כומר אחד היה חייב ליהודי כסף וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית התיפלות וכשהיה הולך לתבוע חובו הולך הכומר לבית התיפלות ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. איש אחד הלך בבית ע"ז ונתחרט שאל לזקן להורות לו מה לעשות אמר ליה באותו יום היה כך וכך בכל שנה באותו יום תתענה וכן עשה. יהודי אחד הלך בחצר בית ע"ז כשיצא שמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחרי גיוך והתענה כל ימיו אמרו לחכם למה לא תלך לקראת המלך אמר מביאים צלם שלהם וקטורת ע"ז תועה לכך לא אלך שם:
בד"א באכסנאי אבל בן עיר מותר ואם הולך בשיירא מותר: הגה חצר של עבודת כוכבים י"א דדינו כעיר של עבודת כוכבים (טור בשם הרשב"א) ובזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן מותר ליכנס שם (טור בשם ר' יונה והרא"ש) וי"א דבכל ענין אסור אם אין דרך עובר בו למקום אחר אבל כשדרך עובר בו למקום אחר לכולי עלמא מותר וכן המנהג פשוט לילך דרך אותו חצר למקום אחר (רשב"א) ומ"מ מדת חסידות הוא להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת קצר כמוהו (ד"ע וכן משמע בספר חסידים) ועיין לעיל סימן קמ"ב:
When is this said? By a lodger. But a resident of a city is permitted. And if he is traveling by caravan it is permitted. (Ram"a: A courtyard of idol worship, some say its law is like a city of idol worship. (Tur quoting the Rashb"a) And at a time that the idol worshipers to not gather there for their "prayers", it is permitted to enter there. (Tur quoting R' Yonah and the Ros"h) And some say that under any circumstances it is forbidden if there is no way to pass through it to another place. But if the path passes to another place all agree that it is permitted. And so the custom is widespread to go through that courtyard to another place. (Rashb"a) Nevertheless, the pious act is to distance oneself form going through it if there is another path of similar shortness. (D"A and so is implied in the Sefer Chasidim) And see above, Chapter 142.
מָהוּ לֵילֵךְ לָשָׁם. אִם הָיָה אַכְסְנַאי אָסוּר. בֶּן עִיר מוּתָּר. שְׁייָרָה מוּתָּר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שְׁייָרָה לֵילֵךְ בְּכָל־מָקוֹם.
“May one go there?” If he was a guest, it is forbidden; a town dweller is permitted. A caravan is permitted since caravans go everywhere.
להתרחק מדרך אלילים ושלא לשחות בפניה. ובו ג' סעיפים:
מצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות:
מצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות:
כתוב בספר התשובה של רב סעדיה גאון בשביל שבעה דברים אין תפלתו של אדם נשמעת ואין עתירתו מתקבלת. וראי' לדבר ממשה רבינו כיון שנגזר עליו שלא יכנס לארץ אע"פ שנתחנן לא נעתר פלול שלו כמו שנאמר (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכך נענ' לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה והשנית המתפלל בלא כוונת הלב אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו. והשלישית השונא את התורה ואינו מקשיב לדברי תורה אין תפלתו נשמעת וכן כתיב (משלי כח ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. והרביעית מי שאינו משיב לדברי העני ואוטם אזנו מזעקתו. שנאמר (משלי כא יג) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. והחמישי מי שעושק וגוזל ואוכל את האסור לו אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב ואשר אכלו שאר עמי וגו' אז יצעקו אל ה' ולא יענה אותם. והששי המתפלל בלא נקיות וטהרה. אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. והשביעי אשר גברו עונותיו עצמו משובותיו והוא מתפלל בלי עשות תשוב'. אין תפלתו נשמעת כדכתיב (זכריה ז יג) ויהי כאשר קרא ולא שמע: