Parashat Vayakhel/Pikudei
Blessing for Torah Study
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּ֒שָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

Blessed are You, God, Sovereign of the Universe, who sanctified us with Mitzvot and commanded us to be engrossed in the words of Torah.

Texts

(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יי לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיי כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {פ}
(1) Moses then convoked the whole Israelite community and said to them: These are the things that יי has commanded you to do: (2) On six days work may be done, but on the seventh day you shall have a sabbath of complete rest, holy to יי; whoever does any work on it shall be put to death. (3) You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day.

(ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יי לֵאמֹֽר׃ (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיי כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יי זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ (ו) וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ (ז) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃ (ח) וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ (ט) וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ (י) וְכׇל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יי׃

(4) Moses said further to the whole community of Israelites: This is what יי has commanded: (5) Take from among you gifts to יי; everyone whose heart is so moved shall bring them—gifts for יי: gold, silver, and copper; (6) blue, purple, and crimson yarns, fine linen, and goats’ hair; (7) tanned ram skins, dolphin skins, and acacia wood; (8) oil for lighting, spices for the anointing oil and for the aromatic incense; (9) lapis lazuli and other stones for setting, for the ephod and the breastpiece. (10) And let all among you who are skilled come and make all that יי has commanded:

קחו מאתכם. אמרו במכדרשב"י (ד' קצ"ה קצ"ז) מאתכם ודאי, ולא כקדמיתא דכתיב (תרומה) מאת כל איש, בגין דבעא קב"ה לאכללא אינון ערב רב בהדייהו דישראל וכלהו אתפקדו למעבד עובדא דמשכנא, לבתר דסטו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא אמר קב"ה מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, לכן כתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכתיב בתרי' קחו מאתכם, דעובדא דמשכנא לא יתעביד אלא מישראל בלחודייהו ולא מאינון ע"ר.

Take from among yourselves. Before the making of the calf it is written, “Have them take for Me a terumah-offering from every man whose heart impels him” (25:2). But now they were commanded, “Take from among yourselves”—to exclude the mixed multitude who were the instigators of the sin.

נדיב לבו. עַל שֵׁם שֶׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ, קָרוּי נְדִיב לֵב.

נדיב לבו [WHOSOEVER] IS OF A WILLING HEART — Because his heart prompts one to generosity, he is called נדיב לב, one who is prompted to generosity by the heart.

כל נדיב לבו. לא ילכו גבאים לגבותה בזרוע:
כל נדיב לבו, the donations must not be forced contributions.

(כא) וַיָּבֹ֕אוּ כׇּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִ֠יאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יי לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכׇל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃ (כב) וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִ֠יאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כׇּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכׇל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיי׃

(21) And everyone who excelled in ability and everyone whose spirit was moved came, bringing to יי an offering for the work of the Tent of Meeting and for all its service and for the sacral vestments. (22) Men and women, all whose hearts moved them, all who would make an elevation offering of gold to יי, came bringing brooches, earrings, rings, and pendants —gold objects of all kinds.

ויבאו כל איש אשר נשאו לבו. הם חכמי לב והטעם שיש לו לב רם:
AND THEY CAME, EVERY ONE WHOSE HEART STIRRED HIM UP. The reference is to the wise-hearted. The meaning of nesa’o libbo (whose heart stirred him up) is, whosoever had an exalted heart.
ויבאו כל איש אשר נשאו לבו על החכמים העושים במלאכה יאמר כן, כי לא מצינו על המתנדבים נשיאות לב, אבל יזכיר בהם נדיבות. וטעם אשר נשאו לבו, לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' (דה''ב יז ו) לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר וכבר הזכרתי זה בסדר האחר (רמב"ן על שמות ל״א:ב׳). והנה אמר שבאו לפני משה כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה, וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו התרומה והנה משה אמר לכולם כי קרא ה' בשם בצלאל ואהליאב (שמות ל״ה:ל׳), ואחרי כן קרא להם משה ואל כל חכם לב (שמות ל״ו:ב׳) שיבואו לפניו ונתן להם הנדבה:
AND THEY CAME, EVERY ONE WHOSE HEART STIRRED HIM UP. This is said with reference to the wise men who did the work, for we do not find the use of this phrase, “the stirring up of the heart,” in connection with those who merely brought the donations; Scripture rather mentions “generosity of heart” with reference to them. Now the reason for using such a phrase, whose heart stirred him up, is because they undertook to do the work, although there was no one amongst them who had learned these crafts from an instructor, or had trained his hands at all to do them. Rather, a person who felt in his nature that he knew how to do such skills, his heart was lifted up in the ways of the Eternal to come before Moses and say to him, “I will do all that my lord speaks.” I have already mentioned this in another section. Thus Scripture is stating that there came before Moses every one whose heart stirred him up to undertake the work, and every one whom his spirit made willing brought the offering. Then Moses said to all of them that G-d had called by name Bezalel, and Oholiab. Afterwards Moses called them and every wise-hearted man to come before him, and he gave them the whole donation [brought by the people so that they could proceed to do the work].
ויבאו כל איש אשר נשאו וגו'. פירוש אומרו נשאו לבו ונדבה וגו', דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, הא' הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו, ולזה יקרא נדבה רוחו לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו, והב' הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו, ולזה יקרא נשאו לבו פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא לתת דבר יקר, ולזה אמר כי בישראל נמצאו ב' סוגים הנזכרים, ופתח במעולה שבשניהם ואמר כל איש אשר נשאו לבו, ודקדק לומר תיבת איש לשון חשיבות, וכנגד הב' אמר וכל אשר נדבה רוחו ולא אמר איש כי אינו חשוב בערך הראשון, וממוצא דבר אתה יודע כי לא היו בכל המתנדבים אלא ב' הדרגות וב' לשבח שנדבו בלבם ולא עשו הדבר בחסרון רצון הלב אלא שאחד גדול מחברו, ולזה דקדק לומר הביאו את תרומת יי לרמוז לבחינת הנעלמת שרמז באומרו (פסוק ה') יביאה את תרומת יי וכמו שפירשנו שם שיכוין אל המושכל ודבר זה עקרו בנדבת הלב והנה הוא:
ויבאו כל איש ישראל אשר נשאו לבו, Every Israelite whose heart had elevated him came, brought, etc. The Torah alludes to two different categories of donors. 1) A person who donates as a result of an urge to do so in accordance with his means, both physically and financially. The Torah describes such a person as נדבה רוחו, to stress that such a donor does not feel that he deprives himself of something by giving it away. 2) The second type of donor is one who loses his sense of proportion because of his enthusiasm for the project for which he donates. As a result he contributes more than he can afford. The Torah describes this second type of person as נשאו לבו, "he is carried away by his heart." At the time he donates, such a person considers himself as possessing far more economic resources than he actually does. The Torah spoke of both of these types in our verse to show that there were both of these kinds of donors among the Israelites. The Torah first mentions the overly enthusiastic donor, i.e. אשר נשאו לבו, describing such individuals as איש, as people of distinction. Next the Torah mentions the וכל אשר נדבה רוחו, anyone moved to donate by his spirit. In this instance, the Torah avoids describing these individuals as איש, an honorary title. Although such people are to be commended for their noble gestures, they do not compare to the first category. We know that there are far inferior reasons for donating to charity or to public causes, such as social pressures, etc. The fact that the Torah speaks of only these two categories mentioned is a great compliment to the Israelites, something the Torah underlines when repeating הביאו את תרומת השם, they brought the Lord's offering. By writing these words the Torah testifies that all the donors were sufficiently highly motivated to enable G'd's contribution to attach itself, את, to their own, as we have described in our commentary on verse 5.

וְכׇל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃

And all the skilled women spun with their own hands, and brought what they had spun, in blue, purple, and crimson yarns, and in fine linen.

חכמת לב - אשה חכמה. אבל חָכְמַת חטף קמץ הוא שם דבר. כמו חכמת מצרים.
חכמת לב, a wise woman. When the word חכמת is vocalized with the chataf kametz, it is a noun. The word occurs in that sense in Kings I 5,10 חכמת מצרים.
Kaddish D'Rabbanan

(א) יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [אמן]

(ג) בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

(ד) [אמן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]

(ו) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. בריך הוא. [אמן]

(ח) לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

(י) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן. וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא. דִּי בְאַתְרָא קַדִּישָׁא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין וְחַיִּין אֲרִיכִין וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

(יב) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

(יד) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]