01– The Basis for Mileches Shabbos

מתני׳ היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטמאות ועריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה:

Chagigah 10a:4-5

MISHNA: Incidental to the Festival peace-offering, the mishna describes the nature of various areas of Torah study. The halakhot of the dissolution of vows, when one requests from a Sage to dissolve them, fly in the air and have nothing to support them, as these halakhot are not mentioned explicitly in the Torah. There is only a slight allusion to the dissolution of vows in the Torah, which is taught by the Sages as part of the oral tradition. The halakhot of Shabbat, Festival peace-offerings, and misuse of consecrated property are like mountains suspended by a hair, as they have little written about them in the Torah, and yet the details of their halakhot are numerous. The details of monetary law, sacrificial rites, ritual purity and impurity, and the halakhot of those with whom relations are forbidden all have something to support them, i.e., there is ample basis in the Torah for these halakhot, and these are the essential parts of Torah.

שמות ל״ה:ג׳

לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃

Exodus 35:3

(3) You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day.

שבת ע׳ א:ה׳

שמואל סבר לה כרבי יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת דתניא הבערה ללאו יצאת דברי רבי יוסי רבי נתן אומר לחלק יצאת.

Shabbat 70a:5

Rabbi Natan cited a source proving that there is liability for performance of each prohibited labor of Shabbat on its own. Why doesn’t Shmuel derive that halakha from the same source? The Gemara answers: Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who disagreed with Rabbi Natan’s interpretation of the verse, as Rabbi Yosei said: The prohibition against kindling on Shabbat was singled out to teach that one who lights a fire on Shabbat merely violates a prohibition. Performing other primary categories of prohibited labor is punishable by stoning or karet. In contrast, one who lights a fire on Shabbat has merely violated a prohibition, as it was taught in a baraita: The prohibition of kindling was singled out as a prohibition; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Natan says: Kindling is like any other labor prohibited on Shabbat. It was singled out to divide the various labors and to establish liability for performance of each of them.

פסחים ה׳ א:י״ט-ה׳ ב:א׳

רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא (תעשו) ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה רבי יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב תלמוד לומר אך חלק ואי ביום טוב עצמו מי שרי הא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה אמר רבא

ה׳ ב

שמע מינה מדרבי עקיבא תלת שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה ושמע מינה הבערה לחלק יצאת ושמע מינה לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.

Pesachim 5a:19-5b:1

Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as it says: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses,” and it is written: “And on the first day there shall be to you a sacred convocation, and on the seventh day a sacred convocation; you shall perform no manner of work on them” (Exodus 12:17). And we found that kindling a fire is a primary category of prohibited labor. Since the fire in which the leaven is burned is not for the preparation of food, kindling it is not performed for the purpose of the Festival. Therefore, it is prohibited to burn the leaven on the Festival itself. Consequently, one must burn the leaven on the day before the Festival. Rabbi Yosei says: There is no need for that proof either, as it says: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses.” This prohibition applies from the eve of the Festival. Or perhaps that is not the case, but it applies only to the Festival itself. The verse states: Yet, which comes to divide the day into two parts; the first half, when leaven is permitted, and the second half, when it is prohibited. And if this verse is referring to the first day of the Festival itself, is leaven permitted on the actual Festival? As explained above, the removal of leaven is juxtaposed to the eating of leavened bread, and the eating of leavened bread is juxtaposed to the eating of matza. Rava said: Learn from the statement of Rabbi Akiva three halakhot. Learn from it that the removal of leavened bread can be performed only by means of burning. Rabbi Akiva bases his opinion on the fact that it is prohibited to kindle a fire on the Festival.
And second, learn from it that the prohibition against kindling a fire on Shabbat was specifically singled out in the Torah to divide the various primary categories of labor and to establish liability for performance of each of them. The dissenting opinion is that kindling is singled out to teach that there is no capital punishment for performing that primary category of labor.
And third, learn from it that we do not say: Since it is permitted to kindle a fire for the purpose of preparing food, it is also permitted to light a fire not for the purpose of preparing food, e.g., to burn leaven.

תוספות על פסחים ה׳ ב:א׳:א׳

לחלק יצאת. מדקרי לה אב מלאכה ועוד אומר ריב"א דלמ"ד ללאו יצאתה לא היה אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עליה:

Tosafot on Pesachim 5b:1:1

...

רבינו חננאל על מסכת פסחים ה׳ ב:א׳

אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שרפה דאי ס"ד בלא שרפה ישביתהו אפילו ביו"ט שלא בשרפה ושמעי' מינה הבערה לחלק יצאתה דאי ס"ד ללאו יצאתה תיתי עשה דהשבתת חמץ לידחי לאו דהבערה וש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 5b:1

Rava said: Learn from the statement of Rabbi Akiva three halachos. Learn from it that the removal of leavened bread can be performed only by means of burning, because if you say that you can do it with out burning, it should be allowed even on Yom Tov, without burning. And second, learn from it that the prohibition against kindling a fire on Shabbos was specifically singled out in the Torah to divide the various primary categories of labor and to establish liability for performance of each of them. Because if you say that kindling is singled out to teach that there is no capital punishment for performing that primary category of labor, the positive commandment of Shabbos should come and push off the prohibition of kindling a fire. And third, learn from it that we do not say: Since it is permitted to kindle a fire for the purpose of preparing food, it is also permitted to light a fire not for the purpose of preparing food, e.g., to burn leaven.

רשב״א על יבמות ו׳ א:ב׳

ונגמר מהכא דלא דחי. איכא למידק אדרבה נגמר מהכא דדחי מיהא עשה ולא תעשה, דהא שבת עשה נמי איכא דכתיב תשבות, וטעמא דכתיב את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי, אלמא בעלמא דחי. ויש לומר דמהתם לא ילפינן לקולא דדלמא משום דהוקש כבודו הוא דאצטריך לגלויי דלא דחי. ולקמן נמי גבי בנין בית המקדש משום חומר מקדש אצטריך נמי. וכיון דבמקום כבוד ובמקום מקדש לא דחי לא תעשה שיש עמו עשה, שמע מינה דבעלמא לא דחי אפילו לאו גרידא ורבינו מורי הרב זצ"ל (רבינו יונה ומובא בריטב"א ה, ב ד"ה כלכם) תירץ דבמחמר ליכא עשה דמסתמא תשבות אינו עשה אלא אאבות מלאכות.

Rashba on Yevamot 6a:2

...

שבת צ״ו ב:א׳

גמ׳ מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים.

Shabbat 96b:1

GEMARA: With regard to the main issue, the Gemara asks: After all, throwing is a subcategory of carrying out. Where is the primary category of prohibited labor of carrying out itself written in the Torah? Isn’t it necessary to clarify the primary category before discussing the subcategory? Rabbi Yoḥanan said: As the verse said: “And Moses commanded, and they passed a proclamation throughout the camp saying: Neither man nor woman should perform any more work to contribute to the Sanctuary; and the people stopped bringing” (Exodus 36:6). According to Rabbi Yoḥanan, Moses commanded the people to cease bringing contributions in order to prevent them from bringing their contributions on Shabbat. He then explains: Where was Moses sitting? He was in the camp of the Levites, and the Levites’ camp was the public domain. And he said to Israel: Do not carry out and bring objects from the private domain, your camp, to the public domain, the camp of the Levites.

שבת צ״ו ב:ט״ו

אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה במתניתא תנא תולש הוה רב אחא ברבי יעקב אמר מעמר הוה.

Shabbat 96b:15

Rav Yehuda said that Shmuel said: The wood gatherer who was sentenced to death for desecrating Shabbat (see Numbers 15:33–36) was one who carried four cubits in the public domain. He was stoned for performing the prohibited labor of carrying. It was taught in a baraita: He was one who detached still-growing branches. He was stoned for performing the prohibited labor of detaching. Rav Aḥa, son of Rabbi Ya’akov, said: He was one who gathered sticks together into a pile.

תוספות על שבת ב׳ א:ד׳:א׳

פשט בעה"ב את ידו כו'. תימה לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"ב וכן בריש שבועות דמפרש בגמרא (דף ג. ושה) שתים דעני ודבעל הבית מה שייך לקרותו שתים מה לי עני מה לי עשיר ונראה לר"י דאיצטריך לאשמעי' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר מה לי מוציא מרה"י לרה"י ולא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעה"ב ולא בעה"ב מעני ותדע מדאיצטריך תרי קראי בהוצאה כדנפקא לן בריש הזורק (לקמן שבת דף צו: ושה) מויכלא העם מהביא ובספ"ק דעירובין (דף יז:) נפקא לן מקרא אחרינא דדרשינן אל יצא איש ממקומו אל יוציא והתם פירשתי והיינו משום דמלאכה גרועה היא איצטריך תרווייהו חד לעני וחד לעשיר וכן בכל תולדות דאבות מלאכות לא חיישינן שיהא במשכן אלא אבות בלבד ובתולדות דהוצאה בעי' שיהא במשכן דתנן בהזורק (דף צו.) שתי גזוזטראות זו כנגד זו המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת לוים ובריש הזורק (ג"ז שם:) נמי בעי הזורק ד' אמות ברה"ר מנלן ודחיק לאשכחינהו במשכן עד דמסיק כל ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה וכל אלו תולדה דהוצאה נינהו ולא אבות שאין אבות אלא מ' חסר אחת וגבי הכנסה נמי אמרינן בפ' במה טומנין (לקמן שבת מט:) הם העלו קרשים מקרקע לעגלה אף אתם אל תכניסו מרה"ר לרה"י וא"ת כיון דהכנסה היתה במשכן מה צריך תו לקמן בהזורק (שבת דף צו:) לפרושי דסברא הוא מה לי אפוקי מה לי עיולי דהזורק ד' אמות ברה"ר משמע דאי הוה משכחת לה במשכן הוה ניחא ליה אע"ג דהתם ליכא סברא וי"ל דאיצטריך סברא להכנסה דבעה"ב דלא הוה במשכן דהם העלו קרשים כו' היינו הכנסה דעני דמסתמא בקרקע היו עומדים שהוא רה"ר ואם תאמר כיון דאיכא סברא אמאי איצטריך בבמה טומנין למימר דהכנסה היתה במשכן וי"ל דתנא ליה איידי דבעי למיתני הם הורידו קרשים מעגלה ואתם אל תוציאו כו' אע"ג דהוצאה נפקא לן מקרא בהדיא איצטריך למיתני שהיתה במשכן משום. דקתני ברישא בברייתא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן ואם לא היה מוצא הוצאה במשכן הייתי מחייב בכל מלאכות הדומות למלאכה גמורה אע"פ שלא היה במשכן כמו בהוצאה והא דאסמוך קרא דשבת למלאכת המשכן הוה דרשינן למילתא אחריתי:

Tosafot on Shabbat 2a:4:1

...

שבת מ״ט ב:י״ב

הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים הם הוציאו מעגלה לעגלה ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד.

Shabbat 49b:12

They lifted the boards from the ground in the wilderness, which is a public domain, and placed them into the wagon, which is a private domain, and therefore you shall not carry objects in from the public domain to the private domain on Shabbat. They lowered the boards from the wagon to the ground, and therefore you shall not carry objects out from the private domain to the public domain on Shabbat. They took boards and other objects out and passed them from wagon to wagon, i.e., from one private domain to another private domain, and therefore you shall not take objects out from one private domain to another private domain on Shabbat.

שבת מ״ט ב:ו׳

הדור יתבי וקמיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי אמר להו רבי חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן אמר להו רבי יונתן ברבי אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת.

Shabbat 49b:6

The Gemara relates that those same Sages who sat and discussed the issue of hides, sat again and they raised a dilemma: That which we learned in the mishna: The primary categories of labor, which are prohibited by Torah law on Shabbat, are forty-less-one; to what does this number correspond? That is to say, what is the source of this number?

חידושי רמב"ן על שבת מ״ט ב:ב׳

הא דאמרי' כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר א'. פר"ח ז"ל שכל מלאכות האמורות בתורה ס"א, טול מהם ג' דויכולו שאינם צווי וד' מלאכה ומלאכת שכתב בהן (עשיות ויעש ותעשה) [ועשית יעשה תעשה], ולרגל המלאכה אשר לפני, וי"ד שכ' בהן כל מלאכת עבודה הרי כ"א, נשתיירו מ' ובכללן ששת ימים תאכל מצות כו' לא תעש' מלאכה ולמה זאת שבפי' אמר בתלמוד ארץ ישראל שבא להשלים ל"ט מלאכות שבתורה. ויש מי שמוציא מכל אלו המ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו נשארו ל"ט ויש מי שמוציא והמלאכה היתה דים ולדברי הכל נשארו ל"ט, ע"כ דברי ר"ח ז"ל. והוי יודע שלד"ה אותן מלאכות שהיו במשכן חשובין וקרי להו אב ואותן שלא הי' במשכן קרי להו תולדה דאל"ה למה קרא לזה אב ולזה תולדה אלא למר גמר כולה מלתא ממשכן ולמר היו חכמים עושין כולן אבות אלא שמצאו להן סמך במנין מלאכות שבתורה וכיון שידעו מנין למדו חשיבותן ממשכן. א"נ באבות ותולדותיהן הכל מודים שלמדו ממשכן, אלא לחשוב עוד ענינים אחרים למלאכות שלא היו במשכן לא אב ולא תולדה שלו פליגי, למר כיון דלא הוי במשכן כלל [ממילא] פטור עלי' ולמר מן המנין למדו זה. ואף על גב דמסייעי' למ"ד כנגד עבודות שבמשכן מהא דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן לאו משום דלא מודו כ"ע בהא אלא משום דקתני הם זרעו ואתם לא תזרעו דמשמע דמהתם גמר וכי אזהרינהו רחמנא ממלאכת המשכן אזהרינהו ומ"ה סמך פ' שבת לפ' משכן ולמ"ד כנגד עבודות שבתורה לא גמרי' ממשכן אלא למחשבינהו כאבות:

Chiddushei Ramban on Shabbat 49b:2

...

רש"י על שמות ל״א:י״ג:א׳

ואתה דבר אל בני ישראל. ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:

Rashi on Exodus 31:13:1

(1) ואתה דבר אל בני ישראל SPEAK THOU ALSO UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL — AND thou, although I have given thee charge to command them concerning the work of the Tabernacle let it not appear a light thing to thee to set the Sabbath aside on account of that work.

רש"י על שמות ל״ה:ב׳:א׳

ששת ימים. הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת (מכילתא):

Rashi on Exodus 35:2:1

(1) ששת ימים SIX DAYS [MAY WORK BE DONE] — He intentionally mentioned to them the prohibition in reference to the Sabbath before the command about the building of the Tabernacle in order to intimate that it does not set aside (supersede) the Sabbath (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 35:1:1).

אגלי טל ביאורים, פתיחה א':א'-ד'
[א] (א) שכל הפעולות החשובות שהוצרכו למשכן שעשה משה במדבר. ש"ס מכילתין צ"ו: ובתוס' שם ד"ה ולר' אליעזר ועיין מה שכתבנו במלאכת האופה סק"ט אות יו"ד בס"ד. ועוד בש"ס בכמה מקומות דכל מידי דשבת ממשכן גמרינן:
(ב) ויש לחקור בזה שתי חקירות. א'. אי גמרינן ג"כ מקרבנות שבמשכן. או דילמא לא ילפינן אלא ממשכן עצמו. ב'. זריעה וקצירה ואינך מלאכות דפירש"י בפרק כלל גדול ע"ג. שהי' בסממנים של מלאכת המשכן והכי איתא במכילתין מ"ט: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן הם זרעו ואתם אל תזרעו הם קצרו ואתם אל תקצרו ופירש"י הם זרעו וקצרו סמנין לצבוע תכלת ועורות אילים וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע עכ"ל. אם לאחר שנצטוו על מלאכת המשכן זרעו וקצרו וכו'. או דילמא דמכבר הי' מצוי בידם. אלא דמ"מ דמאחר שדברים אלו באים ע"י חרישה וזריעה וכו' חשיב דברים אלו הי' במשכן:
(ג) ולאחר העיון נראה דשתי חקירות אלו תלוים זה בזה. ותחילה נבאר חקירה הראשונה:
(ד) והנה רש"י במשנה דפרק כלל גדול ע"ג. ובדף מ"ט: שהבאנו לעיל שפירש זריעה וקצירה וכו' בסמנים שהי' צריכין לצבוע ולא פירש בזריעת חטין למנחות. משמע דס"ל דלא ילפינן אלא ממשכן עצמו ולא מקרבנות שהוקרבו במשכן. וכן יש להוכיח מדמקשה הש"ס ע"ד: גבי מלאכת האופה. שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ונקט אופה דלא הוה במשכן. ואי אמרת דגמרינן נמי מקרבנות שהוקרבו במשכן. הא הוי אפיית לחם הפנים וחביתין. אלא ודאי דלא גמרינן אלא ממשכן עצמו. ובני ר' שמואל נ"י הביא ראי' משאלת הגמ' ע"ה. שוחט משום מאי חייב. ואי גמרינן מקרבנות שבמשכן. הא הוי שחיטה בקרבנות:

שבת מ״ט ב:י״א

תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן. דתניא: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן. הם זרעו, ואתם לא תזרעו. הם קצרו, ואתם לא תקצרו.

Shabbat 49b:11

With regard to the matter itself, it was taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who said that the thirty-nine labors of Shabbat correspond to the labors performed in the Tabernacle. As it was taught in a baraita: One is only liable for performing a labor to which there was a corresponding labor in the Tabernacle. They sowed in order to grow dyes for the Tabernacle, and therefore you may not sow on Shabbat. They reaped, and therefore you may not reap on Shabbat.

שבת מ״ט ב:י״א

תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן הם זרעו ואתם לא תזרעו הם קצרו ואתם לא תקצרו.

Shabbat 49b:11

רש"י על שבת מ״ט ב:י״א:א׳

הם זרעו וקצרו – סמנין לצבוע תכלת ועורות אילים וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע ואופה דקתני במתני' באבות מלאכות הוא בישול סמנין אלא דנקט סידורה דפת והכי מפרש בפרק כלל גדול (לקמן שבת דף עד:):

Rashi on Shabbat 49b:11:1

...

שמות כ׳:ח׳

(ח) זכור את יום השבת לקדשו

(ט) ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך

(י) ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך͏ ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך

(יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו

Exodus 20:8

(8) Remember the sabbath day and keep it holy.

בראשית ב׳:א׳

(א) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם

(ב) ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

(ג) ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות

Genesis 2:1

(1) The heaven and the earth were finished, and all their array.

שבת קי״ט ב:ב׳

אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ״ויכולו״, דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ״ויכולו״, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר: ״ויכולו״ — אל תקרי ״ויכולו״ אלא ״ויכלו״.

Shabbat 119b:2

Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said: Even an individual who prays on Shabbat evening must recite the passage: “And the heavens and the earth were finished [vaykhullu]” (Genesis 2:1–3), as Rav Hamnuna said: Anyone who prays on Shabbat evening and recites the passage of vaykhullu, the verse ascribed him credit as if he became a partner with the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation. As it is stated: “And the heavens and the earth were finished [vaykhullu].” Do not read it as: Were finished [vaykhullu]; rather, as: They finished [vaykhallu]. It is considered as though the Holy One, Blessed be He, and the individual who says this become partners and completed the work together. Rabbi Elazar said: From where is it derived that speech is like action? As it is stated: “By the word of God the heavens were made, and all of their hosts by the breath of His mouth” (Psalms 33:6).

Zohar: Hashem created the world with the 39 melachos.

פסחים קי״ז ב:ח׳

אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום. כתיב הכא: ״למען תזכור את יום״. וכתיב התם: ״זכור את יום השבת לקדשו״.

Pesachim 117b:8

Rav Aḥa bar Ya’akov said: And one must mention the exodus from Egypt in the kiddush of Shabbat day, despite the fact that Shabbat is not directly connected to the Exodus. The proof is that here, with regard to Passover, it is written: “That you may remember the day when you came out of the land of Egypt all the days of your life” (Deuteronomy 16:3); and it is written there, with regard to Shabbat: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). By means of a verbal analogy of the word “day,” these verses teach that one must also recall the Exodus on Shabbat.

Ramban: There is a deep connection between shabbos and yetzias metzrayim.

תוספות על פסחים קי״ז ב

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים - לכך קבעו זכר ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאות' ל"ט מלאכות:

Tosafot on Pesachim 117b

...

ברכות כ׳ ב:ח׳

אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! אמר אביי: מדרבנן.

אמר ליה רבא: והא ״דבר תורה״ קאמר. ועוד, כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן!

אלא אמר רבא: אמר קרא ״זכור ושמור״ — כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה.

Berakhot 20b:8

Rav Adda bar Ahava said: Women are obligated to recite the sanctification of the Shabbat day [kiddush]by Torah law. The Gemara asks: Why? Kiddush is a time-bound, positive mitzva, and women are exempt from all time-bound, positive mitzvot. Abaye said: Indeed, women are obligated to recite kiddush by rabbinic, but not by Torah law.

3 shitos of what part of kiddush is a de'oraisa:

1) Rashi (Mefaresh in Nazir): The whole thing, even drinking the wine.

2) Ba'alei Tosfos: Al hayayin.

3) Ramban, Sefer Hachinuch, and most others: Just saying things to be mekadesh shabbos.

מגן אברהם, רע’’א

לאכול מיד. היינו לקדש כדי שיזכור שבת בכניסתו ועסי' רע"ג ס"ג, וכתוב בתקוני שבת שיקדש קודם לילה כי בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים ובסוף יום ו' הוא מזל צדק לכן יקדש בצדק וכ"כ בתשובות מהרי"ל סי' קס"ג ומ"ע בתשוב' כתב שאם אינו תאב לאכול יכול להמתין שכבר זכר אותו בכניסתו בבה"כ ע"ש, ובירושלמי ריש ברכות אי' שדרך לאכול שעה או ב' בלילה וכ"מ ברש"י ריש דף ג', כ' הרמב"ם פכ"ט קידוש היום דאורייתא בלא יין ורבנן תקנו על היין וכ"כ התוס' בסוכה פ"ג דף ל"ח ונ"ל דמדאוריי' בקידוש שאמר בתפל' סגי דקרא כתיב זכור את יום השבת והרי זכר אותו וקידוש במקום סעוד' רבנן תקנוהו כמ"ש סי' רס"ט וכ"מ בתוס' שכתבו דלר"ת מי שאין לו יין לא יקדש כלל וק' וכי יעקור מ"ע דאורייתא אלא ע"כ דדי בתפלה ועוד דאמרי' בקדושה אף על גב דמקדש בצלותא וכו' ע' בברכות פ"ה וגם הבדלה י"א דאורייתא היא וכמ"ש המ"מ פכ"ט ואפ"ה אמרי' בגמ' דבתחלה קבעוהו בתפלה כו' ע"ש וכ"מ ל' הרמב"ם וכ"מ בתוס' פ' ע"פ בשם הירוש' ע"ש: ודע דהקידוש בי"ט הוא דרבנן כמ"ש המ"מ פכ"ט מ"מ יש לו כל דין קידוש של שבת ואם אין לו אלא כוס א' של שבת קודם:

מנחת חינוך מצוה ל׳׳א

והנה מבואר בפסחים דקי"ז ע"ב אמר ראב"י צריך להזכיר יציאת מצרים בקד"ה כתיב הכא למען תזכור את יום וכו' וכתיב הכא זכור את יום וכו' ואין חולק על מימרא זו ופשוט דהוא מן התורה ובלא הזכיר יציאת מצרים לא יצא כלל....

וגם אפשר אם רוצים להוסיף בנוסח התפלה זכר ליצ"מ מותר להוסיף כמו כ"ד שמוסיפין בתפלה כי הנוסח אינו תורה וגם אינו מאנשי כנה"ג רק עיקר הדברים לזכור שבת כידוע חילוקי המנהגים וד"ז פסיקא לי' לרבא דאע"ג דיצא ידי קידוש בתפלה מכל מקום תקחז"ל אכוס מטעם המבואר שם עפ"י אבל על כל פנים בנוסח דידן שאין אנו מזכירין יציאת מצרים לבי אומר בטח בעה"י דא"י מן התורה כלל

Biur Halacha: 2 answers:

1) You don't need to say yetzias metzrayim m'deoraisa, and the pesukim are just an asmachtah.

2) You said it in birchos kriyas shema, and that's close enough.

:R' Yonason Sacks: 3rd answer

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א׳

(ב) ולפיכך נשים ועבדים חיבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה׳‎ על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו:

.All of that is de'oraisa-

He says that tefillah is made up of 3 things: Shevach, bakasha, and hoda'ah

:Magen Avraham, Siman 106

מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה

:Sefer Hachinuch, 433

‎ומה שאמרו (רמב''ם הל, תפלה פ''ד ה''א) שיש דברים שהם מעכבים את האדם מהתפלל, אף על פי שהגיע זמן תפילה, ומהם טהרת הידים, וכסוי הערוה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו. כגון, הצריך לנקביו. ומה שאמרו (שם פ''ה ה''א) שיש דברים שצריך המתפלל להזהר בהן, אבל אין מעכבין התפילה בשבילם, ואלו הן, עמידה, ולכון שיתפלל נכח המקדש, ושיתקן הגוף, כלומר, שיעמד ביראה ופחד, עיניו למטה ולבו לשמים, ומניח ידיו על לבו כעבד העומד לפני רבו, ושיתקן מלבושיו, ולא יעמד לבוש דרך הדיוטות, וישוה הקול לא גבוה יותר מדאי ולא נמוך, ויכרע בברכות הידועות, ואלו הן באבות תחילה וסוף, ובהודאה תחילה וסוף

-The Rambam holds that there is a bedieved way to daven and still be yotzei m'deoraisa

It could be that saying kiddush with yetzias metzrayim is only the lechatchilah way to be yotzei, but bedieved you are still yotzei