(א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ (ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃ (ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵקֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יקוק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יקוק
(1) Now Korah, son of Izhar son of Kohath son of Levi, betook himself, along with Dathan and Abiram sons of Eliab, and On son of Peleth—descendants of Reuben— (2) to rise up against Moses, together with two hundred and fifty Israelites, chieftains of the community, chosen in the assembly, men of repute. (3) They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and the LORD is in their midst. Why then do you raise yourselves above the LORD’s congregation?”
(ה) ויקח קרח. מה כתיב למעלה מן הענין, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת (במ' טו לח). קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר, ונתנו על ציצית וגו' (שם). טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית. אמר לו משה, חיבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה. בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה. אמר לו, חייבת במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב, ויקח קרח.
רבינו בחיי במדבר פרשת קרח פרק טז
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי... מה עשה, כנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן, מה עשה הלבישן כולן טליתות של תכלת, וזהו שאמרו: "ויקח קרח", מה לקח, לקח טליתו ובא אצל משה, וכן כולן. אמרו לו: טלית שכלה תכלת חייבת בציצית, אמר להן חייבת, התחילו לשחק עליו אמרו: אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרתה, טלית שכלה תכלת לא כל שכן. בית מלאספרים מה הוא שיהא פטור מן המזוזה, אמר להן חייב, אמרו לו התורה כלה מאתים ושבעים וחמש פרשיות, וכלן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרת אתהבית, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. וקרח מרוב חכמתו שאל שאלות אלו והיו מעין המחלוקת. ויש בכללם עוד רמז משל על ישראל כי המשילם לטלית שכלה תכלת ובית מלא ספרים, וכיון בזה לומר כי ישראל שכלם קדושים וכלם חשובים מלאים מן המעלות, למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם, והמשילהמשתררים לחוט של תכלת ולמזוזה.
(יא) כבד פה. בִּכְבֵדוּת אֲנִי מְדַבֵּר. וּבִלְשׁוֹן לַעַז בלב"ו:
(11) כבד פה SLOW OF SPEECH (lit. heavy of mouth) — I speak heavily (with difficulty); old French balbus. (English = stammerer).
(כו) ויגדל הילד - עשרים וארבעה חודש הניקתהו, ואתה אומר ויגדל הילד?! אלא שהיה גדל, שלא כדרך כל הארץ. ותבאהו לבת פרעה וגו' היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, כאלו הוא בנה, ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך. ולפי שהיה יפה כל מתאוים לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו. והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול. וכן הקדוש ברוך הוא אומר לחירם (יחזקאל כח, יח): ואוציא אש מתוכך היא וגו'. וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד לפרע מאביה. ואף מלך המשיח, שעתיד ליפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר (ישעיה כז, י): שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו', והיו שם יושבין חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראין אנו מזה, שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו. והיה יתרו יושב ביניהן, ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת, ואין עליו משפט מות. מיד הביאו לפניו, ושלח ידו לקח הזהב, ובא גבריאל ודחה את ידו, ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה (שמות ד, י) כבד פה וכבד לשון. ותקרא שמו משה מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר:
(26) "And the child (Moses) grew" - Twenty four months she nursed him, and you say "and the child grew"?! Rather he grew, not in the way of the [rest] land. “And she brought him to the daughter of Pharaoh…” The daughter of Pharaoh would kiss and hug and adore him (Moses) as if he were her own son, and she would not take him out of the king’s palace. And because [Moses] was so beautiful, everyone yearned to see him. One that would see him would not leave his presence. And it was that Pharaoh would kiss him (Moses) and hug him, and he would remove Pharaoh’s crown and place it on his own head, as he would do to him in the future when he was great. And just as the Holy One Blessed is He said to Hiram (Ezekiel 28:18), “…I have brought fire from within you, it will consume you…”, similarly the daughter of Pharaoh raised the one who would punish her father in the future. And even the anointed king, that is destined to punish Edom, sits among them in their [own] province, as it says (Isaiah 27:10) “…there shall the calf (the Messiah) graze and there lie down and destroy its branches.” And some of the observers sitting among them were the magicians of Egypt that said, “We are wary of this, that he is taking your crown and placing it on his head, that he not be the one we say (i.e. prophesy) that will take the kingship from you.” Some said to kill him, and some said to burn him. And Jethro was sitting among them and said to them, “This child has no intent [to take the throne]. Rather, test him by bringing in a bowl [a piece of] gold and a coal. If he outstretches his hand towards the gold, [surely] he has intent [to take the throne], and you should kill him. And if he outstretches his hand towards the coal, he [surely] does not have intent [to take the throne], and he does not deserve the death penalty.” They immediately brought the bowl before him (Moses), and he outstretched his hand to take the gold, and Gabriel came and pushed his (Moses’) hand, and he grabbed the coal. He then brought his hand along with the coal into his mouth and burned his tongue, and from this was made (Exodus 4:10) “slow of speech and slow of tongue.” “And she called his name ‘Moshe’” – From here you can learn about the merit of those that perform acts of kindness. Even though Moses had many names, the only name that was set throughout the Torah, was the name that Bathyah daughter of Pharaoh called him. Even the Holy One Blessed is He did not call him by another name.
(ה) וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יקוק צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃ (ו) וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ז) וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃
(יג) לגזרים . י"ב קרעים לי"ב שבטים :
(טו) והדריך . בתוכו את הגליות :
Sarajevo Haggadah from AlHatorah.org
Read a write-up of this shiur on my TanachRav blog at http://tanachrav.blogspot.com/2016/07/how-did-they-know-that-chazals-approach.html.