(ה) אף על פי שאמרו, אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלין מידן. הנכרי והכותי ששקלו, אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קני זבין וקני זבות וקני יולדות, וחטאות ואשמות, אבל נדרים ונדבות, מקבלין מידן. זה הכלל, כל שנדר ונדב, מקבלין מידן; כל שאין נדר ונדב אין מקבלין מידן. וכן הוא מפרש על ידי עזרא, שנאמר: (עזרא ד:ג) "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו".
(ו) ואלו שחיבין בקלבון, לוים וישראלים וגרים ועבדים משחררים, אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן, על ידי אשה, על ידי עבד, על ידי קטן, פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חברו, חיב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר, שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל, חיב שני קלבונות.
(ז) השוקל על ידי עני, ועל ידי שכנו, ועל ידי בן עירו, פטור. ואם הלום חיב. האחין והשתפין שחיבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה. וכשחיבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון. וכמה הוא קלבון, מעה כסף, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, חצי.
(5) Despite the fact that it was taught that we do not accept mortgages from women, slaves and children - if they gave a half-shekel it was accepted. The half-shekel of non-Jew or the Cuthite is not accepted. We also do not accept from a non-Jew or a Cuthite the bird offering of a man who was a zav [had an unusual genital flow] or a woman who was a zavah [had an unusual genital flow], the bird offering of a woman who has given birth, sin offerings or guilt offerings, but we do accept from them vowed offerings. This is the rule: Any vowed or donated offering is accepted from them; any offering that is not vowed or donated is not accepted from them. Accordingly it was explained by Ezra who said, "It is not for you and for us to build a house for our God." (Ezra 4:3)
(6) The following people have to pay a surcharge when buying the half-shekel coin: Levites, Israelites, converts and freed slaves. However, priests, women, slaves and children do not have to pay the surcharge. One who pays the half-shekel on behalf of a priest, a woman, a slave or child is exempt [from paying the surcharge]. If he pays the half-shekel on his own behalf and on behalf of his fellow, he must only pay the surcharge once. Rabbi Meir said: He must pay it twice. One who gives a sela [which is worth two shekels] and receives one shekel in return must pay the surcharge twice.
(7) One who pays the half-shekel on behalf of a poor person, or his neighbor, or a resident of his city, is exempt from the surcharge. However, if he loaned them [the half-shekel] he must pay it. Brothers and partners who must pay the surcharge are exempt from tithes on animals, and in cases where they are required to give tithes on animals, they are exempt from the surcharge. How much is the surcharge? Rabbi Meir said: 1 silver meah [1/12 of a shekel]. The Sages said: 1/2 of a silver meah [1/24 of a shekel].
(א) מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש , כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה, נשבעין לגזברים. ואם לאו, נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו, או שהחזירום הגנבים, אלו ואלו שקלים, ואין עולין להן לשנה הבאה.
(1) One can exchange shekels for darkonot [coins of large denomination] in order [to lighten] the load of the journey. Just as there were shofar-shaped chests in the Temple, so too were there shofar-shaped chests in the provinces. If people of a city had sent their shekels and they were stolen or lost, if the terumah [portion for offerings] had already been appropriated, [the messengers] take an oath to the treasurers [that the money was stolen or lost]; if it hadn't [been appropriated yet], they take an oath to the people of the city, and the people of the city must pay [new] shekels in their stead. If they are found, or if the thieves returned them, then both [the new payment and the original payment] are part of the shekalim, but it does not count for them the following year.