(ב) אין עושין הילמי בשבת, אבל עושה הוא את מי המלח, וטובל בהן פתו, ונותן לתוך התבשיל. אמר רבי יוסי: והלוא הוא הילמי, בין מרבה ובין מועט. ואילו הן מי מלח המתרין: נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח.
(ג) אין אוכלין אזוביון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים, אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברועה. כל האכלין אוכל אדם לרפואה, וכל המשקין שותה, חוץ ממי דקלים וכוס עקרים, מפני שהן לירוקה. אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו, וסך שמן עקרין שלא לרפואה.
(ד) החושש בשניו, לא יגמע בהן את החמץ, אבל מטבל הוא כדרכו, ואם נתרפא - נתרפא. החושש במתניו, לא יסוך יין וחמץ, אבל סך הוא את השמן, ולא שמן ורד. בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן, שכן דרכם לסוך בחל. רבי שמעון אומר: כל ישראל בני מלכים הם.
(2) One may not prepare brine on Shabbat; but one may prepare salt water and dip his bread into it, and may put it into cooked food. Rabbi Yose said: Is that not brine, whether it be more or less [saturated]? The [only mixture of] salt and water permitted [on Shabbat] is that where one first puts oil into the water or into the salt.
(3) One may not eat Greek hyssop on Shabbat because it is not food for healthy people, but one may eat maidenhair [a plant] and drink liverwort [water that this plant has been seeped in]. One may eat of any [type of] food as medicine, and may drink any kind of liquid except palm water and a cup of roots [water that herbs have been seeped in] since these are [only taken] for jaundice. But one may drink palm water [to quench] his thirst, and may anoint himself with root oil but not for medicinal purposes.
(4) [If] one has an ache in his teeth he may not rinse them with vinegar, but he may dip [his food] as usual [in vinegar and eat normally], and if he becomes healed, he becomes healed. [If] one has pains in his loins he may not anoint with wine or with vinegar; he may [however] anoint with oil, but not rose oil. Children of kings may anoint their wounds with rose oil, since they are in the habit of so anointing on week-days. Rabbi Shimon says: All of Israel are [considered] children of kings.
(א) אלו קשרים שחיבין עליהן: קשר הגמלין וקשר הספנין. וכשם שהוא חיב על קשורן, כך הוא חיב על התרן. רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו, אין חיבין עליו.
(1) These are the knots for which one is liable: The camel-drivers’ knot, and the sailors’ knot. And just as one is liable for tying them, so is one liable for untying them. Rabbi Meir says: One is not liable [for untying] a knot which he can untie with one hand.