(ב) נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו, ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית, ונותנין ביצה במסננת של חרדל, ועושין אנומלין בשבת. רבי יהודה אומר: בשבת - בכוס, ביום טוב - בלגין, ובמועד - בחבית. רבי צדוק אומר: הכל לפי האורחין.

(ג) אין שורין את החלתית בפושרין, אבל נותן לתוך החמץ. ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן, אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה. אין כוברין את התבן בכברה, ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס.

(ד) גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי, דברי רבי דוסא. וחכמים אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת.

(ה) הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו, אלא מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין - מנענעו בידו. מכבש של בעלי בתים מתירין, אבל לא כובשין, ושל כובסין, לא יגע בו. רבי יהודה אומר: אם היה מתר מערב שבת, מתיר את כלו ושומטו.