law and Judaic Studies Journal published a new Source Sheet, Twilight: Time in Halacha.
5 hours ago
Brooke Farber published a new Source Sheet, BEHAR-BECHUKOTAI.
5 hours ago
Eli Garfinkel published a new Source Sheet, B. Megillah 13a.
6 hours ago
Shmuel Weissman edited Kalach Pitchei Chokhmah 105:8 history »
Version: Kalach Pitchei Chokhmah -- grimoar (Hebrew)

לרדת עד הז"א, היינו כי פעהולת הדיקנא הוא להוציא לחוץ סדר החד"ר, הסתום בפנים. וכשמתחיל להמשיך אותו, נמשך ויורד עד הז"א. ועל כן, או"א במזלא אתכלילן, וכדלקמן, כי כוונת הדיקנא להביאו עד הז"א. ולכן מסתיימים בטיבורא, להיות על הז"א ממש:

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Kalach Pitchei Chokhmah 104:7 history »
Version: Kalach Pitchei Chokhmah -- grimoar (Hebrew)

ורדל"א שעל גביהם היא שורש למקבל, סוד וזה הוא, אשת חיל עטרת בעלה: שהיא השכינה, שזה כח השכינה, שנקראת אבן דזרקין לה עד א"ס, והיינו כי היא תחלת המחשבה. והמדות לא נמשכו אלא בעבורה על ידי חד"ר.

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Kalach Pitchei Chokhmah 100:11 and 5 others »
Version: Kalach Pitchei Chokhmah -- grimoar (Hebrew)

והנה נוכל למצוא באמת טעמים רבים לבנינים האלה, אלא שאין זאת כוונתינו, כי אם לדעת מה שיש, ומה פעולתו, ומה שתלוי בערך. ונדע שוזהו הערך מה שיצריך השינוים, ונבין ממילא שמה שהאור הוא גדול - צריך שיהיה כך, לפי שצריך פעולה גמורה. ואם הוא קטן - לפי שאינו צריך רק פעולה קטנה. וזה די לנו, כי החכמה תלויה לדעת היוצא מזה, ופעולה זה, ולא טעם למה דוקא כך:

7 hours ago
5 related »
Shmuel Weissman edited Yalkut Shimoni on Nach 1051:6 history »
Version: Yalkut Shimoni on Nach (Hebrew)

ויפקד המלך פקידים וגו', כמה טרחות נתן זה בעולם, כמה אנגריות של נשים באות לשושן, כמה בני אדם נותנים ממונם להוליך את בנותיהם שנמא ינשאו למלך, וכמה היו נותנין את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב, והיתה אסתר מתוקנת לפני הקב"ה, שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך אחשורוש אלא בעיני המלך זה מלכו של עולם:

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 23b:2 and Pesachim 83a:4

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Chiddushei Ramban on Shabbat 23b:2 history »
Version: Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29 (Hebrew)

א"ל אביי אלא מעתה בי"ט לישתרי. ואיכא דקשי' לי' ולימא בי"ט ביומי' ממש הוא דקתני אבל רישא דקתני אין מדליקין גבי שבת כיון דמע"ש הוא מדליק הוי שרי אי לאו משום גזירה דהטייה. ומפרקי רבנן ז"ל דרבה ואביי תרוייהו ס"ל שאין בתרומה משום שריפת קדשים בר'יו"ט שלא אמרו אלא בקדשים שאסור ליהנות מהן בשעת שריפתן דהויא לה הדלקה שלא לצורך אבל תרומה כיון שמותר ליהנות ממנה בשעת שריפה ובדרך הנאתה הוא מבערה אף בר'יו"ט מותר להדליק בה והא דאמרי' לקמן מ"ט לפי שאין שורפין קדשים בי"ט אליבא דר"ח איתמר דהא תניא כוותי' ואע"ג דאיירי עלה אביי ואמר איהו בה טעמא אאין שורפין אמר אבל צאו משום דאיהו סבר (לההוא) [לא דהוא] טעמא דמתני'. וליכא למימר דאביי לא סבר לה כרבה [ולרבה פריך] דאי הוה סבר אביי שיש בשריפת שמן שריפה ביו"ט משום שריפת קדשים מאי הוה קשי' לי' עלי' דרבה אלא מעתה בי"ט לישתרי הא לא שמיעי לי' מיגר דרבה דלית בר משום שריפת קדשים דאיהו לא אמר טעמרן אלא גבי שבת מפני שהוא מדליק מבערב ואין זה שורף בשבת כלל כלום ובודאי אפשר למימר דאביי סבר שאלו הר בו משום שריפת קדשים אף (מעי"ט) [מבע"י] אסור כיון שעיקר השריפה בשבת ובירושל' נמי איכא הכי ולא דמיא להדלק' נר דחולין דהכא הבערה גופי' חשיבא לר מלאכה ולפיכך תאמר דאביי אליבא דרבה אקשי ולאו משום דסבר לי' כותי' אלא מיהו כיון דחזינא לד לר"ת דאית לי' משום שריפת קדשים ואפ"ה מבע"י שרי והוא צריך לדחוקי נפשר ולאוקמי למתני' בי"ט שחל להיות בע"ש א"א לומר דפליג אביי בהא דלפום סוגיין משמע דמלתא ברירא הוא גבייהו לכ"ע דמבע"י לית בה משום שריפת קדשים אע"פ שהוא הולך ודולק בי"ט ובשבת ובירושלמי פליגי אגמ' דילן, והתם נמי פליגי בהך סברא. ומסתברא לי, דאפילו לרב חסדא דאמר משום שריפת קדשים נזירה דרבנן בעלמא הוא דומיא דשארא אבל מדאורייתא שרי לכ"ע ודאמרי' לקמן מה"מ אאין שורפין קדשים אבל שמן שריפה דמתני' ודאי מדרבנן הוא ולא לחלוק בשריפת קדשים דחזינן לכולהו קראי דמייתי לקמן דליכא לאוכוחי מינייהו אלא קדשים שאין אדם נהנה מהן וכ"ש לרב אשי דאמר שבתון עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה דהא לאו דיחוי הוא ועיקרא דהך שמעתא איתמר בפ' כיצד צולין אשריפת קדשים דעלמא דתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר והוינן בה וניתי עשה ונדחי ל"ת אמר חזקי' וכו' שמעתין התם עיקר והכא משום גררא דהתם, (וגזרי') [וגזירה] בעלמא מדרבנן. ורש"י ז"ל כ' עלה דההיא, ואע"ג דהדלקת נר בי"ט מלאכה המותרת הוא הואיל דהבערת שאר קדשים שאין נהנין נאסרה גם זו לא יצאת מן הכלל. ואיני יודע לטעם זה טעם שאלו הי' הכתוב מפרש שאין שורפין קדשים הי' אפשר בדרך דילמא למימ' שהכל בכלל אבל אם הכתוב מזכיר שלא לחלל י"ט במלאכה שא"צ האיך יהא בכלנה מלאכה הצריכה אלא מדרבנן וכדאמרן. אבל בפ' אין צדין (ביצה כז:) מצאתי שכ' רש"י ז"ל אע"ג דהדלקת הנר בי"ט צורך אכילה הוא ומותר ואפ"ה בשמן שריפה לא מגזירת הכתוב שאין קדשים טמאין מתבערין בי"כי דרחמנא אתשבי' להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה הוא פי' לפירושי משום דעיקר כוונתו של אדם בשריפה זי למצוה של גבוה וצורך הדיוט ממילא הוא דאתי ובתוס' מייתי לה מנדרים ונדבות דאיכא מ"ד אין קרבין בי"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה והתם צורך הדיוט נמי הוא דאכלי כהנים ובעלים חלקן וכיון דעיקר המלאכה לשם המצוה ומינה הוא דמתהני הדיוט ולסור ומאן דשרי טעמא מפ' התם שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם ואע"פ שיש צדון אחר רא" זו אפשר שהוא כן כדברי רש"י ז"ל. והא דאמר רבה

7 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 24b:1 and Mishnah Beitzah 1
(automatic citation link)

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 24b:1 and Menachot 72a:16

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 24b:1 and Menachot 40a:7

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Beitzah 8b:7 and Chiddushei Ramban on Shabbat 24b:1

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Chiddushei Ramban on Shabbat 24b:1 history »
Version: Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29 (Hebrew)

מנה"מ. ואי קשיא, מהיכי תיתי דשרי דבעית קרא למיסר א"ל משום דסד"א י"ט ל"ת הוא ואתי עשה ודחי ל"ת מדקא מתרץ רב אשי בהדיא משוס די"ט עשה ול"ת ולא מידחי אלמא מעיקרא לא ס"ד הכי אלא ל"ת בלחוד הוא וסברי' דאתי עשה ודחי ל"ת. ואי קשי', אי הכי רבא לימא הכי אמאי אצטריך לי' לבדו ולא מילה דהא איהו ס"ל די"ט עשה ול"ת הוא כדמקשינן פ"ק דביצה ובפ' כיסוי הדם דאמרי' אתי עשה ודחי ל"ת מכדי י"ט עשה ול"ת הוו ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא (אר"פ) [אמר רבא] אפר כירה דעתו (עליו) [לודאי] וא"ל דרבא התם לאו משום האי קושי' הדר בי' ואפשר דלדידי' ה"נ דאתי עשה דכיסוי ודתי ל"ת די"ט ולא ממעכי מלבדו אלא מילה שלא בזמנו דמקיים עשה דידה למחר אבל כיסוי כיון ששחט דחי י"ט (לרבה) [לרבא] וי"ל דלא קפיד רבא בהא וכיסוי נמי לא דתי מלבדו ומיהו לא מהך קושי' מתרץ לה רבא אלא או משום דמסתבר לי' טעמא בתרא או משום דגמ' הוא דמקשי' עלי' הך קושי' דמכדי י"ט עשה ול"ת הוא ולא רבא. ומפרשי' בתוס' דשריפת תרומה לאו עשה דאורייתא הוא דלא אשכחן אלא ואסמכוה רבנן לשריפת קדשים (שיטמא) דז וכן משמע מדברי ר"ש מצוה לשרוף תרומה שנטמאת משום דדמיא לקדש ועוד משום תקלה. והכא ה"פ דבעי' דמתני' ומפרשי' לפי שאין שורפין קדשים בי"ט וכיון שעשו חכמים שריפת תרומה כשריפת קדשים למצוה אף לאיסור עשאוהו כמותו. ולפי שפי' למעלה דגזירת חכמים הוא בשמן שריפה משום שמא יבא לשרוף שלא לצורך הכא הומ"ל משום הך נזירה ואפי' היה שורפין קדשים בי"ט התם שרי משום דעשה הוא אבל בתרומה דליכא עשה שלא לצורך אסור מן התורה ולצורך איכא נזירה אלא כיון דהכי הוא דאין שורפין קדשים לעולם נסוב לה טעמא הבכי וכי בערי מה"מ אשריפת קדשים ממש בעי' ואפשר שאף שריפת תרומה מצות עשה, של תורה ובכלל בקודש באש תשרף הוא וכ"נ. בירושל' דהוא עשה דאורייתא. ואיכא דקשיא לי' ותיהני נמי י"ט ל"ת ושריפת קדשים עשה היכי דחי האי עשה להאי ל"ת הרי אפשר לעשה זה להתקיים למחר ואר"ש ב"ל ב"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהן מוטב ואם לאו יבא עשה וידחי לל"ת וכיון שכן מ"ט צריכי להנך קראי ורב אשי נמי ל"ל למימר שבתון עשה הוא ואם באנו לפרש דהכא בקדשים שא"א לשהות כגון איברים ופדרים שניתותרו מעי"ט וכעין פירוקא דאביי שאע"פ שאפשר שמעלן ומלינן בראשו של מזבח כיון דאם ירדו פסולין מ"ט הוא לשורפן היום ולא יפסלו בלינתן ולא יספיק לנו פרקונו זה לכיעמא דחזקיה ורבא דמהתם להכא לא משמע אלא שאין שריפת קדשים שנפסלו שאפשר לשהות דותה יו"ט הלכך ק"ל ל"ל קרא. ולדידי הא ל"ק לי, משום דלא אמר רשב"ל אפשר לקיים את שניהן אלא כנון ההוא דאקשי' במנחות בפ' התכלת גבי סדין בציצית שאפשר לו לעשות לבן ממינו ולא עבדי' לה צמר בכיוצא בזה נאמרה אבל מ"ט שאין לקיימה היום כיון דחביבה מצוה בשעתה וכמו דקאמר הש"ס במנחות אר"ש בא וראה במה חביב' מצוה בשעתה שהרי אברים ופדרין כשרין בל הלילה יע"כ אי אפשר לקיים את שתיהן מיקרי אע"פ שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן כמחוסר הכל דמי והרי עכשו א"א לקיים שניהן. ולהאי פי', הא דתנן אין חותכין לא בדבר שהוא משום שבות ולא בדבר שהוא משום ל"ת ומפ' טעמא בגמ' משום די"ט עשה ול"ת ולא אתי עשה דשופר ודחי לי' ההוא סוגי' דבתראי הוא ואליבא דרב אתמר ולאו דצריכין לההוא טעמא דהא מסקי' לקמן בפ' מילה דכי אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת וכו' הא מכשירי מילה ושופר בעידנ' דעבר ללאו לא מקיים עשה ולא כלום וטעמ' דשיטפ' הוא לומר דהכי הוא ודאי כדרב אשי:

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Ramban on Leviticus 18:17:1 history »
Version: Commentary on the Torah by Ramban (Nachmanides). Translated and annotated by Charles B. Chavel. New York, Shilo Pub. House, 1971-1976 (English)

IT IS ‘ZIMAH’ (LEWDNESS). Onkelos translated: “it is a sinful plan,” and Rashi commented thereon, “because your evil inclination counsels you to sin.” But I know of no sense to this, for with regard to all forbidden relations and all other transgressions, it is the evil inclination that counsels one to sin! [Why then is this verse prohibiting intercourse with a woman and her daughter, singled out by the use of this expression?] But the meaning of the matter is that the term zimah is derived from the expression, as ‘zamam’ (he had purposed) to do unto his brother.281Deuteronomy 19:19. A proper thought is called m’zimah, as it said, And no ‘m’zimah’ (purpose) can be withholden from Thee,282Job 42:2. and lewdness that is thought of in secret is called zimah, similar to that which it is said, If my heart have been enticed unto a woman,283Ibid., 31:9. and Scripture concludes, For that were ‘zimah’ (a heinous crime); yea, it were an iniquity to be punished by the judges.284Ibid., Verse 11. Similarly, ‘v’zimatheich’ (thy lewdness) and thy harlotries;285Ezekiel 23:29. and ‘v’zimath’ (the lewdness of) thy harlotry,286Jeremiah 13:27. denoting these illicit acts committed in private and in public. In my opinion Scripture states it is ‘zimah’, in the case of [sexual relationships with] a woman and her daughter, and also a woman and her mother,287Further, 20:14. in order to condemn the matter, saying that when one lies with the one, who is his wife, he thinks of the other one on account of their relationship and likeness, and thus lying with both of them is a cause of lewdness to him. This matter is similar to that which the Rabbis have mentioned:288Nedarim 20 b. “And I will purge out from among you the rebels, and them that transgress against Me.289Ezekiel 20:38. These are the children [who are the offspring] of nine different dispositions [in their parents] etc.”290And one of these classifications is “the offspring of the hated one,” for since her husband hates her, his thoughts are of another woman, and it is therefore an act of lewdness (Rashi, Nedarim). It is for this reason that Scripture states here, the nakedness of a woman and her daughter etc., and similarly it says, And if a man take with his wife also her mother, it is lewdness,287Further, 20:14. and does not say “the nakedness of your wife’s daughter, or your wife’s mother, you shalt not uncover” [but rather mentions them in each case together, by saying: the nakedness of a woman and her mother, or the nakedness of a woman and her daughter, in order to indicate that the prohibition is on account of thinking of the two together]. And the explanation of the verses here is as follows: At the beginning of the section He said, None of you shall approach to any that is ‘sh’eir’ (near of) flesh to him, to uncover their nakedness,291Above, Verse 6. thus prohibiting [sexual intercourse with] those who are near of flesh to him, and He stated the reason for this to be, for theirs is thine own nakedness,292Ibid., Verse 10. and so now [in Verse 17 before us] where He prohibits the wife’s relations, He states ‘sha’arah heinah’ (they are near kinswomen), meaning to say that they are also forbidden because they [the women] are near of flesh to each other, and lying with both of them would be lewdness, as I have explained. Similarly Scripture states, and each hath lewdly defiled his daughter-in-law,293Ezekiel 22:11. meaning that he defiled her to her husband, for even when she will be with her husband, she will think of his father because of their likeness. Now Scripture calls lying with animals tevel hu,294Verse 23. denoting [as Rashi explained] “the mingling [from the root balal] of the human semen with that of the animal,” and so it also says of lying with a daughter-in-law that they have done ‘tevel,’295Further, 20:12. meaning that father and son will become joined to her as one person, and she will lie with both of them together in thought.

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Ramban on Leviticus 18:17:1 history »
Version: Vocalized Edition (Hebrew)

זִמָּה הִיא תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על ויקרא י"ח:י"ז) "עֵצַת חֶטְאִין הִיא". וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ח:י"ז), שֶׁיִּצְרְךָ יוֹעַצְךָ לַחְטֹא. וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם לָזֶה, שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת, גַּם הָעֲבֵרוֹת הָאֲחֵרוֹת, הַיֵּצֶר יוֹעֲצוֹ לַחְטֹא. אֲבָל הָעִנְיָן הוּא כִּי שֵׁם "זִמָּה" גָּזְרוּ מִן "כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט יט), וְלַמַּחְשָׁבָה הַהֲגוּנָה יִקְרְאוּ "מְזִמָּה", "וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה" (איוב מב ב), וְלַזְּנוּת הֶעָשׂוּי בְּמַחְשָׁבָה בַּסֵּתֶר יִקָּרֵא "זִמָּה", כְּעִנְיַן "אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה" (שם לא ט) וּכְתִיב (שם פסוק יא) "כִּי הִיא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים". וְכֵן "וְזִמָּתֵךְ וְתַזְנוּתָיִךְ" (יחזקאל כג כט), "וְ"זִמַּת זְנוּתֵךְ" (ירמיהו יג כז), הַנִּאוּף בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי. וּלְפִי דַּעְתִּי אָמַר הַכָּתוּב "זִמָּה" בְּאִשָּׁה וּבְבִתָּהּ (כאן) וְאִשָּׁה וְאִמָּהּ (ויקרא כ':י"ד), לְגַנּוֹת הָעִנְיָן, לוֹמַר כִּי כְּשֶׁיִּשְׁכַּב עִם אַחַת שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ יַחְשֹׁב בָּאַחֶרֶת בַּעֲבוּר קִרְבָתָם וְדִמְיוֹנָם, וְהִנֵּה תִּהְיֶה שְׁכִיבַת שְׁתֵּיהֶן לוֹ זִמָּה. וְהוּא הָעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (נדרים כ) "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי" (יחזקאל כ לח), אֵלּוּ בְּנֵי תֵּשַׁע מִדּוֹת וכו'. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ", וְכֵן יֹאמַר "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִיא" (ויקרא כ':י"ד), וְלֹא אָמַר עֶרְוַת בַּת אִשְׁתְּךָ לֹא תְגַלֵּה וְעֶרְוַת אֵם אִשְׁתְּךָ לֹא תְגַלֶּה. וְטַעַם הַכָּתוּב כִּי מִתְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה (ויקרא י"ח:ו') אָמַר "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ", כִּי אָסַר הַקְּרוֹבוֹת לוֹ מִשּׁוּם שְׁאֵרוֹ וְנָתַן בָּהֶם טַעַם (ויקרא י"ח:י') "כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה", וְעַכְשָׁו (ויקרא י"ח:י"ז-י"ח) כְּשֶׁאָסַר קְרוֹבוֹת אִשְׁתּוֹ אָמַר "שַׁאֲרָה הֵנָּה" לוֹמַר שֶׁגַּם הֵמָּה אֲסוּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁאֵר זוֹ לְזוֹ, וְתִהְיֶה מִשְׁכָּבָן בִּשְׁתֵּיהֶן זִמָּה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל כב יא) "וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה", שֶׁטִּמְּאָהּ לְבַעְלָהּ, כִּי גַּם בִּהְיוֹתָהּ עִמּוֹ תַּחְשֹׁב בְּאָבִיו בַּעֲבוּר דִּמְיוֹנָם. וְקָרָא הַכָּתוּב שְׁכִיבַת הַבְּהֵמָה "תֶּבֶל הוּא" (ויקרא י"ח:כ"ג), שֶׁיְּבַלְבֵּל זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה, וְכֵן אָמַר (ויקרא כ':י"ב) בִּשְׁכִיבַת הַכַּלָּה "תֶּבֶל הוּא", שֶׁיִּתְעָרֵב הָאָב וְהַבֵּן לִהְיוֹת לָהּ כְּאִישׁ אֶחָד, תִּשְׁכַּב עִם שְׁנֵיהֶם יַחַד בַּמַּחְשָׁבָה:

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Nefesh HaChayim, Gate II 9:3 history »
Version: Vilna, 1874 (Hebrew)

ובזוהר שם רכ"ו א' וב' ביאר כל סדר הכתוב אכלתי יערי וגו' גם על סדר מטבע התפלה כולה מראשיתה עד סופה ע"ש וכן. ברע"מ שם רמ"ד א' פירשו ג"כ על סדר התפלה באופן אחר קצת ע"ש.

7 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Mishnah Beitzah 1
(automatic citation link)

7 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Mishnah Beitzah 2
(automatic citation link)

7 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Mishnah Pesachim 1
(automatic citation link)

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Megillah 7b:15

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Ketubot 7a:5

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Beitzah 25b:14 and Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Beitzah 11a:13 and Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Beitzah 22a:8 and Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Pesachim 5b:1

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Beitzah 12a:4 and Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Pesachim 62a:4

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 and Ketubot 7a

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Chiddushei Ramban on Shabbat 124b:1 history »
Version: Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29 (Hebrew)

וב"ה מתירין להוציא את הקטן ואת הלולב וס"ת. כ' ר"ח ז"ל נקטי' קטן למולו ולולב למצותו וס"ת לקרות בו ומשמע משום דאמרי' בהו מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אבל שלא לשם מצוה ל"א מתוך ואין צורך לכך אלא אפי' גדול התירו דהא ילתא שרי לה ר"נ למינפק באלונקמה [ביצה כה:] שכל שהוא לצורך אדם ולהנאתו מותר. ובירושל' אמרי' התם בביצה הא גדול אסור ר' שמואל ברי' דר' יוסי בר בון אמר אפי' גדול מותר מי לא תנינן קטן בא להודיעך כחן של ב"ש עד היכן היו מחמירין ואמרי' נמי התם מטלטלין האסתניסים ומיהו שלא לצורך כלל כגון מי שאין דרכן בכך ואינו אסתניס יא) אסור אבל אין חייבין עליי' דמ"מ כיון שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך יב) והא דאמרי' בפ"ק דביצה אלא מעתה הוציא את האבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב היינו אבנים לבנין שלא לצורך היום כלל ובהא ל"א מתוך ומילקא נמי לקי בכל כה"ג. וראי' לדבר מהא דאמרי' בפסחים האופה מי"ט לחול רבה אמר אינו לוקה רב חסדא אמר לוקה ואפי' רבה לא אמר אינו לוקה אלא משום דאמרי' הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה אבל אי לא"ה לוקה ול"א מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובפ' ב"מ אמרו אין שורפין קדשים בי"ט דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה די"ט ואמאי לימא מתוך אלא ש"מ שלא לכל דבר אמרו ב"ה מתוך אלא לדבר מצוה וצורך היום. ובפ"ק דכתובות (ז.) אמרו מאי דעתך מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אלא מעתה מותר להניח את המוגמר בי"ט מתוך וכו' ופריק עליך אמר קרא לכל נפש וכו' ומשמע מינה שאין אומרים מתוך אלא בדבר השוה לכל נפש כלומר מתוך מלאכת אכילה שהיא צורך כל נפש הותרה נמי כל מלאכת הנאה שהוא צורך כל נפש וה"ה לכל מה שמשתמש בו אדם ביומו דהא ס"ת לקרות בו לאו משום הנאה הוא אלא שתשמיש הרגיל ליומו מותר לו ול"ד למילה שלא בזמנה דמצוה גרידא הוה ולא מתהני בעשייתה כלל מחמת גופה. ומיהו מילה בזמנה צורך היום מיקרי ומש"ה מוציאין קטן כשם שמשלחים כלי להשתמש בו בי"ט וכן לולב לצאת בו דאלת"ה הויא לה הוצאה מכשירי מצוה ומכשירי מצוה אין דוחין י"ט. ומיהו קשה מההוא דאמרי' פ"ק דביצה השוחט עולת נדבה בי"ט לוקה ואמרי' עלה דאמר לך מני ב"ש הוא דסברי ל"א מתוך שהותרה וכו' אלמא לב"ה אמרי' מתוך אע"פ שאין צורך היום וי"ל דההוא נמי צורך היום הוא שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם. ול"נ דהתם מתוך שהותרה לצורך גבוה בעולת ראי' ובשלמי חגיגה דאינון (צורך) היום לגבוה הותרה נמי (שלא) לצורך גבוה דהיא עולת נדבה (דהיא הנאה דהדיוט). ומיהו אפי' לב"ה אסור אלא שאין לוקין עליו. ותו ק"ל הא דאמרי' פ"ק דפסחים גבי ביעור חמץ של שריפה וש"מ ל"א מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וי"ל כל חובת היום בדבר שהוא [מקרי] צורך היום קצת אלא שאינו לאכילה דומיא דאוכל נפש שהוא צורך וחובה ליום ולא מיחייב בי"ט אלא בדבר שהוא צורך מחר כגון אופה מי"ט לחול ומילה שלא בזמנה. וק' מההיא דתנן המבשל גיד הנשה בי"ט ואוכלו לוקה חמש ולא לקי משום מבשל בי"ט דמשום דאמרי' מתוך וכו' ואע"פ שאינו צורך היום כלל ואיסורא נמי איכא וא"ל ש"ה שראוי הוא לאכילה והרי נהנה ממנו בי"ט ואכלו ואע"פ שהוא אסור אמרי' ביה מתוך אבל לא בשאר דברים שאינן צריכים. נמצאת אומר כמה מחלוקות בדבר הוצאה שהיא לצורך היום ולהנאת אדם כגון טלטול האסטניסוס והקטנים מותר אבל בכסא אסור מפני שנראה כרוצה להוליכו למקום רחוק ואם היו רבים צריכים לו מותר וכן הוצאת כלים הצריכין לו לצורך היום מותרת והוצאת כלים שאינן צריכין לו כגון מפתח אסור כדאמרי' בירושל' תני ולא את המפתח וב"ה מתירין הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבוהו הוה יתיב ומתני ומפתח הפלטירין הו"ל בגוויה וזה הירושל' כתבו ר"ח ז"ל ואע"פ שמשלחין תפלין בי"ט מפני שאפשר שיהיו צריכין היום לאותו שנשתלחו לו להתלמד בהלכות עשייתן והו"ל כס"ת וכל המשתלחין בי"ט כלים תפורין ושאינן תפורין משום דחזו לבו ביום ושמא יצטרך להם הוא. והוצאת לולב וס"ת עצמו כיון שהוא מצוה וצורך היום דבעי' לה' ולכם מותרת אבל שחיטת עולת נדבה אע"פ שהוא מצוה אסור' ומיהו אין לוקין עליו דאמרי' מתוך אבל הוצא' אבנים לבנין לוקה וכן אופה מי"ט לחול אלא דקיי"ל כרבה דאמר הואיל וכן בזורע וכיוצא בהן מותחק וכותב ומלאכות שאינן נעשות לאוכל נפש אצ"ל דלוקה עליהן וכן בדבר שאינו נהנה בגופה של מלאכה אלא שהוא נעשה מכשירין לדבר הצריך ל"א ביה מתוך כדאמרי' במכבה את הנר מפני דבר אחר בפ"ב דביצה וכן מכשירי מילה בזמנה ולולב ושופר כולן אסורין ול"א בהו מתוך. וק"ל דהא גבי שבת קרי הוצאת קטן למולו מכשירי מילה וא"כ בי"ט ליתסרו ועוד מוליכין בהמה אצל טבח ליתסר ואנן אפי' לב"ש קאמרי' דמותר מן התורה בפ"ק דביצה ול"ק דגבי אוכל נפש הולכת הדבר הנאכל אוכל נפש עצמו הוא דכתיב אשר יאכל לכל נפש (וכן) הדבר הצריך מותר לב"ה מדין מתוך אבל בשבת דמילה עצמה דוחה היא הוצאת קטן וכל שאפשר לעשותה מע"ש אסור. ומכאן אתה למד דל"א באוכל נפש עצמו אפשר לעשות אסור אלא במכשירין לר"י וה"נ מוכח במסכת מגילה דף ז' ע"ב:

7 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Makkot 3b and Sefer Yereim 274:29

7 hours ago
Shmuel Weissman edited Sefer Yereim 274:29 and 2 others »
Version: Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901 (Hebrew)

המכה בפטיש. כל גמר מלאכה לאחר בנין בין בכלים בין בתלוש בין במחובר נקרא מכה בפטיש על שהאומן מלאכתו בפטיש ומכה בפטיש על הסדן או על הכלי כבשעת גמר מלאכה. תולדה דאורייתא א"ר שמעון בן מוסיא אמר ר"ל (שבת ע"ה ב') הצר בכלי צורה והמנפהח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש אמר רב יהודה האי מאן דשקיל אקופי מגלימא חייב משום מכה בפטיש והני מילי דקפיד עלייהו פי' אקופי ראשי חוטין התלויין ביריעה וקיסמין וקשין שנארגו עמה. אמרינן פ"א דמכות (ג' ב') אמר רב יהודה אמר רב הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת פי' משום מכה בפטיש ואמרינן מה בין זה למסיר מגופה מן החבית משום שזה חיבור פי' המגופה נתחברה לחבית לאחר שנגמרה ונעשית הלכך אין חהסרת מגופת החבית גמר מלאכת החבית שהרי קודם חיבורה נגמרה וזה פתיחת בית הצואר אינו חיבור פי' חתיכת בגד שמסיר משם לא נתחברה בו אלא מעיקרא הוא שם הלכך הסרת חתיכת בגד פתיחת בית הצואר היא נקראת מלאכת המלבוש לאחר בנין וחייב משום מכה בפטיש. ושמעתי מפרש וגם ראיתי כתוב זה חיבור בית הצואר מחובר הוא יפה הלכך הפותח חייב משום בונה והמגופא מונחת בלי חיבור הלכך אין בהסרתה משום בונה וזה נראה לי שאינו דהא רב גופא אשכחן בפ' כירה דסבר אין בנין ואין סתירה בכלים דאמר רב התם (שבת כ"ט א') מסיקין בכלים פי' ביום טוב אלמא אין סתירה ואמרינן בתחלת כל הכלים (קכ"ב ב') דמאן דסבר יש בנין סבר יש סתירה דחדא טעמא הוא. והא דאמרינן בפרק הבונה (שבת ק"ב ב') עייל שופתא בקופינא דמרה רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש דמשמע שרב סובר יש בנין בכלים ההוא לא קשיא מידי ואני פירשתיו למעלה במלאכת הבונה פי' נכון.

7 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Meiri on Shabbat 105a:8 history »
Version: Meiri on Shas (Hebrew)

אע"פ שביארנו שאם כתב אות אחת סמוך לחברתה פטור וכן הדין בארג חוט אחד על האריג מ"מ אם כתב אות אחת והשלים בו ספר או ארג חוט אחד והשלים בה בגד חייב שכל שהשלים בה חשובה היא כשתים וחייב משום כותב וחכמי הדורות שואלים בה כהוגן ויתחייב בה משום מכה בפטיש וכמו שאמרו בפרק כלל גדול האי מאן דשקיל וגכו' חייב משום מכה בפטיש ותירצו שלא נאמר מכה בפטיש אלא במלאכה שנשלמה כלה כגון שחצב אבן בהר ונתפרקה כלה מסביבותיה ונמצא שנשלמה מלאכת האבן אלא שלא נפלה וזה מכה בפטיש ומפילה שנמצא המלאכה בגוף אותו דבר כבר נשלמה וכן מה שאמרו בשקיל אקופי בגלימיה שהרי הגלימא כלה עשויה אבל באלו לא נשלם הספר והבגד עדיין וכל שהוא עושה לצורך השלמה אינו מכה בפטיש שאם לא כן אף המלאכות שתחלתן וסופן בא כאחד כגון קצירה וכיוצא בה היה ראוי להתחייב בה משום מכה בפטיש:

7 hours ago
Shmuel Weissman edited David Zvi Hoffmann on Leviticus 2:12:1 history »
Version: Mossad Harav Kook, Jerusalem, 2022 (Hebrew)

"ואל המזבח וכו'" מלמדנו, כי אפילו הבכורים האלה שמותר להביאם משאור ודבש, אסור היה בכל זאת להעלותם על המזבח. קנובל סובר, כי כל המנחות שלא נשרפו על המזבח, כשרות מחמץ, ואף לחם הפנים היה לפי דעתו חמץ. אך זו טעות, כי בכל המקרים שיש להביא קרבן מחמץ הדבר אמור במפורש. ומכיון שלחם הפנים גם כן מנחה הוא (השוה כד ט) ואסור להיות חמץ, אם כן חל עליו האיסור של "כל מנחה לא תעשה חמץ", שהרי האיסור הזה כולל אפילו את חלק הכהן. חוץ ממסורת חכמינו (מנחות נב: עו.) מעידים גם יוספוס ("קדמוניות" ג ו ו, י ז) ופילון (M 543) כי לחם הפנים לא היה חמץ.

8 hours ago
Shmuel Weissman edited Tosefta Parah 12:9 history »
Version: Tosefta Parah - Machon Mamre (Hebrew)

~~יב,ט~~ טבל את האזוב בלילה לא שהמים פסולין אלא שצריך להטביל שנים. הזה בלילה הזאתו פסולה והמים טמאין משום מי חטאת.

8 hours ago
Yosef Chaim edited Derekh Mitzvotekha, The commandment of procreation 4 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

And now a specific path needs to be explained in the matter of this mitzvah in the secret of the union of Male and Female. For it is known to us that the union is found above also among the souls as i known from the matter of Avraham and Sarah (Breishis 12:5) "and the sounds that they had made in Charan" - that that they caused the souls of converts to be "born" whereas that is not the case with angels - there is no union found [among them]. And the root of this will be understood by prefacing the advantage of souls over angels, and to understand that a different introduction is necessary and that the matter of union and partnership is also found on the level of godly sefiros and middos-attributes as is known in the Zohar and the Eitz Chaim about the matter of the union of Abba and Imma and Zeer Anpin and Nukvah, that from them are formed the souls and angels, (however, that is specifically from Atzilus and below, whereas that is not the case above atzilus as is known that in Atik there is no concept of male and female, only Mah and Ben and it's like that which is written "and there is no god with me" (Devarim 32:39) and also it is known that the matter of union and partnership in every place it occurs is something wondrous and lofty [and is connected with] the concept of bringing down new light from the Ain Sof Blessed is He in great abundance more than the essential/core, just as in the introduction to the Pri Eitz Chaim, and if so, it must be said that accordingly, the explanation of there being no concept of male and female above Atzilus [is] because the matter of [male and female] union is the bringing down of new light from the Ain Sof). And also there are two types of unions: The first, is called "union of kissing" in the Eitz Chaim and this is the connection of Ruach to Ruach in the Zohar which is the concept of [the] Chaba"d [mentalities (Chochma-Wisdom, Binah-Understanding, and Daas-Knowledge)] [connecting with] the Chaba"d [mentalities], and from this is the source of the angels. The second, is the bodily union of Yesod with Yesod, and from this is the source of souls. And the explanation of this is through "from my flesh I see [God]" by way of analogy. In man there are two types of giving influences: One is the bodily union of giving the male drop [of seed], and it stays in the womb of the female nine months and is made into a child. The second is the giving influence of intellect from a teacher to a student, for behold the "drop" [of seed] is also drawn out from the mind of the father just as the intellectual knowledge is drawn from there except it's more physical. However, in truth its root is even higher, for we see that from that drop a child is born in the form of a complete human that has strength and intellectual powers, which isn't true for the giving influence of knowledge - there is only the giving of the revealed knowledge but it's not able to give over any essential powers of intellect to understand that which is lacking in it's own knowledge, (As people say, {translation uncertain until רק}, only that the advantage of the intellectual giving influence is that it doesn't materialize into a physical thing as much as the drop [of seed], however, in truth, both of them are connected and influence each other in that the drop is taken from the inner part of the mind and therefore cannot descend except through becoming more physical specifically, as is written in מ"א regarding the example of the parables of Solomon "and he instructed me with a finger" (Chagigah 5b) ע' בתורה on the verse "my dove in the crags of the rock" (Song of Songs 2:14). And the meaning of this [analogy] is understood above also [in that there are] two types of union as mentioned earlier, "kissing" and bodily [union], however there is no physical connection, God forbid from mentioning such a thing to say there is any physicality involved God forbid, as is written "you shall not make for yourselves any image" (Devarim 5:8) and so on, "cursed is the man who makes an idol or molten image and places it in secret" (Devarim 27:15) as it's written by R' SHimon B' Yochai in the beginning of the Idra Rabbah, and it is all a spiritual concept that is not within the bounds of space, and it is not a power in the body like the soul that attches to the body God forbid, but nevertheless the matter of unions can be intellectually understood, and their high levels one on top of the other, in their inner and outer qualities, it is all in spirituality according to the analogies mentioned earlier in the union of the physical male and female, in that even though it happens through physical limbs behold, in truth, it is done through the spiritual power that is enclothed within the limbs of reproduction that bring about this reproduction through the specific limbs that are prepared to receive the form of spiritual power mentioned earlier, just like how sight in the eye is not through the flesh of the eye alone rather it is through the spiritual power of sight in the soul that is enclothed in the pupil of the eye that is prepare to receive this form, like it is written in the Gemara (31a) "The Holy One Blessed be He gives [the fetus] a soul and shine of it's face, and the sight of it's eye, and so on, and Rashi explains that even though the eye is created from the father and mother, it does not see [just from that] for behold you know that dead people have eyes and doesn't see, until there are his words, and if so, even though power of reproduction in the body that is given through the seed to reproduce in his form and image, it is taken from the power to reproduce that is in the soul in the way that all powers that reside in the body [are] from the soul, they are taken from the soul in the concept of revelation from concealment, as is known,

8 hours ago
Nelly Altenburger added a connection between Ba'al Shem Tov, Yitro 26:13 and Psalms 107:23
(automatic citation link)

8 hours ago
Nelly Altenburger added a connection between Ba'al Shem Tov, Yitro 26:13 and Numbers 22:2-25:9
(automatic citation link)

8 hours ago
Nelly Altenburger translated Ba'al Shem Tov, Yitro 26:13 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"'Those who go down to the sea in ships' (Psalm 107:23) etc. — this means: sometimes a great soul descends from a high and exalted place into the realm of the kelipot. And the kelipot rejoice over the soul that has descended among them. This is [the meaning of] 'those who go down to the sea in ships' — it refers to the soul that has descended into the sea of the kelipot, as is explained in the Sava of Parashat Mishpatim, see there (folio 95b). But the kelipot do not know that 'their work is in great waters' — meaning that these holy souls accomplish their work through their descent into the great waters: they raise up souls from the kelipot [variant reading: and these souls destroy/consume the kelipot], and from there they ascend to their place. This is the secret of the verse (I Samuel 2:6): 'He brings down to Sheol and raises up.' That is: the soul descends to Sheol, and 'raises up' — when they accomplish their work. And this is hinted at in the initial letters of 'those who do their work' (osei melakhah) — [whose] initial letters [together with the phrase] 'for the portion of God is His people' (ki chelek Hashem ammo): do not read ammo [with a kamatz — 'His people'] but immo [with a chirik — 'with Him']. But a soul that is not from such an exalted place — dread and fear will fall upon it when the Holy One blessed be He brings it down to the kelipot. This is not the case with a soul that is from a high and exalted level — no fear rises upon its head. And all of this is during its descent. But during its ascent — in the secret of 'descent for the sake of ascent' — it is in the secret of ohr chozer (returning light). It raises up many sparks, in the secret of (Parashat Balak): 'Behold, a people that came out of Egypt' — and this is hinted at in the reversed initial letters of 'in great waters' (be-mayim rabbim) — the letters [in reverse spell] rav [רב — 'great/master']. Understand this."

8 hours ago
Shmuel Weissman edited Menachot 101b:14 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

But according to this version of what Rabbi Oshaya said: Even pure meal offerings and libations are redeemed, there remains the possibility of letting him redeem the meal offering while it is pure and before it is consecrated in a service vessel. Therefore, it should be considered as having a time in which it is fit for consumption.

9 hours ago
Shmuel Weissman edited Midrash Aggadah, Leviticus 16:30:14 and 2 others »
Version: Midrash Aggadah, ed. Buber, Vienna, 1894. (Hebrew)

ותחלת מי שחזר בתשובה היה ראובן, שנאמר וישב ראובן אל הגבור וגו' (בראשית ל"ז כ"ט), אל תקרי וישב אלא שעשה תשובה. ר' אליעזר אומר בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה של בלהה ולא נפנה, וכשנפנה בא והציץ בבור, והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו (שם), אמר לו הקב"ה אתה בקשת למחזרא ברא חביבא לאביו, חייך שכן בנך בא ומחזיר את ישראל למוטב, ומי היה זה הושע בן בארי, וכתיב בארה בנו (דהי"א ה ו), ולמה נקרא שמו בארה, שהיה בארה של תורה, ולמה מת בגולה, כדי שיחזרו עשרה שבטים בזכותו, והוא בן בנו של ראובן, ולמה נקרא שמו בארה, משום וישב ראובן אל הבור:

9 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Midrash Aggadah, Leviticus 16:6:1 history »
Version: Midrash Aggadah, ed. Buber, Vienna, 1894. (Hebrew)

ויקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. שלא יקריב משל ציבור:

9 hours ago
Shmuel Weissman edited Midrash Aggadah, Leviticus 16:1:2 and 2 others »
Version: Midrash Aggadah, ed. Buber, Vienna, 1894. (Hebrew)

אחרי מות שני בני אהרן. א"ל הקב"ה אהרן לא כך כתבתי בתורתי על כל דבר פשע על שור וגו' (שמות כב ח), אין אתה זכור מה עשיתי בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ), על חמור אותן מצרים שכתוב בהן, אשר בשםר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), עשית להן עגל שיהיו משתחוים לו, שנאמר והאספסוף אשר בקרבו (במדבר יא ד), על שה אלו ישראל, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה ג' י"ז), על שלמה אותו שכתוב בו שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישעיה ג ו), על כל אבידה, שכתוב בהן צאן אובדות היו עמי (ירמיה ג ו):

9 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Menachot 108b:24 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Huna say that Rabbi Ḥiyya said in the name of Ulla: One who says to another: I am selling you a house from among my houses, can show him an loft [aliyya], since he did not specify which house he is selling? Is this not because the loft is the worst of his houses? If so, when one says: A bull from among my bulls is hereby consecrated, he is presumably referring to the least valuable of his bulls. The Gemara answers: No, Ulla did not say that the seller gives the purchaser a loft, but rather the best [me’ula] of his houses.

9 hours ago
Esther Hecht published a new Source Sheet, Pesach Sheni: When Desire Breaks The System.
9 hours ago
Shmuel Weissman edited Orot, Lights from Darkness, Lights of Rebirth 26:1 history »
Version: Wikisource (Hebrew)

אחרי המגרעות הרבות, שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש, מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם. כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע לכאורה במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן, אבל רעננות מאד ועלולות לצמיחת גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן. הננו קרואים לעולם חדש מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה שתעלה בחסנה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה, מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא, סוד ד' נגלה במהלכו ההיסתורי, והממסורת העתיקה מעידה על אור נשמתו המכרת את עצמה ואת כל יחוסי מאורעותיה עד דור אחרון, דור צופה לישועה קרובה.

9 hours ago
Shmuel Weissman edited Likutei Halakhot, Choshen Mishpat, Laws of Authorisation 3:14:1 history »
Version: Likutei Halachot: Choshen Mishpat 1 (Hebrew)

וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים 'אֱלֹקִים' וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים 'שְׁבִיעִי' שֶׁאוֹמְרִים בַּקִּדּוּשׁ. זֶהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל יְדֵי הַקִּדּוּשׁ, הַיְנוּ יִרְאָה וּמִשְׁפָּט וְדַעַת, כִּי הַיִּרְאָה עוֹלָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט אֶל הַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁבִיעִי וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֱלֹקִים שֶׁבַּקִּדּוּשׁ, כִּי אִיתָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁבִיעִי וֵאלֹקִים הַנַּ"ל הֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲלִיּוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלָה בְּנֶצַח הוֹד יְסוֹד וּבְחֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת וּבְחָכְמָה בִּינָה דַּעַת שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. כִּי מַלְכוּת הִוא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל וּמִתְּחִלָּה בִּימֵי הַחֹל שֶׁהָיוּ שׁוֹלְטִין הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת אָז הָיוּ נִיצוֹצֵי הַמַּלְכוּת בֵּין הַחִיצוֹנִים וְעַכְשָׁו עוֹלִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁין בַּיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְנִכְלָלִין בַּיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּבִתְחִלָּה כְּשֶׁהַיִּרְאָה נִכְלֶלֶת בַּקְּדֻשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח הוֹד יְסוֹד שֶׁהִיא בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַיִּרְאָה וּמַלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְאֶרֶץ הִיא בְּחִינַת רַגְלִין בִּבְחִינַת וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי בְּחִינַת נֶצַח הוֹד יְסוֹד הַנַּ"ל. וְעִקַּר עֲלִיַּת הַיִּרְאָה הוּא עַל יְדֵי מִשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת תֹּאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, בְּחִינַת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, בְּחִינַת ח~~ָכְמָה~~ֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת בְּח~~ָכְמָה~~ֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת. וְעַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט עוֹלָה הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁהִוא יִרְאָה עִלָּאָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בַּדַּעַת, שֶׁהִוא בְּחִינַת קֹדֶשׁ וְאָז עוֹלָה הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא הַיִּרְאָה וְנִכְלֶלֶת בְּחָכְמָה בִּינָה דַּעַת שֶׁהוּא שָׁרְשָׁהּ וְעַל כֵּן אוֹמְרִים גַּם בַּתְּפִלָּה קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעִקָּר עַל יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנוֹתְנִים רְשׁוּת וְכוּ' עוֹנִים וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ". כִּי עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה, הַקְּדוֹשָׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל:

9 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 8:1:22 and 22 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ח מה שאמרו ז"ל אצל זה השם מכאן שנברא העולם בלשון הקדש (ב"ר פי"ח) כי מה ראיה של הבל היא דמאן אמר לן שלא הועתקה מלשון אחרת מאחר שמקבלות ההעתק' ואינם כמו אדם ופלג וקין וכדומה: ¶

10 hours ago
22 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 7:1:17 and 17 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

אמנם למה שהשמוש בשני הכחות החמריים הנרמזים בעץ נחמד למראה וטוב למאכל צריך מאד לקיום החי ועמידתו באופן נאות מצורף להיות נקל מאד העמידה על ההכרח שאינם תכלית המין האנושי כי הטענות המקיימות אותם הם חלושות מאד ובטלות מעצמם והבטולים אשר ישיגום הם חזקים ומפורסמים כמו שנתבאר כל זה בחכמה המדינית באר היטב. לזה לא אסר מהם האכילה כמו שאסר אותה מעץ הדעת כי די בשלמותו הראשון בשיכיר זה ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין כו' (תהילים צ״ב:ז׳). מה שאין כן הענין בעץ הדעת כי רבים מהנחשבים חכמים טעו בו והטעו זולתם כמו שאמר מצורף אל הקושי העצום הנמצא בציור האנשים מציאות הטוב ההוא העליון הרוחני אשר עין לא ראתה זולתי אלהים וכבר השלים בזה לגלות אזן אנשים בכל מה שראוי להם לעשות בכל ימי חייהם בהשתמש בכל כחתיו הנמצאים בו לפי טבעו והרכבתו להגיע אל תכליתו והוא תשלום מלאכת הגן האלהי וצמיחת עציו והמשך נהרותיו וצוואותיו ואזהרותיו כמו שראוי שיובן מאלו הענינים הנפלאים הנקראים גופי תורה והנסתרים תחת לבושה האמתי כמו שהאיר עינינו בזה האלהי רשב"י במאמר אשר זכרנוהו ראשונה עם היות שהנפש והנשמה נשארו לו ולחביריו והנם מועטים וכמו שלמדנו מאחת מל"ב מדות שהתורה נדרשת בהם [נעתקים אחר מבוא התלמוד בגמ' ברכות] שכל הספורים האלו והבאים אחריהם כלם אינם אלא פרטו וביאורו של מאמר ויברא אלהים את האדם שסתם אותו ראשונה כמו שיבא ביאור זה יפה בשער הבא אחרי זה ב"ה. כי הוא חזוק גדול לכל מה שכתבנו. והנה היה בזה דרכנו במסלה אשר כבשוה רבים ונכבדים ברמזותיהם כאשר אמרנו בתחלה רצוני במה שאמר מהרעה הנמצאת מנטיית האדם אחר המפורסמות וההשקע בהם. האמנה כי כאשר נתתי את לבי בסבה הראשונה אשר ממנה נמשך זה ההשתקעות המתפשט בעולם אמרתי כי הפרשה הזאת העצומה אשר תדבר במהות האדם וכל חלקי פעולותיו על זה האופן ותצוה על הדרך המועיל מהם ותזהיר על המזיק בכמו זה השיעור אי אפשר שלא תתעורר על זאת הסבה החזקה אשר היא הגרמה בכל הניזקין. ולכן נראה אלי בה דרך נכון וישר יש בכללו כל מה שכתבנו הנה בלי ספק והוא ליחס כללות החכמה אל הפרדס החשוב שבה כמנהג החכמים האומרים ד' נכנסו לפרדס כו' (חגיגה י"ד:). וחלקי החכמות אל חלקי העצים אשר הצמיח יי' בו עד שיהיה כל עץ נחמד למראה כנוי לחכמות הלמודיות אשר תכליתה לראות בחמדת מראות הככבים ועיוניה הם נקראים חוזים בכוכבים והכתוב אומר ויותר לרואי השמש (קהלת ז׳:י״א) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' (ישעיהו מ׳:כ״ו) וטוב למאכל אל החלק הטבעי המעיין בעבודת האדמה להוציא בר ולחם ומזון ועץ החיים אשר בתוך הגן הוא השפע האלהי הנבואי אשר הוא תכלית הכל ולמעלה מהשכל האנושי הפלא ופלא והוא ההישרה האלהית התוריית כי עץ חיים היא ובזכותה אפשר שימשכו החיים התמידיים בדרך החסד על המחזיקים בה. ועץ הדעת טוב ורע הוא השכל הפילוסופי העיוני שהוא ודאי כלל שני ההפכים רצוני שהוא טוב במה שיספיק להוציח בעליו מידי הדעות הנפסדות המכחישות מציאות הסבה הראשונה או המגשימות אותה או מטילות בה שום רבוי וכיוצא מאלו הענינים שתסכים עם הדעות הנבואיות. אמנם הוא רע ומר במה שיכחיש אותה כמו שהוא בענין ההשגחה והשרות הנבואה והשכינה ונתינת התורה וכל הדברים הנמשכים אל זה וכן השכר והעונש וזולת זה. ולזה היתה האזהרה חמורה מאד כי ביום אכלו ממנו ויחשוב שאין עוד מלבדו מות ימות כמו שעל דרך האמת האכילה וההסתפקות ממנו גרם מיתה לאדם ולכל דורותיו. וד' הנהרות הם הכחות המיוחדות לאדם אל כל אחד מהם. כי פישון הסובב את כל ארץ החוילה הוא יהיה השכל הלמודי המעיין בגשמים הסובבים את הארץ המגידים ומספרים כבוד אל תמיד אשר שם השמש והירח והככבים הנמשלים אל הזהב הטוב והבדולח וכל אבן שהם יקר וספיר. והנהר השני הוא גיחון הוא הכח המיוחד אל החכמה הטבעית המשתדלת בעבודת האדמה אשר קראוה החכמה הפחותה כמו שאמר הוא הסובב את כל ארץ כוש. והנהר השלישי חדקל ההולך קדמת אשור כי הוא חד וקל מכל הכחות הסכליות. וכבר נמצא זה הנהר מיוחד אל הנבואה כמו שכתבנו. והנהר הרביעי הוא פרת הוא הדעת הפילוסופי המתעסק באלהות אשר בו הטוב והרע כמו שנזכר ונקרא פרת לפי שרבים שתו ממנו ממה ששתו ממי חדקל ושכרו מיינו והשחיתו התעיבו עלילה והוא מה שכלנו בימים הראשונים ומה שרמה לנו עד הנה כי מיין זה העיון המחקרי שתו חכמינו גם שמריו שתו אנשינו עד אשר נפתה לב העם בכלל לגרש האמונה האלהיית מלבם ולהחליש בה כחם יותר מכל העמים אשר על פני האדמה אשר לאורני ראו אור בתחלה ועתה עינינו רואות וכלות כי לקנאה זו חברתי חבור קצר קראתיו חזות קשה בו סדרתי זאת התלונה על מכונתה בשנים עשר שערים ובעשירי מהם יחדתי ביחור זאת הפרשה והשלמתה על זה האופן. ואע"פ שנרמז הנה יבוקש משם כי הוא בעיני עקר כל מה שיאמר בה. וכמה העירו חכמינו ז"ל על זה בפירושם צוואה זו כמו שפירשוה באומרם. ויצו יי' אלהים אמר ר' לוי (ב"ר פ' ט"ז) שצוהו על ששה מצות. ויצו, על עבודת עכו"ם כמו דאת אמרת כי הואיל הלך אחרי צו (הושע ה׳:י״א). יי', זו ברכת השם כד"א ונוקב שם יי' (ויקרא כ"ד). אלהים. אלו הדיינין כד"א אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז). על האדם, זו שפיכת דמים כד"א שופך דם האדם (בראשית ט׳:ו׳). לאמר, זו גלוי עריות. כד"א לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיהו ג׳:א׳). מכל עץ הגן, צוהו על הגזל. הנה שיאמרו בבירור שאין ענין זאת הצואה רק להזהירו מהמינות בדעות הנפסדות במהותו יתעלה והוא ענין הטוב הנמצא בעיון ההוא ולהרחיקו מהרע הנמצא בו מצד הכחישו בהשגחתו ית' כי על כן יזהירנו מכל הפעולות המגונות אשר ישמר האדם מהנה מיראת העונש והוא מבואר ויועיל זה הגלוי לשתובן כל הפרשה על זה הדרך. ומכל מקום לא אמנע מרמוז אל השלמת הדרך הנכון הזה בכל מה שיבא ודי בזה למה שכווננו אליו בזה השער ויבא אחריו מה שיורה על הסבה העצמית אשר בעבורה לא עמד אדם על מצותיו ולא נזהר באזהרותיו והיה מה שהיה ממנו ומזרעו אחריו כי הוא הראוי להודיע ולהודע: ¶

10 hours ago
17 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 6:1:21 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

והנה לפי שמכלל מה שאמרנו יוצא שטבע היצירה האנושית הלז היא הית' סוף כל היצירות וחתימתן אשר ברא אלהים לעשות תמיד מהיום ההוא ולעולם. אמנם ענין האצילות האלהי המושפע עליה תמיד אשר בו תתעצם כמו שאמרנו איננו מורגש בחוש ונשאר פתחון פה לכל מתפקר להכחישו כמו שהיה מכחיש המין ההוא שזכרנו. ויאמר שהיא צורה היולנית בטלה מאליה בהפסד נושא' ולא יי' עשה בה דבר של קיימא. ומרבים על זה חבילות של טענות מהנזכר למעלה. וזורקים מררית המינות בעולם. ראיתי לחתום הדרוש הזה במה שנמצא לדוד הע"ה שהי' דורש הפרעון והנקמ' מהם במזמור שייחד לזה. הוא אלהי תהלתי אל תחרש (תהילים ק״ט:א׳) שחשבו רבים שתקנו לקלל איש את אחיו או את רעהו כאשר יקרה ביניהם ריב ומדון וחלילה לו. אבל היה מקלל אויבי יי' האוהבים הקללה לעצמם והיא תבואם אלהי תהלתי אל תחרש. כלומר אלהי נפשי כי הנפש הוא המהולל שבאדם ואחר תהלל בה אלהיו באומרו כל הנשמה תהלל יה (תהילים ק״נ:ו׳). ובקש שלא יחרש משמוע עלבונ' מהמבטלים אותה בפיהם ובטענותיהם. כי פי רשע ופי מרמה כו' כי מהן טענות רשע ואפיקורוסות גמורה כמו אותו המין דפקר טפי. ומהם שהם דברי מרמה בהראות עצמם שהם שמים הנפש דבר של ממשות וכשתהפוך בדבריהם תקוץ והנה רקה. ודברו עלי שקר כי מהם גם כן שקר מבואר כאלו שמניחים בג"ע נהרי נחלי דבש וחמא' ושבעה היערות הראויות לתת לה וכו' ויתר התעתועים הנאמרים בה (עיין כוזרי מ"א סימן ק"ד). דרוש וקבל שכר אם בעל נפש אתה. ודברי שנאה סבבוני כו' שיאמרו כי משנאת ה' את מין האדם ולנקמה ממנו בראו ונלחם בו על לא חמס עשה. כמ"ש הרב המור' פרק י"ב חלק ג' שטעו בדעת זה קצת הקודמים. ותחת ששמתי אהבתי בו יתברך היו לי לשטן לדחותו ממציאות הנפש או בבטל אותה. ואני אם כן מה אני עומד ומתפלל על נפשי הרי זו תפלת שוא. וישימו עלי רעה שהאלהים חשבה לטובה ושנאה תחת אהבה. ואחר שאמר ענין תלונתו עליהם חלק להם הקללות הראויות לתת לאיש ואיש כפי רשעתו. ועל הרשע המפורסם אשר זכר ראשונ' אמר הפקד עליו רשע כי'. ועל המדבר בשפתי מרמה כבא בתורת חקירה וישפוט שפוט אמר בהשפטו יצא רשע כו'. ואף כי ירב' תפלה לגגוב דעת הבריות תהי' לחטאה. ומפני שכלל מה שיוצא מעיון הפיקורוס הוא ההפקרות בחיים וכפירת עולם הגמול. לזה קלל אותו שימות בקצרות שנים ויניח אשתו ועולליו על הפתחים ולא יהי' להם גומל חסד. גם שיהי' אחריתו להכרית כמו שגזר הוא עצמו על נפשו. רק במה שיזכר תמיד עון אבותיו אל יי' שהוא גנאי ודופי כי הם יהיו נגד יי' תמיד אף על פי שיכרת מארץ זכרם. ולפרש סבת הקלל' וטעמה אמר יען אשר לא זכר עשות חסד. והוא שפרסם שאין שום תועלת ושכר בעשות חסד. אשר בזה ירדוף עני יאביון שלא ימצא מי שיחמול עליו. ועל דרך שאמר אליפז לאיוב הלא רעתך רבה היא כי תחבול אחיך חגם וכו' לא מים עיף תשקה וכו' אלמנות שלחת ריקם וכולי (איוב כ״ב:ט׳) והכונה כי הכופר בהשגחה ובשכר הנפשות יגרום כל זה בלי ספק: והתנצל בקללו אותו. ואמר ויאהב קללה ותבואהו וכו'. כי הוא עצמו שנא בברכה אשר ברכו יי' והבדילו מכל הבעלי חיים כמ"ש ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו וכולי ובחר שיהי' מקולל כנחש ופחות ממנו. ואומר שהקללה שקלל אותו תתלבש בו כמדו וכו' כלומר מדה כגגד מדה כמו שזכר. ולכן שתבא כמים בקרבו ותהי לו כבגד יעטה וכו'. ואחרי כן ביאר כל התרעומת ואמר זאת פעולת שוטני מאת יי'. כי הראוי והנאות שהשוטנים את האדם משלמות נפשם יצא יי' להם לשטן פגע רע להנקם מהם ותקולל חלקתם בארץ. ואתה יי' עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני מהם ומטענותיהם. כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי כצל כנטותו וכו' ברכי כשלו מצום וכו'. ואני הייתי חרפה להם כי יתלוצצו עלי לאמר שכל זה הוא פועל ריק. כי לסוף יהי' קרח מכאן ומכאן. עזרני יי' אלהי וכו' וידעו כי ידך זאת אתה יי' עשיתה. כי במה שתעזרני ותהי עמי ועם שאר עבדיך ידעו כל העמים כי מידך זאת הנפש אשר בנו מתחלת הוייתה. וגם אתה יי' עשית אותה יום יום על דרך האצילות שאמרנו. ומה נכבד טעם המפיק בה"א. וזה יהי' במה שתברך אתה למה שיקללו המה. כי אז יבושו וילבשו כלימה ועבדך ישמח. וחתם גם כאן בעצמיות הדרוש ואמר אודה יי' מאד בפי כו' כי יעמוד לימין אביון וכולי. והוא מה שפתח באומרו אלהי תהלתי אל תחרש. כי כאשר ישמע ויקבל תפלתו יודה אותו מאד בפיו ויהללנו בתוך רבים לאמר בפרסום כי הוא אשר יעמוד לימין החלוש והאביון להושיעו מאלו החומסים נפשו להוציא עליה משפטים מעוקלים. זהו שיעור מה שהתפלל המשורר להתישר ולהעזר מאת האלהים לאבד ולבטל הדעות הנפסדות בענין הזה הנמרץ. ולקיים ולפרסם הדעת האמתי הנכון אשר בו נושע. זהו מה שרצינו אליו עתה בזה העיון והתהלה לאל: ¶

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 6:1:19 and Bereshit Rabbah 9

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 6:1:20 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ובמדרש (ב"ר פרשה י"ד) אחד מגדולי צפורי מת בנו. אית דאמרי מינאה הוה ואית דאמרי מינאה הוה יתיב גביה. סליק ר' יוסי בר חלפתא למיחזי ליה אפין. חמתיה יתיב ושחיק אמר ליה למה את שחיק. אמר ליה אנן רחיצין במרי שמיא דאתחמי ליה לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתיא לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה. אית חספין מתדבקין. לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳). אמר ליה כלי חרס ברייתו מן המים והכשרו מן האור כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשרו באור. זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה. אמר ליה ע"י שעשוי בנפיחה. א"ל ישמעו אזנך מה שפיך מדבר. ומה זה שהוא עשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה. בנפיחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה: ראה כי המין ההוא היה רואה אישי המין האנושי לנבלי חרש ושכיון שנשבר אין לו תקנה. והוא דעת האפיקורוסים האומרים כי הכל נמשך אחר הסבה החמרית והמאמין בהשארות הנפש הוא מהבלי התפלות. אמנם רבי יוסי אמר לו שזה יהיה בשאר בעלי חיים שתולדתן מן היסודות הגרועות. כי אף על פי שחיותן הוא מאור פני מלך שנאמר ויעש יי' אלהים את חית הארץ וכו' כמו שביארנו שם. הנה לסוף הכל בא מן העפר והכל שב אל העפר ככלי חרס שאין לו תקנה אחרי שברו. אמנם מין האדם אינו דומה אלא לכלי זכוכית שנתקן חמרו ונתמזג יפה בתחלתו על ידי האור כמו שסוף הכשרו הוא ע"י האור. כלומר שכמוהו באדם זה וזה נעשה ע"י יוצר הכל ב"ה כמ"ש על הא' וייצר יי' אלהים את האדם עפר וכו' ועל הב' ויפח באפיו וכו' ולזה נותן לו ג"כ תקון אחרי נפלו. והוא השיב לו כי התקון ההוא אינו בא מהיות התחלתו באור רק מפני שגמר מלאכתו הוא על ידי נפיחה. והפה אשר נפח בו ראשונה הוא שיפח בו באחרונה. ומצד זה יקבל התקון כשיותך אחרי השבירה והוא השיב שמעו אזניך וכו' כי האדם ג"כ גמר מלאכתו היה ע"י נפיחתו יתברך כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. וע"י כן הוא חוזר לתקונו אחרי מותו כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו (יחזקאל ל״ז:ט׳). והוא הדין והוא הטעם אל השארות העולם הבא אחר שבירת גופו והפסדו דתחיית המתים ועולם הבא בשם אחד נקראו אצלם דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ומתן שכרן בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה. כבוד אב ואם ושלוח הקן דכתיב בהו אריכות ימים. והרי שא"ל אביו עלה לבירה וכו' היכן אריכות ימים של זה וכו' אלא לע"הב שכלו ארוך. כמו שהוא בקדושין (ל"ט:) והדבר הוא מבואר והמשל נאות והענין מתוקן כפי מה שאמרנו: ¶

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 6:1:18 and Bereshit Rabbah 9

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 6:1:19 and 19 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ובמדרש הנעלם (בראשית פ' ויפח) תא חזי מה דעבד בר נש דא דקב"ה יהיב ביה נשמתא קדישא לאחיא יתיה בעלמא ואיהו איתהדר בחובתיה ואתהפך לההוא נפשא דבעירא דאתמר עלה תוצא הארץ נפש חיה: ועתה ראה שהמדרש הזה לבדו יפרש מאמר ויהי האדם לנפש חיה כלשון נפש חיה למינה. לתלות בו אותה תלונה שכתב החכם באומרו אמרתי אני בלבי על דברת בני אדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם (קהלת ג׳:י״ח) כמו שכתבנו למעלה. אמנם כל שאר המפרשים יפרשו אותו בענין התואר כמו שכתב רש"י ז"ל אלא שזו של אדם הראשון חיה שבכלם אלא שכל אחד פירשו לפי ענינו. אמנם לפי מה שקדם מכל הדברים והאמת אשר בשער יובן הכתוב הזה יפה. ויתבאר שהוא כולל כל טבע יצירת האדם ומהותו הכל כמו שהונח. וזה כי ביתור וייצר יי' אלהים את האדם עפר וכו' תאר יצירת החמר ושלמות תקונו ומזגו מכל שאר החמרים כי על כן יחסו אליו ית' מה שלא עשה כן לשום אחר זולתו כמו שכתבנו בסוף השער שקדם. ובאומרו ויפח באפיו נשמת חיים ביאור ענין הצורה הראשונה אשר איננה עומדת בעצמה אלא נשמת רוח חיים בעלמא. כד"א (בראשית ז') כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וכו' ופי' רש"י ז"ל נשימה של רוח חיים. ויהיו שניהם מענין אחד. כי זאת הצורה היא אשר תאות אל החמר התוא המיוחד לזה תלאה בנפיחה. כלומר כי ברוח שפתיו לבד יספיק להלביש זאת הצורה אל החמר הזה הראוי לה. וענין זה הוא אליו במדרגת ההתחלה. אמנם תכלית גמר מעשהו והשלמתו הוא מה שנאמר ויהי האדם לנפש חיה. לומר כי האדם הנברא בצלם הוא אשר יהיה מעצמו מכח ההתחלה הזאת לנפש. כלומר קיימת ושלמה על ידי ההתעצמות הנדרש ממנו והמושפע עליו יום יום כמו שאמרנו. עד שיהיה מה שעשה האל ית' בו הוא אפשרות תואר החיות ההוא המיוחד לו לבד. אמנם האדם הוא מה שישימהו בפועל עד שיתלבש בו ויתואר ממנו. כמו האומן שעשה האבוקה מהשעוה שהוא מהדומם ונותן הפתילה לתוכה מהצומח להכין אותה אל קבלת אור האש הנאחז בה. ואחר יבא האדם וידליק אותה להאיר אל עבר פניו אשר הוא תכליתה. ועל דרך שאמר נר יי' נשמת אדם וכו' (משלי כ׳:כ״ז). ותשלום זה המשל הנכבד יבא בפרשת וישמע שער מ"ד ב"ה. והרי בכאן הרוח החיוני אשר ביצירה ראשונה כאחד הב"ח ונשמת חיים הנוספת בה ונפש חיה מסכים למ"ש ז"ל (חגיגה י"ב:) ערבות שבו נשמותיהן של צדיקים ונשמות ורוחות וכו' כאשר זכרנו למעלה בפי' הרב המורה ז"ל. ואולי שאל זה כוון רש"י ז"ל באומרו אלא שזו של אדם חיה ביותר שנתוסף בה דעה ודבור. והוא מה שכוונו הראשונים במה שלא נאמר כי טוב בבריאת האדם עד שנלוה אליו שלמותו אשר זולתו אינה אלא כנפיחת רוח או הבלא דפומא. אלא שאנחנו כבר אמרנו שם שהיות זה הנמצא על זה האופן מהמציאות והיות אפשרות שלמותו תלוי ועומד בחריצותו ובכח בחירתו הוא הטוב מאד וכמו שאמרו שם חז"ל והנה טוב זה יצר הטוב, מאד זה יצר הרע (ב"ר פ"ט). והנה כאשר יהיה האדם מעצמו ע"י הכח המסור אליו מהכנת אותו החמר הנוצר מיד היוצר ית' ומשלמות נפיחת נשמת חיים אשר באפיו לנפש חיה קיימת ומתעצמות בעצמה מיד ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם וכו' כמו שיבא: ¶

10 hours ago
19 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 5:1:16 and 6 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

*כוונתו שאחרי היות האדם האמיתי רצוני לומר המשכיל והמעיין בענינים אלהיים. ומשלים חפץ ה' בכל מעשיו, התכלית הנרצה מכל הבריא' ע"כ ספר הכתוב תחילה בריאת שאר הנמצאים אשר הם רק בבחינת האמצעים, רק בדרך כללי וסתום ורק אחרי בריאת האדם שעליו נאמר כאשר נשלמ' הבריא' עמו, וירא ה' את כל אשר עשה, והנה טוב מאד, בעבור היותו התכלית, שהוא הטוב האמיתי והנרצה בכל פעולה, החל לספר בפרט כל מה שנברא לכבודו ואיך הוא מגיע לתועלת האדם, וזש"א ז"ל מתחילת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר.- ¶
והוא מה שרצו אותו באותו המאמר (ב"ר פ' ט') שהנחתיו בפתח השער יושב ראשונה. האומר על מאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר וכי' (משלי כ״ה:ב׳.) וזה שאם יובן כחמר פשוטו לומר שעד כאן הוא סוד מעשה בראשית הנתן להסתיר ולעסוק בו בחשאי כדתנן (חגיג' י"ג:) מכאן ואילך נתן לדרוש ולפרסם. שתי תשובות עצומות יש בדבר. האחת כי הסתר דבר וחקור דבר אינם מאמרים מקבילים. כי יתכנו שניהם יחד חקור והסתר. והיה לו לומר עד כאן בל יחקר מכאן ואילך חקור עד כאן הסתר ומכאן ואילך גלות. וזה מבואר. והשנית שהרי כל הפרש' הזאת שהוא מתחיל בה מעניני יצירת האדם ובת זוגו ונטיעת הגן והצמחת אילנותיו והנהר היוצא הנפרד לארבע' נהרות והכנסת האדם בו ומעשה הנחש וחטאו של אדם וגרשו מגן עדן וענין להט החרב והכרובים הכל היה בימי המעש'. והכל הוא עקר מעש' בראשית הנקראים סתרי תורה ובפירוש אמרו חכמינו ז"ל עץ הדעת שאכל ממנו אדם הראשון לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו (ב"ר פרש' ט"ו). ואיך לא. והנה הרב המור' עשה מכל אלו הענינים ומהיותר מפורסמים מהמסופרים אחריהם עקר סוד מעש' בראשית והסתרו כמו שנרא' בו בפרק שלישי חלק ב' המיוחד אליו לזה. ואיך יאמרו מכאן ואילך שלא יוכלל בהסתר דבר. אמנם הכוונ' להם בזה היא כי עד שלא נגמר' מלאכת האדם שעליו נאמר והנה טוב מאד כמו שפירשנו, היה כבוד אלהים ורצונו לספר נפלאות הבריא' בהסתר דבר. כלומר מבלי תת סבה וגלות כוונה למעשיו ולא היה החוקר יכול לדעת מה טיבן של מלאכות אלו ומה תכליתן. אמנם אחר בריאת האדם שהוא היה הטוב מאד במה שהוא התכלית. היה כבוד אלהים ורצונו לספר בהם בחקור דבר. והוא לשומו סבה לכל ותת בו סבה למה ולמי ולמה נעשו כל אלו הבריאות. כי הוא עצמו ענין חקור דבר. כמו שהתחיל מיד באומרו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' וכל שיח וכו'. ואיד יעלה וכו'. וייצר יי' וכו'. ויטע וכו'. כי ודאי כל אלו הבריאות הם אשר נעשו ראשונ' אלא שיפרש טעמם וסבתם כמו שפירשנו. וכמו שתרא' הענין מפורש מבואר בספורים הנמשכים בעזרת האל. כי הכל הוא פירוש וגלוי דעת המעשים הסתומים אשר נעשו ראשונ': ודי בזה למה שרצינו אליו בזה השער: ¶

10 hours ago
6 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 5:1:9 and Bereshit Rabbah 1

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 5:1:10 and 10 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ושהאדם במעל' יתירה עליהם נרא' במדרש ויקרא רבה פרשת אחרי מות (פ"כ) רבי לוי בשם רבי שמעון בן מנסיא אומר *תפוח עקבו וכו' הכוונה כי העקב ר"ל השכר הבא בעקב מעשה האדם הפועל בנפשו המשכלת בבחיר' חפשית גדול משכר מעשה גלגל תמה ושאר הגרמים השמימים אשר פעולתם היא אפשר רק מוטבעת בקרבם כתנועת ד' היסודות בלי רצון חפשי ובלי נפש משכלת אשר ע"כ נמצא כי שמעה השמש בקול יהושע איש האלהים להכנע למצותיו כעבד, השומע בקול אדוניו, וזש"א התנא, אם מעשה האדם יקר ממעשה הגלגלים ומכהה אור מעלתם, אף כי קלסתר פניו ר"ל דו ואור שכלו הנחצב ממקור עליון: ¶
תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עוש' שתי דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה לתשמיש הבריות. הנה שזה החכם בשם רבו הור' בבירור מעלת מין האדם בעצמותו על מעלת הגרמים השמימיים שגלגל חמה הגדול שבהם וזה במה ששמו סבת מציאות האדם גבוהה גבוהה לאין שיעור מסבת מציאות גלגל חמה שהוא המאור הגדול ואין צ"ל לאשר למטה ממנו והוא במה שהיה סבת הגלגל הזה ותכליתו לשמש הבריות שהאדם הוא הראשון ותכליתן וזה השמוש כבר אפשר שיהי' מבלי נפש משכלת ודעת את בוראה רק בהתחלה מה טבעית כתנועות היסודות כאשר כתבנו בשער ההוא. וכבר יספיק בזה לתועלת העולם כמעש' הרחים וכלי השעות ודומיהן. אמנם האדם סבת מציאותו הוא לשמש את בוראו במעשים נכונים מדעיים. וזה א"א מבלי נפש משכלת יודעת את בוראה ומסכמת לדעתו ומשתתפת עמו. ומזה חוייב כי זוהר וזיו פני הנמצא אשר כן תוארו יכהה כל אשר תחתיו ממדרגת הנמצאות כמו שמדרגת היתוש במה שהוא בעל נפש היא גדולה לאין ערך מהצומח והדומם אשר תחתיו ואם יהיו כל עצי עדן וכל אבן יקרה. מזה שתפוח עקבו של כל אדם מאלה שהוא כנוי אל השכר המקווה לו חלף עבודתו על דרך שאמר עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב) עקב אשר שמע וגו' (בראשית כ״ו:ה׳) ואצרנה עקב (תהילים קי״ט:ל״ג) שיכהה גלגל חמה והוא כנוי להכנעה ולהשתעבדות למה שיאות לעשות לשירות זה כענין שמש בגבעון דום (יהושע י׳:י״ב) או חזרת השמש דאחז (ישעי' ל"ח) וכדומ'. ואמרו קלסתר פניו לא כל שכך לומר שאם למעש' עבודתו הוא משועבד ונכהה מפניו לעצמו מצד מעלת שכלו ממש לא כל שכן. הנה זה המאמר נכבד מאד מור' על מדרגות הנמצאות כפי אמתתן ונוטה בו מעל דעות הפילוסופים ומהנמשכים אחריהם האומרים שהגלגלים הם עצמים מדברים משיגים בנפש משכלת כמו שאמרנו. ועוד יש מאמרים רבים לרז"ל פוסקין זה הדין על דעת ר"ל כאותו שזכרנו תנאי התנה הב"ה עם מעש' שמים וארץ וכו' (ב"ר פ' ה') ומ"ש כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל חנינא בני וכו' (ברכות ס"א:) מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה (שם י':) וזולתם: ¶

10 hours ago
10 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 4:1:23 and 16 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

וראיתי מי שביארו על תלונת השכל הפועל מפני שעמדה השתלשלות השכלים הנבדלים אצלו ולא הושפע ממנו נבדל כיוצא בו כנבדלים הראשונים והיתה התשובה שנפשות השלמים מכנסת ישראל יהיו בן זוגו שיושפעו ממנו ויזכו ויחיו לפניו. ובאמת מוסף על שהדרוש הזה הוא רחוק מאד מבעל זה המאמר ומהנמשכים אחר התורה והנביאים לסבות יזכרו במקומות אחרים הנה ג"כ אינו יכול להולמו בלשונו. כי לפי זה היה להתרעם על בת זוג ולא על בן זוג. גם היה לו לומר כנסת ישראל תהא בת זוגך שהמושפעים הם במדרגת הנקבה בלי ספק. ועוד מה לו לכנסת ישראל והלא לפי דעתם ממנו הושפעו כל הצורות שבאלו הנמצאות השפלות. ועוד שמאמר זכור את יום השבת לקדשו שהוא נועם מליצת ההמצאה כלה אין בו שום טעם כלל אם לא בקדש אשה לאיש. ומה שכתבנו הוא הנכון לפי האומר והנאמר והמקום שנאמר ממנו. וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה השער מענין זאת השביתה הנזכרת לו יתברך בזאת הפרשה אשר היינו בה: ואולם תשלום מה שראוי שיאמר בה מצד מה שהיא מצוה אלינו. והתועלות הנמשכות ממנה והעקרים התלויים בה הנה הנם כמוסים ורמוזים בפרשת אך את שבתותי תשמורו הבאה בסוף מלאכת המשכן שהיא חמורה מאד בענין הזה אך בשאעתיקנה אל הפרשה הסמוכה לה מקום אשר הגיעה משה לישראל בפרשת ויקהל באמרו אלה הדברים וגו' ששת ימים וגו'. ושם נשלים זה הדרוש בשער נ"ה ב"ה: ¶

10 hours ago
16 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 4:1:5 and Bereshit Rabbah 8

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 4:1:7 and 2 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

וזהו מה שיראה פשוטו של מאמר רשב"י שזכרנו ראשונה אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג וכו' וזה כי לפי שכל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראו רצוני אם שיהיה עלה ועלול או שיהיה פועל ומתפעל כי הכח הפועל הוא במדרגת הצורה שהוא הזכר והכח המתפעל במדרגת החמר שהוא הנקבה. וכן הוא עצמו ענין העלות כי היותו עלה הוא במדרגת הזכר והיותו עלול הוא במדרגת הנקבה וזה הענין הוא מבואר בכל הנמצאים מגדולם ועד קטנם. והוא מה שכוונו בו ז"ל כשאמרו מבלתי יכול לא נאמר אלא מבלתי יכולת. אמר לפניו רבש"ע תשש כחך כנקבה (ברכות ל"ב וע"ש.). אך כמו שיתבאר במקומו ב"ה: והנה לפי ששביתת השבת הוא העדר הפעולות וביטול המעשים כלם הוא מבואר שענין מציאותה יראה חלוש מאד כי השביתה אין בה מכח המתפעל כ"ש שימצא בה כח הפועל. ואף שימצא לו שום מציאות אחר שענינו אינו רק ההמנע מעשות דבר הרי הוא חסר הכח הפועל לגמרי והשלימות הוא בפעל לא בבטלה כי הבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ"ט.) והאושר שמו גדרו פועל הנפש כפי המעל'. גם במעמד הר סיני נתקיים זה הגדר באמרם נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳) כמו שיתבאר שם ב"ה. ולזה היתה תלונת השבת חזקה מאד כאלו מתרעמת על חולשת מציאות' ואומרת כי לכל הנמצאי' נתן הכח הפועל לעשות שום דבר של שלימות או אם הוא מתפעל שיוציא ההפעלות ההוא אל הפעל והוא תאר הבן זוג ע"ד האמת. ולי לא די שלא עשיתני פועל אבל לא נתת לי בן זוג שיוציא אל הפעל דבר בי והרי אני יושבת בטלה. אמנם היתה התשובה נכונה מאד כנסת ישראל יהיה בן זוגך יאמר שיהא מוטלת על כנסת ישראל שמירת השבת ושביתתו עד שלא יהא ענינה ביטול ושבית' לבד כי גם מעשה ופעל שלם וכמו שאמר בפירוש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת (שמות ל״א:ט״ז) קרא שביתת השבת ושמירתו מעשה גמור. וזה להיות קונים בשבית' זו הידיעה הנפלא' שאמרנו מהיות העולם נברא ומחודש ברצון גמור אחר שהיה נעדר לגמרי כי הוא היה פועל שישבות ממנו אחרי כן כמו שאמרנו. כי זאת האמונ' היא הכרחית לכל בעל דעת ודת. ולזה אמרו כי כשהיו במעמד הר סיני אמר להם זכורין היו לאותו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל יהיה בן זוגך לומר שאם לא יזכרו זה הענין אין שום מבוא לקבלתם התורה המיעדת השכר והעונש על המצות בסדר עניני העולם והנהגתו אם לטוב ואם למוטב כפי מעשיהם. ואיך יתכן זה אם לא במה שנאמין אמונה שלימה במה שהקדימה בפתח דבריה בראשית ברא אלהים וכו'. מבלי שום גלוי פנים של דופי ודעת בטל. הה"ד זכור את יום השבת לקדשו (שם כ') בכניסתו [לפי הש"ס פסחים ק"ו] ובהמשכו בתפלה בתורה ובתענוג על יי' כי בזה ימצא שהשבת יהיה לה בן זוג שיפעיל' כבן זוג לזוגתו וכמו שאמר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה כל שומר שבת מחללו וכו' (ישעיהו נ״ו:ב׳): ¶

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 4:1:4 and Bava Batra 16b

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 4:1:5 and 5 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

והנה כנגד שני אלו הענינים דברו אלו החכמים כי רבי אלעזר המודעי אמנם אמר שאברהם אבינו היתה אצטגנינות העולם בשכלו ובדעתו ומפני היותו יודע ומסתכל בזה הסדור הנפלא נתרחק מהפקר שאר האנשים בעניניו ובמנהגיו והיה נרתע בעצמו מאימת מלכות הסבה הראשונה שתתעלה והולך בהצנע לכת בענוה וצניעות והיה פורש מדרכי העולם ונוהג בעצמו מדות אלהיות כמו שחוייב מעיון האצטגנינות ההוא על הדרך שאמרנו. ולזה כל מלכי מזרח ומערב היו נכספין אליו ומשכימין לפתחו והם האנשים הבני חורין המושלים ביצרם וכמו שאמרו חכמינו מאן מלכי רבנן (גיטין ס"ב.) אשר נגע בלבם התחלת מה מזה האצטגנינות כי על כן ייחסום למזרח ולמערב ולזה באים להשתתף עמו ולעמוד לפניו ללמוד ממנהגו ומיושר מעשיו כי ישרו בעיניהם והוא למוד נאה ומיוחס אל אלו האנשים הדורכים מהלך השלימות. אמנם ר' שמעון בן יוחאי אמר כי לא היה לבד נאה מקיים במעשיו ותועלתו מוגעת לאלו האנשים המכונים במלכים אבל שהיה גם כן נאה דורש ומכריז ומפרסם האצטגנינות ההוא אשר בלבו לכל בני עולם ובאזני האנשים ההמוניים יחד כסיל ובער כדי ללמדם ולהישירם. בטענותיו החזקות ולהודיע לבני אדם מה שעלה בעיונו כמה שאמר הרב המורה פרק י"ג חלק ב'. והעיון הזה המפורסם על פי דבורו היא היא המרגלית שהיתה תלויה בצוארו ועל דרך שאמר החכם. כי לוית חן הם לראשך וכי' (משלי א׳:ט׳) ודאי ההסתכלות בה יסיר כל נגע וכל מכה אשר יהיו בנפש החולים מחוסר האמונה במציאתו יתב'. וכשנפטר אברהם וחדל ההסתכלות ההוא מצוארו נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה כלומר שנשאר העיון הזה בעצמו לכל בעל שכל שיקחהו מהמקום עצמו אשר לוקח משם: כי גלגל חמה נאמר בכאן במקום השמים בכלל כמאמר החכם (קהלת) תחת השמש בכמה מקומות. גם שהוא היותר מפורסם מצבאות השמים. והכוונה כי אחר שנשתמש בה על ידי למודו של אברהם אבינו תלאה במקום שמצאה שם ומכאן ואילך כל הנשוך מנשיכת האפיקורוסות וראה אותו וחי. וכמו שאמר ז"ל (זהר ח"א י':) על וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים (דברים ד׳:ל״ט) שידיעת היום וסבתו בתנועת הגלגל עם החמה תועיל מאד לדעת מה שישיב אל הספקות אשר יתילדו בלבו על זה הדרוש. וזהו מאמר אדלי יומא אדלי קצירא. וסוף דבר כך היה דרך השלמים הראשונים אשר היה אצטגנינות זה להם למופת נפלא על אמתת מציאות האל יתברך וכי הוא סבת הסבות ועלת העלות כלן. אמנם עדיין הוקבע בלבם שהשפע המושפע מאתו יתברך מהמצאות אלו הנמצאות היתה ע"ד החיוב כאור מן השמש וכמושכל מן השכל שהשפע ההוא לא סר בשום זמן בעולם כי מה המונע מההשפעה הזאת. ומזה חוייב להם לומר שמציאות העולם היה שוה למציאותו וקדמון כקדמותו אין הפרש ביניהם רק באשר יתברך הסבה והוא המסובב. וכבר נמצא למלכי צדק עם היותו מאלו החכמים הבאים באצטגנינית זה להכרת מציאותו יתברך שתאר אותו על זה האופן באומרו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית י"ד) לא אמר בורא ולא יוצר ולא עושה כלשון הכתובים לפי שאלו הלשונות יורו על הפעולה הנעשין בבחירה ורצון כמו שהורה החכם בשאלות ג' וד' מהפלת הפילוסופים אבל אמר קונה לרמוז אל אופן בא השפע מאתו ואמר שהוא דרך קנין שהקנין הוא דבק לבעל הקנין ולא יפרד ממנו. והנה אברהם אבינו נראה שנמשך אחריו ג"כ בתחלת עיונו אמר הרימותי ידי אל יי' אל עליון קונה שמים וארץ (שם) והיה זה להם לחכמה ושלימות בערך אל הסכלים הרבים ההם שלא ראו האצטגנינות ההיא ולא נסתכלו במרגלית וכחשו בהתחלה הראשונה ויאמרו לא הוא. ועלה מעיונם שהזאת הסבה הראשונה עם שהיא מחוייבת המציאות וסבת הכל אעפ"כ אין מטבעה לעשות דבר שלא כמנהג הטבעי ושאי אפשר להשתנות סדר הנמצאות לא בכללם ולא בפרטם כמו שאי אפשר להשתנות בעצמו. ולזה לא היה מבקש מלפניו בתפלה כמנהג הצדיקים. אמנם מכל מקום חוייבו לרומס ולגדל זאת הסבה ולהורות לו האלהות ולהכין עבודות לשמו לפרסם זכרו לא לשכר זולתי להודאת האמת בעצמה לא לבקשת רצונו או לברוח מכעסו כי אין מדרכו להתבונן באלו הענינים האינושיים. עד היות דבר יי' אל אברם וכו'. ושם הבטיחו על הזרע אשר גזר לפי אצטגנינותו שהוא ערירי גבר מטבעו ואמר לו הבט נא השמימה ואמרו חכמים ז"ל (שבת קנ"ו.) שהעלהו למעלה מהכיפה ואמר לו צא מאצטגנינות שלך. והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה (בראשית ט״ו:ח׳) ולא על המנהג הטבעי. ושם שאל במה אדע כי אירשנה שכבר בא לכלל דעת שהבורא ברא העולם ברצונו אחר שלא היה. ומזה הי' יכולת בידו ליטול מזה ולתת לזה וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ח). ולמה פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קי"א) ומנהו והלאה נפרד הוא וזרעו המיוחס אחריו אתו באמונה זו מכל העמים אשר על פני האדמה כמו שנודע זה מענין התורה האלהית מצותיה וחוקותיה ומספרי הנבואות כלם. האמנה כי אח"כ לאור תורתינו ראו אור רוב העולם ומעט מעט כמעט הכל יצאו מאצטגנינותם לבוא להודות ולהאמין בבורא העולם אחר שלא היה בחיוב אלא ברצון מוחלט כי על כן המציאו להם תורה ומצות להכין לבם ביראה ועבודה. ואולם חכמי פילוסופי עמנו התאחזו באלו הדעות המקולקלות ומשורש הנחש הקדמוני יצא להם צפע פורה ראש לאחוז באמונת הקדמות מהם שאמרוהו בפרסום ומהם שלוחשים אותו בלט ובחשאי. ואם לחצתם התורה האלהית בזה וביתר הענינים העיזו פנים כנגדה וגלו שוליה על פניה שלא כהלכה ובאו עליה שלא כדרכה. כי עם המלך בביתו ישבו שם לכבוש את המלכה ולפתותה ולכפותה שתצפצף דעות הפילוסופיס בלשונה ולא תסור מאחריה אפילו כמלא נימא עד שכבר היו מגוריהם מי שהקדיחו תבשילם ומלא לב אותם לומר שהחדוש הנזכר בתורה הוא משל היות העולם בהיות חלקיו וחדושו הנצחי בחדושו הזמני. וגם הפכו דברי חכמים ולשון המקראות לומר שעל זה הדרך תקנו מסדרי התפלות. המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי ההתמדה בנמצאים תקרא בצד מה חדוש כמו שעל כן אמר הכתוב תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה (שם ק"ד). והיה להם לצור מכשול ולאבן נגף דברי הרב המורה פ' כ"ה חלק ב' שאמר שאם השכל יכחיש החדוש כמו שיכחיש הגשמות שיחוייב שיפורשו הכתובים המעידים על חדוש העולם כמו שפי' המורים על ההגשמה אמנם אחר שהשכל לא יכחישוהו אבל יאות אליו יותר ממה שיאות אל הקדמות ראוי הוא שישאר הכתוב כפשוטו וכצורתו. והם נטלו רשות לעקור את הכל והפכו דבריו או פירשו מהם מה שלא רצה לפרש כמו שעשו בדברים אחרים ימחו ויכרתו דעותיהם אלו וכיוצא בהם מן העולם: ¶

10 hours ago
5 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:11:6 and 5 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ובמדרש בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים בכך ושתף עמו מדת רחמים דכתיב בראשית ברא אלהים ואח"כ ביום עשות ה' אלהים (ל' רש"י מב"ר פי"ב) הרי שקיימו בדבריהם אלו כל מה שאמרנו וייחסו המנהג הטבעי הראשון אל מדת הדין היא האלהים כי אין משפטו אלא בו. וייחסו הטבע המעולה השני אל מדת רחמים והוא שם יהו"ה הגדול אשר הנהגתו היא לפי היכולת המוחלט. וזהו אצלי הרצון בכל מקום אשר יזכיר ה' הוא האלהים (מלכים א י״ח:כ׳) ירצה כי שידוד המערכות הטבעיות יעיד ויפרסם כי הוא ה' עשה לנו את הטבע הזה המכונה אל אלהים ושאין שם רשות אחרת חלילה. אמנם צריך שיובן זה שאמרו בתחלה עלה במחשבה כן ואחר כך עשה כך וכיוצא בזה על הדרך שכתבנו למעלה בפירוש בונה עולמות ומחריבן אצל ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. (י"ח) והנה אחר שהוחל לקרוא בשם ה' אלהים לצורך השתוף הנזכר כבר יגזור הדעת שימשוך זה השתוף בכל ספור ענין האדם מנטיעת הגן והכניסו בתוכו וזיווגו וצוותו והענישו עד שגורש מגן עדן כל אלו הם ענינים נמצאים ומסודרים לפי מה שיאות לדון את האדם על פי מעשיו כמו שיבא: (יח) אמנם אחרי כל זה רצוני שגורש מגן עדן וקבל ענשו אז הוחל לקרא בשם ה' לבדו כאומרו וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון (שמות ל״ג:י״ט) שכוון שקבל עליו את הדין ואין צריך לומר אם עשה תשובה ראוי הוא אל רחמים פשוטים. והנה נתישב הכל יפה ובאנו לכלל מה שרצינו אליו מביאור זאת הפרשם החמורה ונתישבו היטב כל הענינים והותרו יפה כל הספקות אשר העירונו עליהם בכתובים וברוך המלמד. הנה עלה בידינו בה פי' נאות מאד מכל מה שהורגלנו עליו בכל עניניה כלליה ופרטיה ולפי דרכנו הוצרכנו לבאר הרב' מאמרים לרז"ל יקרים מפנינים שהיו מתחלה חשודים בעיני חכמים ופתחנו פתח לכל כיוצא בהם הנמצאים להם ז"ל בזה הדרוש וזולתו ועליך לדרוש ולחקור מה שאמרוהו בכל אלו הענינים ואתה תבחר. וזהו כלל מה שבידינו לכתוב במעשים אשר נעשו באלו ימי המעש' עד סוף יום הששי שהוא עת גמר המלאכה כמו שיור' על זה ההודעה (פי' יום הששי בה"א הידיעה) כלומר היום האחרון מימי המלאכ'. ומעתה נבא אל השער הבא אחריו:

10 hours ago
5 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:9:5 and Bereshit Rabbah 8

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:10:3 and 2 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

אחר שבראם זכר ונקבה צוה אותם שיפרו וירבו ע"ד הבחירה ורצון השלמת המצוה במה שיהיה צרכו לפרות ולרבות לא זולת. ולא נאמר זה להם בתורת ברכה [כתובות ה'.] כמו שנאמרה ברכה בדגים כי שם נתן בהם כח חזק להולדה וכאלו אין מציאותם אלא לענין ההוא מה שלא יאות כן לאדם כ"א בתורת מצוה והוא דבר הגון. ועל השנות ענין הרדיה והכבישה הזאת פעמים יורה כי נכון הדבר מעם האלהים ודבר גדול דבר כמו שיתבאר במקום הנועד ב"ה. והנה עם שכבר זכר במאמר הקודם שנתן בטבע איכותם ומהותם הממשלה הזאת כמ"ש וירדו בדגת הים וכו' הנה ייחד אליה המאמר הזה הנפרד להזכיר מאמר המצטרף בפני עצמו עם תולשת מציאותו. כי מהידוע שהאדנות והעבדות הממשלה והשעבוד הוא ענין ההצטרפות והיותר מפורסם ממנו:

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:9:5 and 4 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

והנה על המלכה הזאת דברו חכמי המדרש גדולות ובצורות (ב"ר פרשת ח' עיי"ש). ר' יהושע בן לוי אומר במלאכת השמים וארץ נמלך. למלך שהיו לו שני סנקליטין ולא היה עושה דבר חוץ מדעתם. רבי אומר בלבו נמלך. למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל ראה אותו ולא ערבה לו על מי היה לו להתכעס לא על האדריכל הוי וינחם ה' כי עשה את האדם ויתעצב אל לבו. רבי חנינא אומר לא כן אלא בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם הראשון נמלך במלאכי השרת א"ל נעשה אדם בצלמנו אמרו לו מה טיבו של אדם זה א"ל צדיקים עומדים ממנו. הה"ד כי יודע ה' דרך צדיקים (תהילים א׳:ו׳) ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר עם נפשותיהן של צדיקים נמלך וברא את העולם דכתיב המה היוצרים (ד"ה א' ד') על שם וייצר ה' אלהים את האדם. יושבי נטעים. על שם ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. וגדרה על שם אשר שמתי חול גבול לים (ירמיהו ה׳:כ״ב). עם המלך במלאכתו ישבו שם. עם מלך מלכי המלכים ישבו שם נפשותם של צדיקים שבהם נמלך וברא את העולם. וכמה ערבים ומתוקים כל דבריהם אלו ואלו וכלם פונים אל מה שאמרנו מענין העצה וההמלכה על זה הנמצא מכל זולתו אלא שנתחלפו ארבעתן בענינו בהתחלפות ארבע סבותיו וכל אחד דן דין המלכה זו מאחת מהנה. והנה ריב"ל בא על זה מפאת הסבה החמרית אשר עליה נאמר וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ועל זה החלק החמרי אמר שנמלך במלאכת שמים וארץ כי הם שני פקידים אשר לא יעשה דבר ממלאכת החמר ומעשהו שלא מדעתם כמו שכתבנו למעלה מהנעת הגרמים השמימיים היסודות והכין אותם לקבל צורתם והוא ענין אומרו להם נעשה אדם כלומר נתנה לבנו ודעתנו להשלים אותה כי היא המעולה שבמלאכות נמלך שאינו חותם חותמו עד שיכתוב הסופר או עד שיעשה הנייר. אמנם רבי בא מפאת הסבה הפועלת כאשר נאמר וייצר ה' אלהים את האדם וכו' ואומר בלבו נמלך הוא כאלו אמר בעצמו נמלך ושלא נמנע הלשון מהטיל ענין ההמלכה על מה שמסכים בעצמו ולהתרעם מעצמו כמו שיתרעם על האדריכל אשר עשה על ידו. וכן הוא אומר ויתעצב אל לבו (בראשי' ו') כלומר ויתעצב אל עצמו כי לב האדם הוא האדם. והוא עצמו טעם ויאמר יי' אל לבו (שם ח') לא אוסיף עוד להכות וכו' כאלו אמר ויאמר אל עצמו והוא הפי' הנכון כמו שיבא במקומו ב"ה. ועכ"פ הרי נזכר בזה חומרת העיון וההמלכה מזולתו. והנה רבי חנינא למה שראה שאלו החכמים תלו דבר העצה בענינים רחוקים אמר שאין כאן עצה על דרך האמת כי אם הודעה לבד כמי שמודיע לעבדיו ובני ביתו שהוא בונה בית לדירתו או נוטה שדה לפירותיו ואומר להם נעשה כך וכך ומי יאמר לו מה תעשה וזהו מיוחד מצד הסבה התכליתית כי הודיע צורך המעשה בטוב תכליתו כמ"ש צדיקים יוצאים ממנו. ולזה אמרו לפניו אדם זה מה טיבו כאלו הם אינם יודעים מאומה רק מקבלים ההודעה לבד. ומ"מ הוא ענין מעלה במעשה הזה מזולתו. ואולם רבי יהושע דסכנין בשם ר"ל בא לו מפאת הצוריית ופי' הוראת הריבוי עליה כאלו נמלך ונתיעץ עמה ולזה אמר עם נפשותיהן של צדיקים נמלך כי הן הנה אשר ראוי להשקיף אליהם ולהתבונן במהותן לבנין החמרים הנאותים להם. וכמדבר עם הצורה אומר נעשה אדם כי הפועל יתבונן בצורה לענין הגוף וטוב תכונתו ויופי תמונתו והדר דמותו ושלימות כליו החיצונים והפנימיים וכל אשר יעשה להם למלאכת עבודתם כפי אשר יאות לשלימות צורתם וכמ"ש במקום אחר מלמד שנמלך על כל אבר ואבר (ב"ר פי"ב.) והוסיף עוד ואמר שלא היתה השקפה זו בחומרו המיוחד לו אבל שחוייב שימשך אל כללות הבריאה בכל הנמצאים הנבראים בשבילו ולזה אמר שנפשותן של צדיקים היו שם עם המלך במלאכתו ובשם נמלך וברא את העולם. ועל הדרך עצמו שאמרו שנסתכל הקב"ה בתורה וברא את העולם כמו שביארנו בשער הראשון. והענין הזה באמת מעלה נפלאה באדם ובכללה מה שאמר ריב"ל במלאכת שמים וארץ נמלך ועכ"פ היא המעלה השנייה והג' במה שייחד המעשה הזה לאיש א' מאישיו באומרו נעשה אדם וכן נעשה. כי לא נמצא שיאמר תוצא הארץ סוס או חמור או ישרצו המים נשר או צפרדע וכדומה. אבל נאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה וכו' תוצא הארץ נפש חיה וכו' ויעש אלהים את כל חית הארץ וכו' והם יצאו למיניהם. ויורה אל גודל שלימות האדם אם בכללו ואם מצד אישיו להודיע שכל אחד מהם אם יזכה ישוה אל כללותו וכי בהשקפה אל כל אחד ממנו נברא וכמ"ש (ברכות ס"א: עיי"ש) כל העולם לא נברא אלא בשביל חנינא בני וכו' ואמרו מאי כי זה כל האדם (קהלת י"ב) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו':) וזו היא מעלה שלישית. והד' מה שיורה עליו בפרסום אומר בצלמנו כדמותנו שהוא ודאי תואר הצורה העליונה המלאכיות. ומאמר בצלמנו כדמותנו שיעורו אצלי נעשה אדם בצלמנו רצוני כדמותנו שהכוונה שיהיה לזה הנמצא דמיון מה מהתארים המעולים המיוחסים אליו ית' מצד עצמות מציאותו לא שיהיה בצלם ההוא עצמו. גם שלא ידמה אליו בהחלט רצוני שיוכלל בדמות ענין המציאות והאחדות והנצחיות וכיוצא. כי מי בשחק יערוך וידמה אליו בדבר מזה אף כי נתעב ונאלח רק שידמה לו במה שימצא לו ענין הצלם השכלי. וזה הפי' הוא מוכרח בדברי רבי יעקב אמר כל המבטל פריה ורביה כאלו ממעט את הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו (בראשית ט׳:ז׳) וסמיך ליה כי בצלם אלהים (יבמות פ"ג:) נראה באמת שצלם ודמות כי הדדי נינהו והדמות נאמר על מה שידמה אליו מהצלם. מ"מ הוא פי' נאה באלו שתי המלות מבלי שיבא בם הכפל או המותר מה שלא הקפיד עליו הרב המורה ז"ל. וכוונה אחרת נכבדת יש גם כן למאמר זה מתיחסת אל נו"ן שבמלת נעשה אכתוב אותה על צורת הכרובים שער מ"ח ב"ה: והה' מה שאמר וירדו בדגת הים וכי' (י"ד) כאלו נברא האדם למשול ולרדות בכל הנמצאות זולתו והוא ענין אמתי מאד. וכמ"ש כל הנברא אחר חבירו שליט בחבירו (ב"ר פי"ט) ועל חילוף זה יתלונן הנביא באומרו ותעשה אדם כדגי הים וכו' (חבקוק א׳:י״ד) והוא סוד נפלא מסודות המציאות אשר מטבעו יתחייבו ענייני האותות ומופתים הנעשים כנגד הטבע ובבחינתו תגלה ותראה גדולת חכמתו ועוצם יכלתו של יוצר בראשית בכל אופני ההנהגה. אמנם זה הענין הנפלא איחדהו ואבאר אותו בפרשת נח על מאמר ומוראכם וחתכם יהיה וכו' שער ט"ו ב"ה. הרי חמשה מעלות במה שנודעה בהם סבת הנמצא הזה ומדרגתו על שאר הנמצאים כלם ואין ספק שאלו הה' פני מעלות בדמותם וצלמם נתיחדו לאומה הישראלית מכל האומות עכ"ום כמו שנתיחד בהם המין האנושי משאר המינים: והן הנה שקטרג עליהם בלעם הרשע כשבא לטרדם ולא סר שבט הש"י מעליו עד אשר בעל כרחו הודה על כלם אחת לאחת כי היא עקר וסוד כל נבואותיו כמו שיתבאר בפרשתו שער פ"ב ב"ה. (י"ג) ואולם לא ברא אותו ביום בפני עצמו כדי לזרז אותו ולהודיע העצה העמוקה אשר ראתה החכמה האלהית כמ"ש אברא אותו מן העליונים ומן התחתונים שאם ימות יחיה ואם יחיה ימות (ב"ר פ"ח) כי ידע כי הוא וכל הנמצאים ההם הפחותים מהב"ח הבלתי מדברים נבראו ביום אחד והם יושבים אצלו ורואה בפחיתותם וגריעות סופם ויתחזק להשתמש מהכח הבחיריי שבו שהוא עקר מהותו כמו שיבא כדי לעמוד על נפשו ולהפרד ולהתרחק בשכלו ומעשיו מכל הנמצאות ההם כי ידוע ידע שאם לא יזכה הרי הוא כאחד מהם ופחות ממנו וכמ"ש החכם על כיוצא בזה כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל (קהלת ג׳:י״ט) ולא יחשוב שהוא כבר נפרד ונבדל ממנו בטבעו ובמהותו עד שא"א שיהפך אליהם כמו שהוא הענין בשאר הנמצאות הנפרדות בטבעם וזהו מ"ש בפי' באומר וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכו'. וכמו שביארו אותו חז"ל זכו ירדו לא זכו ירדו (ב"ר פ"ח) וזו הערה נפלאה לו לתועלתו ודי לו מעלה בשנבראו כלם בערב והוא בבקר כמו שאמרנו: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וכו' בכאן כלל סוד האדם ומהותו ושני מיני זיווגיו אשר עליהם אמרו חז"ל כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני (סוטה ב'.) אמנם כל זה יתבאר יפה במה שיחזור הכתוב לפרט ולבאר ענין זאת הבריאה וטעמה בשערים הבאים ב"ה. ושם תראה נפלאות מענין הזיווג והתועלות הנמשכות מהיותו על הענין הנפלא שהסכימה בו הדעת העליונה. ואולם מהעצה היעוצה לכל נושא אשה להקדים לו תחלה מה שראוי להקדים על סדר אלו יו"ד מאמרות כמו שהם בסדר מציאותו זה יורמז אצל הזיווג המבורך בפרשת ואברהם זקן שער כ"ב ב"ה. ומהידוע כי התוארים האלה שנזכרו בבריאת האדם רצוני בצלמנו כדמותמ הם הם מהותו והם הם איכותו כי על דברים כאלה הטילו החכמים מאמר האיך כמו שנזכר להם שם. ומאמר כדמותנו קיים הדבר *כי הסגול' המיוחדת לו הדומה וכו' ר"ל כי באמרו כדמותנו ולא כדמות שאר בעלי חיים, יורה לנו סגולת ואיכות האדם למי ידמה ולמי לא ידמה, כי ידמה בצלמו למלאכי עליון ואינו דומה לשאר בע"ח שנבראו עמו ביום אחד. כי הסגולה המיוחדת לו הוא הדומה ובלתי דומה וכן הכוונה כדמותנו ולא כדמות נחש או שאר הב"ח שנבראו ביומו כמו שאמרנו גם מה שנזכר בו ולא בזולתו זכר ונקבה ברא אותם הוכלל זה הענין פה. מ"מ בכאן נתהוה מאמר האיכות בלי ספק: ואמר שנעשה עוד ביום ההוא מה שיכללהו:

10 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:8:3 and 2 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

אחר שעשה המין הראשון מהחי בלתי שלם היציר' הנברא מהמים ומהרקק המציא הב"ח שהם שלמי היציר' בהמה ורמש וחיתו ארץ המתחזקים ללכת על פני האדמ' לפי שלימות מזגיהם מהשואת כל ארבע יסודות בהם והוא טעם אמרו ויהי כן בהויה זו מה שלא נאמר באשר לפניה. וכבר נתבאר במאמר שקדם גם כן טעם ויעש אלהים את חית הארץ וכו' כי היא הסבה שנאמר בהם וירא אלהים כי טוב. והנה אחר שהאל יתברך הוא הפועל והמשלים על ידי הארץ באלו הב"ח הנה באמת היא והם קבלו התפעלות והוא הוא מאמר שיתפעל. והנה עם זה נשלמ' מלאכת הערב מהיום ההוא. אמנם במלאכת הבקר נאמר:

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:7:4 and 2 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ואמות זה הדבר נתברר מהמרא' הגדולה אשר ראה יחזקאל (ל"ז) במתי הבקעה נאמר שם כה אמר יי' אל העצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וכו' הורה בכתוב הזה תחלה וסוף שהתחייה על זה אופן היא מיוחדת לו ית' ומה שבין הכל היה צורך הכנתם לקבלה: וזהו מה שנתברר באומרו ויהי קול בהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם וכו' (שם). הורה כי מה שהיה בכח נבואתו לא הספיק רק להניע היסודות או מניעיהם להכן החמרים לקבל הרוח החיוני כי הוא הרעש הנזכר על ידי הנביא עצמו במעש' מרכבה ואשמע אחרי קול רעש גדול (שם ג'). אמנם אל צורך הרוח החיוני אמר ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם כה אמר יי' מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. ונאמר והנבאתי כאשר צוני ותבא בהם הרוח כו' (שם ל"ז.) וההפרש מבואר בין אמרו למעלה כאשר צוויתי ובין אמרו עכשיו כאשר צוני כי הראשון יורה על כח נבואיי קודם אליו וזה על דבר פרטי אז לצורך השעה ההיא. הלא תראה כי אלישע הנביא כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך וריפוי הנזיד אשר בסיר וריפוי המים והצפת הברזל וכיוצא לא נזכר בהם שהוצרך אל התפל' והתחנ' אבל עשה בכח נבואתו מה שרצה והצליח. אמנם כאשר בא להחיות בן השונמית נאמר ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל (מלכים ב ד׳:ל״ג) כי הוא המיוחד אליו ית'. ואחשוב כי אל זה הענין הנפלא כשייעד אלישע לשונמית למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (שם י"ד). עם היות שאין זה ענין נתינת הרוח לכתחל' אלא מפני שהוא דבר שימשך אליו אמרה אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך ואחר כך השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי (שם). וכאלו אמרה שידעה שאין בידו כח לעשות כי מפתח חיה ותחיה הם בידו ית' ולא נמסרו לשליח (תענית ב'.) עם היות שיצורף אליה ספק אחר בדבר יבא בפרש' וירא אליו שער י"ט ב"ה. והוא ג"כ מה שלא נתקרר' דעתה במה שילך גחזי ומשענתו בידו. אמנם הוא חשב שהיה עלוף מה ושיספיק זה. והכתוב העיד וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה עד שנאמר ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת מושכב וכו'. ומעש' אליהו רבו ז"ל קיים כל זה תכלית הקיום כי הנה כאשר אמרה לו האשה הצרפית חי יי' אם יש לי מעוג כי אם מלא כף וכו' (מלכים א י״ז:י״ב) היתה תשובתו אך עשי לי משם עוגה קטנה וכו' כי כה אמר יי' כד הקמח לא תכלה וכו' ולא הוצרך לשום תחנה ותפלה. אמנם בבואו להחיות את בנה נצטער מאד על מיתתו כמ"ש הגם על האלמנ' אשר אני מתגורר עמה וכו' ולא יכול להחזיר נשמתו אליו עד שהרב' והפציר זעקה ותפלה נאמר ויתמודד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יי' וכו' ונאמר וישמע אלהים בקול אליהו ותשב נפש הילד וכו'. הודה בבירור שנתינת החיות אינה ביד זולתו. ועתה ראה נפלאות מדברי האשה ההיא החכמ' שאמר' לו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יי' בפיך אמת (שם). כי יש לדקדק בדבריה אלה שני ענינים האחד שכבר ראתה פליאת כד הקמח וצפחת השמן הכתוב למעלה מזה בסמוך ובו יודע לה כי איש אלהים הוא. והשני דמאי קא אמרה ודבר יי' בפיך אמת הרי לא ייעד לה על הדבר ההוא כלל אלא לקח את הילד מחיק' והעלהו על מטתו והתפלל עליו ויחי. אמנם דבריה הנעימים חוזרים אל הענין הראשון וזה כי לפי שהרבות הקמח בכד והשמן בצפחת היה מחלק מלאכת הצמיח' ומהויות היסודות והתהפכן זה לזה או לדבר מורכב וממוזג מכלם ואפשר שיעש' בפתע באחת מתחבולות הטבע ועבודת האדמ' הנכריות אשר לא תיעשנ' רק על המעט. לפי זה הענין ההוא רופף בידה אם מהש"י היה הדבר ההוא כמ"ש כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה וכו'. או אם היה מפליאות הטבע ותחבולותיו והוא תלה הדבר בו ית' לגדלו. ולהוציא' מידי זה החשד והשיבוש מנביאי האל סבב יתברך פני הדבר כדי שישאר איש האלהים בחזקתו והאשה ההיא תשא את עונה בצער'. כי כשראת' שהחי' את בנה שהוא הדבר המיוחד לו יתברך. ואין שום תחבול' וכח זולתו מספקת, אמרה עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה וכו' ירצה בזה הענין האחרון ידעתי נאמנ' כי איש אלהים אתה ודבר יי' אשר אמרת בפיך כה אמר יי' כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר היה אמת כאשר דברת. ועתה ראה כי היא האשה אשר הוכיח יי' על ידה הוכח' גמור' על זה הענין הנפלא. וכדי היא לזה לפי שכלה וטוב טעמה הנראים אליה בתחל' עם אליהו ז"ל עת בואו אליה. אך יובן ענינם באופן שאנו עתידין לפרשם בפרשת אליעזר ב"ה. מ"מ למדנו סוד הסבה האמיתית שעליה נאמר בשני אלו המאמרים אחר שנאמר ישרצו המים וכו' תוצא הארץ וכו' חזר ואמר ויברא אלהים וכו' ויעש אלהים וכו' כי לו לבדו יאתה מלאכ' זו בתחל'. ועליה אמר וירא אלהים כי טוב כי במעשהו נאמר שהיה טוב ושלם ולא בראשונ' על ידי הטבע לבדו. ואחשוב כי לחסרון החמר הזה אשר לא נשלם בו התמזגות הד' יסודות כמו שנשלם בחמרים אשר בארץ ולחולשת מציאותו או להמנעו כי אם תחת המים. (יב) לא נאמר בו ויהי כן כמו בשאר ההויות שכמעט הם כלא היו. וכאשר הית' הבריא' הזאת על זה האופן רצוני כי המים לא פעלו אלו הפעולים זולתי אלהינו יתברך. לזה הוא שלא יהיה מאמר זה שיפעל אבל יראה בבירור שחודש בו מאמר הכמה כאומר את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת להורות על חדוש הדברים אשר ינשא עליהם הכמה בשני סוגיו. על המתדבק אמר התנינים הגדולים כי הוא אשר יתואר בגודל וקוטן. ועל המתפרק אמר ואת כל נפש החיה וכו'. גם הוא עצמו ענין השווי והבלתי שווי שהוא סגולה לו כי מאמר התנינים הגדולים יורה על השווי בכמה כמו שאמרו ז"ל על המאורות הגדולים קודם הקיטרוג לא זה גדול מזה. ומאמר כל נפש החיה הרומשת כלל הבלתי שווי כמו שנאמר שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות (תהילים ק״ד:כ״ה). גם אמר ויברך אותם אלהים ויאמר פרו ורבו והוא שנתן בהם כח ההולדה לפרות ולרבות להשאיר מינם והותר לספק מהם מזון לכל והוא מה שאמרנו שהוא עצם הכמות הרביי והרי הוא מבואר בזה מאמר הכמה בשני סיגיו ובסגולותיו אשר זכרום החוקרים. (י"ב) ואפשר כי לייחוד זה המאמר לזה הענין לבד לא נזכר בו ויהי כן. ויהיו ב' טעמים בדבר: ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי שכבר היתה שם מלאכ' נתיחד' לערב והוא בריאת שני המינים האלו ומלאכ' לבקר והיא הברכה אשר ברך אותם לפרות ולרבות כמו שנזכר. כי היא היתה אחר שאמר כי טוב:

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:6:4 and Bereshit Rabbah 6

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:7:2 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ויאמר אלהים ישרצו המים וכו'. 

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:6:4 and 3 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ואולם לפי מה שכתבנו בתחל' מכוונת סיפור מעשה בראשית בתורה והוא להגיד ולאמת כי הכל נעשה בחכמ' ובכוונ' עצומה כפי אשר יתכן אל סדר הנמצאות ערכם ותכונתם לא יפול בזה שום ספק. כי הנה הוא ית' אמנם הקדים כל מה שראוי להקדים ואחר הראוי לאחר כל אחד בהשקפת צרכו וטבעו וכוונה שלמה מאד. וזה כי אחר שנברא האור בלי מתנועע ביום האחד להוציא מציאות היום כמו שנזכר. והשמים ביום השני. ואחר שיצאה הארץ מכלל תהו ובהו ביום השלישי. היה מן הראוי שתעשה צמיחותי' מיד קודם שיתלו המאורות כי לאו לאורם אשר ע"י תנועותיהם היא צריכה למלאכ' ההיא. (יא) אמנם כשבא להתחיל במלאכת החי שחום המאורות לו הכרחי להעמיד חיותו כי אין קיום לחומו הטבעי זולתו וגם שהוא הכרחי לו להשתמש בחושיו להתנועע לאורם אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת להתקרב אל הנאות ולהתרחק ממזיקיו. מצורף למה שיצירת הנפש החיונית היא בהתחל' קרובה ליצירת האדם להיות נפש החיונית במדרגת ההיולי לנפש המדברת לכל זה חוייב להקדים לתחלת הויית החי תליית המאורות אשר תועלתם הראשונ' להאיר על הארץ סביב סביב בתנועותיהם כדי שיאותו לאורם כל החלקים בשוה ואין נסתר מחמתו והוא צורך החי בכלל ונוסף גם הוא מה שיוחד בו האדם מהיות לו לאותות ולמועדים וימים ושנים כמו שיבא. והרי הוא נכון בסדר אין מוקדם ומאוחר בו. ואולם ענין המאמר הזה הוא תלית שני המאורות והככבים כלם בגלגליהם כל אחד במקומו המיוחד. ולזה לא נאמר יהי מאורות ויהי מאורות אבל נאמר יהי מאורות ברקיע השמים שכבר נבראו במאמר יהי אור כמו שפירשנו ועד עתה לא היו נתלין לסבה שקדמה ועתה רצה שיתחילו הגלגלים להתנועע בהם לצורך החי הנברא למחרתו כנזכר. והמלאכ' הזאת היא רבה מאד ראוי שנבא אל תכונתה ואופן הנחתה בתחלה כדי שיובנו התועלות הנזכרים בכתובים ודרך הגעתם. והנה לסדר הימים הנאמרים רצוני שבכלם קדם בהם הערב לבקר חוייב שמלאכת כל יום ויום תתחיל מתחלת ערבית ונניח שאותו יום שבו נתלו המאורות היה ד' לניסן ובתחלת ערבית ממנו קבע המזלות כלן בגלגל שלהם מע"ק גד"ד בחצי הגלגל התחתון טש"ת סא"ב בחצי הגלגל העליון והיה ראש טלה מהם אז בקצה הנקודה המערבית כאלו אז יתחיל להשקע תחת האפק. ואז קבע השמש והירח וכל שאר הככבים בגלגליהם כל אחד במקומו הראוי לו נכח המזלות בהתיחס אל יום ראשון בריאת עולם שהיה ראוי שיהיו כלן אז בנקודת ראש טלה שהיא ראש המזלות דוגמת מה שדקדקו חכמי העבור במה שהניחו מולד בהר"ד. שהיא מולדתהו כמבואר בדבריהם. והנה לפי זה תלה בתחלת ליל ד' השמש בגלגלו והעמידו נכח ראש המעלה הד' למזל טלה כאלו כבר התנועע בג' ימים שלשה מעלות דרך קירוב והוא אז במקום מבואו שהיא הנקודה המערבית כמ"ש והיא התחלת שקיעתו תחת האפק. ועל זה הדרך היה לו לתלות הירח בתחלת המעלה העשירית למזל שור לפי שתנועתה בגלגלה כלפי המזרח היא י"ג מעלות בקירוב והית' אז קודם שקיעתה מ' מעלות שהם כשתי שעות בקירוב. ועל זה האופן כל שאר ככבי לכת לפי יחס תנועותיהם בכל יום אל נכח המזלות. ובהיות כל הגלגלים מצויירין על זה האופן צוה אל הגלגל העליון החלק שיתנועע בכלן התנועה היומית המיוחדת אליו כלפי המערב ונמצא שהשמש נסע ללכת ראשונה תחת האופק לסבוב תחת הארץ ראשונה עד אשר הופיע לעלות מפאת המזרח ושמש על הארץ באחרונה כמנהג הערב והבקר כל ימי עולם. כמו שצורת זה היום יצאת אל המציאות באור שנברא ביום ראשון מבלי תנועה שבו ישוערו הימים הראשונים כמו שאמרנו. ומעתה כבר יש הבדל ניכר ומפורסם בשיעור התנוע' החולקת הזמן ההוא לחצאין באפקים השוים. והנה חוייב כי בשוב השמש אל מקום מבואו שנית כבר היה בראש המעלה החמישית לטלה. ובשלישית בשישית. וכן בכל יום ויום מעלה אחת. וכבר צריך הגלגל היומי להוסיף מעלה בכל יום על סבוב שלם להשקיע אותה מעלה שהלך השמש בתנועתו היום ההוא כלפי המזרח כמו שנודע ממקומו. ומהידוע כי מאלו המעלות אשר הלך לו השמש על זה האופן תוקח מדת השנה שהיא שס"ה ימים בקירוב שבהם הלך השמש אחורנית כל שס"ה מעלות שבגלגלו והיא מדת השנה הכתובה בתורה לשדות ולבתים לשמטות ויובלים. ועל זה האופן עצמו תוכר בירח מדה חדשה כי בפעם השנית הנזכר כבר תהי' הירח עליונה על האופק המערבית יותר מהיום הראשון י"ג מעלות ובקירוב שהיא נוסעת בתנועתה יום יום כלפי המזרח. ובזה יודע כי תנועתה בגלגלה המיוחד תושלם בכ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים והרי הוא מדת המדש הנזכר בתור' לקביעות המועדים בחדש הראשון באחד לחדש בי"ד לחדש גם במה שתראה בכל לילה ולילה שהיא מוסיפה אור יוכר שאין לה אור מעצמה כי אם מאור השמש הנוסף ונגרע בה כפי מה שתתקרב נכחו או שתצדד מפניו. וידוע כי כאשר היא בעת דבוקה תחת השמש לא יהי' לה אור לעינינו כלל ובתחלת נטותה מהדבוק ההוא יתחיל האור בה. והי' לה כעת הלידה וזהו עצמו סימן חדוש החדש שנזכר בתור' החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות י״ב:ב׳). והנה אחר שנדע כל זה יובנו הכתובים הבאים בזה המאמר כפשטן ובצביונן. אמר יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והוא התועלת הראשון הנמשך מהתנוע' היומית לבד כמו שנתבאר. ואמר והיו לאותות על התועלת הנמשך מצד תוספת הירח וחסרונו כי הוא האות שנתן לו למשה בענין הזה כאמרם ז"ל הראה לו לבנה בחדושה ואמר כזה ראה וקדש (ר"ה כ'.). ואמר ולמועדים על התועלת הנמשך מתנועת הירח כי ממנו תלקח מדת החדש שהוא צורך קביעות המועדים כמו שהוא מפורסם. ואמר ושנים על התועלת הנמשך מתנועת השמש בגלגולו בשס"ה ימים. ואמר עוד תועלת מפורסם מאד והזכירו בפני עצמו והוא לקוח מצד מציאותם בעצמם ואמר והיו למאורות ברקיע השמים להאיר וכו' כלומר עד הנה ספרנו התועלות אשר מצד התנועות אמנם מצד עצמם והוייתם יהיו ג"כ למאורות ברקיע השמים כי עד הנה למה שלא היו תלויין ברקיע השמים לא היה אורם מתפשט בכל הארץ כמו שזכר ועל הכל אמר ויהי כן לומר כי מיד היה הכל על עמדו כמשפטו וכמתכונתו כאשר צוה. אמנם על פעולת תנועותיהם והמשך כל הענינים הנאמרים על האופן הנזכרים אמר ויעש אלהים את שני המאורות וכו' כי נעשתה התנוע' ההיא ובה נעשו שני המאורות הגדולים שרים ומושלים בכל מלאכת השמים. המאור הגדול לממשלת היום כי הוא המיוחד אליו. והמאור הקטן והככבים עמו לממשלת הלילה וכמ"ש (ב"ר פ"ו) לפי שהמעיטה הרבה צבאיה. וזה ממה שהיה נכר בהם מיד השמש הוא מבואר מעצמו והירח בתוספת אורה על ימי מלואה כי אז אורה משמש כל הלילה על האפק. וענין קיטרוג הלבנה ופיוסה יבא בפרשת החדש שער ל"ז ב"ה. ואמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובליל' כענין ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז׳:א׳). ראה נתתי אותך על ארץ מצרים (בראשית מ״א:מ״א). יראה שנתן אותם שרים ומושלים ברקיע השמים הן לענין האור בכלל כי הם הנקראים מאורות בהחלט הן לענין ממשלת היום והליל' לכל המשפטים הככביים. הן להבדיל בין היום ובין הליל' שהיא האור והחשך. על הכל שם משטרם וממשלתם וכל הככבים הם נמשכים אחריהם וטפלים אליהם. ואחר שהשלים ענינם תכונתם ותועלותיהם אמר וירא אלהים כי טוב כי עתה בתלייתן ותנועתן נגמרה מלאכת המאורות ועד עתה היה האור טוב לבד לא המאורות ועכשו כבר היה הכל יפה וטוב וכבר היה הערב והבקר בפעל הגמור כמו שאמרנו מה שלא היה עד הנה והוא אומר בכאן ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי לא לחילוף הפעולות כשאר הימים. והנה הוא מבואר כי במלאכה הזאת בייחוד יצא אל הפועל מציאות הזמן המפורסם הדבק בתנועה היומית ראשונ' על הדרך שגדרוהו החוקרים שכבר זכרנו עניינו במה שאמר בפירוש יהי מאורות וכו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ירצה כי בתנועתם יתחדש מציאות בפעל אל הגבלת זמן היום והליל' אשר הוא הזמן השלם כמ"ש החוקר אין הזמן השלם בלתי היום והליל'. והיא המדה הראשונ' לכל הזמנים חדשים ושנים והנה לפי זה עקר מה שנתחדש בזה המאמר הוא ענין הזמן והוא הוא מאמר המתי אשר לא יאמר באמת כי אם בבחינתו:

10 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:5:3 and 2 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

כי אחר שנראת' היבש' נתן בטבע' להוציא שלימות' אל הפועל והוא שתעש' צמיחותי' על האופן היותר נאות שאפשר משלש' מיני צמחים. האחד הוא הדשא שהוא צמח שאין לו זרע כלל והוא צומח מאליו כמ"ש הכתוב מצמיח הרים חציר (תהילים ק״ד:י״ד) כציץ תשדה כן יציץ (שם ק"ג). השני עשב מזריע זרע כגון מיני תבואות וירקות מאשר לא יצמח כי אם ע"י זריע' וגזעם מחליף בכל שנה. השלישי הם מיני האילנות נושאי פרי שהוא נאכל והגזע נשאר ימים רבים ושנים. כי שלשתן ביאר באמרו דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו וכו'. ויהי כן. (יב) והנה לפי שהמלאכ' הזאת היא מיוחדת אליה מצד טבעה מבלי סיוע דבר אחר מזולתה רצוני להוציא לחם מן הארץ ונתנה הארץ את יבול' ועץ השדה יתן פריו לזה נאמר ותוצא הארץ דשא עשב וכו' כי היא עשתה מאלי' מה שצוות' לעשות. מה שלא היה כן אצל שירוץ המים והוצאת הארץ נפש חיה. כי אע"פ שנאמר ישרצו המים וכו' תוצא הארץ וכו' נאמר אחרי כן ויברא אלהים את התנינים ויעש אלהים את חית הארץ וכו' ואלו וישרצו המים ותעש הארץ לא נאמר. אמנם בכאן אמר תדשא הארץ ותוצא הארץ כי בורא הכל צוה עליה שתעש' ותפעל כן וכן עשתה ואת דברו לא מרתה. ולזה הוא מבואר כי במאמר הזה המציא הדבר האחד שיאמר עליו שיפעל ויעשה דברים אחרים כפי אשר יאות והוא עצמו מאמר שיפעל: (י) וירא אלהים כי טוב. לפי שכבר הלכה לה הארץ בשני המאמרות האלה מהלך התכלית והשלימות במציאות' נאמר כי טוב בכל אחד. וזה כי בהראות היבש' יצאה מכלל תהו ובהוצאת צמיחותי' יצאה מכלל בהו והוא הוצאת כחניות אל הפועל השלם. גם מפני היות שלשת מיני הצמחים האלו שזכר במלאכ' הזאת במדרגת השלימות אלו לאלו כי לא נשלמה המלאכ' כי אם בשלשתן וכל אחד בפני עצמו היה חסר הבריא' אמר על כללות' וירא אלהים כי טוב כי מה שחסר זה השלים זה ומכלם נשלם הענין. והנה לפי שכבר היו ביום ההוא שני מאמרות אמר שיוחד המאמר האחד אל המשך הערב והמאמר השני היותר שלם אל ההמשך המיוחד לבקר ועם זה ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי. כמו שכן היה הענין בשני ובראשון:

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:4:3 and 2 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

אחר שכבר היו עליונים ותחתונים כל אחד דרך כלל על מקומו קצר הכתיב בבריאת חלקי העליונים כמו שאמרו להגיד מעשה בראשית אי אפשר (עיין רמב"ן פ' בראשית) ונעתק לספר בהשלמת התחתונים והוצאתם מכלל תוהו ובוהו שאמר שהיה בו ראשונ' כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. ולזה אמר שיקוו המים אשר מתחת השמים שזהו כלל מה שהיה תהו ובהו אל מקום אחד ויתגל' וירא' מקום לשבת בו יבש וחזק כמו שיאות ליישוב הבעלי חיים ולהחיות זרע על פניו ויהי כן. ויקרא אלהים ליבש' ארץ אמר שייחד לזה החלק הנרא' מהיבש' השם עצמו שקרא מתחל' לכלל הנמצאות השפלות כמו שכן עשה בשם שמים שהיה מתחל' כולל אל המניעים ואח"כ ייחדו למושפעים מהם. אמנם למקוה המים קרא שם נגזר מהם והם ימים. ואמר וירא אלהים כי טוב לעמת מה שבתחל' היתה תהו ובהו ולא נגמר טובה כמו שהיה הענין עצמו אצל האור כמו שאמרנו. והנה לפי שבזה המאמר ראת' חכמתו של אלהינו לתקן מצב המים והנחתן באופן שתרא' היבש' וזה במה שרצה שיתקבצי משטיחתן ויאספו אל מקום אחד כאדם שהוא מקבץ עצמו בפאת מטה ומאסף רגליו וכל חלקיו אל מקום מיוחד ממנה. והוא מבואר שזה אין עמנו זולת ענין המצב וההנח' שהוא יחס חלקי הגשם קצתם אל קצתם כמו שכתב החכם שם. ויתבאר שהוא עצמו חדוש המאמר אשר קראהו האלהי' מאמר המצב. וזו היא קצת מלאכת היום ההוא. אמנם בו ביום השלים מלאכת זאת הפעול' במה שהוציא תכלית' אל הפועל. והוא ענין:

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:3:9 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ת"ר מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד לפניו א"ל מאין לאין בן זומא א"ל צופה הייתי בין מים עליונים למים תחתונים ואין בין זה לזה אלא ג' אצבעות שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה שמרחפת על בניה נוגעת ואינה נוגעת. אמר להם ר' יהושע לתלמידיו עדין בן זומא מבחוץ מכדי ורוח אלהים מרחפת אימת הוי ביום הראשון והבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים. וכמה אמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא. ורבנן אמרי כגודא דגמלא. מר זוטרא ואי תימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי ע"כ. הנך רואה כי בן זומא היה חושש לגזור דין הבדלת מים עליונים מתחתונים מהכתוב שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים וסובר כי רוח אלהים הוא תנועת הגלגלים בכח הנמצאים העליונים הרוחניים שהיתה מרחפת על פני המים התחתונים שהם היסודות ומפני שאמר מרחפת משמע שאינן נושקין זה בזה. אבל שהיה ביניהם רוחק מה והוא מה שרמזו. יפה בשלשה אצבעות מספר הג' הרחקים והיה מצטער למה שחוייב משם הרקות או איזה דבר שלא יובן עניינו. אמנם ר' יהושע אמר כי עדיין הוא מבחוץ ותפס עליו מלמדו מהכתוב ההוא לענין הבדל' כלל כי אדרב' כוונת הכתוב שם לומר שלא היו נבדלים מים עליונים ותחתונים כל ערב ובוקר של יום ראשון כמו שפירשנו. אמנם אם סדר הבדלות הוא מונה ילמוד אותו מיום שני שנאמר בו יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל. והכוונ' כי בו יספר ממה שהשלים מה שחסר ביום הראשון בזה ומה שהובדלו העליונים והתחתונים ומשם אין המעדת רגל לענין הרקות כלל כי אין ללמוד משם רק מה שחוייב מכח ההבדל' שהוא כמו שפירש רב אחא כמלא נימא והוא השטח שאין לו שיעור כלל. אמנם מי שאמר כגודא דגמלא שירצה כחיבור הלוחות או כתרי גלימי כיוונו לשלא יהיה השטח ההוא משותף לשני הגשמים כענין הגשמים המתדבקים. הנה זהו פירוש נכון לאלו המאמרים החמורים והם מכריעים הכרע' גמור' לכל מה שכתבנו בשתי פרשיות אלו והוא הנכון ביישובי הכתובים ודברי חכמינו האלהיים וזה מה שרצינו בכאן. והנה הוא מבואר שהרקיע הזה מצד שהוא רקיע מבדיל אינו דבר אחר אלא הגבלת המעל' והמט' להיות מקום העליונים למעל' ומקום התחתונים למטה כמו שאמר בפי' ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים וכי' לומר שהרקיע הזה היא ההגבל' המקומית הזאת אשר בין מים למים. והנה ודאי זה הוא עקר מציאות האנה שזהו ממש עניינו והוא אחד מהתשע' מאמרות הנקרא להם כן מאמר האנה וזה לשון החכם באלהיות. ואולם האנה הוא היות הדבר במקום כמו היותו מעל ותחת והוא התחלת סדר העצמים מצד מה שישיגים המקרים. ואפשר כי אע"פ שעיקר מה שנתחדש ביום השני הוא בריאת עצם השמים כלם כיון שנתחדש במאמר הזה בתחתונים ענין האנה שהוא ראשית כל התנועות והתחלתן וכל תנועה תורה על חסרון המתנועע מצד מה שהוא מתנועע כמו שהמנוח' תורה על שלימותו והגעת תכליתו כמו שיבא בפרשת ויכלו שער ד' ב"ה. (י') לזה גם כן לא תאות שיאמר עליה כי טוב וזה כשנמשך אל דעת הראשונים. אמנם כבר כתבנו שהנכון הוא שלא יאמר לפי ענין המלאכה:

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:3:7 and Taanit 10a

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:3:7 and Taanit 9b

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:3:8 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ועתה אחר שנתיישב כל זה כדי לחזק ולאמת כל מה שכתבנו בשני אלה המאמרות והתקשרם במה שהוא עקר כוונתם אזכור מה שאמרו בהם חז"ל (חגיגה ט"ו.):

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:3:6 and Bereshit Rabbah 4

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:3:7 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

האמנה כי מה שיראה שסייע על ידם מדברי חז"ל. ואם לא הזכירו הרב ז"ל הוא מה שנמצא פ"ק דתענית (דף ט':) תניא רבי אליעזר הגדול אומר כל העולם כלו ממי אוקינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה וכו'. א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחים הם א"ל ר"א ממתקים הם בעבים ור' יהושע אמר כל העולם כלו מהמים של מעלה הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים (דברים י״א:י״א). ומה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שענני כבוד מתגברות ועולות למעלה ופותחים פיהם כמין נאד ומקבלים מטר שנאמר כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו (איוב ל״ו:כ״ז) עוד שם (י'.) כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן גשמים שנאמר (תהילים ק״ד:י״ג) משקה הרים מעליותיו וכו'. כמאן כרבי יהושע ורבי אליעזר כיון דסלקי להתם כמאן דאתו מהתם דמו. עוד שם כמאן אזלא הא דתניא משקה הרים מעליותיו א"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כרבי יהושע ור' אליעזר. והנה לכאורה נראה שדעת רבי יהושע קאי כוותייהו. אמנם כשנתבונן בדבריהם לא נטה רבי יהושע ימין ושמאל מכל מה שאמרנוהו. וזה כי רבי אליעזר הגדול סובר שספוק העולם כלו מהמטר לצורך ההויות השפלות לא יעשה רק הנמצאים (נ"א עם המים) התחתונים כי מטבעם ע"י חום האש היסודיי אשר תחת הגלגל יעלה אד קר ולח ויתפשט בעננים ברום האויר ויהיו גשם על פני כל הארץ וכמ"ש החכם אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳) והוא מה שיראה לו מאומרו ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. ירצה כי יעשה זה מבלי צורך אל סיוע תנועות הגרמים השמימיים כלל ומה שאמרו הכתובים למטר השמים תשתה מים משקה הרים מעליותיו הוא על שם עליית האד ההוא המימיי לעליוני האויר אשר הם לצד השמים להתפזר על הארץ. אמנם ר' יהושע סובר בזה מה שיסברוהו המאמתים מן הפלוסופים הטבעיים בזה והוא שתנועות הגרמים השמימיים עם רוכביהם יניעו חלקי היסודות ויכריחום להדחות ולצאת ממקומם לעלות כבדים למעלה ולרדת הקלים למטה אשר עם זה ישתנו מזגיהם ויתהוו מהם מיני האידים כלם אשר מהם נעשו אותו השמים ואחד מהם הוא הקר והלח אשר בעלותו אל גבול ידוע מהאויר יושלם לקבל שם צורת מים ויהי הגשם על הארץ כמו שמבואר זה מספריהם. ולהיות ר' יהושע זה דעתו וראה שבזולת תנועות אלו השמים אי אפשר לגשם להתהוות כמו שנתבאר אמר שהעולם שותה מהמים של מעלה והם המים העליונים עצמן שכתבנו בפי' המקרה במים כי עליהם אמר בפירוש למטר השמים תשתה מים שמים ממש כמ"ש ויקרא אלהים לרקיע שמים לפי הפי' האמתי. והוא מה שנגמר פירושו בתניא אידך משקה הרים מעליותיו ואמר ר' יוחנן מעליותיו של הקב"ה. שיש לשאל אלא עליותיו של מי עלה על דעתנו. אלא שכיון לאמת שהם השמים ממש המכונים אליו ית' שנאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים ליי'. אמנם אמר הכתוב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וכי' להורות על אופן ההויה והוא מה שביארו במליצה נאה מאד באומרם שענני כבוד מתגברות וכו'. וזה כי האידים ההנה בתחלתן הן קצת חלקי הארץ והמים המתפזרים בכח התנועה הנזכרת ומתאחזים באויר ובעלותם עד גבולם בפגוש אותם חלקי האש היורדים לקראתם יותך מהם שם עפריותם ועבים וישארו ספוגיים בענינם ומקבלים שם צורת המים. ולזה דמה אותם לענני כבוד על שם כבדותם וכשיסתלק מהם כבדותם יסתפגו ונעשו כנאדות לקבל צורתם השלימה והוא מה שלמדו יפה מהפסוק כי יגרע נטפי מים וכו' ירצה כי יגרע מגסותן ועביין וישארו נטפי מים כי נעשו ספוגיים כמו נאדות כי מלת יזוקו הוא נאד בלשון התלמוד בע"ז (ס'.) האי זיקא בין מליא בין חסרה. חמת מים (בראשית כ״א:י״ד) תרגום ירושלמי זיקא דמיא. ולזה אמרו דאזלא כותיה הא דאמרי מים עליונים במאמר הם עומדים ופירותיהם גשמים אי בעית אימא גשמים ממש כפי שאמרנו. ואיבעית אימא שכיון על כל הגופים הטבעיים המתמזגים ומתהוים בסבוביהם תחת השמים. כמו שאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ (תהילים ק״ד:י״ג) כי ארץ לא שבעה מים לבד אבל מכל הנמצאות שבה תשבע ותתמלא דכתיב לה' הארץ ומלואה (שם כ"ד) ונאמר מלאה הארץ קניניך (שם ק"ד). כן נראה שהוא פירוש המאמרים האלו וכיוצא בהם להודיע ענינם האמיתי ושלא יהיו המעדת רגל להכריח בהם דברים מדומים אשר אין להם שחר במקום הזה הנכבד והנורא. וכמה ידחה דעתם זה מ"ש שם מעשה נס יש בדבר אדם כובר בכברה חטים או תבן על שלא ירדו שתים או ג' אצבעות מתערבין ואלו מהלכין מהלך כמה שנים ואינן מתערבין (ב"ר פרשה ד'). ואמרו עוד כגבהו של רקיע כך עביה של ארץ שנאמר (ישעיהו מ׳:כ״ב) היושב על חוג הארץ (שם). ומהידוע שאם כדבריהם אין מהרקיע עד לארץ מהלך שעה גם אין גבהו כטובי הארץ. אבל לפי מה שאמרנו ודאי שיערו הגובה אשר עד הרקיע כעובי הארץ ואף על פי שאינן יורדים כל השיעור ההוא מהגובה מ"מ כיון שמשם הם מושפעים נחשב כאלו משם יורדים ולישנא דקרא נקט למטר השמים תשתה מים (דברים י״א:י״א) לחם מן השמים (שמות ט״ז:ד׳):

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:3:5 and Bereshit Rabbah 4

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:3:6 and 5 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ובמדרש מפני מה לא נאמר בשני כי טוב ר' יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן חלפתא לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג) יום שבו אתמול ולא שלשום. ר' חנינא אמר לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. א"ר טביומי ומה מחלוקת שהיה לתקון עולם וישובו אין כתיב כאן כי טוב מחלוקת שהוא לערבוב העולם על אחת כמה וכמה. א"ר שמואל ב"ר נחמן שלא נגמרה מלאכת המים. מטרונה אחת שאלה לרבי יוסי למה לא כתיב בשני כי טוב אמר לה אעפ"כ חזר וכללו בסוף וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אמרה לו אמשל לך משל למה הדבר דומה לששה בני אדם שבאין אצלך ואתה נותן לכל אחד מנה ולאחר אי אתה נותן ואתה חוזר ונותן לכלם מנה לא נמצא לכל אחד מנה ושתות ולאחד שתות. חזר ואמר לה כדא"ר שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים (ב"ר פ"ד). ועתה ראה כמה דוחקים סבלו בזה לפי שקבלו שמה שלא נאמר כי טוב היה לחסרון המלאכה עד שרב טביומי תמה על זה בקל וחומר שדן על זה כשיובן ענינו. והיותר קרוב הוא מה שאמר ר' שמואל בר נחמן כי לפי הפרסום השמים יתנו רביבים כמ"ש (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' (שם כ"ח) וכתיב כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ (בראשית ב׳:ה׳) וזה טעם שלא נאמר כי טוב וכל אלו הם עניינים דחוקים. אמנם ר' יוסי נראה שמסכים לדעתי במה שהשיב את המטרונה כהוגן ראשונה במה שאמר לה שהמלאכה ההיא לא לחסרונה מנע הטוב ממנה אדרבה שהיא נכנסת בכלל. והנה טוב מאוד. אלא מפני שאלצתו עיד דחה אותה בקנה כדאמר ר' שמואל בר נחמן נראה דליה לא סבירא ליה. מ"מ נראה כי לפי דרכנו בטלו השאלות כולן: אמנם הרב המורה והנמשכים אחריו פירשו מאמר זה רצוני יהי רקיע בתוך המים. בדרך רחוקה מאד מהוראת הכתובים ואמרו שהרקיע הזה אשר כן נאמר במאמר הב' המבדיל בין מים למים הוא האויר הקרוב אלינו שהוא מבדיל בין אלו המים המיניים אשר בכאן בפועל ובין המים אשר בכח אשר מדרכן שיתהוו על זה האויר. ושאלו המים אשר בכח הם אבני שיש טהור שהזהיר עליהם ר' עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים כלומר שלא יגזרו עליהם שהם מים בפועל שאינם אלא בכח והביא ראיה מאמרם ז"ל הוגלדה הטפה האמצעית והשמיט סוף המאמר ההוא שאומר ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים לפי שהוא סתירת פירושו לגמרי. כי זה מורה אמיתת מה שכתבנו בלי ספק. ואמר כי זה הרקיע אם אינו עצם השמים נאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים כמו שנקרא השמים האמיתיים רקיע דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ונסתייע מאד במה שלא נאמר במלאכה הזאת כי טוב לפי שראה בחסרונותיה מה שיחייב זה ושבח מאד מאמר האומר לפי שלא נגמרה מלאכת המים אשר זכרנו כבר. והוא גם הוא נתן במה שלא נאמר כי טוב במלאכה ההיא שני טעמים לפגם. הא' מה שיש במאמר הזה מהבלבול והשבוש אם יובן כפשוטו ומן ההעלם וקושי ההבנה אם יובן כצורתו. והב' מצד שההוייה ההיא אינה מכוונת לעצמה כי אם לצמיחת האדמה ושדבר אשר לו תוארים אלו אין לומר עליו כי טוב. ומה מאד נפלא דעתם זה בעיני כי תלו פרשה נפלאה ועקרית ממעשה בראשית בענין נקל וחלוש שכמעט אין בו ממש בערך אל פלאי הבריאה כמו שהורה הרב בעצמו בטעמים אנו. גם כשתתבונן בכוונתם אין מאמר יהי רקיע בתוך המים וכו' רק מאמר יקוו המים בעצמו אחר שזה וזה אינו אלא הפנאת חלק האויר הזה אשר אנחנו שוכנים בקרבו שהוא הרקיע המבדיל בין אלו המים אשר בפועל למים אשר בכח כדי שיהא פנוי לשבת על פני האדמה והנה באמת א"כ בדין לא נאמר כי טוב:

10 hours ago
5 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:2:9 and 8 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ויתכן שלזה עצמו כוונו באותו מאמר שזכרנו למעלה. אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כי ענין המציאות הוא על זה התואר שכולל אל קצוי העולמות. ואמרו שגנזו לצדיקים לעתיד לבא על דרך להנחיל אוהבי יש (משלי ח׳:כ״א). כי היש אינו רק עצם המציאות המשובח שגנוז להם. ומה נמלצו דברי האומר מזה הכתוב שהמלאכים נבראו ביום ראשון גם האומרים נשמותיהן של צדיקים כי מן הידוע כי האור ההוא השכלי מדרכו שיצפה ויביט אדם בו מסוף העולם ועד סופו. גם כי הנמצאים הנכבדים האלו הם עצמים רוחניים מופשטים מכל סוגי סוגי המקרים התשעה ומיניהם ומהנמשך להם הרחק מאד. ואולם רבי יהודה בר רבי סימון שדקדק והיה אור לא נאמר אלא ויהי אור מלמד שכבר היה כמו שכתבנוהו למעלה. הפליג להורות כי בשעה שנאמר ויהי אור בכתוב כבר היה האור ההוא קודם לכן. והאור ההוא לדעתם הם הנבדלים כמו שביארנו בשער הקודם. ואימתי היו אלא במה שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והוא אמתת מה שכתבנוהו בזה. סוף דבר כי הוא מבואר שהמאמר הראשון ממאמרות הבריאה הוא ממש מאמר העצם אשר זכרוהו האלהיים:

10 hours ago
8 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:1:27 and 9 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

יח למה הוזכר שם אלהים בכל מעשה בראשית והם כי לא להזכיר בשם ה' שהוא השם הנודע שמורה על ההויות עד אחרי כן בפסוק אלה תולדות השמים והארץ וכו' כי אז הוחל לקרוא בשם יי' שנאמר ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים. ונהוג זכרון אלו השמות ביחד עד שגירש האדם מגן עדן. ונשגב ה' לבדו משם ואילך בכל ספורי הפרש'. ועתה אחר זכרון אלו הספקות נבוא אל ביאור המאמרות בעזרת הצור האמתי יתעלה שמו: ¶

10 hours ago
9 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 3:1:17 and Bereshit Rabbah 4

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 3:1:18 and 18 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ט מה טעם אומרו ויקרא אלהים לרקיע שמים. אתר שכבר נאמר בראשונ' ברא אלהים את השמים. ורש"י ז"ל תירץ על פי המדרש (ב"ר) שבראשון נגלדו ובשני נקרשו. אמנם לדברי הרמב"ן ז"ל לא הוי תיובתא: ¶

10 hours ago
18 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 2:1:16 and 13 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ג מה טעם לא נזכר בראשונה בריאת המלאכים. שהם שלישו של עולם והמשובח ממנו. ולא עוד אלא שהיא ראשית הבריאות ועיקרן במה שהם מניעי השמים לדעת כל החכמים. אמנם לפי מה שכתבנו הכל מתיישב כהוגן. והנה לפי שהבריאה הזאת שנזכרה לא היתה שלמה כמו שנתבאר לא נמנית אל מאמר בפני עצמו. כי לא נמנה בכלל מאמר טבעי רק מה שהיה לו מציאות גמור וטבע קיים כמו שיבא. גם כי אין שום ענין למאמר א' שישתתפו בו עליונים לפי היסוד המונח. אבל היא התחלה למה שיבואו עליה עשרה המאמרות שבהם נשלם העולם. ועם זה נשלם זה השער. ומעתה נבא בשם יי' אל השער אשר יתבארו בו: ¶

10 hours ago
13 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:6 and Job 10:4

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 2:1:3 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

במדרש פרשת החדש (ש"ר ט"ו) הרבה מעשים כתב משה סתומים ועמד דוד ופירשם, אנו מוצאים ממעשה בראשית שמאחר שברא שמים וארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלהים כו' ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור כו' ודוד פירש מאחר שברא האור ברא שמים שנאמר (תהילים ק"ד) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כו': ¶

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:6 and Ecclesiastes 12:7

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:5 and Psalms 19:4

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 2:1:2 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

את השמים ואת הארץ ¶


10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:4 and Yoma 20b:10

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 2:1:1 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

שאין מן ההכרח שגרמי השמים יהיו חיים משכילים מתנועעים לתשוקת הנבדלים לא מצד השכל וכ"ש מן התורה ושאם היה כן ראוי לזכור מציאת המלאכים בפסוק הראשון לפי טבע המציאות: ¶

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:4 and Chagigah 15a:4

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:4 and Psalms 83:6

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:2:4 and Yoma 20b

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 1:2:6 and 5 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ובמדרש (ילקוט שם) מה חתן נכנס גבור ויצא חלש כך השמש נכנס גבור ויצא חלש מעינותיהם של בריות. והנה עם שדבריהם אלו הם הלצים ע"ד ולמוכיחים ינעם וכו' (משלי כ״ד:כ״ה). מכל מקום למדנו מהם פי' נאה לזה הכתוב והיא שהשמש כשהוא זורח על האופק עם היותו כחתן יוצא מחפתו מצד שכבר שמש באורו תחת האופק ההוא י"ב שעות עכ"ז ישיש עתה לרוץ על האופק ההוא כגבור לרוץ אורח י"ב שעות אחרות בלי שום ליאות ויגיעה וכן דרכו בכל יום. ומ"מ היא היא הטענה (הראשונה): ועל השנית אמר מקצה השמים מוצאו וכו' כי בכאן הור' על תכלית כיון ודיוק פעולותיהם אשר לא סר ולא נשתנה מעולם. וטענה זו לקוחה מזרוח השמש מקצה המזרח בתקופת ניסן שהוא אז בראש טלה ומנטותו משם ואילך מיום ליום דרך הגלילים עד תכלית נטייתם שהם קצות תקופותיו הדרומית והצפונית וחזרתם בדרך ההיא עצמה ועל אותו הסדר לעולם מבלי שתטעה ותשתבש להחליף גליל יום אל יום אחר ומבלי שתאחר או תמהר להגיע אל נקודות ראש טלה וסרטן ומאזנים וגדי מגלגל המזלות באחד אחד מד' תקופות השנה וכל זה מהפלגת החכמה והדיוק והכיון הנמרץ הנמצא בו מה שהוא נמנע להמצא בדברים הבאים מצד ההזדמן. ועל הג' אמר ואין נסתר מחמתו אמר כי הנטיות האלו לצפון ולדרום וגם היות השמש סובב באורח ההיא שהוא יוצא המרכז הוא נכר ומפורסם היותו לתכלית מיוחד מכוון ומועיל מאד לקיום המציאות והויית הנמצאות וקיומן והוא כדי שיגיע חום השמש לחלקי היישוב באותו השיעור הצריך לכל אחד מיושבי האיקלמים בהפשיר והשוות החום והקור בקירובו וריחוקו מחלק המיושב מצד נטותו אל הדרום והצפון דרך הגלילים עם שנוי מצבו ברומו ושפלו בגלגל היוצא מרכז. והיא הדבר אשר יגדל תועלתו לחיי הנמצאים איש על מקומו וזמנו כמו שידוע כל זה למתחילים בחכמת התכונה. ומהידוע כי ההזדמן לא יביט אל שום תכלית כ"ש אל רבים ונכבדים כאלה: ואחר שגמר הענין הזה מהסדור הכולל הטבעי אשר בגרמים השמימיים המכריח מה שיושכל מפרטיותם אחר מה שיושכל מכללם כמו שאמרנו נעתק לבאר התועלת המגיע מהעיון הזה בענייני תורתנו הקדושה המסדרת המעשים המשובחים לומר שראוי שנקח ראיה מהדרוש הראשון אל השני הדומה לו ביחס ומדרגה ואמר תורת ה' תמימה וכולי עדות ה' וכו' פקודי ה' וכו'. ביאר הענין היותר מעולה ראשונה אדסליק מניה בדרוש הא' והוא היות לתורה האלהית לא בכללה לבד אבל לכל חלקיה תכליות נכבדות מיוחדות מה שלא יהיה דבר מזה בהזדמן. ולגדל ולחזק הראיה הפליא לעשות בזכור ד' זוגי מצות ממנה כנגד ד' סוגי הסבות הידועות אשר זכרנו. התכליתית. והצוריית. הפועלת. והחומרית. וייחד החלקים לכל אחד מהנה. ואמר כי החלק מהתורה האלהית שיוחלט עליו זה השם רצוני תורה על דרך האמת. והוא הישרתה אל הדעות הנבואיות ואל האמונות האמתיות בעיונים האלהים אשר הטעות והשבוש בהם מסוכן מאד ויפסיד הנפש שהוא הנושא להם. הנה באמת כשנקבלם ממנה בשלמות ותמימות ולא נפנה אל הבלי שוא ומדוחים המעורבים בעיונים היונים והנמשכים אחריהם כמו שזכרנו במבוא שערים הנה באמת תהיה התורה האלהית בזה משיבת נפש אל מקורה העליון והוא השכל אשר ממנה חוצבה אשר זה כוונת כל היישרות ותכליתן וכמו שאמר החכם (קהלת) בסוף ספרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ואחר שזכר החלק המכוון בייחוד אל התכלית בכללו נעתק לבאר מה שבא בהן מכוון אל הסבה הצוריית ואמר עדות יי' נאמנה וכו'. אמר כי החלק ההגדיי ממנה נבדל מספורי שאר הדתות או ספרי החכמות במה שהיה מנהגם כשראו לעורר על ענינים עמוקים מהחכמה והתושיה יכוונו אל ספורים יפים ועניינים משמחים בדויים מלבם כמו שהיה בספרי משלי הקדמונים והמליצים הנודעים לחכמי האומות והנה הפתאים השומעים אותם ולקחום כמשמען נשארו בפתייותם ולא יועיל להם הלמוד ההוא כלל לצאת מבהמותם. אמנם ספורי התורה האלהית עם היות שהם רומזים אל ענינים נפלאים עמוקים מ"מ הספורים ההן כפשטן הן בתכלית האמת ומביאין ההמון אל שלמות נפשם בכל מה שיישירו אל השכר והעונש בכל הספורים אשר תעיד עליהם כחדוש העולם ודור המבול ואנשי הפלגה וסדום ובנותיה מצרים וקרח ודור המדבר וזולתם או ספורי האבות ושאר הצדיקים אשר יסופר מעניינם מה שלא יעלם. כי כל זה ממה שיביא חכמה ומוסר בלב הפתאים ויכניסם לברית ההבדל המיוחד לאדם שהוא להיות מדבר כלומר חי משכיל והיא עצמו מה שאמר מחכימת פתי. וזה אינו רק הסיבה הצוריית בעינה כי זה החלק הוא ממה שיחכם בו זה הפתי ויוציא צורתו לאמתתה. ואחר נעתק לזכור מה שהוא מיוחד אל הסבה הפועלת ואמר פקודי יי' ישרים וכו' אמר זה על חלק המצות הבאות בתורה להקנות לעושיהם תכונות שלמות וקניינים לפי המעל' כי על כן קראם פקודים כי המדות והקניינים נתונים נתונים המה בתורת פקדון בלבות האנשים. אמר ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך. את יי' אלהיך תירא. ואהבת לרעך כמוך. לא תשנא את אחיך בלבבך. לא תאמץ את לבבך. ורבים כמו אלה אשר הם תכונות לביות כללות יסודרו מהם הפעולות השלמות המשמחות את לב עושיהם. כי מתנאי הקניינים השלמים שיצאו פעולותיהם בשמחה ובטוב לבב כמו שזכרנו למעלה בפי' ישמח יי' במעשיו. סוף דבר הלב הוא מפתח הפעולות כלם ומקורן כמו שאמר הכתוב (משלי ד׳:כ״ג) מכל משמר נצור לבך וגו'. והפקודים המשמחין אותו הם מושיבים ומחזיקים הסבה הפועלת או המה הם הסבה עצמה בלי ספק: ואחר נעתק אל החלק שהוא מיוחד אל הסבה החמרית ואמר מצות יי' ברה וכו' כי ידוע שהלב והעינים יתחלפו במה שהלב ישכיל הדברים מופשטים מחומריותם. אמנם העינים ושאר החושים לא ישכילום אבל ירגישום בחמריותם על דרך המישוש והפגישה על ידי אמצעיות או זולתו כמשפט ההשגות ההיולאניות. כי על זה אמר איוב (י) העיני בשר לך כמו שיתבאר בפרשת יירא שער כ"א בע"ה. ועם זה ירא' בבירור שכוונתו לומר שהתור' האלהית לא לבד מביאה אל התכלית ומטיבה ומחזקת הצורה והפועל אלא שגם כן תאיר העינים שהם עקר הכלים הגשמיים ואחריהם כל השאר ימשוך לחוש ולהרגיש כל החמרים הפרטיים אשר יאותו היותם נושאים לפעולות המתוקנות שמהם יעשו הקניינים. והיות התור' האלהית כך ענייניה בהרבה ממצותיה הוא מבואר כי יקרא קן צפור וכו' כי תפגע שור אויביך וכו' כי תראה שור שנאך וכו' לא תראה את שור אחיך וכו' לא תחרוש בשור ובחמור וכו' כי תבא בכרם רעך וכו' וזולתם רבו מספר. מהם מיוחדים לעינים ממש ומהם לשאר ההרגשים וכמו שחלקם בעל עמודי גולה ומהם במורגשים. שהתור' בכלם היא זכה וברה ומאירת עיני עורים גם פקחים על כל פרטי המעשים ועל החמרים הנושאים אותם בפגעו בם יעשה מה שיתכן לעשותו לחיות בו חיי המדיניות חיים נאותים אם בחלק ההוא הפרטי ואם בענינים הרב' עד שכבר יכלול זה כל התור' כלה כמו שאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי' כו' כי בזה ודאי יושלם מה שאמר (דברים ו׳:כ״ד) לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה. ובירו' דעירובין פ' בכל מערבין (הל' ב') מפני מה אמר מערבין בחצרות מפני דרכי שלום ומעשה באחת שהית' רבובה עם חברתה (פי' מתקוטטת). שלחה את עירובה ביד בנה נסתיה וגפפתיה ונשקתיה. אתא אמר לאמיה. אמרה הכי רחימת לי מתוך כך עשו שלום הה"ד (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם כו'. הנה שנתעוררו אל מה שאמרנו כי המצוה ההיא הית' להם מאירת עינים במה שהיו סומות מתחלה והכינה החמרים הראוים להמצא להסכמת השלום ועם זה ראו שהתור' האלהית דרכיה הרחבים והעקריים הם דרכי נועם ההצלחה הנצחית אשר עליה אמר לחזות בנועם יי' וכו'. והנתיבות הקטנות היוצאות הנה והנה הם לצורך חיי השלום וטוב המדיניות לחיותינו כיום הזה. והנה עם זה השלים לבאר איך נמצאו בכל חלקי התור' הסיבות התכליתיות המכונות מכל אחד מהחלקים אשר זה יורה על היות כלם מכוונת ממניח חכם בחכמה גדולה ובכוונה עצומה וזו היא הגדולה שבטענות. ולא עוד אלא שכבר באו בכונה נפלאה לכוין אל ד' הסבות המשלימות מציאות כל נמצא ומעמידות אותו על שלמותו והיא הענין היותר נאות שאפשר. ואחר שביאר הטענה הא' על השלמות נעתק אל השתים הנשארות. ועל הא' אמר יראת ה' טהורה אמר כי התור' האלהית הן מצד מצותיה המעשיות הן מצד האזהרות והמניעיות שנופלה עליהם מלת יראה ושמירתם תמשך בכל עת וזמן היא טהור' מכל סיג ושמץ המפסידות הדברים אשר הורכב בהם שום דבר רע. ומזה הצד היא עומדת לעד כי לא נמצאו בה דברים בטלים ולא מביאים אל הביטול נמשך למה שאמר במקום אחר (תהילים י״ב:ז׳) אמרות יי' אמרות טהורות כו'. כי כל זה סיבה חזקה על דרך המשל להשארותם והתמדתם לעד וזו היא הטענה השנית אשר בה תתבאר בלתי נופלם תחת ההזדמן כי אשר הוא כן לא יותמד זמן כ"ש שיהי' נצחי. *ועל הג': צדק הנימוסי הוא מה שמיסדים וחוקקים המלכים שופטי ארץ לפי רצונם במדינותיהם (בל"א פאזיטיוועס רעכט) וצדק טבעי הוא המסכים אל השכל הישר אשר הטביע ד' בלב כל בני אדם (בל"א נאטוררעכט) ושני אלה סותרים לפעמים זה את זה אבל משפטי ה' הנתונים מאתו ע"פ חפצו ורצונו הפשוט צודקים ומסכימים יחד גם עם האמת והצדק הטבעי: ועל הג' אמר משפטי יי' אמת כו' יאמר כי באמתיותם והצטדקם אלו עם אלו ועם האמת יורה היותם מכוונים בתכלית הכיוון וזה כי פעמים רבות יתחלף הצדק הנמוסי והדתי מהצדק הטבעי שהוא אמיתי חלוף נמרץ ואין שום מבא להסכמתם כי אם לו ית' לבדו כמו שאמר אדון הנביאים (דברים ל״ב:ד׳) אל אמונה ואין עול כמו שיתבאר בפ' יתרו שער מ"ג עם מה שראוי שילוה אליו בה' אופנים. זה ההצדק כבר. גלה עליו באמרו (שם י"ז) על פי התור' אשר יורוך כו' כי על פי עצתם יוכלו לדון דין אמת לאמתו ולא כאשר יזדמן. והיא אומרו משפטי יי' אמת כו' ירצ' כשתתחבר עמהם אמתת התור' ולא באופן אחר. ואחר שהשלים כונתו בשווי ודמיון ב' הדרושים והסכמת טענותיהם הכוללים שני מיני ההנהגות הגוזרות האמת והצדק בהם כמו שהונח אמר על כל החלקים התוריים אשר זכר הנחמדים מזהב ומפז כו' גם עבדך נזהר בהם כו'. יאמר שאם שמעצמם יש להם סבת השמירה וכל אדם יקיימם באהבה רבה מצד שתי הסגולות מתוך השלש. וזה כי מצד הקיום וההתמדה הנמצאים בהם הם נחמדים מזהב ומפז רב אשר מסגולותם להתקיים משאר המורכבים. ומצד יופי ונועם כיוונם והצדקם הם מתוקים מדבש ונופת צופים. ואני אשתתף עמהם בזה. אמנם גם אני עבדך נזהר ונשמר ומדקדק בהם יותר מאד מצד הסגולה השלישית שהיא היות כל חלק וחלק מהם שומר עקב רב והיא ההמצא לכל אחד התכלית הנכבד המיוחד כמו שאמרנו. ולפי שאמר שנזהר בהם ביקש על החטא כשיהי' מבלי כונה ואמר שגיאות מי יבין כו'. וחלק השוגג לשנים. האחד הוא השוגג הגמור שאין חלק לכח השכלי בחטא כגון שהוא יודע שהדבר אסור אלא שנתחלף לו בהתר כי שגיאות כאלה אין לבינה חלק בהם כלל. והשני מה שיטעה בשקול דעתו כי נסתרה דרך האמת מעיניו לגזור על איסור מותר ועל זה אמר מנסתרות נקני. אמנם על המזיד רצוני ואם הוא לתאבון אינו מבקש שיצילהו ממנו כי על עצמו לינצל. אבל בקש שיצילהו מהזדים הרשעים האונסים את האדם לחטוא בו והוא אמר אל ימשלו בי אז איתם. וכמו שאמר במקום אחר (תהילים קי״ט:קט״ו) סורו ממני מרעים כו' ואמר ונקתי מפשע רב כו'. ירצה כי על המרד והוא הכונה לחטוא לא לזולת הוא נקי מעצמו כי חלילה לו מחטוא בו כלל: יהיו לרצון אמרי פי כו' לפי שהטענות שביאר במזמור הזה הם כנגד האפיקורסים אבל האיש הנאמן אל התור' ובעל ברית אלהים אינו צריך לשום טענה מאלו. לזה אמר יהיו לרצון אמרי פי אשר הוכחתי בהם אמות הדרוש שהוא מכח אלו הטענות אשר אני מתפלסף בהם במאמר פי לבד. אמנם הגיון לבי ומחשבתי לפניך גלוי וצפוי שאין לי שום ספק בזה זולתם. ולזה ראוי שתהי' אתה צורי וגואלי: כמו כן מפי ישמע ויושיעני ויצלני מכל חטא ושגיאה. וינקני מכל פשיעה. ויאיר עיני ולבי ללכת בדברי תורתו ואשר עד כה שגיתי באהבתה. ויספיק בידי מעושר מתנותיו למלאת חוקה ועונתה. כדבר שנאמר (שם קי"ט) הדריכני בנתיב מצותיך וגומר. ומעתה נבא אל השער השני בעזרת הצור:

10 hours ago
5 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 1:1:20 and 6 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

אמנם נתבאר עכשיו כי מטעם הטענות הכוללות האלה רצה שיתקיימו בידם כל פרטי המצוות וחלקיותם כמו שהיה הענין במופתי הנמצאות כלן בכללות העולם. וכמה הישיר לזה הרב המורה פרק מ"ט חלק ג'. אמר (שם ל"ב) הצור תמים פעלו יאמר כי כמו שמעשיו בתכלית השלמות כן משפטיו בתכלית היושר אבל דעותינו קצרים מהשיג שלמות מעשיו ויושר משפטיו. וכמו שנשיג קצת נפלאות מעשיו באיברי הב"ח ותנועות הגלגלים כן נשיג יושר קצת משפטיו. ואשר יעלם ממנו משני המינים יחד הוא יותר מהנגלה לנו הרבה מאד עכ"ל. ראה כמה השוה שני הענינים על הדרך אשר זכרנוהו בעינו. ובזה נשלם מה שכווננו אליו בזה. אלא שראינו לחתום זה השער ולנעול אותו בענין נאות ומסכים מאד לכל מה שנדבר בו. כי מלבד מה שהוא קיום וקשור כל מה שכתבנו. הנה הוא מועיל מאד וראוי שיושם התחלת הדבור בתורה האלהית וראשית פירושה. יחדתיהו לחלק בפני עצמו וקראתיהו בשם ¶

10 hours ago
6 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 1:1:13 and Bereshit Rabbah 8

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 1:1:14 and 14 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

ולהאומר שיאמר אחר שהדבור בענינים הללו הוא הכרחי הנה אם כן יש יתרון לספרי הפילוספים על ספר התורה הזה. באשר הם חוקרין על אלו הענינים בשלמות ומבררים ענינם על נכון. מה שלא עשתה כן התורה האלהית ולא דברה בהם כי אם בדרך קצרה ונקלה. אף אתה אמור לו כן הוא באמת שהתורה לא דברה בענינם בשלמות. אבל לא היה זה ליתרון החכמות עליה אבל למעלתה עליהם. וזה שהיא מצד גודל מדרגתה ורוממות עיוניה האלהיים לא ייחדה בדברים כאלה ספרים וספורים לקטנם מערכה. אבל לא סרה מהראותם ולרמזם מתוך משכיות חמודותיה כתבן את הבר. כי באמת מה שעשו כל החכמית עטרת לראשם עשתה היא עקב לסוליתה. כמו שנתפארה עליהם בפי החכם (משלי ח׳:א׳) בפרשת הלא חכמה תקרא. יבא ביאורה בפרשת משפטים שער מ"ו ב"ה. ויחוייב לה כן מהיותה אצל כלם במדרגת התכלית עם הסבות הקודמות. וכמו שהתכלית הוא עליון על יתר הסבות ודורך עליהם בטבע כן היא עליונה עליהם במענה ודורכת על כלן. ואם שהדבר מובן מעצמו יאות לתת לה דוגמתו לקרב הגעתו. הנה בית אלהים בהבנותו ימצאו בהכרחיותו שלשה ענינים זה למעלה מזה. החומר. והצורה. והתכלית. והנה החומר תכינהו שפלת המלאכות המיוחדות לבא בנקרת הצורים לחפור פירות ללבון לבנים ולשרוף שריפה או למלאכת חרש חוצב עץ ואבן נחשת וברזל ויתר החמרים אשר יאותו לו. אמנם הצורה תושלם ע"י מלאכה עליונה עליה אשר אין לה עסק עם המלאכות השפלות ההן. די לה שתצוה ויביאו לפניה הנאותות מהנה והיא תתיחד בתקן וסדר החמרים ההם. באופן שיבא ויגיע צורת הבית ותכונתו בצלמו ותמונתו להיות הכל על מכונו וארמון על משפטו: ואולם התכלית הנה הכהן המשרת שם הוא המבקש אותו והמגיעו. והוא מבואר כי עם שהמלאכות הראשונות הן הכרחיות למלאכתו. הנה אין מצרכו להתבונן בהם רק לבא שם בהיכל ה' כאשר הוא ולעמוד לשרת בתפלותיו וקרבנותיו ויתר העבודות באופן יגיע שלמותו ושלמות עמו מאת האלהים השוכן בבית ההוא כי הוא תכלית הכל. והוא הענין בעצמו מה שיהיה לתורה האלהית ויתר החכמות. כי הטבע היא המעיינת בחמר הראשון לנמצאות ושאר התחלותיהם ויתר סבותיהם. ובגשמים הפשוטים ובמורכבים מהם ומשיגיהם בתנועה והזמן והמקום וזולתם. שכלם הם חלקי המציאות באשר הם חמרים לו ומדרגתה אצל העיון הכולל מדרגת חרש העצים או האבנים אצל הבנין. כי על כן קראה החכם החכמה הפחותה. והחכמה אשר קראוה אלהית תעיין בענינים הכוללים בנמצאות מצד צורותיהם המיניות ותכונותיהן: אשר הוא במדרגת מלאכת הבניה הנותנת צורת הבית ותכונתו. עד אשר תעיין בצורה העליונה הקושרת כל הבנין. והיא הסבה הראשונה ית' שמו ובתואריו ובמחויביו עד מקום שידו משגת כי לזה ביחוד קראה החכם חכמת הרבנות. אמנם התורה האלהית ענינה ומגמתה להשלים האנשים בדעות אמתיות באל ית' בעניני הידיעה והנבואה והתבוננות בהנהגת המציאות כלל ופרט. מה שלא תשיג אותו יד הפילוסופיא היונית בשום פנים. כי בזה ולא בזולת יגיע תכלית האדם והצלחתו האחרונה. אשר הוא תכלית כל הנמצאות האלו וסוף כל החקירות והידיעות החלקיות. כמו שיתבאר בשער מתן תורה: ¶

10 hours ago
14 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak, Mavo Shearim 8 and 8 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

והנה אחר שהגיע רצוני אותי לבא במלאכ' רבה ועצומ' באיכות' וכמותה על דרך הנזכר בהקדמ'. והרגשתי בעצמי כי פעל אשר כזה נפלא ורחוק ממני משני הצדדים שאמרנו. כי הדבר יקר הערך מאד מאד. וערכי וייחסי הדל באלפי המעיינים ולעומת מחברתו כאשר לא הייתי אהיה. וגם מצד הכמות. כי היא באמת מלאכה מרובה והפועל עצל וכחו קצרה וחלושה להשלימ' על כן קדמתי לזכור בראשית אמרי ופתח דברי שני הגבולים אשר ביררתים מתוך פרשה ראשונה של תורה. לדעת ולהודיע כי אני בא אל המעש' הזה בשם יי'. כי כאשר נכוין אליו ית' בכל מעשינו. גם נזכירנו תמיד על דלת שפתינו ובפתח דברינו. כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל כנגד המונעים האלו אשר זכרנום כמו שביררנו ממה שהקדמנוהו. נמשך בזה גם כן למה שיסבול אמרו אדון הנביאים ע"ה (דברים ל׳:י״א) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו' לא בשמים היא וכו' עד כי קרוב אליך הדבר מאד וכו' ירצה אל יעצרך מדרגת הפעולות היותר מופלאות ממך. כי לא נפלאת היא ממך ולא היגיע' מהגיע אל התכלית אשר יראה רחוק אליך לפי רוב המעשה כי לא רחוקה היא. ועל רום המעל' אמר לא בשמים וכו'. ועל רוחק השגתה אמר ולא מעבר לים היא. וביאר הסבה אל הבטחון הזה ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד וכו'. ירצה כי כשתהיה כוונתך אליו יתב' נכרת ומפורסמת. אם בזכירת הפה. ואם בכוונת הלב. יהי' הדבר קרוב אליו מאד. ויספיק בידך לעשות מבלי מונע וכמו שאמר (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו וכו'. ובכן אבא בשם ה' אלהים. אכרע ואקוד ואשתחוה ולפני כבודו אתנפל ואתחנן. ומחסדו אבקש אצבע אלהים מבחר התכליות יורני. גם שם ידו תנחני. וימינו תחבקני. יחזיק בידי ולא ירפני. ידריכני באמתו וילמדני. ואל חדריו חדר בחדר יביאני. ואל אכשל לומר דבר שלא כרצונו ושלא כדעת החכמים המאמתים הבאים בסודו. ויהי' עם פי בעת דבורנו ועם ידי בעת מעבדי. כי אליו ית' כל מעייני. ולו נשאתי לבי ועיני. מתחלת המעש' עד סוף עניני. וזה החלי לעשות בשם ה': ?פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. שאו שערים ראשיכם ושאי פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד יי' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. ¶

10 hours ago
8 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak, Author's Introduction 14 and 14 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

קיים עקידת יצחק. האל אל זרעו תזכור:

10 hours ago
14 related »
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak, Index 108 and 108 others »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

בנעילת שערים ידבר באושר אשר בו סיים משה אדונינו את תורתו באשר הוא התכלית הנכסף לשלמים המגיע בסוף המעשים כלם:

10 hours ago
108 related »
Nelly Altenburger edited Sha'ar HaGilgulim 1:6 and 5 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

Similarly, if he sinned ("chet," referring to something missing) or damaged ("pagam") ~~any~~some part of Asiyah, even though this isn't the place that is relevant to his Nefesh['s purpose], he must fix it. ~~Similarly~~However, if some other Nefesh (another person) is missing the performance of any mitzvah that is from the world of Asiyah, or if he did an aveira (sin) and he damaged it [the soul], you are not required to fix his missing mitzvah, nor the damage from his ~~aveira. However, if~~transgression, unless the two of you are infrom one place (~~same room, or~~ you are both from the same s~~horesh of your soul~~oul-root) as we will explain soon be'ezrat Hashem [you must help him fix it]. Or it ~~is possible [from what we said earlier] that it is there that the fixing was required to be fixed from (a future editor will clarify this)~~may be that rectification (tikkun) applies only to the repair of damage caused by transgression, and not to the fulfillment of all the 248 positive commandments. Or perhaps — and this is the correct view — by way of example: one who is from the Malkhut of Nukva of Asiyah, called the nefesh of Asiyah, must rectify all the Malkhuyot of the ruach, neshamah, chayah, and yechidah of Asiyah. In a way of an analogy -- one who is from "Malchut of Nukvah of Asiyah" which is called "Nefesh from Asiyah," he must fix all of the "Malchuts" of his Ruach, Neshama, Chaya, and Yechida OF ASIYAH. [Skipping for a future editor.] Once a perfects (completes) his Nefesh of Asiyah, then he merits a Ruach from Yetzirah. And within this Ruach, there are all five levels (as we described before), and each of them comprise a complete Ruach of Yetzirah. And also regarding the Neshama from Beriyah. And also with a Chaya. And also with a Yechida. But this is not something we will go into now~~: ..~~.

10 hours ago
5 related »
Nelly Altenburger deleted a connection between Genesis 1:1-6:8 and Sha'ar HaGilgulim 1:13

10 hours ago
Nelly Altenburger edited Sha'ar HaGilgulim 1:13 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

[Rough translation] ~~Als~~So with this~~, we understand the concept according to רז"ל~~ there is no doubt, that the Ruachs and Neshamas of Tzaddikim, or their Neshamas come and impregnate (Ibur) an Adam, in the secret which is called Ibur, to help him his his avodas Hashem (may He be blessed). And just as it is written in במדרש הנעלם מכתיבת יד, he comes to purify him, and to help him. Rabbi Natan refers to these as the Neshamas of Tzaddikim, which come to help him. And, just as it said at the beginning of Parshat Bereishit in Sefer haZohar, על רב המנונא סבא,שבא אצל ר"א ורבי אבא, כדמות טעין חמרי וכו':which are bound with life ('Tzarur HaChaim'), each one of them in the source of where their soul is located to that Tzaddik, that they (the Tzaddikim) are with Hashem [in Gan Eden], and we do not say that they lower themselves from their elevated place at all. Rather, the parts of their souls (their Ruachs) that they have already perfected, those parts remain down there (where their place is), in every level in Yetzirah, and they do not rise all the way up (as we described what happens with the Nefesh because of the Klipot in Asiyah). So these (Ruachs and Neshamas of Tzaddikim) come down and come into a person in the form of an Ibur, to help him as we described. And his main Ruach soul which is higher up [in Yetzirah] because he acquired it through his actions, it is and continues to be bound in life, and it does not descend from its place. So too with the Neshama of the Tzaddik, etc.

10 hours ago
Nelly Altenburger added a connection between Genesis 1:1-6:8 and Sha'ar HaGilgulim 1:12
(automatic citation link)

10 hours ago
Nelly Altenburger edited Sha'ar HaGilgulim 1:12 and 9 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

And this is the secret ("sod") (Shmuel 2 14:14) "No Nefesh will be rejected from Hashem," etc. Because all of the thoughts he might think [in fear that the Klipot might grab hold of him] are at the level of Nefesh only (which is at the world of Asiyah), and at that level, there is a fear that maybe he will be pushed away from Hashem because the Klipot are there. However, from the rectifications that he does to his Nefesh, Hashem (Elokim) will not push it away. To recap, Hashem wouldn't raise up a person and give him another Nefesh higher than the one he originally had (at its source level). Because if he did this, the first Nefesh would need to remain below in its original place, and it would be pushed away, meaning -- it would be pushed away [from Hashem] because of the Klipot that are there. Therefore, we do not give him another Nefesh at a higher level -- only the first Nefesh itself rises higher to higher levels according to his actions, until it reaches Keter of Asiyah, and he is not given another higher Nefesh. However, in Yetzirah and the other worlds, [where he receives] his Ruach or his Neshama, these remain below in their source level, and he receives another higher Ruach when he rectifies his actions, as we already described. And this is the secret of "Kadma Nodaat" (Rambam citation); that each Adam (person) is able to reach the level of Moshe Rabbeinu alav haShalom. If he wants to purify his actions, he is able to take a higher level Ruach, and then another higher level Ruach until he reaches the top of Yetzirah, and then he can do the same thing with a Neshama, until he reaches the top of Beriah, etc. ...[Rough translation] Also with this, we understand the concept according to רז"ל, that the Ruachs of Tzaddikim, or their Neshamas come and impregnate (Ibur) an Adam, in the secret which is called Ibur, to help him his his avodas Hashem (may He be blessed). And just as it is written in במדרש הנעלם מכתיבת יד, he comes to purify him, and to help him. Rabbi Natan refers to these as the Neshamas of Tzaddikim, which come to help him. And, just as it said at the beginning of Parshat Bereishit in Sefer haZohar, על רב המנונא סבא,שבא אצל ר"א ורבי אבא, כדמות טעין חמרי וכו':

10 hours ago
9 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and I Samuel 28:7

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and Psalms 103:9

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and Arakhin 16b:5

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and Pirkei Avot 1:8

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and Job 29:15

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and Pirkei Avot 2:1

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and II Samuel 17:14

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Akeidat Yitzchak 65:1:13 and Exodus 20:3

11 hours ago
Shmuel Weissman edited Akeidat Yitzchak 65:1:13 history »
Version: Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849 (Hebrew)

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגומר. ותחלה אקדים ואומר כי הנה שומרי תורה ומצוה הם על שני מחלקות. האחד אשר יקיימו הדברים המונחים בדת למה שיגזרם טוב דעתם ושכלם עד שאלמלא לא נכתבו הם היו ממציאים אותם ומשתדלים על קיומם ואנו הם הראויים להיות מנהיגים בעם והם המעט. והשני הוא כלל ההמון המונהגים אשר באו על שמירתם בהכרח ומיראת העונשים אשר תניח הדת עליהם לא בעבור דבד אחר ותמיד מראים עצמם כאנוסים בהם. והנה שתי הכתות האלו הוא מבואר שיתחלקו אל מחלקות כפי מה שימצא כל אחד מהעניינים האלה בהם בפחות וביתר והוא גם כן מבואר כי דרך הלימוד והגעת הדברים אל אלו שתי הכתות הוא מתחלף. כי הנה הכת ההמונית ראוי שיוקדם להם ההכרח אשר יביאם לעשות המצוה קודם שיזכרו להם המצות עצמם אחר שהתחלת מעשיהם הוא ההכרח ההוא לא זולת. אמנם כת היחידים הוא בהפך כי תחלה מגיע לדעתם חיוב הדברים מצד הצדקם מצד עצמם וילמדו על קצתם מקצתם ואחר יגיעו אל היות אלו העניינים מרוצים לפני מניח הדת וראוי שיהיו נעשים במצותו גם כי חוייבו לו קצת עבודות וכבודות קל וחומר מזולתו. (ב) והנה להיות המעמד הנכבד והנורא אשר בהר סיני מכוון אל כלל העם כמו שנאמר שם (שמות י״ט:ט׳) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם כי העם שם מיוחד לכלל ההמון ובשם ההוא נשתמש בכל הפרשה כלה זולתי פעם אחת כמו שנתבאר שם. לזה סדר דבריו עמהם על האופן המיוחד להם התחיל (שם כ') אנכי ה' וגומר. לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ואח"כ לא תשא ואחר כך זכור את יום השבת כי כל זה מה שיורה על מציאות המצוה והשגחתו ויכלתו לצוות ולהשכיר ולהעניש ואחר התחיל במצות כבד את אביך וגומר. לא תרצח לא תנאף וגומר. וכמו שאמר (מכילתא יתרו פ' מ"ת פ"ו.) המליכוני עליכם תחלה ואח"כ אצוה אתכם וגומר: (א) אמנם עכשיו שהוא דורך בלימוד מהלך הצורה והשלמות ייחד הדבור אל השלמים והמיוחדים שבעם ואמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם על דרך שאמר שם (י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כמוזכר שם. ולזה החליף השטה הראשונה בסדר הראוי להם והתחיל איש אמו ואביו תיראו שהיה דבור החמישי בסיני כי לא הוצרך להם להקדים ההכרח ההוא אבל ראוי שיעלה על לבם כן מעצמם ומחיוב דעתם והוסיף גם כן להזכיר מורא ההורים כי הוא דבר יותר נכבד מהכבוד כי הוא פועל הנפש ויותר יקר ממאכל ומשתה. גם הקדים האם כי הוא מה שראוי שיחויב בו תחלה ואחר יחייב במורא האב מקל וחומר כי היא והוא חייבין בכבודו. ומזה חוייבו למצות השבת המורה שהוא יתעלה הממציא הכל והוא אבי האבות כלן והוא ומולידיו חייבין בכבודו מקל וחומר. לא על השבתות בלבד הוא מכוין כי אם על כל מה שמזהיר עליו בשב ואל תעשה. ומזה חוייב מה שסמך אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם לא לבד שלא לעבוד זולתו כי אם אפי' הפנייה בלב בשום מחשבה והרהור. ומזה שאלהי מסכה לא תעשה לך בפועל מכל שכן ובכלל זה אלהי מטבעות המתכות אשר רבים בוטחים בהם. אמנם השלמים לא ישימו זהב כסלם ובעשרם לא יתהללו. ומזה וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו והיא עקר מה שאמרנו ראשונה שלא יהיה המעשה מפאת מכריח אלא מהתחלת רצונם שהוא המעשה השלם כי בזולת זה הוא בלתי עושה על דרך האמת אבל יעשו איבריו על כרחו ומזה הזהיר החכם כשאמר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו (אבות פ"ב). ירצה שתלמד לעצמך לעשות הדברים הנרצים למקום באותו חשק שתעשה הדברים שתתעורר אליהם מרצונך כדי שימשך מן הלמוד וההרגל ההוא שיעשה רצונך כרצונו והוא שמעצמך תרצה אתה בהם תחלה עד שיאמר שהיה רצונך מעצמך תחלה מה שנתבאר לך אחרי כן שהיה רצונו וזה יהי' בדברים המעשיים הנרצים לאל יתעלה ומצוים מאתו כמו שאמרנו. אמנם בדברים המנועים ממנו אשר יתאוה האדם לעשותם כנון לקיחת הבית או השדה או האשה או הממון על דרכים בלתי ישרים אומר (שם) בטל רצונך מפני רצונו והכוונה שיבטל הרצון הנפסד אשר על דרך האמת הוא רצון זולתו הוא שטן הוא יצר הרע אשר בקרבו ויהפכנו אל הרצון השלם והוא הרצון האלהי השונא גזל וחמס והוא יתעלה על דרך ההשגחה גם כן יבטל רצון אחרים אשר בידם הדבר אשר אתה מתאוה אליו ויניע לבבם למה שתחפוץ באופן שיגיע הדבר לידך בהיתר ובכבוד. צא ולמד דוגמת זה מדוד שנדחה מפני שאול ולסוף שעה עמדה לו: ואבשלום (ש"ב י"ז) ואדוניה (מ"א א') שדחקו את השעה נדחו לעולם. אמנם בת שבע שאכלה פגה כמעט נטיו רגליו בה ורבים כמו אלה הבאים בכתוב ובאשר לא כתוב. וזה עצמו מה שאמר המשורר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך (תהילים ל״ז:ד׳) והוא מבואר. והנכון שירצה שאם תתענג על ה' בהיות רצונך מה שהוא רצונו כמו שאמרנו הנה נמצא שיתן לך משאלות לבך בכל אשר אתה עושה כלומר שתמצא תמיד עובד ומתענג וכל זה מה שכלל באומרו לרצונכם תזבחוהו ואמר עוד שאף ע"פ שהם קדשים קלים ובאים בתורת שמחה ואהבה לא יקל בהם אבל יזהר בכל חלקי פעולותיו לאכלם בזמנם ושלא לפגלם בשום מחשבה מפגלת כי כן למדו חכמים ז"ל (זבחים כ"ט.) שפרשה זאת במחשבה מדברת. הנה כי בכל אלו הענינים תהיה ההישרה הולכת ועולה ממדרגה אל מדרגה ממטה למעלה תהיה ההתחלה אליה האדם עצמו. וכמו שאמר רבינו הקדוש (אבות פ"ב) כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם. ואחר שזירז בזה השיעור מהדעות החשובות בענין האלהית נעתק אל המעשים שיש בהם דררא דממונא שהוא ענין שכל החטאים תלויים עליו והתחיל ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך וגומר. אמר שמהראוי לאנשי קדש לגמול חסד אל הצריך אותו ולתת להם מהונו ומיגיעו עד שיעזוב פאת שדהו בקצרו וגם לקט שכחה ופאה ופרט הכרם והעוללות לעני ולגר כי הוא יתעלה רחמיו על כל מעשיו ואתה ראוי להתקדש כמותו. ומזה יהיה יותר מתחייב לך מקל וחומר להרחיק הגנבה הכחש והשקר ממך וממונך כי אם משלך אתה נותן לאחרים כ"ש שלא תגנוב מיד אחרים ? לא תכחשו בדבר שבא לידכם בהיתר אע"ג דסבר עד דמתרמו לי זוזי וכו' (גיטין נ"א:). ולא תשקרו איש בעמיתו אפילו בדבר שאינו ממון אבל יש בו קוטן אמונה ואונאת דברים וכ"ש שתזהרו בנדרים ושבועות המביאות אל שבועת שקר או שוא. ומזה לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעילת שכיר אתך עד בקר. והכוונה שתהיה בעיניך הלנת פעולת שכיר אתך עד בקר. כאלו עשקת את רעך וגזלת אותו ולזה בא לא תלין בלא וא"ו כי סוף הפסוק הוא פירוש לתחלתו. ומזה תזדרז שלא לקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול כי הם עבירות קלות בעיני האנשים והם דשים אותם תמיד בין עקביהם לפי שאינם גלויים כי אם למקום יתעלה. וקדושים אשר בארץ חייבים לעשות הישר בעיניו וגם שהוא פחיתות נפלא ומדה שפלה לקלל ולהזיק האנשים הנסתרים ובלתי נמצאים לפניו כמו שכתבנו זה בענין נחש העמוני בשער כ"ז. ומדרך השלמים להדריך דרך ישרה כל מי שהוא סומא בדבר וכמו שאמר איוב (כ"ט) עינים הייתי לעור וגומר. ואח"כ הזהיר בגרמא בנזיקים ואמר לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר וגומר כי שאת פני הדל והליץ בעדו או הדור פני הגדול עם שגופם אינם עול ממש אבל גורמים אל העול כי לזה אמר יהודה בן טבאי אל תעש עצמך כעורכי הדיינים וכשיהיו בעלי הדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים (אבות פ"א) כי היות כעורכי הדיינים הוא שאת פני הדל ללמד טענות למי שהוא עני בדעת כההיא דר' יוחנן דאמר לקרובים על מזונות האלמנה אלו קוצו לה ולבסוף אמר עשינו עצמינו כעורכי הדיינין (כתובות נ"ב:). ירצה שהאשים עצמו על זה ואמרינן התם מעיקרא מאי סבר מבשרך לא תתעלם ולבסוף מאי סבר אדם חשוב שאני. ובמה שאמר שיהיו בעלי הדין לפניו כרשעים כיון למאמר לא תהדר פני גדול שלא יהדר שום אחד מהם אע"פ שיהי' גדול מחבירו. ובמה שאמר וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין וכו'. הסכים למה שסיים הכתוב בצדק תשפוט עמיתך שהכוונה שנדונם לכף זכות ואחד התובע מה שלא הלוה או שלא הפקיד ואחד הכופר מה שיש בידו מהממון ראוי לדונם בחזקת כשרות ושכל אחד מהם טוען אמת לפי מחשבתו. מ"מ כל אלה הם מדות חשובות והרחקה יתירה מהעבירות. ואחרי זה זירז במדה אחרת יקרה מאד יועיל הדרוז בה מאד לחיי בני האדם ואמר לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך אני ה'. והידוע כי הרכיל את אשר יראה יגיד אמנם אע"פ שלא יכזב הוא ראוי להרחיק מאד והנכשל בו דם יחשב לו שהרי הוא כאלו עמד על דם רעהו זה שהוא מדבר אליו הדברים ההם באהבתו אותו כמו שזכרנו זה בפרשת מצורע שער ס"ב. ומזה נמשך למדת חסידות גמורה והוא לא תשנא את אחיך בלבבך כי לא רבים ימשלו על שנאת הלב. ואמר עוד שהרוא' חבירו נוהג שלא כשורה יוכיחנו עליה ויישירנו אל הדרך הטובה כדי שלא ישא עליו חטא שהרי כל ישראל ערבים זה לזה בענין שמירת המצות והמתרפ' בחלקו מהם חברו נושא עליו חטא משל לרבים שנושאים את הקורה על שכמם שהמשפיל עצמו ואינו נושא בעול, חביריו ישאו חלקו ואמר הוכח תוכיח את עמיתך ממש ועל דרך שאמר החכם אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט'). כי יש לשאול מה בצע שיאהב הלץ את האיש השלם אדרב' טוב הוא שישנא אותו וכבר היו חכמים שהיה רע בעיניהם כשרואים שהרשעים משבחים אותם וכן אמרו חכמים (כתובות ק"ה.) האי צורבא מרבנן דמרחמי ליה בני מתא לאו משום מעליותא דידיה הוא אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא אך הכונה אל תוכח לץ פן תוסיף חטא שנאתו אותך על שאר חטאתיו כי מדרך הלץ לשנוא מוכיחיו. אמנם הוכח לחכם ותוסיף לו זכות אהבתך על שאר זכיותיו כי מדרכו לאהוב המוכיחו והמישרו וכל זה בכלל הוכח תוכיח את עמיתך שעמך בתורה ובמצות כי בזה לא תטיל עליך בתוכחתך עון אשר חטא וכמו שאמרו (ערכין ט"ז:) קרי ביה תשיא. והמשיך עוד מדות חסידות ואמר לא תקום לא תטור את בני עמך וגו'. כי ודאי הבלתי נקימה לשלם לאיש כרוע מעשהו היא יראה שלמה והבלתי נטירה היא חסידות גמורה ומדה אלהית כמו שאמר הנביא (ירמי' ג') לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם. וכן אמר המשורר (תלים ק"ג) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור כי לא די שלא יגמול כרעתו אלא שיגמול לו טובה מבלי שיאמר לו ראה עשיתי עמך טובה שלא עשית עמי בבקשי ממך וחתם כל אלו המצות הבאות בדברים שבין אדם לחבירו בזרוז נפלא שהוא כלל גדול ומעול' לכל התורה כלה ואמר ואהבת לרעך כמוך והוא תכלית טוהר הלב ונקיותו שיאהב האדם לזולתו כמותו. והכוונה שישים אדם אהבת עצמו המדה אשר בה ישער וימדוד אהבת כל בני אדם עד שלא יקבל שום אחד ממנו מה שלא ירצה הוא לקבלו מזולתו. ולזה אמרו זה כלל גדול בתורה דעלך סני לחברך לא תעביד (שבת ל"א.) ולפי שהמדה הקרובה אליו הוא ענין האחוה כי האח אצל האדם הוא כעצמו ובשרו לזה היה המנהג בתורה להזכיר כלל האנשים בשם אחוה כי ימוך אחיך (ויקרא כ״ה:ל״ו) ומך אחיך עמו (שם) וחי אחיך עמך (שם) כי ימכר לך אחיך וגו' (דברים י"ו). כמו שיתבאר זה בפרשת בהר סיני שער ס"ט ב"ה. ולגודל הענין הזה כלל הלל במצות הזאת כל המצות כלן ואמר דאידך פירושא הוא (שבת שם) וגם במה שצריך שיובן שהתנאי ברעך שיהיה כמוך הוא ענין נכבד מאד מיוחד אל השכל האנושי ושלמותו מוסכם אל דברי החוקר ביארנו יפה אצל מכירת הבכורה שער כ"ג דרוש משם. והנה אחר שסיים בזה כל אלה הדברים האנושיים נעתק אל ענינים תורניים צותה אותם התורה האלהית להרחיק מנהגיה משבושי הדעות ומקלקול הפעולות. ואמר את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים וגו'. ואם שהענינים האלו אין פרסום מעשיהם מגונים אלא שהאדם נזהר בהם מכח המצוה עד שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם ומזה הטעם כבר היו ממין המצות אשר יעדנו גם שיראה שהם להרחיק האדם מההרבע'. שאם יאסר עליו חבור כל שני מינים כל שכן שיהיו לו לזרה ליזקק לשאינו מינו שהוא הכיעור היותר נפלא מכל מה שהוזכרו. ואיפשר שטעם המצוה להרחיק האנשים מאד מדעת אפיקורוס האומר שכל הוויות העולם ותולדותיהן נפלו על צד ההזדמן כי הוא דעת בטל מכחיש אמיתת מציאות מנהיג ודבר לעולם שהוא עקר הכפירות כלם וכבר דברנו על בטולה בשער הראשון. ובספרי (מנחות מ"ג:) וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הכתוב' בצדה ואי זו זו כלאים שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וגו'. ומה נמלצו דבריהם עד מאד כי באמת המסתכל יפה בחוט התכלת הדומה לים ולרקיע ולכסא הכבוד יתאמת אליו בטול דעת ההזדמן הרמוז באסור הכלאים כמו שאמרנו. וכן יש לפרש מה שאמרו שם תניא אידך ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בה וכו'. כמו שיזכרו בלשונם בשער צ' בע"ה: והנה אחר זה סמך ענין דומה לכיעור הכלאים והוא הבא על השפח' הנחרפת לאיש שהיא בעצמה חציה שפחה וחציה משוחררת והרי הוא גופה כלאים והבא עליה הוא דמיון כלאים עמה שהוא כשר והיא שפחה ומשוחררת ומזה חוייב שתהיה לו אסורה מצד איסור אשת איש ומצד אחר מותרת ואיסור' יחייבנו איל אשם והיתרה פוטרם מן המיתה דכתיב לא יומתו כי לא חופשה. עוד צוה להם על הפרישות וההרחק' מהענינים החמריים ואמר וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים יודיעם שמטבע העץ הצומח מן השדה שלא ישלמו פירותיו לאכילה עד השנה החמישית וקודם שיוכשרו שנה אחת יש להביא פריו קדש הלולים לה' מה שתהיה סבה להוסיף תבואתו משם ואילך ודי בזה זירוז כי האדם עץ השדה ומעשיו הכעורים ראוי להרחיקם כי אז לא עץ מאכל הוא. אמנם כשיתחיל לכוין לבו לשמים סימן טוב הוא לכל מעשיו אשר יעשה וכבר כתבתי בפ' מילה שמה שאמרו (נדרים ל"ב.) בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו איפשר שכוונו למה שהכירו בימי ערלתו שזמנו באילן שלש שנים. ולפי שמחטאת הנעורים הוא להיות מטורף אחר ידיעת העתידות בכל ענייניהם אם בשאלות השדים והניחושים כי הנערים ודומיהם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו בכל תאוותיהם הנכריות לזה סמך לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו. וגם לפי שמעשה הנערות הוא ההדור והסלסול בשער ותקונו אמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקניך כי אין הפרש בנער לפי שכלו או לפי שניו. גם מהפעולות החסרות לתת שרט לנפש וכתבת תעקע. וכי אדם מלא ימים בדעת ובתבונה לא יעשה כאלה. וממין ההרחקה הזאת אמר אל תחלל את בתך להזנותה כי לא על הזנות נאמר כי לא לאדם להזנות בתו רק כמו שדרשו חז"ל (סנהדרין ע"ו.) זה המשיא בתו לזקן והדומה שצריך לסדר מעשיו באופן שלא יבא לידי חטא: (ג) אחר כך אמר את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו וגו'. אל תפנו אל האובות וגו'. לעשות בנין אב ליראת המקדש ולאיסור האובות והידעונים כמו שעשה בתחלת הפרשה מיראת ההורים לשמירת השבתות ולאיסור ע"א ועל הדרך שפירשנו ועתה ירצה מטעם שאני בראתי העולם כלו וזרועי מושלה בו כמו שמעיד' שמירת השבת אני מייחד המורא הגדול אל בית מקדשי כי הוא טהור ומשרתיו טהורים וכל אשר הם עושים שם בטהרה ובקדושה אותי אני עושה ובעבודה הנעשית שם כתקנה יושגו כל מבוקשי האדם כדרך ההשגחה הפרטית. וגם אם יאמר האדם לדעת את אשר יהיה לעתיד יודע בקדושת השם ובעהרת האורים הנמצאים שם על לב הכהן הגדול ומעתה אין לכם לפנות אל מעשה האובות לכל הענינים ולבקש אל הידעונים לטמאה בהם. והוא הדבר עצמו אשר ביארו משה אדוננו במשנה תורה כשאמר כי אתה בא אל הארץ וגו'. לא תלמד וגו'. לא ימצא בך וגו'. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני כי תועבת ה' וגו'. תמים תהיה עם ה' אלהיך כי הגוים האלה וגו' ואתה לא כן נתן ה' אלהיך נביא מקרבך וגו' (דברים י״ח:י״ד-ט״ו). הנה שהזהיר שלא לדרוש אדם מהם מבוקשיו מאלו הצדדים הפחותים שבהם יתועבו העמים כי אם שיבקשו צרכיהם מאלהיהם יתעלה מכהניו ומנביאיו. ונא עוד כי אף הענינים הנמסרים בקבלה האמיתית נבאר בפרשת קח את המחת' (במדבר י״ז:י״א) שאין דעת המקום נוחה שיעזרו מהם בשעת ריתחא כי אם לשוב ולבקש מאתו כי הוא יך וירפא. וזה לא זולת נראה בעיני שהיה עון שאול כשבקש לשאול באוב לדרוש (ש"א כ"ח)כי לדעתי לא שאל בו ולא דרש אליו כמו שיבא ביאור עניינו בסוף הפרשה בעזרת האל. ולפי שאלו העניינים כלם ימשכו לאדם מימי הנערות שהוא במדרגת שנות הערלה לאילן שזכר ראשונה ובמעלליו יתנכר נער בהתנגדותו אל הילדות אם לפי רוב השנים אי לפי שלימות החכמה. ולזה סמך מפני שבה תקום וגו'. כל שיבה במשמע. והדרת פני זקן זה שקנה חכמה כי שני הענינים האלה גומרים בישראל האדם ושלמותו לבלתי לכת בתעתועים ההם רק ביראת ה' כל היום ויראת מאלהיך אני ה' מכאן אמרו (קידושין ל"ג:) מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן. ולפי שהיה המנהג המפורסם לקום מפני התורה יותר מאשר יקומו מפני לומדיה אמרו (מכות כ"ב:) הני אינשי טפשאי מקמי ס"ת קיימי מקמי תלמיד חכם לא קיימי לומר שהם בוערים בעם במה שהם מחמירין בבא מן הדין יותר מבנדון עצמו. ובפרה אדומה יתבאר ב"ה זאת התפיס' ביישוב אלו המאמרים שנראים כסותרין זה לזה. ואחרי כן זירז מאונאת הגר והוא שישים לפיו מחסום לבלתי הזכיר אותו מאומה ממעשיו וממעש' אבותיו הראשונים שהוא זהירות גדלה וכ"ש שצוה לאהוב אותו כמותו. ואחר זרז על משפט המדות והמשקלות והמשורות שצריכים ליזהר בהם שעולתם מצויה מאד אם שיכוין המתכוין ואם שיעלים עיניו בו כמו שמירת השעורים בקנה המאזנים ובארך החבלים שהכפות תלויין בהם וגובהן מעל הארץ ומעשה אבני המשקל מחלוקי נחל או זכוכית ושמירתן מהמלך ומכל לחות וקנוח המדות מזמן לזמן כמו שיאות לכל סחורה וסחורה לפי עניינה ויתר תחבולות אשר יעשו בהנה כמו שאמר ריב"ז עליהם אוי לי אם אומרם ואוי לי אם לא אומרם (ב"ב פ"ט.) כי הס שלא להזכיר מפני שלא ילמדום בני אדם הנלוזים במעגלותם. אמנם שומר נפשו ירחק מהם. ולפי שכל אלו הדברים נמסרים ללב אמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וגו' ושם בחנתי בין טיפה לטיפה: והנה מה טוב מה נעים כאשר יובן שווי המדות ומשקלים אל כללות מדות האדם אשר עליהם אמר החכם (משלי כ׳:י׳) אבן ואבן איפה ואיפה וגו'. כמו שפירשתי הענין יפה עם הכתובים הסמוכים בשער י"ז והוא ענין נכבד מסכים אל דברי החוקר באלו הענינים ונאות לפי דרכנו. ולסיום כל אלה העניינים אמר ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפעטי ועשיתם אותם וגו'. לומר כי כל אחת מהנה היא חק ומשפט מיוחד לו שלא יסכים עליה דעת הכלל ומזה המין עצמו צוה להזהיר על נתינת הזרע למולך לא מצד עצמו ממש כי הוא מהדברים המתועבים אלא להזהיר כל בני המשפח' כמו שאמר מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן ואני אתן את פני באיש ההוא וגו'. ואם העלם יעלימו עם הארץ מן האיש ההוא וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים אחרי המולך מקרב עמם. וכל זה הוא מבואר שהוא ממין הפרישות וההרחק' שיחרדו הכל לבער גלולים מן הארץ. וסמך להרחק' זו והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני וגו': (ג) כי למעלה דבר דרך אזהרה על עצם העביר' המסורה לב"ד וכאן הזהיר בפירוש אפילו על הפנייה המחשבית שהיא מסורה לשמים וכמו שאמר ראשונה אל תפנו אל האלילים. והנה אחר שגמר מה שראה לזרז בו מכל אלה המעשים אשר מזה המין פירש הכוונה העצמית שהיא אותה אשר הנחנו מהיותם על דרך הקדושה האלהית ואמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלהיכם (ו) ירצה כוונת כל המצות והזירוזים הללו היתה כדי שתתקדשו בעצמכם במה שנראה מותר ובלתי מגונה להמון האנשים הנמשכים אחרי טבע התחלתם ותהיו נבדלים ומרוחקים מכל דבר דומה לכיעור ומטבע החומר ומעשהו כמני כי קדוש אני אלהיכם. וע"כ זכרתי שמי כמעט בכל אחת מכל המצות שקדמו לומר בסופו אני ה' כלומר מהרו עשו כמוני כי הנה מניעת המעשים המגונים והבהמיים בעצמם לא תקרא קדושה טהרה כמו שזכרנו ראשונה והעושים אותם הם חשובים כבהמת השדה ופחותים מהם והמחוייב לעשות בהם משפט כתוב בשטף אף איש איש מהם כפי עונו ותוכן המאמר הזה ביארו תכלית הביאור במה שסמך ושמרתם את כל חקתי ועשיתם אותם כי אני ה' מקדשכם (ד) כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו ואיש אשר ינאף וגו'. ואיש אשר ישכב וגו' עד סוף (ה) ירצה מה שאמרתי ראשונה איש אמו ואביו תיראו וכל הנמשך אליו הנה הוא זרוז ונקיות יתירה כמו שאמרנו שם כי האיש הבהמי המקלל את אביו ואת אמו לא היה עסקינו שם עמו כי בן מות הוא שפרסום חטאתו ענה בו כי אביו ואמו קלל. וכן האיש אשר ינאף את אשת איש מצד אשר ינאף את אשת רעהו וגוזל וגונב קנינו היותר מיוחד לו הוא מפורסם שמשפט הנואף והנואפת למיתה אחר ששניהם מסכימים בעול וגם איש אשר ישכב אח אשת אביו פרסום חטאתו ענה בו כי ערות אביו גלה. וכן אשר ישכב את כלתו מי לא ידע שהוא דבר מאוס ובהמי לכלול ולערב זרע האב והבן יחד: ואין צ"ל שהוא מפורסם תיעוב הזכור אשר בה חייבים מיתת שניהם. וכן זמת אשת ובתה ונותן שכבתו בבהמה. וכן אשר יקח את אחותו לשם נישואין אם יגיע הדבר לפועל שהוא ראה את ערותה והיא תראה את ערותו כמו שנתבאר בסוף שער שעבר כי ערות אחותו גלה וגו'. וכן בנדה כי את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה כי היא חוצפא עצומה וטנוף בהמי ראויים שניהם להכרת עליה. וכן אחות אם ואב למה שהוא גנות מפורסם. וכן בדודתו גם אשת אחיו שהיא במדרגת הנדה עד שתטהר במיתת אחיו בלא בנים כפי גזרת הכתוב כי כל אלו המעשים ודאי הם מאוסים ומגונים עשו אותם העמים אשר זעם ה'. ולזה אמר על כלם ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקוץ בם ואלו שום קדושה לא נזכרה עליהם כמו בראשונים. אמנם אחר זה אמר ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם וגו'. אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים ולא שתבדלו בזה לבד כי גם בענין המאכל והמשק' כמו שסמך והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור וגו' ולא תשקצו וגו' ובזה ודאי טפל ענין קדושה וטהר' כי הוא הרחק' מהאטימות ומרוח הטומא' כמו שכתבנו במקומם שער ס'. וכן נאמר שם אל תשקצו את נפשותיכם וגו'. כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם כמו שאמר בכאן והייתם קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וכבר כתבנו בפרשת בחדש השלישי שער מ"ד טעם נכבד מאוד בזה ההבדל כי בו נשלם הבדל וסגלת העם הזה מכל העמים. והנה לפי שבענין דרישת האובות והידעונים הזהיר למעלה על דרך הזירוז כמו שאמרנו חזר עכשיו והזכירו בכלל המעשים המגונים וענש עליו מיתה כמותם. ואם הפסיק בענין המאכלות ואמר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותו דמיהם בם. ועם זה כבר עברנו על הפרשה כלה בהתר הספקות וביררנו מתוכה מה שרצינו מההבדל אשר בין הלימוד הבא בסדרה ובין הלמוד שבא בסדר הדברות הנתונות בסיני והוא ענין נכשר ומתישב אל השכל ואל הכתובים:

11 hours ago
Shmuel Weissman edited Rashba on Bava Metzia 47b:4 history »
Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)

גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה. וא"ת, אם כן חליפין היאך קנו, ליחוש נמי לכך. י"ל כיון דבחליפי סודר ליכא למיחש, דהתם ודאי טרח מוכר ומציל, דכיון דאכתי לא שקיל זוזי, מסתפי דלא ליחות עם לוקח בדינא ודיינא, וכיון דבחליפי סודר ליכא למיחש, אף בשאר חליפין לא תקינו, דלא פלוג רבנן. ובאגב נמי לא חששו משום האי טעמא גופא.

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a text version of Ibn Ezra on Deuteronomy.
Version: Torat Emet Freeware (Hebrew)

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a text version of Tosafot on Avodah Zarah.
Version: WikiSource Tosafot (Hebrew)

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a text version of Rashi on Deuteronomy.
Version: אשת (Hebrew)

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a text version of Sefer HaIkkarim.
Version: Sefer HaIkkarim temp (Hebrew)

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a text version of Bartenura on Mishnah Pesachim.
Version: 1 (Hebrew)

12 hours ago
Rabbi Elana Zelony published a new Source Sheet, Real Housewives of Meḥoza.
19 hours ago
Rabbi Anita Josefa Barzman MD Founder, micro-mishkan.net published a new Source Sheet, Kedoshim 5786 - Injustice, lies, land theft: wrestling with the moral heart of the Torah.
20 hours ago
Ruth Servi published a new Source Sheet, xxx.
21 hours ago
Anna Boswell-Levy published a new Source Sheet, The Meaning of the Sabbath in Judaism.
22 hours ago
Jordan Namerow published a new Source Sheet, Korach 1-11.
23 hours ago
Jordan Namerow published a new Source Sheet, Korach 1-11.
23 hours ago
שירה אורן published a new Source Sheet, מצוות צדקה ועזרה לזולת.
1 day ago
Micah Symons added a connection (quotation) between Exodus 15:2 and Shabbat 133b:5

1 day ago
Geo Poor edited Sefer HaBahir 43 and 4 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"Chirik — do not say chirik, rather "kerach [bald or ice],' since ever place where a chirik is attached remains bald [or ice], as is written, 'And cleared'(Exodus 34:7).

1 day, 2 hours ago
4 related »
Geo Poor added a connection between Sefer HaBahir 34-36 and Sefer HaBahir 37
(automatic citation link)

1 day, 2 hours ago
Geo Poor edited Sefer HaBahir 38 and 13 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

Rabbi Amorai sat and expounded, "Why is it written, 'YHVH loves the gates of Zion more than the dwellings of Jacob' (Psalms 87:2)? 'The gates of Zion' - these are the openings of the world. There is no gate that is not an opening, as we say, 'Open for us the gates of compassion' (High Holiday Prayers). Thus, the Blessed Holy One said, 'I love the gates of Zion, since they are open.' Why? Because they are from the side of evil. But when Israel are good before The Place and fitting to be opened to good, the Blessed Holy One loves them ' more than the dwellings of Jacob.' All of them are peace - as is written, 'And Jacob was a simple man, dwelling in tents' (Genesis 25:27).

1 day, 2 hours ago
13 related »
Geo Poor deleted a connection between Isaiah 44:23 and Sefer HaBahir 4

1 day, 2 hours ago
Geo Poor edited Sefer HaBahir 5 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

Rabbi Rachumai sat and expounded, "Why is it written 'And filled with the blessing of YHVH, inherit the sea and the south' (Deuteronomy 33:23)? In every place [where there is the letter] beit, it is blessed. 'It' is the filling, as it is said, 'And the filling is the blessing of YHVH.' From there, the needy drink, and from the filling [God] took counsel in the beginning. To what parable is this similar? To a king who wants to build his palace in strong cliffs. He cut stones and chiseled boulders, and a spring of great waters — living waters — went out from it. The king said, 'Since I have waters bursting forth, I will plant a garden and I will delight in it — I and the whole world.' This is as it is written, 'And I was with Him as a confidant, and I was a source of delight every day [yom yom], to rejoice before Him at all times.' (Proverbs 8:30). The Torah said, 'For two thousand years I was in the bosom of the Blessed Holy One,' as it is said 'A day, a day [yom yom]'. A day of the Blessed Holy One is a thousand years, as it is said, 'For a thousand years in Your eyes is like a yesterday that has passed' (Psalms 90:4). From then on, it is for times — as it is said, 'At every time' — but the remainder is for the world — as it is said, 'And I will breathe my praise to you' (Isaiah 48:9). What does it mean 'my praise'? As it is written, 'A song of praise of David, I will raise You high' (Psalms 145:1) Why is it 'praise'? Because 'I will raise You high.' And what is this elevation? Because 'I will bless Your name forever' (Psalms 145:2).

1 day, 2 hours ago
Geo Poor deleted a connection between Genesis 1:1 and Sefer HaBahir 3

1 day, 2 hours ago
Geo Poor edited Sefer HaBahir 4 and 4 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

[Rabbi Berechiah continued,] "And what is the proof that this 'b'rachah' is from the word 'blessing' [baruch]? Perhaps it is from the language of [the word] 'knee' [berech]. As it is written, 'For to Me every knee will bend' (Isaiah 45:23). [God is] the Place [towards which] all knees bend. To what parable is this similar? To people who seek to see the face of the king, but do not know where His house is. First, they ask, 'Where is the house of the king?', and afterward [they can ask], 'Where is the king?' Therefore [it is written], 'For to Me every knee will bend' — even the highest ones — 'Every tongue will swear [loyalty to God]' (Isaiah 45:23)."

1 day, 2 hours ago
4 related »
Mendy Friedman published a new Source Sheet, Who Said You Can Eat?.
1 day, 2 hours ago
Samuel Lebens deleted a connection between Deuteronomy 18:51 and Midrash Tehillim 1:2

1 day, 3 hours ago
Samuel Lebens edited Midrash Tehillim 1:2 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1) – This [relates to] that which is said in the verse: “Then King David came and sat before God [and he said, “What am I, Oh Sovereign God, and what is my family, that You have brought me thus far?” (2 Samuel 7:18). And so, Rabbi Chiya taught: “There is no sitting in the Temple courtyard except for the kings of the Davidic dynasty.” And Rabbi Ami said, in the name of Reish Lakish: “There is no sitting in the Temple courtyard except in the place designated for the kings of the Davidic dynasty.” And that’s why it says that, “David sat” (2 Samuel 7:18). Rav Huna said, in the name of Rabbi Yishmael, “Not so! There is no sitting above [in heaven], as it is stated, “I approached one of the [heavenly] attendants” (Daniel 7:16) [and the Aramaic word for “attendant” suggests that he was standing,] since [angels] do not have knees. As it is said, “Their legs were straight legs” (Ezekiel 1:7). And it is written, “Seraphs stood above him” (Isaiah 6:2). And it is written, “I will grant you walking among those who stand here” (Zechariah 3:7). Above there is no sitting, but David sits?!” Rabbi Ami said, “Even the kings of the house of David have no sitting. And what [does the verse mean when it says that] “he sat”? It means that he leaned himself.” And for whom was there sitting? You might suggest [that there was sitting for] the high priest. As it is said, “And Eli the priest sat upon a seat” (1 Samuel 1:9). If so [if there was only sitting for the high priest in the Tabernacle], what [does it mean when it says of David that] “he sat before the Lord” (2 Samuel 7:18)? It means that he placed himself in prayer [i.e., with such devotion that he could be described as dwelling/sitting within his prayer]. There [in 2 Samuel 7:18] we learn that the prohibition upon male Ammonite and Moabite [converts] is an eternal prohibition, but that their women are permitted [to convert] immediately: “Who am I, and who is my household, that you have brought me this far?” (2 Samuel 7:18). What is “this far”? Is it not enough that I [even managed] to come into the congregation [given my Moabite background], but that I became king? And “this far” [i.e., the Hebrew word הלום] refers only to a king, as it is said, “Behold the king comes” (1 Samuel 10:22) [and the word used for “king,” in that verse, is הלום איש]. “And this was yet small in Your eyes” (2 Samuel 7:19) — like a person who says to his fellow: “This is but a small thing in your presence.” “And You have spoken also of Your servant’s house for a great while to come” (2 Samuel 7:19) — [the fact that the future is described in terms of its being far away is an allusion to David’s feeling that] “I was far away [as a descendent of Moab], yet I have been brought near.” “And this is the Torah for mankind” (2 Samuel 7:19) — This is what you wrote in your Torah, “An Ammonite or Moabite shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:4). You wrote only about the men, but their women are permitted immediately. And [in 2 Samuel 7:19] the Torah is not described as the Torah of Abraham, Isaac, and Jacob, but the Torah of mankind. And who is the most praiseworthy of the prophets, and who is the most praiseworthy of the kings? The most praiseworthy of the prophets is Moses. The most praiseworthy of the kings is David. Moses took the Israelites out of Egypt. And David took Israel [out from under] the subjugation of [various] kingdoms. Moses made war with Sihon and Og. And David fought the wars of the Holy One, blessed be He, as it is said “for the wars of God, my master has fought” (1 Samuel 25:28). Moses was king over Israel and Judah as it is said, “And he was king in Yeshurun” (Deuteronomy 23:5). And David ruled over Israel and Judah. Moses split the sea for [the Israelites]. And David split the rivers for them, as it says, “He fought against Aram Naharayim” [which can be creatively translated, given the etymology of the various words, to mean, “He split mighty rivers”] (Psalms 60:2). Moses built an altar. And David built an altar. This one brought sacrifices, and that one brought sacrifices. Moses gave them five books of the Torah, and to correspond to them, David gave them the book of Psalms which contains five books: [the one which starts with] “Blessed is the person” (Psalms 1:1); [the one which starts with] “For the leader” (Psalms 42:1); [the one which starts with] “A psalm of Asaph” (Psalms 73:1); [the one that starts with] “A prayer of Moses” (Psalms 90:1); [and the one that begins] “Let those who have been redeemed say” (Psalms 107:2). Moses blessed the Israelites with the word “אשריך - you are blessed” (Deuteronomy 33:29), and David blessed [them] with [the word] אשרי [which begins the book of Psalms in Psalms 1:1]. “All my words are just. None of them are perverse or crooked” (Proverbs 8:8). There is neither pedantry nor deviation within them. We find that Scripture deviates two or three letters rather than to utter an ugly thing. As it is said, “from the pure animal, and from the animal which isn’t pure” (Genesis 7:8). Rabbi Yudan ben Rabbi Menasia said, “even when [it describes the properties of unkosher animals, the Torah prefers] to start with the pure [attributes that it might have. For example, the Torah] doesn’t say, “the Camel [is unkosher], because it doesn’t have split hooves;” instead [it opens by telling us that despite the fact that it] “chews the cud” [it isn’t kosher, because it doesn’t have split hooves] (Leviticus 11:4). [Likewise, the Torah] doesn’t say, “And the pig [isn't kosher], because it doesn’t chew the cud;” instead [it opens by telling us that despite the fact that it] “has split hooves” [it isn’t kosher, because it doesn’t chew the cud] (Leviticus 11:7). David said, even the Holy One, blessed be He, has testified about me, and said: “God will search for a more like-hearted person” (1 Samuel 13:14). He likened his name to his creator. Just as his creator doesn’t utter anything unsightly, the same could be said of David. He could have said, “Cursed is the person who walks in the company of the wicked,” or “Blessed is the person that walks in the company of the righteous.” But he said, “[blessed is the person] who doesn’t walk..." (Psalms 1:1). You could say a similar thing, [given the following verse:] “[Even if] Moses and Samuel [were to] intercede [with me...]” (Jeremiah 15:1). You find that everything that is written about one [i.e. Moses] is written about the other [i.e. Samuel]. This one was a Levi, and that one was a Levi. This one built an altar and that one built an altar. This one brought sacrifices, and that one brought sacrifices. This one was king, and that one was king. And so, it is said, “a prophet from among your brethren will arise like me” (Deuteronomy 18:515). And thus, you find [what we’ve just seen in the book of] Jeremiah [that Moses and Samuel are compared]. That which is written about this one [i.e. Moses] is written about that one [i.e. Samuel]. And a similar thing could be said about David and Solomon. That which is written about this one is written about that one. Rabbi Yuden says that this Psalm [i.e., the first one] is more praiseworthy than all of the others.

1 day, 3 hours ago
Ahavat Serach published a new Source Sheet, A few words on Avot 3:12.
1 day, 4 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Midrash Tehillim 2:14 and Psalms 2:12
(automatic citation link)

1 day, 4 hours ago
Samuel Lebens edited Midrash Tehillim 2:14 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"W“… when hHis anger ~~flares up in a moment, the king's fury is as deadly as the grave. It is a parable of a king who became angry with the people of his kingdom. The people went an~~is suddenly kindled” (Psalms 2:12). A parable: There was once a king who became angry with the residents of a certain province. The residents of that province went to appease the son of the king, that he should appeased the king~~'s son, who then~~ [on their behalf]. The son went and appeased his father. ~~Once~~After the king ~~was~~had been appeased by his son, the ~~people went to sing~~residents of that province came to sing a hymn of praises to the king. ~~The king~~He said to them, '“You a’re singing ~~praises only because my son appeased me. H~~a song of praise to me?! Go and [sing a song of praise] to my son, for had heit not ~~done so, you would have lost your kingdom.' Similarly, the nations of the world wish to sing~~been for him, I would have destroyed the province.” So too, the idolatrous nations will want to sing a song of praises to ~~God, as it is said, 'Clap your hands, all you nations' (Psalms 47:2). God~~the Holy One, blessed be He, as it is said, “All the nations clap your hands; [raise a shot of joy for God].” (Psalms 47:2). The Holy One, blessed be He, will says to them, '“You only want to sing praises because Israel is praying for you. If not for them, you would not even exist for one moment, as it is said, "Rejoice, O nations, with His people" (Deuteronomy 32:43).' Another explanation of the verse, 'When his anger flares up in a moment,' is that when a mortal king becomes angry, he is not willing to be appeased. But God is not like that. Even when He is angry, it is with a purpose, as it is said, 'When his anger flares up in a moment.' Fortunate are those who trust in Him, which refers to Israel, who trust in God at all times so that His anger will not flare up against them."’re singing a song of praise to me?! Go and sing to Israel, for had it not been for them, you wouldn’t have existed even for a moment, as it is said, “Sing aloud, all you nations, to [God’s] people” (Deuteronomy 32:43). An alternative interpretation of “… when His anger is suddenly kindled” (Psalms 2:12). When a king of flesh and blood is angry, he isn’t at ease. But the Holy One, blessed be He, isn’t so. Rather, when He is angry He is [nevertheless] at ease, as it is said, “His anger is suddenly kindled” against the idolatrous nations, but [at one and the same time, the verse can describe Israel in the following terms:] “Blessed are all who take refuge in [God].” This refers to the Israelites, that they take refuge in God, all the while that He isn’t burning [in rage against] them.

1 day, 4 hours ago
Shmuel Weissman edited Kuzari 4:3 and 26 others »
Version: Kuzari in Arabic, trans. Nabih Bashir, Al-Kamel Verlag, 2012 [ar] (Hebrew)

[3] قالَ الحَبْرُ: بل يُشار إليه بالمشاهدة النبوية وبالبصيرة، لأنَّ الاستدلال مضلّل، ومن الاستدلال تحدث الزندقة والمذاهب الفاسدة. وكأنَّ الثنوية أدّاهم إلى القول بسببين قديمين إلاّ الاستدلال، وكأنَّ الدهرية أدّاهم إلى القول1014 القصد: وكأنَّ الثنوية ما أدّاهم إلى القول بسببين قديمين إلاّ الاستدلال، وكأنَّ الدهرية ما أدّاهم إلى القول ... (وقد سقطت ما بفعل تجاورية الجملة، أي غياب بعض أحرف الوصل والعطف فيها) (بلاو 1979: المواد 327-329، 208-218، علمًا بأنه لم يتطرّق تحديدًا إلى حالة جملة: كأنَّ ... ما ... إلاَّ). بقِدَم الفلك وأنّه سبب نفسه وسبب غيره إلاّ الاستدلال. وكذلك عُبَّاد النار وعُبَّاد الشمس، الاستدلال أدّاهم إلى ذلك. لكن طُرق الاستدلال اختلفت، فمنها مستقصاة ومنها مقصّرة، وأحفلها استقصاء الفلاسفة، وطرق الاستدلال أدّتهم إلى القول بربّ لا يضرّنا ولا ينفعنا، ولا يدري صلواتنا وقرابيننا، ولا طاعتنا، ولا عصياننا، وأنَّ العالم قديم كقِدَمه.1015 وهو قول أرسطو. ويبدو أن كاتبنا يتهجّم هنا على العلماء المسلمين بخاصة الذين حاولوا التوفيق بين فلسفة أرسطو وأفلوطين بخاصة وبين الشرع الديني، كالفارابي وابن سينا وابن باجة وابن رشد والغزالي في فترات معينة. فليس عند واحد منهم اسم عَلَم للّه مشار إليه، لكن عِندَ مَنْ سمعَ خطابَهُ وأَمرَهُ ونَهْيَهُ وثوابَهُ عند الطاعةِ وعقابَهُ عند المعصيةِ فهو يسمّيه باسم عَلَم، كناية عن ذلك الذي خاطبَهُ وحقَّقَ عندَهُ أنّهُ خالقُ العالم بعد عدمه.فأوّلهم آدم ما كان ليدري الله لولا خطابه وثوابه وعقابه واختراعه له حواء من ضلع من أضلاعه، فتحقّق أنَّ ذلك هو خالق العالَم، وأشار إليه بالقول والصفات وسمّاهُ يهوه. ولولا هذا لبقي على اسم إلوهيم لا يتحقّقُ ما هو، هل واحد أم أكثر، هل هو عالم بالجُزئيات أم لا. ثمّ قايين وهابيل إنّما عرَفَاه بعد تقليدهما لأبيهما بالمشاهدة النبوية. ثمّ نوح، ثمّ إبراهيم وإسحق ويعقوب إلى موسى، ومَنْ بعده مِن الأنبياء، فسمّوهُ هم يهوه بمشاهدتهم. وسمّاهُ القومُ المقلِّدون لهم بتقليدهم لهم يهوه، من حيث يتّصل أمره وتدبيره بالناس.ويتّصل الأصفياء من الناس به حتّى يشاهدونه بواسطة مّا يتسمّى "مجدًا" و"سكينة" و"ملكوتًا" و"نارًا" و"غمامًا" و"صورة" و"شكلًا" و"منظر قوس قزح"1016 صورة (صِلم) وشكل (تمونه). استندت بعض أدبيات المركبة (مركباه) القديمة، وهي تلك الأدبيات التي تعنى عناية خاصة بما أطلق عليه تعبير "العلوم الإلهية"، إلى ما جاء في سفر حزقيال (1: 28): "كمنظر القوس التي في السَّحاب يومَ مطرٍ، هكذا منظر اللمعان من حوله، هذا منظر هيئة (أو شبه) مجد يهوه، ولمّا رأيته خرَرتُ على وجهي، وسمعتُ صوت متكلّم"َ. وغير ذلك ممّا يدلّهم أنّهم مُخاطَبون من عنده تعالى فيسمّون ذلك "مجد يهوه". وربّما سمّوه "يهوه" وربّما سمّوا "تابوت العهد" يهوه، كقول "قم يا يهوه" عند القيام، و"عُد يا يهوه" عند النزول،1017 العدد 10: 35-36. و"صَعَدَ إلوهيم بهتافٍ، يهوه بوَحَى البوقِ"،1018 المزامير 47: 5. وهم يريدون "تابوت عهد" يهوه. وربّما سمّوا النسبة التي بين "بني إسرائيل" وبينه والإضافة يهوه، وفي ذلك قيل: "ألا أُبغِضُ مُبغضيكَ يا يهوه"،1019 على سبيل المثال، المزامير 138: 21. و"أعداء يهوه"، يريدون "شعب يهوه"،1020 بالمخطوط الأصل (ب)، "اسم يهوه"، ولكن أدخل محرّرا (ب) تعديلًا معلّلًا هنا لتصبح "شعب يهوه" بدلًا من "اسم يهوه". إلا أنه يمكننا اعتماد تعبير "اسم يهوه" كذلك ولكنه ربما يكون غير مفهوم ويحتاج إلى تفسير مفاده أن شعب إسرائيل يحمل اسم يهوه، كما يحمل العهد والتوراة (كما بيّن شيلت في ترجمته، 108 الحاشية 8). أو "عهد يهوه"، أو "توراة يهوه".1021 القصد: ألا أُبغِضُ مُبغضيكَ يا شعب يهوه، أو عهد يهوه، أو شريعة يهوه. إذ لا إضافة بينه وبين ملّة من الملل، إذ إنّما يُفيض نوره على الصفوة فهم مقبولون منه وهو مقبول منهم، وبذلك يتسمّى هو "إله إسرائيل" ويتسمّون هم "شعب يهوه" و"شعب إله إبراهيم".1022 نجد في أدبيات يهودية قديمة العديد من الإشارات إلى فكرة مفادها أن يهوه هو الحاكم الأوحد والوحيد لشعب إسرائيل وقد وَكَلَ أمر الحكم على باقي الشعوب إلى أرواح "شريرة" وغير شريرة، كما يشير صاحب "كتاب اليوبيلات" (الترجمة العبرية أدناه، 15: 26-32). يظهر هذا التقسيم بين الشعوب من جهة، وبين شعب إسرائيل من جهة أخرى، على حسب هوية مَن يحكمهم في كتاب "ابن سيرا" (أورشلم، القرن الثاني قبل الميلاد)، والذي يقول فيه صراحة "لكل شعب أقام حاكمًا، وقسمة يهوه [هو] إسرائيل" (كتاب ابن سيرا [بالعبرية] ، كهانا 2006: ج.1، 16-17، 476، وللنصّ المترجم إلى الإنجليزية، يُنظر: أفوكريفا 1997)، وهي الفكرة ذاتها التي تظهر أيضًا في أدبيات الأحبار القدماء وفي الترجمة السبعينية (حول ما جاء في سفر التثنية 32، 8، كما يخبرنا أورباخ 1978: 118 [بالعبرية] (الفصل الثامن في الترجمة الإنجليزية، أورباخ 1987). كذلك، ينطوي ردّ الفيومي على قائمة اعتراضات حيوي البلخي (القرن التاسع) أن هذا الادعاء كان لا يزال منتشرًا (يُنظر: دافدسون 1915: 24، 58-64). كذلك، يُنظر، الفيومي 2004: الفصل 2، الفقرة 11. و آيكين 1971: 70، 263. ونقرأ عند القرقساني أن النجوم والكواكب ربما تؤثّر في الأمم ولكنها لا تُؤثّر في بني إسرائيل: "وقد يجوز أن تكون هذه الكواكب تُؤثّر في سائر الأمم وتفعل فيهم الإقبال والإدبار من دون سائر إسرائيل، كما طُبع النار على الإحراق والماء على التغريق خلقًا من الناس دون الصُّلحاء وأهل الطاعة"، وذلك لأن "الله جلّ وعزّ هو المُتولّي لأمورهم (بني إسرائيل) من الصلاح والفساد دون الكواكب وجعل ذلك مُعلَّقًا بالفرض الذي هو الطاعة والمعصية" (القرقساني 1938: المقالة 6، الباب 11، 592). ولا تخلو كتب المدراس من مثل هذا الادعاء. نقرأ، على سبيل المثال، في فصول الحبر إليعيزر ما يلي: "ووقع نصيب المقدّس مبارك هو على إبراهيم وبني بيته ... وعيّن مَلَكًا على كل لسان ولسان" (فصول الحبر إليعيزر 43).وَهَبْ أنّ بعض الملل قد اتّبعوه وعبدوه سماعًا وتقليدًا، أينَ قبوله هو لهم واتّصاله بهم ورضاؤهُ عن طاعتهم وسخطه لعصيانهم؟ نراهم متروكين مع الطبيعة والاتّفاق، يسعدون وينحسون بحسبهما، لا بأمر يتحقّق أنّه بأمر إلهيّ وحده. وكذلك خَصَّصَنا بقوله: "هكذا يهوه اقتادهُ وليس معه إله أجنبيٌّ".1023 التثنية 32: 12.فصار هذا الاسم خاصًّا بنا، إذ لا يعرفه حقّ معرفته غيرنا، وهو اسم علم لا يحتمل هـ المعرفة1024 أي: أل التعريف. كما تُزاد على إلوهيم فيُقال: هإلوهيم. وهذا الاسم من جملة الفضائل التي خَصّصنا بها وسِرّه مستور.وأمّا فضيلة الحروف1025 حول فضيلة الحروف عند بعض الفرق الإسلامية، يُنظر: ابن مسرّة، "خواص الحروف"، عند الجبلي 1982. كذلك، يعتبر كتاب المبادئ أحد أهم الكُتب اليهودية التي أسّست عقيدة أن للحروف والأعداد مزايا فوق طبيعية وعليها تقوم المخلوقات، وليس من العسير تتبّع مصادره القديمة (كالفيثاغورية اليونانية، مثلًا). يذكر الفيومي في صدر كتاب المبادئ أنَّ الكتاب يسعى إلى تبيان أن الأعداد والحروف مبادئ الأشياء "فعلَّمها لنفسه وعلمها الموحدين الذين كانوا معه، ولم تزل منقولة في ما بين أمتنا غير مكتوبة" (المقدمة، 33). وجاء في نص كتاب المبادئ ما يلي: "وقولنا إنَّ بها (الأعداد والحروف) رسم الأزلي ربّ الجيوش إله إسرائيل ... أنه رسم الاثنين وعشرين حرفًا على بنية الفلك، فكما أن الفلك إذا دار جعل المقدّم مؤخّرًا، كذلك الحروف إذا دارت جعلت المقدّم مؤخرًّا، والدليل على ذلك أنك تقول عنغ (لذة) فيكون محمودًا، وتقول نغع (مرض) فيصير مذمومًا، وهذه الحروف هي هذه إلاّ أنها معكوسة. هذا القول يرحمك الله هو قطب هذا الكتاب الذي عليه مداره، وهو أن الباري تبارك اسمه قلب أجزاء من هذه الحروف وهذه الأعداد تقليبة واحدة فأحدث من ذلك التقليب جسمًا ما، ثم قلبها تقليبة أخرى بتعكيس موضع الأجزاء من موضع إلى موضع فأحدث من ذلك جسمًا سوى الأول. وعلى هذا تخطر على بالك أن ضروب التقليب التي لا يشبه بعضها بعضًا يحدث منه ضروب الأجسام التي لا يشبه بعضها بعضًا. وضرب لذلك مثلين، أحدهما دوران الفلك والآخر دوران الحروف" (الفيومي 1999: 2(هـ)، 84). الخاصّة به فهي الناطقة، لأنّها أحرف أ هـ و ي التي هي علّة ظهور جميع الحروف، إذ لا يُنطَق بحرف من الحروف مهما لم تحضر قوّة هذه، أعني الفتحة للألف والهاء، والضمّة للواو، والكسر للياء، فهي كالأرواح، وسائر الحروف كالأجسام. وأمّا ي هـ فمثله.وأمّا أ هـ ي هـ (أَكونُ) فيُشبه أن يكون من هذا الاسم، ويُشبه أن يكون مشتقًّا من هـ ي هـ (كانَ)،1026 يعتقد بعض الباحثين، كزئيف هارفي، أنَّ كاتبنا كان أول من أشار إلى إمكانية اشتقاق الاسم الصريح "يهوه" من الفعل هـ ي هـ (كان) (يُنظر، هارفي 2007). أراد به صرف الأذهان عن الفكرة في حقيقة الذات الممتنعة معرفتها، فلمّا سأله: "فَإِذَا قَالُوا لِي: مَا اسْمُهُ"،1027 الخروج 3: 13. أجابه قائلًا: ما بالهم يطلبون ما لا يمكنهم إدراكه، شبيهًا بقول الملاك: "لِماَذَا تَسْأَلُ عَنِ اسْمِي وَهُوَ عَجِيْبٌ؟".1028 القضاة 13: 17. لكن قل لهم: أَهْيَهْ، وتفسيره "الذي أكون"، يعني الحاضر الذي أحضُرُكم متى طلبتموني، فلا يطلبوا أعظم دليلًا من وجودي معهم، فليسمّوني هكذا، فقال: "أَهْيَهْ أرسلني إليكم". وقد كان تقدّم وجعل برهانه لموسى مثل هذا بقوله: "إِنِّي أَكُونُ (أَهْيَهْ) مَعَكَ، وَهذِهِ تَكُونُ لَكَ العلامَةَ"،1029 الخروج 3: 12-14. الآية أنّي مُرسِلُكَ، إنّي أَحضُرُكَ في كلّ مكان، وتابعَهُ بما يشاكل هذا بقوله: "إله آبائكم إله إبراهيم إله إسحق وإله يعقوب" المشهورين بالأمر الإلهيّ معهم أبدًا.وأمّا "إله الإلوهيم" فكناية عن كون جميع القوى الفعّالة مفتقرة إلى ربٍّ ينظّمها ويصرّفها. و"ربُّ الأربَابِ"1030 "إله الإلوهيم" و"ربُّ الأربَابِ" (أدوني هأدونيم) (التثنية 10: 17). مرادف له.وأمّا إيل (إله) فمشتقّ من أيَلُوت (سطوة).1031 أيَلُوت: قوة، وسطوة، وجبروت، كما جاء في المزمور 22: 19: يا قُوَّتِي أسرِع إلى نُصرتي. وعنه صدرت القوى، فهو منزَّه من الاشتباه بها، وساغ قول: "من مثلكَ بين الآلهة (إيليم)"1032 الخروج 15: 11. جَمْع إيل.وأمّا "كَدُوش" (قُدُّوس) فكناية عن التنزيه والترفيع عن أن يليق به صفة من صفات المخلوقات، وإن سُمّي بها على المجاز. ولذلك سمع إشعياء قُدُّوس قُدُّوس قُدُّوس1033 إشعياء 6: 3. إلى ما لا نهاية. يعني أنّه منزَّه ومرفَّع ومقدَّس ومبرَّأ عن أن يلحقه شيء من نجاسات الأمّة التي حلّ نوره فيما بينهم، ولذلك رآه "على كرسي عالٍ ومرتفع".1034 إشعياء 6: 1. فيُكنّى بـ"قُدُّوس" عن الروحانيّ الذي لا يتجسّم ولا يتشبّث بجانبه شيء ممّا يتعلّق بالمجسَّمات، فيقال: "قُدُّوس إسرائيل" كنايةً عن الأمر الإلهيّ المتّصل به،1035 المتّصل بيعقوب، كما يبدو. ثمّ بجمهور ذرّيّته اتّصالَ تدبير وسياسةٍ، لا اتّصال لصوق ومُماسّة، وليس بمباح لكلّ من شاء أن يقول: "إِلَهِي" و"قُدُّوسي"،1036 ربما يكون تذكيرًا بما جاء في سفر حبقوق 1: 12: أَلَستَ أنتَ منذُ الأَزَلِ يا يهوه إلهي قُدُّوسي. إلاّ على سبيل المجاز بطريق التقليد. وأمّا على حقيقة، فإنّما يقوله نبيّ أو وليّ ممّن يتّصل به أمر إلهيّ، ولذلك يُقال للنبيّ: "تَضَرَّعْ إلى وَجْهِ يهوه إِلهِكَ"1037 الملوك الأول 13: 6. وقد كان المقصود بهذه الأمّة أن تكون نسبتها من الأمم كنسبة المَلَك1038 أو: المَلِك. من الناس، كقوله: "تكونون قِدِّيسينَ لأني قُدُّوس يهوه إلهكم".1039 الّلاويّين 19: 2.وأمّا "أَدُنَيْ" (سَيِّدِي) المكتوب "ألف دال نون ياء" فهو كالإشارة إلى شيء، وإن كان في حقّه منزَّهًا عن الإشارة، لأنَّ الإشارة إنّما هي لجهة دون جهة. فقد يُشار إلى الأشياء المنفعلة عنه المتصرّفة له تصريفًا أوّليًّا، كما يُشار إلى العقل فيقال: إنّه في القلب أو في الدماغ، فيقال: هذا العقل وذاك العقل، ولا إشارة بالحقيقة إلاّ إلى ما يتحيّز بمكان، وعلى أنَّ الأعضاء كُلّها تتصرّف للعقل، فإن كان ذلك بواسطة القلب أو الدماغ فآلته الأولى يُشار إليها: إنَّ العقل هناك.كذلك يُشار إلى السَّماء، لأنّه1040 السَّماء مؤنثة ولكن مذكّرها بمعنى السقف. آلة تتصرّف بمجرَّد إرادته تعالى دون أسباب أُخر متوسطّة بينهما. ولا يُشار إلى شيء من المركَّبات لأنّها آلات متصرّفة بتوسّط أسباب أُخر، تتسلسل إليه تعالى فإنّه سبب الأسباب، فيقال: "ساكنًا في السَّماء"،1041 المزامير 123: 1. "لأنَّ الإلوهيم في السَّماء".1042 الجامعة 5: 2. وربّما قيل على المجاز: "خشية السَّماء"، و"يخشى السَّماء سرًّا"، و"يترّحمون من السَّماء". وكذلك يُشار إلى "عمود نار" و"عمود سحاب"1043 الخروج 24: 17. ويُسجَد نحوه، ويقال: إنَّ الربّ هناك، لأنَّ ذاك العامود تصرّفه بمجرَّد إرادته، وليس كسائر الغمام والنيران المتّفقة في الجوّ من أسباب أُخر. وكذلك يُشار إلى "النار الآكلة على رأس الجبل" التي رأَتْها العامّة،1044 استنادًا إلى الخروج 24: 17. والى الصورة الروحانية التي رأتها الخاصّة "تحتَ رِجلَيهِ شِبْهُ صَنْعَةٍ مِنَ العَقِيقِ الأَزْرَقِ الشَّفَّافِ".1045 الخروج 24: 10. وسُمّيت "إلهة إسرائيل". وكذلك يُشار إلى "تابوت العهد" فيقال عنه "سيّد الأرض كلّها"،1046 يهوشع 3: 13. لظهور العجائب معه وعدمها دونه. كما سُمّيت العين مُبصِرة، والمُبصَر به غيرها، أعني النفس.وقد يُشار إلى الأنبياء والعلماء الفضلاء لأنّهم كالآلات الأولى لإرادة الله يتصرّفون بمشيئته ولا يخالفون شيئًا من أمره، وتظهر العجائب بهم. وبمثل هذه الإشارة قالت الأحبار: "يهوه إلهَكَ تتّقي فضلًا عن تلاميذِ الفقهاء".1047 "يهوه إلهَكَ تتّقي" (التثنية 6: 13)، "فضلًا عن تلاميذِ الفقهاء" في أماكن متفرّقة في التلمود البابلي، يُنظر مثلًا: فسحيم، 22(ب). كما يبدو فإن القصد هو إلى أن تلاميذ الفقهاء هم آلات عند الربّ لهذا يتوجّب اتقاءهم. وحقيق، مَنْ هُوَ في مِثْلِ هذه الدرجة أن يتسمّى "رجل إلوهيم"،1048 من المثير التنبّه إلى أنَّ تعبير "رجل إلوهيم" يظهر بصورة كبيرة جدًّا في الأسفار الخاصة بعصر الملوك قياسًا بالأسفار الأخرى، يُنظر، على سبيل المثال: صموئيل الأول 2: 27؛ 9: 6؛ الملوك الأول 2: 27؛ 9: 10؛ 12: 22؛ 13: 1؛ 17: 18؛ 17: 24؛ الملوك الثاني 1: 10؛ 1: 12؛ 4: 9؛ 4: 25؛ 4: 27؛ 5: 8؛ 6: 6؛ 7: 18؛ 8: 7؛ 23: 17. كذلك يظهر هذا التعبير في سفر التثنية 33: 1؛ وسفر يهوشع 14: 6؛ والقضاة 13: 6؛ 13: 8؛ وعزرا 3: 2؛ ونحميا 12: 24؛ 12: 36؛ وإرميا 35: 4؛ والمزامير 90: 1. إلى جانب ذلك تظهر تعابير أخرى قريبة في بقية الأسفار كتعبير "رجل فيه روح إلوهيم" (التكوين 41: 38)؛ وتعبير "أبناء إلوهيم" (التكوين 6: 2؛ أيوب 1: 6؛ 2: 1؛ 38: 7). صفة مركَّبة من الناسوت واللاهوت، كأنّك قلت الإنسان الإلهيّ.1049 اللاهوت عند الصوفية "هي الحياة السَّارية في الأشياء والناسوت محلّها وذلك الروح" (لفظة "لاهوت"، التهانوي، الكشَّاف، ج.2، 1401). يناقش فينس إمكانية تأثّر كاتبنا لاستعماله تعبيري "اللاهوت والناسوت" في معرض حديثه عن الأنبياء والعلماء الفضلاء من اللاهوت المسيحي أو الصوفي أو الشيعي. ينفي فينس الإمكانيتين الأوليتين، الأولى لأنَّ كاتبنا لم يتأثّر باللاهوت المسيحي إلى درجة استخدام اصطلاحاته؛ والثاني لأنَّ الأدب الصوفي لا يعزو اللاهوتية والناسوتية إلى الأنبياء والفقهاء الفضلاء فقط. بالمقابل، يشير فينس إلى مواضع عديدة يظهر فيها تأثّر الّلاوي بصورة كبيرة بالاصطلاحات الشيعية والإسماعيلية وبمشاربهما الدينية الفكرية والتأويلية، ويعرض بعض آدابها التي استخدمت تعبيري اللاهوتية والناسوتية للتدليل على طبيعة الإمام (بينس 1980: 192-195). إلاّ أنَّ إيهود كرينيس يتوقّف عند هذه الفقرة وعند تحليل فينس ويكشف لنا أنَّ المصادر التي اعتمد عليها فينس متأخّرة جدًّا ولا يمكن لها أن تكون مجاورة لفترة الّلاوي. ويضيف أنَّ المصدر الأقدم الذي يستعمل هذين التعبيرين يرجع إلى منتصف القرن الثاني عشر في كتاب "كنز الولد" لإبراهيم بن الحسين الحامدي (ت. 1162)، ويعتبر هذا الكتاب أهم مرجع للإسماعيلية الطيبية. لذا، ينفي كرينيس إمكانية أن يكون الّلاوي قد تأثّر بفكر هذه الفرقة بصورة عامة وباستعمالها لهذين التعبيرين كخاصتين في طبيعة الإمام (كرينيس 2008: 156-159).فعند المخاطبة لشيء إلهيّ مُشار إليه يقال: أَدُنَيْ (سَيِّدِي) بـ"ألف دال نون ياء"، كأنّه يقول يا مولاي. ويشير إلى ما يحيّز مكان1050 القصد: مكانًا. مجازًا كقول: "الجالس على الكروبين"، و"الساكن في صهيون"، و"الساكن في أورشلم".1051 صموئيل الأول 4: 4؛ المزامير 9: 11؛ المزامير 135: 21. فتكثّرت الصفات والذات واحدة، لاختلاف محلّ القابل، كاختلاف الشُعاعات والشمس واحدة. وهذا المثال ليس بمطابق بالكُلّية، إلاّ لو كانت الشمس غير مُدرَكة فتوجَد الشُعاعات ولا يُدرَك سببُها إلاّ بطريق الاستدلال.ولا بُدّ من التوسّط قليلًا في الكلام ههنا لأنّه موضع اعتراض، كيف يُشار إلى مكان مَنْ لا مكان له، ثمّ يُعتقد في المُشار إليه أنّه السبب الأوّل. فنوطّئ في جواب ذلك توطئة فنقول: إنَّ الحواس تُدرِك من المحسوسات أعراضها لا جواهرها. فما تُدرِك من الرئيس [مثلًا إلاّ المرئيات والأشكال والمقادير، وليست هذه حقيقة الرئيس] 1052 مثلًا ... الرئيس: سقطت من (ب). وقع خطأ بصري عند الناسخ بسبب اختلاط الأمور عليه ولم ينسخ الجملة كاملة إذ انتقل إلى السطر التالي في المخطوط (ب). وقد استفاد المحقّقان بانيت وبن شمّاي في (ب) لإكمال الجملة من (ت) ونقلاها إلى العربية ووضعاها في حاشية: [مثلًا إلاّ الألوان والأشكال والأقدار، وليست هذه حقيقة الرئيس] . وكما يظهر فقد اختلفنا معهما بنقل الكلمة العبرية "همرءوت" التي نقلاها إلى "الألوان" وفضَّلنا كلمة "مرئيات" لأنها تظهر لاحقًا، وكذلك "شعوريم" مقادير بدلًا الأقدار عملًا بما جاء في المقالة الثانية الفقران 2 وَ 72. الذي تَعتقدُ تعظيمَهُ، بل قد تراه في الحرب في زيٍّ ما، ثمّ تراه في المدينة في زيٍّ آخر، وتراه في منزله في زيٍّ ثالث، وتقول إنَّ1053 إنَّ: إنه، من بين جملة الاستعمالات المختلفة، ويُستخدم الحرف إنَّ في العربية اليهودية كذلك بمعنى إنه (بلاو 1979: المادة 342، 220-223). هو السلطان بقضاء العقل لا بقضاء الحسّ. وربّما رأيتَه صبيًّا ثمّ شابًّا ثمّ كهلًا ثمّ شيخًا، ورأيته صحيحًا ثمّ مريضًا. وقد تبدّلتْ مرئياتُه وملموساته وأخلاطه1054 أخلاطه: الأخلاط الأربعة (الدم والبلغم والمرّتان السوداء والصفراء) التي تشكّل المزاج، يُنظر المقالة 2، الفقرة 10. وأخلاقه، وأنت تقضي إنّه هو هو. وإنّما قضيت على أنّه خاطَبَكَ وأَمَرَكَ ونَهاكَ، وذلك منه، إنّما هو العقل أو النفس الناطقة. وقد ثبت أنَّ ذلك الجُزء1055 أي: العقل. منه جوهر غير متحيّز، فلا إشارة إليه، وأنت قد أشرت إليه وقضيت بأنّه السلطان. [ولمّا ماتَ ورأيتَ مِنهُ ما قد رأيتَ قضيتَ أنّهُ ليسَ هو السلطان] 1056 ولمّا ... السلطان: سقطت من (ب). وقع خطأ بصري عند الناسخ لعدم نسخه الجملة كاملة. وقد استفاد المحقّقان بانيت وبن شمّاي في (ب) من (ت) لإكمال الجملة ونقلاها إلى العربية ووضعاها في حاشية. بل جسم1057 القصد: جسمًا. يحرّكه من شاء، وينفعل من انفعالات من الاتّفاق والإرادة، كالسحاب الذي اتّفق في الجوّ، تحمله ريح وتسوقه أخرى، وتجمعه ريح وتفرّقه ريح أخرى، وكان قبل ذلك جسمًا لا ينفعل إلاّ بإرادة نفس ذلك السلطان. فكان كعمود الغمام الإلهيّ الذي لا تبذّره1058 أو: تُبدِّدهُ. الرياح.مثال آخر: الشمس نراها دائرة بسيطة بقدر الترس1059 جاء في رسالة منسوبة لإسحق بن حنين ما يلي: "لقد أساء الذين ظنّوا أن العقل إنما يعلم الشيء المعقول وحده، كما يعلم الحسُّ الشيءَ المحسوسَ وحده، بل يعلم العقل الشيء المعقول والشيء المحسوس جميعًا بنوع ونوع، على ما وصفنا آنفًا، وأنه إنْ لم يكن العقل على ما وصفنا عرض من ذلك محال كثير. فمن ذلك أنه لو كان العقل لا يعلم المحسوس لكان إذا رأى البصر قرص الشمس على قدر الترس لما قدر العقل أن يرد عليه" ("كتاب النفس المنسوب لإسحق بن حنين"، عند: تلخيص كتاب النفس لأبي الوليد بن رشد وأربع رسائل، تحقيق أحمد فؤاد الأهواني، ط1، القاهرة: مكتبة النهضة المصرية، 1950، ص 128-175، ويظهر الاقتباس في ص 165). وفي شكله مضيئة حارة ساكنة. والعقل يقضي بأنّها كُرة بقدر كُرة الأرض نحو ستّ وستّين وماية مرّة، وأنّها ليست حارّة،1060 وهو الادعاء الذي يرفضه الفيومي ويتوقّف عند بيان الخطأ الكامن فيه. يُنظر: الفيومي 2004: المقالة 1، الفصل 3، المذهب 8، 61-62. وبشأن نسبة الشمس من الأرض، يُنظر أعلاه، المقالة 3، الفقرة 49، الفقرة الأخيرة والحاشية الخاصة بهذا الشأن التي تشير إلى بعض المصادر. ولا ساكنة، لكن متحرّكة حركتين متضادّتين مشرقية ومغربية بشرائط يطول شرحها.فلم توضع للحواس قوّة لإدراك جوهر الأشياء، بل قوّة خاصّية لإدراك أعراض تابعة، يَستدلُّ منها العقلُ على جوهرها وسببها فلا يقف على الماهية والمعنى إلاّ العقل الصحيح. فكلّ ما هو عقل بالفعل كالملائكة يُدرِكُ المعاني والماهيات بذواتها من غير حاجة إلى أن تتوسّطها أعراض. وأمّا عقولنا التي هي أوّلًا بالقوّة لانغمارها في الهيولي، فلا يمكنها الوقوف على حقائق الأشياء إلاّ بلطائف صنع الله تعالى بخصوصيات، وقُوًى وضعها في الحواسّ مشاكلة لأعراض المحسوسات، ملازمة أبدًا في جميع النوع. فلا يختلف بَصَري مع بصرك أنَّ تلك الصفيحة المدوّرة المنيرة المسخِّنة هي الشمس. وإنْ كانت هذه الصفات منفية عند العقل، لا يضرّ ذلك بالنظر من حيث استدللنا بها على مرادنا، كما ينتفع البصير العاقل يطلب ناقته بقول الأعْمش1061 العَمَشُ: ضعفُ البصرِ مع سيلاَنِ الدَّمْعِ في أكثر الأوقاتِ. الأحول: أرى في موضع كذا غرنوقتين،1062 الغرنوق (Crane): طائر مائي ناصع البياض طويل العنق حسن الطلعة. وجاء عند ابن الأثير ما يلي: "تلك الغرانيق العلى، الغرانيق هاهنا الأصنام، وهي في الأصل الذكور من طير الماء، واحدها: غرنوق وغرنيق، سمي به لبياضه. وقيل: هو الكركي. والغرنوق أيضًا: الشاب الناعم الأبيض. وكانوا يزعمون أن َّالأصنام تقربهم من الله وتشفع لهم، فشبهت بالطيور التي تعلو في السماء وترتفع. ومنه حديث علي: فكأني أنظر إلى غرنوق من قريش يتشحط في دمه، أي شاب ناعم. ومنه حديث ابن عبّاس: لما أتي بجنازته الوادي أقبل طائر غرنوق أبيض كأنه قبطية حتى دخل في نعشه، قال الراوي: فرمقته فلم أره خرج حتى دفن (النهاية في غريب الحديث والأثر، ج.3، 364). فيعلم البصير أنّه إنّما رأى الناقة وأنَّ عمشه خيّل له أنّه غرنوق، وحَوَله خيَّل له أنّه اثنان. فانتفع البصير بشهادة الأعمش وعذره في سوء عبارته لسوء نظره. فهكذا الحواس والقوّة الخيالية عند العقل.وكما تلطّف الخالق تعالى في وضع هذه النسبة بين الحسّ الظاهر والمحسوس الجسمانيّ، كذلك تلطّف في وضع نسبة بين الحسّ الباطن والمعنى غير المتجسّم، فجعل لمن شرّف من خلقه عينًا باطنة ترى أشياء بأعيانها لا اختلاف، فيستدلّ منها العقل على معنى تلك الأشياء ولبابها. ومن خُلقت له تلك العين هو البصير بالحقيقة، ويرى جميع الناس كالعُمْي، فيهديهم ويرشدهم. ويوشك1063 يوشك: أي لا يُشَك (لفظا "شكك" و"وشك"، معجم بلاو، 344، 766). أن تكون تلك العين هي القوّة المتخيّلة مهما خدمت القوّة العقلية، فترى صُوَرًا عظيمة هائلة تدلّ على حقائق لا ريب فيها.1064 ابن المحرومة 1984: 134-136. وأعظم الدليل على حقيقتها اتّفاق جميع ذلك الصنف على تلك الصور، أعني جميع الأنبياء، فإنّهم يشاهدون أشياء يَشهد فيها بعضهم لبعض، كما نفعل نحن في محسوساتنا، فنشهد بحلاوة العسل ومرارة الحنظل. وإنْ رأينا مَنْ خالفنا قُلنا إنّه خارج عن الأمر الطبيعيّ. فهؤلاء لا محالة يشاهدون ذلك العالم الإلهيّ بالعين الباطنة، فيرون صُوَرًا مشاكلة لطبائعهم وما ألِفوا، فيصفونها بالصفات التي شاهدوها مجسَّمة. وتلك الصفات حقيقة بالإضافة إلى ما يطلبه الوهم والخيال والحسّ، وليست بحقيقة بالإضافة إلى الذات التي يطلبها العقل، كما مثّلنا في الرئيس. فإنَّ مَنْ قالَ هو الطويل الأبيض لابس الديباج، الذي على رأسه العَلَم وما أشبه ذلك، لم يكذب، ومَنْ قالَ ليس هو ذلك لكن العاقل المميّز الآمر الناهي في بلد كذا في عصر كذا على أمّة كذا لم يكذب أيضًا.فيشاهِد النبيّ بالعين الباطنة أكمل الصُوَر التي شاهدها كصورة رئيسٍ أو قاضٍ متقعّد1065 متقعّد: القعود والتمكّن في الكرسيّ كما ترد في الأدبيات العربية اليهودي (لفظة "قعد"، معجم بلاو، 558). على كرسيّ في حال أمر ونهي، وتولية وعزل، فيعلم أنّها صورة تشاكل رئيسًا مطاعًا. وإذا رأى صورة حامل سلاح أو حامل آلات كتابة أو مشمّر لعمل أمر ما، عَلِم أنّها صورة تشاكل الخادم المطيع. فلا يشقّ عليك تشبيه آدميّ بالخالق.1066 تجدر الإشارة إلى أن ابن ميمون استعمل مثالًا وتعابير قريبة لهذا الغرض في سياق حديثه عن "الفرق بين الإرشاد لوجود شيء وبين تحقيق ماهيته وجوهره". وذلك "أن الإرشاد للشيء يكون ولو بأعراضه ولو بأفعاله ولو بنسب بعيدة جدًّا عنه بينه وبين غيره. مثال ذلك: إنك لو أردت أن تُعرّف سلطان إقليم ما لأحد أهل بلاده الذي لا يعرفه، فقد يكون تعريفك له وتنبيهك على وجوده بطرق كثيرة. منها أن تقول: هو الشخص الطويل الأبيض اللون الأشيب، فقد عرّفته بأعراضه. وقد تقول: هو الذي ترى حوله جماعة كبيرة من الناس ركبانًا ومشاة وسيوفًا مسلولة حوله، ورايات مرفوعة على رأسه، وأبواقًا تُضرب أمامه" (ابن ميمون 2007: ج.1، الفصل 46، 99-100). وقالت الأحبار على لسان الحبر يودن: "عظماء هم الأنبياء إذ يصفون الصورة بمبدعها" (بريشيت ربه، ج.1، القصّة 27، 1، 256) (كما يشير كافح، في (ك)، الحاشية 77، 156). وأمّا باعتبار العقل فيُشبِّههُ أوّلًا بالنور،1067 حول وصف الباري بالنّور، يُنظر، الغزالي 1964: الفصل الأول، 52-54. لأنّه أشرف المحسوسات وألطفها وأشدّها إحاطة واشتمالًا بأجزاء العالم. فإذا تَفكَّر في الصفات، التي لا بدّ منها مجازًا أو حقيقة، مثل حيّ وعالِم وقادر ومُريد ومدبّر وناظم ومعطي كلّ شيء حقّه وحاكم عادل لم يجد في مشاهدتنا أشبه به من النفس الناطقة، وهي الإنسان الكامل، وهي هو من حيث هو إنسان لا من حيث هو جسم، فإنّه يشترك في ذلك مع النبات، ولا من حيث هو حيوان، فإنّه يشترك أيضًا في ذلك مع البهائم.وقد شبّه المتفلسفون العالَم بإنسان كبير والإنسان بعَالَم صغير. فإن كان هذا وكان الله روح العالم ونَفَسِهِ وعقله وحياته، كما تسمّى بـ"حيّ العَالَم"،1068 دانيال 12: 7. فقد صحّ التشبيه بطريق العقل، فكيف وللنبوّة بصر أجلى من القياس، فذلك البصر أدرك الملأ الأعلى عيانًا ورأَى عُمّار السماء من الروحانيّين المقرَّبين وغيرهم في صورة آدم، وإليهم الإشارة في قوله تعالى: "نعملُ الإنسانَ على صورتنا كشبهنا"،1069 التكوين 1: 26. لقد شغلت هذه الفقرة فكر الكثيرين من الفلاسفة والمتصوّفة المسلمين ورجال الفقه والتفسير والتشريع، وبخاصة من اليهود والنصارى. ذهب البعض إلى أن القصد هو إلى صورة الملائكة أو شبههم (لا كما اعتقد الفيومي في ترجمته للشريعة، بينما جاء في تفسيره أن القصد هو إلى "شبه الله")، أو صورة وشبه الله (كما اعتقد أبو قرّة 1986: 150، 202-203). واعتقد بنيامين النهاوندي (قرّائي المذهب، القرن الثامن أو التاسع، فارس) أنَّ ملاكًا واحدًا هو من خلق الكون وهو المتكلّم في مطلع سفر التكوين، وعليه فإنَّ الإنسان بصورة هذا المَلَك وشبهه (يُنظر عرض تفسير النهاوندي عند الفيومي 2004: المقالة 5، الفصل 8، 191؛ والقرقساني 1938: المقالة 3، الفصل 19). أما ابن ميمون فقد اعتقد أنَّ القصد هو شبه وصورة من حيث عقل الإنسان، إذ يعتقد أنَّ مصدره هو الله (ابن ميمون 2007: ج.1، الفصلان 1-2، 22-27). يعني أنّي قد درّجت الخلقة1070 أي: الخليقة. وسُقتُها على ترتيب الحكمة من العناصر إلى المعادن إلى النبات إلى حيوان الماء والهواء، ثمّ إلى حيوان الأرض1071 ربما سقطت هنا "ثم" من النسخة (ب) ولكن ليس بالضرورة إذ جمع الكاتب الإنسان مع حيوان الأرض. ذوات الحواسّ الذكية والإلهامات العجيبة. وليس بعد تلك الرتبة إلاّ رتبة تقارب الجسم الإلهيّ الملائكيّ، فخلق آدم في صورة ملائكته وخَدَمه المقرَّبين إليه بالرتبة لا بالمكان. إذ تعالى عن المكان، فعلى كلا التشبيهين لا يمكن أن يكون مثاله عند الخيال إلاّ صورة أجلّ الناس يصدر عنه النظام والرتبة لسائر الناس على درجات، كما عنه تعالى1072 أي: كما يصدرُ عنه تعالى. ترتيب العالم ونظامه.فيُرَى في حين العزل والتولية والحكم على ممالك: "وُضعتْ عروشٌ وجلسَ القديمُ الأيامِ"،1073 دانيال 7: 9: كُنتُ أرى أنّه وُضِعَت عُروش، وجَلَسَ القديمُ الأيام. لباسُهُ أبيضٌ كالثَّلج، وشعرُ رأسهِ كالصوفِ النقي. وعرشه لهيب نارٍ، وبَكَراتُهُ نارٌ متَّقِدةٌ. يصف دانيال حضرة الباري وكأنها محكمة والباري هو القاضي تُفتح أمامه المصاحف وآلاف آلاف يقومون على خدمته. وفي حين الغضب والإهمام1074 الإهمام: الهَمّ، أي العزم على العمل. بالإقلاع: "[رأَيتُ السّيِّدَ] جالسًا على كرسيِّ عالٍ ومرتفعٍ [...] السَّرَافِيمُ واقفونَ فوقهُ".1075 إشعياء 6: 1-2. السرافيمُ هي مجموعة خاصة من الملائكة المخلوقة من النار. وفي حين الإقلاع1076 القصد: إقلاع. "المركبة" التي رآها حزقيال وحصل جميع هذا في الخيال خارج موضع النبوّة،1077 أي: خارج بلاد الشام. وهو كما حدّده "من بحر سوف إلى بحر فلسطين"،1078 الخروج 23: 31. وينتظم فيه مثل "صحراء سيناء وفارن وسعير ومصر" أيضًا.1079 يبدو أنَّ كاتبنا يشمل مصر في حدود "مكان النبوة". يُنظر، المقالة الثانية، الفقرة 14 على صعيد الحديث بشأن نبوّة إرميا: "في مصر"، فبها ومن أجلها. فارن: أو فاران، وفق التراث اليهودي، هي صحراء جبلية تقع في جنوب النقب وتفصل بين فلسطين وسيناء. أما في التراث الإسلامي فإنَّ فارن أو فاران هي من أسماء مكّة أو اسم جامع لجبال مكّة أو جبال الحجاز (الحمومي 1977: ج.4، 225)، وقد أشار المسلمون في غالب مؤلَّفاتهم في الردّ على اليهود إلى هذه العبارة التوراتية كدليل على النبوّة المحمّدية (يُنظر، على سبيل المثال، ابن حزم 1985: ج.1، 194). سعير: لا اختلاف بين المسلمين واليهود بشأنه وهو يقع ضمن حدود أرض أدوم، شرق الأردن حاليًا، وتحديدًا جبل الشراة (المغربي 1990: 118-119). فإنَّ لذلك المكان خصوصية إذا اتّفق لها قابل1080 قابل: مستعد لقبول النبوة. مع الشرائط الشرعية المأمور بها تراءت تلك الصور عيانًا بالبصر "عيانًا لا بالألغاز"،1081 العدد 12: 8. كما رأى موسى "المسكن"1082 صفةٌ لخيمة الاجتماع. يُنظر، على سبيل المثال: الإصحاح 26 حيث تعرض تفاصيل بناء "مسكن" يهوه والذي يُعتبر أنموذجًا للبيت المعظَّم (الهيكل) الذي سيُبنى لاحقًا بعد احتلال بلاد كنعان على جبل العبودية (موريا). و"نظام العبادات" و"أرض كنعان" بأجزائها،1083 التثنية 34: 1-3. ومشهد "اجتاز يهوه قدّامه".1084 الخروج 34: 6. ومشهد إلياهو في ذلك الموضع بعينه.1085 الملوك الأول 19: 8-18.فهذه الأشياء التي لا تُدرَك قياسًا أبطلتها فلاسفة يونان لإبعاد القياس ما لم يُرَ مثله، وأثبتها الأنبياء لمّا لم يمكنهم إنكار ما شاهدوا بالعين الروحانية التي فُضّلوا بها، وكانوا جماعات وفي أعصار مختلفة، لا يجوز عليهم الاصطلاح. وأقرّ لهم العلماء الذين أدركوهم وشاهدوهم في حال نبوّتهم. ولو شاهد فلاسفة يونان الأنبياء في حال نبوّتهم ومعجزاتهم لأقرّوا لهم، ولطلبوا وجوهًا قياسية في كيفية حصول هذه الرتبة للإنسان، وقد فَعَلَ ذلك بعضهم لا سيّما المتفلسفون من أهل الأديان. فإلى مثل هذا تقع الإشارة في "أَدُنَيْ" (سَيِّدِي) بـ"ألف ودال ونون وياء" لأمْر إلهيّ حاضر، كأنّه يقول له يا مولاي. و"مَلَكوتيّة يهوه" كناية عن الرسالة. و"المَلَك" قد يكون مخلوقًا لوقته من الأجسام العُنصرية اللطيفة، وقد يكون من الملائكة السرمديّين. ولعلّهم الروحانيّون الذين يزعمهم الفلاسفة، ولا لنا دفعهم ولا علينا قبولهم. والشكّ فيما رأى إشعياء وحزقيال ودانيال هل هو من المخلوقين أو من الصور الروحانية الثابتة.و"مجد يهوه" هو الجسم اللطيف التابع لإرادة الله المتشكّل بحسب ما يريد عرضه للنبيّ. هذا بحسب الرأي الأوّل.1086 أي: أصحاب الرأي القائل إنَّ الملائكة مخلوقون لوقتهم من الأجسام العُنصرية اللطيفة. وأمّا بحسب الرأي الثاني1087 أي: أصحاب الرأي القائل إنَّ الملائكة يعيشون أبد الدهر لا يموتون وربما هم الروحانيون المُشار إليهم في كثير من المواضع. فيكون "مجد يهوه" جُملة الملائكة والآلات الروحانية، "كرسي ومركبة ومُقَبَّب وبكرات وعجلات"،1088 كرسي: كما جاء في إشعياء 6:1، وحزقيال 1: 26، 10: 1؛ مركبة: كما جاء، على ما يبدو، في أخبار الأيام الأول 28: 18 بمعنى "مركبة الكروبيْن"؛ مُقَبَّب: كما جاء في حزقيال 1: 22-23 (والقصد بها إلى الهالة المقدّسة التي تظهر حول رأس القديسين)؛ بكرات: كما جاء في حزقيال 1: 15-16؛ أما المقصود بكلمة عجلات فيبدو أنها كما جاء في حزقيال 10: 2 إذ ترجمها فاندايك والبستاني "بكرات"، في أعقاب المفسرّين، ولكن المقصود هناك غير واضح. يُنظر، ليبس 2009. وغير ذلك ممّا هو ثابت باقٍ. فهو يتسمّى "مجد"، كما تسمّي ثقلة الرئيس "متاع".1089 متاع (كبوده): لفظ مشتق من "كبود"، والتي نقلناها بمعنى "مجد". إلاّ أنَّ لفظة "كبوده" تثير بعض الإشكالات إذ تظهر في أماكن متفرّقة في أسفار الكتاب المقدّس بمعان مختلفة: مجد (عرش، كما في المزامير 45: 13)؛ أو مَتَاع، كما في القضاة 18: 21؛ أو فراش، كما في حزقيال 23: 41. ولعلّ هذا كان مطلوب موسى عليه السلام بقوله: "أرِنِي مَجْدَكَ"، أَنْعَمَ له بذلك بشرط أن يتحفّظ من رؤية المُقدّمة التي لا يحتملها بشريّ، وكما قال: "فتنظرُ ورائي".1090 الخروج 33: 18، 23. وفي ذلك "المجد" ما يَحتمل البصر النبوّي. نعم، وفي توابعه ما يحتمله أبصارنا، مثل "الغمام والنار الآكلة" ممّا هو مألوف عندنا وفيه ألطف فألطف إلى أن يبلغ إلى درجة لا يدركها النبيّ. وإن تقحّمها انحلّ تركيبه، كما عندنا في قوة الإبصار، فمَنْ بصرُه ضعيف لا يرى إلاّ في الضوء اليسير الذي يبقى بعد عِشاء،1091 أي: العِشاء، وهو أوّل ظلامِ اللّيل. كالخُفش1092الخُفْش: جمع أخْفَش وهو الضعيف البصر خلقة أو مَن يُبصرُ بالليل دون النهار، وهذا المعنى الثاني هو المراد هنا. والعُمَّش وضعفاء البصر لا يرون إلاّ في الظلّ. ومَنْ هو أقوى بصرًا يرى في الشمس. لكن نفس الشمس حين صفائها لا يقدر البصر على النظر إليها. وإن تكلّف ذلك عُمِيَ.1093يُنظر، الفارابي 1973: 59؛ العاتي 1998: 120-122. وورد عن ابن ميمون القول التالي: "... إذا نظرتَ بعينكَ أدركتَ ما في قوة بصرك أن تُدرك، فإنْ استكرهتْ عينكَ وحدّقت بالنظر وتكلّفت أن تنظر على بُعد عظيم أطوَل مما في قوّتك أن تنظر ببعده أو تأمّلت خطًّا دقيقًا جدًّا أو نقشًا دقيقًا، ليس في قوتكَ إدراكهِ، فاستكرهت نظرك على تحقيقه، فليس يضعف بصرك عن ذلك الذي لا تقدر عليه فقط، بل ويضعف أيضًا عن ما في قوّتك أن تدركه، ويكلّ نظرك ولا تُبصِرُ ما كنتَ قادرًا على إدراكه قبل التحديق والتكلّف" (ابن ميمون 2007: ج.1، الفصل 32، 70). فهذا هو "مجد يهوه" و"مَلَكوتيّة يهوه" و"سكينة يهوه" في الأسماء الشرعية، لكن ربّما استعيرت للأحكام الطبيعية، فقيل: "مَجْدُهُ مِلْءُ كُلِّ الأرضِ" و"مَلَكُوتُهُ على الكلِّ تَسُودُ".1094إشعياء 6: 3؛ المزامير 103: 19. وأمّا على الحقيقة فلا ظهور للـ"مجد" وللـ"ملكوت" إلاّ على أوليائه وأصفيائه وأنبيائه، الذين بهم يتحقّق الزنديق أنَّ لله حُكمًا ومُلكًا في الأرض، وعِلمًا بجزئيات أعمال العباد فحينئذ يقال حقيقةً: "مَلِك يهوه ويظهر مَجدُ يهوه، ويَسُودُ سلطان يهوه إلى الأبد، إلهُكِ يا صهيونُ. وقالوا لصهيون قد مَلَكَ يهوه، ومَجدُ يهوه أشرقَ عليكِ".1095إشعياء 24: 23؛ 40: 5؛ المزامير 146: 10؛ إشعياء 52: 8، 60، 1 (على التوالي). فلا يُستبعد كلّ ما قيل: "وشبهَ يهوه يُعايِنُ"، و"رأوا إله إسرائيل"، و"قصّة المركبة".1096العدد 12: 8؛ الخروج 24: 10؛ حزقيال 1. نعم، ولا "مقدار القامة"1097مقدار القامة (شيعور كومه): مُؤَلَّف صغير (نحو 28 صفحة) لا يُعرف كاتبه ويعود زمن كتابته كما يبدو إلى القرنين الثاني والثالث الميلاديّين. يستند المُؤَلَّف إلى فكرة أن الإنسان والباري تجمعهما قواسم مشتركة كالهيئة والأطراف، اعتمادًا على بعض الفقرات التي جاءت في الشريعة (كالتكوين 1: 26؛ أيوب 19: 26؛ وعبارات عديدة متفرّقة تظهر في المزامير ودانيال وغيرهما)، ويصف الباري كمن يحمل هيئة كهيئة الإنسان ولكن أطرافه عملاقة. ويعتبر هذا المُؤَلَّف أحد كتابات التيار اليهودي القديم الذي يكنّى باسم تيار "المركبة". هنالك أوجه تشابه تجمع بين هذا المُؤَلَّف وبين الأسماء والتعابير المستعملة في التيار الغنوصي القديم. كما ويحيل هذا المُؤَلَّف للحروف العبرية بعض المعاني التي تُربط بعضها ببعض لإطلاق أسماء على أطراف الباري، إلا أن البحث بشأنه لم يتوصّل إلى فهم معاني هذه الحروف الداخلة في هذه الأسماء. أثار هذا المُؤَلَّف سخط العديدين من المفكرين ومفسرّي الشريعة ورجال الدين اليهود في العصور الوسطى، وبخاصة المنتمين إلى التيار القرّائي وابن ميمون الذي وصفه كمُؤَلَّف مزيّف لا يمكن لأحد من فقهاء اليهود القدماء كتابته لأنه يستند إلى أسس واضحة من الكفر. وقد ردّ الفيومي على القرّائيّين بأن المُؤَلَّف يصف "مجد" الباري لا ذاته أو ماهيته. ويبدو أن كاتبنا يعزو دورًا إيجابيًا إلى مثل هذه المؤلَّفات من حيث تحصيل هيبة الباري في أنفس العابدين. لما في ذلك مِن تحصيل هيبته في الأنفس، وكما قال: "ولتكن مَخافتُهُ أمامَ وجوهِكم ... الخ".1098الخروج 20: 20.

1 day, 5 hours ago
26 related »
Shmuel Weissman edited Rashi on Ezekiel 20:38:1 history »
Version: The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg (English)

And I shall separate Heb. וּבָרוֹתִי, an expression of ברדר [selecting, separating].

1 day, 5 hours ago
Robert Rhodes published a new Source Sheet, Hours of the day, tribes of Israel.
1 day, 5 hours ago
Shmuel Weissman edited Menachot 107b:19 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

And bar Padda says: The six collection horns correspond to the six types of animals from which sin offerings and guilt offerings can be brought. If an animal designated for a guilt offering or a communal sin offering was lost, another animal was consecrated in its stead, and then the first animal was found, the value of that animal is placed into one of these collection horns, and a communal gift offering is brought with it. One was for the value of the bulls brought as communal sin offerings. And one was for the value of the rams brought as guilt offerings for robbery or for misuse of consecrated property,.

1 day, 6 hours ago
Shmuel Weissman edited Rashi on Leviticus 20:10:3 and 2 others »
Version: Rashi Chumash, Metsudah Publications, 2009 (Hebrew)

אשר ינאף את אשת רעהו. פרט לאשת עובדי גילולים, למדנו שאין קידושין לעובדי גילולים: ¶

1 day, 6 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Ramban on Leviticus 16:8:1 history »
Version: Commentary on the Torah by Ramban (Nachmanides). Translated and annotated by Charles B. Chavel. New York, Shilo Pub. House, 1971-1976 (English)

AND THE OTHER LOT FOR AZAZEL. “This was a high mountain — a flinty precipitous peak, as it is said, a land which is cut off.”50Further, Verse 22. This is the language of Rashi. And in the Torath Kohanim [the Rabbis have said]:51Torath Kohanim, Acharei 2:8. “For Azazel. This means the ‘hardest’ place in the mountains. I might think that it refers to an inhabited place; Scripture therefore says into the wilderness.52Further, Verse 21. Whence do we know that it be a precipitous peak? Scripture therefore says, unto a land which is cut off.”50Further, Verse 22. Accordingly the meaning of the word la’azazel is to “a hard” place, [the root of the word azazel being az — strong], with the letter za’yin doubled just like ‘izuz’ (strong) and mighty.53Psalms 24:8. Now Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “Said Rav Shmuel:54This is Rabbi Shmuel ben Chophni, the father-in-law of Rav Hai Gaon. See Vol. II, p. 84, Note 139. ‘Although it is [only] with reference to the goat of the sin-offering that it is written [explicitly] that it was for the Eternal,55As it is stated in the verse before us: one lot for the Eternal, and the other for Azazel, and in the following verse it is stated that the goat upon which the lot fell for the Eternal be offered for a sin-offering. the goat which was sent away [to Azazel] was also for the Eternal.’ But there is no need for this [comment]. For the goat which was sent away was not an “offering’56I.e., “it was unlike all other offerings” (Ohel Yoseph). since it was not slaughtered. Now if you can understand the secret of the word after ‘Azazel,’57In Verse 10 it states ‘la’azazel hamidbarah’ (for Azazel into the wilderness). The secret is thus that this is the desert’s portion. you will know its secret [that of Azazel] and the secret of its name,58“For the name [Azazel] is derived from the word az (strong), which is indicative of the nature of the offering befitting him, and of the strength and might which are in his power” (Peirush Mototh on Ibn Ezra). since it has companions in Scripture.59I.e., in the purification of the leper (above, 14:7) and of a house afflicted by leprosy (ibid., Verse 53). See Ramban ibid., Verse 53. And I will reveal to you part of the secret by hint: when you will be at thirty-three60This enigmatic text in Ibn Ezra is generally explained by his commentators [and is so clearly indicated further, by Ramban] as follows: If from the word Azazel [here in Verse 8] you will count ahead thirty-three verses, you will reach Chapter 17, Verse 7, which reads And they shall no more sacrifice their sacrifices unto the satyrs, after whom they go astray. Here then is the secret of why the goat that was sent away to Azazel was not slaughtered, so that it should not appear as a form of sacrifice to the satyrs (Ohel Yoseph). See my Hebrew commentary, p. 88. you will know it.” [Thus far are the words of Ibn Ezra]. Now of Rabbi Abraham ibn Ezra it may be said that he that is of a faithful spirit concealeth a matter,61Proverbs 11:13. and I will not be the talebearer who revealeth his secret,62The above verse reads: He that goeth about as a talebearer revealeth secrets; but he that is of a faithful spirit concealeth a matter. Ramban thus after paying tribute to Ibn Ezra for remaining faithful to the spirit of the second half of the verse, now says that nor will he himself be in violation of the first half of the verse, since the Sages have already revealed that secret in many places. since our Rabbis of blessed memory have already revealed it in many places. Thus they have said in Bereshith Rabbah:63Bereshith Rabbah 65:10. “And the ‘sa’ir’64Literally: “the goat.” But this Hebrew term sa’ir was also used by Scripture with reference to Esau [as the text continues], in the sense of “hairy.” shall carry upon him,65Verse 22. this is a reference to Esau, as it is said, Behold, Esau my brother is a man who is ‘sa’ir’ (hairy).66Genesis 27:11. All ‘avonotham’ (their iniquities),65Verse 22. [read]: ‘avonoth tam’ (the sins of him who has been called tam, ‘a man of integrity’), as it is said, and Jacob was a man ‘tam’ (‘of integrity’).”67Ibid., 25:27. It is explained more clearly in the Chapters of the great Rabbi Eliezer:68Pirkei d’Rabbi Eliezer, Chapter 46. “The reason why69This is in connection with what is told in the Pirkei d’Rabbi Eliezer, that “on the day the Torah was given to Israel, Satan said before the Holy One, blessed be He: ‘Master of the universe, you have given me control over all the wicked, but over the righteous You have not given me control!’ To this the Holy One, blessed be He, replied: ‘You will have control over them on the Day of Atonement if they have sinned, and if not, you will have no control over them.’” Therefore etc. they would give Sammael [i.e., Satan] a conciliatory gift on the Day of Atonement, was so that he should not annul [the effect of] their offerings, as it is said, one lot for the Eternal, and the other lot for Azazel, the lot of the Holy One, blessed by He, to be a burnt-offering,70In view of the fact that the goat for the Eternal was offered as a sin-offering [as stated in Verse 9]. Rabbi David Luria in his commentary to the Pirkei d’Rabbi Eliezer, emends the text to read: “the lot of the Holy One, blessed be He, to be a sin-offering.” It would seem, however, that Ramban calls it a “burnt-offering” because although it was technically a sin-offering, it was completely burnt as is a burnt-offering (further, Verse 27) and not eaten as is a sin-offering. and the lot of Azazel to be ‘the goat of sin,’ bearing upon it all the iniquities of Israel, as it is said, And the goat shall bear upon him all their iniquities.71Verse 22. When Sammael saw that he could find no sin on the Day of Atonement amongst them [the children of Israel], he said to the Holy One, blessed by He: ‘Master of all worlds! You have one people on earth who are comparable to the ministering angels in the heavens. Just as the ministering angels are barefooted, so are the Israelites barefooted [i.e., do not wear leather shoes] on the Day of Atonement. Just as the ministering angels do not eat or drink, so is there no eating or drinking in Israel on the Day of Atonement. Just as the ministering angels have no joints [in their feet, and therefore cannot sit or lie down], so do the Israelites stand on their feet on the Day of Atonement.72This would seem to be a reference to the Sanctuary, where the Service on the Day of Atonement lasted continuously for almost the whole day, and since it was not permitted to sit in the Sanctuary Court, the people who were there had to stand on their feet the whole day (Rabbi David Luria). Based on this text the custom has spread among devout Jews to stand on their feet during the whole Day of Atonement (see Shulchan Aruch, Orach Chayim 619:5). Just as there is peace in the midst of the ministering angels, so do the Israelites bring peace among themselves on the Day of Atonement. Just as the ministering angels are free from all sin, so are the Israelites free from all sin on the Day of Atonement.’ And the Holy One, blessed be He, hears the testimony concerning Israel from their prosecutor, and He atones for the altar and for the Sanctuary, and for the priests and for all the people of the assembly,73Verse 33. as it is said, And he shall make atonement for the most holy place etc.”73Verse 33. Thus far is the language of this Agadah (tradition) in which the Rabbis have informed us of his name [i.e., Sammael] and the nature of his deeds. Now this is the secret of the matter. They used to worship “other gods,” namely, the angels, bringing offerings of a sweet savor to them, similarly to that which it says, and thou didst set Mine oil and My incense before them. My bread also which I gave thee, fine flour, and oil, and honey, wherewith I fed thee, thou didst even set it before them for a sweet savor, and thus it was; saith the Eternal G-d.74Ezekiel 16:18-19. You have to contemplate the Scriptural text as it is written and [also] as [it is read according to the] Masoretic tradition.75According to the Masorah we read in the above first verse: nathat (‘thou’ didst set Mine oil …), but the Hebrew word is actually written with a letter yod at the end, which suggests the reading nathati, meaning: “and ‘I’ did set Mine oil and Mine incense before them for your sake; that is to say, the offering which you brought before Me, it is I who gave it to them,” (Abusuaula), as will be explained further on in the text. The same applies to the following verse where the Hebrew word is read unethatha (and ‘thou’ didst even set it), but it is actually written with a letter yod: unethati, meaning, “and I did set it …” (ibid.). Now the Torah has absolutely forbidden to accept them as deities, or to worship them in any manner. However, the Holy One, blessed be He, commanded us that on the Day of Atonement we should let loose a goat in the wilderness, to that “prince” [power] which rules over wastelands, and this [goat] is fitting for it because he is its master, and destruction and waste emanate from that power, which in turn is the cause of the stars of the sword, wars, quarrels, wounds, plagues, division and destruction. In short, it is the spirit of the sphere of Mars, and its portion among the nations is Esau [Rome], the people that inherited the sword and the wars, and among animals [its portion consists of] the se’irim (demons) and the goats. Also in its portion are the devils called “destroyers” in the language of our Rabbis, and in the language of Scripture: se’irim76Further, 17:7. (satyrs, demons), for thus he [i.e., Esau] and his nation were called sa’ir.77Genesis 27:11. Numbers 24:18. Now the intention in our sending away the goat to the desert was not that it should be an offering from us to it — Heaven forbid! Rather, our intention should be to fulfill the wish of our Creator, Who commanded us to do so. This may be compared to the case of someone who makes a feast for his master, and the master commands the person making the feast, “Give one portion to that servant of mine,” in which case the host gives nothing [of his own] to that servant, and it is not to show him honor that he acts in that way to him, but everything is given to the master and it is the master that gives a gift to his servant; the host only observes his command and does in honor of the master whatever he commanded him to do. The master, however, out of his own compassion for the host, wanted all his servants to derive some enjoyment from it [the feast], in order that they may all speak of his [the host’s] praise and not of his shortcomings. This then is the reason [for having someone] who casts the lots [on the two goats]. If the priest were to dedicate them merely, by word of mouth [without casting the lots], saying, “one for the Eternal” and “one for Azazel,” that would be like worshipping [Azazel] or taking a vow in its name.78Sanhedrin 60 b: “He who makes a vow in the name of an idol, transgresses a negative commandment,” i.e., and make no mention of the name of other gods (Exodus 23:13, Rashi). Ramban’s thought is thus clear. If the priest were to dedicate the two goats by word of mouth, without the casting of lots, that would be as if he was worshipping Azazel, a deed which is punishable by death, and in addition it would be making a vow in the name of an idol, which is also prohibited under penalty of whipping. In either case, then, he would be doing something which the Torah has prohibited. Rather, the priest set the two goats before the Eternal at the door of the Tent of Meeting,79Verse 7. for both of them were a gift to G-d, and he gave to His servant that portion which came to him from G-d. It is he [i.e., the priest] who cast the lots on them, but it is His hand that apportioned them, something like that which it says, The lot is cast into the lap; but the whole disposing of it is of the Eternal.80Proverbs 16:33. Even after the casting of the lots, the priest placed the two goats before the Eternal,81Verse 10. thus proclaiming that both are His and that by sending one away [to the desert] we intend merely to fulfill G-d’s wish, just as it said, And the goat, on which the lot fell for Azazel, shall be set alive ‘before the Eternal,’ to make atonement over him, to send him away etc.81Verse 10. That is the reason why we do not ourselves do any act of slaughtering [of that goat, as this would imply that it is a proper offering which requires slaughtering]. And Onkelos rendered the expression (one lot for the Eternal, and one lot for Azazel) as: “one lot for ‘the Name of’ the Eternal and one lot for Azazel;” [thus he was careful not to translate “and one lot for the name of Azazel”], because the one was “for the Name of the Eternal” and not for him [Azazel], and the second was “for Azazel” but not “for the name of Azazel.” It is for this reason that our Rabbis have interpreted:82Torath Kohanim, Acharei 13:10. See also Yoma 67 b. “And My statutes shall ye keep.83Further, 18:4. These are matters against which the evil inclination raises accusations, and the idolaters likewise bring charges, such as the [prohibition against] wearing clothes made of a mixture of wool and linen, [the law of] the Red Heifer, and of the goat that is sent away [to Azazel].” Now these idolaters have not accused us [according to our Rabbis] in connection with the offerings, for these are the fire-offerings unto the Eternal.84Above, 4:35; 5:12. But they accuse us in connection with the goat that is sent away [to Azazel], because they think that we act as they do. Similarly they accuse us in connection with the Red Heifer, because it is slaughtered without the camp,85Number 19:3. but [in truth] the purport thereof is analogous to that of the goat sent away [to Azazel], which is to remove the spirit of impurity, as it is said of the future, And also I will cause the [false] prophets and the unclean spirit to pass out of the Land.86Zechariah 13:2. That the reference is to the “false” prophets is clearly stated in Yonathan ben Uziel’s rendition of the verse. On this basis you will understand the reason why the person who sent forth the goat to Azazel must wash his garments [as they were rendered impure],87Further, Verse 26. and likewise he who burns the Red Heifer,88Numbers 19:8. and what our Rabbis have mentioned89Zebachim 83 a. See my Hebrew commentary p. 90. concerning the requirement of washing the garments [of those priests who are in charge] of the burning of the bulls and he-goats which were to be wholly burnt [outside the camp, i.e., outside the city of Jerusalem].90Above, 4:1-12; 13-21. Numbers 15:24. See also Ramban above, 4:2 (towards end: “He did not mention here etc.”) Thus Rabbi Abraham ibn Ezra intimated to you that you will know the secret of [sending away the goat to Azazel] when you reach the verse, And they shall no more sacrifice their sacrifices unto the satyrs.91Further, 17:7. See above, Note 60. The word [Azazel] is a compound one [made of two words].92Eiz (the goat) and azal (going). It is the place to which “the goat goes.” So clearly explained by Rabbeinu Bachya (in my edition, II p. 499), and so found also in R’dak’s Sefer Hashorashim under root eiz. There are many such cases. Thus the matter is explained, unless you pursue a further investigation from this subject to that of the Separate Intelligences93Generally referring to the angels and spheres. See Vol. I, p. 59, Note 237, for fuller discussion of this term. See also in Seder Yithro Vol. II, 292, Note 313. and how the spirits [are affected by] the offerings — [the influence upon the spirits] being known through the study of necromancy,94See Ramban, Exodus 20:3 (towards end: The third kind of idolatry etc.” — Vol. II, p. 295). while that of the [Separate] Intelligences is known by means of certain allusions of the Torah to those who understand their secrets. I cannot explain more, for I would have to close the mouths of those who claim to be wise in the study of nature, following after that Greek [philosopher Aristotle] who denied everything except that which could be perceived by him [through the physical senses], and he, and his wicked disciples, were so proud as to suspect95“Suspect.” In some books: “think.” that whatever he could not conceive of through his reasoning is not true!96The attitude of these philosophers, who claimed that whatever their minds could not understand was untrue, was especially obnoxious to Ramban. History has fully borne him out on this matter, for there are literally myriads of matters which the Medieval scholastics, conditioned as they were by Aristotelian concepts of the universe, considered impossible, and are now proven facts. And who can foretell the future of our present-day concepts of the universe? There are obviously facts which lie beyond the present-day grasp of the human mind, which will some day become firmly established. To deny their possibility just because we do not understand them, was to Ramban a manifestation of arrogance.

1 day, 6 hours ago
Michael Roberts published a new Source Sheet, Tzizit - Not Just a Fringe Concept.
1 day, 6 hours ago
Shmuel Weissman edited Yevamot 52a:1 history »
Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)

הַאי גֵּט אַחַר גֵּט הוּא!? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: גֵּט אַחַר הַגֵּט, וּמַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר — כְּדַאֲמַרַן, יָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת כֵּיצַד הַתָּרָתָן? עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט — צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.

1 day, 6 hours ago
Shmuel Weissman edited Steinsaltz on Yevamot 52a:1 history »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)

ותוהים: וכי האי [זה] גט אחר גט הוא? הרי המשנה מתחילה בנושא של גט אחר גט, וכאן, כשהיא מפרטת, היא מדברת על גט שאחר המאמר! אמר רב יהודה: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: גט אחר הגט, ומאמר אחר מאמר — כדאמרן [כמו שאמרנו] ופירשנו בברייתא, אבל ביבם אחד ויבמה אחת כיצד התרתן? מהי הדרך להתיר את הקשר ההלכתי המורכב שנוצר ביניהם? ומסביר: אם עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט — צריכה הימנו חליצה.

1 day, 6 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Midrash Tehillim 2:13 and Psalms 2:10
(automatic citation link)

1 day, 6 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Midrash Tehillim 2:13 and Psalms 2:12
(automatic citation link)

1 day, 6 hours ago
Samuel Lebens edited Midrash Tehillim 2:13 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

~~Kiss the son, lest he be angry, and you perish~~ “Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:12). [Once again, the ~~way, for his wrath is quickly kindled. Blessed are all who tak~~Midrash reads the verse as “kiss the wheat”; or more specifically, “kiss the bre~~fuge in him~~ad”]. Rav and Rav Acha said, "K“kiss the ~~son~~bread of the Torah,"” as it ~~says~~is said, "“Come, and eat of my bread ~~and drink of the wine I have mixed. Leave your simple ways, and live, and walk in the way of insight." And do not think that I need many sparks, but rather I infer~~” (Proverbs 9:5). [They should do so] before [God’s] attribute of justice stands up against them, and the way of the Torah will be lost [to them]; “your way [will] be doomed” (Psalms 2:10). You shouldn’t think that I require camps [of troops] with trumpets. Rather, I need just one spark, and I will ignite [a flame] and destroy the world ~~with one spark~~that I created.

1 day, 6 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Midrash Tehillim 2:12 and Psalms 2:12
(automatic citation link)

1 day, 6 hours ago
Samuel Lebens deleted a connection between Midrash Tehillim 2:12 and Psalms 2:10

1 day, 6 hours ago
Samuel Lebens edited Midrash Tehillim 2:12 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

12. “Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:102). [This Midrash reads the verse as “kiss the wheat”] This [relates to] that which is written, “Your navel is like a round goblet; [let mixed wine not be lacking; your belly is like a heap of wheat hedged about with lilies.]” (Song of Songs 7:2). Why is Israel compared to wheat, [such] that it is written, “your belly is like a heap of wheat” (ibid.)? Rabbi Iddi said, “Just as a [kernel of] wheat has a furrow through its middle and is [thus] distinguished from all other fruit; such that all other [foods] are secondary to it; so too Israel is distinguished from the idolatrous nations, with circumcision, and with tzitzit, and everyone is secondary to them.” Rabbi Shimon ben Lakish said, “Just as with wheat, when they go out to be sown, they only go out [once they’ve been] counted, and when they are brought in [at time of the harvest], they are only brought in [once they’ve been] counted; so too with Israel – when they went down to Egypt, they went down [having been] counted, as it is said, “Your ancestors went down to Egypt as seventy souls” (Deuteronomy 10:22). And when they ascended [from the land of Egypt], they only did so [having been counted], as it is said, “[The Israelites journeyed from Rameses to Succoth,] around six hundred thousand [fighting men on foot, aside from noncombatants]” (Exodus 12:37).” Rabbi Chanina said, in response to [the teaching of] Rabbi Shimon ben Lakish, “Why is Israel compared to wheat? [The following parable will] tell you [why]. If a landlord has a steward, when he comes to [work] with him on [his] accounts, he doesn’t ask him “how many baskets of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of straw?” Rather, place the thorns in the fire, and winnow the chaff into the wind. And [thus], what does he say? “Pay attention to how much wheat you’re bringing into the storehouse.” Because [wheat] gives life to the world. This landlord is the Holy One, blessed be He, for all of the world is His, as it is said, “To God belongs the land and all that it contains” (Psalms 24:1). This [trusted] steward is Moses, as it is said, “in all my house he is [the most] trusted” (Numbers 12:7). And what did the Holy One, blessed be He, say to him? Pay attention to the idolators? No! Why? Because they are compared to straw: “[Your fury] consumes them like straw” (Exodus 15:7). And what do we do with straw? We soak it in water, as it is said, “[God] hurled Pharoah and his army into the Sea of Reeds” (Psalms 136:15). And they are compared to thorns, as it is said, “Nations shall be burnings of lime; thorns cut down that are set on fire” (Isaiah 33:12). But Israel is likened to wheat, as it is said, “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Therefore, the Holy One, blessed be He, said to Moses, “Pay attention to counting the Israelites, to know how many there are, as it is said, “When you take a census of the Israelites...” (Exodus 30:12).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). An ear of wheat rises up and ascends, and her stem is long, and her leaves are wide and long, and the ear of wheat [sits at] the top of the stalk. And when the stalk is complete it becomes prideful and boasts, “For my sake was this field sown.” And the leaves become prideful and boast the same [boast]. The ear of wheat says to them, “Behold! The harvest [will soon] come and then everyone will be appeased, and will know for whom the field was [really sown].” After not much time, the harvest came. The straw was gathered into the fire. The chaff is thrown to the wind. And [only] the wheat is preserved in the granary, and everyone who sees it, takes it, and kisses it. So too the idolatrous nations. They say, “The world was made for our benefit.” And Israel says to them, “Is it not written that “Nations shall be burnings of lime; [thorns cut down that are set on fire]” (Isaiah 33:12)?” But Israel in the days to come [is destined] to be left alone, as it is said, “God alone did guide them, and there was no alien deity alongside Him” (Deuteronomy 32:12) [as if to say God guided Israel to the end of days, but He guided nobody else, he “guided them alone”]. Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Yuden said, “This heap of wheat refers to the book of Leviticus since all of the sin and guilt offerings are written within it, as it says, “This is the law of the burnt-offering” (Leviticus 6:2); “This is the law of the sin offering” (ibid., 6:18); “This is the law of the guilt offering” (ibid., 7:1) – “hedged about with lilies” (Song of Songs 7:2) – this refers to words of Torah which are as delicate as lilies. How many commandments and details are contained within [the book of Leviticus]? How many laws does it contain concerning invalid sacrifices, and [how many laws] concerning leftover sacrificial meat?” Rabbi Levi said, “In the way of the world, if a man marries a woman of 20 or 30 years old, once he has settled his [wedding] expenses, he comes to her to be intimate with her. But if she says, “I have seen [the colour] or a red rose [i.e., I am menstruating],” he separates from her immediately. And what caused him not to draw near to her? What wall was there between then? What fence? What serpent bit him? What viper stung him? Rather, what stung him were the words of Torah, which are delicate like a lily, for it is written within her, “Do not approach [to be intimate with] a woman in her menstrual impurity” (Leviticus 18:19). And similarly, if someone brought a person a plate of meat, and he was hungry, but they told him that some forbidden fat had fallen within it, he will immediately rescind his hand from it, and he won’t taste it. And what caused him not to taste it? Nothing other than words of Torah, which are as delicate as a lily, like that which is written within them, “Do not eat any forbidden fats or any blood” (Leviticus 3:17).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Iddi, wouldn’t a heap of pinecones, or a heap of peppers be more beautiful? Why [then] are [the Israelites] compared to wheat? Rather, a person can live without pinecones and without pepper, but a person can never live without wheat. And just as it is impossible for a world to be without wheat, so too it is impossible for the world to be without Israel.

1 day, 6 hours ago
Shmuel Weissman edited Siddur Ashkenaz, Kaddish, Kaddish achar HaKevura 8 and 8 others »
Version: Daat Siddur Ashkenaz (Hebrew)

האבלים: בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (פוסעים שלוש פסיעות לאחור) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא (לפי נוסח עדות המזרח מוסיפים: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (הקהל: אָמֵן.)

1 day, 6 hours ago
8 related »
noam tal published a new Source Sheet, ספר דברים דוגמה לתקן.
1 day, 6 hours ago
Shmuel Weissman edited Rambam on Mishnah Keritot 4:3:1 and 2 others »
Version: Vilna edition (Hebrew)

ר' שמעון ור"ש שזורי אומרים לא נחלקו על דבר כו': משם אחד כגון ב' נשים נדות עמו בבית או שתי אחיות ושגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג וכבר בארנו פעמים שמלאכת מחשבת אסרה תורה וכל זמן שנתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים פטור בין לרבי יהושע בין לר"א ומה שאמר ר' יהודה ששניהם חולקים בזה היא כפי מה שאני אומר לך והוא שר' יהודה אומר שאם נתכוין ללקוט תאנים ואח"כ ענבים ונהפך לו ולקט ענבים ראשונה ואח"כ תאנים רבי אליעזר מחייב חטאת הואיל ולקט כל מה שחשב עליו ללקוט ור' יהושע פוטר הואיל ולא לקט כמו שחשב ותפס עליו ר' שמעון ואמר לו תמה אני אם יפטור בזה רבי יהושע ותפס רבי יהודה תימה שנית על זה ואמר למה אתם תמהים על רבי יהושע שהוא פוטר ורחמנא אומר אשר חטא בה א"כ למה נאמר אשר חטא בה השיבו ר' שמעון ואומר שאשר חטא בה לא בא אלא פרט למתעסק כגון שלא נתכוין ללקוט כל עיקר אבל נתעסק או נתכוין ללקוט תאנים בלבד ולקט ענבים (חייב) והלכה כרבי יהושע כמו שפירש אותו רבי יהודה ולפיכך פסק ההלכה שאפי' שגג בב' נשיו נדות שהם משם אחד חייב אשם תלוי לדעת רבי יהושע וחטאת לדעת ר"א והלכה בזה גם כן כר' יהושע:

1 day, 7 hours ago
2 related »
Samuel Lebens added a connection between Leviticus 6:18 and Midrash Tehillim 2:12
(automatic citation link)

1 day, 7 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Midrash Tehillim 2:12 and Song of Songs 7:2
(automatic citation link)

1 day, 7 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Midrash Tehillim 2:12 and Psalms 2:10
(automatic citation link)

1 day, 7 hours ago
Samuel Lebens added a connection between Exodus 15:7 and Midrash Tehillim 2:12
(automatic citation link)

1 day, 7 hours ago
Samuel Lebens deleted a connection between Leviticus 4:2 and Midrash Tehillim 2:12

1 day, 7 hours ago
Samuel Lebens deleted a connection between Midrash Tehillim 2:12 and Psalms 106:11

1 day, 7 hours ago
Samuel Lebens edited Midrash Tehillim 2:12 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

"Kiss me, Bar." This is what the verse (Song of Songs 7:3) says: "Your navel is like a round goblet." Why is Israel compared to wheat? As it is written (ibid. 7:3): "Your belly is a heap of wheat." Rabbi Idi says, "Why is this wheat chosen? It is sifted from its middle and is consumed from among all the fruits, to teach that Israel is distinguished among the nations with the word 'and' [in the Shema prayer] and with the tzitzit fringes, and all [other mitzvot] are subordinate to them." Rabbi Shimon ben Lakish says, "What is the meaning of these grains of wheat? When they go out for sowing, they go out only in a group, and when they come in, they come in only in a group. So too, Israel, when they descended to Egypt, went down in a group, as it is said (Deuteronomy 10:22): 'Your fathers went down to Egypt with seventy persons,' and when they ascended, they ascended only in a group, as it is said (Exodus 12:37): 'And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot.' Rabbi Chanina says on this matter of Rabbi Shimon ben Lakish, "Why is Israel compared to wheat? To tell you, just as when a homeowner has a son, and he comes to reckon with him, he does not say to him, 'How much low-grade straw are you storing in the storehouse, or how many bundles of straw are you storing in the storehouse, or how many bundles of chaff are you storing in the storehouse?' Rather, he gives him the thorns to burn and throws the straw to the wind. And what does he say? 'Estimate for yourself how much wheat you are storing in the storehouse,' because they are vital forever. The homeowner is the Holy One, blessed be He, as it is written (Psalms 24:1): 'The earth is the Lord's and the fullness thereof.' The son is Moses, as it is said (Numbers 12:7): 'In all My house he is trusted.' And what did the Holy One, blessed be He, say to him? 'Estimate for yourself the value of the nations.' Not so are Israel compared to chaff, which is consumed like chaff. And what do they do to the chaff? They soak it in water, as it is said (Psalms 106:11): 'And Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea.' And they are compared to thorns, as it is said (Isaiah 33:12): 'And the peoples will be like the burnings of lime; like thorns cut off, they will be burned in the fire.' But Israel is compared to wheat, as it is said (Song of Songs 7:3): 'Your belly is a heap of wheat.' Therefore, the Holy One, blessed be He, said to Moses, 'Estimate for yourself how many are in Israel.' Another thing, in your stomach you have a heap of wheat. Rabbi Yudan said that this heap of wheat refers to the Torah of the priests, as all sins and guilt offerings are written in it, as it is said (Leviticus 6:2): "This is the law of the burnt offering." (Leviticus 4:2): "This is the law of the sin offering." (Leviticus 7:1): "And this is the law of the guilt offering." (Song of Solomon 7:3): "Your temples are like a piece of a pomegranate behind your veil." These are the words of the Torah that are soft like roses. How many commandments and nuances there are in it, how many impure and pure things there are in it! Rabbi Levi said that in the custom of the world, when a man takes a wife who is 20 or 30 years old, and he has an emission, he comes to her for sexual intercourse, but she says to him, "I have seen a red rose." And he immediately separates from her. Who caused him not to approach her? Is it the wall between them, or the fence, or the snake that bit him, or the scorpion that stung him? No, it is the words of the Torah that are soft like a rose, as it is written in it (Leviticus 18:19): "You shall not come near a woman to uncover her nakedness while she is in her menstrual uncleanness." And similarly, if someone brings him a piece of meat that is not kosher and he is hungry to eat it, and they tell him that milk has fallen into it, he immediately withdraws his hand and does not taste it. Who caused him not to taste it? Only the words of the Torah that are soft like a rose, as it says (Leviticus 3:17): "You shall not eat any fat or any blood." Another thing, in your stomach, there is a heap of wheat. Rabbi Huna said in the name of Rabbi Idi, "Are not heaps of estragon and pepper more beautiful than it, and why are they compared to wheat?" But just as one cannot live without wheat, so too one cannot liv12. “Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:10). [This Midrash reads the verse as “kiss the wheat”] This [relates to] that which is written, “Your navel is like a round goblet; [let mixed wine not be lacking; your belly is like a heap of wheat hedged about with lilies.]” (Song of Songs 7:2). Why is Israel compared to wheat, [such] that it is written, “your belly is like a heap of wheat” (ibid.)? Rabbi Iddi said, “Just as a [kernel of] wheat has a furrow through its middle and is [thus] distinguished from all other fruit; such that all other [foods] are secondary to it; so too Israel is distinguished from the idolatrous nations, with circumcision, and with tzitzit, and everyone is secondary to them.” Rabbi Shimon ben Lakish said, “Just as with wheat, when they go out to be sown, they only go out [once they’ve been] counted, and when they are brought in [at time of the harvest], they are only brought in [once they’ve been] counted; so too with Israel – when they went down to Egypt, they went down [having been] counted, as it is said, “Your ancestors went down to Egypt as seventy souls” (Deuteronomy 10:22). And when they ascended [from the land of Egypt], they only did so [having been counted], as it is said, “[The Israelites journeyed from Rameses to Succoth,] around six hundred thousand [fighting men on foot, aside from noncombatants]” (Exodus 12:37).” Rabbi Chanina said, in response to [the teaching of] Rabbi Shimon ben Lakish, “Why is Israel compared to wheat? [The following parable will] tell you [why]. If a landlord has a steward, when he comes to [work] with him on [his] accounts, he doesn’t ask him “how many baskets of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of straw?” Rather, place the thorns in the fire, and winnow the chaff into the wind. And [thus], what does he say? “Pay attention to how much wheat you’re bringing into the storehouse.” Because [wheat] gives life to the world. This landlord is the Holy One, blessed be He, for all of the world is His, as it is said, “To God belongs the land and all that it contains” (Psalms 24:1). This [trusted] steward is Moses, as it is said, “in all my house he is [the most] trusted” (Numbers 12:7). And what did the Holy One, blessed be He, say to him? Pay attention to the idolators? No! Why? Because they are compared to straw: “[Your fury] consumes them like straw” (Exodus 15:7). And what do we do with straw? We soak it in water, as it is said, “[God] hurled Pharoah and his army into the Sea of Reeds” (Psalms 136:15). And they are compared to thorns, as it is said, “Nations shall be burnings of lime; thorns cut down that are set on fire” (Isaiah 33:12). But Israel is likened to wheat, as it is said, “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Therefore, the Holy One, blessed be He, said to Moses, “Pay attention to counting the Israelites, to know how many there are, as it is said, “When you take a census of the Israelites...” (Exodus 30:12).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). An ear of wheat rises up and ascends, and her stem is long, and her leaves are wide and long, and the ear of wheat [sits at] the top of the stalk. And when the stalk is complete it becomes prideful and boasts, “For my sake was this field sown.” And the leaves become prideful and boast the same [boast]. The ear of wheat says to them, “Behold! The harvest [will soon] come and then everyone will be appeased, and will know for whom the field was [really sown].” After not much time, the harvest came. The straw was gathered into the fire. The chaff is thrown to the wind. And [only] the wheat is preserved in the granary, and everyone who sees it, takes it, and kisses it. So too the idolatrous nations. They say, “The world was made for our benefit.” And Israel says to them, “Is it not written that “Nations shall be burnings of lime; [thorns cut down that are set on fire]” (Isaiah 33:12)?” But Israel in the days to come [is destined] to be left alone, as it is said, “God alone did guide them, and there was no alien deity alongside Him” (Deuteronomy 32:12) [as if to say God guided Israel to the end of days, but He guided nobody else, he “guided them alone”]. Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Yuden said, “This heap of wheat refers to the book of Leviticus since all of the sin and guilt offerings are written within it, as it says, “This is the law of the burnt-offering” (Leviticus 6:2); “This is the law of the sin offering” (ibid., 6:18); “This is the law of the guilt offering” (ibid., 7:1) – “hedged about with lilies” (Song of Songs 7:2) – this refers to words of Torah which are as delicate as lilies. How many commandments and details are contained within [the book of Leviticus]? How many laws does it contain concerning invalid sacrifices, and [how many laws] concerning leftover sacrificial meat?” Rabbi Levi said, “In the way of the world, if a man marries a woman of 20 or 30 years old, once he has settled his [wedding] expenses, he comes to her to be intimate with her. But if she says, “I have seen [the colour] or a red rose [i.e., I am menstruating],” he separates from her immediately. And what caused him not to draw near to her? What wall was there between then? What fence? What serpent bit him? What viper stung him? Rather, what stung him were the words of Torah, which are delicate like a lily, for it is written within her, “Do not approach [to be intimate with] a woman in her menstrual impurity” (Leviticus 18:19). And similarly, if someone brought a person a plate of meat, and he was hungry, but they told him that some forbidden fat had fallen within it, he will immediately rescind his hand from it, and he won’t taste it. And what caused him not to taste it? Nothing other than words of Torah, which are as delicate as a lily, like that which is written within them, “Do not eat any forbidden fats or any blood” (Leviticus 3:17).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Iddi, wouldn’t a heap of pinecones, or a heap of peppers be more beautiful? Why [then] are [the Israelites] compared to wheat? Rather, a person can live without pinecones and without pepper, but a person can never live without wheat. And just as it is impossible for a world to be without wheat, so too it is impossible for the world to be without Israel.

1 day, 7 hours ago

Older Activity »