(א) בשלשה פרקים בשנה, תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג, והן גרנות למעשר בהמה, דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיון, ובעשרים ותשעה באב. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול. מפני מה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.
(ב) בשלש קפות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה, וכתוב בהן אלף בית גימל. רבי ישמעאל אומר, יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמלא. אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות, ולא במנעל , ולא בסנדל, ולא בתפלין, ולא בקמיע, שמא יעני, ויאמרו מעון הלשכה העני, או שמא יעשיר, ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר לב:כב) "והייתם נקיים מה' ומישראל", ואומר (משלי ג:ד) "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם".
(ג) של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו, וזורקו לפני התורם, והתורם מתכון ודוחקו לקפה. אין התורם תורם עד שיאמר להם, אתרם. והן אומרים לו, תרם, תרם, תרם, שלש פעמים.
(ד) תרם את הראשונה ומחפה בקטבלאות, השניה ומחפה בקטבלאות. השלישית לא היה מחפה, שמא ישכח ויתרם מן הדבר התרום. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, והשניה לשום כרכין המקפין לה, והשלישית לשום בבל ולשום מדי ולשום מדינות הרחוקות.
(1) At three periods during the year the appropriation is made [from the shekels] in the chamber [of the Temple treasury]: Half a month before Pesah, half a month before Shavuot, and half a month before Sukkot, and these are also the proper times for the tithe of beasts, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai says: on the twenty-ninth of Adar, and on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: on the first of Nisan, on the first of Sivan, [and] on the twenty-ninth of Elul. Why did they say on the twenty-ninth of Elul and not on the first of Tishrei? Because it is a festival day, and it is not permitted to tithe on a festival day, therefore they moved it up to the twenty-ninth of Elul.
(2) In three baskets each of [the capacity of] three seim they make the appropriation [of shekels] from the chamber. And on them was written: alef, beit, gimmel. Rabbi Ishmael says: Greek was written on them, alpha, beta, gamla. The one who made the appropriation did not enter the chamber wearing a bordered cloak, or shoes, or sandals, or tefillin, or an amulet, lest he become poor and [people] say that he became poor because of a sin committed in the chamber, or lest he become rich and [people] say that he became rich from the appropriation in the chamber. For one must be free of blame before others as he must be free of blame before God, as it is said: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22), and it says: “And you will find favor and good understanding in the eyes of God and man” (Proverbs 3:4).
(3) [The emissary from] Rabban Gamliel’s household would enter [the chamber] with his shekel between his fingers, and would throw it in front of the one who made the appropriation, while he who made the appropriation would direct his attention to it and place it into the basket. The one who made the appropriation would not make it until he first said to them [the witnesses]: “Should I make the appropriation?” And they would say to him three times: “Make the appropriation! Make the appropriation! Make the appropriation!”
(4) He made the first appropriation and covered it with leather covers. The second and covered it with leather covers. The third was not covered in case he forgot and appropriated from that which had already been appropriated from. He made the first appropriation on behalf of the land of Israel, the second on behalf of the cities nearby, the third was on behalf of Babylon, on behalf of Medea and on behalf of the distant countries.