אם מצטרפין לזימון אם לאו. ובו ו סעיפים:
(א) שנים שאכלו אע"פ שבברכת המוציא פוטר א' את חבירו, מצוה לחלק שיברך כל אחד ברכ' המזון לעצמו. 1
בד"א כשהיו שניה' יודעים לברך ברכת המזון אבל אם אחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע ויוצא השני 2
אם מבין לשון הקודש אלא שאינו יודע לברך 3a
וצריך לכוון מלה במלה לכל מה שיאמר : הגה וצריך המברך שיכוין להוציאו [מרדכי ר"פ שלשה שאכלו וב"י בשם סמ"ג]. 4
אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה3b
(1) When two people eat together, even though one may recite the beracha of hamotzi for the other, it is a mitzvah for each one to recite birkas hamazon for himself. 1
This is true when both of them know how to recite birkas hamazon. If one knows and the other doesn’t the one who knows how should recite the beracha and the other will fulfill his obligation assuming he understands lashon kodesh but doesn’t know how to recite birkas hamazon. He must listen to each word that is recited.
(א) אם מצטרפין לזימון אם לאו. ובו ו סעיפים:
שנים שאכלו אע"פ שבברכת המוציא פוטר א' את חבירו מצוה לחלק שיברך כל אחד ברכ' המזון לעצמו בד"א כשהיו שניה' יודעים לברך ברכת המזון אבל אם אחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע ויוצא השני אם מבין לשון הקודש אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוון מלה במלה לכל מה שיאמר אבל שלשה שאכלו אינ' רשאים ליחלק ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון וכן ארבעה או חמשה אסו' להם ליחלק שכלם נתחייבו בזימון ששה נחלקים כיון שישאר זימון לכל חבורה עד עשר' ואז אין נחלקים עד שיהיו עשרי' כיון שנתחייבו בהזכרת השם: הגה דאז יכולי' לחלוק אם ירצו ונ"ל דה"ה בששה אין מחויבים לחלק רק אם ירצו נחלקים ומצוה לחזור אחר עשרה ומיהו אם היו רבים מסובים יחד ואינם יכולי' לשמוע ברכת זימון מפי המברך ואינם רשאים ליחלק לחבורות של עשרה עשרה מפני שיצטרכו לברך בקול רם וישמע בעל הבית ויקפיד עליהם יכולים ליחלק לחבורות של ג' ג' ולברך בנחת כדי שלא ישמע בעל הבית וזה טוב להם ממה שלא יצאו ידי חובת ברכת זימון שהרי אינם יכולים לשמוע מפי המברך:
(1) When two people eat together, even though one may recite the beracha of hamotzi for the other, it is a mitzvah for each one to recite birkas hamazon for himself. This is true when both of them know how to recite birkas hamazon. If one knows and the other doesn’t the one who knows how should recite the beracha and the other will fulfill his obligation assuming he understands lashon kodesh but doesn’t know how to recite birkas hamazon. He must listen to each word that is recited....Rama: The one reciting the beracha must have in mind to discharge his friend’s obligation. Mechaber: If he does not understand he does not fulfill his obligation by listening. When three people eat together they may not separate and when two people eat together it is a mitzvah for them to search for a third to join their zimun. When four or five people eat together they may not separate since they are all obligated to make a zimuun. When the group is comprised of six they may separate since each group will make its own zimun and this is true until the group reaches ten. Once the group contains between ten and twenty people they may not separate until there are twenty since they will mention Hashem’s Name
1
אָמַר אַבָּיֵי: נְקִיטִינַן שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — מִצְוָה לֵיחָלֵק. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — מִצְוָה לֵיחָלֵק.
With regard to the halakhot of zimmun, Abaye said that we have a tradition: Two people who ate as one, it is a mitzva for them to separate and for each to recite a blessing for himself. This was also taught in a baraita: Two people who ate as one, it is a mitzva for them to separate.
מצוה ליחלק – ולברך כל אחד בפני עצמו בין ברכת המוציא בין ברכת המזון:
Tosfos argues with Rashi and says that Abaye's din applies only to benching, not to Hamotzi.
Although the Shulchan Aruch paskins like Tosfos that two people who eat bread together should bench separately, bidieved, one can be motzi the other person. The din of the Shulchan Aruch is a lechatchila halacha.
דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — אֶחָד מֵהֶן יוֹצֵא בְּבִרְכַּת חֲבֵירוֹ.
As Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Two people who ate as one, one fulfills his obligation to recite a blessing with the recitation of the blessing of the other.
הא דאמר רבה בר בר חנה משמיה דרבי יוחנן שנים שאכלו אחד מהן יוצא בברכת חבירו. מסתברא בששניהן סופרין קאמר, דאלו אחד סופר ואחד בור היכי קא מקשינן מאי קא משמע לן, דטובא קא משמע לן דאשמעינן מאי דאשמעינן בברייתא (בסמוך), דאף על גב דשנים שאכלו מצוה ליחלק, בזמן שאחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא, ועוד דאי איתא דבסופר ובור קאמר הוי ליה למימר בהדיא שנים שאכלו כאחד אחד סופר ואחד בור כלישנא דברייתא, אלא ודאי בששניהן סופרים קאמר, ומאי יוצא דקאמר בדיעבד הא לכתחלה אינן רשאין, והיינו דאקשינן מאי קא משמע לן שמע ולא ענה יצא תנינא.
2
אָמַר אַבָּיֵי: נְקִיטִינַן שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — מִצְוָה לֵיחָלֵק. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — מִצְוָה לֵיחָלֵק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם סוֹפְרִים, אֲבָל אֶחָד סוֹפֵר וְאֶחָד בּוּר — סוֹפֵר מְבָרֵךְ, וּבוּר יוֹצֵא.
With regard to the halakhot of zimmun, Abaye said that we have a tradition: Two people who ate as one, it is a mitzva for them to separate and for each to recite a blessing for himself. This was also taught in a baraita: Two people who ate as one, it is a mitzva for them to separate The baraita, however, adds: In what case are these matters stated? Specifically when both individuals are learned people [soferim] and capable of reciting prayers and blessings. However, if one of them was a learned person and the other an ignoramus, the learned person recites the blessing and the ignoramus thereby fulfills his obligation.
סופר מברך ובור יוצא. פירוש דעדיפא ליה לצאת בברכת סופר בעונה אחריו אמן או בשומע דקיי"ל דשומע כעונה יותר משיצא בברכת עצמו ויכול הוא לצאת בברכת חברו אע"ג דלאו בזימון דמן הדין ברכת המזון הרי הוא כשאר כל הברכות וכל אחד מוציא לחברו אלא דרבנן אסמכוה לזימון ובתלתא משום ברוב עם הדרת מלך ואצרוכינהו לאיצטרופי ולברוכי והיכא דאיכא סופר ובור אוקמוה רבנן אדינא ואפילו בלא זימון סופר מברך ובור יוצא דברכת סופר עדיפי. והאי בור לאו דלא ידע ברכת המזון דאי הכי פשיטא ומאי קמ"ל אלא אף בידע כיון דאיכא סופר עדיף. ומיהו דוקא כשהסופר אכל אבל אי לא אכל לא דלא וותרו רבנן במילתא כולי האי ואע"ג דמדינא ודאי אע"ג דלא אכל מפיק משום דמדינא ברכת המזון לאו ברכת הנהנין דאם יצא אינו מוציא אלא אעפ"י שיצא או שלא אכל בדין הוא שיוציא אלא דרבנן הוא שעשאוה כעין ברכת הנהנין שאינו מוציא אלא כשאכל לפי שהיא באה על הנאה:
(ד) חברים שאכלו כא' קצתם אכלו כדי שביעה וקצתם לא אכלו אלא כזית, אם כולם יודעים לברך מצוה שיברך אותו שאכל כדי שביעה ויוציא את האחרים ואם אין יודעים כולם לברך מי שאכל כזית יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה:
(כד) יכול להוציא וכו' - דמן התורה יכול להוציא חבירו בבהמ"ז אע"פ שלא אכל כלל כיון שחבירו כבר אכל וחייב לברך וכל ישראל ערבים זה בזה.
אלא, מפני שאומר שקר במה שאומר שאכלנו והוא לא אכל, הצריכוהו חכמים שיאכל כזית מתחלה.
ועיין במ"א שמסתפק דלפ"ז אם הם רק שנים דבלא"ה אינם מזמנים אפשר דיכול להוציא חבירו שאינו יודע לברך אפילו אם לא אכל כלל ומצדד להחמיר וכ"כ בא"ר דמדרבנן בכל גווני אין אחד מוציא חבירו בבהמ"ז אא"כ הוא ג"כ מחוייב בדבר. וכן מוכח בהדיא בחידושי הרא"ה לברכות ובריטב"א ר"ה כ"ט ובשיטה מקובצת ברכות דף מ"ח ע"ש:
3
A recap thus far:
The Shulchan Aruch says that when two equally knowledgeable individuals share a meal, lechatchile, each one should recite Birchas HaMazon individually.
However, if one is significantly more proficient in berachos, he should be motzee the less knowledgable one.
Let's dive into another aspect of this latter scenario. While it's recommended for the more eloquent person to lead in reciting the blessing, the less knowledgeable individual must still grasp the words being said. So, a solid understanding of Lashon Kodesh is key for him to be able connect with the benching.
Tosfos writes:
ונראה למורי הרב נר"ו ...עוד נראה למורי הרב שהנשים שאינן מבינות לשון הקדש צריכות לברך ברכת המזון לעצמן ואינן נפטרות בברכה ששומעות מהאנשים דמ"ד סופר מברך ובור יוצא זהו כשהבור אינו יודע נוסח הברכה אבל מבין לשון הקדש אבל כשאינו מבין הלשון אינו יוצא וה"נ כיון שהאשה חייבת בברכת המזון ואינה מבינה לשון הקדש אינה נפטרת בברכה ששומעת מהאנשים אלא צריכה לברך ברכת המזון בלשון שהיא מבינה...
Although Shulchan Aruch's psak is that someone who doesn't understand Lashon HaKodesh cannot be yotzei from hearing a beracha said in Lashon HaKodesh, this is not a consensus of all of the Poskim.
While the Shulchan Aruch asserts that one must understand Lashon HaKodesh in order to to fulfill the obligation of hearing a beracha in Lashon HaKodesh, it's worth noting that not all Poskim agree.
Some Rishonim interpret the Gemara differently, suggesting that an "unlearned person" refers to someone unfamiliar with Lashon Kodesh, not just someone who struggles with beracha recitation. According to this view, even an unlearned individual who is unfamiliar with Lashon Kodesh can fulfill the obligation by listening to an expert's beracha. The Mishna Berura leans towards this lenient perspective.
The Smak (brought in Shaar Tzion) is one of the lenient Poskim in this regard.
He writes:
4
The Mordechai (Berachos 7:157) says that in a case where one of the people is being yotzei by listening to his friends' beracha, he should concentrate on each word the person making the bracha is saying.
And the person making the bracha too, the Mordechai (7:158) and Beis Yosef say, should have in mind to be motzee the person listening to his beracha to be yotzei.
(א) ומ"ש רבינו בד"א כשהיו שניהם יודעים לברך וכו' שם תניא נמי הכי ב' שאכלו מצוה ליחלק בד"א כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא וכתב המרדכי בשם ר"מ סופר מברך ובור יוצא צריך שיתכוון שומע ומשמיע וגם סמ"ג כתב סופר מברך ובור יוצא פי' והוא שיהא שם דעת שומע ומשמיע כדתניא בפ"ג דר"ה (כח:) ואפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה לצאת לשמוע צריכות כוונה:
On the topic of the listener concentrating on what the person making the beracha is saying, it is important that the listener pays as close attention as possible not to doze off, because this can make him not yotzei even bidieved.
(א) וצריך וכו' - והוא לעיכובא אם לא שיודע ששמע עכ"פ עקרי הברכות ופתיחתן וחתימתן אז יצא בדיעבד. ודע עוד דאם שמע הבהמ"ז והוא מתנמנם לא יצא [כ"מ בביאור הגר"א]:
(א) ס"א שנים כו'. מ"ה ב':
(ב) אע"פ כו'. עתוס' שם א' ד"ה אם כו':
(ג) אם כו' אבל כו'. עתוס' שם סד"ה שאני כו': וצריך כו'. וכמ"ש במגילה שמעה מתנמנם לא יצא ועסי' תר"צ סי"ב:
3b
The Mechaber now furthers qualifies that in order for a person to be yotzei with hearing, he needs to understand what the person making a bracha is saying. (See Mishna Berura above, where he says that we are lenient in this matter)
Beur Halacha brings a discussion if this is only a necessity if it is two people eating together (like we've been discussing thus far), in that there is no zimmun taking place.
But perhaps in a case where there would be a zimmun, perhaps someone who doesn't understand can be yotzei with hearing even if they don't understand.
Birkas Avraham suggests a rationale that it would be okay in such a scenario, and his view is brought by many Achronim. However, Bach and Levush seem to disagree and they hold there is no room for distinction, and someone who doesn't understand what is being said cannot be yotzei with just hearing it without understanding it no matter how many people, zimmun or no zimmun.
(א) ומ"ש וכגון שמבין ל"ה כו' כ"כ התוס' והרא"ש לשם ויש להקשות לאיזה צורך שנינו הך בד"א בברייתא הא ודאי דכשהאחד בור דאינו יודע לברך אי אפשר לו ליחלק ואינו יוצא י"ח אם לא בשמיעה וכדתניא התם שמע ולא ענה יצא ותו דהאי דינא לא תלי בשנים דאפילו שלשה שאכלו אין הבור יוצא אא"כ מבין בלשון הקודש ונראה דה"פ דברייתא בד"א דמצוה ליחלק בששניהם סופרים וכל אחד יכול לברך ב"ה בלשון הקודש דהיא מצוה מן המובחר אבל אחד סופר ואחד בור פי' דהוא בור שאינו יודע לברך בל"ה אבל בלשון לעז יודע לברך אינן רשאין ליחלק והסופר יברך בלשון הקודש והבור יברך בלשון לעז אלא סופר מברך בלשון הקודש ובור יוצא ופירשו התוס' והרא"ש דהיינו דוקא כשמבין בלשון הקודש וכו' אבל כשאינו מבין אינו יוצא בשמיעת לשון הקודש אלא מצוה ליחלק והבור יברך בלשון לעז והשתא ניחא הא דתניא שנים דבג' פשיטא היא דכשמבין בל"ה אלא שאינו יודע לברך דחייב הוא בזימון ואינו רשאי ליחלק לברך בלשון לעז אלא רבותא אשמועינן דאפילו בשנים נמי אינן רשאין ליחלק אלא סופר מברך ובור יוצא: