(ג) המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה. וחובל בחבירו ביום הכפורים. חייב בכולן. החובל בעבד עברי. חייב בכולן. חוץ מן השבת. בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן. רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת:
(ד) חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה. החובל בהן חייב. והם שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה. החובל בהן חייב. והם שחבלו באחרים פטורין. אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה. נשתחרר העבד. חייבין לשלם:
(ה) המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה. והחובל בחברו בשבת. פטור מכולן. מפני שהוא נדון בנפשו. והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן:
(ו) התוקע לחבירו נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי. מנה. סטרו. נותן לו מאתים זוז. לאחר ידו. נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו. תלש בשערו. רקק והגיע בו רוקו. העביר טליתו ממנו. פרע ראש האשה בשוק. נותן ארבע מאות זוז. זה הכלל הכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב. ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק. באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי תן לי זמן. ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושכר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן. גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו. רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו. לא אמרת כלום. החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. אחרים שחבלו בו חייבין. והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור. אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים:
(3) One who strikes his father or his mother but did not cause a wound, and one who wounds his fellow on Yom Kippur, he is liable for all [five]. One who wounds a Hebrew slave (a Jew), he is liable in all [five] except for unemployment — when the slave is his. One who wounds a Canaanite slave (a Gentile) belonging to another, he is liable in all [five]. Rabbi Yehudah says: Slaves don't have shame.
(4) The occurrence of [injuring] a deaf-mute, a shoteh, or a minor is unfortunate. One who injures them is liable, and if they injure others they are exempt. The slave and the woman: their occurrences are unfortunate. One who injures them is liable, and when they injure others they are exempt. However, they [might] pay after some time—[if the] woman becomes divorced or the slave is freed, then they are liable to pay.
(5) One who strikes his father or his mother and wounds them, and one who injures his fellow on shabbat, is exempt from all [five] because he will be judged for his life. One who injures his own Canaanite slave (a Gentile), he is exempt from all [five].
(6) One who shouts at his fellow, he gives him a sela (twenty zuz). Rabbi Yehudah in the name of Rabbi Yose the Galilean says: "a maneh (one hundred zuz)". One who slaps his fellow, he gives him two hundred zuz; with the back of the hand, he gives him four hundred zuz. If he split his ear, plucked his hair, spit [at him] and his spit touched him, stripped his cloak from him, or uncovered the head of a woman in the street, he gives him four hundred zuz. (This is the principle:) it is all according to the person's honour. Rabbi Akiva says: "Even the poor of Israel, we see them as if they are free people who have lost their property, because they are children of Abraham, Isaac and Jacob." (And) there was an incident of someone uncovering the head of a woman in the street. She came before Rabbi Akiva, and he required him to give her four hundred zuz. He said to him, "Rabbi, give me time." So he gave him time. [The man] watched her stand at the entrance of her courtyard, broke a pitcher in front of her, and in it was issar [eight prutot] of oil. She uncovered her head and scooped [the oil], and rubbed her hands on her head. He placed witnesses against her and he came before Rabbi Akiva. He said to him, "Rabbi, to her I gave four hundred zuz?!" He replied, "You haven't said anything." One who injures himself, even though he is not permitted, he is exempt. Others who wound him are liable. And one who cuts his own shoots, even though he is not permitted, he is exempt. Others who cut his shoots are liable.