(ד) המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש. ואמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורה אין שומעין לו. מפני שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה לפני עשבים:
(ה) המקבל שדה מחברו ולא עשתה. אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה. אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי. אלא אם יש בו כדי נפילה.
(ו) המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה. אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו. אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו. רבי יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו:
(ז) המקבל שדה מחבירו בעשרת כור חטים לשנה. לקתה נותן לו מתוכה. היו חטיה יפות. לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק אלא נותן לו מתוכה:
(4) [If] one received a field from his fellow and he did not want to weed [it], and he said to him, “What does it matter to you, since I am paying you the lease?” they do not listen to him, because he can say to him, “Tomorrow you will leave it, and it will bring forth weeds fore me.”
(5) [If] one received a field from his fellow and it did not [substantially] yield, if there was enough to make a heap, he is obligated to care for it. Rabbi Yehudah said: What is the limit of a heap? Rather, if there is enough to replace [the seed] that fell [into it].”
(6) [If] one received a field from his fellow and locusts ate it, or it was wind-struck, if it was a regional plague, he may subtract [accordingly] from his contract. If it was not a regional plague, he may not subtract from his contract. Rabbi Yehudah says: If he received it from him in exchange for money, in neither case may he subtract from him from his contract.
(7) [If] one received a field from his fellow in return for ten korim [volume measure, equals 30 se’ah] of wheat per year and it was wind-struck, he [still] pays him from [that field]. If the wheat was good, he may not say to him, “I will buy from the market." Rather he pays him from it.