'בני בכורי ישראל' ו'ראשית גוים עמלק'
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
כשנולד הילד הבכור, זוג אנשים הופכים להיות הורים. נוסף להם תפקיד, מתחדשת להם מהות, וגם העולם מתחיל להכיר אותם באופן אחר. כשה' שולח את משה לפנות לפרעה הוא שם בפיו את הקביעה "בני בכרי ישראל" (שמות ד' כב). ה' כאן בוחר שעם ישראל יהיה העם שיהפוך אותו ל'הורה' שלו ולא-ל מוכר בעולם. לידת ישראל מתוך מיצרי פרעה (תרתי משמע) הופכת את ישראל לעם ואת ה' לא-להיו. בהמשך לכך, העם הראשון שיערער על הקשר הזה, ויבוא לפגוע בישראל יכונה "ראשית גוים" והוא עמלק (במדבר כ"ד כ).
כשהתורה מתארת את הפגיעה של עמלק בישראל היא מתייחסת לשני רכיבים: הראשון – "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים כ"ה יח). עמלק פוגע בחלשים שבחברה, ואפשר לומר שעמלק מצליח לפגוע כשאין סולידריות ויש חלשים בחברה. הרכיב השני הוא "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים". לדעת חלק מהפרשנים עמלק מגיע כשעם ישראל לא ירא א-להים. ואכן בסיפור בספר שמות, עמלק מגיע אחרי שישראל מנסים את ה': "לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות י"ז ז). שני הרכיבים הללו הם היסודות הבסיסיים של הקביעה "בני בכורי ישראל": תפקודו של עם ישראל כעם מחד, והאופן שבו הוא מייצג את א-להי ישראל, מאידך. בהמשך לכך אנחנו נמצא שמשה ממנה את יהושע לבחור אנשים כדי להגן על העם כולו, ומשה עולה לראש הגבעה כדי להפנות את הידים -ואת הלבבות - כלפי מעלה.
במלחמתו של יהושע בעמלק, הוא רק הצליח להחליש את עמלק אבל לא להביסו. אפשר שהגורם המעכב את הנצחון היה החולשה החברתית בעם, ואפשר שהוא נעוץ בחולשה הרוחנית בעם, שהובילה לכך שגם ידי משה היו כבדים, ולא הצליחו להישאר למעלה כל הזמן. ממילא, המלחמה לא הוכרעה ולא נגמרה וה' מצוה את משה: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות י"ז יד). ה' מבטיח למחות את זכר עמלק בעתיד.
מדוע הוא לא מוחה את זכר עמלק כעת? בגלל הקשר שה' קשר עם ישראל. רק כאשר ישראל יהיו מוכנים להיות משפחה אחת יחד ובנים של מקום, הם יוכלו למחות את זכר עמלק. לימים הדברים ינוסחו כך: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כ"ה יט). ה' ידאג לנו לאויבים מסביב, אבל את הפגיעה בעם ישראל כעמו של ה', וכבניו של מקום, לא יוכל ה' לרפא לבדו, התפקיד יוטל העם שמייצגו. ההבטחה "אמחה את זכר עמלק" תלויה באופן מהותי באחריות העם, וממילא הופך ל"תמחה את זכר עמלק".
בהמשך להבטחת ה' למחות את זכר עמלק, משה בונה מזבח: " וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות י"ז טו-טז). המזבח מנציח את הנס שנעשה במלחמה אך גם שבני ישראל מחזיקים את שם ה' על נס, על דגל. הם מחזיקי הדגל של אמונת ה' בעולם, ושל נציגי ה' בעולם, וממילא מלחמת ה' בעמלק מדור דור תהיה מלחמת ישראל בעמלק מדור דור.
חז"ל דרשו את צמד המילים 'כס י-ה' תוך שימת לב שיש כאן קיצורי מילים: "ר' לוי בשם ר' חונא בר' חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק מן העולם, השם שלם והכסא שלם...". ה' בחר 'לישב' בתוך עם ישראל ולשכון בתוכם, וממילא הכסא השלם מייצג את עם ישראל השלם, וכש'השם' שלם, גם הייצוג שלו בעולם הוא שלם. לימים נשמע: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל". (דה"א כ"ט כג). כששלמה רואה בעם ישראל את נציגו של הקב"ה ומצליח לאחד את עם ישראל סביב היעוד המשותף ממילא הכסא שלם והשם שלם.
שני היסודות הללו יחזרו בסיפור מגילת אסתר. המן האגגי מזהה את חולשתם של בני ישראל כעם מפוזר ומפורד בין העמים, והוא עולה על רקע שאלת הזהות היהודית והנאמנות לא-להי ישראל. היכולת של ישראל לצלוח את גזירת ההשמדה, מבוססת על היכולת שלהם להתאחד "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", ולהפנות את לבם כלפי שמיא "וְצוּמוּ עָלַי".
בימים אלו, עמלקים מודרנים פוגעים בנו שוב. החולשה שסולידריות החברתית, אפשרה לאויב מבחוץ לכרסם בחומות ולפגוע בכסא. גם שאלת הזהות היהודית והשאלה לאן פונות הידיים, משפיעה על יכולת העמידה של עם ישראל. כמדומני שחלק גדול מהדילמה בימינו היא בשאלה מה להשקיע קודם – האם למשוך כלפי מעלה עם שלא מאוחד, או למצוא קודם את הדרך לאחד את העם, ולהתחיל בלכנוס את כל היהודים. נדמה לי שהפגיעה בעם ישראל דווקא בעת הזאת מדגישה את הפירוד של עם ישראל כגורם הראשוני ליכולת של אויבי ה', המערערים על בחירת ישראל ובכורת ישראל, לפגוע בנו. ממילא, יש להשקיע מאמצים גדולים לתקן את הסולידריות הזאת קודם. העם עייף ויגע ולא תמיד ירא א-להים, אבל קודם צריך לבער את החולשה מתוכנו, לחזק את לבנו, לבנות את הכסא, מתוך תקווה שבהמשך לא רק שהכסא יהיה שלם, אלא גם השם יהיה שלם.