How did they know that? Chazal's approach to Midrash

(א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ (ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃ (ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵקֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יקוק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יקוק

(1) Now Korah, son of Izhar son of Kohath son of Levi, betook himself, along with Dathan and Abiram sons of Eliab, and On son of Peleth—descendants of Reuben— (2) to rise up against Moses, together with two hundred and fifty Israelites, chieftains of the community, chosen in the assembly, men of repute. (3) They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and the LORD is in their midst. Why then do you raise yourselves above the LORD’s congregation?”

(ה) ויקח קרח. מה כתיב למעלה מן הענין, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת (במ' טו לח). קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר, ונתנו על ציצית וגו' (שם). טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית. אמר לו משה, חיבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה. בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה. אמר לו, חייבת במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב, ויקח קרח.

(לז) וַיֹּ֥אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (לח) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵקֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ (לט) וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יקוק וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ (מ) לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם׃ (מא) אֲנִ֞י יקוק אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹקִ֑ים אֲנִ֖י יקוק אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)
(37) The LORD said to Moses as follows: (38) Speak to the Israelite people and instruct them to make for themselves fringes on the corners of their garments throughout the ages; let them attach a cord of blue to the fringe at each corner. (39) That shall be your fringe; look at it and recall all the commandments of the LORD and observe them, so that you do not follow your heart and eyes in your lustful urge. (40) Thus you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God. (41) I the LORD am your God, who brought you out of the land of Egypt to be your God: I, the LORD your God.

רבינו בחיי במדבר פרשת קרח פרק טז

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי... מה עשה, כנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן, מה עשה הלבישן כולן טליתות של תכלת, וזהו שאמרו: "ויקח קרח", מה לקח, לקח טליתו ובא אצל משה, וכן כולן. אמרו לו: טלית שכלה תכלת חייבת בציצית, אמר להן חייבת, התחילו לשחק עליו אמרו: אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרתה, טלית שכלה תכלת לא כל שכן. בית מלאספרים מה הוא שיהא פטור מן המזוזה, אמר להן חייב, אמרו לו התורה כלה מאתים ושבעים וחמש פרשיות, וכלן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרת אתהבית, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. וקרח מרוב חכמתו שאל שאלות אלו והיו מעין המחלוקת. ויש בכללם עוד רמז משל על ישראל כי המשילם לטלית שכלה תכלת ובית מלא ספרים, וכיון בזה לומר כי ישראל שכלם קדושים וכלם חשובים מלאים מן המעלות, למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם, והמשילהמשתררים לחוט של תכלת ולמזוזה.

(י) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יקוק בִּ֣י אדושם לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר יקוק אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יקוק
(10) But Moses said to the LORD, “Please, O Lord, I have never been a man of words, either in times past or now that You have spoken to Your servant; I am slow of speech and slow of tongue.” (11) And the LORD said to him, “Who gives man speech? Who makes him dumb or deaf, seeing or blind? Is it not I, the LORD?

(יא) כבד פה. בִּכְבֵדוּת אֲנִי מְדַבֵּר. וּבִלְשׁוֹן לַעַז בלב"ו:

(11) כבד פה SLOW OF SPEECH (lit. heavy of mouth) — I speak heavily (with difficulty); old French balbus. (English = stammerer).

(כו) ויגדל הילד - עשרים וארבעה חודש הניקתהו, ואתה אומר ויגדל הילד?! אלא שהיה גדל, שלא כדרך כל הארץ. ותבאהו לבת פרעה וגו' היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, כאלו הוא בנה, ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך. ולפי שהיה יפה כל מתאוים לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו. והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול. וכן הקדוש ברוך הוא אומר לחירם (יחזקאל כח, יח): ואוציא אש מתוכך היא וגו'. וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד לפרע מאביה. ואף מלך המשיח, שעתיד ליפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר (ישעיה כז, י): שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו', והיו שם יושבין חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראין אנו מזה, שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו. והיה יתרו יושב ביניהן, ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת, ואין עליו משפט מות. מיד הביאו לפניו, ושלח ידו לקח הזהב, ובא גבריאל ודחה את ידו, ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה (שמות ד, י) כבד פה וכבד לשון. ותקרא שמו משה מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר:

(26) "And the child (Moses) grew" - Twenty four months she nursed him, and you say "and the child grew"?! Rather he grew, not in the way of the [rest] land. “And she brought him to the daughter of Pharaoh…” The daughter of Pharaoh would kiss and hug and adore him (Moses) as if he were her own son, and she would not take him out of the king’s palace. And because [Moses] was so beautiful, everyone yearned to see him. One that would see him would not leave his presence. And it was that Pharaoh would kiss him (Moses) and hug him, and he would remove Pharaoh’s crown and place it on his own head, as he would do to him in the future when he was great. And just as the Holy One Blessed is He said to Hiram (Ezekiel 28:18), “…I have brought fire from within you, it will consume you…”, similarly the daughter of Pharaoh raised the one who would punish her father in the future. And even the anointed king, that is destined to punish Edom, sits among them in their [own] province, as it says (Isaiah 27:10) “…there shall the calf (the Messiah) graze and there lie down and destroy its branches.” And some of the observers sitting among them were the magicians of Egypt that said, “We are wary of this, that he is taking your crown and placing it on his head, that he not be the one we say (i.e. prophesy) that will take the kingship from you.” Some said to kill him, and some said to burn him. And Jethro was sitting among them and said to them, “This child has no intent [to take the throne]. Rather, test him by bringing in a bowl [a piece of] gold and a coal. If he outstretches his hand towards the gold, [surely] he has intent [to take the throne], and you should kill him. And if he outstretches his hand towards the coal, he [surely] does not have intent [to take the throne], and he does not deserve the death penalty.” They immediately brought the bowl before him (Moses), and he outstretched his hand to take the gold, and Gabriel came and pushed his (Moses’) hand, and he grabbed the coal. He then brought his hand along with the coal into his mouth and burned his tongue, and from this was made (Exodus 4:10) “slow of speech and slow of tongue.” “And she called his name ‘Moshe’” – From here you can learn about the merit of those that perform acts of kindness. Even though Moses had many names, the only name that was set throughout the Torah, was the name that Bathyah daughter of Pharaoh called him. Even the Holy One Blessed is He did not call him by another name.

(ה) וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יקוק צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃ (ו) וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ז) וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃

(5) I cried, “Woe is me; I am lost! For I am a man of unclean lips And I live among a people Of unclean lips; Yet my own eyes have beheld The King LORD of Hosts.” (6) Then one of the seraphs flew over to me with a live coal, which he had taken from the altar with a pair of tongs. (7) He touched it to my lips and declared, “Now that this has touched your lips, Your guilt shall depart And your sin be purged away.”
(ד) וַיְהִ֥י דְבַר־יקוק אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ה) בְּטֶ֨רֶם אצורך [אֶצָּרְךָ֤] בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ (ו) וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אדושם יקוק הִנֵּ֥ה לֹא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃ (פ) (ז) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃ (ח) אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יקוק (ט) וַיִּשְׁלַ֤ח יקוק אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ׃
(4) The word of the LORD came to me: (5) Before I created you in the womb, I selected you; Before you were born, I consecrated you; I appointed you a prophet concerning the nations. (6) I replied: Ah, Lord GOD! I don’t know how to speak, For I am still a boy. (7) And the LORD said to me: Do not say, “I am still a boy,” But go wherever I send you And speak whatever I command you. (8) Have no fear of them, For I am with you to deliver you —declares the LORD. (9) The LORD put out His hand and touched my mouth, and the LORD said to me: Herewith I put My words into your mouth.
(א) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ (פ) (ד) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃ (ה) כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃ (ז) וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃
(1) He said to me, “Mortal, eat what is offered you; eat this scroll, and go speak to the House of Israel.” (2) So I opened my mouth, and He gave me this scroll to eat, (3) as He said to me, “Mortal, feed your stomach and fill your belly with this scroll that I give you.” I ate it, and it tasted as sweet as honey to me. (4) Then He said to me, “Mortal, go to the House of Israel and repeat My very words to them. (5) For you are sent, not to a people of unintelligible speech and difficult language, but to the House of Israel— (6) not to the many peoples of unintelligible speech and difficult language, whose talk you cannot understand. If I sent you to them, they would listen to you. (7) But the House of Israel will refuse to listen to you, for they refuse to listen to Me; for the whole House of Israel are brazen of forehead and stubborn of heart.
(יג) לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
(13) Who split apart the Sea of Reeds, His steadfast love is eternal;

(יג) לגזרים . י"ב קרעים לי"ב שבטים :

(טו) וְהֶחֱרִ֣ים יקוק אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃ (טז) וְהָיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּאֲשֶׁ֤ר הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(15) The LORD will dry up the tongue of the Egyptian sea.—He will raise His hand over the Euphrates with the might of His wind and break it into seven wadis, so that it can be trodden dry-shod. (16) Thus there shall be a highway for the other part of His people out of Assyria, such as there was for Israel when it left the land of Egypt.

(טו) והדריך . בתוכו את הגליות :

Sarajevo Haggadah from AlHatorah.org