(7) Opening eyes deprived of light,
Rescuing prisoners from confinement,
From the dungeon those who sit in darkness.
(י) ולא תחשב שה׳סודות׳ העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו. לא כן אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום; ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשך קרוב למה שהיינו תחלה ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם – והוא בליל חזק החשך:
(יא) והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאלו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום; וזאת היא מדרגת גדל הנביאים אשר נאמר לו ״ואתה פה עמד עמדי״ ונאמר בו ״כי קרן עור פניו וכו׳״. ויש מי שיהיה לו בין ברק לברק הפרש רב – והיא מדרגת רב הנביאים. ומהם מי שיברק לו פעם אחת בלילו כלו – והיא מדרגת מי שנאמר בהם ״ויתנבאו ולא יספו״. ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים:
(יב) ויש מי שלא יגיע למדרגה שיאור חשכו בברק אבל בגשם טהור זך או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה. ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזרח עלינו גם כן אינו תדיר אבל יציץ ויעלם כאלו הוא ׳להט החרב המתהפכת׳.
(10) Do not imagine that these most difficult problems can be thoroughly understood by any one of us. This is not the case. At times the truth shines so brilliantly that we perceive it as clear as day. Our nature and habit then draw a veil over our perception, and we return to a darkness almost as dense as before. We are like those who, though beholding frequent flashes of lightning, still find themselves in the thickest darkness of the night.
(11) On some the lightning flashes in rapid succession, and they seem to be in continuous light, and their night is as clear as the day. This was the degree of prophetic excellence attained by (Moses) the greatest of prophets, to whom God said, “But as for thee, stand thou here by Me” (Deut. 5:31), and of whom it is written “the skin of his face shone,” etc. (Exod. 34:29). [Some perceive the prophetic flash at long intervals; this is the degree of most prophets.] By others only once during the whole night is a flash of lightning perceived. This is the case with those of whom we are informed, “They prophesied, and did not prophesy again” (Num. 11:25). There are some to whom the flashes of lightning appear with varying intervals;
(12) others are in the condition of men, whose darkness is illumined not by lightning, but by some kind of crystal or similar stone, or other substances that possess the property of shining during the night; and to them even this small amount of light is not continuous, but now it shines and now it vanishes, as if it were “the flame of the rotating sword.”
O LORD, my God, You are very great;
You are clothed in glory and majesty, (2) wrapped in a robe of light;
You spread the heavens like a tent cloth. (3) He sets the rafters of His lofts in the waters,
makes the clouds His chariot,
moves on the wings of the wind. (4) He makes the winds His messengers,
fiery flames His servants. (5) He established the earth on its foundations,
so that it shall never totter. (6) You made the deep cover it as a garment;
the waters stood above the mountains. (7) They fled at Your blast,
rushed away at the sound of Your thunder, (8) —mountains rising, valleys sinking—
to the place You established for them. (9) You set bounds they must not pass
so that they never again cover the earth.
(10) You make springs gush forth in torrents;
they make their way between the hills, (11) giving drink to all the wild beasts;
the wild asses slake their thirst. (12) The birds of the sky dwell beside them
and sing among the foliage. (13) You water the mountains from YouraLit. “His.” lofts;
the earth is sated from the fruit of Your work. (14) You make the grass grow for the cattle,
and herbage for man’s labor
that he may get food out of the earth— (15) wine that cheers the hearts of men,
bLit. “to make the face shine from oil.”oil that makes the face shine,-b
and bread that sustains man’s life. (16) The trees of the LORD drink their fill,
the cedars of Lebanon, His own planting, (17) where birds make their nests;
the stork has her home in the junipers. (18) The high mountains are for wild goats;
the crags are a refuge for rock-badgers.
(19) He made the moon to mark the seasons;
the sun knows when to set. (20) You bring on darkness and it is night,
when all the beasts of the forests stir. (21) The lions roar for prey,
seeking their food from God. (22) When the sun rises, they come home
and couch in their dens.
(א) הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". וְנֶאֱמַר (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא":
(ב) וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:
(1) It is a mitzvah to love and fear this glorious and awesome God, as [Deuteronomy 6:5] states: "And you shall love God, your Lord" and, as [Deuteronomy 6:13] states: "Fear God, your Lord."
(2) What is the path [to attain] love and fear of Him? When a person contemplates His wondrous and great deeds and creations and appreciates His infinite wisdom that surpasses all comparison, he will immediately love, praise, and glorify [Him], yearning with tremendous desire to know [God's] great name, as David stated: "My soul thirsts for the Lord, for the living God" [Psalms 42:3].
When he [continues] to reflect on these same matters, he will immediately recoil in awe and fear, appreciating how he is a tiny, lowly, and dark creature, standing with his flimsy, limited, wisdom before He who is of perfect knowledge, as David stated: "When I see Your heavens, the work of Your fingers... [I wonder] what is man that You should recall Him" [Psalms 8:4-5].
Based on these concepts, I will explain important principles regarding the deeds of the Master of the worlds to provide a foothold for a person of understanding to [develop] love for God, as our Sages said regarding love: "In this manner, you will recognize He who spoke and [thus,] brought the world into being."
the house of Jacob from a people of strange speech, (2) Judah became His aOr “sanctuary.”holy one,-a
Israel, His dominion. (3) The sea saw them and fled,
Jordan ran backward, (4) mountains skipped like rams,
hills like sheep. (5) What alarmed you, O sea, that you fled,
Jordan, that you ran backward, (6) mountains, that you skipped like rams,
hills, like sheep? (7) Tremble, O earth, at the presence of the Lord,
at the presence of the God of Jacob, (8) who turned the rock into a pool of water,
the flinty rock into a fountain.
And makes all rivers fail;
Bashan and Carmel languish,
And the blossomsablossoms Lit. “bud.” of Lebanon wither. (5) The mountains quake because of [God],
And the hills melt.
The earth heavesbheaves Meaning of Heb. uncertain. before [God],
The world and all that dwell therein.
(8) From Lebanon come with me;
From Lebanon, my bride, with me!
Trip down from Amana’s peak,
From the peak of Senir. and Hermon,
From the dens of lions,
From the hills of tigers.
(8) Their horses are swifter than tigers,
Fleeter than wolves of the steppe.
Their steeds gallop—their steeds
Come flying from afar.
Like vultures rushing toward food,
א-
-
ששמעתי מן פי אדמו"ר מרימנאב מהר"מ ז"ל ע"פ אחת דיבר אלקים כו' שאפשר שלא שמענו מפי הקב"ה רק אות א' דאנכי
I heard from the Admor of Rymanov, Z"L, to explain the verse "God spoke one, etc", that it is possible that we did not hear from HKBH anything except the first letter Alef of "Anochi" (the first of the ten commandments)
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ה): יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת. מַהוּ יַרְעֵם, כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה בְּסִינַי הֶרְאָה בְּקוֹלוֹ לְיִשְׂרָאֵל פִּלְאֵי פְּלָאִים, כֵּיצַד הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר וְהַקּוֹל יוֹצֵא וּמַחֲזִיר בְּכָל הָעוֹלָם, יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל בָּא עֲלֵיהֶם מִן הַדָּרוֹם וְהָיוּ רָצִים לַדָּרוֹם לְקַבֵּל אֶת הַקּוֹל, וּמִדָּרוֹם נֶהְפַּךְ לָהֶם לְצָפוֹן וְהָיוּ רָצִים לַצָּפוֹן, וּמִצָּפוֹן נֶהְפַּךְ לְמִזְרָח וְהָיוּ רָצִים לַמִּזְרָח, וּמִמִּזְרָח נֶהְפַּךְ לָהֶם לְמַעֲרָב וְהָיוּ רָצִים לַמַּעֲרָב, וּמִן הַמַּעֲרָב נֶהְפַּךְ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְהָיוּ תּוֹלִין עֵינֵיהֶן וְהָיָה נֶהְפַּךְ בָּאָרֶץ, וְהָיוּ מַבִּיטִין לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לו): מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים זֶה לָזֶה (איוב כח, יב): וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא, מִן הַמִּזְרָח אוֹ מִן הַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵֹּׂעִיר לָמוֹ. וּכְתִיב (חבקוק ג, ג): אֱלוֹקַּ מִתֵּימָן יָבוֹא. וְאוֹמֵר (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. הַקּוֹל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא הַקּוֹלֹת,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה הַקּוֹל יוֹצֵא וְנֶחְלַק לְשִׁבְעִים קוֹלוֹת לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת, וְכָל אֻמָּה וְאֻמָּה שׁוֹמַעַת קוֹל בִּלְשׁוֹן הָאֻמָּה וְנַפְשׁוֹתֵיהֶן יוֹצְאוֹת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ שׁוֹמְעִין וְלֹא הָיוּ נִזּוֹקִין.
כֵּיצַד הָיָה הַקּוֹל יוֹצֵא, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא דוּ פַּרְצוּפִין הָיָה יוֹצֵא, וְהוֹרֵג לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁלֹא קִבְּלוּהָ, וְנוֹתֵן חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה (דברים ה, כג): כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹקִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וגו', אַתָּה הָיִיתָ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וְחָיִיתָ, אֲבָל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׁוֹמְעִים וּמֵתִים.
בּוֹא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַקּוֹל יוֹצֵא, אֵצֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כֹּחוֹ, הַזְּקֵנִים לְפִי כֹּחָן, הַבַּחוּרִים לְפִי כֹּחָן, וְהַקְּטַנִּים לְפִי כֹּחָן, וְהַיּוֹנְקִים לְפִי כֹּחָן, וְהַנָּשִׁים לְפִי כֹּחָן, וְאַף משֶׁה לְפִי כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, יט): משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בְּקוֹל שֶׁהָיָה יָכוֹל לְסוֹבְלוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים כט, ד): קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ, בְּכֹחוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בַּכֹּחַ, בְּכֹחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַף נָשִׁים מְעֻבָּרוֹת לְפִי כֹּחָן, הֱוֵי אוֹמֵר כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כֹּחוֹ.
“The Lord said to Aaron: Go into the wilderness to meet Moses. He went, and he met him at the mountain of God and he kissed him” (Exodus 4:27).
“The Lord said to Aaron: Go into the wilderness to meet Moses” – that is what is written: “God thunders marvelously with His voice” (Job 37:5).
What is “thunders”? When the Holy One blessed be He gave the Torah at Sinai, He displayed His voice to Israel with miracles and wonders. How so? The Holy One blessed be He would speak, and the voice emerged and circulated throughout the world. Israel heard the voice coming to them from the south and were running to the south to greet the voice. From the south it shifted for them to the north, and they were running to the north. From the north it shifted to the east, and they were running to the east. From the east it shifted for them to the west, and they were running to the west. From the west it shifted for them to the heavens, and they were raising their eyes. It shifted to the earth, and they were looking at the earth, as it is stated: “From the heavens, He sounded His voice to you to admonish you [and on the earth He showed you His great fire]” (Deuteronomy 4:36).Israel were saying to each other: “But wisdom, where shall it be found?” (Job 28:12). Israel was saying: ‘From where does the Holy One blessed be He come, from the east or from the south?’ As it is stated: “The Lord came from Sinai and shone to them from Seir” (Deuteronomy 33:2), and it is written: “God came from the south” (Habakkuk 3:3), and it says: “All the people were seeing the voices” (Exodus 20:15). Voice is not written here, but “voices.”
Rabbi Yoḥanan said: The voice would emerge and divide into seventy voices for seventy languages, so that all the nations could understand. Each and every nation would hear a voice in the language of that nation, and their souls departed. But Israel heard and they were not harmed.
How would the voice emerge? Rabbi Tanḥuma said: It would emerge in two forms: It would kill the idolaters, who did not accept it, and would give life to Israel, who accepted the Torah. That is what Moses said to them at the end of forty years: “For who is there of all flesh who heard the voice of the living God speaking from the midst of the fire [as we have, and lived?]” (Deuteronomy 5:22). You heard His voice and lived, but idolaters heard and died.
Come and see how the voice would emerge to each one of Israel, each and every one in accordance with his capability; the elderly according to their capability, the young men according to their capability, the children according to their capability, the nursing babies according to their capability, the women according to their capability, and Moses, too, according to his capability, as it is stated: “Moses would speak, and God would answer him with a voice” (Exodus 19:19), with a voice that he could withstand. Likewise it says: “The voice of the Lord is powerful [bako’aḥ]” (Psalms 29:4). It does not say His capability, bekoḥo, but rather bako’aḥ, according to the capability of each and every one, and even pregnant women according to their capability. That is: Each and every one according to his capability.
אָֽנֹכִ֖י֙-
I-
The word Ani is not used for “I” (but rather, Anochi). Had it been written “Ani,” the meaning would have been that the Holy One, blessed be He, had revealed His light to Israel in all its completeness, and then they could not have reached deeply into His words, for He would have already revealed everything. However the additional letter Caf in “Anochi,” teaches that it is not in a state of completeness, yet rather a conception of how the light that the Holy One, blessed be He, would be revealed in the future. The more a man apprehends in the depths of the Torah, the more he will then understand that until now he was in darkness. This is hinted at in the night and the day. “Day” means that God opens the gates of wisdom for man, and “night” means that man should never imagine that has completely apprehended Godliness, for all he has attained is like night in comparison to the day that follows. So it goes on forever, and it follows that all is night in the face of the light that the Holy One, blessed be He, will open in the future.
This is why the verse that follows immediately is, “do not make any graven [carved] image,” on which it is said in the Holy Zohar (Shemot, 87b), “since it was first written, ‘carve for yourself [two tablets],’ therefore it says, ‘do not make any carved image,’ meaning do not make another Torah.” The word pesel, “carved image,” means something with a definite form and measurement, in a state of completeness with nothing lacking. This is found only in the Torah of Moshe Rabeynu. However it is impossible for the mortal intellect to fashion anything in complete perfection.
On this it is written (Ruth Rabba, 3:2), “Caesar said to Rabi Yehoshua ben Hanina, ‘I too can make a Torah like Moshe,’ and he decreed that no fire be kindled for three days. (As if to say, “God decrees that you do not light fire for one day? I can decree it for three days.”) During this time he saw smoke rising from a house, and they explained to Caesar that a certain government minister was sick and it was necessary to permit him fire.” For indeed, according to our Holy Torah the law is that saving a life supersedes the laws of Shabbat, yet the difference (with us and the example of Caesar) is that one who violates Shabbat to save a life is not going against the Holy Torah, for thus was it also commanded that saving a life takes precedence over the laws of Shabbat. So, too, in all places where it is, “a time to do for God,” (Tehilim, 119:126), fulfilling Gods word, it is also hinted, as the verse continues, “they have made Your law null and void.” Therefore the Torah includes all the possible combinations of events that may occur, everything and its opposite, and its light surrounds all the possibilities and all the experiences that may evolve. No man has the power to do this. This is the explanation of the Holy Zohar on “do not make any carved form,” meaning positive mitzvot, and “any image,” the prohibitive mitzvot, for nothing is revealed to man until it reaches its completion.
(2) Who is this who darkens counsel,
Speaking without knowledge? (3) Gird your loins like a man;
I will ask and you will inform Me.
(4) Where were you when I laid the earth’s foundations?
Speak if you have understanding. (5) Do you know who fixed its dimensions
Or who measured it with a line? (6) Onto what were its bases sunk?
Who set its cornerstone (7) When the morning stars sang together
And all the divine beings shouted for joy?
(8) Who closed the sea behind doors
When it gushed forth out of the womb, (9) When I clothed it in clouds,
Swaddled it in dense clouds, (10) When I made breakers My limit for it,
And set up its bar and doors, (11) And said, “You may come so far and no farther;
Here your surging waves will stop”?
(12) Have you ever commanded the day to break,
Assigned the dawn its place, (13) So that it seizes the corners of the earth
And shakes the wicked out of it?
(9) There he went into a cave, and there he spent the night.
Then the word of GOD came to him: “Why are you here, Elijah?” (10) He replied, “I am moved by zeal for the ETERNAL, the God of Hosts, for the Israelites have forsaken Your covenant, torn down Your altars, and put Your prophets to the sword. I alone am left, and they are out to take my life.” (11) “Come out,” He called, “and stand on the mountain before GOD.”
And lo, GOD passed by. There was a great and mighty wind, splitting mountains and shattering rocks by GOD’s power; but GOD was not in the wind. After the wind—an earthquake; but GOD was not in the earthquake. (12) After the earthquake—fire; but GOD was not in the fire. And after the fire—a soft murmuring sound.
"אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה-
"I am YHWH-
They had the figures of human beings. (6) However, each had four faces, and each of them had four wings; (7) the legs of each were [fused into] a single rigid leg, and the feet of each were like a single calf’s hoof;blike a single calf’s hoof I.e., cleft in front. and their sparklecsparkle Or “plumage.” was like the luster of burnished bronze. (8) They had human hands below their wings. The four of them had their faces and their wings on their four sides. (9) Each one’s wings touched those of the other. They did not turn when they moved; each could move in the direction of any of its faces. (10) Each of them had a human face [at the front]; each of the four had the face of a lion on the right; each of the four had the face of an ox on the left; and each of the four had the face of an eagle [at the back]. (11) Such were their faces. As for their wings, they were separated: above, each had two touching those of the others, while the other two covered its body. (12) And each could move in the direction of any of its faces; they went wherever the spirit impelled them to go, without turning when they moved. (13) Such then was the appearance of the creatures. With them was something that looked like burning coals of fire. This fire, suggestive of torches, kept moving about among the creatures; the fire had a radiance, and lightning issued from the fire. (14) Dashing to and fro [among] the creatures was something that looked like flares.dDashing to and fro [among] the creatures was something that looked like flares Meaning of Heb. uncertain. (15) As I gazed on the creatures, I saw one wheel on the ground next to each of the four-faced creatures. (16) As for the appearance and structure of the wheels, they gleamed like beryl. All four had the same form; the appearance and structure of each was as of two wheels cutting through each other. (17) And when they moved, each could move in the direction of any of its four quarters; they did not veer when they moved. (18) Their rims were tall and frightening, for the rims of all four were covered all over with eyes. (19) And when the creatures moved forward, the wheels moved at their sides; and when the creatures were borne above the earth, the wheels were borne too. (20) Wherever the spirit impelled them to go, they went—wherever the spirit impelled them—and the wheels were borne alongside them; for the spirit of the creatures was in the wheels. (21) When those moved, these moved; and when those stood still, these stood still; and when those were borne above the earth, the wheels were borne alongside them—for the spirit of the creatures was in the wheels. (22) Above the heads of the creatures was a form: an expanse, with an awe-inspiring gleam as of crystal, was spread out above their heads. (23) Under the expanse, each had one pair of wings extended toward those of the others; and each had another pair covering its body. (24) When they moved, I could hear the sound of their wings like the sound of mighty waters, like the sound of Shaddai,eShaddai Traditionally “the Almighty”; see Gen. 17.1. a tumult like the din of an army. When they stood still, they would let their wings droop. (25) From above the expanse over their heads came a sound.fFrom above the expanse over their heads came a sound Meaning of Heb. uncertain. When they stood still, they would let their wings droop. (26) Above the expanse over their heads was the semblance of a throne, in appearance like sapphire; and on top, upon this semblance of a throne, there was the semblance of a human form. (27) From what appeared as the loins up, I saw a gleam as of amber—what looked like a fire encased in a frame;gwhat looked like a fire encased in a frame Meaning of Heb. uncertain. and from what appeared as the loins down, I saw what looked like fire. There was a surrounding radiance. (28) Like the appearance of the bow that shines in the clouds on a day of rain, such was the appearance of the surrounding radiance. That was the appearance of the semblance of the Presence of GOD. When I beheld it, I flung myself down on my face. And I heard the voice of someone speaking.
(יג) דעו לכם כי הסכמנו החסיד נר"ו ואני עבדו ועבידכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו, ותהלות לה' כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע רק אשר תשמעו ותחי נפשכם, וזהו הסדר שתקנתי וסדרתי. בלילה ההוא ראשונה תורה קרינן מפרשת בראשית, עד (בראשית ב, א) ויכולו בנעימה בקול גדול. אחר כך בחודש השלישי (שמות יט, א) עד סוף סידרא. עוד מפרשת משפטים (שם כד, א) ואל משה אמר, עד סוף סידרא. עוד מפרשת ואתחנן (דברים ה, א) ויקרא משה אל כל ישראל, עד סוף פרשת שמע ישראל (שם ו, ט). עוד מפרשת וזאת הברכה (שם לד, א) ויעל משה עד לעיני כל ישראל. עוד ההפטרה (יחזקאל א, א) ויהי בשלושים שנה. והפטרה תפילה לחבקוק הנביא (חבקוק ג, א). אח"כ (תהילים י״ט:ב׳) מזמור השמים מספרים, ומזמור יקום אלקים (שם סח). אח"כ האלפא ביתא (שם קיט) בלא השירות (מפרק קכ). אח"כ כל מגילות שיר השירים וכל מגילות רות. ואחר כך פסוקים אחרונים של דברי הימים. וכל זה באימה ביראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים, ואחר כך למדנו על דרך האמת:
(יד) ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים, והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר, שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי שלום לכם אשריכם ואשרי ילדתכם, אשריכם בעולם הזה אשריכם בעולם הבא אשר שמתם על נפשיכם לעטרני בלילה הזה אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה ליושנה. התחזקו ידידי התאמצו אהובי, שמחו ועלצו ודעו כי אתם מבני עליה וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא, וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם. והנני המשנה הא' המייסרת את האדם באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלה יותר ויותר, אבל עכ"ז נתעליתם ואשריכם ואשרי יולדתיכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם, ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה, ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן שינה שהיא אחד משישים במיתה וסרוחים על ערסותם, ואתם נדבקתם בידו"ד והוא שמח בכם:
(טו) לכן בני התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי, ואלו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזוכריכם כי בסבתכם אני מושלכת בעפר. לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים, ואל תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה. לכן עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרו בקול רם כיום הכפורים ברוך שם כבוד כו'. ועמדנו על רגלינו וקטרי חרצינו משתרין, ואמרנו בקול כאשר נצטווינו. וחזר ואמר, אשריכם בני שובו אל לימודכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל כי לא כל העתים שוות ואין מעצור להושיע ברב או במעט, ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב הארץ העליונה תאכלו, ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ ההיא תאכלו. לכן מהרו ועלו כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכם, ואתם שלום ובתיכם שלום וכל אשר לכם שלום ה' עוז לעמו יתן כו':
(טז) את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו, ורבות כהנה וכהנה מענייני החכמה כמה וכמה הבטחות גדולות, וכולנו געינו בבכיה מרוב השמחה, וגם בשמענו צרת השכינה בעונותינו וקולה כחולה המתחננת אלינו. ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה ורעדה. ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם, ושם מצאנו לשלשה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא, וגערנו בהם ונספר להם את כל הטובה אשר עשה ה' עמנו, וימס לבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכיה, וגם אנחנו התחזקנו כנגדם יען בסבתם לא זכינו עוד והפסדנו כאשר אמר למעלה. ויאמרו, מי יתן והלילה הזאת השניה נתחבר ביחד ונהיה עשרה, והסכמנו לעשות כן. ועם שבלילה ראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע כממריה, וגם ביום לא הונח לישן כי דרוש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה וישבנו שם, ועם כל זה שנסנו בעוז מתנינו ועשינו בלילה השניה כסדר הראשון, ומרוב השמחה שהיינו עשרה לא המתינו עד עת קרא המשנה ולא עד חצות כמו בלילה הראשונה שהיה ממש בחצות הלילה, רק תכף שהיינו קוראים דברות של משנה תורה בהגיענו אל פרשת שמע, קול דודינו דופק והתחיל, שמעו ידידים המהדרים מן המהדרים הקיצו ורננו שוכני עפר בסוד עפר העליון שני ההין כו', ודברים רבים של חכמה אמר:
(יז) הנה אחר כך אמר אשריכם ידידי אשריכם המעלים אותי, כמה וכמה נתעליתם שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בעולם הזה, אשריכם ואשרי יולדתכם, אל תראו חרפת אנוש ומגדופם אל תחתו כי אתם המעלים לכנסת ישראל, ודעו כי אתם מבני עליה כו' כדלעיל, ואתם מתדבקים בי והכבוד חופף על ראשיכם וחוט של חסד משוך עליכם. ואלמלא נתן רשות לעין, הייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת. לכן חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר, והעלונו בקול רם שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיום הכפורים ודברים אחרים כמו חצי שעה, וחזרנו לסוד הלימוד:
(יח) ואח"כ בחצות הלילה חזר הדיבור פעם שנית, ודיבר שיעור שעה ויותר, וחזר לשבח הענין הלימוד ההוא, ואמר ראו השמע עם קול מדבר בכם שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך, אם זה כמה מאות שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זכיתם, ולכן מכאן והלאה תהיינה עיניכם פקוחות על דרכיכם, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, והחלש יאמר גבור אני, והחזיקו עצמיכם לגדולים כי אתם מבני היכלא דמלכא וזכיתם לפרוזדור, השתדלו ליכנס לטרקלין ולא תצאו מהפרוזדור, כי אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו, הקיצו בניי וראו כי אני מסברת אתכם, הקיצו ידידי התאמצו והיו לבני חיל, ועתה אל תתלוצצו חזקו ועלצו וחוט של חסד המשוך עליכם מידי יום ביומו. זרו הלאה ומעכו אותה וראו כי אתם שכורי מחמדת העולם, הקיצו שכורים כי הנה יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודיו בהנאת העולם ואל אלילי זהבו חמדת הממון. ועלו לארץ ישראל כי יש לאל ידכם, רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו. והיוצא מכם ונזור אחור דמו בראשו, וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות, והאריך הרבה בענין הזה:
(יט) ועתה בנים שמעו לי הטו אזניכם תנו לבבכם, מי פתי ישמע בדברים האלה ולא יקח ערמה, וחסר לב ולא יקנה. מי עור ועינים לא יראה זכות בזה, ולא יתן אל לבו לשוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ומעיד אני שמים וארץ כי כל זה שדברתי פה ובקונטריס אינו חלק אחד ממאה ואחד, ואפי' בקונטריס ההוא בין תיבה לתיבה סגולתה כזה ֡ לפעמים, והוא הוכחה כי שם היה דבר נעלם ולא הרשתי עצמי לכתוב אותו:
(כ) אחי ועמי שמעו ותחי נפשיכם, כי החברים השלמים אשר ראו כל זה רוח חדשה נתן בקרבם, וגם ביום השבת חזר הדיבור אל החסיד והפלה לשבח את אשר עשינו בשני הלילות האלה, ואמר פעם ופעמים ושלש פקוד לחברים דיסתמרון מחובייהו מאחר שנכנסו לפרוזדור ישתדלו ליכנס לטרקלין, כי אשר יצא החוצה דמו בראשו ואנחנו נקיים. ואז עמד החסיד קודם אכילת הבקר וקבצם כולם ביחד, ודבר הוא אליהם והתרה בהם כאשר צוה. ואח"כ אמר אני עבדכם, ויענו כלם ויאמרו נעשה ונשמע, ותקנו תקנות רבות, ואחת מהם שיהיה יום רביעי כולו לזכר החורבן ושלא נאכל בשר ולא נשתה יין לילו ויומו כל כ"ד שעות, אם לא יהיה בסעודות מצוה או אכסניא או הולך בדרך, וכאלה רבות. ואתם אחי, הקיצו חזקו ואמצו עלצו בעבודת יוצרינו, וראו כי כפי המובן מדברי המגיד ליל ראשון של שבועות, גם אתם או כולכם או מקצתכם כמו כן נועדתם לעבוד את ה', וכן נזכרתם. ובליל השני לא נזכרתם, לכן עמדו על נפשיכם ושימו כל הדברים האלה על לבבכם, ומי יתן והיה כפי המדבר אליכם אז תראו ותתמהו ופקחו עיניכם ממה שהובטח בקונטריס הזה במראה אחרונה, כי נדר החסיד ואני לשבת בארץ והחברים ויבא מלאכים כו', לכן כל אחד יתן אל לבו ועיניכם אל תחוס על כליכם, ולא יעצם עיניכם חמדת העולם ומיעוט ההבטחה, פן תתנחמו ואין לאל ידיכם, כי כבר אמר עת הזמיר הגיע, ולא כל העתים שוות, פקחו עיניכם, ואין לי פנאי להאריך בזה יותר, ולבי בוער בקרבי. ראו כמה סבות סבב האל עלי מה שאין לשכל האנושי מבואר כן, ואני בער ולא אדע, והיתה הכוונה מאתו ית' להראות אלי הענין הגדול הזה. ואתם גם אתם התאוששו והתקוששו והשיבו על לב, והחלש יאמר גבור אני, ואיש את רעהו יעזורו ואני את נפשי הצלתי, חזקו אל תרפו ידיכם:
(כא) ודעו כי גם קבלו החברים הנה, כי בערב ט' באב לא יאכלו שום תבשיל ואפי' של עדשים וזה כל היום, ובסעודה המפסקת פת חרבה וקיתון של מים וכאלה רבות עמהם. לכן חושו על כבוד יוצריכם ותנו אליו כבוד, והזהרו פן תתנחמו חלילה. ואל שדי אתחנן, יתן בלבבכם לחוס על עצמיכם, ויזכנו להתאחד עמכם אל אדמת הקודש לעובדו שכם אחד, אמן. כה דברי לשוני, אחיכם שלמה הלוי אלקוויץ, עד כאן הכתב:
(כב) אשרי עין ראתה כל אלה, על כן כל אחד יקדש ויטהר עצמו בתוספות קדושה וטהרה, וטוב שיזהרו שלא ידברו באותה הלילה בשום לשון חול רק הכל בלשון הקודש:
The pious one [Rabbi Yosef Caro] and I agreed to make a mighty effort on Shavuot night to keep sleep from our eyes, and not to stop learning for even one second. Thank G‑d we were successful. When you hear what transpired, it will enliven your souls. For the night of Shavuot, this is the order of study I prepared…. [Verses from Scripture *] All this we did in a spirit of great fear and awe, with melody and trepidation. But what will be told next won't be believed.
After all the verses, we recited aloud all the Mishna's of Zera'im (the first of the Six Orders), and then we started again, learning it in the way of true learning, and we completed two tractates. At that moment, the Creator graced us and we heard a great voice coming from Rabbi Caro, the words unintelligible. The people nearby heard but could not understand. The voice was very pleasing but at the same time was growing continually stronger, and we fell on our faces from the great awe. No one dared to lift his eyes and face to see.
The voice spoke:
Fortunate are you...because you took it upon yourselves to crown Me…"Listen my beloved, those who most glorify the Creator, my loved ones, peace to you. Fortunate are you and fortunate are those that bore you. Fortunate are you in This World and fortunate you will be in the World to Come, because you took it upon yourselves to crown Me on this night. It has been many years since my crown has fallen, and there has been no one to comfort Me. I had been cast to the dust embracing the filth, but now you have restored the crown.
"Strengthen yourselves my dear ones; forge ahead my beloved; be happy and joyous, and know that you are among the exalted. You merited to be in the King's palace. The voice of your Torah and breath of your mouths arose before G‑d and pierced through the surroundings and many firmaments until the messenger-angels on high were quieted, and the fire-angels hushed and all G‑d's lofty army listened to your voices.
"I am the Mishna that admonishes mankind. I have come to speak to you. If only there were ten of you, you would have ascended higher. Even so, you have elevated yourselves and those who bore you. You are fortunate, my dear ones, for because of you, sleep passed from the eyes of those who bore you. I have been summoned this night through those gathered in this great and prestigious city. You are not like those lying on their beds, sleeping a sleep that is one-sixtieth of death, besmirching their beds. You bound to the One and have pleased Him. Therefore, my children, strengthen yourselves and strive forth in my love, my Torah, and my fear.
"If you could imagine even one-thousandth myriad of my pain, no joy could enter your hearts, no laughter could escape your mouths, considering that on your account I have been cast to the dust. Therefore, strengthen and fortify yourselves my children, my dear ones who glorify Me. Do not halt your efforts, for the thread of kindness is drawn to you, and your Torah is sweet before Him. Therefore, stand my sons, my dear ones, on your feet and elevate me. With a loud voice, as on Yom Kippur, declare, 'Blessed is the name of his glorious kingdom forever and ever.'"Move to the Land of Israel…Do not value your belongings, for you will partake of the best of the supernal levels…
Standing on our feet, we recited aloud, as bidden. The voice then resumed:
"Fortunate are you, my children. Return to your learning and do not stop one minute. Move to the Land of Israel, because not all times are equal, and there is no preventing salvation, whether by much or by a little. Do not value your belongings, for you will partake of the best of the supernal levels.
And if you desire and will obey, the choicest of that land you will consume. Therefore, hurry and travel there for I am the cause that sustains you, and will continue to sustain you. Peace to you in your houses, and peace in all there is to you. Eternal G‑d gives strength to His people and blesses them with peace'."
All these things were spoken to us, and our ears did hear. Additional matters of wisdom were shared, and great were the promises that brought us all to tears from so much joy. We also heard of the Shechina's suffering, due to our sins, and the voice was as a sick person imploring us. Then we strengthened ourselves until daybreak, reciting verses unceasingly with joy and trembling.
When morning came, we went to immerse, as we did the two previous days, and there we met the three others that had been absent the night before. We reprimanded them and told them the favor G‑d had wrought us. Their hearts melted and they turned their faces and wept, as did we. At the same time, we maintained a harsh façade, since it was because of them that we had not merited greater revelations.If permission were granted, your eyes would behold the fire surrounding this house…
The lack of a quorum had imposed a severe limitation, as we were told. They answered that they would afford us this opportunity on the second night (of Shavuot): we would join and be ten. We consented even though we had slept not a wink the first night. During the day, we also had not rested because after the Mincha prayer, Rabbi Caro had delivered a sermon. Still, we girded our loins, performing the same rites as the night before, and did do with much joy because now we were ten.
On this occasion, however, the voice did not wait until we started to recite the Mishna. Nor did it wait until midnight (as it had the night before, when it began exactly at midnight), but it made itself heard immediately. As we were reading the verses of Shema, the voice of our cherished one knocked and began, "Listen my dear ones, those most glorifying G‑d. Arise! And raise those who are lying in dust, through the mystical secret "of the dust from Above".
Many matters of wisdom He taught, and afterwards said:
"Happy are you, my dear ones that raise me. How high you have been elevated now that you are ten, as is proper in all matters of holiness. Happy are you in the future world. Fear not the reproach of man or his goading because you elevate all of Israel. Know that you are among the exalted, that glory rinses your hands and that the thread of kindness is drawn to you. If permission were granted, your eyes would behold the fire surrounding this house. Therefore, strengthen yourselves and do not break the bond with Above. Say aloud, 'Hear, oh Israel…Blessed is the name of his glorious kingdom'."
After another half an hour, we returned to studying the secrets of Torah. Exactly at midnight, the Voice returned a second time, teaching for over an hour and a half. It praised the learning and said:
"See and hear this voice speaking? Ask your elders and know that for hundreds of years you are the only ones to merit such an experience. Therefore, from now on, be alert to help each other, and to strengthen the weak. Hold yourselves as leaders, for you are the princes of the king's palace, and you have merited to enter the hallway. Now strive to enter the inner chamber, but do not forsake the entry, for he who leaves the gate - his blood is on his head.
"Wake up my sons and understand what I am explaining to you. Wake up, my dear ones, and strive to be sons of valor... Behold the day is coming when men will remove their silver and worldly pleasures, and gods of gold, and desires of wealth, and travel to the Holy Land. It is possible, except that you are sinking in the mire of worldly vanities... Behold! You have merited what others, for many generations, have not."
These matters continued at great length. All who were present, resolved to turn to G‑d with all their might.
ד"א ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב ברכו ה׳ מלאכיו וגו' (תהלים קג כ), אשריהם הצדיקים שהם יתר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם יכולים לשמוע בקול דברו, אלא עומדים (ומתריעין) [ומרתחין] ונבהלים, והצדיקים אינם כן, הלא תראה בשעה שעמדו על הר סיני לקבל התורה, ידע הקב"ה שאין יכולין לשמוע בקולו, בא משה והעמידן לפני הר סיני, שנאמר ויצא משה את העם, אמרו למשה ראית אותו, אמר להן הין, הרי נותן לי את התורה על הר סיני, אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א' ב'), כיון שאמרו כך, מיד נגלה עליהם הקב"ה, ואמר אנכי ה׳ אלקיך (שמות כ' ב'), הדיבור הראשון. וכיון ששמעו קולו מתו כולם, שנאמר נפשי יצאה בדברו וגו' (שה"ש ה׳ ו'), והיו כולם מתים נכנסה תורה לפני הקב"ה ובקשה עליהם רחמים והחזיר להם את נפשותיהם, שנא' תורת ה׳ תמימה משיבת נפש (תהלים י"ט ח'), התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה׳ עוד ומתנו [וגו'] קרב אתה ושמע (דברים ה׳ כ"ב כ"ד), לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא אלא למשה שהוא יכול לעמוד, ואחרים לא היו שומעין את הקול, מלמד שעשה הקב"ה דרך כדי שיבא הקול למשה, שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כ"ח כ"ו), שעשה הקב"ה דרך לקול שהיה הולך אצל משה, שנאמר ויקרא אל משה וידבר אליו:
"And he called to Moshe", that which the passuk says "Bless Hashem, His Angels, etc", fortunate are the righteous for they are greater than angels, for angels are unable to hear the sound of His word, rather than they stand and are enthralled and tremble, but the righteous are not like, do you not see that at the time he stood on Har Sinai to receive the Torah, HKBH knew that they were unable to hear his Voice, along came Moshe and stood them before Har Sinai, as it says "and Moshe brought out the people", they said to Moshe, "do you see him?", he said to them "yes, look, he is giving me the Torah on Har Sinai", they said to him, "we want to hear his voice", as it says "give me to drink with the kisses of his mouth" (Shir HaShirim 1:2), once they said this, immediately HKBH appeared to them and said "I am Hashem Your God", the first statement. And once they heard his voice, they all died, as it says "my soul leaves at his word" (Shir HaShirim 5:6), and they all died.
The Torah came before HKBH and begged mercy for them and return their souls, as it says "The Torah of Hashem is perfect, it returner of soul" (Tehillim 19:8), they began to say to Moshe, if we continue to listen to the voice of Hashem more we will die, "come close to us and listen" (Devarim 5:22, 24), therefore, when they erected the Mishkan he only called Moshe because he was able to withstand, and others did not hear the voice, this teaches us that HKBH made a path to bring the voice to Moshe, as it says "and a path for the seeing of sounds" (Iyov 28:26), that HKBH made a path for the voice to go to Moshe, as it says "And he called to Moshe and spoke to him"
(ב) אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃
(2) I יהוה am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage: