(א) מדת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקור עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאוה, כי לא טהר ממנה מכל וכל, על כן תמשכהו להקל לו.
(ב) אך האדם אשר טהר מזה הנגע לגמרי ונקי מכל רושם רע שמשארת התאוה אחריה, הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי והבחנתו זכה ולא תטהו החמדה לשום דבר, אלא כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים, תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו. וכלשון הזה אמרו חכמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד דבר רע (סנהדרין כג): נקיי הדעת שבירושלים.
(ג) והנך רואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בענינם, הזהיר הוא הנזהר במעשיו ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא.
(ד) אמנם עדיין איננו אדון בעצמו שלא ימשוך לבו מן התאוה הטבעית, שלא תטהו להראות לו התירים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת.
(ה) וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאוותיו, לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מלבו התאוה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה, אך על כל פנים חשק החומריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו.
(ו) אמנם, אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים, וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החומר וידביק דעתו אל השלימות הנפשיי עד שסוף סוף יכול להגיע אל הנקיון השלם, שכבר יכבה אש התאוה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלהית, ואז תשאר ראייתו זכה וברה, כמו שכתבתי למעלה, שלא יפתה ולא ישיגהו חשק חומריותו, וינקה במעשיו מכל וכל.
(ז) והנה על מדה זו, היה דוד שמח בעצמו ואומר (תהלים כו): ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. כי באמת רק מי שינקה לגמרי מכל נדנוד חטא ועון, הוא הראוי לראות את פני המלך ה'. כי זולת זה, אין לו אלא לבוש ולהכלם מלפניו, וכמאמר עזרא הסופר (עזרא ט): אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך.
(ח) והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלימות המדה הזאת, כי העבירות הניכרות וידועות קלות הם להשמר מהם, כיון שרעתם גלויה. אך הדקדוק הזה המצטרך לנקיות, הוא הקשה יותר, כי הוראת ההיתר מכסה על החטא, וכמו שכתבתי. והוא כענין מה שאמרו זכרונם ברכה (ע"ז יח): עבירות שאדם דש בעקביו, סובבות אותו בשעת הדין.
(ט) ועל דרך זה אמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא קסה): רובם בגזל, ומיעוטם בעריות, וכולם באבק לשון הרע. כי מפני רוב דקותו, כל בני אדם נכשלים בו במה שאין מכירים אותו.
(י) ואמרו זכרונם לברכה (איכה רבתי טו): שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל (תהלים יח): ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה לפי שלא היו מנוקים כל כך.
(יא) והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו (שם): יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי. ואמר עוד (שם): וישב ה' לי כצדקי כבור ידי לנגד עיניו, והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו. ואז חזר ואמר (שם): כי בך ארוץ גדוד וגו', ארדוף אויבי ואשיגם. והוא עצמו אמר עוד (שם כד): מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב.
(יב) ואמנם ודאי, שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה, ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצא בהם כדי הטעאה. ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדריגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח. ונבוא עתה לבאר פרטי המדה הזאת.
(1) The trait of Cleanliness is that a man be completely clean of all bad traits and all sins. [This applies] not only for sins which are familiar and recognized but also for those to which one's heart is enticed to rationalize that it is permissible; but when we truthfully examine the matter, we find that it appeared to the person justified only because his heart was afflicted by some desire and not entirely purified of it. Therefore, it pulled him to be lenient.
(2) But the man who was completely purified from this affliction and has been cleansed of all trace of evil which lust leaves behind it, behold his vision will be perfectly clear and his discernment will be pure. He will not be swayed by any desire. He will recognize anything which is a sin. Even for the most minuscule, he will see its evil and will distance from it. On this our Sages referred regarding the men of Sheleimut (Wholeness) who purified their deeds to such a great extent as to leave not even a stirring of evil - "the clean minded men of Jerusalem" (Sanhedrin 23a).
(3) You can now see the distinction between the Watchful and the Clean man. Even though both are similar in their matters, the Watchful is cautious in his deeds and sees to it that he does not sin in what he already knows and which is familiar to everyone that it is a sin.
(4) But he is still not master over himself to keep his heart from being pulled by natural lusts so that they do not sway him to rationalize that certain things are permitted regarding the things whose evil is not so well known.
(5) For even though he strives to conquer his evil inclination and to subdue his lusts, he will not change his nature because of this. He will not be able to remove bodily lust from his heart. He will at most be able to subdue it and be governed by wisdom instead of it. But nevertheless the darkness of the physical will inevitably do its work to entice and seduce him.
(6) But after a man habituates himself to a great extent in Watchfulness till he has cleansed himself a first cleansing of the well known sins and has habituated himself in the service of G-d with Zeal, and love and yearning to his Creator has grown strong within him, behold the power of this habituation will distance him from physical matters and cling his intellect towards spiritual perfection, and eventually he will be able to attain perfect Cleanliness. The fire of bodily lust will extinguish from his heart due to the intensifying within him of the yearning to G-d. Then his sight will be clear and pure as I wrote earlier, so that he will not be seduced nor deceived by the darkness of the physical and his deeds will be completely clean.
(7) On possessing this trait David would rejoice saying: "I will wash my hands in Cleanliness and I will go around Your altar, O G-d" (Tehilim 26:6). For in truth, only he who is completely clean from any trace of sin or iniquity is fit to appear before the presence of the King, G-d. For without this, he has only to feel shame and disgrace before Him as Ezra the Scribe said: "O my G-d, I am ashamed and embarrassed to lift up my face to You [for our iniquities have increased over our head...]" (Ezra 9:6).
(8) Certainly, it requires great work to attain Shelemut (perfection) in this trait. For the recognized and well known sins are easy to guard from for their evil is apparent. But the scrutiny which is necessary for Cleanliness is the most difficult. For the sin is concealed by rationalizations that it is permitted as I wrote and as the sages of blessed memory said: "the sins which a man treads with his heels surround him at the time of Judgment" (Avodah Zara 18a).
(9) Along these lines they said (Bava Batra 165a): "the majority of people are guilty of [forms of] theft, a minority in immorality, but all are guilty of the dust of slander" (i.e. traces of slander). For due to its extremely fine details, all human beings stumble in what they fail to recognize of it.
(10) The sages of blessed memory said David was watchful and cleansed himself completely from all these things. Therefore, he would engage in war with strong trust in G-d requesting "May I pursue my enemies and overtake them, not turning back till I have destroyed them" (Tehilim 18:38), something not asked by Yehoshafat, Asa, and Chizkiyahu since they had not attained such perfect cleanliness (see Midrash Eicha Raba peticha 30).
(11) This is what David himself said later in his words: "Reward me, O G-d, according to my righteousness, according to the purity of my hands repay me" (ibid 18:21) and "the L-rd has recompensed me according to my righteousness, according to the purity of my hands before His eyes" (ibid 18:25). This refers to this purity and cleanliness which we have mentioned. He then further said: "For by You I run upon a troop... I have pursued my enemies and overtaken them" (Tehilim 18:30). And he himself further stated: "Who will ascend upon the mountain of G-d, who will stand in His Holy place? He who has clean hands and a pure heart." (Tehilim 24:3).
(12) Certainly this trait is difficult to attain for man's nature is weak. His heart is easily seduced and he permits for himself things that allow for self-deception. Undoubtedly, one who has attained this trait has already reached a very high spiritual level. For he has stood in the midst of the raging battle and emerged victorious. We will now explain the details of this trait.