מגדל בבל באמנות

התורה פותחת ב"בראשית", בסיפורי "ככה וככה" המבקשים לענות על השאלות: איך נברא העולם?, ואיך נבראה האנושות?; למה גורשנו מגן עדן?; איך החלה הפשיעה? וכל המקצועות שבהם עוסקים בני האדם, וכל מעשי האמנות שלהם – מאין באו? כחוט השני ארוגים בסיפורים אלה תפקידו המביך של הבורא ותפקודו הלקוי של ברואיו האנושיים. סיפורים אטיולוגים אלה, כלומר, סיפורים המספרים את מקורם של הדברים, מסתיימים בקול גדול:

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם;

וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ--אַחַר הַמַּבּוּל

(בראשית י' 32).

פסוק זה המסיים את סיפור נח ובניו מרים את המסך על הסיפור הבא (פרק יא), סיפור שאחת ממטרותיו היא להסביר איך "נפרדו הגויים בארץ אחר המבול" ומהי הסיבה לריבוי השפות בהן אנו מדברים.

סיפורנו מתחיל במילים ”ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא, 1). כל הפרשנים, עתיקים כחדשים, שואלים מה ההבדל בין "שפה אחת" ל"דברים אחדים"? ומה כוונת הביטוי הסתמי "דברים אחדים"? ומה כוונת הסיפור כולו? כמספר הפרשנים כך מספר ההצעות.

כיאה לסיפור על אודות השפה, תחילתו באמירה עמומה. יש הסוברים שגם זה סיפור "ככה וככה", סיפור המסביר את המגוון המפליא של שפות ועמים בעולם. אחרים גורסים שהסיפור מלגלג על התרבות הפגאנית הבבלית. אפשר גם שהסיפור עוסק ב"הובריס" (hybris), גאווה יתרה ובתוצאותיה של גאווה זו. הסתייגותו הקשה של האל מנטיית המין האנושי לגאוותנות ברורה מקביעתו ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' 21), כאשר "יצר לב האדם" הוא מה שאנחנו מכנים כיום יצירתיות!

בסיפור מגדל בבל רק תשעה פסוקים ומבנהו ייחודי – הוא כולל מילים החוזרות על עצמן בדמות מגדל וסולם.

וירד יהוה לראות (5)

ו עיר ומגדל (4) (5) את העיר ואת המגדל ו'

ה נבנה לנו (4) (5) אשר בנו בני האדם יהוה

ד הבה נלבנה (3) (7) הבה נרדה ונבלה ד'

ג ויאמרו איש אל רעהו (3) (7) לא ישמעו שפת רעהו ג'

ב וישבו שם (2) (8) ויפץ יהוה אותם משם ב'

א כל הארץ שפה אחת (1) (8) על פני כל הארץ א'

א שפה אחת א' עם אחד (6)

ודברים אחדים (1) ושפת אחת לכולם (5)

——————————————————————

ב הבה נלבנה (3) ב' הבה נרדה ונבלה (7)

——————————————————————

ג נבנה לנו עיר ומגדל (3) ג' ויחדלו לבנות העיר (8)

——————————————————————

ד ונעשה לנו שם (4) ד' על כן קרא שמה בבל (9)

——————————————————————

ה פן נפוץ יהוה ומשם הפיצם יהוה

על פני כל הארץ (4) על פני כל הארץ (9)

——————————————————————

והנה לפנינו עלייה וירידה, שפה ואדריכלות כרוכים זה בזה ושזורים בסיפור.

איך מסביר המדרש את הסיפור?

מה בעצם היה החטא בבניית מגדל בבל? שאלה זו מטרידה את הקורא בן זמננו. הסיפור המקראי אינו משיב תשובה ברורה, אך המדרש מגנה גינוי חריף את הכוונה להגיע לשמים ולגרש את אלוהים ממקומו. בתרגום יונתן (תרגום התורה לארמית הכולל דברי פרשנות) אנו קוראים:

ואמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו מגיע עד סוף השמים

ונעשה לנו פסל בראשו ונשים חרב בידו; הוא יעשה עבורנו

סדרי מלחמה שלא נתפזר על פני הארץ

מדרש-תרגום זה הוא הבסיס לציורו של שלום מצפת המתאר את הכוונה כאילו היא המעשה שהושלם.

שלום מצפת, 1960

התלמוד הבבלי מציין שני מאפיינים נוספים של כוונת הבונים את המגדל:

אמר רב ירמיה בר אלעזר נחלקו לשלש כיתות אחת אומרת

נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים

ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה סנהדרין ק"ט.

נמרוד עולה השמיימה, גן הטוהר, 1600

בעוד שמוטיב המלחמה באלוהים מרכזית למדרש היהודי, לא ידוע לנו עליו באיקונוגרפיה יהודית או הנוצרית. הד למסורת זו אנו מוצאים בציור מיניאטורי מוסלמי משנת 1600, שבו נראה נימרוד, היושב בסל שעיטים נושאים השמיימה בעוד הוא יורה חצים באלוהים.

יוסף בן מתתיהו הוא הפרשן היחיד המסביר כי בנו את המגדל מתוך פחד מפני מבול נוסף. אמנים אחדים ציירו נוף ים סביב למגדל ואולי, כמו יוסף בן מתתיהו, הם מתייחסים לסמיכותה של פרשת המבול לפרשת מגדל בבל.

1482-1480 1969

אֶשֶר מתאר את מגדל בבל מלמעלה (זווית הראייה של אלוהים), ומשום כך חציו העליון של הרקע מלא בגלים של הים הסמוך. עננים שחורים מעצבים את השמים בציור המגדל של דאלי, מגדל שגם הוא ניצב ליד מים.

הציור התמוה ביותר מבין השלושה משלב את הסיפור המקראי באגדה צרפתית-רומית. הציור הוא למעשה "דרשה חזותית" היסטורית מהמאה ה-15 המתאר את ההתיישבות בברטאן שבצרפת. בצד שמאל למעלה עומדת תיבת נח על פסגת הר אררט. במקביל לתיבה ולימינה ניצב המגדל השואף אל המרומים. למטה מימין בוערת העיר טרויה ותושביה נסים ממנה, ובצד שמאל עולים פליטי טרויה על הספינה שתישא אותם לברטאן. מכאן עולות ההקבלות הבאות:

שמאל למעלה – התיבה שהצילה את האנושות מהים ובעזרתו

שמאל למטה – ספינה אחרת מצילה את ניצולי טרויה בדרך הים

ימין למעלה – הניצולים בונים את עירם החדשה

ימין למטה – הניצולים נסים מעירם

ומכאן עולה, שתושבי ברטאן "המודרניים" קשורים לאבותיהם הקדמונים. כשם שנח ומשפחתו ניצלו מאבדון ובנו מחדש את תרבותם, כך גם נמלטו ניצולי טרויה בספינה כדי להקים מחדש את חייהם בברטאן. מגדל בבל הוא אפוא, סמל התרבות ולא מרד של כופרים. גם הים אינו עוד הגורם ההורס והוא הפך לגורם המושיע.

המדרש והאמנות מציגים חלופה נוספת לסיפורנו, והיא נובעת מסמיכותו של סיפור מגדל בבל (בראשית יא) לאזכור של נמרוד, הזוכה פעמיים לתואר "גיבור" (בראשית י). נמרוד ה"גיבור" מספר בראשית (י 8 ו9) היה ל"ענק" בתרגום השבעים ובכתביו של פילון האלכסנדרוני, כמו גם בתרגומי התורה לארמית. ספר בראשית ממשיך ומספר לנו (י, 10) שבבל, העיר אותה בנה, הייתה ראשית ממלכתו. מכאן מחבר המדרש בין נמרוד למגדל בבל, וחיבור זה מופיע כבר בכתביו של יוסף בן מתתיהו, כתבים שנשמרו בידי הכנסייה הנוצרית. בהסבריו של בן מתתיהו לסיפור המקראי נמרוד הוא עריץ:

והיה מסית אותם ליהירות ולבוז כלפי אלהים איש אחד נמרוד, שהיה נכדו של חם בן נח, אדם נועז ובעל-זרוע. הוא פיתה אותם, שלא ליתן הודאה לאלהים, שעל ידו בא להם העושר, אלא לחשוב, שכוחם הוא שממציאו להם.

מקורות יווניים אלה היו חלק מהקאנון של הכנסייה בימי הביניים, ומשום כך מופיע נמרוד הענק במספר רב של יצירות אמנות נוצריות העוסקות במגדל בבל.

בשני הציורים לעיל, נמרוד מתמר מעל לכל הדמויות האחרות, בעוד אלוהים והמלאכים מופיעים במרכז מעליהם ומביטים במעלליו. נוכחות המלאך מסבירה את לשון הרבים "הבה נרדה" (בראשית י, 7) בה נוקט אלוהים.

מגדל בבל, משנהבי סולרנו עיר האלהים (פרט)

תיאור מוקדם יותר (המאה ה-11) בשנהב מסולרנו (למעלה, משמאל) שם ללעג את נמרוד ומציג את אלוהים, ולא את העריץ בן התמותה, ליד המגדל. אלוהים הוא בעל הקומה האמתי והוא שישים קץ למעשה האווילות האנושית.

במדרש אנו מוצאים התפתחות מקבילה, כאשר נמרוד הופך לעובד אלילים ולעריץ שאין שני לו, והוא מערער על סמכותו של אלוהים ונחוש בדעתו להגיע לכיסא הכבוד ולהדיח את אלוהים. לוי גינזבורג שילב את המדרשים השונים לסיפור מעשה בו נמרוד והאנושות כולה הפכו שותפים לדבר עברה:

בימים ההם ונמרוד וכל בני דורו מרבים לחטא ולהרשיע, והיו מרעים מעשיהם ומכעיסים לפני הבורא. ותכבד מאד חטאת נמרוד ויגדל פשעו באשר זמם ואשר עשה, בעצה רעה לבנות מגדל רם ונשא להלחם ממנו בצבא השמים. כי עמד נמרוד ומרד והמריד את כל העולם כלו נגד היושב בשמים, כביכול...ויתקבצו כשש מאות אלף איש ויאמרו לבנות המגדל בארץ שנער.

המדרש כמעט ואינו מתייחס לגובהו של נמרוד כענק, ובמקום זאת פונה יותר לניגוד שבין גבהות לבבו של נמרוד לבין יראת השמים של אברהם.

קרוב לוודאי שציור מגדל בבל שצייר ברויגל בשנת 1563 הוא הידוע ביותר, וגם הוא מתאר את הענק נמרוד מתייעץ עם בנאיו למרגלות הבניין הנישא.

פיטר ברויגל, 1563

ציור זה הוא אחד מתוך יותר ממאה ציורים הולנדיים מהמאה ה-16 המתארים את מגדל בבל. מדוע הרבו ההולנדים בעת ההיא לעסוק במגדל בבל? אולי הייתה זו ביקורת על הלהיטות של הכנסייה הקתולית לבנות קתדרלות, ואולי דרך למחות על עריצותה של ספרד ששלטה אז בהולנד. כך או כך, ההקבלה לנמרוד העריץ הייתה חלק מהמסר החזותי. בימינו אנו יש והמגדל הפך לסמל של עיוּר וטכנולוגיה שיצאו מכלל שליטה.

ג'ולי הולקומב, בבל החדשה , 2004

בפתח הדברים הצגנו את הטקסט המקראי כשהוא עולה ומתגבר ואז יורד. האיורים שלפנינו מציגים גם הם פעילות מוגברת ממעל ומתחת, פעילות המסתיימת בחורבן ובגלות.

נתחיל בתיאורים של המעורבות האלוהית, כאשר זו מתחילה בכך שאלוהים מסתכל וסוקר את הנעשה, ומסתיים במלחמתו של אלוהים וצבא השמים באדם.

המאה ה-14 המאה ה-18

בציור האתיופי מהמאה ה-18 נראה אלוהים תלוי בתוך מחרוזת עננים, תנועות ידיו מורות על כך שהוא מדבר, והוא מביט בתמיהה באנשים הבונים את המגדל. גם באיור מתוך ספר התנ"ך המאויר מהמאה ה-14 נראה אלוהים מדבר, כשמלאך מלווה אותו.

ציור אחר, מתוך תרגום המשושה (חמשת חומשי התורה וספר יהושע) לאנגלית עתיקה מהמאה ה-11, עומד אלוהים על אחד הסולמות המשמשים את הבונים ומתבונן מלמעלה.

תרגום המשושה לאנגלית עתיקה, מאה 11

פרק אחר מספר בראשית באותו כתב יד, גם הוא מציג דמות שמימית ניצבת על סולם ועולה השמיימה. אולם במקרה זה הדמות היא דמותה של מריה המתבוננת ביעקב הישן.

איך נוצרה האיקונוגרפיה הדומה בין שני הסיפורים הללו? מה הם היחסים ביניהם? שני הסיפורים מדברים על עלייה לשמים, ויש גם רמזים מילוליים המקשרים אותם. בשניהם אנו מוצאים את הביטוי "וראשו בשמים", ובשניהם מדובר בשערים: יעקב (בראשית כח) מכריז על האתר בו חלם כעל "שער השמים". בסיפור מגדל בבל (בראשית יא) ההסבר לשם "בבל" הוא "כי-שם בלל יהוה שפת כל הארץ", אך למעשה "בבל" היא מילה שמית שפירושה "שער האלים". כאן מתפצלות המשמעויות – עלייתו וחזונו של יעקב הם מסע רוחני על ציר העולם (axis mundi), ואילו סיפור מגדל בבל הוא סיפור סטירי על מאמציה הנואלים של האנושות להשיג פרסום וחיי נצח בעזרת הטכנולוגיה. גם הציורים שונים זה מזה – הדמות השמימית בתיאור מגדל בבל הוא אלוהים השופט והמרשיע, ובתיאור סולם יעקב מריה מייצגת את האל הרחום.

אנדרלמוסיה עכשיו

אלוהים אינו יושב כצופה מהצד (ראו לעיל, השנהב מסלרנו). בספר השעות מבדפורד נראים שני מלאכים יורדים כפגזים על המגדל ועל בוניו. המגדל מתחיל להתפורר והבונים, שאינם מבינים איש את רעהו, מתחילים לריב.

ב"הגדת הזהב", כמו בחלק מהמדרשים, האלימות האנושית מתוארת בצורה גרפית יותר, אך היסוד האלוהי, שכבר שפט את האדם, נעלם מתיאור זה.

“הגדת הזהב”, תחילת המאה ה-14

ברק מכה במגדל בבל בתחריט הנחושת של ג'רארד הוט מהמאה ה-18, כאשר בני האדם מתקוטטים למרגלות המגדל. הברק הוא נוכחות אלוהית שאינה איקונית.

רובין ווד, 1989 ג'רארד הוט, 1728

ונראה שסיפור מגדל בבל הוליד גם את אחד מעשרים ושניים הסמלים של קלפי הטארוט, בקלף המסמל את האגו האנושי שאיום החורבן מרחף מעל תפיסתו העצמית השגויה.

אין כל אלימות בציורו הידוע של גוסטב דורה, אלא אימה ופאניקה בקרב העובדים המתגודדים ליד הבניין כאשר עננים מבשרי רע נראים כעומדים להפוך את המגדל להר געש עשן. הדמיון בין הציור של דורה לבין הצילום של מגדלי התאומים מעורר חלחלה.

דון יצחק אברבנל כתב פירוש לתנ"ך במאה ה-16, ולדבריו על אודות מגדל בבל יש צליל עכשווי:

וכן היה חטאת דור הפלגה דומה לחטא אדם וקין ובניו לפי

שבהיות להם ריבוי העניינים הטבעיים מאת יהוה לקיומם מן

השמיים, בהיותם פנויים ממלאכתם ומוכנים להתעסק

בשלמות נפשם, לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם

במתנתו הרחבה הטבעית, ויבקשו לשלוח יד ולשים כל

מחשבותם למצוא המלאכות בבנות עיר שהיא כוללת

המלאכות כולם ומגדל בתוכה, כדי להתחבר בתוכה ולעשות

עצמם מדיניים תחת היותם בני שדה (דף קעו).

הן המתקפה על מגדלי התאומים והן ראייתו של אברבנל את אגדת המגדל הן דחייה רדיקלית של הטכנולוגיה והקדמה, אם כי הן נבדלות, מן הסתם, בעצמתן ובדאגתן לחיי אנוש. אולם כוונתו של הסיפור המקראי היא להתריע על סיכוני החומרניות ולקרוא לחתור לאיזון בין הדחף לקדמה ובין השמירה על ערכים חברתיים ורוחניים.

בשנת 2004 הופיע בשמי ניו יורק יד הזיכרון למגדלי התאומים, ומפעל הנצחה זה לא היה עשוי חומר. היה זה מגדל אור, ואולי הוא המסמל את חוסר היכולת שלנו להגיע עכשיו לאיזון החיוני הזה.

מופע לאזכרת אסון התאומים

ראינו מגוון ביטויים ספרותיים אמנותיים לסיפור מגדל בבל, כל אחד והבנתו הוא את הסיפור. אך בשובנו אל הסיפור במיקומו בספר בראשית, נראה, כפי שציינו, שהוא מתאר איך נפוצה האנושות "על פני כל הארץ" כאשר כל הברואים היו בהתחלה במקום אחד. גישה חדשנית לסיפור מגדל בבל גורסת גורסת שסיפור מגדל בבל אינו דן בחטא ובעונש אלא במתח שבין השאיפה האנושית הטבעית להישאר מאוחדת ואחידה, ובין הרצון האלוהי למגוון אנושי שימלא את הארץ. מכאן שהתשובה לשאלה ששאלנו בפתח הדברים באשר לחטאם של בוני המגדל היא שלא היה פה כל חטא. למעשה, מה שנתפס כעונש אינו אלא תכליתו של ספר בראשית, שבו מצטמצם מוקד הסיפור אט אט לעם אחד, צאצאיו של אברהם שבהם בחר אלוהים לעמוד בפרץ מול הרשע האנושי. לשם כך על האנושות להפוך מגוונת. עדיין לא ראינו ביצירות האמנות המתייחסות למגדל בבל תמונה של מתח זה ואת המיקוד על הבחירה, וזהו האתגר שלמולו ניצבים האמנים בני זמננו.