(ב) ואלו חייב להכריז. מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא. מעות בכיס או כיס כמות שהוא. צבורי פירות. צבורי מעות. שלשה מטבעות זה על גב זה. כריכות ברשות היחיד. וככרות של בעל הבית. וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן. כדי יין. וכדי שמן. הרי אלו חייב להכריז:
(ג) מצא אחר הגפה. או אחר הגדר. גוזלות מקושרין. או בשבילין שבשדות. הרי זה לא יגע בהן. מצא כלי באשפה. אם מכוסה לא יגע בו. אם מגולה נוטל ומכריז. מצא בגל ובכותל ישן. הרי אלו שלו. מצא בכותל חדש. מחציו ולחוץ שלו. מחציו ולפנים של בעל הבית. אם היה משכירו לאחרים אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו:
(ד) מצא בחנות הרי אלו שלו. בין התיבה ולחנוני של חנוני. לפני שולחני הרי אלו שלו. בין הכסא ולשולחני הרי אלו לשולחני. הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו. אם היו צרורין נוטל ומכריז:
(ה) אף השמלה היתה בכלל כל אלה. למה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת. שיש בה סימני' ויש לה תובעים. אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז:
(2) And these [objects] one is required to announce: if one found fruit in a vessel or a vessel as is, money in a purse or any purse as is, heaps of fruit or heaps of money, three coins stacked one on top of another, sheaves in private property, or home-baked bread, shearings of wool bought from the artisan, jugs of wine or oil - these one must announce.
(3) If one found, behind a hedge or a fence, a group of tied-together fledglings, or in the pathways of fields - one should not touch them. If one found a vessel in a trash-heap: if it was covered, one should not touch it, but if it was exposed, one should take and announce [it]. If one found [an object] in a stone-pile or in an old wall, these belong to him [the finder]. If one found [an object] in a new wall: from the middle [of the wall] to the outside, these belong to him [the finder], [but] from the middle [of the wall] to the inside, these belong to the owner of the house. If the house had been rented to others, [then] even something [found] within the house [itself] these belong to him [the finder].
(4) If one found [an object] in a store, these belong to him [the finder]. Between the counter and the shopkeeper, these belong to the shopkeeper. In front of the money-changer, these belong to him [the finder]. Between the seat and the money-changer, these belong to the money-changer. The one who buys fruits from another or who sent fruit to another, and within them found coins, these belong to him [the finder]. [But] if they were tied [together], one should take [them] and announce [their finding].
(5) Even a garment is in the same general rule of all of these. Why [did the Torah] specify it? To compare to it, to say to you: just as a garment is special in that it has markings, and [if lost] there are claimants for it, so too anything which has markings and has claimants for it, one must announce [it].