(ה) תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר, בשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כיצד? עצמו בתשעה. בחג, ביד אחד צלוחית של מים, הרי כאן עשרה. בין הערבים, באחד עשר: הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני גזירי עצים. ובשבת באחד עשר, הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג, ביד אחד צלוחית של מים.
(ו) איל קרב באחד עשר: הבשר בחמשה, הקרבים והסלת והיין בשנים שנים .
(ז) פר קרב בעשרים וארבעה: הראש והרגל, הראש באחד, והרגל בשנים. העקץ והרגל, העקץ בשנים, והרגל בשנים. החזה והגרה, החזה באחד, והגרה בשלשה. שתי ידים בשנים. שתי דפנות בשנים. הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים? בקרבנות צבור. אבל בקרבן יחיד, אם רצה להקריב, מקריב. הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין.
(5) The daily offering was offered by nine, ten, eleven, or twelve [priests], no less and no more. How [did this proceed]? [The offering] itself would have nine. On Sukkot, one would hold a bottle of water, making ten. For the afternoon [offering], there were eleven: [the offering] itself with nine and two holding logs of wood. And on the Sabbath there were eleven: [the offering] itself by nine, and two [more] holding censers of frankincense for the lechem hapanim [show-bread]. And on the Sabbath during Sukkot, one [more] would hold a bottle of water.
(6) A ram was offered by eleven [priests]: the meat by five, the innards, the flour, and the wine by two each.
(7) A bullock was offered by twenty four [priests]. The head and hind-leg: the head by one and the hind-leg by two. The tail and the [other] hind-leg: The tail by two and the hind-leg by two. The chest and the throat: the chest by one and the throat by three. The two fore-legs by two. The two sides by two. The innards and the flour and the wine by three each. What does this concern? A communal offering. But for an individual's offering, if [one priest] wanted to offer [all of] it, he could. [But] the flaying and dismembering of both [the communal and individual sacrifices] were the same.
(א) אמר להם הממנה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי. מתתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שבחברון? והוא אומר הן.
(1) The supervisor said to them: Go out and see if the time for slaughter has come. If it had come, the one who saw it would say, "Morning star!" Matitia ben Shmuel says [that the supervisor would ask]: Is the whole east light as far as Hevron? And he would say, "Yes!"