(ה) עברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די.
(ו) מי שאחזו בלמוס, מאכילין אותו אפלו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש, החושש בגרונו, מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.
(ז) מי שנפלה עליו מפלת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי, מפקחין עליו. ואם מת, יניחוהו.
(ח) חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עברות קלות על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר.
(5) We feed a pregnant woman who smells [and craves food], even unkosher [food] until she recovers. We feed a sick person on the advice of an expert [doctor]. And if there is not an expert there, we feed him on his own word, until he says enough.
(6) If one is seized with a pathological craving [for food], he is to be fed even with unkosher food, until he recovers. A person who is bitten by a mad dog must not be fed any of the dog's liver, but Rabbi Matya ben Charash permits it. Moreover, Rabbi Matya ben Charash said, If a person has a sore throat, it is permitted to put medicines into his mouth on the Sabbath, because of possible danger to his life, and whatever threatens to endanger life supersedes [the observance of] the Sabbath.
(7) If debris falls and it is unknown whether any person is buried [under it] or not; or whether he is dead or alive, or whether he is a gentile or a Jew, we remove the debris from him on the Sabbath; if he be found alive, we extricate him, but if he is dead, we leave him.
(8) The sin-offering and guilt-offering atone [for sin]. Death and Yom Kippur atone with repentance. Repentance atones for minor transgressions of positive or negative commandments; for grave transgressions, it obtains a respite until Yom Kippur completes the atonement.