שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם׃
Three times a year all your males shall be seen before the Lord your God in the place that He will choose, on the Feast of Matzot, on the Feast of Shavuot, and on the Feast of Sukkoth and they shall not be seen before the Lord empty-handed.
ולא יראה את פני ה' ריקם. אֶלָּא הָבֵא עוֹלוֹת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה:
AND THEY SHALL NOT BE SEEN BEFORE THE LORD EMPTY-HANDED, but bring burnt offerings of seeing and peace offerings of the festival.
זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שהן ספק אשה וכשהוא אומר כל זכורך לרבות הקטנים:
"All your males", to exclude women, people of unknown gender and hermaphrodites, who may be women, and to include children.
שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃
Three festivals [feet] each year you shall celebrate for Me:
הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) שָׁלֹשׁ רְגָלִים:
All are obligated to appear [to be seen], except a deaf person, an imbecile and a minor, a person of unknown gender, a hermaphrodite, women, unfreed slaves, a lame person, a blind person, a sick person, an aged person, and one who is unable to go up on foot.
Who is a minor? Whoever is unable to ride on his father’s shoulders and go up from Jerusalem to the Temple Mount, the words of Bet Shammai.
But Bet Hillel say: whoever is unable to hold his father’s hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, as it is said: "Three festivals," [literally, "feet", Shemot 23:14].
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶסֶף, וַחֲגִיגָה מָעָה כֶסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה מָעָה כֶסֶף, וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כָסֶף:
Bet Shammai say: the re’eyah must be worth two pieces of silver and the hagigah one ma’ah of silver.
And Bet Hillel say: the re’eyah must be worth one ma’ah of silver and the hagigah two pieces of silver.
עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחֻלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר.
יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִן הַחֻלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִן הַמַּעֲשֵׂר:
Burnt-offerings [the re’eyah and the hagigah and others] during the intermediate days of the festival come from unconsecrated funds [hullin], and thanksgiving offerings from ma'aser.
On the first day of Pesah: Bet Shammai say from unconsecrated funds and Bet Hillel say from ma'aser.
עולות במועד באות מן החולין והשלמים וכו':והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין. ומה שפרט יום טוב הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון.
And the principle is that any obligatory offering must come from unconsecrated funds [hullin].
The Mishnah specified the first day of Pesah to let you know that the hagigah of the 14th of Nisan is not obligatory (as we explained in the tractate of Pesahim) and therefore it only speaks about the hagigah of the first day.
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, וְהַכֹּהֲנִים בַּחַטָּאוֹת וּבָאֲשָׁמוֹת וּבַבְּכוֹר וּבֶחָזֶה וָשׁוֹק, אֲבָל לֹא בָעוֹפוֹת וְלֹא בַמְּנָחוֹת:
Israelites fulfill their obligation with vow-offerings, freewill-offerings and cattle tithe and priests with sin-offerings and guilt-offerings, firstlings, the breast and the shoulder, but not with bird-offerings, and not with meal-offerings.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מֻעָטִים, מֵבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּים וְעוֹלוֹת מֻעָטוֹת.
נְכָסִים מְרֻבִּים וְאוֹכְלִין מֻעָטִין, מֵבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מֻעָטִין.
זֶה וָזֶה מֻעָט, עַל זֶה נֶאֱמַר, מָעָה כֶסֶף וּשְׁתֵּי כָסֶף.
זֶה וָזֶה מְרֻבִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
He that has many people to eat with him and few possessions, brings many thanksgiving-offerings and few burnt-offerings.
Many possessions and few to eat with him, brings many burnt-offerings and few thanksgiving-offerings.
Little of either, for him is it is said: “One ma'ah of silver", "two pieces of silver.”
Much of both, of him it is said: “Every man as he is able, according to the blessing that the Lord your God has bestowed upon you” (Deuteronomy 16:17).
מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג.
עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
He who did not bring his hagigah on the first day of the festival of Sukkot may bring it during the whole of the festival and on the last festival day of Sukkot.
If the festival, passed and he did not bring the festival offering, he is no longer liable for it. Of such a person it is said: “A twisted thing cannot be repaired, a lack cannot be numbered.” (Ecclesiastes 1:15).
וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃
You shall observe it as a festival of for the Lord for seven days in the year; you shall observe it in the seventh month as a law for all time, throughout the ages.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִי שֶׁלֹּא אָכַל [לֵילֵי] יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן — יַשְׁלִים לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״.
And Rabbi Eliezer also said: One who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate on the evenings of the last day of the Festival.
And the Rabbis say: There is no compensation for this matter, and about this it is stated: “A twisted thing cannot be repaired, a lack cannot be numbered.” (Ecclesiastes 1:15).
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר.
אִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל, יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירוֹ וִיתַקֵּן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, אֵין קוֹרִין מְעֻוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתֻקָּן בַּתְּחִלָּה וְנִתְעַוֵּת כּבַר, וְאֵיזֶה, זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
Rabbi Shimon ben Menasya says: Who is “a twisted thing that cannot be repaired?” He who has intercourse with a forbidden relation and bears by her a mamzer.
Should you say that it applies to a thief or robber, he is able to restore and repair.
Rabbi Shimon ben Yohai says: They only call something “twisted” if it was straight at first and is now twisted, and what is this? A disciple of the sages who forsakes the Torah.
הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בְּאָוֵיר, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסָּמֵכוּ.
הִלְכוֹת שַׁבָּת וַחֲגִיגוֹת וּמְעִילוֹת, כַּהֲרָרִים תְּלוּיִם בִּסְעָרָה, מִקְרָא מְמֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת.
הַדִּינִים וְהָעֲבוֹדוֹת, וְהַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת וְהַעֲרָיוֹת, יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסָּמֵכוּ. הֵן הֵן גּוּפֵי תוֹרָה
The release of vows hovers in the air and has nothing to rest on.
The laws concerning Shabbat, hagigot, and meila are as mountains hanging by a hair, for they have minimal text but many halakhot.
Civil law and Temple service, purity and impurity, and the forbidden relationships have things to rest on, and they are the body of the Torah.
א אֵין דּוֹרְשִׁים בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה,
וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם,
וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וְהֵבִין מִדַּעְתּוֹ.
כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים, רָאוּי לוֹ כְאִלּוּ לֹא בָא לָעוֹלָם: מַה לְּמַעְלָה, וּמַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר.
כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ כְאִלּוּ לֹא בָא לָעוֹלָם:
One may not expound on forbidden relationships in the presence of three.
Nor on the Creation in the presence of two.
Nor on the chariot in the presence of one, unless he were a sage and understood of his own knowledge.
Whoever speculates upon four things, it would have been better had he not come into the world: what is above, what is beneath, what came before, and what came after.
And whoever takes no thought for the honor of his creator, it would have been better had he not come into the world.
כִּ֣י שְׁאַל־נָא֩ לְיָמִ֨ים רִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ בָּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אָדָם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וּלְמִקְצֵ֥ה הַשָּׁמַ֖יִם וְעַד־קְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ׃
You have but to inquire about bygone ages that came before you, ever since God created humankind on earth, from one end of heaven to the other: has anything as grand as this ever happened, or has its like ever been known?
יוֹסֵה בֶן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ, יוֹסֵה בֶן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ, מַתַּי הָאַרְבְּלִי אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
יְהוּדָה בֶן טָבַי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ, וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמֹךְ, אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ.
הֶלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלָקוּ. יָצָא מְנַחֵם וְנִכְנַס שַׁמַּי. הֶלֵּל אוֹמֵר לִסְמֹךְ, שַׁמַּי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ.
הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וְהַשְּׁנִיִּים אֲבוֹת בֵּית דִּין.
Yose ben Yoezer says not to lay on hands. Yose ben Johanan says lay.
Joshua ben Perahia says not to lay on hands.. Nittai the Arbelite says lay.
Judah ben Tabai says not to lay on hands. Shimon ben Shetah says lay.
Shamayah says to lay on hands. Avtalyon says not.
Hillel and Menahem did not dispute. Menahem went out, Shammai entered. Hillel says to lay on hands. Shammai says not.
The first ones were Nessi'im and the second ones were avot beyt din.
כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפָּסַח.
All offerings of an individual require placing hands, except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
He shall lay his hand upon the head of his offering and slaughter it at the entrance of the Tent of Meeting; and Aaron’s sons, the priests, shall dash the blood against all sides of the altar.
גבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת.
וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.
Bet Shammai say, they bring thanksgiving offerings without laying their hands on them, but not burnt-offerings.
And Bet Hillel say, they bring thanksgiving offerings and burnt-offerings and lay their hands on them.
״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וְסָמַךְ״,
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמְרִים: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת רְשׁוּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, סָח לִי אַבָּא אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת הָיָה לָנוּ עֵגֶל שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים, וַהֲבֵיאנוּהוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וְסָמְכוּ עָלָיו נָשִׁים. לֹא מִפְּנֵי שֶׁסְּמִיכָה בְּנָשִׁים, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַנָּשִׁים.
“Speak to the people of [benei] Israel . . . And he shall lay his hand on the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:2-4)."
The sons of Israel lay their hands, but the daughters of Israel do not lay them.
Rabbi Yosei and Rabbi Yishmael say: It is optional for the daughters of Israel to lay hands.
Rabbi Yosei said: Abba Elazar related to me: On one occasion, we had a calf for a peace-offering, and we brought it to the Women’s Courtyard, and women laid their hands on it, not because there is an obligation of laying hands in the case of women, but in order to give the women "nahat ruah".
וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃
You shall count from the day after Shabbat—from the day on which you bring the sheaf of wave-offering—seven full weeks.
Until the day after the seventh Shabbat you shall count fifty days; then you shall bring a new offering to the Lord.
עֲצֶרֶת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: יוֹם טְבוֹחַ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ.
מוֹדִים שֶׁאִם חָלָה לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ לְאַחַר שַׁבָּת. וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׂ בְּכֵלָיו, מֻתָּרִים בְּסֵפֶד וּבְתַעֲנִית, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הָאוֹמְרִים: עֲצֶרֶת לְאַחַר שַׁבָּת.
Shavuot which fell on a Friday: Bet Shammai say the day of the slaughter is after Shabbat and Bet Hillel say there is no day of slaughter.
They agree that if it falls on Shabbat, the day of the slaughter is after Shabbat and the high priest does not put on his garments, and mourning and fasting are permitted, in order not to establish the view of those who say that Shavuot is after Shabbat.
ה נוֹטְלִים לַיָּדַיִם לַחֻלִּין וְלַמַּעֲשֵׂר וְלִתְרוּמָה,
וְלַקֹּדֶשׁ מַטְבִּילִים. וְלַחַטָּאת, אִם נִטַּמּוּ יָדָיו, נִטַּמָּא גוּפוֹ.
They wash hands for hullin, and maaser, and for terumah.
And for sacred food they must immerse. With regard to the water of purification, if one’s hands became impure, one’s body became impure.
הַטּוֹבֵל לַחֻלִּים וְהָחֲזַק לַחֻלִּים, אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר.
הַטּוֹבֵל לַמַּעֲשֵׂר וְהָחֲזַק לַמַּעֲשֵׂר, אָסוּר לִתְרוּמָה.
הַטּוֹבֵל לִתְרוּמָה וְהָחֲזַק לִתְרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ.
הַטּוֹבֵל לַקֹּדֶשׁ וְהָחֲזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לַחַטָּאת.
הַטּוֹבֵל לַחֹמֶר, הֻתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הָחֲזַק, כְּאִלּוּ לֹא טָבַל.
If one immersed for hullin, and was presumed to be fit to eat hullin, one is prohibited from maaser.
If one immersed for maaser, and was presumed to be fit to eat maaser, one is prohibited from terumah.
If one immersed for terumah, and was presumed to be fit to eat terumah, one is prohibited from sacred things.
If one immersed for sacred things, and was presumed to be fit to eat sacred things one is prohibited from the waters of purification
If one immersed for something stricter, one is permitted for something lighter. If one immersed but without intention, it is as though one had not immersed.
ז בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפָּרוּשִׁים.
בִּגְדֵי פָרוּשִׁין מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.
בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.
בִּגְדֵי קֹדֶשׁ מִדְרָס לְחַטָּאת.
יוֹסֵה בֶן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבִּכְהֻנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.
יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת.
The garments of an am ha-aretz are midras for Perushim.
The garments of Perushim are midras for those who eat terumah.
The garments of those who eat terumah are midras for sacred things.
The garments of those who eat sacred things are midras for the waters of purification.
Yose ben Yoezer was the most pious in the priesthood, yet his apron was midras for sacred things.
Yohanan ben Gudgada all his life used to eat with the purity for sacred things, but his apron was midras for the water of purification.
לפרושים. לאוכלי חוליהם בטהרת חולין:
Perushim – those who consume their non-holy produce in ritual purity of non-holy produce.
מִדְרָס m. (דָּרַס) 1) treading, place trodden upon, in gen. basis, seat, esp. midras, levitical uncleanness arising from a gonorrhoeist’s immediate contact by treading, leaning against &c. Nidd. VI, 3 כל המיטמא (ב)מ׳ whatever can be made unclean as a midras; expl. ib. 49ᵇ כל דחזי למ׳ whatever is fit to be used as a seat, couch &c. Kel. XXIV, 1. Par. X, 1; a. v. fr.—In gen. = אב הטומאה, uncleanness of the first degree. Ḥag. II, 7; a. fr.—Pl. מִדְרָסוֹת cases of midras. Ḥull. 35ᵃ. Sabb. 59ᵃ; a. e. —2) a sort of shoe or heel. Tosef. Kel. B. Mets. II, 14 התקינו למנעול או למ׳ R. S. to Kel. XII, 5 (ed. למחרים, corr. acc.) if he made the nail for a shoe or a midras
הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְרָכִים, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים.
עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה וְנִשְׁעָן. וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְרָכִים לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא:
A zav makes things which he lies upon unclean in five ways, rendering people unclean and clothing unclean:
Standing, sitting, lying, balancing, and leaning.
And the lied-upon object makes a person unclean in seven ways, rendering clothing unclean:
Standing, sitting, lying, balancing, leaning, touching and carrying.
דַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא׃
וְזֹ֛את תִּהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־זוֹב֗וֹ אֽוֹ־הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא׃
כׇּל־הַמִּשְׁכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָ֑א וְכׇֽל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃
וְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
וְהַיֹּשֵׁב֙ עַֽל־הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
Speak to the children of Yisra᾽el, and say to them, When any man has a running issue out of his flesh, because of his issue he is unclean.
And this shall be his uncleanness in his issue: whether his flesh run with his issue, or his flesh be stopped from his issue, it is his uncleanness.
Every bed, whereon he that has the issue lies down, is unclean: and everything, whereon he sits, shall be unclean.
And whoever touches his bed shall wash his clothes, and bathe himself in water, and be unclean until evening.
And he that sits on anything on which he that has the issue sat, shall wash his clothes, and bathe himself in water, and be unclean until evening.
חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבִּתְרוּמָה: שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים בִּתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַקֹּדֶשׁ.
אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ וּבֵית צְבִיעָה, בִּתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַקֹּדֶשׁ.
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס, נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ.
בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.
לֹא כְמִדַּת הַקֹּדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה, שֶׁבַּקֹּדֶשׂ מַתִּיר וּמְנַגֵּב וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר, וּבִתְרוּמָה קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל.
Greater stringency applies to sacred things than to terumah, that they may immerse vessels within vessels for terumah, but not for sacred things.
The back and inside and finger-grip for terumah, but not for sacred things.
Someone that carries midras may carry terumah, but not sacred things.
The garments of those who eat terumah are midras for sacred things.
The level for terumah is not like the level of sacred things: for in the case of sacred things, one must untie it, dry it, immerse it, and afterwards tie it; but in case of terumah, it may be tied and immersed afterwards.
כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטַהֲרָה, צְרִיכִים טְבִילָה בַּקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא בִתְרוּמָה.
הַכֶּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה.
הָרְבִיעִי בַקֹּדֶשׁ פָּסוּל, וְהַשְּׁלִישִׁי בִתְרוּמָה.
וּבַתְּרוּמָה, אִם נִטַּמַּאת אַחַת מִיָּדָיו, חֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה; וּבַקֹּדֶשׁ, מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן, וְהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא בִּתְרוּמָה.
Vessels that have been finished in purity require immersion for sacred things, but not for terumah.
The vessel unites all its contents in the case of sacred things, but not in the case of terumah.
Sacred things become invalid at a fourth degree, but terumah at a third degree.
In the case of terumah, if one of his hands became impure, the other remains clean, but in the case of sacred things, he must immerse both, for the hand makes the other impure for sacred things but not for terumah.
Degrees of impurity
אוֹכְלִין אֳכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת בִּתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַקֹּדֶשׁ.
אוֹנֵן וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִין צְרִיכִין טְבִילָה בַּקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא בִתְרוּמָה.
One may eat dry terumah foods with impure hands, but not sacred things.
An onen [someone who has not yet buried his dead] and someone who lacks atonement require immersion for sacred things but not for terumah.
חֹמֶר בִּתְרוּמָה, שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמָנִים עַל טַהֲרַת יַיִן וָשֶׁמֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּבְשָׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים, אַף עַל הַתְּרוּמָה.
עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים, הֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁלַּיַּיִן וְשֶׁלִּתְרוּמָה, לֹא יְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּ; אֲבָל מַנִּיחָהּ לְגַת הַבָּאָה.
וְאִם אָמַר לוֹ: הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ, נֶאֱמָן.
כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן הַמַּדְמִיעוֹת, נֶאֱמָנִין עֲלֵיהֶן בְּשָׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים, וְקֹדֶם לַגִּתּוֹת שִׁבְעִים יוֹם.
Greater stringency applies to terumah, for in Judeah they [am ha-aretz] are trusted with the purity of wine and oil throughout the year; and at the time of the wine-presses and olive-presses even with terumah.
When the time of the wine-presses and olive-presses passed, and they brought him a jar of wine of terumah, he should not accept it from him, but he keeps it for the coming wine-press.
But if he said to him, “I have set apart a quarter log as a sacred thing,” he is believed.
Mixed jugs of wine and jugs of oil, they are believed about them during the time of the wine-presses and the olive-presses and prior to the wine-presses seventy days.
וּמַאן תַּנָּא דְּחָיֵישׁ לְאֵיבָה — רַבִּי יוֹסֵי הִיא.
דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִפְּנֵי מָה הַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל טׇהֳרַת יַיִן וָשֶׁמֶן כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה — כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כׇּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, וְשׂוֹרֵף פָּרָה אֲדוּמָּה לְעַצְמוֹ.
And who is the tanna that is concerned for antagonism? It is Rabbi Yosei.
As it is taught: Rabbi Yosei said, For what reason are all trusted with regard to the purity of wine and oil throughout the year? So that each and every individual should not go off and build a altar for himself and burn a red heifer for himself.
ה מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים, נֶאֱמָנִין עַל כְּלִי חֶרֶשׂ; מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ, אֵינָן נֶאֱמָנִים.
כֵּיצַד? הַקַּדָּר שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת הַקְּדֵרוֹת, נִכְנַס לִפְנִים מִן הַמּוֹדִיעִית, הוּא הַקַּדָּר וְהֵן הַקְּדֵרוֹת וְהֵן הַלָּקוֹחִין, נֶאֱמָן.
יָצָא, אֵינוּ נֶאֱמָן.
From Modi’in inwards they are trusted about earthenware vessels; from Modi'in outwards they are not trusted.
How so? A potter who sells the pots entered inwards of Modi'in, then the same potter, the same pots and the same buyers are trusted.
If he went out he is not trusted.
וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת – מִשּׁוּם קוּטְרָא.
And one may not build kilns in her [Jerusalem]. Due to the smoke.
הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְכֵן הַגַּנָּבִים שֶׁהֶחְזִירוּ אֶת הַכֵּלִים, נֶאֱמָנִים לוֹמַר "לֹא נָגַעְנוּ".
וּבִירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִין עַל הַקֹּדֶשׁ, וּבְשָׁעַת הָרֶגֶל, אַף עַל הַתְּרוּמָה.
Tax-collectors who entered a house, and similarly thieves who brought back vessels, are believed if they say, “We have not touched.”
And in Jerusalem they are believed in regard to sacred things, and during a festival also in regard to terumah.
הַפּוֹתֵחַ אֶת חָבִיתוֹ, <חֲבִיתּוֹ> וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל, רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִגְמֹר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִגְמֹר.
מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל, הָיוּ מַעֲבִירִין עַל טַהֲרַת הָעֲזָרָה. עָבַר הָרֶגֶל בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֹא הָיוּ מַעֲבִירִין, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא בְיוֹם חֲמִישִׁי, שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים פְּנוּיִים.
Someone who opened his wine-jar or broke into his dough on account of the festival, Rabbi Judah says he may finish and the sages say: he may not finish.
When the festival was over, they undertook the purification of the Temple court. If the festival ended on Friday, they did not undertake it because of the honor of the Shabbat. Rabbi Judah says: even not on Thursday, for the priests are not free.
ח כֵּיצַד מַעֲבִירִין עַל טַהֲרַת הָעֲזָרָה?
מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, וְאוֹמְרִין לָהֶם: "הִזָּהֲרוּ שֶׁמֵּא תִגְּעוּ בַשֻּׁלְחָן וּבַמְּנוֹרָה!"
כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, שֶׁאִם נִטַּמּוּ הָרִאשׁוֹנִים, יָבִיאוּ שְׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶם.
כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ טְעוּנִים טְבִילָה, חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע. דִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֻפִּים.
How did they pass over the purification of the Temple court?
They immersed the vessels which were in the Temple, and they say to them: “Be careful lest you touch the table or menorah.”
All the vessels that were in the Temple had second and third sets, so that if the first was defiled, they might bring a second set in its place.
All the vessels that were in the Temple required immersion, except the altar of gold and the altar of bronze, for they are like the ground, the words of Rabbi Eliezer. But the sages say: because they were overlaid.
זהו לפי שבני אדם היו מעורבים במקדש ברגלים כמו שנצטוינו יראה כל זכורך
אבל היו נזהרים בשולחן לבדו לפי שאמר השם יתעלה לפני תמיד ואי אפשר לסלקו ולשום אחר במקומו:
This is because people used to mingle together in the temple at festival times, as we were commanded "all your males shall be seen".
But they were warned about the table in particular because God said, "before Me always" and it was impossible to take it away and put another in its place.
וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃
And you shall put on the table the bread of display, before Me always.
צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃
Command the Israelite people to bring you clear oil of beaten olives for lighting, for to light an eternal flame.
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
An altar of earth shall you make for Me and sacrifice on it your burnt offerings and your sacrifices of well-being, your sheep and your oxen; in every place where I cause My name to be remembered I will come to you and bless you.
הֲדְרָן עֲלָךְ סֵדֶר מוֹעֵד וְהֲדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ סֵדֶר מוֹעֵד וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ סֵדֶר מוֹעֵד וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי:
We will return to you, Seder Moed, and you will return to us; our mind is on you, Seder Moed, and your mind is on us; we will not forget you, Seder Moed, and you will not forget us – not in this world and not in the next world.