ארבעת המינים הם ארבעה צמחים הקשורים לחג הסוכות. המקור למצוות ליקוט ארבעת המינים מופיע בפסוק בחומש ויקרא. מקורות רבניים דנים במשמעות המדויקת של כל אחד מהביטויים המופיעים בפסוק זה ובסופו של דבר מזהים את ארבעת המינים כאתרוג, לולב, הדס וערבה.
לוחות הברית הם שני הלוחות שעליהם כתב אלוהים את עשרת הדיברות. משה הוריד את הלוחות מהר סיני כדי להניחם בארון הברית, אך כאשר ראה את העם עובד את עגל הזהב, שבר את זוג הלוחות. מאוחר יותר הוריד משה שני לוחות אחרים במקום אלו שנשברו.
למנורת המקדש שבעה קנים, ומקומה בתוך היכל המקדש. הכוהנים מדליקים את המנורה ומנקים אותה מדי יום. המנורה המוכרת לנו מחנוכה נקראת "חנוכייה", ויש לה תשעה קנים.
טלית היא רדיד גדול – או כל סוג אחר של בגד ארבע כנפות – המחייב הוספה של ציצית. נוהגים להתעטף בטלית בזמן התפילה וללבוש אותה מעל הראש והכתפיים. הטלית נועדה להזכיר את נוכחות האל ואת מצוותיו.
אם בזמן אמירת ברכת המזון (הברכה שלאחר הארוחה) נוכחים לפחות שלושה אנשים, מתקיים טקס "כוס של ברכה" הכולל מילוי כוס יין וברכה מיוחדת. האדם שכובּד באמירת ברכת המזון הוא הזוכה לשתות את הכוס המבורכת לאחר מכן.
כיסוי ראש הוא בגד שחלק מהנשים הנשואות נוהגות ללבוש כדי לקיים את הלכות הצניעות היהודיות. גם גברים נוהגים ללבוש כיסוי ראש בעת ברכה או תפילה וכן לאות כללי של כבוד ויראה כלפי אלוהים.
הלולב הוא ניצן סגור של עלה דקל, אחד מארבעת המינים של חג הסוכות. את הלולב מנענעים בסוכות יחד עם אתרוג וענפי ערבה והדס. אף שהמשמעות המילולית של המילה "לולב" היא ענף דקל, לרוב כאשר מדברים על הלולב מתכוונים גם להדס ולערבה ולפעמים אף לאתרוג.
לחם הפנים הוא שם כולל לכיכרות הלחם המונחים מדי שבוע על שולחן מיוחד בבית המקדש. בכל שבת אוכלים הכוהנים את לחם הפנים, ובמקום הכיכרות הישנים מונחים על השולחן כיכרות חדשים וטריים.
לפני בניית המקדש בירושלים עמדו בבתי אב רבים ובמקומות אחרים מזבחות, שנקראו גם "במות". הבמות שימשו להקרבת קורבנות ומנחות, אך השימוש בהן נאסר לאחר בניית בית המקדש, שרק בו רוכזה עבודת הפולחן.
המזוזה היא נייר קלף קטן הנמצא בתוך נרתיק (בית המזוזה) המחובר לצד הימני של משקוף הדלת בבתי יהודים. על מגילת הקלף כתובים מגוון קטעים מן התורה, דוגמת פרשת שמע הכוללת כמה מהעקרונות העיקריים של היהדות.
מנורת חנוכה קרויה חנוכייה, והיא למעשה מנורה עם תשעה קנים. את החנוכייה מדליקים בבתים ובבתי הכנסת בחג החנוכה כדי להזכיר את הנס שהתחולל בחנוכה: פך השמן האחרון שנותר במקדש אמור היה להספיק להדליק את המנורה ליום אחד בלבד, אך באורח נס הספיק לשמונה ימים.
מעשר שני הוא תרומה הנלקחת מעשירית היבול החקלאי בארץ ישראל בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית במחזור של שבע שנים. בניגוד לתרומות אחרות, המעשר השני נשמר אצל בעליו כדי שלבסוף יאכל אותו בירושלים.
The menorah was a large candelabra with seven branches located within the Temple shrine in Jerusalem. The menorah was lit and cleaned by the priests every day. The menorah used on the holiday of Chanukkah is called a chanukkiah, and it has nine branches.
המקווה הוא בריכה ריטואלית המכילה מים ממקור טבעי (דוגמת מי גשמים). הטבילה במקווה נעשית לשם טהרת אנשים הנחשבים טמאים לפי ההלכה, וכן היא משמשת בתהליך הגיור.
המשכן היה המקדש הנייד והזמני שבני ישראל הצטוו לבנות אחרי ההתגלות בהר סיני. המשכן והמקדש מילאו את אותו התפקיד וכן שימשו בהם אותם הכלים, אך המשכן היה קטן יותר וקירותיו וגגו היו עשויים עורות ובדים.
נרות השבת משמשים לקידוש ולחגיגת השבת. שני הנרות מסמלים את הציווי הכפול של השבת – "זכור ושמור", וכן מאירים את הבית בלילה כדי להשרות בו אווירת שבת חגיגית.
נרות הם מאפיין חשוב בציון שבתות וחגים. הם משמשים להארת הבית בלילה כדי להשרות אווירה חגיגית על הבית. נוסף על כך הנרות ממלאים תפקיד בטקסים של בית המקדש וחג החנוכה.
סוכה היא מעין בקתה המשמשת למגורים בשבעת ימי חג הסוכות. לסוכה חייבות להיות לפחות שלוש דפנות, ואת הגג שלה יש לבנות מחומרים אורגניים כגון ענפי עצים. במשך ימי החג נוהגים היהודים לאכול, לישון ולבלות את זמנם בסוכה במקום בבתי הקבע שלהם.
ספר התורה הוא העתק של חמשת חומשי התורה שנכתב בידי אדם על קלף (נייר העשוי מעור בעלי חיים). כתיבת הספר חייבת להתבצע על פי כללים שנועדו לשמור על הדיוק, על הקדושה ועל קלות הקריאה של הספר. בספר התורה נעשה שימוש בבתי הכנסת בזמן התפילות, כולל בשבת.
ציצית היא השם הכולל לחוטים שיש להוסיף לבגדים בעלי ארבע פינות. בכל אחת מן הפינות משחילים ארבעה חוטים, מקפלים וקושרים אותם עד שנוצרים שמונה קצוות חוט בכל פינה. שלושה מהחוטים בכל פינה צריכים להיות לבנים והרביעי בגוון תכלת מיוחד.
בכל יום התבצעה הקטרת (שרֵפת) קטורת על מזבח הזהב במשכן ובמקדש. מרכיבי הקטורת נזכרים בתורה. בקטורת נקשרו תכונות מיסטיות מסוימות, כפי שעולה מהשימוש בה בהגנה על בני ישראל מפני מגפה שהביא עליהם אלוהים (במדבר יז).
קורבן העומר הוא קורבן משׂעורים שהובא למקדש בלילה השני של פסח, תאריך המסמל את תחילת קציר השעורים. הבאת הקורבן פותחת את "ספירת העומר" – ספירת ארבעים ותשעה הימים עד ליום התחלת קציר החיטים.
את השופר מכינים מקרן של חיה, בדרך כלל אַיִל. בעבר שימשה תקיעת השופר לתרועה בעת קרב, אך כיום השימוש העיקרי בשופר הוא בתפילות ראש השנה וכן בצאת יום הכיפורים, אז התקיעה מסמלת מעין "קריאת השכמה" לקראת השנה העברית החדשה.
ברוב המקרים השמן המוזכר בתנ"ך הוא שמן צמחי, ובייחוד כזה המופק מזיתים. השמן מילא תפקיד בפעולות רבות במסורת היהודית, אך השימוש העיקרי בו היה חומר בעֵרה למנורה שבבית המקדש.
תערובות הן כינוי כולל למוצרים או לחומרים מותרים ואסורים שהתערבבו יחד. לאורך השנים שימשו דיני תערובות כר פורה לדיונים ולמחלוקות בהלכה היהודית. כמה קריטריונים נועדו לקבוע אם כמות החומר האסור בתוך התערובת מספיקה כדי לאסור את התערובת כולה.
תפילין הן קופסות עור שחורות ובתוכן מגילות קלף של פסוקים מן התורה. יהודים מגיל בר מצווה מניחים את התפילין על הזרוע ועל המצח מדי יום חול לפחות פעם אחת ביום החל בתפילת שחרית.
תרומה היא מתנה מקודשת הנלקחת מן היבול החקלאי בארץ ישראל וניתנת לכוהנים.
אודות "נושאים"
דפי הנושא מציגים מקורות נבחרים מארון הספרים היהודי עבור אלפי נושאים. ניתן לדפדף לפי קטגוריה או לחפש לפי נושא ספציפי, ובסרגל הצד מוצגים הנושאים הפופולריים ביותר ואלה הקשורים אליהם. הקליקו ושוטטו בין הנושאים השונים כדי ללמוד עוד.
בעזרת התרומה שלכם נוכל להוסיף מקורות, תרגומים, לפתח כלים חדשים ללימוד ולשמור על גישה חופשית ללימוד תורה, בכל מקום ובכל זמן. הקדישו יום לימוד
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור