Hakarat Hatov

The First Incidence of Hakarat Hatov to Hashem

וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה' עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃

Genesis 29:35

She conceived again and bore a son, and declared, “This time I will praise ה'.” Therefore she named him Judah. Then she stopped bearing.

מדרש אגדה, בראשית כ״ט:ל״ה:א׳

הפעם אודה וגו'. גרסינן בברכות אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא בא אדם שנתן הודאה לפני הבורא עד שבאת לאה, שנאמר הפעם אודה את ה':

Midrash Aggadah, Genesis 29:35:1

This time I will thank etc.: Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Shimon Bar Yochai: from the day the Holy One Blessed Is He created the world (until this day), no person gave thanks before the Creator until Leah came (and gave thanks), as the verse says, "This time I will thank Hashem."

The First Incident of Ingratitude and its Consequences

בראשית ב׳:י״ח

וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אֱלֹקִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃

Genesis 2:18

God ה' said, “It is not good for the Human to be alone; I will make a fitting counterpart for him.”

אורח חיים קכ״ח:מ״ד

כהן אע"פ שהוא פנוי נושא את כפיו: הגה ויש אומרים דאינו נושא כפיו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה והמברך יש לו להיות בשמחה [מרדכי פ' הקורא עומד] ונהגו שנושא כפיו אע"פ שאינו נשוי ומ"מ הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו רק שלא יהא בבהכ"נ בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם...

Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:44

A Kohen, even though he is single, performs the priestly blessing. Rem"a: Some say that he should not perform the blessing, for one who lives without a wife lives without joy, and one who blesses must be in a joyous state [Mordechi - chapter "Hakoreh Omed"]. And our custom is that he does perform the blessing, even though he is not married. Nonetheless, if he does not want to perform the blessing [for this reason], we do not protest. Still, he should not be in the synagogue when they call out "Kohanim" or tell them to wash their hands.

בראשית ג׳:י״ב

וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃

Genesis 3:12

The Human said, “The woman You put at my side—she gave me of the tree, and I ate.”

רש"י על בראשית ג׳:י״ב:א׳

אשר נתתה עמדי. כָּאן כָּפַר בַּטּוֹבָה (עבודה זרה ה):

Rashi on Genesis 3:12:1

אשר נתת עמדי WHOM THOU GAVEST TO BE WITH ME — Here he showed his ingratitude (Avodah Zarah 5b).

The Pirkei D’Rabbi Eliezer [Chapter 7] writes, “There is nothing harder for the Almighty to live with (as it were) than an ungrateful person. The reason Adam was exiled from the Garden of Eden was due to his ingratitude. His sin was not merely eating from the Tree of Knowledge (Etz HaDaas). For that sin alone, perhaps he could have remained in Gan Eden. The straw that broke the camel’s back, so to speak, was the fact that in response to G-d’s question why he ate from the Etz HaDaas, Adam said, “The woman you gave me, she gave me the fruit and I ate it.” As Rashi points out, Adam was being ungrateful. G-d presented him Chava as a gift and Adam complained that she caused him to sin.

(Frand https://torah.org/torah-portion/ravfrand-5771-kisavo/)

So, just what precisely is gratitude?

Giving Gifts
Acknowledging the good that other people do or have done for us applies to all people, Jewish and non-Jewish. You may give a gift to any person who has done something nice or good to you as acknowledgment of what they did for you in the past or in anticipation of what they might do for you in the future.
Bearing a Grudge
Do Not Bear a Grudge (Lo Titor)
You may not bear a grudge (lo titor).
Example: Someone did something not nice to you and some time later asks you for a favor. You may not make the person feel bad about what he or she did previously, even if you do grant the favor.
Note: This applies to monetary issues and the custom is to apply it to non-monetary issues.
(From "Interpersonal Relationships: Hakarat HaTov, Grudges, Counting Jews and Lashon HaRa" by: Richard B. Aiken, https://outorah.org/p/30490)

שמות ז׳:י״ט

וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם ׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כׇּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים׃

Exodus 7:19

And ה' said to Moses, “Say to Aaron: Take your rod and hold out your arm over the waters of Egypt—its rivers, its canals, its ponds, all its bodies of water—that they may turn to blood; there shall be blood throughout the land of Egypt, even in vessels of wood and stone.”

שמות ח׳:א׳

וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַ֨ל־הַנְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Exodus 8:1

And ה' said to Moses, “Say to Aaron: Hold out your arm with the rod over the rivers, the canals, and the ponds, and bring up the frogs on the land of Egypt.”

שמות ח׳:י״ב

וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Exodus 8:12

Then ה' said to Moses, “Say to Aaron: Hold out your rod and strike the dust of the earth, and it shall turn to lice throughout the land of Egypt.”

רש"י על שמות ז׳:י״ט:א׳

אמר אל אהרן. לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַדָּם וְלֹא בַצְפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):

Rashi on Exodus 7:19:1

אמר אל אהרן SAY UNTO AARON — Because the river had protected Moses when he was cast into it, therefore it was not smitten by him neither at the plague of blood nor at that of frogs, but it was smitten by Aaron (Exodus Rabbah 9:10).

רש"י על שמות ח׳:י״ב:א׳

אמר אל אהרן. לֹא הָיָה הֶעָפָר כְּדַאי לִלְקוֹת עַ"יְ מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהֵגֵן עָלָיו כְּשֶׁהָרַג אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):

Rashi on Exodus 8:12:1

אמר אל אהרן SAY UNTO AARON — The dust did not deserve to be smitten by Moses because it had protected him when he slew the Egyptian, for “he hid him in the sand”; and it was therefore smitten by Aaron (Tanchuma; Exodus Rabbah 10:7).

במדבר ל״א:ב׳

נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃

Numbers 31:2

“Avenge the Israelite people on the Midianites; then you shall be gathered to your kin.”

במדבר ל״א:ו׳

וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָ֠ם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃

Numbers 31:6

Moses dispatched them on the campaign, a thousand from each tribe, with Phinehas son of Eleazar serving as a priest on the campaign, equipped with the sacred utensils and the trumpets for sounding the blasts.

במדבר רבה כ״ב:ד׳

וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה (במדבר לא, ו), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: נְקֹם נִקְמַת, אַתָּה בְּעַצְמְךָ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ אֶת אֲחֵרִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּאֶרֶץ מִדְיָן אָמַר אֵינוֹ בְּדִין שֶׁאֲנִי מֵצֵר לְמִי שֶׁעָשָׂה בִּי טוֹבָה, הַמָּשָׁל אוֹמֵר בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן.

Bamidbar Rabbah 22:4

(Numb. 31:6) “Then Moses sent them”: The Holy One, blessed be He, said to Moses (in vs. 2), “’Take vengeance,’ by yourself,” and he sent others? It was simply because he had been raised in Midian, he said, “It is not right for me to oppress those who have done good to me.” The proverb says, “Do not cast a stone into a cistern from which you have drunk water.”

Does Hashem show gratitude?

שמות י״ב:ל״ז

וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף׃

Exodus 12:37

The Israelites journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand fighting men on foot, aside from noncombatants.

שמות י״ב:ל״ט

וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃

Exodus 12:39

And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt, for it was not leavened, since they had been driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared any provisions for themselves.

ירמיהו ב׳:ב׳

הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ בְאׇזְנֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃

Jeremiah 2:2

Go proclaim to Jerusalem: Thus said the LORD:
I accounted to your favor
The devotion of your youth,
Your love as a bride—
How you followed Me in the wilderness,
In a land not sown.

Is there a Mitzvah to show gratitude?

דברים כ״ג:ח׳

לֹֽא־תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא (ס) לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ׃

Deuteronomy 23:8

You shall not abhor an Edomite, for such is your kin. You shall not abhor an Egyptian, for you were a stranger in that land.

ברכות ס״ג ב:כ״ב

פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרַשׁ: ״לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה מִצְרִיִּים שֶׁלֹּא קֵרְבוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי״ — כָּךְ, הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Berakhot 63b:22

Rabbi Yosei began to speak in honor of the hosts, and taught: It is said: “You shall not abhor an Edomite, for he is your brother; you shall not abhor an Egyptian, because you were a stranger in his land” (Deuteronomy 23:8). Isn’t this an a fortiori inference: Just as the Egyptians, who only befriended Israel, even when they hosted them, for their own benefit, as Pharaoh said to Joseph, as it is stated: “And if you know any able men among them, then make them rulers over my cattle” (Genesis 47:6), are treated this way, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for personal gain, be treated this way.

דברים כ״ו:ב׳

וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

Deuteronomy 26:2

you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that your God ה' is giving you, put it in a basket and go to the place where your God ה' will choose to establish the divine name.

משרשי המצוה לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו ועל כן בהיטיב הש״י ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות וזכה להביאם לבית אלוקינו ראוי לנו לעורר לבנו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע עליו מאת אדון העולם

The root of the mitzvah is because a person impresses his thoughts and marks on his heart the truth through the power of his words. And therefore, when Hashem has been good to him and he has him and his land to make produce and he merited to bring them to Hashem's house, it is proper for us to impress upon his children through the words of his mouth and thought that all of this came to him only through the Master of the World.

שמות כ׳:י״ב

כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ {ס}

Exodus 20:12

Honor your father and your mother, that you may long endure on the land that your God ה' is assigning to you.

מנחת חינוך ל"ג

משרשי המצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמ״ח למי שעשה עמו טובה ולא יהי' נבל ומתנכר וכפוי טובה שזה מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים ושיתן אל לבו כי האב ואם הם סיבת היותו בעולם

Minchat Chinuch 33

At the root of this mitzvah is that it is proper for a person to recognize and do kind deeds for those who did good for him. He should not be a foul and ungrateful person for this is a wicked and disgusting trait before G-d. People must have in mind that their parents are the reason they are on this earth.

What does G-d think of ingrates?

משלי י״ז:י״ג

מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא־[תָמ֥וּשׁ] (תמיש) רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ׃

Proverbs 17:13

Evil will never depart from the house
Of him who repays good with evil.

דברים כ״ג:ד׳

לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה' גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל ה' עַד־עוֹלָֽם׃

Deuteronomy 23:4

No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of ה'; no descendants of such, even in the tenth generation, shall ever be admitted into the congregation of ה',

דברים כ״ג:ה׳

עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃

Deuteronomy 23:5

because they did not meet you with food and water on your journey after you left Egypt, and because they hired Balaam son of Beor, from Pethor of Aram-naharaim, to curse you.—

רמב"ן על דברים כ״ג:ה׳:א׳

על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ... והנראה אלי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי (בראשית יד טז) ובזכותו שלחם השם מתוך ההפכה (שם יט כט) והיו חייבין לעשות טובה עם ישראל והם עשו עמהם רעה האחד שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים והאחד לא קדם אותו בלחם ובמים כאשר קרבו למולו כמו שכתוב (לעיל ב יח יט) אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון והנה הכתוב הזהירם (שם פסוק יט) אל תצורם ואל תתגר בם והם לא קדמו אותם כלל כי היה הכתוב אומר "כאשר עשו לי בני עשו המואבים והעמונים" אבל לא הזכיר עמון שלא קדמו אותם והנה עמון הרשיע בזה יותר מכולם כי בני עשו והמואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בהם הוציאו לחם ומים חוץ לגבולם ועמון לא אבה לעשות כן וזה טעם אשר לא קדמו שלא יצאו לקראתם בלחם ובמים כאשר עשו האחרים ולכך הקדים הכתוב עמוני והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו אתכם ואחרי כן הזכיר מואבי וחטאתו ...

Ramban on Deuteronomy 23:5:1

BECAUSE THEY MET YOU NOT WITH BREAD AND WITH WATER...
It appears to me that Scripture banned these two brothers [Ammon and Moab, sons of Lot — from the congregation of Israel] because they were the beneficiaries of the lovingkindness of Abraham who saved their father and mother from the sword and captivity and, by virtue of Abraham’s merit, G-d sent them out of the midst of the overthrow [of Sodom] — hence they were obligated to do good to Israel and instead they did them evil. One of them [the Moabites] hired Balaam the son of Beor against Israel, and one [the Ammonites] did not meet them with bread and water as they approached their territory, as it is written, Thou art this day to pass over the border of Moab, even Ar; and thou comest nigh over against the children of Ammon. Now Scripture warned the Israelites [concerning the children of Ammon] harass them not, nor contend with them. And yet the Ammonites did not meet them at all [with bread and water], for otherwise Scripture would have stated, “As the children of Esau, and the Moabites, ‘and the Ammonites’ did unto me,” but the verse does not mention Ammon because they did not meet them. Thus Ammon acted more wickedly than all of them, for the children of Esau and the Moabites, when they knew that the Israelites were warned against contending with them in battle, brought bread and water out of their border, but Ammon did not wish to do so. This is the meaning of the phrase, because they met you not, that they did not come forth toward them with bread and water as the others did. Therefore Scripture mentioned an Ammonite first [An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Eternal], and it cited his sin first, because they met you not with bread and water, and then it mentioned a Moabite and his sin [and because they hired against thee Balaam]...

Practical Halachot

מנחות מ״ג ב:ט״ו

תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך

Menachot 43b:15

It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person is obligated to recite one hundred blessings every day, as it is stated in the verse: “And now, Israel, what [ma] does the Lord your God require of you” (Deuteronomy 10:12). Rabbi Meir interprets the verse as though it said one hundred [me’a], rather than ma.

Rambam

משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ד׳

(ד) כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה

Mishneh Torah, Gifts to the Poor 10:4

Whoever gives charity with a downtrodden face and a negative attitude, even if he gives a thousand golden dinars, he looses his merit. Rather he should gives it with a positive countenance and with joy.

משנה תורה, הלכות ברכות י׳:ח׳

אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת. חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא. וְחָבוּשׁ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁעָלוּ. וְהוֹלְכֵי דְּרָכִים כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב. וּצְרִיכִין לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עֲשָׂרָה וּשְׁנַיִם מֵהֶם חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קז לב) ״וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ״. וְכֵיצַד מוֹדֶה וְכֵיצַד מְבָרֵךְ. עוֹמֵד בֵּינֵיהֶן וּמְבָרֵךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב. וְכָל הַשּׁוֹמְעִין אוֹמְרִים שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְךָ סֶלָה:

Mishneh Torah, Blessings 10:8

Four categories of individuals are required to offer thanksgiving: A person who had been sick and has recovered, a prisoner who has been released from prison, voyagers when they have landed, and travellers in the desert when they reach settled territory. The thanksgiving is to be offered in the presence of ten persons, of whom two, at least, must be scholars; as it is said "Let them exalt Him in the assembly of the people and praise Him in the seat of the elders" (Ps. 107:32). How is this thanksgiving offered, and what is the form of the blessing? The individual (who has occasion for gratitude) rises in the assembly and says the following blessing: "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who vouchsafest benefits unto the undeserving, who hast also vouchsafed good unto me. All the hearers present say: "He who hath vouchsafed good unto thee, may He vouchsafe good unto thee forever."

אורח חיים רי״ח:ד׳

הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 218:4

One who sees a place where a miracle happened to a single person does not make a blessing; but if it was to himself, he blesses, "who made a miracle for me in this place." And all of his descendants also bless, "who made a miracle to my father in this place."...

אורח חיים רי״ח:א׳

ברכות הנעשים על הנסים. ובו ט סעיפים:
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 218:1

One who sees a place where miracles were performed for Israel, such as the crossings of the Red Sea, where Israel crossed; and the crossings of the Jordan; and the crossings of the streams of Arnon; the hailstones of Elgavish on the descent of Beit Ḥoron; the rock that Og, King of Bashan, sought to hurl upon Israel; and the rock upon which Moses sat when Joshua waged war against Amalek; and Lot’s wife; and the walls of Jericho must recite the blessing of "who performed miracles for our ancestors in this place." And both this blessing and other blessings upon seeing certain things are like other blessings and should be recited with Hashem's name and kingship.

Practical Outlook

בבא מציעא נ״ט א:ד׳

אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה

Bava Metzia 59a:4

§ Rav Ḥinnana, son of Rav Idi, says: What is the meaning of that which is written: “And you shall not mistreat each man his colleague [amito]” (Leviticus 25:17)? The word amito is interpreted as a contraction of im ito, meaning: One who is with him. With one who is with you in observance of Torah and mitzvot, you shall not mistreat him. Rav says: A person must always be careful about mistreatment of his wife. Since her tear is easily elicited, punishment for her mistreatment is immediate.

ברכות ס׳ ב:י״ב

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד״.

Berakhot 60b:12

Rav Huna said that Rav said that Rabbi Meir said; and so it was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva: One must always accustom oneself to say: Everything that God does, He does for the best.

ברכות ס׳ ב:י״ג

כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּהֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא. מְטָא לְהַהִיא מָתָא, בְּעָא אוּשְׁפִּיזָא לָא יָהֲבִי לֵיהּ. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא — לְטָב״. אֲזַל וּבָת בְּדַבְרָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ תַּרְנְגוֹלָא וַחֲמָרָא וּשְׁרָגָא. אֲתָא זִיקָא כַּבְיֵיהּ לִשְׁרָגָא. אֲתָא שׁוּנָּרָא אַכְלֵיהּ לְתַרְנְגוֹלָא. אֲתָא אַרְיָה אַכְלֵיהּ לַחֲמָרָא. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא — לְטָב״. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אֲתָא גְּיָיסָא, שַׁבְיַיהּ לְמָתָא. אֲמַר לְהוּ: לָאו אֲמַרִי לְכוּ כׇּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

Berakhot 60b:13

The Gemara relates: Like this incident, when Rabbi Akiva was walking along the road and came to a certain city, he inquired about lodging and they did not give him any. He said: Everything that God does, He does for the best. He went and slept in a field, and he had with him a rooster, a donkey and a candle. A gust of wind came and extinguished the candle; a cat came and ate the rooster; and a lion came and ate the donkey. He said: Everything that God does, He does for the best. That night, an army came and took the city into captivity. It turned out that Rabbi Akiva alone, who was not in the city and had no lit candle, noisy rooster or donkey to give away his location, was saved. He said to them: Didn’t I tell you? Everything that God does,

איוב א׳:כ״א

וַיֹּ֩אמֶר֩ עָרֹ֨ם יָצָ֜תִי מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָּה ה' נָתַ֔ן וַֽה' לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם ה' מְבֹרָֽךְ׃

Job 1:21

He said, “Naked came I out of my mother’s womb, and naked shall I return there; the LORD has given, and the LORD has taken away; blessed be the name of the LORD.”

Prayers of Gratitude

ברכת המזון, ברכת המזון, ברכת הטוב והמטיב א׳

בָּרוּךְ אַתָּה ה' - , מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גֹּאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל טוֹב; וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ.

Birkat Hamazon, Hatov Vehametiv 1

Blessed art thou, O Lord our God, King of the universe, O God, our Father, our King, our Mighty One, our Creator, our Redeemer, our Maker, our Holy One, the Holy One of Jacob, our Shepherd, the Shepherd of Israel, O King, who art kind and dealest kindly with all, day by day thou hast dealt kindly, dost deal kindly, and wilt deal kindly with us: thou hast bestowed, thou dost bestow, thou wilt ever bestow benefits upon us, yielding us grace, lovingkindness, mercy and relief, deliverance and prosperity, blessing and salvation, consolation, sustenance and supports mercy, life, peace and all good: of no manner of good let us be in want.

הגדה של פסח, מגיד, דיינו

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת-הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נַתַן לָנוּ אֶת-הַתּוֹרָה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נַתַן לָנוּ אֶת-הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת-בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵּנוּ.

Pesach Haggadah, Magid, Dayenu

There are so many great things we must thank G-d for!

If He had split the sea for us, and had not taken us through it on dry land Dayenu, it would have sufficed us!

If He had drowned our oppressors in it, and had not supplied our needs in the desert for forty years Dayenu, it would have sufficed us!

If He had brought us before Mount Sinai, and had not given us the TorahDayenu, it would have sufficed us!

If He had given us the Torah, and had not brought us into the land of Israel Dayenu, it would have sufficed us!

If He had brought us into the land of Israel, and had not built for us the Beit Habechirah (the Beit Hamikdash: temple) Dayenu, it would have sufficed us!

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, קריאת התורה, קריאת התורה, ברכת הגומל ב׳

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֺקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּ֒מָלַֽנִי כָּל טוֹב:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Torah Reading, Reading from Sefer, Birkat Hagomel 2

Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who bestows goodness upon the guilty, Who has bestowed every goodness upon me.

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, קריאת התורה, קריאת התורה, ברכת הגומל ג׳

והקהל עונים: מִי שֶׁגְּ֒מָלְ֒ךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְ֒ךָ כָּל־טוֹב סֶֽלָה:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Torah Reading, Reading from Sefer, Birkat Hagomel 3

The congregation responds: He Who has bestowed goodness upon you, may He bestow every goodness upon you, forever.

סידור אשכנז, חגים, סוכות, נטילת לולב ג׳

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:

Siddur Ashkenaz, Festivals, Sukkot, Blessing on Lulav 3

Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has granted us life and sustenance and permitted us to reach this season.

מלבי"ם על משלי י״ז:י״ג:א׳

משיב רעה תחת טובה, ה' משלם מדה כנגד מדה, והגם כי האדם המריע יכול לשוב מדרכו, המשלם רעה תחת טובה יתן לו ה' כמדתו, שגם אם ישוב ויעשה טוב ישלם לו ה' רעה תחת טובה, והרעה לא תמוש מביתו גם בעת ייטיב מעשיו:

Malbim on Proverbs 17:13:1

...