Relationshipful Meaning III - shiurim #9-11 Maharal, Derakh Chaim 4:13

(ז) רבי שמעון אומר ג' כתרים הם וכו'. יש לשאול, מה שאמר 'ג' כתרים', ולמה לא אמר 'ד' כתרים', ועיקר הכתר, שהוא כתר שם טוב, לא חשיב. ועוד קשה, במקדש היה כנגד כל הכתרים כלי, מרמז על כל כתר וכתר; שהרי על הארון היה זר, שהוא כתר סימן לכתר תורה. והיה זר על השלחן, והוא סימן לכתר מלכות, שהשלחן הוא רמז על המלכות, כמו שאמרו 'שלחן של מלכים'. והיה זר על המזבח, סימן לכתר כהונה, וכמו שאמרו במסכת יומא (עב:) על כל אלו ג' כתרים. ואילו כנגד כתר שם טוב, שהוא על כל הכתרים, לא היה* במקדש.

(ח) ובמדרש רבות אמרו בפרשת נשא (במדב"ר יד, י) כי המנורה מרמז כתר שם טוב, כי שם טוב הוא אל מי שהוא בעל מצוה, וזהו המנורה, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), ולפיכך המנורה הוא מורה על כתר שם טוב. ואתי שפיר מה שאמר 'וכתר שם טוב עולה על גביהן', כי המנורה גם כן היא על כל אלו שלשה כלים.

(ט) אבל לפי הנראה אין זה מעיקר המדרש כלל, והוא מן התוספות שבאו במדרש, ואינם מן המדרש, וכך מוכח הלשון, כי יש לשאול, כל שכן, הרי לא היה כתר על המנורה, והיה ראוי להיות כתר על המנורה. וזה יש ליישב, כי הנרות היו עולים למעלה עוד, כדכתיב (שמות כז, כ) "להעלות נר תמיד", ולפיכך אי אפשר להיות כתר על המנורה, כיון שהנר היה עולה למעלה מן הזר, אם היה זר. ואין דומה לשלחן, שהיה הלחם מונח עליו, כי לא שייך 'עולה' בלחם, ואפילו אם היה הלחם עולה על הזר, כיון שהלחם היה מונח על השלחן, והזר עולה למעלה מן השלחן, הנה הזר היה על הלחם. אבל בנרות שייך 'עולה', שהרי כתיב "להעלות נר תמיד", ואין ראוי שיהיה עולה על הכתר דבר. ומפני שכתר שם טוב עולה על הכל כתיב "להעלות נר תמיד".

(י) ועוד כי הכתר הוא תכלית המדריגה והמעלה של בעל הכתר. וכל כתר מן אלו ג' כתרים יש לו תכלית וסוף, כי עד כך הוא מגיע. ולפיכך אפשר שיהיה כתר מורה על ג' כתרים אלו. אבל כתר שם טוב אין תכלית וסוף לכתר הזה, כי הוא עולה למעלה למעלה ומתפשט לאין סוף כמו שיתבאר, ולפיכך אין ראוי שיהיה כתר למנורה, שהוא מורה על שם טוב, רק כתיב "להעלות נר תמיד", כי הכתר הזאת עולה למעלה למעלה תמיד, כי אין סוף לכתר הזה. ולכך לא היה כתר במקדש מורה על כתר שם טוב, שאם כן היה תכלית וגבול אל הכתר.

(יא) ובמדרש (קה"ר ז, ג), אמר רבי שמעון בן יוחאי, חביב שם טוב מארון הברית, שארון הברית לא הלך לפניהם רק שלשה ימים (במדבר י, לג), ושם טוב עולה מסוף עולם ועד סופו. מנא לן, מדוד, שנאמר (דהי"א יד, יז) "ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן פחדו על כל הגוים", עד כאן. וביאור דבר זה, כי כתר תורה, במה שהשכל נבדל מן האדם, ולפיכך לא היה ארון ברית ה' הולך בתוך המחנה של ישראל, רק היה נוסע לפניהם, והלך לפני המחנה. ודבר זה היה דומה אל האדם, כי השכל הוא נבדל מן האדם, ואינו מוטבע באדם החמרי, והוא נבדל ממנו. אבל מכל מקום יש כאן הקשר, שמקושר השכל באדם. ולכך כתיב (במדבר י, לג) "וארון ברית ה' נוסע לפניהם שלשה ימים". ומהלך ג' ימים עדיין יש לו קשור אל אותו שהוא אחריו, וכמו שמצינו שאמרו ישראל (שמות ה, ג) "דרך שלשת ימים נלך במדבר וגו'", ובודאי מה שאמרו ישראל שילכו דרך ג' ימים, היינו שאין רוצים להרחיק לגמרי, וכמו שאמר פרעה (שמות ח, כד) "רק הרחק לא תרחיקו וגו'". לכך לא היה הארון נבדל מהם לגמרי. אבל כתר שם טוב אין לו דבר זה כלל, רק הוא מסוף עולם עד סופו, וכמו שיתבאר, כי ראוי שיהיה השם טוב מסוף העולם עד סופו. ולפיכך אין ראוי שיהיה כתר אל המנורה כלל, כי אין גבול לכתר הזאת, רק כתיב (שמות כז, כ) "להעלות נר תמיד", שהוא עולה תמיד.

(יב) ועוד, אין ראוי שיהיה כתר למנורה, כי הכתר הזאת משונה מן שאר הכתרים. כי שאר הכתרים, המעלה נמצא* בבעל הכתר עצמו; כי התורה הוא בבעל התורה, וכן הכהונה, וכן המלכות, הכל נראה ונרגש בבעל הכתר. אבל בעל שם טוב, אין השם טוב נמצא בבעל שם טוב, כי מה ידע בעל שם טוב מן השם טוב אשר יש לו אצל אחרים. ולפיכך אין ראוי שיהיה הכתר במנורה, שאם כן היה מורה הכתר הזאת שיש [המעלה] במנורה עצמה, כי יש כתר בעצמו של בעל הכתר, ודבר זה אינו כלל, כי כתר זאת של שם טוב היא נמצאת אצל אחרים, לא אצל בעל השם טוב. ולפיכך פשוט הוא שאין ראוי שיהיה כתר בכלי, שהוא מורה על בעל הכתר.

(יג) ובזה יש לתרץ מה שאמר 'ג' כתרים הם', ולא מנה כתר שם טוב עמהם. שכך פירושו; ג' כתרים הם מורגשים ונראים לעין הכל. כי התורה, כתר מורגשת בו* בבעל התורה, שהאדם חכמתו אתו ותורתו עמו. וכן הכהונה, וכן המלכות, כל הכתרים נראים ומורגשים. אבל כתר שם טוב אינו מורגש ואינו ניכר. ולפיכך לא היה כתר במנורה, כיון שאין הכתר ניכר.

(יד) וקשיא עוד, דאם המנורה היא מורה כתר שם טוב, ומאחר שכתר שם טוב עולה על גביהן, למה המנורה אינה בקדש הקדשים, כמו הארון שהוא לפני ולפנים. וגם זה אינו קשה*, כי לכך לא היתה המנורה לפני ולפנים, כדתנן (ראה למעלה פ"ג מ"ט) כי כל שחכמתו קודמת למעשיו, אין חכמתו מתקיימת. וכל שמעשיו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. ולפיכך קודם* המנורה המורה על המעשה, ואחר כך הוא מגיע אל הארון לפני ולפנים. ומעתה כל הכתרים מסודרים כסדר; תחלת הכל המזבח, ודבר זה כי קודם שידע ברע ובטוב נולד בכהונה, ודין כהונה עליו לכל דבר, שהוזהרו גדולים על הקטנים, ונולד הכהן בקדושתו. ואחר כך הוא מגיע לעשיית המצות, וכנגדו השלחן שהוא מלכות, כי אלו שני דברים הם באים ביחד; לעשות מצות, ולהיות מלך משעה שהוא חייב במצות. ואחר כך הוא מגיע אל מדריגת התורה, והיא בפני עצמה לפני ולפנים, והכל כסדר.

(טו) ומה שלא אמר 'וכתר המעשים עולה על גביהן', שהרי בכל מקום אמר (למעלה פ"ג משניות ט, יז) 'כל שחכמתו מרובה ממעשיו', ולמה אמר 'כתר שם טוב'. מפני שבא לומר באיזה צד מעשים עולה על הכל, ואמר מפני כי המעשים הם שם טוב, ושם טוב עולה על הכל. ועוד קשה, למה 'כתר שם טוב עולה על גביהן', אף על גב שאמרו (למעלה פ"א מי"ז) 'לא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר', אבל בודאי מה שאמר כאן 'כתר תורה' לא אמרו כשאין לו מעשים, דודאי כהאי גונא לא כתר הוא כלל. ואם יש בו מעשים, ויש לו שני כתרים, היה נראה כי כתר תורה הוא יותר מן המעשים. ואין זה קשיא, ד'כתר שם טוב' היינו כשיש לו מעשים מופלגים ביותר, ומעשים כמו אלו מביאים לאדם שם טוב, והם עולים למעלה מכל. ולכך 'כתר שם טוב עולה על גביהן'.

(טז) אבל פירוש העיקר מה שלא היה כלי במקדש ועליו זר כנגד כתר שם טוב, כי מפני זה אמר 'וכתר שם טוב עולה על גביהן'. והטעם מה שכתר הזאת עולה על גביהן, כי השם מפני שהוא מורה על עצמו של בעל השם, מופשט מן הגשמי. כי זהו ענין השם, שהוא מופשט לגמרי, (-רק השם-) שהוא ענין שכלי בלבד. ואין זה דומה לתורה, כי כתר תורה אין ספק כי יש לחכמה התחברות אל האדם, אף שהחכמה נבדלת מן האדם, מכל מקום הגוף נושא החכמה, והחכמה יש לה קשור עם האדם שהוא בעל גוף. אבל השם הטוב שהוא מופשט מן הנושא, הוא נבדל לגמרי, ולכך הוא על גביהן. וזה שאמרו ז"ל במדרש (קה"ר ז, ג) כי הארון לא היה הולך לפני ישראל רק ג' ימים בלבד. שתראה כי יש לתורה חבור עם ישראל, כי מהלך ג' ימים אינו מרוחק לגמרי, כמו שהתבאר למעלה. כמו שתאמר כי פלוני זה רחוק מן העיר תוך ג' ימים, לא יאמר בזה שהוא נבדל ומופרש מן העיר לגמרי, כיון שהוא תוך ג' ימים. וזה מורה כי כתר תורה יש לו צירוף אל האדם. אבל השם טוב הוא בכל העולם, מפני שהשם מופשט לגמרי, הוא שכלי, מורה על המהות, והוא מופשט מן הגשמי, ואין* לו התקשרות אל הגוף כלל.

(יז) ולפיכך לא היה כלי במקדש יורה על כתר שם טוב, כי אם היה כלי במקדש מורה על הכתר, היה הכתר הזה במקום מוגבל. אבל כתר שם טוב אין לו מקום מוגבל, שהרי אמר (קה"ר ז, א) כי שם טוב הוא מסוף עולם ועד סופו. ולכך אין ראוי שיהיה כלי במקדש מורה על כתר זה. ואף הארון, הלא היה מונח בקדש הקדשים (שמות כו, לד), שהיה נבדל מן האדם לגמרי, ולא נכנס שם אדם רק כהן גדול ביום הכפורים (רש"י ויקרא טז, ג). וזה יורה כי הכתר של תורה נבדלת גם כן מן האדם. וכתר שם טוב עולה על גביהן, כי השם טוב הוא יותר נבדל. לכך אי אפשר לומר שיהיה לו כלי בבית המקדש שעליו הכתר. וזהו הטעם שהוא ברור, ואין ספק בו.

(יח) ומזה הטעם אמר 'ג' כתרים הם', ולא כלל עמהם כתר שם טוב לומר 'ד' כתרים הם'. מפני כי אלו ג' כתרים מתדמים ביחד, שכל אלו ג' כתרים יש להם שווי יחד. רק כתר שם טוב הוא מיוחד בעבור שאין גבול לכתר הזאת, מפני שהוא מסוף העולם ועד סופו, מה שלא תמצא בשאר הכתרים, כי הכתר הזאת הוא כתר מופשטת נבדלת לגמרי, וכמו שהתבאר למעלה, אין לכלול כתר זה עמהם. והרי אף במקדש לא היתה כתר זאת עם שאר כתרים, וכל זה למעלת הכתר הזאת שלא יתיחס לה המקום, אשר המקום הוא שייך לדבר הגשמי. אף כי התורה היא שכלית, מכל מקום יש כאן צד מה [המתיחס לגשמי], שהרי התורה עם האדם, שהוא בעל גוף, ולא כן השם. ולפיכך אין לכלול כתר שם טוב עם אלו כתרים כלל.

(יט) וגם מה שפירשנו למעלה הוא נכון; כי מה שאמר 'ג' כתרים הם', פירוש שיש ג' כתרים אשר הם כתרים לפניך. אבל כתר שם טוב אינו כתר לפניך, שהוא אצל המקבלים השומעים שמו. וכך פירושו; ג' כתרים הם ידועים ונראים לפניך, אבל יש כתר אחרת בלתי מורגשת, והיא כתר שם טוב עולה על גביהן. ומזה תבין מה שאמר 'כתר שם טוב עולה על גביהן', כי זאת הכתר על כלם, מצד שהכתר הזאת נבדלת לגמרי, ואין לה קשור עם הגוף. כי הדבר שיש לו קשור עם הגוף, שהוא באדמה (בראשית ב, ז), אינו עולה כל כך. לכך כתר תורה, שיש לה קשור עם הגוף, אינו עולה למעלה כמו הכתר הזה, שהוא כתר שם טוב.

(כ) ויש לשאול, מנינא למה [לי], שאמר 'ג' כתרים הם', ולמה צריך למנין. ויש לך לדעת, כי אלו ג' כתרים שזכרו כאן שנתן השם יתברך לישראל, תורה ומלכות וכהונה, הם כנגד האדם. כי יש באדם ג' חלקים; החלק האחד הוא השכל שבאדם, החלק הב' הוא הנפש, החלק הג' הוא הגוף, אלו ג' חלקים הם כל חלקי האדם. וכנגד אלו הם ג' כתרים אלו; כי כתר תורה הוא כנגד השכל. וכתר כהונה כנגד הגוף, כי הכהונה היא מעלת וקדושת הגוף. שהרי הכהן הוא נולד בקדושה, והכהונה תולה בטפה שנולד מן הכהן. וזה ההפרש שיש בין הכהונה ובין כתר מלכות ובין כתר תורה; כי כתר כהונה היא קדושת הגוף, ולפיכך הנולד מן הגוף הוא גם כן קדוש, רק אם חלל זרעו. ולא כן המלך, כי אפשר שאין בנו מלך. ומכל שכן אצל התורה, שאין בנו של תלמיד חכם בודאי בעל תורה. וזה האב שיש לו המעלה הזאת, אינו נותן לבן הנפש ולא השכל. אבל הגוף הוא מן האב, היא הטפה, כמו שמבואר בפרק המפלת (נדה לא.), ולפיכך הבן יורש את* הכהונה.

(כא) והנה כתר כהונה שנתן השם יתברך לישראל, הוא כנגד מה שבאדם קדושה בגוף. ולפיכך המומים פוסלין בכהנים (ויקרא כא, יז-כג), ולמה המומים פוסלים בכהנים. וזה מפני כי הכהן יש לו קדושת הגוף, וכאשר יש מום בגוף, פסול לעבודה. ומזה תבין מה שאמרו בכתובות (עב:) שכל המומין שפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, ומה ענינם יחד. אבל פירוש כי היא האשה גם כן גופנית יותר מן האיש, כי האיש דומה לנפש שהוא מושל, כדכתיב (בראשית ג, טז) "והוא ימשול בך*", והאשה דומה לגוף. ולכך כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים.

(כב) אמנם ראוי לך להבין דבר זה שאמרנו כי יש לכהנים קדושת הגוף, שהכוונה בזה שהגוף שלהם נמשך ממדריגה עליונה אלהית, כי גם לגוף האדם יש מדריגה עליונה, כאשר תדע ותבין מן רמ"ח אברים של אדם. והכהן שהיה כהן צדק ראשון הוא אברהם אבינו, ואמר הכתוב עליו (תהלים קי, ד) "אתה כהן לעולם", ומספרו רמ"ח כמספר אברי האדם (נדרים לב:). וכל אלו דברים מופלגים בחכמה, ואין להאריך.

(כג) אמנם המלכות כנגד הנפש. וידוע כי הנפש הוא מנהיג את כל איברי האדם, והאדם מקבל ההנהגה מן הנפש. ולפיכך כנגד זה נתן השם יתברך* המלך, שהוא המנהיג והמושל על כלל האומה. ואין הגוף פועל, גם השכל אינו פועל, רק הפועל הוא הנפש שפועלת, והוא דומה אל המלך שהוא פועל ומושל. וזה שאמר הכתוב (ר' משלי כא, א) "לב מלכים ביד ה'", וזה כי המלך דומה אל הלב, ששם הנפש החיוני. וכתיב (ר' איוב יב, י) "כי בידך נפש כל חי", וכבר בארנו למעלה כי הנפש ביד השם, כמו שאמרו במדרש* רבה פרשת ויקרא (ד, א) על (ויקרא ה, א) "ונפש כי תחטא". ולכך לב המלך, שהוא המלך מן המלך, דבק ביד ה', כי זהו קדש קדשים, ולכך הוא ביד ה'. ועוד נאמר (משלי כה, ג) "שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר". וביאור זה, כי אף שיש לשמים רום גדול, ולארץ יש עומק גדול, מכל מקום מפני שהם גשמיים, וכל גשם הוא בעל גבול ותכלית. אבל לב המלך, מפני שהמלך דומה אל הלב כמו שהתבאר, והלב מן הלב יש לו מעלה נבדלת לגמרי, ולכך אין לו חקר, כלומר שאין לו גבול.

(כד) ומזה תדע מה שאמרו רז"ל (הוריות יג.) כי המלך קודם לכהן גדול, והחכם קודם למלך. ודבר זה לפי סדר מעלות ומדריגות הדברים אשר אלו שלשה כנגדן באדם, כי הנפש באדם יותר מן הגוף, והשכל הוא יותר (-עליהן-) [עליון] מן הנפש*. ועוד אמרו (שם) אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. ורוצה לומר כי ממזר תלמיד חכם שיש לו טפה פסולה, מכל מקום מצד השכל שבו מעלתו יותר מכהן גדול עם הארץ. אף על גב כי הכהן הגדול מטפה קדושה לגמרי, אין זה רק מעלה גופנית, ואין זה דומה אל מעלה שכלית. ולפיכך ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.

(כה) ויש לך להבין דברים גדולים, כי שתים מאלו ג' כתרים אין ראוי שיהיו נמצאים ביחד, והוא כתר כהונה וכתר מלכות. וכך הוא בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ה), והביאו הרמב"ן ז"ל בפרשת ויחי (בראשית מט, י); אין מושחין מלכים כהנים. אמר רב יהודה ענתורי, על שם (שם) "לא יסור שבט מיהודה". אמר רבי חייא בר אבא, (דברים יז, כ) "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל", וכתיב בתריה (דברים יח, א) "לא יהיה לכהנים הלוים וגו'", כלומר שאין לכהנים חלק במלכות אשר זכר הכתוב לפני זה. ויש לשאול, דמה טעם זה, כל שכן שיותר עדיף, דמה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (עפ"י תהלים קלג, א) אלו שתי כתרים. אבל הפירוש הברור בזה, כי אלו שתי כתרים אין זה כזה, והם מחולקים. כי הכתר של כהונה קדושה גופנית, וכתר של מלכות קדושה נפשית, והרי הם מחולקים. והמוכן לאחד מהם אינו מוכן אל השני, שהוא כנגדו, כאשר הם מחולקים.

(כו) ולא יקשה זה בכתר תורה, אף על גב שהוא מחולק מן כתר כהונה וכתר מלכות, אין לומר המוכן לאחד אין מוכן לשני, שדבר זה היה קשיא אם לא היה כתר תורה נבדלת מן האדם, אבל כתר תורה נבדלת מן האדם. ואף כי אמרנו שהתורה היא עומדת באדם, היינו שהשכל יש לו הקשר מציאות, דהיינו שהוא נמצא עם האדם, ומכל מקום השכל נבדל מן האדם. ולא יתכן לומר בזה שהמוכן לזה אינו מוכן לזה, שדבר זה אינו שייך כאשר הם נבדלים זה מזה.

(כז) ודבר זה רמזה התורה, במה שבכתר של שלחן כתיב (שמות כה, כד) "ועשית לו", ובזר המזבח כתיב גם כן (שמות ל, ג) "ועשית לו", אבל אצל הארון כתיב (שמות כה, יא) "ועשית* עליו". וידוע כי לשון "עליו" משמע שהוא נבדל ממנו, אבל מלת "לו" הוא מלת קנין, שהוא שלו, אינו נבדל ממנו. ולפיכך בודאי אין לומר שיהיה האדם מוכן לכתר מלכות וכתר כהונה, שהם מחולקים, כי הם עומדים באדם. ומפני כך אשר הוא מוכן לזה, אינו* מוכן לזה. אבל השכל הוא נבדל מן האדם, לא שייך לומר כך עליו, ודבר מבואר הוא.

(כח) וזהו שאמרו (יומא עב:) כתר כהונה זכה בו אהרן וזרעו, כתר מלכות זכה בו דוד וזרעו, כתר של תורה מונח, כל הרוצה לזכות בו יזכה. ופירוש זה, כי לכתר כהונה צריך הכנה מיוחדת, ולכך זכה בה דוקא אהרן וזרעו, שהם מוכנים דוקא לזה. וכן כתר מלכות, צריך לכתר זה הכנה מיוחדת, וזכה בכתר זה דוד וזרעו, כי הם מוכנים לזה. ומפני כך, אשר מוכן לכתר זאת, אינו מוכן אל האחרת, כי הם מחולקים*. אבל כתר תורה, מפני שהכתר הזאת הוא השכל הנבדל מן האדם, אין צריך בזה הכנה. ומפני כך היא מונחת לפני כל, כי אין צריך הכנה. והכל נרמז במה שבכתר הזאת כתיב "עליו". ומזה תבין הדברים אשר בארנו בפרק רבי אומר אצל 'יוסי הכהן חסיד'.

(כט) והתבאר לך ענין אלו שלשה כתרים. ולכך כתר שם טוב הוא כנגד מהות האדם, כי השם בא על המהות המופשט מן הגשמי. כמו שאלו ג' כתרים, כל אחד נגד חלק אחד שבאדם, וכך כתר שם טוב הוא כנגד מהות האדם. שמזה תבין כי כל אלו ג' כתרים הם נגד האדם, ולכך אמר 'ג' כתרים', כלומר שראוי שיהיו ג', לא פחות ולא יותר. 'וכתר שם טוב עולה על גביהן', כי אלו ג' הם כנגד האדם בחלקיו, וכתר שם טוב כנגד מהות האדם, כי השם בא על מהות המופשט. כלל הדבר, אלו ג' כתרים*, כי מפני שיש לאדם חלק אחד, הוא הגוף, בירר השם יתברך אחד, ונותן לו מעלה מיוחדת בזה, ונתן לו קדושת הגוף, והם זרע אהרן. וכנגד הנפש שיש באדם, בירר השם יתברך אחד, ונתן לו בזה מעלה מיוחדת, היא כתר המלכות, ובזה זכה דוד וזרעו. וכנגד השכל שיש באדם נתן לכלל ישראל התורה, שיקנו מעלה מיוחדת בזה, מכל האומות.

(ל) ומעתה יתורץ לך עוד כי לא יתכן לומר 'ארבע כתרים', ולמנות עמהם כתר שם טוב. כי איך יכלל אלו, שהם כנגד חלקי האדם בלבד, וגם כתר שם טוב. שהשם בא על מהותו השכלית, עצם המופשט, ואין נכלל החלק עם המהות, ואין שייכים זה לזה. ולא יאמר כי יש ד' חלקים באילן; פירות, עלים, ענפים, ומהות האילן. אבל מהות השכלי הוא בפני עצמו, אינו נכלל עם אותם שהם חלקים בלבד, ודבר זה מבואר. ועוד תבין סוד אלו ג' כתרים וכתר שם טוב על פי החכמה.

(לא) ויש לך לומר כי נמשך מאמר זה של 'ג' כתרים' לשלפניו 'ששגגת תלמוד עולה זדון'. וכבר בארנו כי הטעם הוא מפני שאין שגגה רק בדבר שהוא גשמי, וכמו שהתבאר, אבל לא בדבר הבלתי גשמי. ולפיכך סמך אחריו המאמר של 'ג' כתרים', כי הכתר מורה על מדריגה בלתי גשמית, כמו שבארנו למעלה איך הכתר מורה על המדריגה בלתי גשמית. שלכך הכתר הוא תכשיט על הראש, כי הדבר שהוא נבדל בלתי גשמי הוא על האדם, מתעלה עליו, דומה אל השכל שהוא נבדל מן הגשמי, והוא בראש האדם. לכך כל אלו כתרים היו במקדש, שהוא קודש. וכתר תורה הוא קודש קדשים, שהוא יותר נבדל מן הגוף, ולכך היתה הכתר הזאת בקודש הקדשים. ומפני זה 'שגגת תלמוד עולה זדון', כי אין שגגה במדריגה הבלתי גשמית, שהיא התורה. ועיקר הכתר היא התלמוד בפרט, שראוי שיקרא זה כתר*, לא מקרא ולא משנה. ולכך סמך זה למעלה, להורות על זה, ונכון לומר כך. אבל הפירוש הברור כבר אמרנו. והבן הדברים אשר אמרנו לך, כי הם דברים ברורים מאוד.