(ער"ב) פקודא בתר דא וכו': המצוה שלאחר זו, היא, להקריב קרבן בכל יום, מז' ימי הסוכות, וקרבן זה שיהיה חלק לכל, בשמחה של בניו, כי ע' פרים הם כנגד ע' שרים של אומות העולם. משום שכולם אחוזים באילן, שהוא ז"א, כי הענפים שלמטה הנמשכים משרש האילן, כולם מתברכים בשביל האילן, ואע"פ שאין בהם תועלת, הם ג"כ מתברכים כולם. ושמחת ישראל היא באביהם של מעלה, דהיינו בשורש האילן, והם נותנים חלק מן הברכות לכל אלו שאר העמים, שיש להם אחיזה ומתאחזים בישראל.
(ער"ג) וכל אלין קרבנין וכו': וכל אלו הקרבנות, הע' פרים, הוא לתת מזון לכל אלו הממונים של שאר העמים. כי מתוך האהבה שהקב"ה אוהב את בניו, רוצה שכל השרים יהיו אוהבים שלהם. וזה סוד, ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. דהיינו אפילו כל אלו מקטרגים העליונים, כולם חוזרים להיות אוהבים לישראל. כשהכחות של מעלה חוזרים להיות אוהבים לישראל, כל אלו שלמטה על אחת כמה וכמה.
(תתפ"ו) אר"ש, אלעזר וכו': א"ר שמעון אלעזר, בוא וראה. מיום השני התחילו המים להראות, דהיינו שהתחיל ניסוך המים על המזבח. שהיה ג"כ בשביל להמשיך חיות וקיום לס"א (כמ"ש להלאה באות תת"צ) ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג. כיון שהתחילו המים, והס"א וע' אומות קבלו השפע, אז נתגברו, כנ"ל בדבור הסמוך, ומיום השלישי המלכות שרתה עליהם, שהמשיכו אותה בפרוד מז"א, כנ"ל. ואלו המים, לא היו יודעים הבבלים, למה הם רשומים כאן בחג, כלומר שלא היו יודעים, שהם לתת קיום לאומות העולם, שהרי הטוב של ישראל אינו במקום המיעוט, דהיינו בפרי החג המתמעטים, אלא במקום הריבוי, ומשום שאלו מים הרשומים כאן, מתמעטים, ביחד עם פרי החג, בא הכתוב להשמיענו, שכתוב, והמים דהיינו המים הידועים של ימי החג, אלו הרשומים בתוך הקרבנות, כי ביום השני כתוב בקרבנות ונסכיה מ עם מ', ובששי, נאמר ונסכיה עם י', ובשביעי כתוב כמשפט ם עם ם', הרי כאן מים, שמכאן רמז לניסוך המים מן התורה, (כמ"ש תענית ב:) שהם, הקרבנות, הרי קללות, היו הלוך וחסור, (כנ"ל אות תתפ"ד) והטוב שלהם, והשפע הנמשך עליהם היו הלוך וחסור. ומשום שאלו המים הם שלהם, של האומות וס"א, לא נתחברו האותיות מים שיהיו כתובים בתורה בפירוש. אלא הם מפוזרות, כי ם' היא בנסכיה ם, וה י' בונסכ י ה, וה ם' הסופית בכמשפט ם כנ"ל. שהוא כדי שלא יתחבר הטוב שלהם, אלא יהיה מעט מעט.