(ג) וביום ב' דר"ה כל חלק הגבו' של הכתר שלו נשאר בכתר שלה ושאר הגבו' שנסתל' ביום א' מן החכמה ובינה ודעת וחג"ת שבו יורדות ועומדות בחכמה שבה ואז ננסר פרק א' דנצח דז"א וגם החכמה שבנקב' העומדת כנגדו וכל הגבו' שבחכמ' שלו ולמטה יורדין בחכמה שלה שננסרה ביום זה. והנה בעת הורדת אלו הגבו' בחכמ' שבה הם מתמתקות יותר פעם ב' כי הלא יום ב' דר"ה נקרא דינא רפיא. וביאור הענין הוא במה שנבאר טעם למה הם ב' ימים ר"ה ומה חילוק יש ביניהם ומה טעם תקיעת שופר גם ביום הב' דר"ה אבל הענין הוא כי אעפ"י שז"א נתעור' והקיץ משנתו ביום א' ע"י תקיעת השופר עכ"ז כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה רק הכתר שבה בלבד כנ"ל לכן עדיין אין זה התעררו' גמור ועדיין חוזר וישן עד יום הב' שננסרה החכמה שבה כנז' וירדו שם גבו' דחכמה שבו וכיון שירדו שם הגבורו' דחכמה שבו אז חוזרין לתקוע שופר ביום ב' ומתעוררין המוחין וא"צ ז"א לחזור ולישן עוד כי כיון שנתעורר המוח ההוא הנק' חכמה אין עוד שינה ואין צורך לתקוע שופר בשאר עשרת הימי'. גם צריך שתדע כי ביום הא' בלבד קודם תקיעת שופר ננסרו הגבו' וניתנו בנוק' ע"י אימא שלא ע"י ז"א אבל אחר תקיעת שופר ביום א' כל בחי' נסירת הגבו' ונתינתם בנוק' הוא ע"י ז"א עצמו שלא ע"י אי' כי אחר התקיעה ההיא חזר' אי' ונתפש' בז"א ואף אם אנו תוקעים פ"ב ביום ב' הוא לטעם הנ"ל אבל אין הדינין ננסרין אתר תקיעת שופר דיום הא' אלא ע"י ז"א וממנו ניתנין אליה. ועתה עדיין צריך לבאר ההפרש שיש בין יום הא' ליום ב' והוא כי הנה נודע שעד מקום החזה דז"א אורות המוחין נסתרים ואינם מתגלים להיותם תוך הכלי דיסוד דאימא הנשלם במקום החזה ולכן כל הגבו' אשר שם למע' בז"א נקרא דינא קשיא שהם אותם הגבו' שאמרנו שננסרו ביום א' מן הכתר שלו עד סיום הת"ת שלו והם נקרא' דינא קשיא כי גם זהו הטעם למ"ש בפ' תצוה בדף קפ"ז ע"א דדינין דדכורא תקיפין ברישא והבן זה. גם זהו טעם למ"ש בס"ה בפ' פנחס די"ט דיו"ט הראשון דר"ה נקרא דינא קשיא ויום ב' דינא רפיא לפי שביום ב' הנסיר' היא מן הת"ת ולמטה שהוא הפרק העליון דנצח שבו ושם הוא מקום האורות המגולים כנז' ולכן הדינין והגבו' אשר במקום הזה ומשם והלאה נקרא דינא רפיא כי האורות המגולי' מאירי' בהם וממתקים אותם. עוד יש בזה טעם ב' והוא במש"ל כי אחר תקיעת שופר דיום א' הגבו' נמשכו' בנוק' ע"י ז"א ולא ע"י אי' עילאה כי כבר ע"י תקיעת שופר נתמתקו ונתבסמו הדינין: