(יב) בראשונה היה לולב נטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהא לולב נטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור.
(יג) יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת. למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו, ונוטלו. מפני שאמרו חכמים: אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו, ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו.
(יד) רבי יוסי אומר: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים - פטור, מפני שהוציאו ברשות.
(טו) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת. רבי יהודה אומר: בשבת מחזירין, ביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין. קטן היודע לנענע, חיב בלולב.
(12) Initially, the lulav would be taken in the Temple on [each of the] seven [days of the festival]; and in the country [i.e. anywhere outside of the Temple, it would be taken] on one day [the first day only]. Once the Temple was destroyed, Rabbi Yochanan ben Zakai established that the lulav should be taken in the country [i.e. everywhere] on [all] seven, in commemoration of the Temple. And [he also established] that the day of henef [the ritual of waving of barley sheaves which thereby permits the consumption of new grain] should be entirely forbidden [with regard to the permissibly of consumption of new grain on that day].
(13) If the first day of the festival falls on Shabbat, the entire nations would walk their lulavim to the Synagogue [and leave them there before Shabbat]. On the next day they would wake up and come, and each and every one would recognize his own, and take it; for the Sages said: One does not fulfull one's obligation on the first day of the festival by means of the lulav of one's fellow. And on the rest of the days of the festival, one fulfills one's obligation by means of the lulav of one's fellow.
(14) Rabbi Yose says: If the first day of the festival falls on Shabbat, and one forgot [that it was Shabbat], and took one's lulav out into the public domain, he is exempt because he took it out with permission.
(15) A woman may receive a lulav from the hands of her son, or from the hands of her husband, and she may return it into water on Shabbat. Rabbi Yehudah says: On Sabbath one may return [it to the water], on the festival one may add [more water to it], and on the intermediate days of the festival one may change [the water]. A minor, who understands how to shake [the lulav is obligated regarding the lulav.