הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּסֵדֶר הַתְּקִיעוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּצִבּוּר כָּךְ הוּא. אַחַר שֶׁקּוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמַחְזִירִין הַסֵּפֶר לִמְקוֹמוֹ יוֹשְׁבִין כָּל הָעָם וְאֶחָד עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וְתוֹקֵעַ שְׁלֹשִׁים תְּקִיעוֹת שֶׁאָמַרְנוּ מִפְּנֵי הַסָּפֵק עַל הַסֵּדֶר. וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְעוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף. וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁהִיא מַלְכֻיּוֹת תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה פַּעַם אַחַת. וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה חֲמִישִׁית שֶׁהִיא זִכְרוֹנוֹת. וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרָהּ תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וּתְקִיעָה. וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה שִׁשִּׁית שֶׁהִיא שׁוֹפָרוֹת. וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרָהּ תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה פַּעַם אַחַת וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה:
The following is the commonly accepted custom for blowing the shofar on Rosh Hashanah in the communal services:After the Torah is read and returned to its place, the congregation is seated. One person stands and recites the blessing:Blessed are You, God, Lord of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to hear the sounding of the shofar.The entire congregation responds "Amen." He then recites the blessing shehecheyanu, and the entire congregation responds "Amen" to him. Thirty shofar blasts are sounded in the proper order.Kaddish is recited. The congregation stands and recites the musaf service. After the chazan completes the fourth blessing - i.e., Malchuyot - a teki'ah, three shevarim, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once.He then recites the fifth blessing - i.e., Zichronot. After he completes the blessing, a teki'ah, three shevarim, and a teki'ah are sounded. He then recites the sixth blessing - i.e., Shofarot. After he completes the blessing, a teki'ah, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once, and he concludes the prayers.
- Why might this be?
- The High Holiday services are filled with many words. What might the sound of the shofar accomplish that pages and pages of words cannot?
- “Lishmoah / לשמוע” can be translated as to hear, listen, obey, or understand. Reading those definitions back into the text, what new is sparked for you?
- The word “kol” directly translates to “voice.”
- What might it mean for the shofar to have a voice?
- What voice/ voices do you easily hear? What voice/ voices are you yearning (or perhaps not wanting) to hear this month?
(ב) בפסוק הן בנ"י לא שמעו כו' ואני ערל שפתים. פרשנו כבר כי ע"י שבנ"י לא שמעו לכן הוא ערל שפתים. כי הנביא מתנבא בכח שמיעת בנ"י כדכ' נביא מקרבך כו' והנה כ' שמעה עמי ואדברה ואחז"ל אין מעידין אלא בשומע וזה הי' עיכוב עשרת הדיברות. והי' הדיבור בגלות כל זמן שלא הוכנו המקבלים לשמוע דבר יהוה. ובמד' ולא שמעו אל משה שהי' קשה להם לפרוש מע"ז. כמ"ש איש שקוצי עיניו לא השליכו. ואין הפי' דוקא עבודה זרה ממש. רק עבודה שהיא זרה להם כי השמיעה צריך להיות פנוי מכל דבר כמ"ש שמעי בת כו' והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. וזה עיקר הגלות גם עתה מה שא"י להתפנות ולשכוח הבלי עולם להיות הלב פנוי לשמוע דבר יהוה בלי מחשבה זרה כמ"ש ול"ת אחרי לבבכם כו'. וז"ש איש שקוצי עיניו לא השליכו. ולכן בגלולי מצרים הלכו. כי אם היו מוכנים לשמוע דבר יהוה היו נגאלים מיד. והנה עתה שכבר ניתנה התורה לבנ"י. וכ' קול גדול ולא יסף. לא פסק. ואומרים בכל יום שמע ישראל יהוה אלהינו כו'. והוא המאמר אנכי ה"א. אשר לא פסק. אבל צריכין להכין עצמו לשמוע פרשת ק"ש בלי מחשבה זרה. ולכן מקדימין יצ"מ לק"ש. שע"י גאולת מצרים יכולין להיפנות ממ"ז להיות מוכן לשמוע דבר יהוה. וכמ"ש ולא שמעו כו' מקוצר רוח ומעבודה קשה שהוא שליטת הגוף על הנשמה ורוח. ובשבת היפוך מזה שיורד נשמה יתירה וכל איש ישראל פונה עצמו עכ"פ מל"ט מלאכות. לכן הוא זמן שיכולין לשמוע דבר יהוה:
Shmiah (hearing/listening) requires being empty (or hollowed out) of everything.
- What would it mean to be “empty or hollowed out of everything”?
- How might this resonate (or not) with what it means to deeply listen?
- What might you need to “empty” as the work of Cheshbon Hanefesh (soul-searching/ self-accounting) begins this Elul? What would support you in this?
From “Echoes” by Audre Lorde
I am listening
in that fine space
between desire and always
the grave stillness
before choice.
- What might this poem add to your discussion?