(ב) אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו, צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא. נגע בחרסו של תנור - יקלוף את מקומו. נטף מרטבו על החרס וחזר עליו - יטול את מקומו. נטף מרטבו על הסלת - יקמוץ את מקומו.

(ג) סכו בשמן תרומה, אם חבורת כהנים - יאכלו. אם ישראל, אם חי הוא - ידיחנו, ואם צלי הוא - יקלוף את החיצון. סכו בשמן של מעשר שני - לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים.

(ד) חמשה דברים באין בטמאה ואינן נאכלין בטמאה: העמר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וזבחי שלמי צבור, ושעירי ראשי חדשים. הפסח שבא בטמאה נאכל בטמאה, שלא בא מתחלתו אלא לאכילה.

(ה) נטמא הבשר והחלב קים - אינו זורק את הדם. נטמא החלב והבשר קים - זורק את הדם. ובמקדשין אינו כן, אלא אף על פי שנטמא הבשר והחלב קים - זורק את הדם.