פרשת קדושים תש"ג - "קדושים תהיו"
הגיליון הזה הוא השלמת הגיליון של אחרי מות-קדושים תש"ב, העוסק אף הוא בפרק זה. מפאת חשיבות השאלה הראשונה תועתק זאת כאן בשביל אלה שלא השתמשו בשנה שעברה בגיליון.
א. גדר "קדושים תהיו"
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"
קדשים תהיו YE SHALL BE HOLY — This means, keep aloof from the forbidden sexual relations just mentioned and from sinful thoughts. [It is evident that this is the meaning of קדשים תהיו because] wherever you find in the Torah a command to fence yourself in against such relations you also find mention of “holiness". Examples are: (Leviticus 21:7) “[They shall not take] a wife that is a harlot, or a profane etc.", and in the next verse "for I, the Lord, who sanctifieth you, [am holy]"; (Leviticus 21:15) “Neither shall he profane his seed (by the forbidden unions mentioned in the preceding verses) for I the Lord do sanctify him"; (Leviticus 21:6) "They shall be holy… followed by (v. 7) "[they shall not take] a wife that is a harlot or a profane" (cf. Vayikra Rabbah 24:4-6).
הוו פרושים מן העריות ומן העברה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא כ"א) אשה זונה וחללה וגו' אני ה' מקדשכם, (שם) ולא יחלל זרעו, אני ה' מקדשו, (שם) קדושים יהיו, אשה זונה וחללה וגו'.
קדשים תהיו YE SHALL BE HOLY — This means, keep aloof from the forbidden sexual relations just mentioned and from sinful thoughts. [It is evident that this is the meaning of קדשים תהיו because] wherever you find in the Torah a command to fence yourself in against such relations you also find mention of “holiness". Examples are: (Leviticus 21:7) “[They shall not take] a wife that is a harlot, or a profane etc.", and in the next verse "for I, the Lord, who sanctifieth you, [am holy]"; (Leviticus 21:15) “Neither shall he profane his seed (by the forbidden unions mentioned in the preceding verses) for I the Lord do sanctify him"; (Leviticus 21:6) "They shall be holy… followed by (v. 7) "[they shall not take] a wife that is a harlot or a profane" (cf. Vayikra Rabbah 24:4-6).
הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים (פרשה א' ב') ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם (שמיני פרק י"ב ג'), והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים. והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה: לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וציוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות. ימעט במשגל, כענין שאמרו (ברכות כ"ב א') שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו' ה') הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט. וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה, כענין שהזכירו (חגיגה י"ח ב') בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו' ח') בשמרו מטומאת המת גם כן. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה ומן הדיבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט' ט"ז) וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו. באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי, עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו (ברכות נ"ג ב') והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדושים - אלו מים אחרונים, כי קדוש - זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצוות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים. וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו' י"ח), שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו, כאשר אפרש (שם) בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה. וכן בענין השבת, אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות, ועוד אפרש זה (להלן כ"ג כ"ד) בע"ה.
To all the congregation of the Children of Israel: Our rabbis already said (Sifra, Kedoshim, Section 1) that this section was stated in assembly, since the majority of the corpus of the Torah depends on it - and this is the reason [it states,] "to all the congregation of the Children of Israel." However, it is mentioned here in Torat Kohanim (Leviticus), because it will mention the peace offerings in [this section] and because it will mention the judgement that it will command [about] what to do to those that do the abominations that are mentioned in it. And the sexual transgressions and the abominations are mentioned in this book because of the reason that we wrote at the beginning of the book. You shall be holy: "One should be separate from sexual transgressions and from sin, for any place that one finds a fence [before] sexual transgressions, one [also] finds holiness (kedusha)" - this is the language of Rashi. But in Sifra, Kedoshim, Section 1, Chapter 2, I saw only, "You shall be holy." And [so,] they learned there (Sifra, Shemini, Chapter 12:3), "'And you shall sanctify yourselves and be holy, since holy am I' (Leviticus 11:44) - Just like I am holy, you should be holy; just like I am separate, you should be separate." But according to my opinion, this separation is not to separate from sexual transgressions, like the words of the rabbi (Rashi). But [rather], the separation is the one mentioned in every place in the Talmud where its [practitioners] are called those that have separated themselves (perushim). And the matter is [that] the Torah prohibited sexual transgressions and forbidden foods, and permitted sexual relations between husband and wife and the eating of meat and [the drinking of] wine. If so, a desirous person will find a place to be lecherous with his wife or his many wives, or to be among the guzzlers of wine and the gluttons of meat. He will speak as he pleases about all the vulgarities, the prohibition of which is not mentioned in the Torah. And behold, he would be a scoundrel with the permission of the Torah. Therefore, Scripture came, after it specified the prohibitions that it completely forbade, and commanded a more general [rule] - that we should be separated from [indulgence of] those things that are permissible: He should minimize sexual relations, like the matter that they stated (Berakhot 22a), "That Torah scholars should not be found with their wives [constantly] like chickens." And he should only have relations according to the need for his execution of the commandment. And he should sanctify himself from wine by minimizing it - just as Scripture calls the Nazarite, holy (Numbers 6:5); and mentions the evil that comes from it in the Torah with Noach (Genesis 9:21) and with Lot (Genesis 19:33). And so [too], he should separate himself from impurity - even though we are not prohibited from it in the Torah - as they mentioned (Chagigah 18b), "The clothing of ignorant people are [considered] midras (a type of impurity) for perushim." And just as the Nazarite is also called holy for his guarding [himself] from the impurity of the dead. And he should also guard his mouth and his tongue from becoming defiled from the multitude of coarse food and from disgusting speech, as mentioned by Scripture (Isaiah 9:16), "and every mouth speaks a vulgarity." And he should sanctify himself with this, until he comes to separation (perishut) - as they said about Rabbi Chiya, that he never spoke idle conversation in his life. For these [things] and similar to them comes this general commandment - after it listed all of the sins that are completely forbidden - until he includes in this general rule the command of cleanliness of his hands and his body. As they stated (Berakhot 53b), "'And you shall sanctify yourselves' - these are the first waters (to wash hands before the meal), 'and be holy' - these are the last waters (to wash hands after the meal), 'since holy' - this is fragrant oil (to ward off bad odors)." As even though these commandments are rabbinic, the essence of Scripture prohibits things like these; that we should be clean and pure and separate ourselves from the masses of people, who dirty themselves with those things that are permissible and with those things that are ugly. And this is the way of the Torah to state the particulars and [then] the general rules. And similar to this is when after the prohibition of the specific laws of trade among men - do not steal, do not burglarize, do not deceive, and all of the other prohibitions - it states the general principle, "And you shall do the straight and the good" (Deuteronomy 6:18), so that it places into a positive commandment, uprightness, compromise and going beyond the letter of the law towards the will of his friend - as I will explain (there), when I get to its place, with the will of the Holy One, blessed be He. And so [too] with the matter of the Shabbat, it forbade the types of work with a negative commandment and the exertions with a general positive commandment, as it states, "rest"; and I will explain this more (Ramban on Leviticus 23:24), with the will of God. And the explanation of the verse saying, "since Holy am I the Lord, your God," is to say that we merit to cling to Him by our being holy. And this is like the matter of the first statement in the ten statements (Ten Commandments - Exodus 20:3). And it commanded (Leviticus 19:3), "A man, his mother and father must fear" [here], since there (in the Ten Commandments), it commanded about honor, and here it will command about fear. And it said [here] "and guard my Shabbats," since there it commanded on the remembering [of the Shabbat] and here on the guarding and we have already explained the matter of both of them (Ramban on Exodus 20:8).
1. מה ההבדל בין פירוש רש"י לפירוש רמב"ן?
2. מה פירוש המושג "נבל ברשות התורה" שבדברי הרמב"ן?
השווה את דברי הרמב"ן כאן לדבריו בדברים ו' י"ח ד"ה ועשית הישר והטוב, ובאר, מה המגמה הכללית שבדבריו בשני המקומות האלה?
רמב"ן, שם:
על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות ה' ועדותיו וחקותיו ותכוון בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. ולמען ייטב לך, הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי ה' מטיב לטובים ולישרים בלבותם. ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר ציוך, ועתה יאמר גם באשר לא ציוך - תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא י"ט ט"ז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק י"ח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק ט"ז), לא תקלל חרש (שם פסוק י"ד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (בבא מציעא ק"ח א'), ואפילו מה שאמרו (יומא פ"ו א') פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר.
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
Ye shall fear every man his mother, and his father, and ye shall keep My sabbaths: I am the LORD your God.
ד"ה איש אמו ואביו תיראו: כל אחד מכם תיראו אביו ואמו, זהו פשוטו (תורת כהנים, קידושין כ"ט), ומדרשו: אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים. אם כן, למה נאמר איש - שהאיש סיפק בידו לעשות אבל אשה רשות אחרים עליה.
איש אמו ואביו תראו means, EVERYONE OF YOU SHALL FEAR HIS MOTHER AND HIS FATHER; this is the literal sense. The Halachic explanation of the verse, however, is as follows: Since Scripture says איש I have here only the law that a man must fear his father and his mother, whence do I know that this applies also to a woman? Because Scripture states תיראו (in the plural), it is evident therefore that it speaks here of two (man and woman). But if this be so (that Scripture means to include a woman also) why does it use the term איש, a man? Because it is the man who has the means to do it, whilst the woman is under the control of others (what she does is dependent upon her husband’s consent)(Sifra, Kedoshim, Section 1 3; Kiddushin 30b).
מהן הקושיות השונות שמתרץ רש"י בדבריו?
ד"ה אמו ואביו תיראו: כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים.
אמו ואביו תיראו EVERYBODY OF YOU SHALL FEAR HIS MOTHER AND HIS FATHER — Here Scripture mentions the mother before the father because it is manifest to Him that the child fears the father more than the mother and therefore by mentioning the mother first Scripture stresses the duty of fearing her. In the case of honoring one's parents, however, Scripture mentions the father before the mother because it is manifest to Him that the child honors the mother more than the father because she endeavors to win him over by kindly words. Therefore by mentioning the father first Scripture emphasizes the duty of honoring him (Kiddushin 30b - Kiddushin 31a).
דברי רש"י אלה לקוחים מן המכילתא לפרשת יתרו (שמות כ' י"ב).
אבל בספרא למקומנו נאמר:
האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו – מלמד ששניהם שקולים.
ובדומה לזה עיין רש"י, שמות ו' כ"ו:
ד"ה הוא אהרן ומשה: אלו שהוזכרו למעלה שילדה יוכבד לעמרם הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' (שמות רבה פרק א') יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר לך ששקולין כאחד.
מהי הסתירה הנראית לכאורה בין שני המדרשים, וכיצד יש לישבה?
סתירה כזו תמצא גם בין
ד"ה מחלה נעה: ולהלן הוא אומר (במדבר ל"ו) ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכולן שקולות זו כזו לפיכך שינה את סדרן.
מחלה נעה וגו׳ MAHLAH, NOAH, etc. — But further on (Numbers 36:11) states, “And Mahlah, Tirzah were” (changing the position of the names within the verse): this is to tell you that they all were of equal worth one with another, and on this account it is that it changed their order (i.e. the order of their names) (Sifrei Bamidbar 133:2).
ד"ה מחלה תרצה: (בבא בתרא ק"כ) כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן, ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן, ומגיד ששקולות זו כזו.
מחלה תרצה וגו׳ MAHLA, TIRZA etc., — Here it enumerates them according to their superiority over one another in years for they were married in the order in which they were born. But everywhere else in the Bible it enumerates them according to their intelligence: This tells us that they were all equal (cf. Bava Batra 120a; Rashi on Numbers 27:1).
3. רש"י:
ד"ה ואת שבתותי תשמורו: סמך שמירת שבת למורא אב לומר, אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אִם יאמר לך: חלל את השבת, אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצות.
והשווה לזה:
רש"י-
ד"ה ששת ימים: הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת.
ששת ימים SIX DAYS [MAY WORK BE DONE] — He intentionally mentioned to them the prohibition in reference to the Sabbath before the command about the building of the Tabernacle in order to intimate that it does not set aside (supersede) the Sabbath (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 35:1:1).
ד"ה ומקדשי תיראו: (יבמות ה') לא יכנס לא במקלו ולא במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו. ואף על פי שאני מזהירכם על המקדש - את שבתותי תשמורו, אין בנין בית המקדש דוחה שבת.
ומקדשי תיראו AND YE SHALL REVERE MY SANCTUARY — This implies that one should not enter it with his staff in hand or in his shoes, or with his money belt or with the dust on his feet (all signs of irreverence) (Sifra, Kedoshim, Chapter 7 9; Berakhot 54a; Yevamot 6b). But — says God — although I warn you with regard to the reverence due to the Sanctuary, yet — את שבתתי תשמרו YOU SHALL KEEP MY SABBATHS — not even the erection of the Sanctuary can set aside the Sabbath law (Sifra, Kedoshim, Chapter 7 7; Yevamot 6a; cf. Rashi on Exodus 35:2).
הרא"ם, (ר' אליהו מזרחי) מקשה:
ויש לתמוה, היכי מפיק מסמיכות שמירת שבת למורא אב ואם דשמירת שבת עדיף ממורא אב ואם, ולא ההפך? אדרבה: מדהקדים מורא אב ואם לשמירת שבת, משמע דמורא אב ואם עדיף טפי, דכהאי תונא דייק בפרשת ויקהל (ל"ה ב') ד"ה ששת ימים, ותניא נמי: יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר: את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו... אלמא שבת דקדים עדיף טפי ממקדש דכתיב בתריה?
באר את קושייתו של הרא"ם, ונסה לישבה מתוך דברי רש"י לפסוקנו.
ג. מתנות עניים
"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
And when ye reap the harvest of your land, thou shalt not wholly reap the corner of thy field, neither shalt thou gather the gleaning of thy harvest.
א. בטעם מצוות לקט פאה וכו' כותב
ספר החינוך
כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. וכבר כתבתי כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה' בה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפרותיו בשדה ויפקירם, שיהנו בו הצריכים, תראה נפשו שובע רצון ורוח נכון ומבורך, וכי ה' יתברך השביעו בטובו וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל את הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בו האביונים, שראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה, כי ירעבו – יורה בנפשו בלי ספק רע לב...
1. מהו טעם המצוות האלה לפי דעתו, ומדוע נמנע מלראות טעמן בסיפוק צרכי העניים?
כל מתנות עניים אלה (לקט, שכחה, פאה, עוללות, פרט) אין בהם טובת הנייה לבעלים, אלא עניים באין ונוטלין אותן על כורחן של בעלים, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו.
With regard to all of these gifts to the poor, owners may not derive any benefit from them, but rather the poor come and take them regardless of the owner's wishes. Even if he [the farmer] is one of the poor of Israel, they take them from his possession.6See Babylonian Talmud Chullin 131 a-b. Even if the farmer is poor, he is still obligated to give to the poor as a member of the community. This principle that all may give is taken up again in Chapter 10, with the provision that collectors of tzedakah may not cause any public embarrassment to a poor person.
2. באר את הביטוי טובת הנייה (=טובת הנאה).
3. מהיכן בפסוקנו דייקו שאין לבעלים טובת הנאה בהם?
ד. שאלות במפרשים
ד"ה ואוכליו: כל אחד מאוכליו. וכן וצדיקים ככפיר יבטח.
Whoever eats [plural] will suffer [singular] Each one of the people who eat it, as in “The righteous [plural] are secure [singular] like a lion” [Proverbs 28:1] [cf. comment on Deuteronomy 7:10].
מה קשה לראב"ע?
הבא עוד דוגמאות מתוך התנ"ך לתופעה זו.
2. רש"י, פסוק ט"ו:
ד"ה בצדק תשפט: כמשמעו.
דבר אחר: הוי דן את חברך לכף זכות (סנהדרין ל"ב).
בצדק תשפט עמיתך IN RIGHTEOUSNESS SHALT THOU JUDGE THY COMPANION — Take this as the words imply (i.e. take the word צדק as what it usually implies: strict right). Another explanation is: Judge thy fellow man with an inclination in his favour (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 4; Shevuot 30a).
מה קשה לרש"י?
מה ההבדל בין שני פירושיו?
ד"ה לא תשנא: ...ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו: וטעם ואהבת לרעך כמוך. הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חברך (בבא מציעא ס"ב א'). אלא מצוות התורה שיאהב חירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך", והשוה אותם במלת "לרעך", וכן ואהבת לו כמוך (פסוק ל"ד) דגר, שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים, להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה, ולא שישוה אליו, אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה, ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו, אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה. ועל כן אמר ביהונתן (שמואל א' כ' י"ז) כי אהבת נפשו אהבו, בעבור שהסיר מידת הקנאה מלבו ואמר (שם כ"ג י"ז) ואתה תמלוך על ישראל וגו'...
You shall not hate your brother in your heart: Since it is the way of haters to hide their hatred in their hearts, as it stated (Proverbs 26:24), "A hater makes his lips foreign," the verse mentioned what is common. And [then] it stated, "you shall surely rebuke your kinsman," [as] a separate commandment to teach him ethical reproofs. And "and you shall not carry sin for him" [is] that there will be guilt upon you if he sins and you had not reproved him. And the language of Onkelos inclines to this [understanding], as he says, "that you not receive liability for what is his" - that you do not receive punishment for his sin. And afterwards (Leviticus 19:18), it commanded that you love him. And behold, one who hates his neighbor transgresses a negative commandment and one who loves him, fulfills a positive commandment. And what is correct in my eyes is that "you shall surely rebuke your kinsman," is like "And Avraham rebuked Avimelekh" (Genesis 21:25). And the verse states, "You shall not hate your brother in your heart" in his doing to you that which is not like your will; but rather, rebuke him [by saying], "Why did you do like this to me." [Hence the meaning of] "And you shall not carry sin for him" [is] to cover up your hatred for him in your heart and not to tell him. As in your rebuking him, he will make amends with you or repent and admit his sin, and it will be atoned for him. And afterwards it warns that you not take revenge from him and not bear a grudge in your heart [about] what he did to you. As it is likely that he will not hate him but he will remember the sin in his heart. And therefore it warns him that he erase the crime and sin of his brother from his heart. And afterwards it commands him, "and you shall love your neighbor as yourself." The phrase "love your neighbor as yourself" is an exaggeration, since the heart of a person will not accept that he love his fellow as he loves himself. Moreover, Rabbi Akiva has already taught (Bava Metzia 62), "Your life comes before the life of your fellow." Rather, the Torah here enjoins us that one should love his neighbor with every item with which he loves himself, [to receive] every benefit [that he wish upon himself]. It is likely that this is the reason for the dative (literally, "to your neighbor") instead of the accusative form of the verb phrase; we find the same in "and you shall love to him as yourself" (Leviticus 19:34) regarding the convert - the understanding of which is to equalize the love of both of them in his mind. As sometimes a person may wish upon his neighbor certain benefits, but only wealth, not wisdom and the like. But even if he wishes his cherished friend well in everything, i.e. wealth, honor, knowledge, and wisdom, he will not make him equal to him, but rather he will still desire in his heart a larger share of all the benefits. And [so] the Torah commanded that there not be this petty jealousy in his heart. Rather, a man should wish his fellow well in everything, just as he does in his own case, and place no limitations on his love. Therefore, in the case of Yonatan and David (I Samuel 20:17), it stated that Yonatan "loved him as his own soul," since he had removed all jealousy from his heart, and stated "and you shall rule over Israel, etc." (I Samuel 23:17). And our Rabbis have already explained the matter of vengeance and grudges (Sifra, Kedoshim Chapter 4 10-11), that it is with something that has no monetary liability [such as if he says], "Lend me your sickle, lend me your spade." As with something that his fellow has a monetary liability to him, such as with damages and similar to it, he is not obligated to leave him alone. Rather, he should make a claim against him in court and be paid by him, from the verse (Leviticus 24:19), "as he has done, so shall it be done to him." And when he pays that which he borrowed or which he stole, he himself is obligated to pay [it]. And all the more so with the matter of souls, that he take vengeance and a grudge through a court that instructs with the laws of the Torah, until he redeems the blood of his brother from his hand.
מה קשה לרמב"ן?
ד"ה לא תשנא: ...וענין הנקימה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו (תו"כ קדושים ד' י' י"א) שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחוייב להניח לו, אבל יתבענו בבית דין וישולם ממנו, מפסוק, כאשר עשה כן יעשה לו (להלן כ"ד י"ט), והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בענין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה.
You shall not hate your brother in your heart: Since it is the way of haters to hide their hatred in their hearts, as it stated (Proverbs 26:24), "A hater makes his lips foreign," the verse mentioned what is common. And [then] it stated, "you shall surely rebuke your kinsman," [as] a separate commandment to teach him ethical reproofs. And "and you shall not carry sin for him" [is] that there will be guilt upon you if he sins and you had not reproved him. And the language of Onkelos inclines to this [understanding], as he says, "that you not receive liability for what is his" - that you do not receive punishment for his sin. And afterwards (Leviticus 19:18), it commanded that you love him. And behold, one who hates his neighbor transgresses a negative commandment and one who loves him, fulfills a positive commandment. And what is correct in my eyes is that "you shall surely rebuke your kinsman," is like "And Avraham rebuked Avimelekh" (Genesis 21:25). And the verse states, "You shall not hate your brother in your heart" in his doing to you that which is not like your will; but rather, rebuke him [by saying], "Why did you do like this to me." [Hence the meaning of] "And you shall not carry sin for him" [is] to cover up your hatred for him in your heart and not to tell him. As in your rebuking him, he will make amends with you or repent and admit his sin, and it will be atoned for him. And afterwards it warns that you not take revenge from him and not bear a grudge in your heart [about] what he did to you. As it is likely that he will not hate him but he will remember the sin in his heart. And therefore it warns him that he erase the crime and sin of his brother from his heart. And afterwards it commands him, "and you shall love your neighbor as yourself." The phrase "love your neighbor as yourself" is an exaggeration, since the heart of a person will not accept that he love his fellow as he loves himself. Moreover, Rabbi Akiva has already taught (Bava Metzia 62), "Your life comes before the life of your fellow." Rather, the Torah here enjoins us that one should love his neighbor with every item with which he loves himself, [to receive] every benefit [that he wish upon himself]. It is likely that this is the reason for the dative (literally, "to your neighbor") instead of the accusative form of the verb phrase; we find the same in "and you shall love to him as yourself" (Leviticus 19:34) regarding the convert - the understanding of which is to equalize the love of both of them in his mind. As sometimes a person may wish upon his neighbor certain benefits, but only wealth, not wisdom and the like. But even if he wishes his cherished friend well in everything, i.e. wealth, honor, knowledge, and wisdom, he will not make him equal to him, but rather he will still desire in his heart a larger share of all the benefits. And [so] the Torah commanded that there not be this petty jealousy in his heart. Rather, a man should wish his fellow well in everything, just as he does in his own case, and place no limitations on his love. Therefore, in the case of Yonatan and David (I Samuel 20:17), it stated that Yonatan "loved him as his own soul," since he had removed all jealousy from his heart, and stated "and you shall rule over Israel, etc." (I Samuel 23:17). And our Rabbis have already explained the matter of vengeance and grudges (Sifra, Kedoshim Chapter 4 10-11), that it is with something that has no monetary liability [such as if he says], "Lend me your sickle, lend me your spade." As with something that his fellow has a monetary liability to him, such as with damages and similar to it, he is not obligated to leave him alone. Rather, he should make a claim against him in court and be paid by him, from the verse (Leviticus 24:19), "as he has done, so shall it be done to him." And when he pays that which he borrowed or which he stole, he himself is obligated to pay [it]. And all the more so with the matter of souls, that he take vengeance and a grudge through a court that instructs with the laws of the Torah, until he redeems the blood of his brother from his hand.
מה קשה לרמב"ן?
ה. משל המגל והקרדום - שאלות ברש"י
"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'"
Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
ד"ה לא תקם: (יומא כ"ג) אמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו. למחר אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני - זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה - אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו לאו. למחר אמר לו השאילני מגלך, אמר לו הא לך, ואיני כמותך שלא השאלתני - זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו אף על פי שאינו נוקם.
לא תקם THOU SHALT NOT AVENGE — If one says to another “Lend me your sickle", and he replies, “No!", and the next day he (the latter) says to him (the former), “Lend me your hatchet”, and he retorts, “I am not going to lend it to you, just as you refused to lend me your sickle״ — this is avenging. And what is “bearing a grudge”? If one says to another, “Lend me your hatchet”, and he replies “No!” and on the next day he says to him “Lend me your sickle”, and he replies: “Here it is; I am not like you, because you would not lend me” — this is called “bearing a grudge (נטירה)” because he retains (נוטר) enmity in his heart although he does not actually avenge himself (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 10-11; Yoma 23a).
הקשו המפרשים על דברי חז"ל אלה המובאים ברש"י: למה אצל נקמה פתח במגל וסיים בקרדום, ובנטירה להפך - למה נמנעו מלהביא את שתי הדוגמאות בצורה מקבילה? התדע לענות על קושיה זו?